ביאור:דניאל ג ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דניאל ג ב: "וּנְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא שְׁלַח לְמִכְנַשׁ לַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא סִגְנַיָּא וּפַחֲוָתָא אֲדַרְגָּזְרַיָּא גְדָבְרַיָּא דְּתָבְרַיָּא, תִּפְתָּיֵא, וְכֹל, שִׁלְטֹנֵי מְדִינָתָא, לְמֵתֵא לַחֲנֻכַּת צַלְמָא דִּי הֲקֵים נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא."

תרגום ויקיטקסט: דניאל בתרגום עברי ש. ל. גורדון (של"ג) - וּנְבוּכַדְנֶצַּר הַמֶּלֶךְ, שָׁלַח לְכַנֵּס אֶת הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים, הַסְּגָנִים, הַפַּחוֹת, הַיּוֹעֲצִים, הַגִּזְבָּרִים, הַשּׁוֹפְטִים, הַשּׁוֹטְרִים וְכָל שַׁלִּיטֵי הַמְּדִינוֹת, לָבוֹא לַחֲנֻכַּת הַצֶּלֶם, אֲשֶׁר הֵקִים נְבוּכַדְנֶצַּר הַמֶּלֶךְ.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דניאל ג ב.


לָבוֹא לַחֲנֻכַּת הַצֶּלֶם[עריכה]

נְבוּכַדְנֶצַּר הַמֶּלֶךְ עָשָׂה צֶלֶם זָהָב, גָּבְהוֹ אַמּוֹת שִׁשִּׁים, רָחְבּוֹ אַמּוֹת שֵׁשׁ[עריכה]

נבוכדנצר עשה "צֶלֶם זָהָב, גָּבְהוֹ אַמּוֹת שִׁשִּׁים, רָחְבּוֹ אַמּוֹת שֵׁשׁ" (ביאור:דניאל ג א). הוא היה מאוד גאה בפסל הגבוה שהוא בנה.
בהנחה שאמה היא כשליש מטר, אז גובה הפסל היה עשרים מטר. הפסל היה צר מאוד, רק 2 מטר, לכן היתה בעיה לבנות אותו ולהחזיק אותו במקומו. בתקופה ההיא בנו אובליסקים מאבן, או מעץ. ייתכן שנבוכדנצר מצא עץ ארז ענקי, חיטב אותו לדמותו, וציפה אותו בזהב. כמובן פסל מעץ לא יחזיק מעמד זמן רב והוא ירקב, הן שורשי העץ היו באדמה לחה.

דניאל סיפר למלך שבחלומו הוא ראה צלם שראשו זהב, וזה המלך.
המלך רצה להראות שהוא לא רק הראש, אלא כל הגוף וכל ממלכות העתיד, ורצה לעשות את הצלם גבוה ביותר כדי להרשים את כל אנשי ממלכתו ואויביו, ולהראות להם את יכולתו הטכנית המעולה.

וּנְבוּכַדְנֶצַּר הַמֶּלֶךְ, שָׁלַח לְכַנֵּס אֶת הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים[עריכה]

המלך "שָׁלַח לְכַנֵּס" - הוא שלח שליחים עם פקודה לכל רשימת האנשים החשובים להתכנס ולהתיצב לפני הפסל. ברור שאת פקודת המלך חייבים לקיים באיום של עונש כבד.

מופיעה רשימה של בעלי משרות: "הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים, הַסְּגָנִים, הַפַּחוֹת, הַיּוֹעֲצִים, הַגִּזְבָּרִים, הַשּׁוֹפְטִים, הַשּׁוֹטְרִים וְכָל שַׁלִּיטֵי הַמְּדִינוֹת" נראה שהרשימה מתחילה מהחשובים ביותר בממלכה ויורדת עד לשליטי מדינות הממלכה, אם זרים או ממונים על ידי המלך.

