ביאור:בראשית יט יד

בראשית יט יד: "וַיֵּצֵא לוֹט וַיְדַבֵּר אֶל חֲתָנָיו לֹקְחֵי בְנֹתָיו וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי מַשְׁחִית יְהוָה אֶת הָעִיר וַיְהִי כִמְצַחֵק בְּעֵינֵי חֲתָנָיו."

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יט יד.

קוּמוּ צְּאוּ מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי מַשְׁחִית יְהוָה אֶת הָעִיר

לוט הלך להזהיר את חתניו.
לוט לא סיפר על פצצת הסנוורים כי הוא היה בתוך הבית ולא ראה את שקרה. החתנים אולי לא ראו ולא שמעו על פצצת הסנוורים, אחרת הם היו מאמינים לדבריו של לוט ולא צוחקים עליו, מה גם שהם היו צריכים להיות פגועים בעיניהם.

חֲתָנָיו לֹקְחֵי בְנֹתָיו

ללוט היה יותר מחתן אחד, ולפי דברי המלאכים "עֹד מִי לְךָ פֹה חָתָן ובָּנֶיךָ ובְּנֹתֶיךָ" (ביאור:בראשית יט יב), ניתן להבין שהיו לו נכדים ואולי גם נכדות. ללוט לא היו בנים נשואים.

קוּמוּ צְּאוּ

לוט אמר רק משפט אחד. הוא לא סיפר על רשעת העיר ועל איך ששני מלאכים באו והצילו אותו ואת משפחתו.

ניתן לחשוב שלוט לא ממש רצה להציל את חתניו. הוא סיפר להם מה שהמלאכים אמרו ולא הוסיף דבר. עם זאת, הוא גם חיכה עד הבוקר ולא הוציא את רכושו מהעיר במשך הלילה, ולכן אולי הוא בעצמו לא האמין שהדבר אפשרי: שהעיר תיהרס.

החתנים לא היו "זרעו" של לוט ואף לא יורשיו. ללוט היו לפחות 4 בנות (שתים לא נשואות) וכנראה הוא כבר התייאש שיהיה לו בן מאשתו. מקודם אברהם גירש אותו מכנען, ועכשיו הוא מגורש מסדום.

וַיְהִי כִמְצַחֵק בְּעֵינֵי חֲתָנָיו

"כִמְצַחֵק" - המילה מופיעה במספר הזדמנויות אחרות:

"ויַַּרְא, וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק, אֵת, רִבְקָה אִשְׁתּוֹ" (ביאור:בראשית כו ח) - לא ברור מה עשה יצחק עם אשתו. האם הם רק התבדחו וצחקו או שמא היה גם מגע. בכל אופן, זה מזכיר איך שבעל מתנהג עם אשתו, ויותר ממה שראוי שיהיה בן אח ל-'אחותו'.
"ותֵַּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית, אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק" (ביאור:בראשית כא ט) - מהכתוב ישמעאל צחק לבד. לא נאמר במפורש שהוא צחק עם יצחק או עשה ליצחק משהו.
"ותִַּצְחַק שָׂרָה, בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר: אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה, ואַדֹנִי זָקֵן" (ביאור:בראשית יח יג) - שרה צחקה למשמע האמירה שייוולד לה ילד בעודה בת 90 ובעלה זקן. זה היה צחוק של לגלוג ובוז, שאלוהים אפילו נעלב ממנו והגיב בכעס: "ויַֹּאמֶר: לֹא, כִּי צָחָקְתְּ" (ביאור:בראשית יח טו). בזה האופן צחקו חתניו של לוט עשו כששמעו את דבריו.

החתנים חשבו שלוט מדבר שטויות חסרות שחר. ואין ספק שלא מדובר ביחסי מין או מעשה ילדות. הם חשבו שהתגובה היחידה היא לצחוק עליו ולהשפיל אותו כאידיוט מושלם. לכן גאוותו רתחה בו והוא פשוט עזב.