משתמש:עורך מתחיל/באר הגולה/חלק 4

Siman 100

ל' הרמב"ם ר"פ כ"ב מהל' מלוה והביאו הטור וכ' ה"ה דעת רבינו כדעת הרי"ף בתשובה שאם אין ללוה מעות או מטלטלין ויש לב"ד להגבות מן הקרקע נותנים לו זמן ב"ד שהיא ל' יום והטעם שהרי אפילו בלא נתינת זמן א"א לב"ד להגבות מן הקרקע לאלתר אלא לאחר הכרזה ושומא

וכ"כ בבה"ת בש"ג וכתבו שאין משביעין אותו תחלה והוא אם יש לו ואינו נותן עובר משום אל תאמר לרעך לך ושוב

כתב ה"ה בהרבה מקומות מן החבור הזה הזכרתי שחרם סתם הוא מתקנת הגאונים והורגל עד ששב כדין פשוט

טור סעיף א' וכ' בסבד"ה ☜ואם לא ימצא מי שירצה להיות ערב לו נ"ל שמשביעין או יקבל נדוי שלא יבריח

שם בשם ר"ח וכ"כ ה"ה בשם העיטור וכ"כ הרשב"א בתשו' והביאו ראיה מפ' כל שעה (פסחים דף ל"א ע"א) דאמר אביי מה שעש' עשוי ואלו היה צרך עדיין לזמן ב"ד לא היה אומר אביי שהקדשו הקדש ומכירתו מכירה

הרי"ף והרמב"ם שם וכתב ה"ה והלכה כדברי המכריעין הרי"ף ורבינו ז"ל

רמב"ם שם ריש פכ"ב והביאו הטור בסעיף ה' והא דלא ממתינן ליה בה"ב כמ"ש בסעיף צ"ח סעיף ה' דשאני הכא דמודה שהשטר כשר ורוצה לשלם אלא ששאל שיקבעו לו זמן וחילוק זה מבואר בדברי הרמב"ם בפרק הנזכר ובדברי רבינו בסי' הנזכר ב"י

טור שם וכ' הב"י ופשוט הוא

שם ושם וכתב ה"ה מבואר בהגוזל ומאכיל (דף קי"ב ע"ב) ואי אמר לא אתינא וכו' טור שם

כן הוא בטור:

Siman 101

ל' הטור כך כתב הרי"ף בר"פ המוכר פירות וכ"כ בסה"ת שער ד' הגהת מיי' בפרק א' מהל' מלוה בשם הר"מ וכן כתב המרדכי בפ' המפקיד ובפרק הכותב ועיין בתשובת להרמב"ם סימן ס"ח

שם מחס"א

שם מחס"ב

מהא דא"ר חמא לרב פפא וכו' כתובות דף פ"ו ע"א

טור ס"ג בשם אביו הרא"ש כ"כ בפסקיו בריש ב"ק

וביאר שם כיון דזוזי יהיב שקיל כל מאי דמקרב לזוזי טפי והיינו מטלטלי דאי לא מזדבן בהאי מתא מזדבן במתא אחריתי וכ"כ בה"ת בשער ד' שכ"כ הרי"ף בתשובות וכו' דהינון מקריין כסף ממש והקרקעות נקראין שוה כסף

שם וכ"כ הרא"ש דבה"ת שם מהא דאמר עולא ד"ת ב"ח בזבורית שנאמר בחוץ תעמוד מה דרכו של אדם וכו' שם דף ח' ע"א

שם כ"כ בה"ת שער ד' שם ושם

שם סעיף ו' בשם אביו הרא"ש וכך כתב הרשב"א בסוף סימן תתכ"ט אני רואה שאפילו בזמן גדולי המורים היו מגבין אפילו משטרי הלואות וכן כתב בתשוב' להרמב"ן סי' כ"ב שאני אומר שאין שטרות נגבין בב"ד דמילי נינהו אבל מה אעשה ואני רואה שפשט זה בכל המקומו' שב"ד שמין ומגבין אותם וכופף אני ראשי למנהג של ישראל

