ביאור:ישעיהו מד - מעומד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
ישעיהו פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו
מהדורות נוספות של ישעיהו: ללא ניקוד :: עם ניקוד :: עם טעמי המקרא :: המהדורה המבוארת
|
המשך נבואת הנחמה - המתחילה "נחמו נחמו עמי" פרקים (לפי החלוקה הנוצרית) אחדים קודם |
חזרת ישראל לאלוהיו - (סיום החלק הקודם בנבואה)
- וְעַתָּה שְׁמַע יַעֲקֹב עַבְדִּי, וְיִשְׂרָאֵל בָּחַרְתִּי בוֹ.
- כֹּה אָמַר יְהוָה עֹשֶׂךָ, וְיֹצֶרְךָ מִבֶּטֶן - יַעְזְרֶךָּ:
- אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב! וִישֻׁרוּן - בָּחַרְתִּי בוֹ!
- כִּי כמו ש אֶצָּק מַיִם עַל צָמֵא אדמה יבשה, וְנֹזְלִים - עַל יַבָּשָׁה,
- אֶצֹּק כך גם אצוק את רוּחִי עַל זַרְעֶךָ, וּבִרְכָתִי עַל צֶאֱצָאֶיךָ.
- וְצָמְחוּ בְּבֵין חָצִיר, כַּעֲרָבִים כמו עצי ערבה, ואולי הכוונה לצמח הקנה עַל יִבְלֵי מָיִם.
- זֶה יֹאמַר: 'לַיהוָה אָנִי!', וְזֶה יִקְרָא בְשֵׁם יַעֲקֹב,
- וְזֶה יִכְתֹּב יָדוֹ חלקו, ולפי פרופ' מאיר בר אילן, חז"ל הבינו שהכוונה לקעקוע לַיהוָה, וּבְשֵׁם 'יִשְׂרָאֵל' - יְכַנֶּה. {פ}
נבואת 'אני ראשון ואני אחרון'
- כֹּה אָמַר יְהוָה, מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ, יְהוָה צְבָאוֹת:
- אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן! וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים!
- וּמִי כָמוֹנִי יִקְרָא וְיַגִּידֶהָ, וְיַעְרְכֶהָ לִי? מִשּׂוּמִי עַם עוֹלָם וְאֹתִיּוֹת באותות - כלומר: בניסים,
- וַאֲשֶׁר תָּבֹאנָה ומי, את העתיד לקרות יַגִּידוּ לָמוֹ?
טפשות עושי הפסלים
- אַל תִּפְחֲדוּ וְאַל תִּרְהוּ!
- הֲלֹא מֵאָז לפני זמן רב, כלומר: בעת האותות האמורים לעיל הִשְׁמַעְתִּיךָ - וְהִגַּדְתִּי, וְאַתֶּם עֵדָי!
- הֲיֵשׁ אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדַי? וְאֵין צוּר סלע, כלומר: פסל סלע - בַּל יָדָעְתִּי שאינני מכיר ושולט בו!
- יֹצְרֵי פֶסֶל - כֻּלָּם תֹּהוּ מתים, מלשון ירידה לתהום, חסרי מעש ומתנפנפים ברוח, וַחֲמוּדֵיהֶם בַּל יוֹעִילוּ,
- וְעֵדֵיהֶם והמעידים עליהם, כלומר הסוגדים להם - הֵׅמָּׅהׅ בַּל יִרְאוּ,
- וּבַל יֵדְעוּ - לְמַעַן יֵבֹשׁוּ כדי ש"יתייבשו" ויעלמו, כלומר: טפשותם נועדה להפילם בבא היום.
- מִי יָצַר אֵל? וּפֶסֶל נָסָך יצק, ניסוך הוא פעולת מזיגת נוזל שומני (סיכה) - לְבִלְתִּי ללא, כלומר: אשר אינו הוֹעִיל?!
- הֵן כָּל חֲבֵרָיו יֵבֹשׁוּ יתביישו, משחק מלים עם למען יבושו הקודם! וְחָרָשִׁים וחרשי הברזל, כלומר הנפחים, או: יעמדו חרש, בשקט - הֵמָּה גם הם, כלומר: יתביישו מֵאָדָם!
- יִתְקַבְּצוּ כֻלָּם, יַעֲמֹדוּ, יִפְחֲדוּ, יֵבֹשׁוּ יָחַד.
