מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות משלי
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר ):
אל תהי בסבאי יין בזללי בשר למו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר ):
אַל תְּהִי בְסֹבְאֵי יָיִן בְּזֹלֲלֵי בָשָׂר לָמוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה
אַל־תְּהִ֥י בְסֹֽבְאֵי־יָ֑יִן בְּזֹלְלֵ֖י בָשָׂ֣ר לָֽמוֹ׃
אל תהי ". בחברת "הזוללים והסובאים ",
"אל תהי ", ואם עדיין לא הגעת למדרגת החכמה, בכ"ז תזהר מן התאוה "מזלילת בשר וסביאת יין " (ומלת "למו ". ויל"פ על צד המליצה שזוללים בשר עצמם, כמ"ש ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך):
מצודת דוד "בסובאי יין " - בחבורת סובאי היין לשתות הרבה.
"למו " - ר"ל להנאת עצמם, לא לענג שבתות וימים טובים. וחוזר גם על היין.
מצודת ציון "בסובאי " - ענין רבוי השתיה, "בזוללי " - ענין רבוי האכילה, כמו (דברים כא ): "סורר ומורה וגו' זולל וסובא ".
