מצודות על ירמיהו נא
<< · מצודות על ירמיהו · נא · >>
פסוק א
מצודת ציון
"מעיר" - מלשון התעוררות
"רוח" - רצון כמו הנני נותן בו רוח (ישעיהו ל"ז)
מצודת דוד
"רוח משחית" - מוסב על מעיר לומר שיעורר עליהם רצון משחית והוא רצון פרס ומדי
"לב קמי" - הם כשדים בא"ת ב"ש ואחז בלשון זה על כי קם לבם על ה' והחריבו נוהופסוק ב
מצודת ציון
"זרים וזרוה" - ענין פזור כמו ואתכם אזרה בגוים (ויקרא כו)
"ויבוקקו" - ענין ריקות כמו הבוק תבוק (ישעיהו כ"ד)
מצודת דוד
"כי היו עליה" - האויבים יבואו עליה מסביב ביום בוא עליהם הרעה
"ושלחתי וגו'" - אשלח על בבל אנשים רודפים ומפזרים והם יפזרו אותם וירוקנו את ארצם כי את הכל יקחופסוק ג
מצודת ציון
"אל" - כמו אליה
"יתעל" - מלשון עליה וגבהות
"בסריונו" - הוא כעין לבוש עשוי מברזל ילבשוהו במלחמה להציל ממכת חרב וחנית וכן לבשו הסריונות (לעיל מ"ו)
"החרימו" - מלשון חרב ואבדון
מצודת דוד
"צבאה" - צבאות עמה
"אל ידרוך" - ר"ל אליה אל בבל ידרוך הדורך קשתו ואליה יתעלה ויתגאה עם השריוןפסוק ד
מצודת ציון
"ומדוקרים" - ענין נעיצת חרב וחנית בגוף אדם וכן כל הנמצא ידקר (ישעיהו י"ג)
מצודת דוד
פסוק ה
מצודת ציון
"אלמן" - מלשון אלמנות
"אשם" - חטא ופשע
מצודת דוד
"מקדוש ישראל" - ממה שעשו לקדוש ישראל שהחריבו נוהו וכלו עמו
"כי ארצם" - של הכשדים
"כי לא אלמן וגו'" - כי הוא חי וקיים לעולם והוא לישראל לעזר לנקום נקמתםפסוק ו
מצודת ציון
"תדמו" - ענין כריתה
מצודת דוד
"כי עת" - עתה באה העת לעשות נקמה בבבל ולשלם לה גמול הרעה
"נוסו" - אתם הבאים מארצות אחרות השוכנים עתה בבבל נוסו משם ומלטו כל איש את נפשו ואל תתעכבו שמה להיות נכרתים עמה בעוונהפסוק ז
מצודת ציון
"זהב" - ר"ל נקי וצלול כזהב וכן המריקים מעליהם הזהב (זכריה ד)
"יתהוללו" - ענין סכלות ושטות כמו ויתהולל בידם (שמואל א כ"א)
מצודת דוד
"מיינה" - מיין הכוס ההוא שתו העובדי כוכבים ולכן נעשו הוללים וסכלים כשכורים ולא יכלו להלחם
"כוס זהב" - עד הנה היה בבל ביד ה' ככוס יין נקי וצלול כזהב והיא היתה משכרת כל הארץ ר"ל על ידי בבל האביד הארצות כי הוא בלבל דעתם כיין המשתכר ומבלבלפסוק ח
מצודת ציון
"הילילו" - מלשון יללה
"צרי" - הוא שרף אילן מיוחד לרפואה וכן נאמר הצרי אין בגלעד (לעיל ח)
מצודת דוד
"קחו צרי" - דרך לרפאות המכאוב בצרי ולכן אמר בדרך לעג קחו צרי בעבור מכאובם אולי תרפא על ידי הצרי
"פתאום" - הנה עתה נפלה פתאום ונשברה
"הילילו עליה" - לכן עשו יללה עליהפסוק ט
מצודת דוד
"כי נגע" - רצה לומר משפט פורענותה מאד גבהה עד כי נגע אל השמים
"ונשא וגו'" - כפל הדבר במ"ש
"ונלך" - ואנחנו נלך משם כי אם ילך לארצו לבל יתדבק בנו חלי מכאובה
"רפאנו" - כאלו הבאים ההם אשר שכנו בבבל ישיבו לומר הן עשינו רפואות לבבל אבל לא נרפתה ולכן עזבוה ואל תעסקו עוד ברפואתה והיא ענין מליצת הלעגפסוק י
מצודת דוד
"את מעשה" - הוא אבדון בבל
"הוציא ה'" - רצה לומר הצדקה שהבטיח לנו הנה עתה הוציאה מאוצרו הטוב וגלה לכל ולכן בואו וגו'פסוק יא
מצודת ציון
"הברו" - מלשון ברור ונקי
"מלאו" - ענין קבוץ כמו קראו מלאו (לעיל ד)
"השלטים" - המגינים וכן כל שלטי הגיבורים (שיר השירים ד')
"העיר" - מלשון התעוררות
"רוח" - רצון
"מזמתו" - מחשבתו כמו כאשר זמם (דברים י"ט)
מצודת דוד
"כי נקמת וגו'" - רצה לומר הנקמה אשר הוא לוקח מבבל היא נקמת היכלו אשר שרפו באש ולא בעבור מה שעשה בבל לשאר העובדי כוכבים[1]
"העיר" - הנה ה' העיר רצון מלכי מדי והם דריוש וכורש חתנו אשר ירש המלכות אחרי מות דריוש
"מזמתו" - מחשבת ה' היא על בבל להשחיתה
"הברו החצים" - נקו החצים מן החלודה
"מלאו השלטים" - קבצו המגינים להביאם במלחמהפסוק יב
מצודת ציון
"שאו" - הרימו
"נס" - כלונס ארוך ומפה בראשו
"החזיקו" - ענין אחיזה
"המשמר" - דבר המוטל על הרבה בני אדם לעשות כל אחד בזמנו קרוי משמר וכן משמרות כהונה ולויה
"זמם" - ענין מחשבה
מצודת דוד
"אל יושבי בבל" - על יושבי בבל
"כי גם זמם" - ר"ל כמו שחשב ה' לעשות כן גם עשה וגו'
"הכינו האורבים" - להסתר במקום מחבואה לארוב על היוצאים מן העיר
"הקימו שומרים" - הדרך להעמיד שומרים בלילה לבל יצאו מן העיר פתאום ויכו בהם
"החזיקו המשמר" - דרך הצרים על העיר להעמיד משמרות שילחם כל אחד בזמנו ואמר החזיקו המשמר ולא תעברו המועד הקבוע
"שאו נס" - הרימו נס לרמז להתאסף ולבוא למלחמה אל חומות בבלפסוק יג
מצודת ציון
"קצך" - מלשון קץ וסוף
"אמת" - מלשון אמה ור"ל מדה
"בצעך" - ענין גמר והשלמה כמו כי יבצע ה' (ישעיהו י)
מצודת דוד
"בא קצך" - הנה עתה בא סופך ומדת גמר השלמתך מן העולם והוא כפל ענין במ"ש
"רבת" - בת רבת אוצרות
"שוכנת" - את בבל השוכנת אצל מים רבים הוא נהר פרת המשקה שדותםפסוק יד
מצודת ציון
"בנפשו" - בעצמו
"כילק" - מין ארבה
"וענו" - ענין הרמת קול
"הידד" - הוא קריאת צעקת שוללים וכן הידד נפל (שם ט"ז)
מצודת דוד
"כי אם" - כי אשר אמלא ארצך מבני אדם מלומדי מלחמה רבי המספר כארבה והם יצעקו עליך קול הידד שהוא קול שמחת שודדים
"בנפשו" - ר"ל בעצמופסוק טו
מצודת ציון
"תבל" - הם המקומות המיושבות מבני אדם
מצודת דוד
"נטה שמים" - פירש השמים כנטיית האוהל
"עושה ארץ בכוחו" - כאומר והנה בידו לקיים מאמרו כי הוא עושה ארץ בכוחו וגו' ואם כן הכל שלו ובידופסוק טז
מצודת ציון
"לקול" - באה הלמ"ד במקום בעבור וכן פתח פיך לאלם (משלי ל"א)
"תתו" - מלשון נתינה
"המון" - מלשון המיה ושאון
"ויעל" - באה הוי"ו במקום אז וכן ואם נקבה תלד וטמאה שבועים (ויקרא י"ב) ור"ל אז תטמאה