הריטב"א בר"פ הזהב אהא דאמרי' דא"ל לישנן קא בעינן להו (שם דף מ"ה ע"ב) וה"נ אנן סהדי שאין זה מוכר מטלטלין וסחורתו ע"ד שיקבל קרקע או סובין ושכן אמר מורו הר' מס"ג

טור ס"ז כ"כ בה"ת שם והרמב"ם ע"א מה' מלוה ד"ז שם בשם י"א

שם בשם מעובדא לקמיה דרבא כתובו' דף ס"ו ע"א ומפרש שם הוא עשה שלא כהוגן לפיכך עשה בו שלא כהוגן

טור ס"ח כ"כ בה"ת בשער ד' שכ"כ בס' המקח וכ"כ ר' ירוחם בב"י

שם ס"ט כ"כ הרא"ש בפ"ק דב"ק ובתשו' כלל פ"א סי' ד' ל' הרמב"ם בפ"א מה' מלוה והביאו הטור וכתב ה"ה התחלת הגבייה במטלטלין מפורש בהרבה מקומות והחרם הוא מתקנת הגאונים

כ' ה"ה זה מתבאר בפ' מי שהיה נשוי (ריש דף ל"ד) שם דין ו' בשם הורו רבותי וכתב ה"ה דין זה תשובה להרי"ף ודברי טעם הן

וכתב הב"ח ☜אם יש לו מעות ומטלטלי ומקרקעי ויש עליו חובות לעכו"ם ואומר אם לא יתן המעות לעכו"ם יאסרו אותו ויהא בשבי' וגם יתחייב עוד בכפלים כי כן הוא בדיניהם שומעין לו ומגבין לישראל מטלטלי או מקרקעי ואע"ג דאית ליה מעות והביא ראיות לזה ושהכי נקטינן

Siman 102

משנה גיטין דף מ"ח ע"ב

כתובות דף ק"י ע"א אוקימתא פלוגת' דרב נחמן ורב ששת דלר"נ בשלו הן שמין פי' בקרקע הלוה שאם יש ללוה שדה שהיא בינונית לכל אדם ואצלו היא עדית ששאר שדותיו גרועות ממנה אין ב"ח גובה הימנה ופסקו הרי"ף והרא"ש כרב נחמן דהלכת' כרב נחמן בדיני וכ"כ הרמב"ם פכ"ה דין י' טור ס"ג כ"כ הרא"ש בריש קמא

שם בשם הרמ"ה כאתקפתא דרב אחא ברי' דרב איקא א"כ נעלת דלת בפני לוין ב"ק דף ז ע"ב וכן דעת בה"ת בשער ד' שם בשם הראב"ד כ"כ בה"ת שם שכן פי' הראב"ד אהא דאתקיף רב אחא ברי' דרב איקא כסבר' הראשונה ושכן דעת התוס' שם דלא גריס או עידית בציר פורתא

בשם ת' לגאון כתבה בה"ת בשער ד' שם

שם ס"ז מבריית' שם בב"ק ד"ז ע"ב

כאוקימתא דגמ' שם ריש דף ח' וכן א"ר חסדא וכו' והרמב"ם כפי"ט דין ד' כתב סתם ניזקין ובעל חוב בבינונית דמשמע דס"ל כמ"ד בשל עולם שמין והוא סותר למ"ש בשמו בסעיף א' והאריך בזה ה"ה שם בפכ"ד והב"ח כתב שגם הרמב"ם אית ליה אוקימת' הנזכר אלא שבפי"ט כתב הברייתא כצורתה כמנהגו ומיירי נמי כשהיתה לו עידית בשעה שלוה וכו' עובדא ב"מ ד' ס"ו ע"ב וכדא"ל רב אחא מדפתי לרבונא

Siman 103

טור ס"ב כ"כ בה"ת בשער ב' בשם הרמב"ן והכי מוכח בפ"ק דב"מ (דף ז' ע"א) מבואר במ"ש לעיל בסי' צ"ח ס"ט ובריש סי' ק"ט מבואר שמכריזין אם הוא לפרוע לכתובת אשה או לב"ח וכמ"ש שם

