ויקרא רבה א
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה א
[עריכה]ויקרא רבה פרשה א פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו
א. [ עריכה ]
"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה" רבי תנחום בר חנילאי פתח (תהלים קג, כ): "בָּרְכוּ ה' מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְּבָרוֹ וְגוֹ'" במה הכתוב מדבר אם בעליונים הכתוב מדבר והלא כבר נאמר (כא): "ברכו ה' כל צבאיו" הא אינו מדבר אלא בתחתונים עליונים ע"י שהן יכולין לעמוד בתפקידיו של הקדוש ב"ה נאמרו "ברכו ה' כל צבאיו" אבל תחתונים על ידי שאינן יכולין לעמוד בתפקידיו של הקב"ה לכך נאמר "ברכו ה' מלאכיו" ולא כל מלאכיו.
ד"א נקראו הנביאים מלאכים הה"ד (במדבר כ, טז): "וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים וגו'" וכי מלאך ה' היה והלא משה היה ולמה קורא אותו מלאך אלא מכאן שהנביאי' נקראי' מלאכים ודכוותיה (שופטים ב, א): "ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים" וכי מלאך היה והלא פנחס היה ולמה קורא אותו מלאך אלא א"ר סימון פנחס בשעה שהיתה רוה"ק שורה עליו היו פניו בוערות כלפידים ורבנן אמרי אשתו של מנוח מה היתה אומרת לו (שם יג, ו) "(הנה) איש אלהים בא אלי ומראהו כמראה מלאך האלהים" כסבורה בו שהוא נביא ואינו אלא מלאך אמר רבי יוחנן מבית אב שלהן נקראו הנביאים מלאכים הה"ד (חגי א, יג): "ויאמר חגי מלאך ה' בְּמַלְאֲכוּת ה'" הא ע"כ אתה למד שמבית אב שלהן נקראו הנביאים מלאכים.
"גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְּבָרוֹ" במה הכתוב מדבר א"ר יצחק בשומרי שביעית הכתוב מדבר בנוהג שבעולם אדם עושה מצוה ליום א' לשבת אחת לחודש א' שמא לשאר ימות השנה ודין חמי חקליה ביירה כרמיה ביירה ויהבי ארנונא ושתיק יש לך גבור גדול מזה וא"ת אינו מדבר בשומרי שביעית נאמר כאן "עֹשֵׂי דְּבָרוֹ" ונאמר להלן (דברים טו, ב): "וזה דבר השמיטה" מה דבר שנאמר להלן בשומרי שביעית הכתוב מדבר אף דבר האמור כאן בשומרי שביעית הכתוב מדבר.
"עֹשֵׂי דְּבָרוֹ" רבי הונא בשם ר' אחא אמר בישראל שעמדו לפני הר סיני הכתוב מדבר שהקדימו עשייה לשמיעה ואמרו (שמות כד, ז): "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע"
"לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ" א"ר תנחום בר חנילאי בנוהג שבעולם משוי שקשה לא' נוח לשנים ולשני' נוח לארבע או שמא משוי שקשה לס' רבוא נוח לאחד כל ישראל עומדים לפני הר סיני ואומרים (דברים ה, כב): "אם יוספים אנחנו לשמוע וגו'" ומשה שומע קול הדבור עצמו וחיה תדע לך שהוא כן שמכולן לא קרא אלא למשה לכך נאמר "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה":
ב. [ עריכה ]
רבי אבהו פתח ( הושע יד, ח): "יָשֻׁבוּ יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ" אלו הגרים שבאין וחסין בצלו של הקדוש ברוך הוא "יְחַיּוּ דָּגָן" נעשו עיקר כישראל כמה דתימר (זכריה ט, יז): "דגן בחורים ותירוש ינובב בתולות" "וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן" כמה דתימר (תהלים פ, ט): "גפן ממצרים תסיע תגרש גוים וַתִּטָּעֶהָ"