"נשיאים" - עננים ע"ש שמנשאים עצמם למעלה וכן מעלה נשיאים (תהלים קל"ה)
מצודת דוד
"ויוצא" - הוא מוציא את הרוח ממקום אוצרו
"ברקים" - לעת בוא המטר מבריק ברקים ואין המטר מכבה אותם
"מקצה הארץ" - ר"ל כאשר המה נראים למראה העין שהם בשפולי הרקיע בקצה הארץ אז מעלה אותם אל מול המקום אשר ירצה להמטיר שמה
"לקול תתו" - בעבור נתינתו קול המיית מים באויר השמים אז מעלה את העננים לרום השמיםפסוק יז
מצודת ציון
"נבער" - מלשון בער ושוטה
"מדעת" - מהיות בו דעת וכן וימאסך ממלך (שמואל א ט"ו) ור"ל מהיות מלך
"הוביש" - מלשון בושה
"נסכו" - צורת הגלולים הנעשה ביציקת מתכת וכן אלהי מסכה (שמות ל"ד)
מצודת דוד
פסוק יח
מצודת ציון
"תעתועים" - מלשון תועה
"פקודתם" - ענין השגחה
מצודת דוד
"מעשה תעתועים" - המה מעשה ידי התועים מדרך השכל
"בעת פקודתם" - בעת ישגיח המקום להפרע מהם אז יאבדו מבלי תקומהפסוק יט
מצודת דוד
"ה' צבאות שמו" - כי הוא מושל על צבאות מעלה ומטה ומוסב למעלה לומר הואיל ואין לו ערך עם הפסילים כי הוא יוצר הכל ואת ישרים בחר לנחלה אם כן בודאי יקיים מאמרו לאבד את בבל להצמיח ישע לישרים
"ושבט נחלתו" - ואת יעקב הנזכר בחר להיות כ"א משבטיו שבט נחלתו
"לא כאלה" - לא כהפסילים האלה הוא אלהי יעקב הנתון לחלקו
"כי יוצר הכל הוא" - לא כהפסילים שהמה מעשה ידי אדם כי חלק יעקב הוא היוצר את הכלפסוק כ
מצודת ציון
"מפץ" - שם כלי עשוי לרצץ ולשבור בו החומות וכן ואיש כלי מפצו בידו (יחזקאל ט')
"ונפצתי" - ענין השבר והרצוץ
מצודת דוד
פסוק כא
מצודת דוד
"ורוכבו" - הוא היושב על המרכבה
"רכב" - הוא המרכבה המיוחדת לאנשיםפסוק כג
מצודת ציון
"אכר" - הוא העובד האדמה בחרישה וזריעה וכן בושו אכרים (לעיל י"ד)
"וצמדו" - כן יקרא זוג הבקר על כי ילכו צמודים ומחוברים וכן צמד בקר (איוב א)
"פחות וסגנים" - שמות מיני שררות
מצודת דוד
פסוק כד
מצודת דוד
"ושלמתי" - והנה אשלם לבבל גמול רעתם
"לעיניכם" - כולכם תראו בעיניכם הרעה הבאה על בבלפסוק כה
מצודת ציון
"וגלגלתיך" - היא ההפלה מן הגובה אל הנמוך ע"י גלגול
מצודת דוד
"ונטיתי וגו'" - להכות בך
"מן הסלעים" - הוא משל על המגדלים הגבוהים שבבבל
"להר שרפה" - כי תהפך כסדום ותמטר עליה גפרית ואש כמוה
"הנני אליך" - הנה אני אלחם בך אתה הר המשחית והוא בבל המשחית את כל הארץ (ועם היותה בקעה קראה הר מפני חזקה)פסוק כו
מצודת ציון
"לפנה" - לזויות
"למוסדות" - מלשון יסוד
מצודת דוד
"ואבן למוסדות" - אבן חזק הראוי לשומו ביסוד
"כי שממות עולם" - ולכן לא יבוא מי לשם לקחת מאבניה
"ולא יקחו וגו'" - מאבני מפולת חרבותיך לא יקחו אבן הראוי לשומה בפנת הבית (כי הדרך לשום בפנת הבית האבן היותר יפה להיות נראה משתי הרוחות)פסוק כז
מצודת ציון
