מדרש תנחומא וארא
<< · מדרש תנחומא · וארא · >>
פרשת וארא
פרק ו
[עריכה]סימן א
[עריכה]"וידבר אלוהים אל משה ויאמר אליו אני ה'" ילמדנו רבנו: מהו שיקרא אדם את השם באותיותיו? כך שנו רבותינו: אלו שאין להן חלק לעולם הבא: האומר אין תחיית המתים מן התורה, ואין תורה מן השמים, והאפיקורוס, והלוחש על המכה ואומר: "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך". אבא שאול אומר: אף ההוגה את השם באותיותיו. ראה כמה קשה חלול השם. אמר בן עזאי: כביכול הקדוש ברוך הוא לא הזכיר שמו, עד שאמר שתי תיבות בראשית ברא, ואחר כך אמר: אלהים. רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף משה לא הזכיר את השם, עד שאמר עשרים ואחד תיבות, "האזינו השמים ואדברה" וגו' (דברים לב, א), ואחר כך, "כי שם ה' אקרא". תדע לך, שלא גלה אותו לאבות העולם. ולמה גלה אותו למשה? על שהלך לגאול את ישראל. מה כתיב למעלה מן העניין? "וישב משה אל ה' ויאמר, ה' למה הרעותה לעם הזה". אם אמר אדם לגדול הימנו למה הרעותה, דבר קשה הוא אומר, ולא עוד, אלא אמר, "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה". אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: חבל על דאבדין ולא משתכחין. הרי כמה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב באל שדי, ולא אמרתי להם ששמי ה', כשם שאמרתי לך, ולא הרהרו אחר מידותיי. אמרתי לאברהם: "קום התהלך בארץ לארכה" וגו' (בראשית יג, יז), בקש מקום לקבור שרה ולא מצא, עד שקנה בארבע מאות שקל כסף, ולא הרהר אחר מידותיי. אמרתי ליצחק: "גור בארץ הזאת כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל" (בראשית כו, ג), בקש מים לשתות ולא מצא, שנאמר: "ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמר לנו המים" וגו' (בראשית כו, כ), ולא הרהר אחר מידותיי. אמרתי ליעקב: "הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה" (בראשית כח, יג), בקש מקום לנטוע אוהלו ולא מצא, עד שקנה במאה קשיטה, ולא הרהר אחר מידותיי. ואתה תחילת שליחותי אמרת לי: מה שמך, ועכשיו אתה אומר: "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך" וגו'. לפיכך, "עתה תראה אשר אעשה לפרעה" וגו'. במלחמת פרעה תראה, ואין אתה רואה במלחמת שלושים ואחד מלכים שיעשה בהן נקמה יהושע תלמידך. מכאן את למד, שנטל משה את הדין, שלא ליכנס לארץ. לפיכך כתיב: "וידבר אלוהים אל משה", שישב עליו במידת הדין. "ויאמר אליו אני ה'", מידת רחמים, שאגאל את ישראל ואכניסם לארץ. לכך כתיב: "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי".
סימן ב
[עריכה]"לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי" וגו' ואין לכן, אלא שבועה, שנאמר: "לכן נשבעתי לבית עלי" וגו' ( שמואל א ג, יד). הלך משה ואמר להם כך: "וידבר משה ולא שמעו אל משה מקצר רוח" וגו'. חזר משה ואמר: "הן בני ישראל לא שמעו אלי". "וידבר ה' אל משה דבר אל פרעה". המשל אומר: מן שטייא לית הנייא מן קצייה. "וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה" עשה אותן שווים. אמר להם הקדוש ברוך הוא: היו נוהגין בו כבוד וחלקו כבוד למלך, שאני צריך לו לעשות בו את הדין. לפיכך משה אומר לו: "נלכה נא דרך שלשת ימים", פן יפגעך בדבר או בחרב לא אמר, אלא פן יפגענו. ללמדך שנהג בו כבוד.
פרק ז
[עריכה]סימן ג
[עריכה]"כי ידבר אליכם פרעה תנו לכם מופת" יפה אומר לכם. את מוצא בנח לאחר שהצילו מן המבול, אמר לנח: "לא יהיה עוד המים למבול" (בראשית ט, טו). אמר ליה: תן לי אות. אמר לו, "את קשתי נתתי בענן". חזקיה כשחלה, שלח הקדוש ברוך הוא את ישעיה ואמר לו: "כה אמר ה': הנני רופא לך ביום השלישי תעלה בית ה'" (מלכים ב כ, ה). אמר ליה: מה אות. אמר ליה: "הנני משיב את צל המעלות" (ישעיה לח, ח). וכך נאמר ליהושע הכהן הגדול, "שמע נא יהושע הכהן הגדול" וגו' כי אנשי מופת המה (זכריה ג, ח). הצדיקים מבקשים מופת. כל שכן פרעה הרשע. הוי, "כי ידבר אליכם פרעה תנו לכם מופת. מיד וישלך אהרן את מטהו ויהי לתנין". אמר פרעה: כך כוחו של אלוהיכם, מכאן יוצאים כשפים לכל העולם. "ויקרא גם פרעה" קרא לנערים ולתינוקות בני חמש בני ארבע שנים, "וישליכו איש מטהו". לכך כתיב: "גם פרעה", שלא קרא תחלה לחכמים ולמכשפים. אמרו רבותינו זכרונם לברכה: נס גדול נעשה במטה. שאילו בלע תנין את התנינים, כך דרך התנינים לבלוע זה את זה. אלא אחר שנעשה מטה, דכתיב: "ויבלע מטה אהרן את מטותם". ואילו היה עושה אדם מכל אותן המטות שהשליכו ונעשו תנינים, היו יותר מעשרה חבילות ועומדין, ובלען מטה אהרן, ולא נעבה יותר ממה שהיה. כשראה פרעה כך, תמה ואמר: אם יאמר למטה בלע לפרעה ולכיסאו, הוא בולע. הוא הסימן שאמר למשה בסנה כשאמר ליה: מזה בידך השליכהו ארצה זה פרעה שנדמה לנחש, "יפקד ה' בחרבו הקשה על לויתן נחש בריח" (ישעיה כז, א). כשהיה יוצא משה מאצל פרעה, היה אומר אותו רשע, אם יבוא אצלי בן עמרם, אני הורגו, אני צולבו, אני שורפו. כשהיה משה נכנס, מיד פרעה נעשה מטה. "ויחזק לב פרעה" בחמש מכות הראשונות אין כתיב בהן, אלא "ויחזק לב פרעה". כיון שבאו חמש מכות ולא שלח, אמר הקדוש ברוך הוא: מכאן ואילך אם רצה לשלוח איני מקבל. שכך כתיב בחמש מכות האחרונות: "ויחזק ה' את לב פרעה". והיה משה גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים, שנאמר: "ותגזר אומר ויקם לך" (איוב כב, כח).
