"אל", ר"ל אעיר רוח משחית "אל דורך אשר ידרוך קשתו, ואל המתעלה בסרינו" ואח"כ "לא יחמל", גם "אל הבחורים" והגבורים, "ויחרימו כל צבא בבל", אף אלה שלא מצאו מזוינים בכלי זיינם:
"רפאנו", יאמרו זה לזה כי לא נרפאתה, לכן עזבוה ויתפרדו עוזריה מעליה, "כי נגע" ר"ל מפלתה תהיה בין מצד כוכבה ומזלה "בשמים" ובמערכת, בין מצד ההשגחה האלהית שמיוחס "לשחקים" שהם נשאים משמים:
ביאור המילות
"השמים, שחקים". שחקים גבוהים משמים, ומציינים מה שלמעלה מן המערכה כמ"ש בפי' (ישעיה מ"ח ח'):
"הברו", אתם "החצים" שאו אבר וכנף ועופו אל השלטים למלאותם, ימליץ שהחצים יעופו בעצמם אל השלטים, "העיר ה' את רוח מלכי מדי" ונתן בלבם "כי מזמתו על בבל להשחיתה", ושמה שרוצה להשחיתה הוא מצד "נקמת ה'" על דבר כבודו, ועל "נקמת היכלו" ששרפו הבהמ"ק כ"ז נתן ה' בלב מלכי מדי, (ר"ל שכן פתר דניאל לבלשצאר את הנראה וזאת נודע למלכי מדי, ועי"כ השחיתו את בבל):
ביאור המילות
"הברו". מענין אבר כיונה, ומשפטו ה£אברו, אתם החצים שאו אבר ומלאו את השלטים, ושם שלטים לדעתי מין מגן וצנה שהיה בו ג"כ מקומות להניח בו החצים, וזה המבדיל בין שלטים ובין מגנים, כי בהשלטים היה עשוי גם אשפת החצים:
"אל חומת בבל שאו נס" להלחם אל החומה, "החזיקו המשמר" בל יפלו הגבורים על המחנה מן החומה, ואח"כ "הקימו שומרים" רבים בכל סביבות החומה שלא יברח האיש "והכינו הארבים" להכרית את הבורחים והמתחבאים, "כי גם זמם" מה שזמם כבר עשה ויצא לפועל:
ביאור המילות
"המשמר, שומרים". המשמר מקום קבוע המיוחד ששם יעמדו למשמר תמיד, ושומרים יחידים ההולכים סביב לשמור, והאורבים יארבו בשדה או במסתר:
(טו-יט) "עשה ארץ", פסוקים אלה באו למעלה י' ושם פרשנום, ר"ל אז יכירו הכל כח ה' שהוא ברא כל המציאות ואת השגחתו שניכר ע"י גבורת גשמים, ויכירו כי אין ממש בע"א. וה' שהוא "חלק יעקב הוא יוצר הכל", והוא יריב ריב ישראל:
"ולא יקחו ממך אבן לפנה" שלוקחים אבן יקרה ומוצקת. (הנמשל שלא יקימו ממך מלכות) ואף לא "אבן למוסדות" שהיא פחותה מאבן פנה (ר"ל אף לא ממשלה קטנה ושיהיה בך יישוב):
"רץ לקראת רץ ירוץ" ר"ל שכל הנאמר בפסוק הקודם ירוץ רץ לקראת רץ להודיע, שהראשון יודיע שחדלו להלחם וישבו במצודות ויבא רץ כנגדו להודיע כי נשתה גבורתם והציתו משכנותיה, ואח"כ יבא מגיד לקראת מגיד להגיד למלך בבל כי נלכדה עיר המלוכה בקצה, ויבא מגיד לקראתו להגיד, כי.