ד"א "יְחַיּוּ דָּגָן" בתלמוד "וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן" באגדה "זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנוֹן" אמר הקב"ה חביב עלי שמותם של גרים כיין נסך שקרב לפני על גבי המזבח ולמה נקרא שמו לבנון על שם (דברים ב, כה): "הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן". תני רשב"י למה נקרא שמו לבנון שמלבין עונותיהן של ישראל כשלג הה"ד (ישעיה א, יח): "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו" ר' טביומי אמר על שם שכל לבבות שמחים בו הה"ד (תהלים מח, ג): "יפה נוף משוש כל הארץ וגו'" ורבנן אמרי על שם (מ"א, ט): "והיו עיני ולבי שם כל הימים":
ג. [ עריכה ]
ר' סימון בשם ריב"ל ור' חמא אבוה דר' הושעיה בשם רב אמרי לא ניתן דברי הימים אלא לידרש (דה"א ד, יח): "וְאִשְׁתּוֹ הַיְהֻדִיָּה יָלְדָה אֶת יֶרֶד אֲבִי־גְדוֹר וְגוֹ'" "וְאִשְׁתּוֹ היהודיה" זו יוכבד וכי משבטו של יהודה היתה והלא משבטו של לוי היתה ולמה נקרא שמה יהודיה על שם שהעמידה יהודים בעולם. "יָלְדָה אֶת יֶרֶד" זה משה. ר"ח בר פפא ור' סימון ר"ח בר פפא אמר "יֶרֶד" שהוריד את התורה מלמעלה למטה ד"א "יֶרֶד" שהוריד את השכינה מלמעלה למטה א"ר סימון אין לשון "יֶרֶד" אלא לשון מלוכה כמה דתימר (תהלים עב, ח): "וירד מים עד ים" וכתיב (מ"א ה, ד): "כי הוא רודה בכל עבר הנהר" "אֲבִי־גְדוֹר" ר' הונא בר אחא אמר הרבה גודרין עמדו לישראל וזה היה אביהן של כולן "חֶבֶר" שחיבר את הבנים לאביהן שבשמים ד"א "חֶבֶר" שהעביר הפורעניות מלבא בעולם "אֲבִי סוֹכוֹ" שהיה אביהן של נביאים שסוכים ברוח הקודש רבי לוי אמר לשון ערבי הוא בערבי קורין לנביא סכיא יקותיאל רבי לוי ורבי סימא אמר שעשה את הבנים מקוין לאביהם שבשמים "אֲבִי זָנוֹחַ" זה משה שהיה אב למזניחים שהזניחום מע"ז הה"ד (שמות לב, כ): "ויזר על פני המים וגו'" "וְאֵלֶּה בְּנֵי בִּתְיָה בַת פַּרְעֹה" ר' יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר לה הקדוש ברוך הוא לבתיה בת פרעה משה לא היה בנך וקראתו בנך אף את לא את בתי ואני קורא אותך בתי שנא' "אֵלֶּה בְּנֵי בִּתְיָה" בַּת יָהּ. "אֲשֶׁר לָקַח לוֹ מָרֶד" זה כלב ר' אבא בר כהנא ור' יהודה בר סימון חד אמר זה מרד בעצת מרגלים וזו מרדה בעצת אביה יבא מורד ויקח את המורדת וחד אמר זה הציל את הצאן וזו הצילה את הרועה.
עשר שמות נקראו לו למשה ירד חבר יקותיאל אביגדור אבי סוכו אבי זנוח רבי יהודה ברבי אלעאי אמר אף טוביה שמו הה"ד (שמות ב, ב): "ותרא אותו כי טוב הוא" כי טוביה הוא רבי ישמעאל בר אמי אמר אף שמעיה שמו אתא ר' יהושע בר נחמיה ופירש הדין קריא (דה"א כד, ו): "וַיִּכְתְּבֵם שְׁמַעְיָה בֶן נְתַנְאֵל הַסּוֹפֵר וְגוֹ'" "שְׁמַעְיָה" ששמע יה תפלתו "בֶן נְתַנְאֵל" בן שנתנה לו תורה מיד ליד. "הַסּוֹפֵר" שהיה סופרן של ישראל. "הַלֵּוִי" שהיה משבטו של לוי "לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים" לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה ובית דינו "וְצָדוֹק [הַכֹּהֵן]" זה אהרן הכהן "וַאֲחִימֶלֶךְ" שהיה אחיו של מלך "בֶּן אֶבְיָתָר" שויתר הקדוש ברוך הוא על ידיו מעשה העגל.