- חָרַשׁ חרץ, עשה חריצים בתוך בַּרְזֶל - מַעֲצָד כלי לחריצת וחיתוך הברזל (מסור), וּפָעַל ילחץ במאמץ, כלומר: יפיח רוח חזקה - בַּפֶּחָם מכשיר להפחת רוח על האש, וּבַמַּקָּבוֹת בתוך כלי קיבול קטן (קב) - יִצְּרֵהוּ יאצור אותו, כלומר יכנס אותו וישמור עליו,
- וַיִּפְעָלֵהוּ יתאמץ עליו בִּזְרוֹעַ כֹּחוֹ, גַּם רָעֵב וְאֵין כֹּחַ למרות שהוא רעב ועייף, ימשיך להכין את הפסל, לֹא שָׁתָה מַיִם וַיִּיעָף והוא צמא. בעברית מקראית, יעף או עייף הוא הצמא למים.
- חָרַשׁ חרץ, כלומר חתך עֵצִים, נָטָה קָו, יְתָאֲרֵהוּ יגרום לו לקבל צורה - תיאור בַשֶּׂרֶד בכלי העושה סריטות, יַעֲשֵׂהוּ בַּמַּקְצֻעוֹת כלי הקוצץ את הקצוות (ר' במלאכת המשכן) וּבַמְּחוּגָה כלי המסמן עיגול, או כלי עגול להשלמת המלאכה העדינה יְתָאֳרֵהוּ,
- וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּתַבְנִית אִישׁ, כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת.
- לִכְרָת לוֹ אֲרָזִים ולפני כן חיפש עצים משובחים ויקרים, וַיִּקַּח תִּרְזָה וְאַלּוֹן, וַיְאַמֶּץ חיפש הרבה לוֹ בַּעֲצֵי יָעַר, נָטַע אֹרֶן וְגֶשֶׁם ואשר ביער המלא גשם, (בעברית המקראית, וי"ו החיבור נסוב על "נטע אורן") יְגַדֵּל גדול, כלומר: בחר עץ אורן ענק מתוך היער.
- וְהָיָה לְאָדָם לְבָעֵר לצורך שריפה, בעירה, וַיִּקַּח מֵהֶם - וַיָּחָם,
- אַף יַשִּׂיק וְאָפָה לָחֶם,
- אַף יִפְעַל יצא (אחרי מאמץ) - 'אֵל', וַיִּשְׁתָּחוּ!
- עָשָׂהוּ פֶסֶל וַיִּסְגָּד לָמוֹ!!
- חֶצְיוֹ שָׂרַף בְּמוֹ אֵשׁ, עַל חֶצְיוֹ בָּשָׂר יֹאכֵל - יִצְלֶה צָלִי וְיִשְׂבָּע,
- אַף יָחֹם, וְיֹאמַר "הֶאָח!! חַמּוֹתִי! רָאִיתִי אוּר!".
- וּשְׁאֵרִיתוֹ לְאֵל עָשָׂה - לְפִסְלוֹ,
- יִסְגָּוד לוֹ וְיִשְׁתַּחוּ,
- וְיִתְפַּלֵּל אֵלָיו, וְיֹאמַר: "הַצִּילֵנִי! כִּי אֵלִי אָתָּה!".
- לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ, כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם, מֵהַשְׂכִּיל לִבֹּתָם.
- וְלֹא יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ,
- וְלֹא דַעַת וְלֹא תְבוּנָה, לֵאמֹר:
- חֶצְיוֹ שָׂרַפְתִּי בְמוֹ אֵשׁ, וְאַף אָפִיתִי עַל גֶּחָלָיו לֶחֶם,
- אֶצְלֶה בָשָׂר וְאֹכֵל, וְיִתְרוֹ לְתוֹעֵבָה אֶעֱשֶׂה, לְבוּל עֵץ משחק מלים עם האל הבבלי בול אֶסְגּוֹד.
- חֶצְיוֹ שָׂרַפְתִּי בְמוֹ אֵשׁ, וְאַף אָפִיתִי עַל גֶּחָלָיו לֶחֶם,
- רֹעֶה אֵפֶר, לֵב הוּתַל הִטָּהוּ,
- וְלֹא יַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ, וְלֹא יֹאמַר: "הֲלוֹא שֶׁקֶר בִּימִינִי!". {ס}
אמור תודה על הצלתך
- זְכָר אֵלֶּה יַעֲקֹב! וְיִשְׂרָאֵל - כִּי עַבְדִּי אָתָּה!
- יְצַרְתִּיךָ עֶבֶד לִי, אַתָּה יִשְׂרָאֵל - לֹא תִנָּשֵׁנִי תשכח אותי. נשייה בעברית מקראית ובערבית היא שכחה.
- מָחִיתִי כָעָב כמו ענן, שנעלם בלי להותיר עקבות - פְּשָׁעֶיךָ, וְכֶעָנָן וכמו ערפל חַטֹּאותֶיךָ,
- שׁוּבָה אֵלַי!! - כִּי גְאַלְתִּיךָ!
