ביאור:מסתולל, סונה, העז, סתרי

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

עוד לפרשת וארא:

"עודך מסתולל בעמי לתלתי שלחם" (שמות, ט', 17).

לעיתים עיון במילה ייחודית שמופיעה בכתוב מאירה לנו את כל הפרק וכל הנושא. כך גם כאן במילה 'מסתולל'.

מפרש אותה יפה שד"ל - "מסתולל: מתרומם ומתגאה, ל' סולו לרוכב בערבות (תהילים, סה', 5), סלסלה ותרוממך (משלי, ד', 8) וכן מסלה (רד"ק שרש סלל) שמגביהים הדרכים כדי לישרם (לא ע"ש שמרימים מהם האבנים והמכשולות, כדעת רד"ק): אלא שעדיין יקשה שהיה ראוי לומר מסתולל על עמי לא בעמי; לפיכך נ"ל כי המילה הזאת כולל ג"כ ענין אחר הנמשך מן הגאוה, והוא הזדון ורוע המעללים והקושי עם השפלים, וכתרגום אונקלוס: את כביש ליה לעמי. והמקרא הזה הוא בלי תנאי, אם עודך מסתולל, או כאדם האומר א"כ עדיין עומד אתה בדעתך?".

חיזוק להסבר הזה נוכל למצוא בביטויים אחרים. כך - "ויאמר משה לפרעה התפאר עלי וגו'" (שמות, ח', 5). וכך גם-כן בהפטרה, נאמר על פרעה - "אשר אמר לי יארי ואני עשיתיני" (יחזקאל, כט', 3), עד כדי כך שאמר - "ויאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו" (שמות, ה', 2). וכן גם בהמשך ההפטרה נאמר בפירוש - "ולא תתנשא עוד על הגוים" "יחזקאל, כט', 15).

לעניין הדמיון בין העברית והאנגלית נציין רק, שגם באנגלית מצויות המילים סול (תו) ואולי גם - סולו (שירת יחיד) במובן זה, של הגבהה.

ועוד אי-אפשר להמנע מיחס למצלול, שכן מסתולל נשמע כמו משתולל - וזה נופל על לשון פרעה, מלשון - פרוע. וכן מלשון שלילת כל דבר. פרעה מקשה את ליבו - והדבר נובע מתוך הגאוה שלו.

עוד עניינים בפרשה:

דנו במקור המילה 'סנה' והראנו שהיא קשורה ל-'סאן' האנגלי, כמו גם ל-'חמסין' הערבי, והנה אנו מוצאים בהפטרתנו - "מגדל סונה" (יחזקאל, כט', 10), שאף הוא מלשון חום, שהרי בארץ חמה מדובר, וכמוהו - סאונה.

"העז את מקנך" (שמות, ט, 19) - יש פה לשון נופל על הלשון חבוי, כמו אמר העז את עיזיך. ויש פה גם כפל משמעות, שכן לשון העז באה גם לציין תעוזה, אך גם-כן את היפוכה - הבריחה, כך בכמה מקומות. אם כך זה נאמר, כך נראה, באירוניה לפרעה המתגאה - ובכן, העז...

והמפרשים אומרים מלשון אסיפה וכינוס ונראה לי שאינם מדייקים, אף כי זה מתבקש מהמשמע, שכן אין זו משמעות השרש עז"ז. הנה כך קאסוטו - "שלח העז/ שלח את עבדיך שיעיזו, יכנסו למקום בטוח". והוא מביא שני מבואות - "ישבי הגבים העיזו" (ישעיה, י', 31), ושם הוא מפרש - "התבצרו, או ניסו למצוא להם מפלט", ו - "העיזו, אל תעמודו" (ירמיה, ד', 6), שם הוא מפרש - "רוצו למקום מעוז ומפלט".

ועניין אחרון - "ובני עזיאל מישאל ואלצפן וסתרי" (שמות, ו', 22) - יש לשים לב, כי כל השמות האלה מיסתוריים-משהו, כמו הייתה זו משפחת מקובלים אולי. והם מופיעים פעם שניה בתנ"ך בויקרא, י', 4, שם הם נושאים את נדב ואביהו, שהקריבו אש זה ומתו, אל מחוץ למחנה.

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-01-24.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t0209_0