רבי תנחומא בשם ר"י בן קרחה אמר אף לוי היה שמו על עיקר משפחתו (שמות ד, יד): "הלא אהרן אחיך הלוי" ומשה הרי עשרה אמר לו הקב"ה למשה חייך מכל שמות שנקרא לך איני קורא אותך אלא בשם שקראתך בתיה בת פרעה (שם ב, י) "ותקרא שמו משה" "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה":
ד. [ עריכה ]
רבי אבין בשם רבי ברכיה סבא פתח (תהלים פט, כ): "אָז דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן לַחֲסִידֶךָ וְגוֹ'" מדבר באברהם שנדבר עמו בדבור ובחזון הה"ד (בראשית טו, א): "אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר" "לַחֲסִידֶךָ" (מיכה ז, כ): "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם" "וַתֹּאמֶר שִׁוִּיתִי עֵזֶר עַל גִּבּוֹר" שהרג ד' מלכים בלילה אחד הה"ד (בראשית יד, טו): "ויחלק עליהם לילה וגו'" א"ר יצחק וכי יש לך אדם רודף הרוגים דכתיב "ויכם וירדפם עד חובה" אלא מלמד שהקדוש ברוך הוא הורג ואברהם רודף "הֲרִימוֹתִי בָּחוּר מֵעָם" זה אברהם שהיה בחור מהקב"ה שנאמר (נחמיה ט, ז): "אשר בחרת באברם"
ד"א "אָז דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן לַחֲסִידֶךָ" מדבר בדוד שנדבר עמו בחזון ובדבור הה"ד (ש"ב ז, יז): "ככל הדברים האלה וככל החזיון הזה כן דבר נתן אל דוד" "לַחֲסִידֶךָ" שנא' (תהלים פו, ב): "שמרה נפשי כי חסיד אני" "וַתֹּאמֶר שִׁוִּיתִי עֵזֶר עַל גִּבּוֹר" ר' אבא בר כהנא אמר י"ג מלחמות עשה דוד ורבנן אמרי י"ח ולא פליגי מ"ד י"ג לצרכיהן של ישראל ומ"ד י"ח חמש לצורך עצמו י"ג לצורכיהן של ישראל "הֲרִימוֹתִי בָחוּר מֵעָם" זה דוד שנאמר (שם עח, ע) "ויבחר בדוד עבדו וגו'"
ד"א "אָז דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן" זה משה שנדבר עמו בדיבור ובחזון שנאמר (במדבר יב, ח): "פה אל פה אדבר בו וגו'" "לַחֲסִידֶךָ" שהיה משבטו של לוי שנאמר (דברים לג, ח): "תומך ואורך לאיש חסידך" "וַתֹּאמֶר שִׁוִּיתִי עֵזֶר עַל גִּבּוֹר" אתיא כי ההיא דאמר רבי תנחום בר חנילאי בנוהג שבעולם משוי שקשה לאחד נוח לשנים קשה לשנים נוח לד' או שמא משוי שקשה לס' ריבוי נוח א' כל ישראל עומדין לפני הר סיני ואומרים (דברים ה, כב): "אם יוספים אנחנו לִשְׁמֹעַ" ומשה שומע קול הדיבור עצמו וחיה תדע לך שהוא כן שמכולן לא קרא הדיבור אלא למשה שנאמר "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה" "הֲרִימוֹתִי בָחוּר מֵעָם" - (תהלים קו, כג): "לולי משה בחירו":
רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי פתח קרא (משלי כה, ז): " כִּי טוֹב אֲמָר לְךָ עֲלֵה הֵנָּה מֵהַשְׁפִּילְךָ לִפְנֵי נָדִיב וְגוֹ'"