"שאו נס" - הרימו כלונס ארוך
"קדשו" - ענין הזמנה כמו קדשו עליה מלחמה (לעיל ו')
"השמיעו" - ענין אסיפה כמו השמיעו אל בבל רבים (לעיל נ')
"אררט וגו'" - הם שמות מקומות
"פקדו" - ענין מינוי וגזברות
"טפסר" - ענין שררה וכן טפסריך כגוב גובי (נחום ג')
"כילק" - מין ארבה
"סמר" - ענין התקשות כמסמר כמו תסמר שערת בשרי (איוב ד')
מצודת דוד
"קדשו" - הזמינו עליה גוים התאספו ממלכות אררט וגו' מנו עליה שר לאסוף המלחמה והעלו קבוצת סוסים רבי המספר כארבה וכ"א מהסוסים תסמר שערות בשרו בעת הקרב (כי זהו דרך הסוסים הטובים בעלי כח ולב אשר יתקשו שערותם כמסמר)
"תקעו שופר" - גם זה הוא רמז אסיפה
"שאו נס" - לרמז על העובדי כוכבים שיתאספו לבוא למלחמה על בבלפסוק כח
מצודת ציון
"פחותיה, סגניה" - מין שררה
מצודת דוד
"ארץ ממשלתו" - הארץ אשר הוא מושל בה
"קדשו וגו'" - חזר לומר שוב לפרש שהם מלכי מדי והם דריוש וחתנו כורש שירש המלוכה אחרי מותופסוק כט
מצודת ציון
"ותחול" - מלשון חיל וחלחלה
"קמה" - עמדה ונתקיימה
מצודת דוד
פסוק ל
מצודת ציון
"במצדות" - ענין מבצר כמו מצודת ציון (דברי הימים א' י"א)
"נשתה" - ענין העתקה והסרה כמו ונשתו מים מהים (ישעיהו י"ט)
"הציתו" - ענין הדלקה והבערה
"משכנותיה" - מלשון משכן ומדור
"בריחיה" - כעין מטה עשוי לסגור השערים
מצודת דוד
"הציתו" - האויבים הציתו משכנותיה ונשברו בריחי שעריה ונפתחו לפני האויב לבוא בהם
"נשתה" - נעתקה וסרה מהם גבורתם והיו דומים לנשים בדבר תשות הכח
"ישבו במצדות" - להתחזק במשגב המבצר
"חדלו וגו'" - כי בא מורך בלבבםפסוק לא
מצודת ציון
"רץ" - ענין מהירות ההליכה
מצודת דוד
"מקצה" - רצה לומר אשר בקצה המדינה וכן נאמר בואו לה מקץ (לעיל נ)
"ומגיד וגו'" - כפל הדבר במ"ש כי הרץ הוא המגיד
"רץ לקראת רץ ירוץ" - מן המלחמה שלחו איש רץ להגיד למלך בבל דבר המלחמה ועד לא ישוב שלחו רץ אחר ובדרך מהלכו פגע בהרץ הראשון כשהוא חוזר ורץ א"כ רץ זה לקראת רץ זהפסוק לב
מצודת ציון
"והמעברות" - מקום מעבר המים
"נתשפו" - ענין לכידה
"האגמים" - הוא הגומא הגדל ע"פ המים וכן הלכוף כאגמון ראשו (שם נ"ח)
מצודת דוד
"ואת האגמים" - הגומא הגדל על פני המים שרפו באש לבל יוכל מי להסתר בין הגומא
"והמעברות" - מקום מעבר המים נלכד ביד האויב לבלי תת למי לברוח דרך המיםפסוק לג
מצודת ציון
"כגורן" - הוא המקום ישימו שם עמרי התבואה ושם דשים אותה
"הדריכה" - ענין רמיסה ודישה
מצודת דוד
פסוק לד
מצודת ציון
"הממני" - ענין כתיתה ושבירה כמו והמם גלגל עגלתו (שם כ"ח)
"הציגני" - ענין העמדה כמו תציג אותו לבד (שופטים ז')
"כתנין" - מין נחש
"כרשו" - כמו כרסו בסמ"ך והוא המקום יתאסף שם המאכל ובדרז"ל הכרס הפנימית (חולין מ"ב)
"מעדני" - דברים תפנוקים כמו מעדני מלך (בראשית מ"ט)
