קטגוריה:שמות א יט

• פרעה אמר למילדות העבריות: ""בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת, וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם, אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְאִם בַּת הִוא וָחָיָה" (ביאור:שמות א טז).
• המילדות הבינו שפרעה מפחד מבני ישראל ולכן הוא מנסה להתחכם בסתר ולא שולח שוטרים וצבא להרוג בנים.
• המילדות הבינו שהן יתפסו תוך זמן קצר כאשר כל הולדות של בנים ימותו בזמן הלידה, ואז בני ישראל יהרגו אותן.
• המילדות יראו את אלוהים והחליטו לא להרוג את הבנים ולחפש תרוץ למה הבנים לא מתו.
• פרעה ראה שבני ישראל לא מתאבלים על תינוקות שנולדו מתים, והבין שהמילדות לו הורגות את הבנים.
• פרעה שאל אותן למה הבנים לא הומתו.

המילדות תרצו שהנשים הנשואות לבני ישראל הן לא כמו המצריות שצריכות מילדת.

למעשה אנו יודעים שבמשפחת תרח אבי אברהם היתה תופעה תורשתית של הגברים - שנולדו להם רק בנים (מתוך 70 גברים שהגיעו למצרים עם יעקב היו רק שתי נשים: דינה בת יעקב, שרח בת אשר).

ניתן להבין שבכנען בני יעקב נשאו נשים כנעניות, ובמצרים הם נשאו נשים מצריות - כך שהטענה שנשות העבריים הן לא כמו המצריות אינה נכונה, הן הן היו מצריות שהצטרפו לעם ישראל כדי לזכות בברכת אלוהים. אולם כיוון שפרעה לא ידע ולא בדק מי נולד לבני ישראל, הוא לא הבין שהנשים העבריות הן מצריות. בנוסף פרעה חשב שכל נשות מצרים הן כמו משפחת המלכות שצריכות מילדות, והוא לא ידע שהמצריות, שאין להן כסף למילדת, יולדות לבד או בעזרת קרובת משפחה מנוסה ביילוד.

המילדות העבריות יודעות שפרעה לא יודע את כל זה, ובלי בושה הן משקרות לפרעה בפנים ואומרות, "כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת, כִּי חָיוֹת הֵנָּה"
לפרעה, שזלזל בבני ישראל, היה קל להאמין לדבר שהוא היה בטוח שזה אמת.

ולאחר שהמילדות העלו שתי טענות -

• "כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת",
• "כִּי חָיוֹת הֵנָּה"

ופרעה לא סָתַר את דבריהן, המילדות הרגישו בטוחות לסכם את דבריהן - "בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ".

ניתן להבין את המילה "חָיוֹת" כפשטותה - הנשים העבריות הן נשים פשוטות, בנויות כמו חיות השדה, מחברה לא מפותחת. המילדות השתמשו בהסבר הזה, כי פרעה נטה להאמין לזה מתוך מחשבות גדלות על התרבות המצרית. זה שהמילדות אמרו זאת לפרעה, לא מחייב שזאת אמת.

ניתן להבין שכדי 'לחיות', יצור חי צריך יכולת השרדות בתנאי סכנה קיומית. יכולת הסתגלות והתאמה מראה על יכולת חשיבה ומציאת פתרונות לבעיות.
ייתכן שהמילדות השתמשו במילה "חָיוֹת" כרמז שבנות ישראל הם חכמות, בעלות תשועה, שיתוף פעולה, עזרה הדדית, וכך הן מצליחות ללדת בתנאי סכנה ולשמור על קיומו של עם ישראל, ללא עזרת המילדות.

בנוסף, אלוהים בחר רועי צאן להיות העם הנבחר. כך נבחר אברם, רבקה (עם נסיון הגמלים), ויעקב שלא היה איש שדה אלא התמחה בצאן. כך בני יעקב, בהדרכת יוסף, אמרו לפרעה: "רֹעֵה צֹאן עֲבָדֶיךָ, גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבוֹתֵינוּ" (ביאור:בראשית מז ג) וזכו לגור בארץ גושן עם המקנה שלהם, ופרו ורבו.

ניתן להבין שבני ישראל, הגברים והנשים, עזרו לחיות שלהם ללדת את וולדותיהם, והיו מומחים בילוד. כך בני ישראל רכשו ידע וחוכמה איך לעזור ליולדת, ורק במקרים נדירים היה צורך במילדת מקצועית. ייתכןו שלזה התכוונו המילדות כאשר אמרו: "כִּי חָיוֹת הֵנָּה" במשמעות 'כי מומחים בחיות הנה'.

המילדות אמרו לפרעה שהן לא יכלו להרוג את הזכרים כי "בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ".

ייתכן שזה היתה באמת הפתרון של המילדות שלא רצו להרוג את הבנים.
המילדות הלכו ליולדת, ראו אם הכל מתנהל כשורה.
ניסו לעזור במקרה של סיבוכים, כאשר הראש לא מוביל את הגוף דרך צואר הרחם.
נתנו הוראות מה להכין, והסבירו מה עומד לקרות.
השאירו את היולדת בחברת נשים מנוסות בלידה ממשפחתה.
הודיעו שיש עוד זמן, ושיבואו מאוחר יותר כי יש להן לידה נוספת.
ואז המילדות פשוט הגיעו מאוחר מידי, ועד שהן הגיעו ללידה, האם כבר ילדה בעזרת קרובי משפחה או לבדה.

המילדות לא אמרו שהנשים העבריות ילדו בשדה לבד, כמו חיות. רק פרעה חשב שהן אמרו זאת.

סביר שמקרים קשים נמשכו זמן רב, כשם שקרה לרחל (ביאור:בראשית לה יז), ואז המילדות עזרו, ואם היה בן הם התעלמו מפקודת פרעה, והתרכזו בעזרה ליולדת ולתינוק.