בְּנֵי הָמָן ייתכן שעשרת בני המן ביקשו לנקום את נקמת אביהם ועמדו בראש אויבי היהודים בֶּן הַמְּדָתָא צֹרֵר הַיְּהוּדִים הָרָגוּ, וּבַבִּזָּה אך למרות שמרדכי ציווה "וּשְׁלָלָם לָבוֹז" (ח, יא), לא לקחו היהודים את רכושם של ההרוגים, כדי להראות שמלחמתם הייתה מלחמת קיום ולא לצורך ביזה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם.
עם טעמים:
עֲ֠שֶׂ֠רֶת בְּנֵ֨י הָמָ֧ן בֶּֽן־הַמְּדָ֛תָא צֹרֵ֥ר הַיְּהוּדִ֖ים הָרָ֑גוּ וּבַ֨בִּזָּ֔ה לֹ֥א שָׁלְח֖וּ אֶת־יָדָֽם׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
"עשרת בני המן" - ראיתי בסדר עולם אלו עשרה שכתבו שטנה על יהודה וירושלים כמו שכתוב בספר עזרא (עזרא ד) ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על ישבי יהודה וירושלם ומה היא השטנה לבטל העולים מן הגולה בימי כורש שהתחילו לבנות את הבית והלשינו עליהם הכותים והחדילום וכשמת כורש ומלך אחשורוש והתנשא המן דאג שלא יעסקו אותן שבירושלים בבנין ושלחו בשם אחשורוש לשרי עבר הנהר לבטלן
"ובבזה לא שלחו את ידם" - שלא יתן המלך עין צרה בממון