מ"ג אסתר ד יא
כתיב:
כל עבדי המלך ועם מדינות המלך ידעים אשר כל איש ואשה אשר יבוא אל המלך אל החצר הפנימית אשר לא יקרא אחת דתו להמית לבד מאשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב וחיה ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלושים יום.
מנוקד:
כׇּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יֹדְעִים אֲשֶׁר כׇּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב וְחָיָה וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם.
עם טעמים:
כׇּל־עַבְדֵ֣י הַמֶּ֡לֶךְ וְעַם־מְדִינ֨וֹת הַמֶּ֜לֶךְ יֹֽדְעִ֗ים אֲשֶׁ֣ר כׇּל־אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֡ה אֲשֶׁ֣ר יָבֽוֹא־אֶל־הַמֶּ֩לֶךְ֩ אֶל־הֶחָצֵ֨ר הַפְּנִימִ֜ית אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יִקָּרֵ֗א אַחַ֤ת דָּתוֹ֙ לְהָמִ֔ית לְ֠בַ֠ד מֵאֲשֶׁ֨ר יֽוֹשִׁיט־ל֥וֹ הַמֶּ֛לֶךְ אֶת־שַׁרְבִ֥יט הַזָּהָ֖ב וְחָיָ֑ה וַאֲנִ֗י לֹ֤א נִקְרֵ֙אתִי֙ לָב֣וֹא אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ זֶ֖ה שְׁלוֹשִׁ֥ים יֽוֹם׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
תרגום
תרגום אסתר (כל הפרק)
תרגום שני (כל הפרק)
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- למה פרטה ביחוד עבדי המלך ועם המלך
- מהו אחת דתו, היה לו לומר 'יומת',
- השאלה היותר נפלאה איך לא חרפה נפשה למות בשמעה אבדן כלל ישראל,
- מ"ש ואני לא נקראתי הוא תפל מבלי מלח ודברי מותר :
כל עבדי, השיבה לו שתי טענות,
טענה אחת כי אם תיכנס עתה תהיה בספק סכנה, וגם לא תגיע למחוז חפצה לבקש בעד עמה, א. כי כל עבדי המלך יודעים, ולא יהיה תירוץ שלא ידעה דת המלך שהנכנס שלא ברשות חייב מיתה, ב. כי כל עם מדינות המלך יודעים, ובזה אף שירצה למחול על חטאה לא יוכל, אחר שהוא חטא פרהסיא כמו שהיה בושתי. ולא תאמר שהגזרה אינה כוללת את כל הנכנסים לזאת אמר אשר כל איש ואשה מבלי הבדל יהיה מה שיהיה, וכן בל תאמר שהגזירה אינה רק על הנכנס שלא לצורך, אבל הנכנס לצורך דבר גדול כדבר הזה להציל עם לקוחים למות, לא יומת, לז"א אשר יבא אל המלך אשר רק לא יקרא כל שלא יקרא אין הבדל בדינו, רק אחת דתו להמית, ר"ל בין שיהיה הנכנס ראוי לנשיאת פנים או לא, ובין שיהיה עסקו נחוץ או לא, אין הבדל בדתם וכולם חייבים מיתה, ממילא הנכנס שלא ברשות הנהו בן מות תיכף, לבד מאשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב מכפר עונו וחיה, ובכל זאת הלא כבר נתחייב מיתה רק המלך עשה עמו חסד, ומעתה אם אכנוס שלא ברשות אף שימחול לי המלך, די שאציל את נפשי ולא אוכל לבקש עוד בעד אחרים, וזאת הטענה האחת.
טענה הב', כי להציל לקוחים למות צריך לנסות כל האמצעים אף היותר רחוקים אולי ישלח ה' ע"י עזרו מקדש, אבל כל זה אם אין דרך היותר קרוב להצלה, אבל כשיש דרך היותר בטוח הלא צריך לתפוס הדרך היותר נכון, ועל זה אמר אחר שאני לא נקראתי לבא אל המלך זה שלשים יום, הלא ודאי בימים אחדים יקרא אותי, ואז יהיה יותר בקל לבקש בעד העם, וטוב יותר להמתין עד שאקרא :אלשיך
- כי הנה בדרך טבע אין לה בית מנוס ומה גם למצוא חן להצליח, והוא כי הנה בהתפשה כגנב על שלא נקראת ובאה שאחת דתה להמית, אין מענה רק לומר כי היא לא ידעה דת המלך, אך לא יאמינו לי, כי הלא הדבר מפורסם כי כל עבדי המלך ועם מדינות המלך אשר לא בשושן המה יודעים אשר כל איש ואשה כלומר אפילו אשתו של מלך, וזהו רבוי הכל, אחת דתו להמית בלי הפרש בין מלכה לזולתה, ואם כן איככה אוכל להתנצל באומרי לא ידעתי.
- כי גם שאמצא חן ויושיט לי את שרביט הזהב לא יהיה החן רק לחיות בלבד וזהו אומרו וחיה כלומר אך שתכפל מציאות החן שאחר שאחייב את ראשי למלך אמלט נפשי מעוברי הדת ומגזרת המן וגם לבקש על עמי וינתן לי זה לא חשב אנוש.
- כי אני לא נקראתי זה שלשים יום, ואחר שלא יאחרו אותי מלבא אל המלך למה אסכן עצמי בהיות פנאי כי הדת לא נתנה עד חדש אדר, עם כל זה לא החליטה הגזרה לבלתי עשות מאמר מרדכי כי אדרבה הוסיפה ואמרה לבד מאשר יושיט לו המלך וכו' לומר לא אתייאש מן הרחמים להמנע מלכת כי הלא אשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב וחיה, כלומר כי גם אפשר יעשה לי נס ומה גם בזכות ישראל ויושיט לי המלך את שרביט הזהב כלומר אם תגזר אומר ויקם לך לסמוך על הנס: