קטגוריה:אסתר ד יא

<< · מ"ג אסתר · ד · יא · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כל עבדי המלך ועם מדינות המלך ידעים אשר כל איש ואשה אשר יבוא אל המלך אל החצר הפנימית אשר לא יקרא אחת דתו להמית לבד מאשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב וחיה ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלושים יום

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יוֹדְעִים אֲשֶׁר כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב וְחָיָה וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כׇּל־עַבְדֵ֣י הַמֶּ֡לֶךְ וְעַם־מְדִינ֨וֹת הַמֶּ֜לֶךְ יֹֽדְעִ֗ים אֲשֶׁ֣ר כׇּל־אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֡ה אֲשֶׁ֣ר יָבֽוֹא־אֶל־הַמֶּ֩לֶךְ֩ אֶל־הֶחָצֵ֨ר הַפְּנִימִ֜ית אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יִקָּרֵ֗א אַחַ֤ת דָּתוֹ֙ לְהָמִ֔ית לְ֠בַ֠ד מֵאֲשֶׁ֨ר יֽוֹשִׁיט־ל֥וֹ הַמֶּ֛לֶךְ אֶת־שַׁרְבִ֥יט הַזָּהָ֖ב וְחָיָ֑ה וַאֲנִ֗י לֹ֤א נִקְרֵ֙אתִי֙ לָב֣וֹא אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ זֶ֖ה שְׁלוֹשִׁ֥ים יֽוֹם׃

ושויאת אסתר מלין בפום התך ואמרת ליה כדנא תימר למרדכי הלא המן רשיעא גזר על מימר אחשורוש דלא למיעל לות מלכא לדרתא גואה בלא רשו וכען כל עבדי מלכא ועמין דדירין בפלכי מלכא ידעין די כל גבר ואנתתא די יעול לות מלכא לדרתא גואה די לא מתקרי על פומיה דהמן חדא היא גזירת דיניה לממת לבר ממן די יושיט ליה מלכא ית תגדא דדהבא ויחי ואנא לא אתקריתי למיעל לות מלכא דין זמן תלתין יומין:

כל עבדוי דמלכא ועמא דמדינתיה דמלכא ידעין דכל גבר ואיתתא דיעול לות מלכא לפלטורין גויתא כדלא מתקרי חד היא גזירתיה למתקטלא אלא אין אושיט ליה מלכא ית שרביטא דדהבא ויחי ואנא הא תלתין יומין מצליא דלא יבעי יתי מלכא דלא יחטי יתי דכד הוה מתרביא לותיך הות אמר ליה דכל איתתא דתשתבי מן בנת ישראל ותזיל לבית עממיא מן צבות נפשה לית לה חולק ואחסנא ביני שבטיא דישראל. ועל דהוה התך שליחא בין אסתר למרדכי תקף רגזיה דהמן עלוי וקטל יתיה.

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

השאלות:

למה פרטה ביחוד עבדי המלך ועם המלך

מהו אחת דתו, היה לו לומר 'יומת',

השאלה היותר נפלאה איך לא חרפה נפשה למות בשמעה אבדן כלל ישראל,

מ"ש ואני לא נקראתי הוא תפל מבלי מלח ודברי מותר :

כל עבדי, השיבה לו שתי טענות,

טענה אחת כי אם תיכנס עתה תהיה בספק סכנה, וגם לא תגיע למחוז חפצה לבקש בעד עמה, א. כי כל עבדי המלך יודעים, ולא יהיה תירוץ שלא ידעה דת המלך שהנכנס שלא ברשות חייב מיתה, ב. כי כל עם מדינות המלך יודעים, ובזה אף שירצה למחול על חטאה לא יוכל, אחר שהוא חטא פרהסיא כמו שהיה בושתי. ולא תאמר שהגזרה אינה כוללת את כל הנכנסים לזאת אמר אשר כל איש ואשה מבלי הבדל יהיה מה שיהיה, וכן בל תאמר שהגזירה אינה רק על הנכנס שלא לצורך, אבל הנכנס לצורך דבר גדול כדבר הזה להציל עם לקוחים למות, לא יומת, לז"א אשר יבא אל המלך אשר רק לא יקרא כל שלא יקרא אין הבדל בדינו, רק אחת דתו להמית, ר"ל בין שיהיה הנכנס ראוי לנשיאת פנים או לא, ובין שיהיה עסקו נחוץ או לא, אין הבדל בדתם וכולם חייבים מיתה, ממילא הנכנס שלא ברשות הנהו בן מות תיכף, לבד מאשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב מכפר עונו וחיה, ובכל זאת הלא כבר נתחייב מיתה רק המלך עשה עמו חסד, ומעתה אם אכנוס שלא ברשות אף שימחול לי המלך, די שאציל את נפשי ולא אוכל לבקש עוד בעד אחרים, וזאת הטענה האחת.

