ביאור:ויקרא כה ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.




שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ.
-- ויקרא כה, ג

(ויקרא כה ד) וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהוָה שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר.

חובה לעבד ולטפח את הקרקע[עריכה]

"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם ... שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ"
הפקודה היא לא רק בנושא שנת השבתון. בני ישראל חייבים לעבד ולטפח את האדמה שש שנים, ככתוב "וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" (בראשית ב טו). אסור להזניח את האדמה שאלוהים נתן לנו.

מעניין שמצווה זו לא מופיעה במצוות עשה של הרמב"ם. הקרובה ביותר היא מצוה:ליישב את ארץ ישראל - "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ" (במדבר לג נג)

הגדרה: שנה[עריכה]

שש שנים עבודת השדה תהיה, ובשנה השביעית לא יעבדו בהכנה ובאיסוף - "שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ". מתי בדיוק מתחילה השנה לעניין השבתון?

קימות שתי אפשרויות - שנה מתחילה בניסן - בתחילת הקציר, שנה מתחילה בתשרי - בזריעה.

  1. שנה מתחילה בחודש ניסן, חודש האביב, שבו חל חג הפסח, כמו שנאמר: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות יב ב). לפי זה, שנת השבתון מתחילה בהתחלת הקיץ של השנה השביעית, שבה אסור לקצור את הזריעה של השנה השישית. יבול הזרעים יאסף על ידי העניים וחיית השדה, והשאר יפול על הקרקע וינבט מעצמו בחורף של השנה השביעית, שבה אסור לזרוע, ובפסח, בהתחלת השנה השמינית, אפשר לקצור את הזרעים שנבטו מעצמם. לכן בספר שמות אנו קוראים "וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה [אֶת תְּבוּאָתָהּ] וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ" (שמות כג יא).
    פתרון כזה הוא אפשרי אבל יש בו בזבוז רב, וגם למזיקי השדה, שגם הם יודעים לאגור, יהיה אוכל רב והם ירבו ויפרצו.
    אולם אם החקלאים ימנעו מלזרוע בשנה השישית כי אסור לקצור, או שהשדה לא יניב מעצמו, אז בשנה השמינית לא יהיה מה לקצור, ורק בשנה התשיעית יהיה יבול לקציר.

  2. שנה חקלאית - לצורך שנת שבתון - סדר הפעולות מופיע "תִּזְרַע שָׂדֶךָ ... וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ", "שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע, וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר" (ויקרא כה ד), "הֵן לֹא נִזְרָע, וְלֹא נֶאֱסֹף" (ויקרא כה כ), "תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ" (שמות כג י), ובחג סוכות, "בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ, תָּחֹגּוּ אֶת חַג יְהוָה, שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא כג לט) נאסף היבול האחרון והשנה החקלאית החדשה מתחילה. בכל הדוגמאות הללו הזריעה קודמת לאיסוף כלומר שנת השבתון התחילה בחודש השביעי (תשרי). ואכן נאמר "וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי, בֶּעָשׂוֹר, לַחֹדֶשׁ; בְּיוֹם, הַכִּפֻּרִים, תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר, בְּכָל אַרְצְכֶם" (ויקרא כה ט) "יוֹבֵל הִוא, שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם; לֹא תִזְרָעוּ וְלֹא תִקְצְרוּ" (ויקרא כה יא). וכך נאמר "באחד בתשרי, ראש השנה לשמיטין וליובלות" (משנה תורה - ספר זרעים - הלכות שמיטה ויובל פרק ד פסוק ט).

מסקנה -
שנת היובל ושנת השבתון התחילו בחודש השביעי, ביום כיפורים, ונמשכו עד יום כיפורים הבא. המחזור בשנת השבתון היה - זריעה וקצירה.
אולם קיימת אפשרות, בחלק מתולדות עמנו, ששנת השבתון התחילה בניסן, והמחזור בשנת השבתון היה קצירה וזריעה - כדי לספק לעניים יותר אוכל. שנת שבתון שכזו היתה מאוד בזבזנית ואולי זו הסיבה שתשרי זכה בראש השנה.