"כי כה אמר ה', בת בבל" היתה דומה כגורן בעת הדריכה ר"ל בעת שהדריכה את כל האומות כמו שדורכים התבואה היתה דומה כגורן מלאה תבואה ועוד מעט יבא לה עת הקציר ויקצרו גם אותה:
ביאור המילות
"הדריכה". הפעיל עבר, בעת הדריכה אלומות ותבואות העמים היתה מלאה דגן כגורן:
"אכלני", מאמר בת ציון, נ"נ "אכלני" שהרג אנשי בימי יהויקים, "והציגני כלי ריק" שהגלה גלות יכניה, ואח"כ "בלעני כתנין" שבזבז כל אשר להם, ואח"כ "הדיחני" לגמרי בגלות צדקיהו:
ביאור המילות
"הציגני כלי ריק". יל"פ שאמר במליצה אחר שאכל את אשר בכלי בלע את הכלי עצמה כתנין הגדול הבולע עם הכלי, ומפרש בל תאמר שהיה נמצא אוכל על הכלי, כי כבר מלא כרשו מעדני, וגם הדיח שכבר רחץ והדיח את הכלי מהמאכל הנדבק עליו, ובכ"ז בלע את הכלי, והיא מליצה שאחר ששלל את הכל הגלם ולקח את ארצם:
"חמסי", בת ציון עיר המלוכה תצעק חמס על עיר המלוכה בבל, וירושלים שהוא בני העיר ואנשיה יצעקו חמס על כשדים, בבל אכלה שארה ובשרה שהיא המלוכה והבהמ"ק, וכשדים שפכו דמה, וכל אלה מבקשים דין וצועקים חמס:
ביאור המילות
"חמסי". בממון:
"ושארי". שאכלו הבשר, והיו להנאתם, אבל יושבי כשדים שפכו דם לנקמה, נגד הא' אמר הנני רב את ריבך, ונגד הב' אמר ונקמתי:
"יחדו", ר"ל בו בלילה שאגו ככפירים והתעוררו כגורי אריות, כי אז נצחו את דריוש ובלשצאר עשה לחם לכל שריו:
ביאור המילות
"ככפירים, כגורי אריות". הגור קטן מן הכפיר, ושאגת הכפירים הוא לטרף, ר"ל הגם שנערו כגורי אריות, שבלשאצר היה גור אריה וקטן, ישאג לטרף ככפיר, ורצה לנצח מדי ופרס, לכן בחומם אשית וכו':
"ופן", ר"ל אני מצווכם שתצאו "פן, ירך לבבכם בשמועה" הראשונה של החורבן הראשון, "ובא בשנה השמועה", ר"ל בשנה הזו תבא השמועה הזאת שנית, כי תוחרב שנית, "ואחריו בשנה" ר"ל שנה שאחריו (תבא) "השמועה" פעם שלישית, "וחמס בארץ מושל על מושל", והחמס אשר יהיה בארץ הוא ימשול על המושלים, ר"ל שהמושלים בה לא יוכלו לעצור בעד החמס כי החמס ימשול עליהם ויהיה תקיף מהם:
(מז-מח) "לכן הנה ימים באים ופקדתי" בהשגחה, וגם שאביא הרעה מסכים עם הטבע עד "שירננו על בבל שמים וארץ", ר"ל שגם המערכה בשמים ותהלוכות הטבע בארץ יחייבו מפלתה "כי מצפון יבאו השודדים" שכן תחייב המערכה:
(מט-נ) "גם בבל לנפול" ר"ל אחר שבבל מוכנת שיפלו בה "חללי ישראל וחללי כל הארץ", לכן אתם, "פלטים מחרב הלכו אל תעמדו" בל תפלו שם חללים, "זכרו מרחוק את ה'" לשוב אליו, "וירושלם תעלה על לבבכם" לשוב לירושלים:
"בשנו" הבושה היא מה שמתבייש מעצמו, והכלימה היא מאחרים, והחרפה היא על דבר, והכלימה תצוייר שמכלים בחנם, אומר עד עתה "בשנו מאד כי שמענו חרפה", כי היה הגלות והחורבן על מעשינו הרעים, וגם אח"כ "כסתה כלמה פנינו", שאחר שנתכפרו עונינו עדיין היינו לכלימה, "כי באו זרים על מקדשי ה'", שתחלה היה ע"י עונינו ואח"ז החזיקו בכלי המקדש ושתו בהם וזה הכלימה:
ביאור המילות
"בושנו, חרפה, כלימה". הבדלם מבואר (ישעיה א' למעלה ג' כ"ה):
"כי בא על בבל שודד" וכו' וזה יהיה מחמת "כי אל גמלות ה'", והוא "שלם ישלם", ויש הבדל בין גמול לתשלומין, הגמול הוא לפי התפעליות השנאה, והתשלומין הוא כפי המעשה, שישלם בין מצד האיבה בין מצד המעשה שעשו:
ביאור המילות
"עליה על בבל". וכן למעלה (מ"ח מ"ד) אליה אל מואב עמש"ש:
