קטגוריה:אסתר ט יח

תרגום שני (כל הפרק)

אסתר רבה ט יח 

אור חדש

פרק ט/פסוק יח

ונח בחמשה עשר בו (אסתר ט, יח) לפי הסברא היה לו לכתוב זה למעלה אצל (שם טו) ויקהלו היהודים וגו' ושם הוי למכתב ונח בחמשה עשר בו ועשו אותו משתה וי"ט אבל מפני כי הכתוב הזה לא נכתב רק בשביל הפרזים כדכתיב מפני כי הכתובה לא נכתב רק בשביל הפרזים כדכתיב אח"כ (שם יט) על כן היהודים הפרזים וגו' וכך פירושו אשר בשושן נקהלו ביום י"ג וביום י"ד ונחו בחמשה עשר ושאר היהודים כמו שכתיב לפני זה שלא נקהלו רק בי"ג ונחו בי"ד ועל כן יושבי הפרזים דוקא עושים בי"ד יום טוב אבל יושבי כרכים כיון ששושן נחו דווקא בט"ו ולא בי"ד ולכך יושבי כרכים עושים כמו שושן שנחו בט"ו והכתוב שאמר ע"כ היהודים היושבים בערי הפרזות לא מצי למכתב אחר ושאר היהודים אשר במדינות המלך וגו' שא"כ משמע כי אף יושבי כרכים הרגו בי"ג ונחו בי"ג וא"כ למה היהודים היושבים בערי הפרזות דוקא ולפיכך כתיב (שם יח) כי בשושן הרגו בי"ד ונחו בט"ו ולכך דוקא ערי הפרזות עושים י"ט בי"ד אבל יושבי כרכים עושים כמו שושן ומה שלא כתב על כל יושבי כרכים עושים ביום ט"ו משתה ושמחה כי לא כל הכרכים עשו י"ט ביום ט"ו כי צריך שתהיה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון.

ועשו אותו יום משתה ושמחה (אסתר ט, יח) ובפסוק שאחריו כתיב (שם ט, יט) שמחה ומשתה, ובפסוק שאחריו (שם כב) ימי משתה ושמחה ופי' זה כי המשתה הוא יותר מן השמחה ולכך שייך לומר ימי משתה ושמחה כי היום נקרא על שם שבו משתה ושמחה אבל אין נקרא על שם השמחה שאינו כ"כ גדול כמו המשתה ולכך נקרא היום על שם המשתה ולכך כתיב (שם) ועשו אותו יום משתה ושמחה סמך משתה אל יום וכן ימי משתה ושמחה נקראו הימים על שם המשתה ולא נקראו על שם השמחה אבל עושים את יום י"ד שמחה ומשתה ר"ל שעושים בו שמחה ומשתה ואין הפירוש שהיום הוא משתה ושמחה רק אמר שעושים בו שמחה ומשתה כי המשתה יש בו השתיה וגם השמחה, ולכך יש להקדים השמחה כי השמחה הוא קודמת שאין לזה שום הכנה ומיד יכול להיות לו שמחה אבל המשתה צריך אליה הכנה ג"כ לתקן הסעודה וגם יש בו השמחה, לכך השמחה היא קודמת ולכך כתיב (שם יט) עושים את יום י"ד שמחה ומשתה לומר כי הם עושים שמחה ומשתה כי אין לפרש יום של משתה רק כאשר דבק משתה אל יום לגמרי כמו ועשו אותו יום משתה ושמחה זה יש לפרש יום של משתה, ועוד נראה כי מפני שכתיב אחריו ויום טוב לכך אמר ימי שמחה ומשתה וי"ט (שם) כי כל אחד הוא יותר כי כאשר האדם שמח הוא בשלימות הפך כאשר יש לו צער שהוא בחסרון וכאשר יש לו משתה הוא יותר בשלימות כי (ספר אור חדש עמוד ריג) במשתה הוא טוב לב לגמרי וכאשר יש לו י"ט הוא יותר בשלימות ולכך הוסיף לומר ומשלוח מנות איש לרעהו כי כאשר האדם הוא בשלימות לגמרי הוא ג"כ משפיע לאחרים מטובו כמו שהתבאר למעלה אצל ויתן משאות כיד המלך וכאשר עצמו חסר ואינו בשלימות אין משפיע לאחרים ולכך כל אלו דברים שזכר ר"ל שיהיה האדם בשלימות ויוסיף עוד שלימות על שלימותו עד שהוא משפיע לאחר אבל בשאר מקום בודאי ראוי להקדים משתה לשמחה כי מתוך המשתה בא לידי שמחה רק במקום שבא לומר שהיה מוסיף שלימות על שלימות בזה מקדים שמחה למשתה מפני כי המשתה יש בו השמחה והשתיה ולכך זכר אלו דברים זה אחר זה כסדר.

וְעָשֹׂה אֹתוֹ יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה

שמחה גדולה

"אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב" (ביאור:אסתר ט כב).
שמחה רבה, לאחר נצחון מדהים והצלה גדולה. מרדכי ואסתר ציוו שנחגוג ונזכור. זכרון זה חשוב כמו שנאמר: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק" (דברים כה יז).

בְאַרְבָּעָה עָשָׂר

"בְאַרְבָּעָה עָשָׂר" יהיה יום מנוחה, ובערב, שמחה תהיה, יום "מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים" (ביאור:אסתר ט כב).
אולם אנחנו מתחילים את היום בערב, ומתחילים את החגיגה "בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר" שהוא היה יום המלחמה, וללא מנוחה מתחילים לחגוג. אולם כבר התרגלנו וכך נעשה.

בִּנְפֹל אוֹיִבְיךָ אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ (משלי כד יז)

אדם תרבותי לומד מדברי חוכמה.
אולם ראינו:
שירת הים - (שמות טו א) "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת ... עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ, וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה"
שירת דבורה - (שופטים ה ג) "שִׁמְעוּ מְלָכִים הַאֲזִינוּ רֹזְנִים אָנֹכִי לַיהוָה אָנֹכִי אָשִׁירָה אֲזַמֵּר לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל"
שירת הנערות לכבוד דוד - (שמואל א יח ו) "וַתֵּצֶאנָה הַנָּשִׁים מִכָּל עָרֵי יִשְׂרָאֵל לשור (לָשִׁיר) וְהַמְּחֹלוֹת, לִקְרַאת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ בְּתֻפִּים בְּשִׂמְחָה, וּבְשָׁלִשִׁים"
שמחת בת יפתח - (שופטים יא לד) "וַיָּבֹא יִפְתָּח הַמִּצְפָּה, אֶל בֵּיתוֹ, וְהִנֵּה בִתּוֹ יֹצֵאת לִקְרָאתוֹ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלוֹת"

אולם מרדכי ואסתר וכל היהודים לא חגגו בנפילתו ומותו של המן. רק אם פרסום פקודת ההגנה, לאחר כשבעים יום, כאשר "דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ, שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים, מִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב" (ביאור:אסתר ח יז) רק אז חגגו היהודים.

כלומר - אין לשמוח בנפול האויב ובצרותיו (אפילו אם אין נפגעים שלנו), אולם לאחר מנוחה קלה, יש לשמוח ולהודות לאדוני על ההצלות שלנו.