סימן ד
[עריכה]"כי ידבר אליכם פרעה לאמר" ילמדנו רבנו: מי שעמד להתפלל ובא הנחש ונשכו, מהו שיפסיק? כך שנו רבותינו: העומד בתפילה, אפילו המלך שואל בשלומו, לא ישיבנו. אפילו נחש כרוך על עקבו, לא יפסיק. מעשה ברבי חנינא בן דוסא שהיה עומד ומתפלל, בא ערוד ונשכו, וברחו התלמידים. אחר שעה באו ומצאו אותו ערוד מת מושלך על פי חורו. אמרו: ווי לו לאדם שנשכו ערוד, ווי לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא. ומה ראו חכמים להקיש כריכת נחש למלכות? אמר רבי יהושע בן פזי: דכתיב: "קולה כנחש ילך כי בחיל ילכו ובקרדמות באו לה כחוטבי עצים" (ירמיה מו, כב). מה הנחש מלחש והורג, אף המלכות מלחשת והורגת את האדם. הוא נתון בבית האסורין, מלחש עליו והורגו.
דבר אחר: מה ראו להקיש המלכות לנחש? מה הנחש הולך מעוקם, אף המלכות מעקמת דרכים. לפיכך, אמר הקדוש ברוך הוא למשה: כשם שהנחש מעוקם, כך פרעה הרשע מעוקם. וכשיבוא להתעקם, ואמרת אל אהרן קח את מטך, יתלה את המטה כנגדו. כלומר, מזה את לוקה. "מגיד מראשית אחרית" (ישעיה מו, י). עד שמשה בסנה, הראה לו הקדוש ברוך הוא, האיך פרעה עתיד להתעקם. לפיכך עשה מקלו נחש. כלומר, שפרעה הרשע, כשם שהנחש מעוקם, כך פרעה יתעקם.
סימן ה
[עריכה]"וידבר אלוהים אל משה" זה שאמר הכתוב: "כי העושק יהולל חכם ויאבד את לב מתנה" (קהלת ז, ז). כשהחכם מתעסק בדברים הרבה, מערבבין אותו מן החכמה. ויאבד את לב מתנה, מן התורה שנתנה מתנה בלבו של אדם. "כי העושק יהולל חכם". חכם המתעסק בצרכי צבור, משכחין תלמודו. אמר רבי יהושע בן לוי: שישים הלכות למדנו רבי יהודה בן פדיא בחרישת הקבר, וכולן נשתכחו ממני, בשביל שהייתי עוסק בצורכי צבור. הוי, "כי העושק יהולל חכם". "כי העושק יהולל חכם", עסק שנתעסק שלמה בדברים בטלים, הטעוהו, "ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו אחרי אלוהים אחרים" (מלכים א יא, ד). אמר רבי חייא בר אבא: נוח לו לשלמה אלו היה גורף ביבין, ואל ייכתב עליו הפסוק זה. ומי גרם לו? שנתעסק בדברים שלא היה לו צורך בהן. ומה הן דברים? "דברי אגור בן יקא המשא נאם הגבר לאיתיאל לאיתיאל ואוכל" (משלי ל, א). למה נקרא שמו אגור? שאגר את התורה ואת החכמה. בן יקא, שהקיאה. נאם הגבר לאיתיאל, שהיה אומר: איתי אל ואוכל. הכתיב הקדוש ברוך הוא בתורה, "לא ירבה לו נשים ולא יסור", "לא ירבה לו כסף וזהב", "לא ירבה לו סוסים פן ישיב" (דברים יז, טז). "איתיאל ואוכל", אני ארבה ולא אסור לבבי, אני ארבה סוסים ולא אשיב את העם. תני רבי שמעון בר יוחאי: עלה ספר משנה תורה ונשתטח לפני הקדוש ברוך הוא ואמר: ריבון העולמים, עקרני שלמה, עשאני פלסתר. כתבת בי: "לא ירבה לו נשים", "לא ירבה לו סוסים", "כסף וזהב לא ירבה לו". וכתיב: "ויהי לשלמה ארבעים אלף ארוות סוסים למרכבתו ושנים עשר אלף פרשים (מלכים א ה, ו). ונשים הרבה, "ויהי לו נשים שרות שבע מאות ופילגשים שלוש מאות" (מלכים א, יא ג). ורבה כסף וזהב, שנאמר: "ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים" (מלכים א י, כז). אמר לו הקדוש ברוך הוא: שלמה ואלף כיוצא בו אובדין מן העולם, ואות אחת ממך אינה בטלה לעולם. מי גרם לו? על שנתעסק בדברים שלא היה לו צורך בהן. הוי, "כי העושק יהולל חכם". ואל תאמר שלמה בלבד, אלא אף משה רבנו עסק שנתעסק טלטל אותו. אימתי? כשהלך אצל פרעה מה כתיב שם? "ואחר באו משה ואהרן". אמר רבי חייא בר אבא: יום פרוזבטיא של פרעה היה, והיו כל המלכים באין ומעטרין אותו, שיהיה קוזמוקרטור על כל המלכים. משעטרו אותו, היו משה ואהרן עומדים על פתח פלטרין של פרעה. נכנסו משרתיו אליו ואמרו לו: שני זקנים עומדין בפתח. אמר להן: יש בידם עטרות. אמרו לו: לאו. אמר להם: באחרונה יכנסו. נמצאו עומדין לפני פרעה. אמר להם: מה אתם מבקשין? אמרו לו: "אלהי העברים שלחני אליך לאמר שלח את עמי ויעבדוני". אמר להם: "מי ה' אשר אשמע בקולו", ולא היה יודע לשלוח לי עטרה, אלא בדברים אתם באים, "לא ידעתי את ה'" וגו'. אמר רבי לוי: באותה שעה הוציא דפתרא של אלוהות, התחיל קורא, אלוהי אדום, אלוהי מואב, אלוהי צידון, וכן כלם. אמר להם: הרי קראתי כל כתבי ואין שם שמו של אלוהיכם. אמר רבי לוי: משל למה הדבר דומה? לכהן שהיה לו עבד שוטה. יצא הכהן חוץ למדינה, הלך העבד לבקש את רבו בבית הקברות. התחיל צווח לבני אדם שעומדין שם, לא ראיתם בכאן רבי. אמרו לו: רבך לא כוהן הוא?! אמר להם: הן. אמרו לו: שוטה, ומי ראה כוהן בבית