כשהיה יעקב בדרכו, מבית הוריו בארץ ישראל אל בית דודו בחרן, הוא נתקל במקום קדוש וראה שם חזון אלהי. לאחר מכן הקים שם מצבה ונדר להקים שם מקדש לה'. איפה היה מקום זה?

(בראשית כח יט): "וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא 'בֵּית אֵל', וְאוּלָם 'לוּז' שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה"

על-פי הפשט, המקום נמצא בנחלת יוסף, בדרום השומרון, כ-15 ק"מ מצפון לירושלים, כמו שנאמר גם ב (שופטים א כג): "וַיָּתִירוּ בֵית יוֹסֵף בְּבֵית אֵל , וְשֵׁם הָעִיר לְפָנִים לוּז ".

אולם חז"ל פירשו שהמקום היה במקום המקדש בירושלים: "מהו ויפגע? - צלי במקום, צלי בבית המקדש" ( בראשית רבה סח ט ) ; "מאי דכתיב... בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב...?... אברהם... כתוב בו הר, שנאמר (בראשית כב יד) אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה... יצחק... כתוב בו שדה, שנאמר (בראשית כד סג) וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה... יעקב.. קרָאוֹ בית, שנאמר וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל" ( רבי אלעזר, בבלי פסחים פח א ) : לפי מדרשים אלה, יעקב קרא "בית אל" למקום המקדש בהר המוריה, אותו מקום שאברהם קרא לו "הר ה'"!

כך פירש גם רש"י: "לא הזכיר הכתוב באיזה מקום, אלא במקום הנזכר במקום אחר, הוא הר המוריה שנאמר בו (בראשית כב) וירא את המקום מרחוק" ( רש"י על בראשית כח יא ) , " "בית אל - לא זה הוא הסמוך לעי, אלא לירושלים, ועל שם שהיתה עיר האלהים קראה בית אל, והוא הר המוריה שהתפלל בו אברהם, והוא השדה שהתפלל בו יצחק, וכן אמרו בסוטה: לכו ונעלה וגו' לא כאברהם שקראו הר ולא כיצחק שקראו שדה אלא כיעקב שקראו בית אל"" ( רש"י על בראשית כח יז בסוף - בשם "רש"י מדוייק" ) .

משמעות דברי חז"ל היא, כנראה, שיש רק מקום מקודש אחד, רק מקום אחד שבו ה' משרה את שכינתו, והוא מקום המקדש בירושלים (ראו גם המקום אשר יבחר ה' לאורך הדורות ).

המפרשים ניסו להתאים את דברי חז"ל לפשוטו של מקרא:

1. רש"י, בפירושו לספר יהושע, פירש שישנם שני מקומות שונים שנקראים בית אל: "ועבר משם - לצד המערב - לוזה אל כתף לוזה נגבה היא בית אל - שקראה יעקב, ולא זו היא בית אל שאצל העי, שהרי אומר בגבול יוסף (לעיל טז ב) ויצא מבית אל לוזה, למדנו ששנים היו; ולוז לא בחלק בנימין היתה, שהרי חוט המצר מלוז ולפנים הוא, כמו שהוא אומר (פסוק יג) אל כתף לוזה נגבה, החוט הולך בדרומה של לוז, נמצאת לוז מן החוט ולחוץ בנחלת בני יוסף, ובית אל היתה בחלק בנימין, כמו שכתוב למטה בענין (להלן פסוק כב)" ( רש"י על יהושע יח יג ) .

2. " "ר' אלעזר בשם ר' יוסי בן זמרא אמר: הסולם הזה עומד בבאר שבע, ושיפועו מגיע עד בית המקדש. מאי טעמא? ויצא יעקב מבאר שבע ויחלום והנה סולם ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה. אמר רבי יהודה בר' סימון: הסולם הזה עומד בבית המקדש ושיפועו מגיע עד בית אל. מאי טעמא? ויירא, ויאמר מה נורא המקום הזה, ויקרא שם המקום ההוא בית אל" " ( בראשית רבה סט ז ) . לפי דברי רבי יהודה בר' סימון, יעקב ראה בחלומו סולם העומד בירושלים, ומגיע לשמיים בדיוק מעל בית אל, ומכאן ששני המקומות קדושים - ירושלים קדושה על הארץ, ובית אל מסמלת את הקדושה העליונה.

