מ"ג בראשית כח כ
<< · מ"ג בראשית · כח · כ · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּדַּ֥ר יַעֲקֹ֖ב נֶ֣דֶר לֵאמֹ֑ר אִם־יִהְיֶ֨ה אֱלֹהִ֜ים עִמָּדִ֗י וּשְׁמָרַ֙נִי֙ בַּדֶּ֤רֶךְ הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִ֣י הוֹלֵ֔ךְ וְנָֽתַן־לִ֥י לֶ֛חֶם לֶאֱכֹ֖ל וּבֶ֥גֶד לִלְבֹּֽשׁ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְקַיֵּים יַעֲקֹב קְיָם לְמֵימַר אִם יְהֵי מֵימְרָא דַּייָ בְּסַעֲדִי וְיִטְּרִנַּנִי בְּאוֹרְחָא הָדָא דַּאֲנָא אָזֵיל וְיִתֵּין לִי לְחֵים לְמֵיכַל וּכְסוּ לְמִלְבַּשׁ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְקַיֵים יַעֲקב קְיָים לְמֵימָר אִין יְהִי מֵימְרָא דַיְיָ בְּסַעֲדִי וְיִטְרִנַנִי מִשְׁפִיכוֹת אֲדָם זַכְּאַי פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה וְגִילוּי עִרְיָתָא בְּאוֹרְחָא הָדֵין דַאֲנָא אָזִיל וְיִתֵּן לִי לְחֵם לְמֵיכוֹל וּכְסוּ לְמִילְבּוּשׁ: |
רש"י
"ושמרני" - כמו שאמר לי ושמרתיך בכל אשר תלך
"ונתן לי לחם לאכול" - כמו שאמר כי לא אעזבך והמבקש לחם הוא קרוי נעזב שנאמר ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם (תהלים לז)
מפרשי רש"י
בא"ד המתחייב בחן נ"ב ולי נראה דפשיטא על החטא לא הבטיחו לפי שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ומ"ה נאמר ושבתי ולא והשבני כמו שנאמרו כולן אלא הושבתי קאי על בשלום כלומר בעצמי אשוב מן החטא ודוק מהרש"ל:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וּשְׁמָרַנִי – כְּמוֹ שֶׁאָמַר לִי (לעיל פסוק טו): "וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ" (בראשית רבה סט,ו).
וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל – כְּמוֹ שֶׁאָמַר (לעיל פסוק טו): "כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ". וְהַמְבַקֵּשׁ לֶחֶם הוּא קָרוּי "נֶעֱזָב", שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לז,כה): "וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם".
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש. זאת שאלת הצדיקים מאת השם לא ישאלו המותרות רק הדבר ההכרחי בלבד שא"א לו לאדם שיחיה בלעדיו. ובידוע כי נטיית אדם אחר בקשת המותרות הוא גורם לו מהומות רבות, ועל כן כל איש ירא את השם ראוי לו שיהיה שמח בחלקו ושיסתפק במעט ושלא יתאוה המותרות וייטיב לבו ביראת השם, הוא שאמר שלמה המע"ה (משלי טו) טוב מעט ביראת ה' מאוצר רב ומהומה בו. והביא לזה אות ועדות ומופת הכתוב שאחריו, הוא שאמר (שם) טוב ארוחת ירק ואהבה שם משור אבוס ושנאה בו. יאמר כי ייטב לבני אדם המעט בחברה שתנעם להם יותר מן המרובה והמטעמים בחברת השונאים.
והענין הזה הביא למשל על מדת ההסתפקות, וממנו יש ללמוד ק"ו שיש לו לאדם להתפייס ולהסתפק במעט באהבת הש"י וביראתו יותר מתוספת הממון מן הגזל והחמס. וכן שלמה המלך ע"ה התפלל על מדת ההסתפקות הוא שאמר (משלי ח) הטריפני לחם חקי. ביאר כי הריש והעושר מדות מגונות מביאות אותו לעבור על מצות התורה, כי עם הריש יצטרך אדם להחניף את הבריות, כענין שכתוב (משלי יח) תחנונים ידבר רש, ועם העושר יבא האדם אל המותרות ויקנה לעצמו גסות הרוח וגבה לב, כענין שנאמר (שם) ועשיר יענה עזות, עד שישימנו תועבה, שנאמר (שם טז) תועבת ה' כל גבה לב. ומפני זה אמר ריש ועושר אל תתן לי הטריפני לחם חקי.