הקברות?! כך אמרו לו משה ואהרן לפרעה: שוטה, אלוהות אלו שאתה אומר מתים הן, אבל ה' אלוהים אמת, הוא אלוהים חיים ומלך עולם. אמר להם פרעה: בחור הוא, זקן הוא, כמה שנותיו, כמה עיירות לכד, כמה מדינות כבש, כמה שנים יש לו מיום שעלה למלכות. אמרו לו: אלוהינו כוחו וגבורתו מלא עולם, הוא היה עד שלא נברא העולם, והוא יהיה בסוף כל העולמים, והוא יצרך ונתן בך רוח חיים. אמר להן: ומה מעשיו? אמרו לו: נוטה שמים וארץ, וקולו חוצב להבות אש, מפרק הרים ומשבר סלעים, קשתו אש, חציו שלהבות, רומחו לפיד, מגנו עננים, חרבו ברק, יוצר הרים וגבעות, מכסה שמים בעבים, מוריד גשמים וטללים, מפריח דשאים ומדשן פירות, ועונה חיות, צר את העובר במעי אמו ומוציאו לאוויר העולם, מהעדה מלכין ומהקם מלכין. אמר להם: מתחלה שקר אתם מדברין, שאני הוא אדון העולם, ואני בראתי עצמי ואת נילוס. שנאמר: "לי יאורי ואני עשיתני" (יחזקאל כט, ג). באותה שעה קבץ את כל חכמי מצרים, אמר להם: שמא שמעתם שמעו של אלוהיהם של אלו? אמרו לו: שמענו שבן חכמים הוא בן מלכי קדם. אמר להם הקדוש ברוך הוא: לעצמכם קראתם חכמים ולי בן חכמים. חייכם, אני מאבד חכמתכם, שנאמר: "חכמי יועצי פרעה עצה נבערה איך תאמרו אל פרעה בן חכמים אני, בן מלכי קדם" (ישעיה יט, יא). ראה מה כתיב בהן: "ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר" (ישעיה כט, יד). השיבם: איני יודע מה אתם אומרים, "מי ה' אשר אשמע בקולו"? אמר לו הקדוש ברוך הוא: רשע, מי ה' אמרת, מי אתה לוקה. מי עולה בגימטרייה חמישים, אלו חמישים מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים. במצרים מהו אומר? "ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלוהים הוא". ועל הים מהו אומר: "וירא ישראל את היד הגדולה" (שמות יד, לא). כמה לקו באצבע? עשר מכות. חשוב חמש אצבעות שביד הגדולה, לכל אחד ואחד עשר עשר, הרי חמישים.
דבר אחר: מי, סרס מי, ים סוף, עתיד להודיעך מי ה'. חייך, מפיך תאמר ה' הצדיק. אתה אמרת לא אשלח, מחר בידך תאחוז כל אחד ואחד ותאמר: לכו בשלום, גם צאנכם גם בקרכם קחו. "ותחזק מצרים על העם למהר" שלחם" וגו'. לכך נאמר: "ויהי בשלח פרעה את העם".
סימן ו
[עריכה]"ויאמרו אלהי העברים נקרה עלינו". אמרו משה ואהרן: שמא תאמר שנינו את הלשון, שאמרנו לו: כה?! אמר: ה' אלהי ישראל ובשביל כך הקשה כנגדו. חזרו ואמרו ליה: "ה' אלהי העברים נקרה עלינו". ויאמר פרעה הן רבים עתה עם הארץ. אמר רבי שמעון בר יוחאי: ומה עשה להם? התחיל מחרק עליהם שיניו, ואמר: "נרפים אתם נרפים", לשון טינוף הוא. ישתחקו עצמותיכם, קדשים אתם קדשים, על כן אתם אומרים. אמר רבי יהושע בן לוי: שבטו של לוי פנוי היה מעבודת פרך. אמר להם פרעה: בשביל שאתם פנויין, אתם אומרים "נלכה נזבחה לאלהינו". אמר להם: "למה משה ואהרן תפריעו את העם" וגו'. מהו למה? אמר להם: אתם למה ודבריכם למה כביכול, דייכם לכו לסבלותיכם. "תכבד העבודה" וגו'. מהו "ואל ישעו"? שהיה בידן מגילות שהיו משתעשעין בהם משבת לשבת, לומר, שהקדוש ברוך הוא גואלן. אמר להם פרעה: "אל ישעו בדברי שקר", אל יהיו משתעשעין. כלומר, ואל יהון נפישים, שנאמר: "ויצו פרעה ביום ההוא את הנוגשים בעם" וגו', "ויפץ העם" וגו'. מפני שהוא כתמרין. אמר הקדוש ברוך הוא: מחר אני מביא עליהם מכות, והם אומרים: פרעה חוטא ואנו לוקין. כיון שישראל יוצאין להביא קש לעשותו תבן, היה מצרי רואהו בתוך שדהו, מבריחו ומשבר את שוקיו, לפיכך "ויפץ העם". "ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים" זה דתן ואבירם, שכתוב בהן: "ודתן ואבירם יצאו נצבים". התחילו מחרפים ומגדפים כלפי משה ואהרן, ואמרו: "ירא ה' עליכם וישפוט". אמרו להם: ראו היאך עשויין ישראל מן המכות. ריח היה ביד המצרים שאנו נגאלין, ועכשיו באתם והעכרתם אותו הריח, שנאמר: "אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה" וגו'. אמר רבי יהודה הלוי בר שלום: אמר לו: משל נאמר למה אנו דומין? לשה שבא הזאב ליטול אותה מן העדר, רץ הרועה אחריה להצילה מפי הזאב, בין הרועה והזאב נבקע השה. כך אמרו ישראל למשה: מבינך לבין פרעה אנו מתים, שנאמר: "וישב משה אל ה'" וגו'. ואם תאמר: מה אכפת לך? "אם כן למה זה שלחתני". "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך" שמך חיים ורפואה לכל באי עולם, ובשמך הרע לעם הזה, מה יעשו אותן הנתונים בתוך הדימוס. אמר לו: "עתה תראה" וכו', (כדכתיב: בריש פרשתא).
