מ"ג אסתר ז ד
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי כי אין הצר שוה בנזק המלך
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ הֶחֱרַשְׁתִּי כִּי אֵין הַצָּר שֹׁוֶה בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּ֤י נִמְכַּ֙רְנוּ֙ אֲנִ֣י וְעַמִּ֔י לְהַשְׁמִ֖יד לַהֲר֣וֹג וּלְאַבֵּ֑ד וְ֠אִלּ֠וּ לַעֲבָדִ֨ים וְלִשְׁפָח֤וֹת נִמְכַּ֙רְנוּ֙ הֶחֱרַ֔שְׁתִּי כִּ֣י אֵ֥ין הַצָּ֛ר שֹׁוֶ֖ה בְּנֵ֥זֶק הַמֶּֽלֶךְ׃
תרגום שני (כל הפרק)
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- מדוע היתה מחרשת אם לעבדים היו נמכרים,
- ומהו כי אין הצר שווה, שנדחקו המפרשים בביאורו :
כי נמכרנו טענה שני טענות, א. שעיקר המכירה היתה בעבורה שעיקר מחשבת המן היה לאבד אותה ועל ידה מצא עלילה על עמה כדי שאחר כך יוכל להתגולל עליה לאמר שהיא מבני תמותה ויהרוג גם אותה, וזהו שאמרה כי נמכרנו אני ועמי, רצונה לומר אני היא העיקרית והסיבה אל המכירה, ועל ידי נמכרו גם עמי, ב. גוף המכירה שלא נמכרו לעבדות רק להשמיד ולאבד [ולכן כפלה תמיד בדבריה אם מצאתי חן ואם על המלך טוב, כי המציאות חן מגביל נגד השאלה ששאלה בעבור עצמה וצריכה מציאות חן שתינצל, ואם על המלך טוב מגביל נגד הבקשה עבור עמה, כי למלאות הבקשה הזאת אין צריך למציאות חן רק הדבר טוב מצד עצמו כי לא לתפארת יהיה אל המלך לאבד הגוי כולו בלי פשע],
וגם בררה בדבריה איך המן רימה את המלך בשני דברים, א. במה שאמר אליו ישנו עם אחד, סתם עם בלתי מפורסם, והלא זה אני ועמי, זה העם אשר אנכי בקרבו, והיה צריך להודיע זאת להמלך, ב. במה שאמר יכתב לאבדם, שהיה כוונת המלך לאבד צורת האומה ודתה לא להשמידם כנ"ל, והוא מכרם להשמיד להרוג ולאבד, ועל זה אמרה ואילו לעבדים ולשפחות נמכרנו וכו', רצונה לומר אם עכ"פ לא היה מרמה את המלך רק בדבר אחד במה שלא גלה את אזנו מי הוא העם, אזי החרשתי, ולא הייתי מגלה המרמה והמאנה אחר שכבר יצא הדבר בשוגג מאת המלך, לא כן עתה שהדבר כולו מוטעה וכדי בזיון וקצף להמלך, שהראוי שהמאנה ומרמה אותו יקבל את ענשו, וגם נגד מה שאמר המן במלשינותו ולמלך אין שוה להניחם, שהעם הזה מזיקים את המלך, השיבה אדרבה אין הצר שוה בנזק המלך, המן אינו שוה שיניח המלך אותו בחיים מפני ההיזק שהמלך מוצא ממנו שמהרס את מלכותו :מדרש רבה
ד"א אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש, הרהורי דברים היו שם, ומי הרהר, ר' יהודה אמר המן הרהר אמר אם אסתר יהודית היא, קרובתי היא מן אבי עשו הה"ד (מלאכי א') הלא אח עשו ליעקב, ואם גויה היא כל הגוים קרובים אלו לאלו.
פרק ז/פסוק ד
כי נמכרנו אני ועמי (שם ז, ד) וכו' פי' מה שאמרה כי נמכרנו ולמה הוצרכה לומר דבר זה רק היה לה לומר כי רוצה להרוג אותנו רק כי כך אמרה כל מה שעשה לא עשה זה רק בשביל שהוא צורר היהודים וראיה לזה כי נתן הכסף למסור את ישראל בידיו ואם עשה זה לטובת המלך מה לו לזה אם לא ירצה המלך לאבדם מה לו בכך רק שעשה זה משום צורר היהודים ומה שאמר כי נמכרנו אף כי לא מכר אותם בודאי מכירה היה רק כי המלך חזר ונתן לו הכסף כמו שאמר (שם ג, יא) הכסף נתון לך, ואמר ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו וגו', (שם ז, ד) ובגמרא (מגילה דף טז.) כי אין הצר שוה בנזק המלך (שם ז, ד) איקני בושתי וקטלה ואיקני בדידי ובעי למקטלי, הוקשה דלא הוי צריך לכתוב כלל כי אין הצר שוה בנזק המלך שכבר אמרה כי נמכרנו להשמיד ולהרוג ואלו נמכרנו לעבדים ולשפחות וכו' ובזה די ולכך דרשו כי דבר זה נאמר על דבר אחר כי אין הצר שוה בנזק המלך ג"כ בשאר דברים שהרי איקני בושתי ואיקני בדידי וא"כ אין הצר שוה בנזק המלך