ודע כי לולא שיצר לב האדם רע מנעוריו, הומה אחר תאות יתרון העושר והכבוד בעוה"ז לא היה ראוי לו שידאג במה שלא קנה מן המותרות רק שיבקש דבר המוכרח, כי מה שהוא מוכרח הקב"ה יזמינהו לידו יום ביום, וכענין שכתוב בפרשת המן (שמות טז) ולקטו דבר יום ביומו, כי לא היה אפשר להם להצניע מן המן לזמן ידוע ואפילו מיום אחד למחרתו, ומתוך שהיו בוטחים בהש"י היה מזמינו להם יום יום, וכבר דרשו רז"ל בענין הפרנסה הקב"ה זן את כל העולם כלו מקרני ראמים ועד ביצי כנים וזהו שאמר הכתוב (תהלים קמה) ורחמיו על כל מעשיו. וכבר אנו רואים לעין בסדר העולם והנהגתו שהיא בחכמה עמוקה ונפלאה שהקב"ה מזמין לבריותיו וממציא להם הדבר ההכרחי, ומה שהוא מוכרח יותר הוא מצוי יותר ומה שאינו מוכרח כל כך אינו מצוי כל כך. כענין המרגליות ומיני אבנים יקרות שאינן מצויות כל כך בעולם ואינם תחת יד כל אדם לפי שאינם מוכרחות כל כך, שהרי הבריות יכולין לחיות זולתן, אבל המזון שהוא מוכרח יותר מן המרגליות הוא יותר מצוי מן המרגליות, שהרי תמצא התבואה והמזון בשוקים וברחובות מה שלא תמצא המרגליות, והמים שהם מוכרחים יותר מהמזון שהרעב יכול אדם לסבלו שנים וג' ימים, ולא כן הצמא כי אפילו זמן מועט לא יכול אדם לסבול ע"כ המים מצוים יותר מן המזון כי תמצאם בכל מקום במדינות ואפילו בדרכים, והאויר שהוא יותר מוכרח מן המים שהרי חשק הצמא יוכל אדם לסבול מיל אחד או פרסה אחת אבל בלי האויר לא יוכל אדם ולא כל חי להתקיים אפילו רגע ע"כ הוא מצוי יותר שלא תמצא מקום ריק מן האויר ואפילו במקום שהכותל עומד שם האויר. והא למדת שהדברים המוכרחים הם מצויים יותר בעולם כי הקב"ה בחכמתו הגדולה סדר את עולמו בהן והזמינן לבריותיו. וע"כ שאל יעקב הצדיק לחם לאכול ובגד ללבוש שהוא הדבר המוכרח, ושאל מדת ההסתפקות שהיא שאלת הצדיקים ולא שאל המותרות, כי התורה מואסת בהן עד שתמנע אותם ואפילו מן המלך, הוא שכתוב (דברים יז) לא ירבה לו סוסים ולא ירבה לו נשים וכסף וזהב לא ירבה לו מאד. (כ"כ החכם בספר חובת הלבבות).ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
"ושמרני" מן רעי גוים המתקוממים ומכריחים:
" ונתן לי לחם לאכול" שלא יכריחני העניות לעבור על דעתי ועל דעת קוני:מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
השאלות
(כ – כב) מה שנדר אם יהיה אלהים עמדי משמע שנסתפק בהבטחת ה', ומשמע שעבד על מנת לקבל פרס שאם ישמרהו וכו' יהיה ה' לו לאלהים ואם לאו לא יהיה:
(כ – כא) "וידר יעקב נדר". הנה על כל הדברים שבקש הבטיחו הקב"ה, וכל עקר מה שחדש הוא התנאי שאמר בסוף "והיה ה' לי לאלהים", ר"ל אם יהיה ה' לי לאלהים, אז והאבן הזאת יהיה בית אלהים, ר"ל זה ידעתי כי יהיה אלהים עמדי כמו שהבטיח לי והנה אנכי עמך, ושישמרני בדרך הזה כמ"ש ושמרתיך בכל אשר תלך, ונכלל בזה שיתן לי לחם לאכול שזה מכלל השמירה, וכן שאשוב אל בית אבי כמ"ש והשיבותיך אל האדמה, אבל הלא לא הבטיחני שיהיה לי לאלהים, היינו שיעבוד את ה' וישאר בצדקתו, שזה תלוי בבחירתו כמ"ש הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, וע"כ אני נודר "שאם עם מה שיהיה אלהים עמדי" וכו' והיה ה' לי לאלהים שאשאר בצדקתי, אז:
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
אם יהיה וגו'. אם זה תתפרש על דרך מה שאמרו ז"ל (ב"ק פ"ד מ"ה) בפסוק (שמות, כא) אם כופר, אם כסף תלוה (שם כב) שאינו ספק אלא ודאי וכאלו אמר כאשר יהיה זה וגו' (מכילתא ס"פ יתרו):