סימן ז
[עריכה]"ויאמר אלוהים אל משה ראה נתתיך אלוהים לפרעה" זה שאמר הכתוב: "שאו שערים ראשיכם והנשאו" וגו' (תהלים כד, ז). שלמה אמר הפסוק הזה בשעה שהכניס את הארון לבית קדשי הקדשים. עשה ארון של עשר אמות והכניס את הארון לתוכו ונשא אותו. כיון שהגיע לפתח בית המקדש, היה הפתח של עשר אמות ואין עשר אמות יכולין ליכנס לתוך עשר אמות. ועוד, שהיו טעונין בו. כיון שבאו להכניסו לא היה יכול. עמד שלמה והיה מתבייש ולא היה יודע מה לעשות. התחיל מתפלל לפני הקדוש ברוך הוא ואומר: "ה' אלוהים אל תשב פני משיחך" (דברי הימים ב ו, מב). מה עשה שלמה? אמרו רבותינו זיכרונם לברכה: הלך והביא ארונו של דוד אביו, והיה מתפלל ואומר: "ה' אלוהים אל תשב פני משיחך". אמר רבי ברכיה בשם רבי חלבו: באותה שעה חיה דוד. והכל ממך לדרוש. שכן דוד אמר: "ה' העלית מן שאול נפשי חייתני מיורדי בור (תהלים ל, ג). והיה שלמה אומר: ריבונו של עולם, עשה בזכותו של זה, "זכרה לחסדי דויד עבדך" (דברי הימים ב ו, מב). מיד נענה, שנאמר: "ה' אלוהים אל תשב פני משיחך" וגו'. מה כתיב אחריו? "וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מן השמים" וגו'. ורוח הקודש צווחת ואומרת: "ושבח אני את המתים שכבר מתו" וגו' (קהלת ד, ב). התחיל שלמה אומר: "שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד". באותה שעה בקשו השערים לירד ולרוץ את ראשו, שהיו סבורין שעל נפשו הוא אומר מלך הכבוד. אמרו לו: "מי הוא זה מלך הכבוד"? אמר להם: "ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה". כיון שאמר להם כך, מיד שקטו. אילולי כן, בקשו לרוץ ראשו ולהמיתו.
סימן ח
[עריכה]דבר אחר: "מי הוא זה מלך הכבוד"? זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שהוא חולק כבוד ליראיו. לכך כתיב: הכבוד. כיצד? מלך בשר ודם אין יושבין על כיסאו. והקדוש ברוך הוא הושיב לשלמה על כיסאו, שנאמר: "וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דוד אביו ויצלח" (דברי הימים א כט, כג). מלך בשר ודם אין רוכבין על סוסו. והקדוש ברוך הוא הרכיב לאליהו על סוסו. ומהו סוסו של הקדוש ברוך הוא? סופה וסערה, שנאמר: "ה' בסופה ובסערה דרכו" (נחום א, ג). וכתיב באליהו: "ויעל אליהו בסערה השמים" (מלכים ב ב, יא). מלך בשר ודם אין משתמשין בשרביטו. והקדוש ברוך הוא מסר שרביטו למשה, שנאמר: "ויקח משה את מטה האלהים בידו". מלך בשר ודם אין לובשין עטרה שלו. והקדוש ברוך הוא עתיד להלביש עטרה שלו למלך המשיח. ומהו עטרה של הקדוש ברוך הוא? כתם פז, שנאמר: "ראשו כתם פז" (שיר השירים ה, יא). וכתוב בו: "תשית לראשו עטרת פז" (תהלים כא, ד). מלך בשר ודם אין לובשין לבושו, וישראל לובשין לבושו של הקדוש ברוך הוא. ומה הוא לבושו? עוז, שנאמר: "לבש ה' עוז" (תהלים צג, א). ונתנו לישראל, שנאמר: "ה' עוז לעמו יתן" (תהלים כט, יא). מלך בשר ודם אין נקראין בשמו קיסר אגוסטא. ואם נקרא בשמו, ממיתין אותו. והקדוש ברוך הוא קרא שמו למשה, שנאמר: "ראה נתתיך אלוהים לפרעה". הוי, "ה' צבאות הוא מלך הכבוד", שהוא חולק מכבודו ליראיו.
סימן ט
[עריכה]"ראה נתתיך אלהים" אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: פרעה הרשע עשה עצמו אלוה, הודיעו שאינו כלום. הריני עושה אותך עליו אלוה. ומנין שעשה עצמו אלוה? שנאמר: "לי יאורי ואני עשיתני" (יחזקאל כט, ג). לפיכך יראה אותך ויאמר שזה אלוה. פרעה היה אחד מארבעה בני אדם שעשו עצמן אלוהות ונבעלו כנשים, ואלו הן: חירם, ונבוכדנצר, ויואש, ופרעה. חירם מנין? דכתיב: "בן אדם אמור לנגיד צור כה, אמר ה' אלוהים יען גבה לבך ותאמר אל אני" (יחזקאל כח, ב). ומנין שנבעל כנשים? שנאמר: "גבה לבך ביופיך שחת חכמתך על יפעתך על ארץ השלכתיך לפני מלכים נתתיך לראוה בך" (יחזקאל כח, יז), לרעוא בך, יעבדון רעותהון בך. נבוכדנצר מנין שעשה עצמו אלוה? דכתיב: "אעלה על במתי עב אדמה לעליון" (ישעיה יד, יד). אמר ליה הקדוש ברוך הוא: רשע, "אך אל שאול תורד אל ירכתי בור" (ישעיה יד, טו). מה עשה לו? הגלהו למדבר עד שהוא במלכותו והאכילו עשב כבהמה, שנאמר: "עשבא כתורין לך יטעמון, ושבעא עדנין יחלפון עלך" (דניאל ד, כב). והיו בהמות וחיות רואין אותו בדמות בהמה והולכין ובועלין אותו, שנאמר: "ושוד בהמות יחיתן" (חבקוק ב, יז). "יחיתן", כעניין שנאמר: "לא תתחתן בם". "ועל כל זאת ולבב אניש יהיב ליה", שהיה יודע שהוא מלך על כל העולם, והיום נבעל לחיות ולבהמות. וכתיב ביה: "ולקצת יומיא אנא נבוכדנצר עיני לשמיא נטלת ומנדעי עלי יתוב ולעילא ברכת ולחי עולמים שבחת והדרת די שלטנה שלטן עלם ומלכותיה עם דר ודר" (דניאל ד, לא). יואש מנין שעשה עצמו אלוה? דכתיב: "ואחרי מות יהוידע באו שרי יהודה וישתחוו למלך, אז שמע המלך אליהם" (דברי הימים ב כד, יז). מהו וישתחוו למלך? שעשאוהו