- רָנּוּ שירו! מלשון רננה הצליל הנשמע בעת זמרה שָׁמַיִם! - כִּי עָשָׂה יְהוָה,
- הָרִיעוּ תַּחְתִּיּוֹת אָרֶץ!
- פִּצְחוּ הָרִים רִנָּה!
- - יַעַר, וְכָל עֵץ בּוֹ!
- כִּי גָאַל יְהוָה יַעֲקֹב! וּבְיִשְׂרָאֵל - יִתְפָּאָר!!{פ}
נבואת 'גואלך ויוצרך מבטן'
- כֹּה אָמַר יְהוָה - גֹּאֲלֶךָ וְיֹצֶרְךָ מִבָּטֶן:
- אָנֹכִי יְהוָה - עֹשֶׂה כֹּל,
- נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדִּי, רֹקַע הָאָרֶץ מי אתי? מֵאִתִּי.
- מֵפֵר אֹתוֹת בַּדִּים המתנבאים בעזרת ענף (בד) ומחפשים מים או עתידות, וְקֹסְמִים המשתמשים בקיסמי עץ ואפר לצורך ניבוי העתיד יְהוֹלֵל,
- מֵשִׁיב חֲכָמִים "חכמי" האלילים, כלומר: הכהנים שלהם אָחוֹר, וְדַעְתָּם יְסַכֵּל יזרוק הצידה. מלשון סיכול אבנים.
- מֵקִים דְּבַר ההבטחה שהבטיח ודיבר אל עַבְדּוֹ, וַעֲצַת מַלְאָכָיו השליחים שלו, נביאי האמת - יַשְׁלִים,
- הָאֹמֵר לִירוּשָׁלַ͏ִם: "תּוּשָׁב!", וּלְעָרֵי יְהוּדָה: "תִּבָּנֶינָה, וְחָרְבוֹתֶיהָ אֲקוֹמֵם!".
- הָאֹמֵר לַצּוּלָה: חֳרָבִי, וְנַהֲרֹתַיִךְ אוֹבִישׁ.
- הָאֹמֵר לְכוֹרֶשׁ: "רֹעִי!" וְ"כָל חֶפְצִי יַשְׁלִם!",
- וְ"לֵאמֹר לִירוּשָׁלַ͏ִם: 'תִּבָּנֶה', וְהֵיכָל תִּוָּסֵד.{ס}
הגיגי לשון
פסל נסך - יצק, ניסוך הוא פעולת המזיגה של נוזל שומני (סיכה), ולפי פרופ' מאיר בר אילן מסכה היא פעולת היציקה של הפסל. צליל הסיכה ("סכסוך") דומה במידת מה לצליל פכפוך, והוא צליל השמן הנמזג לתוך כד גדול.
פעל - לחיצה מאומצת
עיף או יעף - במקרא: צמא למים. ומקורו בצליל השפתיים היבשות (פ"ה רפה) והגרון הניחר (עי"ן).
צמא - במקרא: אדמה יבשה. ומקורו בצליל האדמה היבשה כשדורכים עליה. נראה ש"צום" בשפות השמיות מגיע אף הוא ממקור זה של אדמה יבשה, ללא מזון.
יבש, יֵבוֹש - וגם בושה, ובאשה (ריח רע) ועובש - יתכן שפירושם היפך המקובל: מלשון בּוץ. ומקורו בצליל הבסיסה בבוץ. וכל לחם צידם יבש היה ניקודים, הוא לחם לח, היבשה הנראית אחרי הים, היא אדמת הבִּיצה. במלכים: "וייבש הנחל כי לא היה מים" - הנחל הפך לבוץ. "וישלח ירבעם את ידו מעל המזבח לאמר "תפשהו!", ותיבש ידו אשר שלח עליו ולא יכל להשיבה אליו" - ידו הפכה לבוצית וחסרת כוח. "כל נהר יחרב ויבש - יתייבש ויהפוך לבִּיצה. עם זאת אין ספק ש'יבש' במשמעותו העכשיוית והיְבֵשה, מופיע במקומות רבים לגבי צמחים, ומקומות גבוהים: כמו נבואת עמוס: וגם אנכי מנעתי מכם את הגשם: בעוד שלשה חדשים לקציר, והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר, חלקה אחת תמטר, וחלקה אשר לא תמטיר עליה: תיבש. עם זאת, אפשר לשים לב שבדרך כלל השימוש בפועל ובתואר משמש למקומות שקודם היו גשומים ולחים.
רון או רננה - צליל הזמרה של הקול האנושי. מקור המילה בצלילי ניי ניי ניי וכן גלגול הרי"ש הקדומה בקצה הלשון (בדומה לרי"ש הספרדית והקסטיליאנית)