  • "אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא" - "הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים" - הם הרמים ביותר במעלה, היושבים לפני המלך. הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים מוזכרים במגילת אסתר אצל מלך פרס, בספר דניאל, ובספר עזרא.
  • "סִגְנַיָּא" - "הַסְּגָנִים" - נחותים יותר, אולם בכל זאת מאוד חשובים. נאמר שהמלך מינה את דניאל להיות "וְרַב סְגָנִים עַל כָּל חַכְמֵי בָבֶל" (ביאור:דניאל ב מח), ונאמר ש"וְדָנִיֵּאל בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ" (ביאור:דניאל ב מט).
  • "וּפַחֲוָתָא" - "הַפַּחוֹת" - נראה שאלו היו מפקדי אזורים מטעם מלך בבל.
  • "אֲדַרְגָּזְרַיָּא" - "הַיּוֹעֲצִים" - חכמי המלך, שהוכיחו את חוכמתם, והם מוזמנים לענות למלך.
  • "גְדָבְרַיָּא" - "הַגִּזְבָּרִים" - הגזברים עסקו בניהול כספים, גבית מיסים, תשלום הוצאות הממלכה. זה היה תפקיד חשוב ביותר שאפשר למלך לקיים את ממלכתו. סביר שהם מימנו את המבצע האדיר של בנית הפסל הענקי הזה.
  • "דְּתָבְרַיָּא" - "הַשּׁוֹפְטִים" - אנשים שמונו להיות שופט. הם למדו את חוקי הממלכה והמלך, והיו בעלי סמכות להעניש ולקבוע פתרונות לסכסוכים בין אנשים.
  • "תִּפְתָּיֵא" - "הַשּׁוֹטְרִים" - סביר שאלו היו הכוח הצבאי שהיה אחראי לניהול המדינה ועקיפת פקודות השופטים והחוק. הדרגה הזאת גבוהה יותר מאשר שליטי המדינות, לכן נראה שהיה להם כוח רב מאוד. הם כאילו קיבלו רשות לעשות את הטוב (לדעתם) למלך.
  • "שַׁלִּיטֵי הַמְּדִינוֹת" - סביר שאלו היו ניתינים זרים שמונו על ידי המלך הבבלי, להיות שליטים בארצם או בארץ אחרת. המלך לא נתן בהם אימון גבוה, לכן הם מופיעים אחרונים ברשימה וכפופים לכל שאר האנשים ברשימה.
  • שאר העם? ברשימה לא מופיעים פשוטי העם - רק הנכבדים הוזמנו לעמוד לפני הצלם, ורק הם רואים אותו, ורק הם ישמעו את הפקודה, ורק הם ישמעו את כלי הנגינה. כל העם לא הוזמן לחנוכת הצלם, ולא נאמר שהעם היה חייב לתת כבוד לצלם. העם היה חופשי לא לבוא לקרבת הצלם. הדבר מזכיר את פקודת המן (כאילו בשם המלך), שרק נכבדי המלך היושבים בשער ישתחוו לו, ככתוב: "וְכָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ, כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן" (ביאור:אסתר ג ב), וכל שאר העם היו פטורים כי הם לא ישבו בשער, והיושבים בשער היו פטורים כאשר הם לא ישבו ומלאו את תפקידם הרשמי בשער המלך (לכן רק מרדכי היה חייב, ורק הוא לא השתחווה מכל יהודי שושן).

לא ברור לאיזה קבוצה היה שייך "אַרְיוֹךְ רַב טַבָּחַיָּא" (ביאור:דניאל ב יד). נראה שהוא היה קרוב למלך, וממונה על הצבא והמשטרה. לא סביר שהוא היה פטור, לכן סביר שהוא היה בדרגת "הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים" או "הַסְּגָנִים".

לָבוֹא לַחֲנֻכַּת הַצֶּלֶם[עריכה]

בגמר העבודה, המלך ביקר והתרשם מפסלו. הוא החליט לעשות חנוכת הצלם, סביר במשתה מפואר, והזמין את כל הנכבדים להתיצב ולכבד את יצירתו.

לא נאמר שהחנוכה נמשכה מספר ימים, והמלך ארח אותם כיד המלך, או שהאורחים הביאו מתנות למלך וכיבדו אותו. סביר שהיה טקס: נאומים, שירים, ריקודים. לא נאמר שחגגו לפני הפסל כפי שעשו בני ישראל לעגל הזהב, ככתוב: "וַיַּעֲלוּ עֹלֹת, וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים; וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ, וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק" (ביאור:שמות לב ו).

מטרת הצלם[עריכה]

נבוכדנצר המלך רצה להראות לדניאל ואלוהים, שהוא חזק מאלוהי השמים ושולט בכל האנשים.

בזמנו, דניאל פרש את החלום של המלך, ואמר לו: "וּבְכָל שֶׁדָּרִים בְּנֵי הָאָדָם, אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה וְעוֹף הַשָּׁמַיִם, נָתַן בְּיָדְךָ וְהִשְׁלִיטְךָ בְּכֻלָּם" (ביאור:דניאל ב לח).
דניאל המעיט בכוחו של המלך. המלך רק שולט במקום המגורים אבל לא באנשים עצמם. המלך, שחשב שהוא שולט במקום ובאנשים, רצה להוכיח לדניאל ואלוהיו שהוא שולט באנשים ויכול לכפות עליהם להשתחוות לו כאלוהים (ביאור:דניאל ג יא). המלך לא הבין שיכולותו לענות ולהרוג אנשים לא הופכת אותו לאלוהים. אנשים יעשו כדבריו מתוך זילזול, יברחו, וחלקם יהיו מוכנים למוות ולא לתת לו את הכבוד שהוא דורש.