אלוה. אמרו לו: אילולי שאתה אלוה, לא יצאת לאחר שבע שנים מבית קדשי הקדשים. אמר להם: כך הוא, וקבל על עצמו לעשות אלוה. ומנין שנבעל כנשים? דכתיב: "ויהי לתקופת השנה עלה עליו חיל ארם ויבאו אל יהודה וירושלים" וגו', "ואת יואש עשו שפטים" (דברי הימים ב כד, כג-כד). אל תהא קורא שפטים אלא שפוטים. וכתיב: "ובלכתם ממנו כי עזבו אותו במחלואים רבים, התקשרו עליו עבדיו בדמי בני יהוידע הכהן ויהרגוהו על מיטתו וימת ויקברוהו בעיר דוד ולא קברוהו בקברות המלכים" (דברי הימים ב כד, כה). פרעה מנין שנבעל כנשים? שנאמר: "כה אמר ה' הנני נותן את פרעה חפרע מלך מצרים ביד אויביו" (ירמיה מד, ל). מהו הפרע? שהיה זכר ופרע עצמו כנקבה. הפרע, כמו דאת אמר: "ופרע את ראש האשה" (במדבר ה, יח). וכן הנביא אומר: "ביום ההוא תהיה מצרים כנשים" (ישעיה יט, טז). ומי גרם לו? על שאמר: "לי יאורי ואני עשיתני". לפיכך אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה: "ראה נתתיך אלוהים לפרעה". למה? "כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם" (קהלת ה, ז). אמר ליה: "ראה נתתיך אלוהים לפרעה", לך ועשה מי שעשה עצמו אלוה, שחץ בעולם על שהגביה עצמו, שנאמר: "את כל גבוה יראה הוא מלך על כל בני שחץ" (איוב מא, כו). וכי גבוה יראה והשפל אינו רואה, והא כתיב: "עיני ה' המה משוטטות בכל הארץ" (זכריה ד, י)?! אלא אמר רבי ברכיה: אלו הגיותנין שעושין עצמן אלוהות, הקדוש ברוך הוא עושה מהן שחצים בעולם, כגון: נבוכדנצר, ומן בני אנשא טריד ולבביה עם חיות שוי ועם עדרים מדוריה ועשבה כתורין יטעמוניה ומטל שמיא גשמה יצטבע עד די ידע די שליט עילאה במלכות אנשא ולמן די יצבא יתנינה. וכן סנחריב נתגאה ונעשה שחץ בעולם, שנאמר: "ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף, וישכימו בבקר והנה כולם פגרים מתים" (מלכים ב יט, לה). לכך כתיב: "את כל גבוה יראה", שהקדוש ברוך הוא מראה שחץ של גיותנים לכל הבריות. אמר הקדוש ברוך הוא: "אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה'" וגו' (ירמיה כג, כד). אמר רבי בנימין בר לוי: אמר הקדוש ברוך הוא: ישב אדם בזוית ביתו ויעסוק בתורה, אני מראהו לבריות. ביותר אם יטמין אדם עצמו לעבוד עבודה זרה או לעבירה, שאני מראהו לבריות, שנאמר: "אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה'". מהו? "הלא את השמים ואת הארץ אני מלא" (ירמיה כג, כד). אמר רבי חמא בר חנינא: אני ממלא ממנו העליונים ותחתונים ומראה שבחן לבריות. לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה: "ראה נתתיך אלוהים לפרעה". למה? "כי גבוה מעל גבוה" וגו' (קהלת ה, ז). אמר לו: "ראה נתתיך אלוהים לפרעה", לך והפרע ממנו והביא עליו עשר מכות. אמר לו: היאך אביא עליו את המכות? אמר לו: את המטה הזה תקח בידך. אמר רבי יהודה: המטה משקל ארבעים סאה היה, ושל סמפירינון היה, ועשר מכות חקוקות עליו נוטריקון דצ"ך עד"ש באח"ב. אמר לו הקדוש ברוך הוא: בטקסין הזה הבא עליו את המכות.
סימן י
[עריכה]"ראה נתתיך אלוהים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך" כשם שהדורש יושב ודורש והתורגמן משמיע לפניו, כך אתה תדבר את כל אשר אצווך. "ואהרן אחיך ידבר אל פרעה", ועל ידי שניכם יהיו נעשים כל הדברים, שנאמר: "ומשה ואהרן עשו את כל המופתים האלה". "הם המדברים אל פרעה" לכן נאמר לו "אתה תדבר." אמר לו משה: ריבונו של עולם, איני משלחו בדברים, שנאמר: "בדברים לא יוסר עבד" (משלי כט, יט). אמר לו: ואני אקשה. אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה, אתה תדבר ואני מביא מכה. אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה פרעתי ממצרים בעשר מכות. אבל לעתיד אני נפרע לכם מגוג ומגוג, שנאמר: "ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית אמטיר עליו ועל אגפיו ועל עמים רבים אשר אתו" (יחזקאל לח, כב).
סימן יא
[עריכה]"כי ידבר אליכם פרעה" זה שאמר הכתוב: "מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשו, אומר עצתי תקום וכל חפצי אעשה (ישעיה מו, י). הקדוש ברוך הוא מגיד מראש מה יהא בסוף. שכן הוא אומר למשה: "הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה" (דברים לא, טז), מה שעתידין לעשות אחר מיתתו של יהושע. "עזבני והפר את בריתי" (דברים לא, טז), שנאמר: "ויעזבו את ה' ולא עבדוהו" (שופטים י, ו). הוי, "מגיד מראשית אחרית". אמר רבי פנחס הכהן בר חמא: כל הקורא פסוק זה, סבור שמא פלוניקיא יש למעלה, שהוא אומר: "עצתי תקום וכל חפצי אעשה". ומהו וכל חפצי אעשה? שהוא חפץ להצדיק בריותיו, שנאמר: "ה' חפץ למען צדקו" (ישעיה מב, כא), "למען צדיקו." ואינו חפץ לחייב כל בריה, שנאמר: "כי לא אחפוץ במות רשע" (יחזקאל יח, לב). לכך נאמר: "כל חפצי אעשה".
