קטגוריה:דניאל ג ד
נוסח המקרא
וכרוזא קרא בחיל לכון אמרין עממיא אמיא ולשניא
וְכָרוֹזָא קָרֵא בְחָיִל לְכוֹן אָמְרִין עַמְמַיָּא אֻמַּיָּא וְלִשָּׁנַיָּא.
וְכָרוֹזָ֖א קָרֵ֣א בְחָ֑יִל לְכ֤וֹן אָֽמְרִין֙ עַֽמְמַיָּ֔א אֻמַּיָּ֖א וְלִשָּׁנַיָּֽא׃
וְ/כָרוֹזָ֖/א קָרֵ֣א בְ/חָ֑יִל לְ/כ֤וֹן אָֽמְרִין֙ עַֽמְמַיָּ֔/א אֻמַּיָּ֖/א וְ/לִשָּׁנַיָּֽ/א׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"וכרוזא" - ענין השמעת הדבר לרבים
"עממיא" - הם האומות שיש להם אלוה ותורה
"אומיא" - הם בלא אלוה ובלא תורה
"ולשניא" - הם החלוקים בלשונותם בין מבני אלוה ותורה ובין זולתם
מצודת דוד
"וכרוזא" - וכרוז קרא בכח ר"ל בהרמת קול גדול
"לכון" - וזהו דבר הכרוז לכם אומרים ומזרזים אתם עממיא וגו'מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
השאלות
(ב) השאלות (ב - ז) מן הפקודה נראה שלא אסף רק השרים והשלטונים כמו שבאר בפסוק ב' ובפסוק ג' שרק השרים לבדם באו, ואיך אמר בפסוק ה' לכון אמרין עממיא אומיא ולשניא, שמבואר שהיתה הפקודה לכל העמים לא להשרים לבד, וכן אמר בפסוק ז' שכל העמים נפלו על פניהם, וזה סותר לפסוק ב' ג'?, וגם איך אפשר שכל העמים יתקבצו אל הבקעה והוא היה לו תחת ממלכתו עם עצום כחול אשר על שפת הים לרוב ולא תכיל הארץ אותם?, ולמה כפל חמשה פעמים שישתחוו לצלם שהקים נבוכדנצר או לצלם הזהב שהקים נבוכדנצר מלכא, שכבר נודע מהות הצלם ומי הקימו:
(ד) "וכרוזא, והכרוז קרא בכח, לכם אומרים העמים והאומות והלשונות," דבר זה י"ל שתי פנים, א] שר"ל לכם אומרים ופוקדים, לכם אתם העמים והאומות והלשונות, שהגם שלא היו שם כל העמים רק שריהם, באשר השרים הם המורשים מכל העמים והעומדים במקומם דומה כאלו כל העמים נמצאים פה, ולהם קורא הכרוז שישתחוו אל הצלם. וגם יש בו כונה שניה, שר"ל העמים והאומות והלשונות אומרים לכם אל השרים, שאמר אל השרים הנצבים, דעו שהעמים כולם אומרים לכם שתשתחוו אל הצלם בשמם ובכחם ובשליחותם, ר"ל שמה שתשתחוו לא יהיה מצדכם לבד, רק מצד שליחות כללי ואמירת כל העמים והאומות והלשונות. ויש הבדל בין עם ואומה ולשון, כי כל עם ועם י"ל מושל מיוחד, וכל אומה ואומה מופרדת בדת מיוחד, וכל לשון מופרד בשפה ולשון מיוחדת, בענין שהיו שם השרים המושלים במדינות מצד הממשלה, וכהני כל דת מצד הדת, וראשי כל לשון מצד הבדלם ללשונותיהם:
- פרשנות מודרנית:
תרגום ויקיטקסט: דניאל בתרגום עברי ש. ל. גורדון (של"ג) - וְהַכָּרוֹז קוֹרֵא בְכֹחַ: לָכֶם אוֹמְרִים – הָעַמִּים הָאֻמּוֹת וְהַלְּשׁוֹנוֹת.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דניאל ג ד.
וְהַכָּרוֹז קוֹרֵא בְכֹחַ
המלך לא כתב פתשגן וחתם בטבעת המלך. המלך לא פקד בנוכחות עדים. זאת היתה פקודה של כרוז בשם המלך.
כדי להרשים את קהל הנכבדים, הכרוז קרא בקול רם. אולם מדובר כאן רק בכרוז אחד - אדם יחיד.
סביר שזה היה כרוז רשמי, אחרת זה היה דבר שמועה בשם המלך, שאין בטחון באמיתותה. בהמשך הכשדים מודיעים למלך: "אַתָּה הַמֶּלֶךְ שַׂמְתָּ צַו, שֶׁכָּל אִישׁ שֶׁיִּשְׁמַע ..." (ביאור:דניאל ג י), כלומר הם מודיעים למלך שהוא הוציא פקודה כזאת, ולא שואלים האם זאת אמת. המלך הגיב בכעס על המסרבים לסגוד לצלם, אבל אין זה מחייב שזה היה אמת, כי אנשים חייבים לכבד את פקודת המלך אפילו אם הפקודה אינה אמיתית. גם המן הוציא פקודה בשם המלך שחייבים לכרוע לו, אבל כאשר מרדכי סרב, הוא לא הלך למלך להתלונן, כי הוא ידע שהמלך יעניש אותו ראשון, על שהוא העניק לעצמו כבוד אלים.
לָכֶם אוֹמְרִים
'לכם' ולא לו. המלך עצמו פטור מהחובה לסגוד לצלמו שלו.
אומרים - במשמעות פקודה של המלך. המלך היה מודע שאנשים יסרבו לתת לו כבוד, ולכן הפקודה כללה איום: "וּמִי שֶׁלֹּא יִפֹּל וְיִסְגֹּד, יֻשְׁלַךְ לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ הַבּוֹעָרֶת" (ביאור:דניאל ג יא).
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "דניאל ג ד"
קטגוריה זו מכילה את 5 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 5 דפים.