"הדיחני" - מלשון הדחה ושטיפת כלי
מצודת דוד
"הדיחני" - ר"ל כמו כשמדיחים את הכלי לא נשאר בו מאומה מודבק בדפנותיה כן לא השאיר מאומה בידי
"הציגני" - העמיד אותי כלי ריק כי את הכל לקח ושלל ומיהר לבלוע אותי כתנין הבולע מבלי לעיסה ומילא הכרס שלו מן מעדני ר"ל שלל טוב ארצי והביאם לארצו
"אכלני" - בני ישראל קובלים על הצער שסבלו ואומרים הנה נ"נ אכלני והמם אותיפסוק לה
מצודת ציון
"חמסי" - ענין גזל
"ושארי" - ענין בשר כמו ואשר אכלו שאר עמי (מיכה ג')
מצודת דוד
"ודמי וגו'" - ירושלים תאמר צעקתי על הדם הנשפך בי הלא היא על יושבי כשדים כי הם שפכו דמי
"חמסי ושארי וגו'" - ר"ל יושבת ציון תאמר צעקתי על החמס הנעשה לי ועל עבודת הפרך שעבד בי עד שבלה את בשרי הלא המה על בבל כי מידו בא לי החמס ובליית הבשרפסוק לו
מצודת ציון
"רב" - מלשון מריבה
"והחרבתי" - מלשון חורב ויובש
"והובשתי" - מלשון יובש
"מקורה" - ענין מעין מים
מצודת דוד
"והובשתי וגו'" - כפל הדבר במ"ש
"לכן" - הואיל וכן עשו בך לכן וגו'
"והחרבתי" - אוביש את ימה ר"ל אשבית השפעתה אשר היתה כמי היםפסוק לז
מצודת ציון
"לגלים" - ענין תל ודגור
"מעון" - מדור
"שמה" - תמהון
"ושרקה" - היא הקול הנשמע בקבוץ השפתים
מצודת דוד
"מאין יושב" - על כי לא ישב מי שם לכן תהיה לתמהון וישרקו עליה
"מעון תנים" - יהיו מדור לתנים השוכנים בחרבות
"שמה ושרקה" - תהיה לתמהון כולם יתמהו על חורבנה וישרקו עליה (כי כן דרך בני אדם לשרוק בקול בראותם דבר חשוב שנאבד)
"לגלים" - דרך החורבות להמצא בהם הרבה גלים מנפילת כותלי הבתיםפסוק לח
מצודת ציון
"ככפירים" - ארי בחור
"נערו" - ענין שאגה ובדרז"ל חמור נוער (ברכות ג')
"כגורי" - כן יקראו האריות הקטנים וכן גור אריה יהודה (בראשית מ"ט)
מצודת דוד
"נערו וגו'" - כפל הדבר במ"ש
"יחדו" - כל בני בבל ישאגו בקול מר כאשר ישאגו כפירים בעת יחסר מאכלםפסוק לט
מצודת ציון
"בחומם" - מלשון חמימות
"אשית" - אשים
"משתיהם" - היא סעודה של שמחה וכן עשה משתה (אסתר א')
"והשכרתים" - מלשון שכרות
"יעלזו" - ענין שמחה
"וישנו" - מלשון שינה
"יקיצו" - ענין הערה מן השינה
מצודת דוד
"וישנו" - בעבור השכרות ישנו עד עולם ולא יקיצו עוד כי בעת השינה נהרג בלשאצר ואמר בדרך מליצה כאלו נרדם מן היין
"בחומם" - על בלשאצר אמר הנה אסבב שיעשו משתיהם בזמן החום כדי שבסבת החום ישתו הרבה וישתכרו כי על כי ישמחו בעת המשתה ירבו לשתות ייןפסוק מ
מצודת ציון
"ככרים" - כבשים שמנים
"עתודים" - הם הזכרים מן העזים
מצודת דוד
פסוק מא
מצודת ציון
"ששך" - הוא בבל בא"ת ב"ש
"ותתפש" - ענין לכידה
"תהלת" - מלשון הלול והתפארות
"לשמה" - לתמהון
מצודת דוד
"בגוים" - בין כל הגוים היתה לתמהון על גודל חורבנה