ר"ע מתני לה בשם ר"ש בן עזאי רחק ממקומך ב' ושלשה מושבות ושב עד שיאמרו לך עלה ואל תעלה שיאמרו לך רד מוטב שיאמרו לך עלה עלה ולא יאמרו לך רד רד וכן הלל אומר השפלתי היא הגבהתי הגבהתי היא השפלתי מה טעם (תהלים קיג, ה): "המגביהי לשבת המשפילי לראות" אתה מוצא בשעה שנגלה הקדוש ברוך הוא למשה מתוך הסנה היה מסתיר פניו ממנו שנאמר (שמות ג, ו): "ויסתר משה פניו וגו'" א"ל הקב"ה (שם ג, י) "לכה ואשלחך אל פרעה וגו'" א"ר אלעזר ה"א בסוף תיבותא לומר שאם אין אתה גואלם אין אחר גואלם בים עמד לו מן הצד אמר לו הקדוש ברוך הוא (שם יד, טז) "ואתה הרם את מטך ובקעהו" לומר שאם אין אתה בוקעו אין אחר בוקעו בסיני עמד לו מן הצד אמר לו (שם כד, א) "עלה אל ה'" לומר שאם אין אתה עולה אין אחר עולה באהל מועד עמד לו מן הצד א"ל הקדוש ברוך הוא עד מתי את משפיל עצמך אין השעה מצפה אלא לך תדע לך שהוא כן שמכולן לא קרא הדיבור אלא למשה "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה":
רבי תנחומא פתח (משלי כ, טו): "יֵשׁ זָהָב וְרָב פְּנִינִים וּכְלִי יָקָר שִׂפְתֵי דָעַת" בנוהג שבעולם אדם יש לו זהב וכסף אבנים טובות ומרגליות וכל כלי חמדה שבעולם וטובה ודעת אין בו מה קנייה יש לו מתלא אמר דעה קנית מה חסרת דעה חסרת מה קנית "יֵשׁ זָהָב" הכל הביאו נדבתן למשכן זהב הה"ד (שמות כה, ג): "וזאת התרומה וגו'"
"וְרָב פְּנִינִים" זו נדבתן של נשיאים דכתיב (שם לה, כז) "והנשיאים הביאו וגו'"
"וּכְלִי יָקָר שִׂפְתֵי דָעַת" לפי שהיתה נפשו של משה עגומה עליו ואמר הכל הביאו נדבתן למשכן ואני לא הבאתי א"ל הקב"ה חייך שדיבורך חביב עלי יותר מן הכל שמכולן לא קרא הדיבור אלא למשה "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה":
ז. [ עריכה ]
ד"א "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה" מה כתיב למעלה מהענין פרשת משכן (שמות מ, לב): "כאשר צוה ה' את משה" משל למלך שצוה את עבדו וא"ל בנה לי פלטין על כל דבר ודבר שהיה בונה היה כותב עליו שמו של מלך והיה בונה כתלים וכותב עליהן שמו של מלך היה מעמיד עמודים וכותב עליהן שמו של מלך היה מקרה בקורות והיה כותב עליהן שמו של מלך לימים נכנס המלך לתוך פלטין על כל דבר ודבר שהיה מביט היה מוצא שמו כתוב עליו אמר כל הכבוד הזה עשה לי עבדי ואני מבפנים והוא מבחוץ קראו לו שיכנס לפני ולפנים כך בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה עשה לי משכן על כל דבר ודבר שהיה עושה היה כותב עליו "כאשר צוה ה' את משה" אמר הקב"ה כל הכבוד הזה עשה לי משה ואני מבפנים והוא מבחוץ קראו לו שיכנס לפני ולפנים לכך נאמר "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה"::
א"ר שמואל בר נחמן בשם רבי נתן שמונה עשר צוויים כתוב בפרשת משכן כנגד י"ח חוליות שבשדרה וכנגדן קבעו חכמים י"ח ברכות שבתפלה כנגד י"ח הזכרות שבקריאת שמע וכנגד י"ח הזכרות (תהלים כט, א) שב"הבו לה' בני אלים" א"ר חייא בר אבא לבד (שמות לח, כג) מ"ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן" ועד סוף סיפרא.
משל למלך שנכנס במדינה ועמו דוכסים ואופרכין ואסטרטליטין ואין העם יודעין איזה מהם חביב מכולן אלא מי שהמלך הופך פניו ומדבר עמו הוא חביב מכולן כך (שם כד, א) "ואל משה אמר עלה אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים (זקנים) [מזקני ישראל]" ואין אנו יודעים איזה מהן חביב מכולן אלא מי שהקדוש ברוך הוא קורא אותו ומדבר עמו לכך נאמר "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה".
