קטגוריה:במדבר י כט

עריכה

• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

מה. "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב [בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה]". חובב היה (שמו) [חותן משה], [או] רעואל היה (שמו). שנאמר (שמות ב, יח): "וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן" כשהוא אומר (שופטים ד, יא): "וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה", (וכי) חובב היה שמו (והלא) [ולא] רעואל (היה שמו), ומה תלמוד לומר "וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן" מלמד שהתינוקות קורים לאבי אביהם אבא. רבי שמעון בן מנסיא אומר רעואל היה שמו, ריע של אל שנאמר (שמות יח, יב): "וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל [לֶאֱכָל לֶחֶם לִפְנֵי הָאֱלֹקִים]". רבי דוסתאי אומר קיני היה שמו (ולמה נקרא שמו קיני) שפירש ממעשה קנאי דבר שמקנאים בו למקום שנאמר (דברים לב, כא): "הֵם קִנְאוּנִי בְּלֹא אֵל" ואומר (יחזקאל ח, ג): "אֲשֶׁר שָׁם מוֹשַׁב סֵמֶל הַקִּנְאָה הַמַּקְנֶה". רבי יוסי אומר קיני היה שמו (ולמה נקרא שמו קיני) שקנה (שמים והארץ) [לו את התורה]. רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר רעואל היה שמו (ולמה נקרא שמו רעואל) שריעה לאל שנאמר (משלי כז, י): "רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל תַּעֲזֹב". רבי שמעון בן יוחי אומר שני שמות היו לו חובב ויתרו, יתרו על שם שיתר פרשה אחת בתורה שנאמר (שמות יח, כא): "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם וגו'". והלא אף בידי משה היו מסיני שנאמר (שם, כג) "אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה [וְצִוְּךָ אֱלֹהִים]" ולמה נתעלם מעיני משה (לתלות זכות בזכאי) כדי שיתלה הדבר ביתרו. חובב על שם שחיבב את התורה שלא מצינו בכל הגרים שחיבבו את התורה כיתרו, וכשם שחיבב יתרו את התורה כך חיבבו בניו את התורה (שנאמר הלוך אל בית הרכבים ודבר אליהם דברי ה'. הואיל ובית זה עתיד ליחרב רואים אותו כאלו הוא חרב עכשיו. ובית לא תבנו וזרע לא תזרעו ונשמע בקול יונדב ונשב באהלים ונשמע ונעש ככל אשר צונו יונדב אבינו. ועל ששמעו למצות יונדב אביהם העמיד מהם המקום סופרים) שנאמר (דה"א ב, נה): "וּמִשְׁפְּחוֹת סוֹפְרִים יֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ תִּרְעָתִים שִׁמְעָתִים סוּכָתִים". תרעתים על שם ששמעו תרועה מהר סיני, תרעתים על שם שהיו מתריעים (ומתענים) [ונענים], תרעתים על שם שלא היו מגלחים, תרעתים על שם שהיו יושבים בפתח שערי ירושלים. שמעתים על שם ששמעו מצות אביהם. סוכתים על שם שלא סכו את השמן, סוכתים על שם שהיו יושבים בסוכות. יושבי יעבץ שהניחו את יריחו והלכו (המה הקינים הבאים שהיו בארץ ישראל והלכו להם אצל יעבץ לערד ללמוד הימנו תורה) [ליעבץ למדבר יהודה אשר בנגב ערד ללמוד תורה הימנו] שנאמר (שם ד, י) "וַיִּקְרָא יַעְבֵּץ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וגו' וַיָּבֵא אֱלֹהִים אֶת אֲשֶׁר שָׁאָל" הם חסידים [בקשו מאלהים] ממי ילמדו והוא חסיד [בקש מאלהים] למי (ילמד) [ללמד], באו חסידים ללמוד אצל חסיד שנאמר (שופטים א, טז): "וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה וגו'" [וכן הוא אומר (ירמיה לה, ב). (שם, ו) "וַיֹּאמְרוּ לֹא נִשְׁתֶּה יָיִן כִּי יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ צִוָּה עָלֵינוּ לֵאמֹר וגו'". (שם, ז) "וּבַיִת לֹא תִבְנוּ וְזֶרַע לֹא תִזְרָעוּ וְגוֹ' עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם גָּרִים שָׁם" אמר הואיל ובית זה עתיד ליחרב, תראו אותו כאלו הוא חרב עכשיו. (שם, ח) "וַנִּשְׁמַע בְּקוֹל יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ וגו'" (שם, י) "וַנֵּשֶׁב בָּאֳהָלִים וַנִּשְׁמַע וַנַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ יוֹנָדָב אָבִינוּ".] ומנין שבניו של יונדב בן רכב (הן הן) [מבני] בניו של יתרו [הם] שנאמר (דה"א ב, נה): "הֵמָּה הַקִּינִים הַבָּאִים מֵחֲמַת [אֲבִי בֵּית הָרֵכָבִים]". [ו]מה שכר נטלו על כך, (ירמיה לה, יח): "וּלְבֵית הָרֵכָבִים אָמַר יִרְמְיָהוּ כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעַן אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם אֶל מִצְוַת יְהוֹנָדָב אֲבִיכֶם" (שם, יט) "לֹא יִכָּרֵת אִישׁ לְיוֹנָדָב בֶּן רֵכָב עוֹמֵד לְפָנַי כָּל הַיָּמִים".

ר' יהושע אומר: גרים נכנסים להיכל!

והלא כל ישראל לא נכנסו להיכל!

אלא שהיו יושבים כסנהדרים, ומורים דברי תורה. ויש אומרים: מבנותיהם נשואות לכהנים, והיו מבני בניהם מקריבים לגבי מזבח.

והרי דברים ק"ו: ומה אלו, שקירבו את עצמם - כך קירבם המקום; ישראל שעושים את התורה - על אחת כמה וכמה!

וכן אתה מוצא ברחב הזונה: מהו אומר (דברי הימים א ד) "ומשפחת בית עבודת הבוץ לבית אשבוע" - עבודת הבוץ - שהטמינה את המרגלים. עבודת הבוץ - שנשבעו לה המרגלים. ר' אליעזר אומר: זו רחב הזונה, שהיתה עסוקה באכסנאי.

שמונה כהנים ושמונה נביאים עמדו מרחב הזונה, ואלו הם: ירמיהו חלקיהו ושריה ומחסיה וברוך ונריה וחנמאל ושלום. רבי יהודה אומר: אף חולדה הנביאה היתה מבני בניה של רחב הזונה, שנא' (מלכים ב כב) "וילך חלקיהו הכהן ואחיקם בן עכבור ושפן ועשייה, ואומר (יהושע ב) "הנה אנחנו באים בארץ, את תקות חוט השני הזה תקשרי".

והרי דברים ק"ו: ומה מי שהיתה מעם שנאמר בו (דברים כ) "לא תחיה כל נשמה", על שקירבה עצמה - כך קירבה המקום; ישראל שעושים את התורה - על אחת כמה וכמה!

וכן אתה אומר בגבעונים: מהו אומר (דברי הימים א ד) "ויהויקים ואנשי כוזיבא", ויהויקים - שקיים להם יהושע. כוזיבא - שכיזבו ליהושע, ואומר (יהושע ט) "מארץ רחוקה מאוד באו עבדיך" ולא באו מארץ ישראל? והרי ק"ו: ומה אלו, שהם מעם שחייבים כלייה, על שקירבו עצמם - קירבם המקום; ישראל שעושים את התורה - על אחת כמה וכמה!

וכן אתה מוצא ברות המואביה: מה אמרה לחמותה (רות א) "עמך עמי ואלהיך אלהי, באשר תמות אמות". אמר המקום: לא הפסדת כלום, הרי המלוכה שלך היא בעולם הזה ובעולם הבא!

(דברי הימים א ד) "ויואש ושרף אשר בעלו למואב". יואש ושרף - זה מחלון וכליון: יואש שנתייאשו מן הגאולה, יואש שנתייאשו מדברי תורה, שרף ששרפו בניהם לעבודה זרה. "אשר בעלו למואב" - שנשאו נשים מואביות, "אשר בעלו למואב" - שהניחו ארץ ישראל ונהפכו בשדה מואב. "והדברים עתיקים" - כל אחד ואחד מפורש במקומו. "ויושבי נטעים" - זה שלמה, שהיה דומה לנטיעה במלכותו. "וגדרה" - זו סנהדרין, שהיתה יושבת וגודרת בדברי תורה. "עם המלך במלאכתו ישבו שם" - נמצאת אומר שלא מתה רות המואביה, עד שראתה שלמה בן בנה יושב ודן דינו של זונות, שנאמר "במלאכתו ישבו שם".

והרי דברים ק"ו: ומה אם מי שהיתה מן העם שנאמר בו (מלכים א יא) "לא תבואו בם והם לא יבואו בכם", על שקירבה את עצמה - קירבה המקום; ישראל שעושים רצונו של מקום - על אחת כמה וכמה!

ואם תאמר: בישראל לא היתה כן - והרי כבר נאמר (שמות א) "ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות". שפרה - זו יוכבד, פועה - זו מרים. שפרה - שפרה ורבה, שפרה - שמשפרת את הוולד, שפרה - שפרו ורבו ישראל בימיה. פועה - שהיתה פועה ובוכה על אחיה, שנאמר (שמות ב) "ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו".

(שמות א) "ויאמר בילדכן את העבריות... ותראן המילדות את האלהים". "בתים" אלו, איני יודע מה הם, שנאמר (מלכים א ט) "מקצה עשרים שנה אשר בנה שלמה את הבתים - את בית ה'" - זו כהונה, "ואת בית המלך" - זו המלכות. זכתה יוכבד לכהונה, ומרים למלכות, שנאמר (דברי הימים א ד) "וקוץ הוליד את ענוב ואת הובכה ומשפחות אחרחל" - זו מרים, שנאמר (שמות טו) "ותצאן כל הנשים אחריה".

"בן הרום" - זו יוכבד, שנאמר (במדבר יח) "כל חרם בישראל לך יהיה". נשאת מרים לכלב, שנאמר (דברי הימים א ב) "ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור... ואלה היו בני כלב בן חור... ודוד בן איש אפרתי היה מבית לחם יהודה". נמצא דוד מבניה של מרים! הא, כל המקרב עצמו - מן השמים מקריבים אותו:

חותן משה - זו יפה לו יותר מכולם, שנקרא חותנו של מלך:

נוסעים אנחנו - נוסעים אנחנו מיד לארץ ישראל, לא כשם שבראשונה נוסעים וחונים - אלא מיד לארץ ישראל.

וחכמים אומרים: מפני מה שיתף משה עצמו עמהם? נתעלם מעיני משה, וכסבור שנכנס עמהם לארץ ישראל.

רבי שמעון בן יוחאי אומר: אינו צריך, שהרי כבר נאמר (דברים ד) "כי אנכי מת בארץ הזאת", שאין ת"ל "אינני עובר את הירדן"! - אלא שאף עצמותיו אינן עוברות את הירדן!

אלא, מפני מה שיתף משה עצמו עמהם? - אמר: עכשיו ישראל אומרים, אם מי שהוציאנו ממצרים, ועשה לנו נסים וגבורות אינו נכנס - אף אנו אין נכנסים!

ד"א: מפני מה שיתף משה עצמו עמהן? - שלא יאמר יתרו: משה אינו נכנס - אף אני איני בא!

אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם - ואין לגרים בו חלק. ומה אני מקיים (יחזקאל מז) "והיה השבט אשר גר הגר אתו..."? אלא, אם אינו ענין לירושה - תניהו ענין לכפרה: שאם היה בשבט יהודה - מתכפר לו בשבט יהודה, בשבט בנימן - מתכפר לו בשבט בנימן.

ד"א: אם אינו ענין לירושה - תניהו ענין לקבורה: ניתן לגרים קבורה בארץ ישראל:

לכה אתנו והטבנו לך - וכי יש בן ביתו של אדם שאין מטיבים לו? והרי דברים ק"ו: ואם לבן ביתו של אדם מטיבים לו, ק"ו לבן ביתו של מי שאמר והיה העולם:

כי ה' דבר טוב על ישראל - וכי עד עכשיו אין דבר טוב על ישראל? והרי מעולם ה' דיבר טוב על ישראל: פיקד המקום לישראל להיטיב לגרים ולנהוג בהם ענוה.