קטגוריה:אסתר ז ה

המלך מתפלא שפורסמה פקודה בשמו

תגובת המלך

את בקשתה של אסתר, המלך יכול לתת לה כהרף עין.
המלך לא שאל מתי פורסמה הפקודה, באיזה עם מדובר. הוא לא ניסה להתוכח שזה בלתי אפשרי. הוא לא פנה להמן, הראשון בשריו, לשאול על מה אסתר מדברת.
המלך הבין מיד שיש בעיה אחרת, שפקודה בשמו פורסמה. פקודה הנוגדת את אופיו וצורת שלטונו אשר היתה להתיר לעמים לחייות לפי דתם "אֵין אֹנֵס: כִּי כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ, עַל כָּל רַב בֵּיתוֹ לַעֲשׂוֹת" (ביאור:אסתר א ח), ולדבר בשפתם (ביאור:אסתר א כב). הוצאת פקודה ללא אישור היתה התקפה וזלזול במלך, וזו היתה עבירה חמורה ביותר, המצדיקה את כעס המלך ואת בריחתו מהחדר כאשר הוא הבין את הסכנה בה הוא נמצא.

כֵּן

המילה "כן" במשפט היא מיותרת, משום שניתן להשמיטה בלי לגרוע במשמעות. במגילה המילה "כן" מציינת שהפקודה המלווה היא פקודת מלכות ותפקידה הוא להדגיש הצהרת-אמת או שבועה. במגילה מופיעה המילה "כן" שבע פעמים בפקודות המלך השונות (ביאור:אסתר א ח; ביאור:אסתר א יג; ביאור:אסתר ב ד; ביאור:אסתר ב יב; ביאור:אסתר ו י; ביאור:אסתר ז ה; ביאור:אסתר ט יד), בהודעת המן בשם המלך שעבדי המלך בשער חייבים להשתחוות לו (ביאור:אסתר ג ב) ובפקודת אסתר למרדכי ולנערותיה לצום (ביאור:אסתר ד טז).

המלך מתפלא שפקודת שווא פורסמה בשמו

מתוך שאלתו של המלך: מיהו האיש "אשר מלאו לבו לעשות כן" (ביאור:אסתר ז ה), אנו למדים שהמלך הבין את חומרת העניין, ושהעבירה כבר הושלמה (כתיבה ופרסום הפקודה), ואין מדובר בהריגת המלכה ועמה בעתיד. המילה "כן" מעידה שהמלך הבין שמדובר בפקודה שלו. בשאלתו הגדיר המלך את מפרסם הפקודה הבלתי מזוהה כאיש מלא חוצפה, שעבר עבירה חמורה ביותר של התחזות כמלך, וזה הכעיסו במיוחד, משום שהוא ראה את עצמו כשומר חוק. חשוב לציין, שהמלך לא נעלב מההאשמה ולא התקיף את אסתר או את מקורותיה, כנראה כי לדעתו הוא היה נקי כפיים.

המלך מברר את זהות העבריין והמן מגיב כאשם

המלך ביקש מאסתר לדעת מיהו זה שעשה "כן" והיכן הוא נמצא (ביאור:אסתר ז ה). שאלות אלו מעידות, שהמלך לא חשד בהמן היושב לפניו, ושהוא לא הבין, אף לא אחד, מהרמזים של אסתר. הוא לא קישר את פקודת-ההרג, שהוצגה לפניו, לפקודת-המיסים, שאושרה. אסתר לא ענתה לשאלה 'מי הוא' (כי היא עדיין חששה שהמלך אכן אישר את הפקודה), אלא הגיבה על שתי השאלות כאחת כאשר הצביעה על המן והצהירה על אופיו של המן: "איש צר ואויב, המן הרע הזה". אסתר השתמשה במילה "צר" כדי לתאר את המן, כהכנה לפקודת הגנת היהודים שהיא תפרסם בעתיד. המילה הזו, כתוספת למילה אויב היא מיותרת, אולם בהמשך מילת המפתח הזו תהיה הפועל העיקרי והיחיד אשר יתאר את אויבי היהודים "הצרים אתם" (ביאור:אסתר ח יא) במובן הרחב של עושי צרות. אסתר בהצהרתה הדהימה את המן (ביאור:אסתר ז ו). כותב המגילה מציין, שהמן "נבעת מלפני המלך והמלכה" (ביאור:אסתר ז ו) ולא רק מהמלכה המאשימה. הפועל "נבעת" מציין פחד וטרור נוראים. תגובתו של המן הייתה מעל ומעבר לתדהמה רגילה, והראתה למלך, שהוא מודה באשמה.