סימן יב
[עריכה]"כי ידבר אליכם פרעה" וגו'. זה שאמר הכתוב: "כל רוחו יוציא כסיל וחכם באחור ישבחנה" (משלי כט, יא). הכסיל מוציא את כל דבריו בפעם אחד כשבא לריב עם חברו. וחכם, באחרונה הוא מסלקו. "כל רוחו יוציא כסיל", זה פרעה הרשע. וחכם באחרונה ישבחנה, זה משה ואהרן, שכתוב בהם: "ויבלע מטה אהרן את מטותם". "תנו לכם מופת ואמרת אל אהרן" וגו'. אהרן יהא עושה הדברים, אבל אתה עומד כנשיא שהוא גוזר על הזקנים והן עושין. וכך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה בסנה: הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלהים. "ויבא משה ואהרן אל פרעה ויעש כן" וגו'. אהרן היה לו ליכנס תחילה, שהוא גדול בשנים. ולמה משה תחלה? שהיה גדול ממנו בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם. "ויבא משה ואהרן אל פרעה, וישלך אהרן את מטהו" וגו'. תחלה ואחרונה המכה הזו הביאו ואחר כך אמר לפרעה וישלך מכה שנייה ועשו את כל המעשים לפניו ולא השגיח. "ויאמר ה' אל משה כבד לב פרעה מאן לשלח את העם" א"ל הקדוש ברוך הוא: רשע, בלשון שהכבדת, בו בלשון אני מתכבד, שנאמר: "וידעו מצרים כי אני ה' בהכבדי" וגו'.
סימן יג
[עריכה]"לך אל פרעה בבקר הנה יוצא המימה" וגו' "כה אמר ה' בזאת תדע כי אני ה' הנה אנכי מכה במטה אשר בידי על המים אשר ביאור ונהפכו לדם". למה לקו המים תחלה בדם? מפני שפרעה והמצריים היו עובדין ליאור, אמר הקדוש ברוך הוא: תכה אלוהו תחלה לפניו ואחר כך עצמו. משל הדיוט אומר: מחו אלהיא ויבהתין כומריא. "ויאמר ה' אל משה אמור אל אהרן" וגו', הכה מה שביאור ובאגמים ובנהרות ועל כל מקווה מימיהם, מה שבקיתון. "והיה דם בעצים ובאבנים". אפילו מה שהמצרים היו רוקקים, כלו דם. אמר רבי אבין הלוי ברבי: ממכת הדם העשירו ישראל. כיצד? המצרי וישראל בבית אחד והגיגית מלאה מים, והמצרי הולך למלאות את הקיתון מתוכה, מוציאה מלאה דם. וישראל שותה מים, ומצרי דם מתוך הגיגית. והמצרי אומר לו: תן לי בידך מעט מים, ונותן לו, ונעשים דם. אמר ליה: נשתה בתוך הקערה אני ואתה ביחד. ישראל שותה מים, והמצרי שותה דם. וכשהיה לוקח מישראל בדמים יקרים, היה שותה מים. מכאן העשירו ישראל. וכמה הייתה המכה עושה בהם? רבי יהודה ורבי נחמיה: אחד מהם אומר: כ"ד יום היה מתרה בהם עד שלא תבוא המכה, וז' ימים המכה משמשת בהן, שנאמר: "וימלא שבעת ימים אחרי הכות ה' את היאור". והאחד אומר: שבעה ימים היה מתרה בהן, וכ"ד ימים המכה משמשת בהן. אמר רבי אליעזר בן פדת: כשם שהביא על המצריים, כך הוא עתיד להביא על מלכות אדום, שנאמר: "כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צור" (ישעיה כג, ה). אמר רבי אליעזר: כל צר חסר שבמקרא, במלכות אדום הכתוב מדבר, שהיא מצירה לישראל. וכל צור מלא, בקפוטקייא הכתוב מדבר. מצרים לקו בדם, אף אדום כן. "ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרית והייתה ארצה לזפת בוערה, לילה ויומם לא תכבה, לעולם יעלה עשנה, מדור לדור תחרב לנצח נצחים" וגו' (ישעיהו לד, יט-י). לפי שבטלו ישראל מן התורה שכתוב בה: והגית בו יומם ולילה (יהושע א, ח), לפיכך אני פורע ממנה באש שלא תכבה לעולם ביום ובלילה. ולפי ששרפה ביתי שהעשן היה יוצא ממנו, דכתיב: "והבית ימלא עשן" (ישעיה ו, ד), לפיכך לעולם תעלה עשנה. וכן הוא אומר: "קול שאון מעיר" (ישעיה סו, ו). אומר להם הקדוש ברוך הוא, "אלא קול מהיכל" (ישעיה סו, ו), אין אתם זכורים מה עשיתם בהיכל. "קול ה' משלם גמול לאויביו" (ישעיה סו, ו). ואימתי יהיה הגמול הזה? לעתיד לבא, שנאמר: "גמול אלוהים הוא יבא ויושיעכם". (ישעיה לה, ד).
סימן יד
[עריכה]"ויאמר ה' אל משה השכם בבקר והתייצב לפני פרעה הנה יוצא המיימה" למה היה יוצא המימה? לפי שהיה אותו רשע משתבח, ואומר: שהוא אלוה ואינו יוצא לנקביו, לפיכך היה יוצא המיימה בהשכמה, שלא יראוהו בני אדם שעומד בקלון. לכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה: עמוד בהשכמה בשעה שהוא נצרך, תפוש אותו ואמור לו: "כה אמר ה' כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותיי". בנוהג שבעולם, בשר ודם שהוא מבקש להביא רעה על שונאו, פתאום מביא עליו, שלא ירגיש בו. והקדוש ברוך הוא היה מתרה בו בפרעה הרשע, על כל מכה ומכה, שנאמר: "הנה יד ה' הויה", "הנני ממטיר", "הנה אנכי נוגף", "הנני מביא מחר", וכן כלם. זה שאמר הכתוב: "הן אל ישגיב בכחו מי כמהו מורה" (איוב לו, כב), שהוא מורה לרשעים דרך לעשות תשובה. אמר לו לפרעה: ועתה שלח העז את מקנך. למה? "הנה אנכי ממטיר", אחר כך "הנני מביא מחר ארבה בגבולך", הכל בהתראה. עשר מכות כולן מידה כנגד מידה: דם, למה הביא עליו דם? לפי שלא היו מניחין בנות ישראל לטבול מטומאתם, כדי שלא יהיו פרין ורבין. ומפני מה לקו המים והעפר על ידי אהרן? שכך כתיב: "אמור אל אהרן קח מטך" וגו'. אמר רבי תנחום: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: המים ששמרוך בשעה שהושלכת ליאור, ועפר שהגין עליך כשהרגת את המצרי, אינו דין שילקו על ידיך. לפיכך לקו על ידי אהרן. צפרדעים למה הביא עליהם? מפני שהיו משתעבדין בישראל ואומרים להן: הביאו לנו שקצים ורמשים, לפיכך "ותעל הצפרדע". בשעה שהיו מוזגין את הכוס, מתמלא מן הצפרדעים, שנאמר: "ועלו ובאו בביתך" וגו'. "ובמשארותיך". אימתי משארת מצויה אצל תנור? בשעה שהתנור חם. כל כך למה? לעשות רצון בוראם. כתוב אחד אומר: "ושרץ היאור צפרדעים". וכתוב אחד אומר: "ותעל הצפרדע"?! רבי עקיבא אומר: צפרדע אחת הייתה, והיו המצרים מכין אותה ומתזת צפרדעים הרבה. כנים למה? ששמו את ישראל מכבדי חוצות ושווקים, לפיכך נהפך עפרם לכנים, והיו חופרין אמה על אמה ולא היה שם עפר, שנאמר: "כל עפר הארץ היה כנים". "ויעשו כן החרטומים בלטיהם" אמר רבי יוחנן: "בלטיהם" מעשה שדים. "בלהטיהם" מעשה כשפים. לפי שאין השד יכול לעשות פחות מכשעורה. ערוב למה? שהיו המצרים אומרים לישראל: צאו הביאו לנו דובים ואריות, כדי להיות מצירין בהם. לפיכך הביא הקדוש ברוך הוא עליהן חיות מעורבבות, שנאמר: "ויבא ערוב כבד", דברי רבי יהודה. רבי נחמיה אומר: מיני צרעין ויתושין. ונראין דבריו של רבי יהודה. בצפרדעים כתיב: "ויצברו אותם חמרים חמרים". ובערוב כתיב: "ויעש ה' כדבר משה ויסר הערוב". צפרדעים שלא היה בהן הנאה, מתו והסריחו מצרים. ערוב שהיה הנאה בעורותיהן, לא נשאר עד אחד. שאילו היו צרעין ויתושין, היה להן שימותו ויסריחו במצרים.
