המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"בושנו" - הנה עד הנה בושנו כי שמענו חרפת האויב וכסתה כלימה פנינו כאשר באו זרים על מקדשי בית ה' והם האולם וההיכל והדביר ר"ל כאשר החריבו את בית המקדש חרפו האויבים ואמרו מבלי יכולת ה' לא הציל מקדשו
"בשנו" הבושה היא מה שמתבייש מעצמו, והכלימה היא מאחרים, והחרפה היא על דבר, והכלימה תצוייר שמכלים בחנם, אומר עד עתה "בשנו מאד כי שמענו חרפה", כי היה הגלות והחורבן על מעשינו הרעים, וגם אח"כ "כסתה כלמה פנינו", שאחר שנתכפרו עונינו עדיין היינו לכלימה, "כי באו זרים על מקדשי ה'", שתחלה היה ע"י עונינו ואח"ז החזיקו בכלי המקדש ושתו בהם וזה הכלימה:
ביאור המילות
"בושנו, חרפה, כלימה". הבדלם מבואר (ישעיה א' למעלה ג' כ"ה):