קטגוריה:אסתר ז ה
ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וַיֹּאמֶר לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה מִי הוּא זֶה וְאֵי זֶה הוּא אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיֹּ֙אמֶר֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ וַיֹּ֖אמֶר לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֑ה מִ֣י ה֥וּא זֶה֙ וְאֵֽי־זֶ֣ה ה֔וּא אֲשֶׁר־מְלָא֥וֹ לִבּ֖וֹ לַעֲשׂ֥וֹת כֵּֽן׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יֹּ֙אמֶר֙ הַ/מֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ וַ/יֹּ֖אמֶר לְ/אֶסְתֵּ֣ר הַ/מַּלְכָּ֑ה מִ֣י ה֥וּא זֶה֙ וְ/אֵֽי־זֶ֣ה ה֔וּא אֲשֶׁר־מְלָא֥/וֹ לִבּ֖/וֹ לַ/עֲשׂ֥וֹת כֵּֽן׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים:
• ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
רש"י (כל הפרק)
מדרש רבה
אסתר רבה (וילנא) פרשה ז ה
ר' פנחס אמר שני עשירים עמדו בעולם אחד לישראל ואחד לעובדי כוכבים ולא עמד להם ממונם אלא לרעתם, קרח בישראל שמצא אוצרות של כסף וזהב שהטמין יוסף, והמן בעובדי כוכבים לקח אוצרות מלכי יהודה וכיון שראה המלך את עשרו ועשרת בניו לפניו שרים עמד וגדלו ורוממו הה"ד אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן בן המדתא האגגי וינשאהו וצוה המלך שיהו כורעים ומשתחוים לו, מה עשה המן עשה לו צלם מרוקם על בגדיו ועל לבו וכל מי שהיה משתחוה להמן היה משתחוה לעבודת כוכבים.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ז ה.
המלך מתפלא שפורסמה פקודה בשמו
תגובת המלך
את בקשתה של אסתר, המלך יכול לתת לה כהרף עין.
המלך לא שאל מתי פורסמה הפקודה, באיזה עם מדובר. הוא לא ניסה להתוכח שזה בלתי אפשרי. הוא לא פנה להמן, הראשון בשריו, לשאול על מה אסתר מדברת.
המלך הבין מיד שיש בעיה אחרת, שפקודה בשמו פורסמה. פקודה הנוגדת את אופיו וצורת שלטונו אשר היתה להתיר לעמים לחייות לפי דתם "אֵין אֹנֵס: כִּי כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ, עַל כָּל רַב בֵּיתוֹ לַעֲשׂוֹת" (ביאור:אסתר א ח), ולדבר בשפתם (ביאור:אסתר א כב). הוצאת פקודה ללא אישור היתה התקפה וזלזול במלך, וזו היתה עבירה חמורה ביותר, המצדיקה את כעס המלך ואת בריחתו מהחדר כאשר הוא הבין את הסכנה בה הוא נמצא.
כֵּן
המילה "כן" במשפט היא מיותרת, משום שניתן להשמיטה בלי לגרוע במשמעות. במגילה המילה "כן" מציינת שהפקודה המלווה היא פקודת מלכות ותפקידה הוא להדגיש הצהרת-אמת או שבועה. במגילה מופיעה המילה "כן" שבע פעמים בפקודות המלך השונות (ביאור:אסתר א ח; ביאור:אסתר א יג; ביאור:אסתר ב ד; ביאור:אסתר ב יב; ביאור:אסתר ו י; ביאור:אסתר ז ה; ביאור:אסתר ט יד), בהודעת המן בשם המלך שעבדי המלך בשער חייבים להשתחוות לו (ביאור:אסתר ג ב) ובפקודת אסתר למרדכי ולנערותיה לצום (ביאור:אסתר ד טז).
המלך מתפלא שפקודת שווא פורסמה בשמו
מתוך שאלתו של המלך: מיהו האיש "אשר מלאו לבו לעשות כן" (ביאור:אסתר ז ה), אנו למדים שהמלך הבין את חומרת העניין, ושהעבירה כבר הושלמה (כתיבה ופרסום הפקודה), ואין מדובר בהריגת המלכה ועמה בעתיד. המילה "כן" מעידה שהמלך הבין שמדובר בפקודה שלו. בשאלתו הגדיר המלך את מפרסם הפקודה הבלתי מזוהה כאיש מלא חוצפה, שעבר עבירה חמורה ביותר של התחזות כמלך, וזה הכעיסו במיוחד, משום שהוא ראה את עצמו כשומר חוק. חשוב לציין, שהמלך לא נעלב מההאשמה ולא התקיף את אסתר או את מקורותיה, כנראה כי לדעתו הוא היה נקי כפיים.
המלך מברר את זהות העבריין והמן מגיב כאשם
המלך ביקש מאסתר לדעת מיהו זה שעשה "כן" והיכן הוא נמצא (ביאור:אסתר ז ה). שאלות אלו מעידות, שהמלך לא חשד בהמן היושב לפניו, ושהוא לא הבין, אף לא אחד, מהרמזים של אסתר. הוא לא קישר את פקודת-ההרג, שהוצגה לפניו, לפקודת-המיסים, שאושרה. אסתר לא ענתה לשאלה 'מי הוא' (כי היא עדיין חששה שהמלך אכן אישר את הפקודה), אלא הגיבה על שתי השאלות כאחת כאשר הצביעה על המן והצהירה על אופיו של המן: "איש צר ואויב, המן הרע הזה". אסתר השתמשה במילה "צר" כדי לתאר את המן, כהכנה לפקודת הגנת היהודים שהיא תפרסם בעתיד. המילה הזו, כתוספת למילה אויב היא מיותרת, אולם בהמשך מילת המפתח הזו תהיה הפועל העיקרי והיחיד אשר יתאר את אויבי היהודים "הצרים אתם" (ביאור:אסתר ח יא) במובן הרחב של עושי צרות. אסתר בהצהרתה הדהימה את המן (ביאור:אסתר ז ו). כותב המגילה מציין, שהמן "נבעת מלפני המלך והמלכה" (ביאור:אסתר ז ו) ולא רק מהמלכה המאשימה. הפועל "נבעת" מציין פחד וטרור נוראים. תגובתו של המן הייתה מעל ומעבר לתדהמה רגילה, והראתה למלך, שהוא מודה באשמה.
מקורות
נלקח מ- "פורים: מעקב משפטי: מרדכי לא כרע, כי המלך לא פקד". אילן סנדובסקי,[גרסה אלקטרונית], אתר מאמרים (19/02/2011)
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "אסתר ז ה"
קטגוריה זו מכילה את 3 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 3 דפים.
