עם טעמים:
רֵאשִׁ֣ית חׇ֭כְמָה קְנֵ֣ה חׇכְמָ֑ה וּבְכׇל־קִ֝נְיָנְךָ֗ קְנֵ֣ה בִינָֽה׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
"ראשית". בראשית החכמה שתקנה מהתורה תקנה חכמה וזה יגיע לך ממנה בזולת עמל רב אך בקנין הבינה תצטרך להעזר בה בכל קנינך שתקנה ממנה וכלם יישירוך אל העמידה עליה והנה אמר זה כי קנין החכמה מגיע מדברים עצמיים לה והם ראשית החכמה ולא כן ענין הבינה כמו שזכרנו:
"ראשית חכמה קנה חכמה", כבר התבאר כי החכמה אין לה התחלות ויסודות שעליהם נוסדה, ואינה דומה כמו הבינה שיש לה ראשית והתחלה, שעל דברי חכמה או מדע שכבר קנה יתבונן ויוציא דבר מדבר ויקיש דבר אל דבר, וא"כ הראשית וההתחלה של הבינה הוא חוץ מן הבינה, אבל החכמה אין לה ראשית בפ"ע, כי ראשית של החכמה והתחלותיה היא החכמה בעצמה, ר"ל חקי החכמה שקבל מאלהים היה יסוד החכמה לא דבר זולתה, וז"ש ראשית חכמה היא קנה חכמה, אבל ראשית של הבינה אינו הבינה בעצמה רק קנינים אחרים שקנה בנפשו מידיעות של חכמה או של כל מיני מדע, שבקנינים האלה הנמצאות בנפשו הוא מבין בם ומוציא דבר מדבר ובהם קונה בינה, וז"ש "ובכל קנינך קנה בינה" למשל מי שי"ל התחלת יסודות ההנדסה או חכמת הטבע הוא מבין בם ומוציא דבר בינה, וכן עם כל קנין מאיזה מדע שאסף בנפשו יבין ויקנה בינה:
ראשית חכמה קנה חכמה ובכל קניינך קנה בינה — פירש ראב״ע ז״ל: ראשית חכמה, במקצת הונך, ואם לא תוכל לדעתה – תן כל הונך. למדנו סדר הלימוד: ליגמר איניש והדר ליסבר בחכמה, ואחר כך הבינה. וכבר בארתי דבר זה כמה פעמים:
