שנת השמיטה (שנת ה'תשפ"ב) מתקרבת, ושוב מתלהטים הויכוחים בשאלה - מה נאכל בשנה השביעית? "היתר מכירה" או "אוצר בית דין"? יבול נכרים או ערבה דרומית?

כל אחד מהרבנים מנסה לשכנע את הציבור לתמוך בפתרון המועדף לפי דעתו, אבל משום מה, אף אחד מהרבנים לא מנסה לעודד את הציבור לבחור בפתרון הטוב והמהודר ביותר, זה שכתוב בפירוש בתורה. ולכן אני הקטן ממלא את מקומם:

ויקרא כה כ-כב:

"וְכִי תֹאמְרוּ ' מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת: הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת-תְּבוּאָתֵנוּ?'

וְצִוִּיתִי אֶת-בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית, וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים.

וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת, וַאֲכַלְתֶּם מִן הַתְּבוּאָה יָשָׁן; עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת, עַד בּוֹא תְּבוּאָתָהּ תֹּאכְלוּ יָשָׁן" "."

המשמעות המעשית של הפסוקים הללו עבורנו היא העצה-ההנחיה "ואכלתם מן התבואה ישן", כלומר, התפריט שלנו בשנה השביעית צריך להסתמך בעיקר על מזון ישן ששמרנו מהשנה השישית.

יש טוענים שהם אכן רואים ברכה מיוחדת בשנה השישית, ויש שטוענים שלא, אולם, יש לזכור שבימינו, גם בלי שום ברכה מיוחדת, כמות היבול הממוצעת גדולה פי כמה וכמה מכמות היבול בזמן התורה, ופירות רבים מושמדים כדי למנוע הצפה של השוק, כך שבימינו אין לנו צורך בכמות גדולה מהרגיל של פירות וירקות בשנה השישית; צאו לשווקים וראו בעצמכם את השפע הרב של פירות וירקות מכל הסוגים.

כמובן, אין חובה לאכול דווקא יבול שישית; אפשר לאכול גם יבול מחו"ל או פירות שצומחים בשנה השביעית עצמה (בתנאי שלא סוחרים בהם). אולם, מכיוון שהפסוק " ואכלתם מן התבואה ישן " הוא התשובה הרשמית לשאלה " מה נאכל בשנה השביעית? ", אפשר להסיק שיבול שישית צריך להיות עיקר התפריט שלנו בשנה השביעית; הפירות שצומחים מעצמם צריכים להיות רק ה"אפיקומן" - המנה הקטנה והמקודשת שאוכלים בסוף הסעודה.

הסתמכות על יבול שישית מאפשרת לשמור על קדושת ארץ ישראל - ללא מכירת ארץ הקודש לנכרי, וללא הסתמכות על חקלאים ערביים המשעבדים את ארץ הקודש בשליחותנו.

הסתמכות על יבול שישית תאפשר להעביר את רוב היבול שיצמח בשביעית לבתי תמחוי, לקיים מה שנאמר "ואכלו אביוני עמך".

הסתמכות על יבול שישית תאפשר להקים "אוצר בית דין" אמיתי וכשר למהדרין, ללא הקלות במלאכות מדרבנן, בהפקרת הפירות ובמסחר בפירות שביעית; השדות יהיו פתוחים לכל הרוצה להיכנס ולאכול, כך שלכל אדם תהיה בחירה, האם לאכול ישר מהשדה, או לשלם לשליחי בית הדין על ההובלה.

קניה בכמות גדולה של יבול שישית תעזור גם לחקלאים - תגדיל את הכנסותיהם ותקל עליהם להתארגן כראוי לשנת השמיטה - בלי להטיל עליהם מגבלות כלשהם בשנת השמיטה עצמה (ב"אוצר בית דין", לעומת זאת, מחייבים את החקלאים לעבוד בשביעית כדי לקבל תמיכה; גם אם מותר לחקלאים לעבוד בשביעית, הרי שאין זו חובתם, ולענ"ד, גם חקלאים שאינם עובדים זכאים לקבל תמיכה מהציבור, מעצם העובדה שהם משביתים את שדותיהם).

רבנים שפניתי אליהם אמרו, שזה לא מעשי לשמור יבול שישית בכמות גדולה. לענ"ד טענה זו אינה נכונה: אבותינו, מימי התנ"ך ועד לפני כמה עשרות שנים, חיו על מזון משומר במשך חלק גדול מהשנה. רוב הירקות והפירות הטריים היו זמינים רק בקיץ; מי שרצה ליהנות מהם במשך החורף, היה חייב לשמר אותם בדרך כלשהי. במשך הדורות פותחו דרכים רבות לשימור מזון - החל מאיחסון פשוט של דגנים וקטניות במרתפים קרירים, כיבוש במי מלח, חומץ או אלכוהול, ייבוש בשמש או בתנור, ועד להכנת מוצרים מזון ייחודיים כמו יין, שמן, דבש תמרים וריבות. כיום אין צורך להכין לבד - אפשר ללכת לסופרמרקט ולקנות.

כמה רבנים טענו, שהציבור לא יסכים לוותר על ירקות טריים במשך כל השנה. לענ"ד, אין זה מתפקידם של הרבנים לקבוע עבור הציבור, מה הם יסכימו ומה לא. צריך להציג קודם את הפתרון הטוב והנכון ביותר, ורק אחר-כך את הפתרונות שהם "הרע במיעוטו", ולהשאיר לציבור את הבחירה.

עכשיו הזמן - לפני ראש השנה - לקנות או לשמר ירקות; הנה כמה דוגמאות:

• עגבניות - רכז עגבניות, רסק עגבניות, עגבניות משומרות או עגבניות מיובשות (ניתן גם לייבש בבית - ראו ייבוש עגבניות ביתי - מתכון מצולם );
• פלפל אדום מיובש, מתוק או חריף - אפשר לקנות בדוכני תבלינים או לייבש בבית (באותו אופן כמו את העגבניות);
• מלון - לחתוך לפרוסות דקות ולייבש בבית כנ"ל;
• מלפפונים - מלפפונים במלח או בחומץ, ניתן לקנות או להכין בבית;
• אפונה וגזר - בקופסאות שימורים;
• כרוב כבוש - בקופסאות שימורים;
• בצל מטוגן - בדוכני תבלינים;
• פטרוזיליה, כוסברה, שמיר מיובשים - בדוכני תבלינים;
• אננס - מיובש או בקופסת שימורים;
• בננות - לקנות בננות מיובשות או לייבש לבד;
• סלק - ניתן לקנות סלק נקי וטרי ארוז בואקום;
• תפוחי אדמה, בטטות, בצל חי - אפשר לקנות ולשמור בבית במקום קריר ויבש, הם עשויים להחזיק מספר חודשים.

לגבי פירות-עץ, דגנים וקטניות - אין צורך למהר, כי בתחילת השנה, רוב התוצרת בשוק היא עדיין מהשנה שעברה; אבל יש פירות שהעונה שלהם קצרה. פירות אלו מומלץ לקנות בהקדם, כאשר הם עדיין זולים, ולייבש בתנור (כמו את העגבניות).

כמובן, יש לקנות תוצרת הארץ בלבד; אין טעם לקנות תוצרת חוץ, כי תוצרת חוץ אפשר לקנות גם במשך שנת השמיטה, אם מאד רוצים (וחוץ מזה, קנייה של תוצרת הארץ עוזרת לחקלאות ולמשק הישראלי).

קישורים לפירוט והרחבה:

• שתים-עשרה סיבות להעדיף יבול שישית:

• http://www.tora.us.fm/tryg/jmita/6.html

• רשימת קניות - מה כדאי לקנות כבר עכשיו, וכמה זה עולה:

• http://www.tora.us.fm/tryg/jmita/jmira.html

• מתכונים המסתמכים על יבול שישית בלבד:

• http://www.tora.us.fm/tryg/jmita/mtkonim.html

(נכתב ב-ב אייר ה'תשס"ח)

המחצית הראשונה של שנת השמיטה היתה קלה יחסית.

• רוב הפירות והדגנים עדיין נחשבו יבול שישית. 
• גם ירקות מסויימים, כמו בצלים, שומים, בטטות ודלוריות, נשמרו אצלי, בחדר מדרגות בבית משותף, במצב די טוב עד עכשיו (תפוחי האדמה החזיקו פחות טוב, לאחר כמה חודשים הם נעשו ירוקים ונאלצתי לזרוק אותם כי תפו"א ירוק הוא רעיל. כנראה הסיבה היא שיש שם אור - תפוחי אדמה צריך לשמור בחושך). 
• בתחילת אדר א התחילה עונת החמציצים - במשך כחודשיים היה אפשר לקטוף ולאכול חמציצים טריים כל יום. 
• שני בתי דין לפחות - של המכון לחקר החקלאות לפי התורה ושל המכון למצוות התלויות בארץ - מרשים לקטוף בחינם במטעים שלהם, ויש ברשותם מטעי בננות, כך שגם בננות היו בשפע.
• אז נכון - במקום עגבניה אכלתי רסק עגבניות, במקום מלפפון - מלפפון חמוץ, ובמקום פלפל - פלפל מיובש. אבל זה בסה"כ גיוון מרענן בתפריט.

המחצית השניה יותר קשה, כי גם הירקות וגם הפירות הם יבול שביעית. אבל: 

• מייד כשנגמרה עונת החמציצים התחילה עונת תותי העץ; 
• עכשיו מתחילה גם עונת הפיטנגו. שני הפירות המיוחדים הללו נמצאים בשפע ברחובות הקריות. מי שרוצה מוזמן לבקר - זה פתוח לכולם ואפשר להגיע ברכבת. 
• ראיתי ב"זול פה" שסק ואפרסקים מאוצר בית דין, אם זה אכן אוצר בית דין של המכון למצוות התלויות בארץ (כמו הבננות) אז גם אותם ניתן לקטוף ולאכול בחינם. 
• הדגנים רובם מיובאים מחו"ל ממילא (כל השנים), אבל יש גם דגנים תוצרת הארץ, ניתן להשיג קמח מחיטה מלאה שנשמרה מהשנה השישית ולאפות לחם בבית - זה גם יותר בריא וגם יותר טעים.

מאת: אראל

א. ברכת ה' - שימוש ביבול שישית הוא התשובה הרשמית של התורה לשאלה "מה נאכל בשנה השביעית?"; ראו ויקרא כ"ה כ-כב: "וְכִי תֹאמְרוּ 'מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ?' וְצִוִּיתִי אֶת-בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית; וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים. וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת, וַאֲכַלְתֶּם מִן הַתְּבוּאָה יָשָׁן; עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת, עַד בּוֹא תְּבוּאָתָהּ תֹּאכְלוּ יָשָׁן". 

יש טוענים שהם אכן רואים ברכה מיוחדת בשנה השישית, אולם בימינו, גם בלי שום ברכה מיוחדת, כמות היבול הממוצעת גדולה פי כמה וכמה מכמות היבול בזמן התורה, ופירות רבים מושמדים כדי למנוע הצפה של השוק, כך שבימינו אין לנו צורך בכמות גדולה מהרגיל של פירות וירקות בשנה השישית; צאו לשווקים וראו בעצמכם את השפע הרב של פירות וירקות מכל הסוגים. 

המשמעות המעשית של הפסוקים הללו עבורנו היא העצה-ההנחיה "ואכלתם מן התבואה ישן", כלומר, התפריט שלנו בשנה השביעית צריך להסתמך בעיקר על מזון ישן ששמרנו מהשנה השישית. תפקידנו בשנה השישית הוא רק להכין כלים לקבלת הברכה - לשמר את היבול הרב, שה' נותן לנו השנה, לאכילה בשנה הבאה.

ב. שכל ישר - שמירה של יבול מהשנה השישית היא מידה של שכל ישר, כמו שאמר שלמה המלך (משלי י' ה) "אֹגֵר בַּקַּיִץ - בֵּן מַשְׂכִּיל". מותר לאכול פירות הצומחים מאליהם בשנה השביעית, אבל בתורה אין כל הבטחה שהפירות הללו אכן יספיקו לכל צרכינו; ההבטחה של התורה מתייחסת רק ליבול שישית, ולכן ראוי לנהוג בשכל ולאגור מזון מראש. 

הפירות שיצמחו בשנה השביעית, הקדושים בקדושת שביעית, לא יהיו המנה העיקרית אלא רק ה"קינוח"; ראו גם סעיף ח - קדושת פירות שביעית.

ג. תמיכה בחקלאים - קניית יבול שישית מגדילה את רווחי החקלאים ומסייעת להם להתכונן לשנת השמיטה.

ככל שיהיה ביקוש רב יותר ליבול שישית, רווחי החקלאים יהיו גדולים יותר, וייתכן שהרווחים יספיקו להם כך שיוכלו לשבות לגמרי בשנה השביעית - בניגוד ל"אוצר בית דין" הדורש מהחקלאים לעבוד כשליחי בית הדין על-מנת להתפרנס. וכידוע, אחד הטעמים שמצאו רבותינו במצוות השמיטה (גם אם אינו הטעם העיקרי) הוא לאפשר לחקלאים לשבות ממלאכה על-מנת שיוכלו להקדיש את השנה לענייני הרוח. 

מובן שאין להסתפק בקניית יבול שישית - יש לתמוך בחקלאים באופן ישיר ע"י תרומה לקרנות סיוע לחקלאים, קרנות הנותנות קיצבה לכל חקלאי שמשבית את אדמתו, בין אם הוא עובד עבור בית הדין ובין אם לא. החקלאים כמובן רשאים לעבוד בשביעית, אך אינם חייבים לעבוד בשביעית, וגם מי שאינו עובד, לענ"ד זכאי לקבל קיצבה מקופת הציבור, שהרי בעצם העובדה שהוא משבית את אדמתו הוא מקיים את מצוות השמיטה עבור כולנו. תרומה לקרנות אלו מהווה השתתפות בקיום מצוות השמיטה, בדיוק כפי שהתרומה לכהנים מהווה השתתפות בקיום מצוות המקדש. 

הפתרון של קניית יבול שישית אינו מטיל מגבלות על החקלאים ואינו מסכן את פרנסתם - אם חקלאי מסויים רואה שהרווחים שלו בשנה השישית אינם מספיקים, הוא יכול להשתמש באחד הפתרונות האחרים.

ד. אי-תמיכה בגויים - יבול שישית אפשר לקנות מחקלאים ישראליים - אין צורך לייבא מחו"ל או לקנות מאויבי ישראל; 

כמו כן, יבול שישית אפשר לקנות מחקלאים שמקפידים על עבודה עברית - בניגוד ל"היתר מכירה", שדורש העסקת נכרים במלאכות האסורות מהתורה - זריעה וקצירה.

ה. קדושת ארץ ישראל - יבול שישית אינו דורש למכור קרקעות לגויים אפילו כ"מכירה לחומרה" (כמו שנהוג לעשות כשמגדלים על מצעים מנותקים), אינו דורש לעבור על "לא תחנם", ואינו דורש להסתמך על דעות שמקלות בקדושתם של חלקים מסויימים מארץ ישראל (גוש קטיף או ערבה דרומית).

כמו כן, הסתמכות מלאה על יבול שישית תגרום לכך שגם החקלאים הגויים יצטרכו להשבית את שדותיהם בשביעית, וכך תודגש יותר שביתת הארץ וקדושתה. 

יש טוענים, שמי שאינו סומך על "היתר מכירה", למעשה מחזק את אחיזתם של גויים בארץ ישראל; אולם הטענה נכונה רק כלפי הקונים יבול נכרי. אנשים שסומכים על יבול שנקנה מחקלאים ישראליים בשנה השישית, דווקא מחזקים את החקלאים הישראליים.

ו. הכנה מחול לקודש - כפי שביום שישי יש להכין אוכל לכבוד שבת, שנאמר (שמות ט"ז ה) "והיה ביום הששי, והכינו את אשר יביאו, והיה משנה על אשר ילקטו יום יום", וכן בדברי חז"ל "מי שטרח בערב שבת - יאכל בשבת", כך בשנה השישית ראוי להכין אוכל לכבוד שנת השבת.

ז. קיום מצוות לכתחילה - יבול שישית הוא כשר לכתחילה, ללא כל הערמה (כמו שיש בהיתר מכירה), וללא כל צורך להקל אפילו בדינים מדרבנן, כמו שנעשה ב"אוצר בית דין" בימינו (כגון "לאוקמי פירא", האבקת תמרים וכיוצא באלה); מה שיצמח - יצמח; ממילא הפרנסה לא תלויה בכך כי דאגנו לה מבעוד מועד. 

מהות מצוות השמיטה היא "ושבתה הארץ שבת לה'" - לתת לארץ ישראל לשבות, לשחרר אותה למשך שנה אחת מהשיעבוד לאדם, ולא לנצל אותה לתועלתנו בכל דרך שהיא; כדי שיהיה אפשר לקיים מצוה זו במלואה, יש לדאוג לפרנסתם של החקלאים בדרך אחרת, ע"י קניית יבול שישית או ע"י תרומה לקרנות סיוע, כך שהחקלאים לא יצטרכו להתפרנס משיעבוד האדמה.

ח. קדושת פירות שביעית - כאשר פרנסתם של החקלאים אינה תלויה ביבול השביעית אלא מובטחת מראש (ע"י הכסף שחסכו מהשנה השישית, או קרנות הסיוע הכספי), קל יותר לשמור על קדושתם של פירות שביעית - אין כל צורך בחלוקת הפירות באופן שדומה למסחר, או בסגירת השדות כדי לדרוש דמי כניסה לכיסוי ההוצאות. אפשר לפתוח את השדות, לפרסם את מיקומם, ולהזמין את כל המעוניין לבוא ולקטוף בחינם. 

בוודאי יהיו אנשים שיבואו לקטוף: מובטלים שיש להם הרבה זמן אבל אין להם כסף לשלם על הובלה, אנשים שאוהבים את החוויה של קטיף עצמי (כמו שנעשה לרוב במטעי פירות היער בגליל ובגולן), וכן חובבי בריאות האוהבים לאכול פירות טריים ישר מהעץ. 

אם עדיין יישארו פירות על העץ, יקחו אותם שליחי בית הדין ויחלקו אותם לצרכנים תמורת דמי הובלה, לקיים (ויקרא כ"ה ו) "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה". כל עוד השדה פתוח לכניסה חופשית, גם התשלום שמשלמים למובילים אינו תשלום של מסחר אלא תשלום על שירות בלבד, שהרי מי שאינו מעוניין בשירות, יכול ללכת לשדה ולקטוף בעצמו. אולם, כאשר השדה סגור לכניסה או שמיקומו נשמר בסוד, הרי שהתשלום הוא גם על עצם הזכות לאכול מהפרי, וכאן לענ"ד כבר יש חשש של מסחר בפירות שביעית.

ט. עזרה לעניים - מהתורה נראה שפירות שביעית מיועדים קודם כל לאביונים, שאינם יכולים לאגור מזון, כמו שנאמר (שמות כ"ג יא) "והשביעית תשמטנה ונטשתה, ואכלו אביוני עמך..."; כמובן, גם אנשים שאינם אביונים רשאים לאכול מיבול שביעית, כמו שנאמר (ויקרא כ"ה ו) "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, לך...", אולם, אם כל מי שיכול ישמור מזון מהשנה השישית, יהיה אפשר להשאיר את רוב יבול השביעית לאביונים, ולהעביר אותו לארגונים המחלקים מזון לנזקקים, וכך תתקיים מצוות התורה בצורה מהודרת ושלמה יותר.

אם עדיין יישארו פירות, יהיה אפשר להשאיר אותם על העצים, ולקיים את המשך הפסוק (שמות כ"ג יא) "...ויתרם תאכל חיית השדה".

י. אחדות ישראל - יבול שישית כשר לפי כל הדעות, השיטות והזרמים בעם ישראל. בזמן שהרבנים חלוקים ביניהם, וכל רב פוסל את הפתרון שמציעים רבנים מזרמים אחרים, ראוי לאדם הפשוט ללכת בדרך שהיא כשרה לפי כל הדעות.

יא. שיווק - יבול שישית קל יותר לשיווק - ניתן לסחור בו ללא מגבלות ולמכור אותו לכל אדם מכל זרם בעם ישראל.

יב. כל אחד יכול - כדי לשמור יבול שישית, אין צורך להשקיע בתשתיות מורכבות ויקרות (כמו מצעים מנותקים), ואין צורך להצטרף לארגון מיוחד (כמו אוצר הארץ); כל אחד יכול לשמור יבול שישית בביתו הפרטי, עם מעט מאמץ והשקעה. 

יש לצאת מהגישה האומרת ש"הציבור צריך לדאוג לזה" או "המדינה צריכה להתארגן"; מובן שהתארגנות ציבורית יכולה להועיל, אולם גם האדם הפרטי צריך לעשות כמיטב יכולתו כדי לשמור שמיטה בצורה הטובה ביותר, לא לחכות לציבור או למדינה. יוסף הצדיק שמר תבואה במצרים למשך שבע שנים; למבצע כזה באמת דרושה התארגנות ציבורית. אולם, לשנה אחת אפשר לשמור אוכל גם בבית פרטי. אבותינו הרי שמרו מזון כל שנה, למשך כמעט שנה - מסוף הקציר של שנה אחת עד תחילת הקציר של השנה הבאה; אז אנחנו, עם טכנולוגיות הקירור והשימור המשוכללות של ימינו, בוודאי מסוגלים לשמור מזון למשך שנה.

לפרטים נוספים ראו: יבול שישית - למה ואיך .

ט"ו בשבט שמח :)

-- Erel Segal Halevi, 2014-01-16 14:08:54

"אין אוצרין פירות דברים שיש בהן חיי נפש, כגון יינות שמנין וסלתות...

• • • ומותר לאדם לאצור פירות בארץ ישראל ג' שנים: ערב שביעית, ושביעית, ומוצאי שביעית***" (בבלי בבא בתרא צ:)

-- Erel Segal Halevi, 2014-10-10 23:56:36

משהו מיוחד, הלואי שעם ישראל יתחבר לזה

-- pincus 9289, 2019-11-26 05:08:54