עוד ירצה על זה הדרך אם תסכים מדת הדין על הדבר, והוא אומרו אם יהיה אלהים, כי לא דבר אליו אלא ממדת הרחמים דכתיב והנה ה' נצב וגו' הנה אנכי עמך ודבר ידוע כי מדת הרחמים תסכים להטיב ומדת הדין תעכב בדבר לזה אמר אם יהיה אלהים וגו':ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
וידר יעקב נדר לאמר. "אשר פצו שפתי ודבר פי בצר לי". אמר ר' יצחק: דנדר מצוה בעת צרתו. מהו לאמר? לאמר לדורות, שיהו נודרין בשעת הדחק. יעקב פתח בנדר תחילה, לפיכך כל הנודר לא יהא תולה אלא בו, דכתיב: "אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב"; 'לאביר אברהם ויצחק' לא נאמר, אלא "לאביר יעקב", תלה את הנדר במי שפתח בו תחילה. כתיב: "וישמח העם על התנדבם כי בלב שלם התנדבו לה'", לפי שהיו עוסקים במצות נדבה ועלתה בידם, שמחו. מהו אומר שם? "ויברך דויד את ה' לעיני כל הקהל ויאמר דויד ברוך אתה ה'", 'אלהי אברהם ויצחק' לא נאמר אלא "אלהי ישראל אבינו", תלה הנדר במי שפתח בו תחילה. אמר ר' יודן: עוד מן אתרא לית היא חסרא, "וידר ישראל נדר", 'וידרו ישראל' אין כתיב כאן, אלא "וידר ישראל נדר", ישראל סבא.
ארבעה הן שנדרו; שנים נדרו והפסידו, שנים נדרו ונשתכרו. יעקב נדר והפסיד. יפתח נדר והפסיד. חנה נדרה ונשתכרה. ישראל נדרו ונשתכרו.
רבי איבו ורבי יונתן, חד אמר: מסורסת היא הפרשה, וחד אמר: על הסדר נאמר. מאן דאמר מסורסת היא הפרשה, שכבר הבטיחו הקב"ה: "והנה אנכי עמך", והוא אומר אם יהיה אלהים עמדי? אתמהה. מאן דאמר על הסדר נאמר, מה מקיים אם יהיה אלהים עמדי? אם יהיה לי, שיתקיימו התנאים שהתנה עמי, אני אקיים את נדרי. ר' אבהו אמר: אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה, מלשון הרע, כמה דאת אמר: "וידרכו את לשונם קשתם שקר". ונתן לי לחם, מגילוי עריות, כמה דאת אמר: "ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך באשר את אשתו". ושבתי בשלום אל בית אבי, משפיכות דמים. והיה ה' לי לאלהים, מעבודה זרה. רבנין פתרין לה בכל עניינא: אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה, מגילוי עריות ושפיכות דמים ומעבודה זרה ומלשון הרע. אין דרך אלא עבודה זרה, כמה דאת אמר: "הנשבעים באשמת שומרון ואמרו חי אלהיך דן וחי דרך באר שבע". ואין דרך אלא גילוי עריות, "כן דרך אשה מנאפת". ואין דרך אלא שפיכות דמים, "בני אל תלך בדרך אתם", וכתיב: "כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפוך דם". ואין דרך אלא לשון הרע, דכתיב: "וידרכו את לשונם קשתם שקר":
ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש. עקילס הגר נכנס אצל ר' אליעזר, אמר לו: הרי כל שבחו של גר, "ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה"? אמר לו: וכי קלה היא בעיניך, דבר שנתחבט עליה אותו זקן, ונתן לי לחם לאכול? בא זה והושיטה לו בקנה. בא לו אצל ר' יהושע, התחיל מנחמו בדברים: לחם, זו תורה, כמה דאת אמר: "לכו לחמו בלחמי". שמלה, זו טלית; זכה אדם לתורה, זכה למצוות. ולא עוד אלא שהן משיאין לכהונה, ובני בניהן מקריבים על גבי המזבח; לחם – זה לחם הפנים, שמלה – אלו בגדי כהונה גדולה.בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
רבי עובדיה מברטנורא
• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •
<< · מ"ג בראשית · כח · כ · >>