"תהלת" - שהיתה לתהלה ולתפארת בכל הארץפסוק מב
מצודת ציון
"בהמון" - ענין רבוי כמו מהמון רשעים (תהלים ל"ז)
"נכסתה" - מלשון כסוי
מצודת דוד
"הים" - ר"ל אוכלוסין מרובים כמי הים
"בהמון" - ר"ל במרבית הגבורים נאבדהפסוק מג
מצודת ציון
"לשמה" - לשממה
"ציה" - שממה
"ערבה" - כמו מדבר
מצודת דוד
"ארץ ציה" - להיות ארץ ציה וערבה
"ולא יעבור" - אפילו דרך העברה בעלמאפסוק מד
מצודת ציון
"ופקדתי" - ענין השגחת הבאת הרעה
"בל" - כן שם גלולים של בבל
"בלעו" - מלשון בליעה
"ינהרו" - ענין משיכה כנהר המושך וכן ונהרו אל טוב ה' (לעיל ל"א)
מצודת דוד
"גם חומת וגו'" - כ"א מהחומות תפול ולא יתחזקו במעוז העיר
"ולא ינהרו" - עוד לא ימשכו העמים ללכת אליו לעבדו כי כולם יראו שאין בו ממש
"את בלעו" - את העושר שבלע אוציא מפיו ר"ל כל העושר שאסף לעובדיו אוציא מהם (ואמר לפי מחשבת בבל שחשבו שפסלם הוא הנותן להם כל העושר אשר לא כן הוא כי הוא הבל ואין בו ממש)
"ופקדתי" - אשגיח להביא פורעניות על פסל בל העומד בבבל כי האויב ישבר את צלמו וישא את זהבופסוק מה
מצודת דוד
פסוק מו
מצודת ציון
"ירך" - ענין פחד ואימה כמו והבאתי מורך (ויקרא כ"ו)
"וחמס" - עושק וגזל
מצודת דוד
"ואחריו" - ר"ל ולא תיראו בהשמועה הנשמעת אחריו בשנה ההיא אשר כבר כבשו את בבל ונעשה חמס בארץ והנה יהיה מושל על מושל רצה לומר פרס ומדי תמשול על בבל שהיתה עד הנה מושלת על כל הגוים וכאומר מכל אלה אל תיראו כי הכל הוא לטובתכם
"ובא" - ר"ל לא תיראו במה שבאה השמועה ההיא בשנה הזאת אשר כבר באו בארץ ונתקיימה הדבר ויצא לפועל
"ופן ירך" - השמרו פן ירך לבבכם רצה לומר לא יבוא מורך בלבבכם ולא תיראו בשמועה הנשמעת בארץ והיא שמלכי מדי ופרס עולים להלחם בבבלפסוק מז
מצודת ציון
"ופקדתי" - ענין השגחת הבאת הרעה
"תבוש" - מלשון יבשות
מצודת דוד
"יפלו בתוכה" - כי המורך יבוא בלבם ולא יצאו השדה להלחם מול האויב כי יסגרו בעיר ואחר שיכבוש האויב את העיר יהרוג אותם בתוכה
"תבוש" - תהיה יבש ר"ל חסר מכל טובה
"ופקדתי" - אשגיח להביא פורעניות על פסילי בבל כי האויב ישבר צורתם וישא את זהבםפסוק מח
מצודת דוד
"כי מצפון" - כאשר יבואו עליה השודדים מצפון הם פרס ומדי השוכנים במקצוע צפונית מזרחית
"שמים וארץ" - הוא ענין מליצה ור"ל הרבה שמחה תהיה בעולם באבדן בבל כי הרעו לכל העובדי כוכביםפסוק מט
מצודת דוד
פסוק נ
מצודת ציון
"פליטים" - ענין המלטה
מצודת דוד
"וירושלים וגו'" - לזכור בה מה שהיא מתאבלת על שוממתה
"זכרו מרחוק" - מבבל זכרו את ה' מה שבטלתם עבודת המקדש ומהרו לשוב אליה
"פליטים מחרב" - אתם בני ישראל הפליטים מחרב האויב ולא נהרגתם עם אנשי בבל הלכו משם לארצכם ולא תעמדו שמהפסוק נא
מצודת ציון
"זרים" - עמים עכו"ם
מצודת דוד
פסוק נב
מצודת ציון