פרק ח
[עריכה]"ויבא ערוב כבד ביתה פרעה" תחילה, שהוא התחיל בעצה רעה עליהם, שנאמר: "ויצו פרעה לכל עמו", ואחר כך "ובכל ארץ מצרים תשחת הארץ" וגו'. דֶּבֶר למה? מפני ששמו את ישראל רועי בקר ורועי צאן, ורועי גמלים בהרים ובקעות ובמדברות, כדי שלא יפרו וירבו. אמר להם הקדוש ברוך הוא: אני אביא לכם רועה יפה, שנאמר: "הנה יד ה' הויה" וגו'.
פרק ט
[עריכה]"וישלח פרעה והנה לא מת ממקנה" וגו' אפילו בהמה חציה של מצרי וחציה של ישראל, לא מתה. שחין, מפני ששמו את ישראל לחום להם חמין ולצנן להם צונן, לפיכך לקו בשחין, שלא יכלו ליגע בגופן. אמר רבי יהושע בן לוי: נס גדול נעשה בשחין. שאם אדם זורק חץ כלפי מעלה, אינו מהלך מאה אמה. ומשה זרק פיח כבשן מלא חופניו, מה שאי אפשר ליטול מלא חופניו ואין בו ממש, וזרקו משה השמיימה עד כסא הכבוד. ועוד נס גדול היה בשחין, שהחזיקה מלא ידיו של משה, מלא ידו שלו ושל אהרן. ועוד נס אחר נעשה בשחין. אדם מפזר עפר קב אחד, אין מפזר אלא ארבע אמות. אבל משה, נטל מלא ידו ופזרו על כל ארץ מצרים שהייתה ת' פרסה על ת' פרסה. ברד, מפני ששמו את ישראל נוטעי גנות ופרדסים ואילנות וכרמים. לפיכך הביא עליהן ברד ושבר אילנותיהן, שנאמר: "ויהי ברד". ואש מתלקחת בתוך הברד נס בתוך נס. רבי יהודה ורבי נחמיה חד אמר: כפרטתא דרומנא דחרצנותה מתחמיא מלגאו. וחד אמר: כהדין עששיתא דמיא ומישחא מתערבא כחדא ונורא דליק מגויהון. משל למה הדבר דומה? לשני לגיונות קשין ששונאין זה את זה. לימים הגיע זמן מלחמתו של מלך. מה עשה המלך? עשה שלום ביניהם והלכו ועשו שליחות המלך. כך אש וברד צהובין זה לזה. כיון שהגיע זמן מלחמה של מצרים, עשה הקדוש ברוך הוא שלום ביניהם והכו במצרים. הוי, ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד. היה יושב מצרי, נכוה בברד. עומד, נכוה באש, כמשפט רשעים בגיהינום, שנאמר: "יהרג בברד גפנם ושקמותם בחנמל" (תהלים עח, מז). רבי יהודה בר שלום אומר: מהו ושקמותם בחנמל? ב"א נ"ח מ"ל. ורבי פנחס אומר: יורד בפלכין וקוצץ את האילנות. ארבה למה? מפני ששמו את ישראל זורעי חטין ושעורים, לפיכך הביא עליהן ארבה, יאכלו כל מה שזרעו להם ישראל. אמר רבי יוחנן: כיון שבא ארבה, שמחו המצרים ואמרו: נקבץ ונשלק מהן, נמלא מהן חבית. אמר הקדוש ברוך הוא: רשעים, במכה שהבאתי עליכם אתם הייתם שמחין?! מיד "ויהפוך ה' רוח ים חזק מאד וישא את הארבה, לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים". אפילו מה שבקדרות ובחביות מלוחין, פרחו והלכו להן. חשך למה? יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שאין לפניו משוא פנים, והוא חוקר לב ובוחן כליות. לפי שהיו בישראל פושעין שהיה להם פטרונין מן המצרים, והיה להם שם כבוד ועושר ולא היו רוצין לצאת ממצרים. אמר הקדוש ברוך הוא: אם אני אביא עליהן מכה פרהסיא וימותו, יאמרו המצרים: כשם שעבר עלינו, כך עבר עליהן. לפיכך הביא על המצרים את החשך שלושה ימים, "ולא ראו איש את אחיו". "ולכל בני ישראל היה אור במושבותם". וכתיב "וימש חשך". אמר רבי אבדימי בר חמא: אותו חשך כפל ומכופל היה. היה מצרי עומד, אינו יכול לישב. יושב, אינו יכול לעמוד. רבוץ, לא היה יכול לזקוף. המכות האלו: שלושה על ידי אהרן. ושלושה על ידי משה. ושלשה על ידי הקדוש ברוך הוא, ואחת על ידי כלן. דם צפרדע וכנים שהיו בארץ, על ידי אהרן. ברד ארבה חושך שהן באוויר, על ידי משה, שכך שלט משה בשמים ובארץ. ערוב דבר מכת בכורות, על ידי הקדוש ברוך הוא. ושחין, על ידי כולן. ובשלשת ימי האפלה נתן הקדוש ברוך הוא את חן העם בעיני מצרים וישאילום. והיה ישראל נכנס לתוך בתיהן של מצרים, והיו שואלין מהן כלי כסף וכלי זהב ושמלות. אם היו אומרים אין לנו להשאיל, היה מאיר הקדוש ברוך הוא את המקום שהיו שם, והיה אומר לו ישראל, הרי הוא במקום פלוני, לקיים מה, שנאמר: ואחרי כן יצאו ברכוש גדול.