3. רש"י פירש בתחילת דבריו באופן דומה, אלא שהוא ניסה לשלב בין דברי רבי יהודה בר' סימון לבין דברי רבי אלעזר בשם ר' יוסי בן זמרא: "הסולם הזה עומד בבאר שבע, ואמצע שיפועו מגיע כנגד בית המקדש... נמצא סולם שרגליו בבאר שבע וראשו בבית אל מגיע אמצע שיפועו נגד ירושלים" ( רש"י על בראשית כח יז ) .

• אולם, המרחק בין באר שבע לירושלים גדול בערך פי 4 מהמרחק בין בית אל לירושלים, והן גם לא נמצאות על קו ישר אחד, ולכן לא ייתכן שאמצע השיפוע יהיה מעל ירושלים; גם אין זה ברור מה המשמעות של "אמצע השיפוע", ומדוע המקום הקדוש ביותר נמצא דווקא באיזור של אמצע השיפוע?

4. פירוש דומה המסתמך על מדרש זה נמצא בדברי רמב"ן: " "והסולם שראה:"

• "לדעת רבי יוסי בן זימרא ראה שרגליו בבאר שבע, במקום אשר הוא שוכב שם, וסוף שיפועו - שהוא ראש הסולם - מגיע עד כנגד בית המקדש, נסמך בשמים בפתח שהמלאכים נכנסים ויוצאים בו, והשם הנכבד נצב עליו; ולכן ידע, שבאר שבע הוא שער השמים - טוב לתפלה, ובית המקדש - בית אלהים... והאבן אשר שם מצבה, לא במקום שכיבתו הקים אותם, שהרי באר שבע איננו בית אל, והוא בבית אל העמיד, אותה ולשם חזר בשובו, שנאמר (להלן לה א) קום עלה בית אל ועשה שם מזבח לאל הנראה אליך וגו'; אבל הקים אותה כנגד השיפוע, במקום שראש הסולם עומד, שקרא אותו בית אלהים, והיא עיר לוז ולדעתו של רבי יוסי בן זמרא לוז היא ירושלים שקראו בית אל. ואפשר שיהיה כן לפי המקראות שבספר יהושע. ובאמת שאיננו בית אל הסמוך לעי, כי כן שם העיר ההיא לראשונה, בימי אברהם וקודם לכן"
• "ורבי יהודה ברבי סימון חלק שם על רבי יוסי בן זימרא, ואמר... כי "ויפגע במקום" הוא הר המוריה... וראה הסולם, רגליו במקום ההוא ושיפועו שהוא ראשו מגיע עד כנגד בית אל זה והיא עיר לוז, ואמר כי זה המקום בית אלהים ושיפוע הסולם שער השמים, והנה הר המוריה טוב לתפלה וגם בית אל מקום ראוי לעבוד שם האלהים, והקים המצבה בבית אל, כי לדעת כולם כנגד השיפוע הקים אותה" " ( רמב"ן על בראשית כח יז ) .

5. בהמשך דבריו פירש רש"י: " "אומר אני, שנעקר הר המוריה ובא לכאן, וזהו היא קפיצת הארץ האמורה... שבא בית המקדש לקראתו עד בית אל, וזהו ויפגע במקום" "... עד חרן אזל... וקרא מוכיח: וילך חרנה; כי מטא לחרן, אמר 'אפשר שעברתי על מקום שהתפללו אבותי ולא התפללתי בו?!', יהב דעתיה למהדר, וחזר עד בית אל וקפצה לו הארץ" ". היתה רעידת אדמה, הר הבית נעקר ממקומו והגיע לבית אל כדי "לפגוש" את יעקב, ואז חזר למקומו ( רש"י שם; וראו ביקורת מפורטת של רמב"ן על פירוש זה ) .

6. ולענ"ד, אם מדברים על רעידות אדמה, אפשר לומר שהיתה רק רעידה אחת, והיא לא היתה בימי האבות אלא לאחר מכן, כשבני ישראל חצו את הירדן, כמו שנאמר בתהלים "... הירדן ייסוב לאחור, ההרים רקדו כאילים...". ייתכן שבימי האבות בית אל אכן היתה סמוכה לירושלים ולמקום המקדש, אך כשבני ישראל עברו את הירדן, היתה רעידת אדמה והמקום זז 15 ק"מ צפונה למקומו הנוכחי. ראו ההרים רקדו כאילים .