קטגוריה:משלי ד ח

עריכה

"סלסלה". לשון רוממות, כמו סולו סולו המסלה שהוא מענין הרמה, והכבוד הוא יותר מן הרוממות שהוא כבוד הנפש הרוחניות, ולמעלה ממנו לוית חן, ועטרת תפארת למעלה מכולם, שהכבוד והחן יהיו גם במעלה או בסגולה טבעית, והתפארת היא במעלה שהשיג ע"י בחירתו כמ"ש (ישעיה ד'):

• לפירוש "נחמיאש" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

"סלסלה" – יש מפרשים מגזרת (ישעיהו מ ג): "מְסִלָּה", לדרוך ולהלוך במסילתה יומם ולילה.

פירוש אחר: מגזרת (דברי הימים ב ט יא): "מְסִלּוֹת לבית ה'" ובדברי הימים כנראה ט"ס, וצ"ל: בדברי הימים; ובמלכים (מלכים א י יב): "מִסְעָד לבית ה'", כלומר, לתמוך ולסעד התורה, והיא תרוממהו.

פירוש אחר: מעניין (תהלים פד ו): "מְסִלּוֹת בלבבם", ללמוד התורה בכוונה.

והמילה הזאת חמורה לעמוד עליה; והלא בתלמוד ר"ה לא הוו ידעי רבנן מאי "סלסלה ותרוממך", עד דשמעה לאמתיה דרבי דאמרה לההוא גברא דהוה מהפך במזייה בשערו: עד מתי אתה מסלסל בשערך? אם כן, יהיה "סלסלה" כמו שאמרו ז"ל (משנה אבות ה כב): הפוך בה והפוך בה, דכולא בה.

ורש"י פירש: סלסלה – חפשה, חזור עליה לדקדק בה, כמו (ירמיהו ו ט): "כבוצר על סלסלות", ההולך וחוזר בכרם ומחפש ידו לחפש עוללותיה.

והנכון לפרש סלסלה מגזרת (תהלים סח ה): "סֹלּוּ לרוכב בערבות", כלומר: רוממה ותרוממך, מידה כנגד מידה.

"תכבדך כי תחבקנה" – פירוש: תשימך במעלת הכבוד.

ובמסכת ברכות, פרק ג' שאכלו (דף מח.), כשהביא ינאי המלך את ר' שמעון בן שטח והושיבו בינו לבין אשתו, אמר ליה: חזי כמה יקרא אנא עביד לך! אמר לו המלך: ראה כמה כבוד אני עושה לך! אמר ליה: לאו את עבדת לי, אלא אורייתא קא עבדא לי יקרא אמר לו ר' שמעון בן שטח: לא אתה עושה לי, אלא התורה היא שעושה לי את הכבוד., דכתיב: סלסלה ותרוממך תכבדך כי תחבקנה, וכתיב בספר בן סירא: ובין נגידים תושיבך.