אסתר רבה ז ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · אסתר רבה · ז · ג · >>


הוסף ביאור

ג.    [ עריכה ]

ד"א אחר הדברים האלה, כתיב (שם /איוב/ כ') אם יעלה לשמים שיאו, לרומא, וראשו לעב יגיע, לעננה, כגללו לנצח יאבד, מה גללים הללו מזוהמין כך הוא מזוהם, (שם /איוב כ'/) רואיו יאמרו איו, חמיין ליה ולא חכמין ליה אן הוא המן ואן הוא שלותו, ר' פנחס הוה משתעי אילין עובדיא ארי עשה סעודה לבהמה ולחיה וסיכך על גבן עורות של אריות וזאבים וחיות רעות, מן דאכלון ושתון אמרין הלואי מאן יימר קומינן זמירא, תליין עינהון בהדיה תעלא, אמר לון עניין לי אתון מה דאנא אמר לכון, אמרין הן אמר לון מאן דאחמי לן בעילאי הוא יחמי לן בארעאי, כך מי שהראנו במפלתן של בגתן ותרש וצליבתן הוא יראה לנו במפלתו של המן, ומי שפרע מן הראשונים הוא יפרע לנו מן האחרונים מה כתיב למעלה מן הענין ויתלו שניהם על עץ אף סופו של אותו האיש ליצלב.