"יאנק" - ענין גניחה ואנחה שהיא בעת יציאת הנפש וכן באנוק חלל (יחזקאל כ"ו)
מצודת דוד
"יאנק חלל" - בעת תצא הנשמה
"ובכל ארצה" - בכל מקומות ארצה
"ופקדתי" - אשגיח להביא פורעניות על פסיליהפסוק נג
מצודת ציון
"תבצר" - מלשון מבצר
"מרום" - השמים הרמים
"עזה" - חזקה
מצודת דוד
פסוק נד
מצודת דוד
פסוק נה
מצודת ציון
"נתן" - ר"ל נשמע וכן וה' נתן קולו (יואל ב')
"שאון" - ענין המיה
מצודת דוד
"והמו גליהם" - ר"ל ומה שגליהם היו הומים כלומר מה שהמו בגאוה ובהתרוממות כגלים וכמו המיית מים רבים כן היה נשמע קולם את כל זה יאבד המקום ממנה
"קול גדול" - כי היתה בת רבת עם וקול שאונם היה גדול מאדפסוק נו
מצודת ציון
"חתתה" - ענין שבירה כמו חת מרודך (לעיל נ')
מצודת דוד
"כי אל גמולות ה'" - כי ה' הוא משלם גמול המעשה ולכן ישלם לבבל את גמולם שהרעה[2] לעשות
"חתתה קשתותם" - לא יוכלו לירות ולהתגבר במלחמה כאלו נשברה קשתותםפסוק נז
מצודת ציון
"והשכרתי" - מלשון שכרות
"פחותיה וסגניה" - מיני שררה
"יקיצו" - ענין הערה מהשינה
מצודת דוד
"ה' צבאות שמו" - המורה שהוא מושל בצבאות מעלה ומטה
"והשכרתי" - אשכר אותם עד כי ישנו עד עולם ולא יקיצו ר"ל אבלבל דעתם ויפלו ולא יקומופסוק נח
מצודת ציון
"ערער תתערער" - ענין חורבן והשחתה כמו ערו ערו (תהלים קלז)
"יצתו" - מלשון הצתה והדלקה
"בדי ריק" - בהרבה ריק וכן בדי אש וכמו בדי שופר יאמר האח (איוב לט)
מצודת דוד
"בדי אש" - יגיעות הלאומים יהיה בהרבה אש כי אש יהיה תכליתם ויהיה[3] עיפים ולא יוכלו לכבות את האש ותאכל עד אבדון
"ויגעו עמים" - העמים אשר בבבל יגעו בהרבה ריק ר"ל מה שיגעו במלחמה מול האויב יהיה לריק כי לא יצליחו מאומה
"ערער תתערער" - תחרב ותשחת
"הרחבה" - אשר כל אחת רחבהפסוק נט
מצודת דוד
"את צדקיהו" - עם צדקיהו
"שר מנוחה" - רצה לומר שעמד עם המלך בעת מנוחתו לדבר עמו מסתרות לבופסוק ס
מצודת ציון
"ספר" - כן נקרא מגלה כתובה
מצודת דוד
"הכתובים אל בבל" - הכתובים פה על בבל
"אל ספר" - אמר ע"ש סופו כי אחר שכתב נעשה ספר
"ויכתוב וגו'" - בתחלה אמר שכתב ספר ואח"ז אמר שצוה לו בדבר הספר שכתבפסוק סא
מצודת דוד
פסוק סב
מצודת דוד
"למאדם" - בין אדם בין בהמה
"אתה דברת" - ר"ל הלא מפיך אמר ירמיהו ואם כן הלא בידך לקיים מאמריךפסוק סג
מצודת דוד
פסוק סד
מצודת ציון
"תשקע" - ענין נפילת הדבר בעומק כמו ושקעה כיאור מצרים (עמוס ט')
מצודת דוד
"עד הנה דברי ירמיהוו" - על כי מכאן ואילך עד סוף הספר אינם דברי ירמיהוו אבל המה ספור דברים מהחורבן לזה אמר עד הנה דברי ירמיהוו
"ככה" - כמו ששקע הספר הזה כן תשקע בבל בעמק החורבן ולא יהיה לה תקומה מפני הרעה וגו'
"ויעפו" - אנשיה יהיו עיפים עד לא יוכלו להתחזק עוד
<< · מצודות על ירמיהו · נא · >>