טענה הב', כי להציל לקוחים למות צריך לנסות כל האמצעים אף היותר רחוקים אולי ישלח ה' ע"י עזרו מקדש, אבל כל זה אם אין דרך היותר קרוב להצלה, אבל כשיש דרך היותר בטוח הלא צריך לתפוס הדרך היותר נכון, ועל זה אמר אחר שאני לא נקראתי לבא אל המלך זה שלשים יום, הלא ודאי בימים אחדים יקרא אותי, ואז יהיה יותר בקל לבקש בעד העם, וטוב יותר להמתין עד שאקרא :

יא.    [ עריכה ]
"וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים" גזר והכניס ראשה בדיסקוס: 

כל עבדי המלך (שם ד, יא) וגומר פי' מה שהוצרך לומר כל עבדי המלך וכי לא היה מרדכי ג"כ יודע או אפילו לא היה יודע וכי לא היה מרדכי מאמין לה שצריכה ראיה לומר כל עבדי המלך ופירש זה שאמר מרדכי כי יש ללכת לפני המלך ואין אחשורוש דבר עליך מה שנכנסת שלא ברשות שתוכל לומר לא ידעתי גזירת המלך ולא עברתי חוק ומשפט המלך ועל זה אמרה כי אין זה תירוץ כי כל עבדי המלך כו' וא"כ לא יאמר המלך שגגה הוא לאסתר שלא ידעה (ספר אור חדש עמוד קנא) החוק ומ"ש עבדי המלך וכל מדינות המלך שאם אמרה עבדי המלך בלבד יש לומר דוקא הקרובים כמו עבדי המלך הזאת מפני כי עבדי המלך הם בחצר המלך ואם יבואו אל חצר המלך יהיו רגילים אצלו כאלו הם חבריו לגמרי ואין זה ראוי אל המלך אבל אשתו אין לומר שתהיה רגילה אצלו לגמרי כי מה לה אצלו כשאין צריך לה ולכן אמרה וכל מדינות המלך שאינם שכיחים ורגילים אצל המלך ועם כל זה הדת עליהם ואם אמרה כל מדינות המלך בלבד י"ל כי דוקא מדינות המלך שאינם שייכים למלך אבל אשתו יש לה שייכות למלך ואין עליה דת הזה ולכך אמרה אסתר כי הדת הוא על הקרובים כמו עבדיו וגם על הרחוקים שלא לבא אל חצר המלך, והתרגום (שם) מפרש כי המן הרשע תקן דת זה כל איש ואשה אשר יבא לחצר הפנימית דתו להמית מפני שהיה קשה לו דאין זה שייך למלך לעשות דבר כמו זה שלפעמים יש לאדם צרה גדולה וצריך לו התשועה מן המלך ולמה גזר זה ועל זה אמר כי המן הרשע שהוא מוכן לרע עשה דת זה אבל באמת הוא דבר רע ודבר זה היה מציל עתה את אסתר כי אין ראוי שיהיה דעת המן מועיל לו ואמרה (שם) ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלשים יום וקשה מה בכך שלא נקראה אל המלך זה שלושים יום ואפילו נקראת תוך שלשים יום מה בכך ויש לומר כי הרואה את חבירו אחר שלשים יום מברך שהחיינו (ברכות דף נח:) נמצא כל אשר לא היה תוך שלשים נחשב כאלו נסתלק ממנו שהרי חייב לברך שהחיינו ולכך אמר שאל תאמר כיון שאני אהוב אצלו בודאי יושיט לי שרביט הזהב כי הוא חפץ בי כשאבוא לפניו ועל זה אמרה כיון שלא נקראתי זה שלשים יום עד שנחשב שנסתלקתי מעליו וא"כ אין לסמוך על זה לומר אהובה אני אצלו אחר שלא נקראתי שלשים יום ואם היה כ"כ חפץ בי א"כ למה לא קרא לי זה שלשים יום עד שאני נחשב פנים חדשות אצלו והיא לא ידעה אדרבא כי הש"י עשה זה שלא היתה נקראת בשביל כי פנים חדשות חביבות ביותר ממה שהוא חביב את אשר תמיד עמו לכך לא היתה נקראת וי"ל עוד רמזה דבר גדול כי לא נקראתי אל המלך זה שלשים יום דהיינו מן י"ג אדר עד ט"ו ניסן הם שלשים יום כי אדר הוא חסר ורמזה לו כי היא רואה שהפור שהפיל המן יש בו ממש בו כי יום זה שהפיל המן עליו פור הוא יום מוכן לצרה שהרי מן יום זה שהיא י"ג אדר לא נקראתי לבוא אל המלך והיום הוא גורם ומפני כך אמרה שיותר טוב בקשת אחר על דבר זה מאחר שהיא רואה רוע מזלה כנגד אחשורוש בעניין זה כאשר היה רואה סימן לזה כי מן י"ג אדר שעל אותו יום הפיל פור המן לא נקראת לבוא אל המלך וכבר אמרנו כי הוא להפך כי לכך לא נקראת שלשים יום שכל שלא ראה את אחד שלשים יום הוא אהוב עליו ביותר ומפני כך בודאי יושיט לה שרביט הזהב כאשר לא ראתה תוך שלשים יום, ויש מקשין וכי אסתר לא היתה רוצה למסור נפשה על עמה שהיתה מתירא שתתחייב מיתה למלך ואין זה שאלה שאמרה שיש להמתין עוד זמן מה עד שתראה השעה שתהיה ראוי ונקראת לבוא אל המלך ואז תדבר שאלתה כי אדרבא עתה יעלה חמת המלך יותר ולא יהא אלא ספק אין לעשות זה כיון שיכול להמתין ואדרבא יש לשאול מה ראה מרדכי שנכנס בספק לבא אל המלך שלא כדת ולמה לא היה ממתין איזה ימים עד שתהיה נקראת למלך ונראה לומר כי הגורל שהפיל המן צריך שיהיה נהפך עליו לגמרי כי זהו הצלת ישראל ומרדכי ידע זה ומפני כי הגזירה הזאת יצאה בניסן וכך צריך שתצא הגזירה עצמה ותהיה נהפכת על זרע עמלק להיות נהרגין כי אף שלא נהפך הגורל באותו יום עצמו שהפיל הגורל אין זה קשיא כי היה מתעסקין בדבר זה ב' או ג' ימים וכל זמן שהיו מתעסקין בזה נחשב כאלו היה הכל בזמן א' ובשעה א' אבל סוף סוף היה נפילת הגורל על המן הכל בזמן אחד וכך הוא ראוי וכמו שהיום שהגביל המן היה בי"ג באדר כך יום המעשה להרוג את בני המן וזרע עמלק הכל היה בי"ג (ספר אור חדש עמוד קנב) אדר וכך זמן נפילת הגורל שיהיה נהפך עליו צריך שיהיה הכל זמן א' ולכך אמר מרדכי (אסתר ד, יד) אם החרש תחרישי בעת הזאת וגו' כי עת זאת צריך שיהיה ריוח והצלה ליהודים להפך הדבר על המן וכמו שנפרש עוד דבר זה כי זה היה ההצלחה לגמרי כאשר נהפך עליו לגמרי ולכך התלייה אשר חשב המן על מרדכי ג"כ נהפך עליו באותו זמן לגמרי והיה המן נתלה כדכתיב בקרא שמזה תראה כי כל ענין הזה היה כך ולכך לא רצה גם להסיר השק מעליו שלא לעבור הזמן אשר הפיל המן פור שמוכן להיות נהפך עליו, ועדיין קשה כי למה לא שלחה אסתר אל המלך שרצונה לבוא אל המלך ולמה תסכן עצמה ואין זה שאלה כי יראה היתה שלא יתן לה רשות ואח"כ לא תוכל לבוא כלל לפני המלך כי היה זה נחשב מרידה כאשר לא נתן לה רשות, ועוד כי אמרה אסתר ממ"נ אם הש"י ירצה להציל את ישראל מהמן בודאי יהיה מציל ג"כ אותה שהלכה להציל את ישראל ואם אין הש"י רוצה להציל את ישראל אינה מבקשת ג"כ היא הצלה כי ידעה כי לא תוכל להמלט בית המלך.

תרגום ויקיטקסט: - 'כל עבדי המלך וכל העם בכל מדינות המלך יודעים את החוק: כל איש או אישה, אשר נכנס אל המלך כשהמלך נמצא בחצר הפנימית של הארמון, מבלי שהמלך קרא לו לפני כן - דינו הוא אחד: עונש מוות. יש רק יוצא-דופן אחד לחוק זה: מי שהמלך מושיט לו את שרביט הזהב שלו כשהוא נכנס - יחיה. ואני לא נקראתי לבוא אל המלך כבר שלושים יום - ולכן לא אוכל לקיים את מצוותך לבוא אל המלך.'

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ד יא.