קטגוריה:משלי כג כא

הפסוק הקודם דיבר רק על זלילה וסביאה, והפסוק שלנו בסופו מדבר גם על נומה (שינה) - מה הקשר?

1. על-פי הפשט, הכוונה שכאשר אדם אוכל ושותה יותר מדי, הוא נרדם, לא עובד, ואין לו כסף לקנות בגדים חדשים (דעת מקרא).

2. ויש שפירשו שהאזהרה על נומה היא אזהרה נפרדת: "כי מי שינהג זה המנהג יאבד הונו וישאר עני. והרחיק גם-כן מדת העצלה שתפיל בטבעה תרדמה ונומה, כי היא תלביש האדם בגד קרעים ובלויי סחבות מצד העוני והרש המגיע בסבתו" (רלב"ג, רש"י), "כי המתמיד בתנומה יורש גם הוא, ולא ימצא ידו ללבוש בגדים שלמים" (מצודות).

3. חכמי התלמוד פירשו במשמעות סמלית: "כל הישן בבית המדרש - תורתו נעשית לו קרעים קרעים (משכח למודו ואינו נזכר אלא בסירוגין), שנאמר וקרעים תלביש נומה" (רבי זירא בבלי סנהדרין עא., טור יורה דעה רמו), "וגם בנמשל, שיורש מעושר החכמה, ויהיה ערום ממלבושי המדות המשובחות ובגדי השכל" (מלבי"ם). כשאדם עסוק ברדיפת תענוגות, הוא לא מצליח להתרכז בלימודים, וקולט רק קרעים. "וזה תוכחה נמרצת לאותם האנשים הקבועים בחברת משניות או ש"ס, ונקל להם לדלג איזה יום, שלא יבואו לשיעור, וכמה יירע להם לעתיד לבוא, בראותם שההיכל של חבירו הוא בשלימות, וההיכל שלו איננו שלם, מחמת עצלותו, שהיה עצל בלימודו... כשנבראים עבורו מלבושי הוד מהלימוד ההוא, יש כעין קרע באמצע, דהיינו, שלא נשלם האור במקום ההוא" (החפץ חיים, חומת הדת, פרק שמיני).

ומעניין, ששלושת התענוגות שהקטע מזהיר מפניהם - יין, בשר ושינה - הם המאפיינים העיקריים של מצוות עונג שבת; קדושת השבת כנראה מאפשרת לאדם ליהנות מתענוגות אלה בלי להתמכר.

1. עשו היה זולל וסובא, ולכן איבד את הבכורה ונעשה רש, (בראשית כה לד): "וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה"*.

2. כי סובא וזולל ייוורש - הפסוק שלנו, כמו פסוקים אחרים, מדגיש את האחריות האישית של האדם על מצבו הכלכלי - עוני נובע לא רק מסיבות פוליטיות אלא גם מרדיפת תענוגות. ראו במאמר "מי עשה את העניים?".