משל למלך שנכנס למדינה עם מי מדבר תחלה לא עם אגרונימון של מדינה למה שהוא עסק בחייה של מדינה כך משה עסוק בטרחות של ישראל אמר להן זו חיה תאכלו וזו לא תאכלו (ויקרא יא, ט): "את זה תאכלו מכל אשר במים וגו'" (שם, יג) "ואת אלה תשקצו מן העוף" אלה תשקצו ואלה לא תשקצו (שם, כט) "זה לכם הטמא" זה טמא וזה אינו טמא לכך נאמר "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה":
"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה" ולאדם לא קרא והלא כבר נאמר (בראשית ג, ט): "ויקרא ה' אלהים אל האדם" אלא אין גנאי למלך לדבר עם אריסו "וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו" ועם נח לא דבר והלא כבר נאמר (שם ח, טו) "וידבר אלהים אל נח" אלא אין גנאי למלך לדבר עם נקדודו "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה" ולאברהם לא קרא (שם כב, טו) "ויקרא מלאך ה' אל אברהם" אלא אין גנאי למלך לדבר עם פונדקי שלו.
"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה" ולא כאברהם באברהם כתיב "ויקרא מלאך ה' אל אברהם" המלאך קורא והדבור מדבר ברם הכא אמר ר' אבין אמר הקב"ה אני הוא הקורא ואני המדבר שנאמר (ישעיה מח, טו): "אני אני דברתי אף קראתיו הֲבִיאֹתִיו והצליח דרכו":
י. [ עריכה ]
"מֵאֹהֶל מוֹעֵד" א"ר אלעזר אע"פ שנתנה תורה סייג לישראל מסיני לא נענשו עליה עד שנשנית באוה"מ משל לדיוטגמא שהיא כתובה ומחותמת ונכנסה למדינה אין בני המדינה נענשים עליה עד שתתפרש להן בדימוסי' של מדינה כך אף על פי שנתנה תורה לישראל מסיני לא נענשו עליה עד שנשנית להם באהל מועד הה"ד (שיר ג, ד): "עַד שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל בֵּית אִמִּי וְגוֹ'" - "אֶל בֵּית אִמִּי" זה סיני "אֶל חֶדֶר הוֹרָתִי" זה אהל מועד שמשם נצטוו ישראל בהוראה:
אריב"ל אילו היו אומות העולם יודעים מה אהל מועד יפה להן היו מקיפין אותו אהליות וקסטריות את מוצא שעד שלא הוקם המשכן היו אומות העולם שומעים קול הדיבור ונתרזים מתוך פנוקטיהון הה"ד (דברים ה, כג): "כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים וגו'" א"ר סימון דו פרצופין היה הדיבור יוצא חיים לישראל וסם המות לאו"ה הה"ד (שם ד, לג) "כאשר שמעת אתה ויחי" את שמעת וחיית ואומות העולם שומעים ומתים.
תני רבי חייא "מֵאֹהֶל מוֹעֵד" -- מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל מועד:
יב. [ עריכה ]
א"ר יצחק: עד שלא הוקם המשכן היתה נבואה מצויה באומות העולם.
- משהוקם המשכן – נסתלקה מביניהם.
שנאמר: (שיר ג, ד): "אחזתיו ולא ארפנו".
- אמרו לו: הרי בלעם מתנבא?!
- אמר להן: לטובתן של ישראל נתנבא –
* קיים ביאור על פיסקה זו, לחץ על אות הפיסקה
יג. [ עריכה ]
מה בין נביאי ישראל לנביאי או"ה אומות העולם? ר' חמא בר חנינא ורבי יששכר דכפר מנדי:
רבי חמא בר חנינא אמר:
- אין הקדוש ברוך הוא נגלה על או"ה אומות העולם אלא בחצי דיבור, כמה דתימר (במדבר כג, ד): "ויקר אלהים אל בלעם";
- אבל נביאי ישראל בדבור שלם, שנאמר "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה".
ור' יששכר דכפר מנדי אמר: כך יהא שכרן?!
- אין לשון "ויקר" אלא לשון טומאה, כמה דתימר (דברים כג, יא): "אשר לא יהיה טהור מקרה לילה";
- אבל נביאי ישראל בלשון קדושה, בלשון טהרה, בלשון ברור, בלשון שמלאכי השרת מקלסין בו להקב"ה, כמה דתימר (ישעיה ו, ג): "וקרא זה אל זה ואמר".
א"ר אלעאי בר מנחם: כתיב (משלי טו, כט): "רחוק ה' מרשעים", וכתיב "ותפלת צדיקים ישמע":
- "רחוק ה' מרשעים" - אלו נביאי אומות העולם,
- "ותפלת צדיקים ישמע" - אלו נביאי ישראל.