סימן טו
[עריכה]"ויאמר ה' אל משה נטה את ידך על השמים ויהי ברד" זה שאמר הכתוב: "כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ" (תהלים קלה, ו). השמים, אמר הקדוש ברוך הוא, "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם" (תהלים קטו, טז). משל למה הדבר דומה? למלך שגזר ואמר: בני רומי לא ירדו לסוריא, ובני סוריא לא יעלו לרומי. כך כשברא הקדוש ברוך הוא את העולם, גזר ואמר: "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם". שבקש ליתן את התורה, בטל את הגזרה הראשונה ואמר: התחתונים יעלו לעליונים, והעליונים ירדו לתחתונים, ואני המתחיל, שנאמר: "וירד ה' על הר סיני" וגו' (שמות יט, כ). וכתיב, "ואל משה אמר עלה אל ה'" (שמות כד, א). הוי, "כל אשר חפץ" וגו'. כשבקש אמר "יקוו המים מתחת השמים" (בראשית א, ט). וכשבקש, עשה את הים יבשה, שנאמר: "ובני ישראל הלכו ביבשה" (שמות יד, כט). הוי, "כל אשר חפץ ה' עשה". בשמים, "נטה ידך על השמים ויהי ברד". ובארץ, "נטה את מטך והך את עפר הארץ". מה כתיב למעלה מהעניין? "כי עתה שלחתי את ידי, ואולם בעבור זאת העמדתיך", שלא תמות במכות הראשונות, "ולמען ספר שמי בכל הארץ".
סימן טז
[עריכה]"הנני ממטיר כעת מחר". זבדי בן לוי אמר: שרט לו שריטה על הכותל. אמר לו: כשתגיע השמש לכאן מחר, ירד הברד. "אשר לא היה כמוהו" אבל עתיד להיות. אימתי? בימי גוג ומגוג, שנאמר: "אשר חשכתי לעת צר ליום קרב ומלחמה" (איוב לח, כג). וכן הוא אומר: "ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש" וגו' (יחזקאל לח, כב). "ועתה שלח העז". במכת ברד. אמר אותו רשע: "ה' הצדיק" וגו'. "ויט משה את מטהו על השמים" כל מקום שהוא אומר וה', הוא ובית דין של מעלה. "וה' פקד את שרה" (בראשית כא, א), הוא וסנקליטין שלו. "וה' המטיר על סדום" (בראשית יט, כד), הוא וסנקליטין שלו. "וה' נתן קולות", הוא וסנקליטין שלו. "ויהי ברד ואש מתלקחת". "מתלקחת" לאחר שהכהו הברד, לוקחתו האש ושורפתו, שנאמר: "והחיטה והכוסמת לא נכו". רבי פנחס ורבי יהודה בר שלום רבי פנחס אמר: מהו אפילות? פלאים עשה הקדוש ברוך הוא בהם. ורבי יהודה אמר: לקישות היו. אמר לו רבי פנחס: והרי כתיב: "את כל עשב השדה הכה הברד", ואת אומר על שהיו קטנות לא נוכו?! אלא פלאים עשה הקדוש ברוך הוא בהן. באותה שעה אמר פרעה הרשע: "ה' הצדיק", "העתירו אל ה'" ואני משלחן. אמר לו משה: כך אמרת במכה הראשונה והתפללתי ולא שלחתם. "למתי אעתיר לך ולעבדיך" השיבו פרעה, "חטאתי לה' אלהיכם ולכם", עכשיו אני משלחן. כששמע משה כך, "ויצא משה מעם פרעה את העיר ויפרוש כפיו אל ה'". "ומטר לא נתך ארצה" תלאן ברפיון. ואימתי ירד? בימי יהושע על האמורים, שנאמר: "וה' השליך עליהם אבנים גדולות" וגו' (יהושע י, יא). והשאר שהיו בשמים, ירדו על גוג ומגוג לימות המשיח. והקולות היו תלוין. ואימתי ירדו? בימי אלישע על מחנה ארם, שנאמר: "וה' השמיע את מחנה ארם קול רכב וקול סוס" וגו' (מלכים ב ז, ו).
סימן יז
[עריכה]"וירא פרעה כי חדל המטר והברד והקולות" וגו' כך הן הרשעים. כל זמן שהן בצרה, מכניעין עצמן. משהצרה עוברת, חוזרין לקלקולם. נבוכדנצר כשהיה בצרה אמר: "כען אנא נבכדנצר משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא די כל מעבדוהי קשוט וארחתיה דין ודי מהלכין בגוה יכיל להשפלה" (דניאל ד, לד). אמר רבי ברכיה בשם רבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן: אילולי שהקדוש ברוך הוא דן את הלבבות והמחשבות, קלס נבוכדנצר בפסוק זה כשם שקלס דוד בספר תהלים. נבוכדנצר אמר: "משבח". דוד אמר: "שבחי ירושלים את ה'" (תהלים קמז, יב). נבוכדנצר אמר: "מרומם". דוד אמר: "ארוממך ה' כי דליתני" (תהלים ל, ב). נבוכדנצר אמר: "מהדר". דוד אמר: "הוד והדר לבשת" (תהלים קד, א). וכיון שראה עצמו בגדולה, התחיל מתגאה, שנאמר: ענה מלכא. ואמר: הלא דא היא בבל רבתא די אנא בניתה לבית מלכו בתקוף חסני וליקר הדרי (דניאל ד, כז). אמר לו הקדוש ברוך הוא: רשע, עוד את מתגאה, שנאמר: "עוד מלתא בפום מלכא קל מן שמיא נפל, לך אמרין נבוכדנצר מלכא, מלכותא עדת מנך". הוי, כל זמן שהרשעים בצרה, מכניעין עצמן. עברה הצרה, חוזרין לקלקולן. "וכן וירא פרעה כי חדל המטר והברד והקולות ויוסף לחטא". הנכרים מוסיפין לחטוא. אבל ישראל, "תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך, פקד עונך בת אדום" וגו' (איכה ד, כב). אמן.