ביאור:דניאל ג כב
דניאל ג כב: "כָּל קֳבֵל דְּנָה, מִן דִּי מִלַּת מַלְכָּא מַחְצְפָה וְאַתּוּנָא אֵזֵה יַתִּירָה; גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ, דִּי הַסִּקוּ לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ, קַטִּל הִמּוֹן שְׁבִיבָא דִּי נוּרָא."
תרגום ויקיטקסט: דניאל בתרגום עברי ש. ל. גורדון (של"ג) - כָּל-עֻמַּת זֶה, מִשֶּׁדְּבַר הַמֶּלֶךְ עַז וְהַכִּבְשָׁן הֻסַּק בְּיוֹתֵר, הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר הֶעֱלוּ אֶת שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ, הֵמִית אוֹתָם שְׁבִיב הָאֵשׁ.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דניאל ג כב.
קַטִּל הִמּוֹן שְׁבִיבָא דִּי נוּרָא[עריכה]
הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר הֶעֱלוּ אֶת שַׁדְרַךְ[עריכה]
חבריו של דניאל, שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ, שסרבו לעבוד לאלוהי המלך ולצלם שלו, בפקודת המלך, חילים גיבורים כפתו, קשרו וזרקו אותם לאש הכבשן.
"כִּבְשָׁן" - כבשן הוא תא סגור ומבודד העשוי מחרס, חמר או אבנים, שבראשו יש ארובה ליציאת העשן, ויש לו פתח מקדימה עם או בלי דלת, המיועד לשרפה בטמפרטורה גבוהה במיוחד. השימוש בכבשן נעשה לשתי מטרות: התכה ועיבוד של חומרים, בדרך כלל מתכות, לצורך עיבודם.
הכבשן היה ידוע בתקופת אברהם, ככתוב: "וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ כְּקִיטֹר הַכִּבְשָׁן" (ביאור:בראשית יט כח), וגם: "וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כׇּל הָהָר מְאֹד" (שמות יט יח).
מממצאים ארכיאולוגים נראה, שברזל היה בשימוש בסין במאה החמישית לפנה"ס, שזה בערך זמן סיפור ספר דניאל. הברזל מופיע בספר דניאל (ביאור:דניאל ב לג), אולם לא ברור אם זה החומר הכימי שאנו קוראים לו 'ברזל'.
לכבשן היה פתח מלמעלה לזרוק את חומר הבערה, ופתח מהצד כדי להשתמש בו. לתוך כבשן אפשר לזרוק אדם מלמעלה דרך הארובה, אולם אז אי אפשר לראות אותו דרך קירות האבן.
לפי הסיפור נראה שהכבשן הזה היה פתוח וללא קירות.
הֵמִית אוֹתָם שְׁבִיב הָאֵשׁ[עריכה]
בארמית נאמר: "קַטִּל הִמּוֹן שְׁבִיבָא דִּי נוּרָא", וייתכן שמדובר בהמון שביבי אש, ולא בשביב אחד שקטל אותם.
החילים הגיבורים, שזרקו את מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ הקשורים לאש, התקרבו מאוד לאש הלוהטת. לא נראה שהיתה דלת הגנה, לפתיחה של אשנב קטן.
יש בעלי מקצוע שיודעים איך להפעיל את הכבשן בבטחה, אבל המלך פקד על חיילים לא מאומנים בפעולת הכבשן, לזרוק את שלושת היהודים לאש. סביר שהם נזרקו לאש אחד אחד.
הסיפור מדגיש שהאש היתה חזקה ביותר, מעל המותר. ייתכן שהיה עודף חומר בערה ומפוח גדל דחף אוויר לכבשן בחוזק רב, וכך כאשר הנזרקים נזרקו פנימה הם זיעזעו את האש ואת חומר הבערה, וגרמו לגיצים לעוף במהירות גדולה לכל הכיוונים, ודרך הפתח החוצה.
החום והגיצים הציתו את בגדי החילים וייתכן שחיממו והתיכו את כלי המתכת שהם נשאו, והחילים נפגעו בצורה אנושה ומתו.
כמובן כל הסיפור נראה כסיפור לילדים, אגדה פנטסטית, כך שאין לשאול קושיות בעניין. המטרה היתה להראות את גדולת אלוהים, שהחילים בחוץ נפגעו ומתו, וחבריו של דניאל היו בתוך הכבשן ושרדו ללא כל פגיעה.