אתה מוצא, שאין הקדוש ברוך הוא נגלה על האומות העולם אלא כאדם שבא מארץ רחוקה, כמה דתימר (ישעיה לט, ג): "מארץ רחוקה באו אלי"; אבל נביאי ישראל, מיד (בראשית לט, ג): "וירא" "וַיִּקְרָא".
א"ר יוסי: אין הקב"ה נגלה על אומות העולם אלא בלילה, בשעה שדרך בני אדם פרושים זה מזה, דכתיב (איוב ד, יג): "בִּשְׂעִפִּים מחזיונות לילה בנפול [תרדמה על אנשים]" (שם, יב) "ואלי דבר יְגֻנָּב וגו'". ר"ח בר פפא ורבנן:
ר"ח ב"פ אמר: משל למלך, שהיה הוא ואוהבו בטרקלין וביניהם וילון, כשהיה מדבר עם אוהבו מקפל את הוילון עד שרואהו פנים אל פנים ומדבר עמו; אבל לאחרים אינו עושה כן, אלא מדבר עמהם ומחיצת הוילון פרוסה ואינן רואין אותו.
ורבנן אמרי: משל למלך, שהיה לו אשה ופלגש, כשהוא הולך אצל אשתו הולך בפרהסיא, וכשהוא הולך אצל פלגשו הולך במטמונים; כך:
- אין הקדוש ברוך הוא נגלה על אומות העולם אלא בלילה, שנאמר:
- (בראשית כ, ג): "ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה"
- (שם לא, כד) "ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה"
- (במדבר כב, כ): "ויבא אלהים אל בלעם לילה"
- אבל נביאי ישראל ביום, שנאמר:
- (בראשית יח, א): "והוא יֹשֵׁב פתח האהל כְּחֹם היום"
- (שמות ו, כח): "ויהי ביום דבר ה' אל משה"
- (במדבר ג, א): "ואלה תּוֹלְדֹת אהרן ומשה ביום דבר ה' את משה וְגוֹ'".
יד. [ עריכה ]
מה בין משה לכל הנביאים?
- רבי יהודה ב"ר אלעאי ורבנן:
- ר"י אומר: מתוך תשע איספקלריות היו הנביאים רואים; הה"ד (יחזקאל מג, ג): "וכמראה המראה אשר ראיתי וגו'". ומשה ראה מתוך איספקלריא אחת, שנאמר: (במדבר יב, ח): "ומראה ולא בְחִידֹת".
- רבנן אמרין: כל הנביאים ראו מתוך איספקלריא מלוכלכת; הה"ד: (הושע יב, יא): "ואנכי חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה". ומשה ראה מתוך איספקלריא מצוחצחת; הה"ד (במדבר יב, ח): "וּתְמֻנַת ה' יביט".
- רבי פנחס בשם ר' הושעיא אמר: משל למלך שנגלה על בן ביתו באיקונין שלו. לפי שבעוה"ז שכינה נגלית על היחידים. אבל, לעתיד לבא (ישעיה מ, ה): "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר":
טו. [ עריכה ]
ד"א "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה'" מיכן אמרו כל ת"ח שאין בו דעת נבלה טובה הימנו תדע לך שכן צא ולמד ממשה אבי החכמה אבי הנביאים שהוציא ישראל ממצרים ועל ידו נעשו כמה נסים במצרים ונוראות על ים סוף ועלה לשמי מרום והוריד תורה מן השמים ונתעסק במלאכת המשכן ולא נכנס לפני ולפנים עד שקרא לו שנאמר "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר" להלן הוא אומר (שמות ג, ד): "וירא ה' כי סר לראות וגו'" בסנה הפסיק אליו בין קריאה לדיבור באהל מועד אין כאן הפסקה בסנה משל למה הדבר דומה למלך ב"ו שכעס על עבדו וצוה לחבשו בבית האסורין כשהוא מצוה את השליח אינו מצוה אלא מבחוץ אבל באהל מועד כשהוא שמח בבניו ובני ביתו שמחים כשהוא מצוה את השליח אינו מצוהו אלא מבפנים כמי שהוא מושיבו בין ברכיו וביד אדם על בנו לכך נאמר "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה":
קישורים חיצוניים
מדרש מעוצב, באתר דעת.