ג"ז מבואר שם במ"ש שם וכתב הסמ"ע מדברי בה"ת ונותנין שטר אכרזתא ביד הלוקח איך שהיו עושים הכרזה כדינא וזבינא ליה להאי ארעא ופרעו לב"ח ושאחריות דההיא ארעא על הלוה ושלא יהא רשות להלוה בהאי ארעא מיומא דנן ולעלם

טור ס"ז וכ"כ בה"ת בשער ג' וכ"כ התוס' בערכין סוף דף כ"א אך מ"ש התוס' שם שא"צ להכריז אלא מוקמינן ליה ביד המלוה באותה שומא וכן הוא בירושלמי כ' הב"י דלא קי"ל הכי אלא צריכין להכריז וכן דעת רבינו משום דבגמ' דידן גבי שום היתומים שפחתו שתות וכו' (כתובות דף ק' ע"ב) פליגא אההוא ירושלמי מדמוקים לה כאן בדברים שאין מכריזין עליהם וכו' ולא מוקים לה בדקבל עליה באותה שומא וכ"כ בה"ת בפי' בשער הנזכר בשם הראב"ד

טור כ"כ הרא"ש בפסקיו שם בשם ר"מ

לשון הרמב"ם בפכ"ב בה' מלוה דין י"ד דברייתא ב"ב דף ק"ז ע"א

כת"ק שם וכך פסקו הפוסקים וכרב אשי שם ע"ב דכיון דטעמייהו לא ידעינן הלכת' כוותייהו לא עבדי' וטעמ' דת"ק מפרש שם ע"א משום דאמר מלתא מציעתא

כן פי' הרמב"ם מ"ש בגמ' מלתא מציעתא היא וגם הראב"ד לא השיגו בזה שם גם הנ"י פי' דברי הרי"ף כן שם והרא"ש בפסקיו שם מעתיק ל' הרי"ף ומ"ש הסמ"ע שדעת הרי"ף והרא"ש והטור כדעת הרשב"ם לענ"ד אין שם הוכחה בדבריהם ומ"ש בדרישה בזה לא זכיתי לראותו ולענ"ד אף שאיני כדאי להכריע אין לזוז מהכרעת הב"י וביותר שגם הנ"י פירש דברי הרי"ף כן

טור ס"ד כ"כ בה"ת בשער ד' ולמד כן מהאי דאמר לחבריה האי ארעא וכו' בסוף עכו"ם (דף ע"ב ע"א) וכרב הונא בריה דר' יהושע שם

כ"כ הרמב"ם בפכ"ב מה' מלוה ד' ט"ו:

דלא כמו שפי' הראב"ד דבריו וכ"כ ה"ה הטעם מפני שאין על הלוקח מוטל לפרוע החוב הזה ואינו יורש מן הלוה כמו היתומי' שעומדי' במקום אביהם לפיכך הב"ד הרי הן כשלוחין וכו' ומתוך כך הדין נותן שאם פיחתו בכל שהוא יהיה בטל ועיין בסי' י"ד קס"ה מ"ש הרמ"א שם בהג"ה וכמ"ש שם

טור סימן י' כ"כ בה"ת בשער ג' מדתנן בפרק בית כור (בבא בתרא דף ק"ג ע"ב) מהו מחזיר לו מעות וכו' ומסיק בגמרא כדי ליפות כחו של מוכר וכו' אלמא שאין למוכר לקבל קרקע אחר שאין נשאר לו הראוי לו וכ"ש מלוה שאין לו לקבל קרקע בפרעונו אחר שאין בו שיעור הראוי לו ומדברי הרי"ף בפ"ק דמציעא שכתב וה"מ דחזיא ליה וכו' וכן הסכים הרמב"ם בתשו' וכן פסק המחבר בס' בד"ה כדברי הרשב"א בתשו' וכמ"ש ר' ירוחם בשמו בנ"ז ח"ג ודבריו דברי טעם וכ"ש שחכמי הדור נראה שלא נחלקו עליו

טור סי"א בשם תשו' אביו הרא"ש כלל פ"א סי"ו

שם סי"ב:

שם סי"ג בשם הרמב"ן

שם בשם י"א

שם סי"ד בשם תשובת אביו הרא"ש כלל ס"ח סי' י"ג

ומפרש שם מפני שהוא לעבור על ד"ת דתנן המלוה את חבירו לא ימשכנו אלא בבית דין ומה שנהגו לכתוב בשטרות שיוכל לירד וכו' כגון שלא מצא דיין שרוצה למשכנו וכמ"ש לעיל

כן כתב בס' בד"ה מדין המלוה שירד לנכסי יתומין וכו' שכתב טור סט"ו בתשובת הרא"ש כלל פ"ה סימן ו' לשון הרמב"ם בפכ"ה מהל' מלוה וכתב ה"ה פסק הלכה בפרק המפקיד (בבא מציעא דף ל"ה ע"א) והלכתא שומא הדרא לעולם וכן כתב הטור

וכן כ' ה"ה שם לדעת הרמב"ם ושלזה דקדק וכ' מסלקים אותו מאותה קרקע ושכן כתב הרמב"ן וכל דלא דאין כה"ג לאו דיינא הוא כלל

וכתב ה"ה וכן מוכח לכאור' מעשה דתרי אפדנו בפ' מי שהיה נשוי (כתובות דף צ"א ע"ב) וכן עיקר וכן דעת בה"ת בשער ג' וכנלע"ד שלדעת הר"ן שם נוטה לזה שתירץ אליב' דהרמב"ם ההיא דהמפקיד (דף לה ע"א) דאמרי' בעל לוקח הוה וכו' דשמו מיני' עד שלא נשאת

ושכ"מ כ' בשם ה"ר יונה וביאר שם כיון שהלוקח לקח שיעבוד' דהמלוה לא שייך ביה הישר והטור

טור סי"ט בשם בה"ת וכ"כ ה"ה שם ספכ"ב וכסברא האחרונה שכ' שם סעיף כ"א ושם

שם ס"כ ושם

ביאר שם הטעם דכיון דשומא הדרא לעולם הרי המעות אצל הלוה עדיין כמלוה ואם יטול המלוה שבח דממילא ה"ל כנוטל שכר מעות וכ"כ ה"ה

כ"כ ה"ה שם

גם זה כתב שם ה"ה דין ט"ז בשם חידושי הרשב"א

ל' הרמב"ם שם דין י"ז וכ' ה"ה מפורש שם בגמ' (ב"מ דף ל"ה ע"א) וכן כתב הטור סכ"ג כן כתב הרא"ש בשם הרמ"ה וביאר שם טעמו וסיים שם וסברא הוא שתהא ידו על עליונה כיון דזבינא מעליא הוא ולא מהדר אלא משום ועשית הישר והטוב

ל' הרמב"ם שם וכן כ' הטור וכתב ה"ה כל אלו החלוקי' מוסכמים שם חוץ משמם לב"ח מדעתו שהיא מחלוקת דרב אחא ורבינא העלוה בהלכות שאינה חוזרת

בתשוב' כלל פ"א ס"ה וביאר שם דהוי כמוכר זה לזה ולוקח זה מזה

ברמב"ם שם ושם בגמרא

כתב ה"ה שם לפי שהוא כלוקח אחר השומא לאשה לפי שאנו חושבין כאילו מכרה נכסים

לשון הטור סעיף כ"ט עובדא שם בב"מ קמיה דרב נחמן

נ"י בשם ה"ר מאיר והרנב"ר

טור מהא דמסיק שם אפילו כי אמרינן שומא לא הדרא בכה"ג הדרא והשתא דקי"ל שומא הדרא בכה"ג אפילו זבנה או אורתה הדרא כן כתב הרא"ש שם וש"פ

שם כ"כ בה"ת בשער ג' מעובדא הנזכר לעיל

שם ושם:

Siman 104

ל' הטור ופשוט בכמה מקומות

תשובת הרשב"א סי' תתקכ"ט מס"כ ועיין בס' י"ו (דברי המחבר נראין דסתרי אהדדי דכאן כתב שיש דין קדימה במטלטלים ובסעיף י' פסק להכך וסמ"ע רצה ליישב דבריו ותירץ דכאן איירי דאין הולכין אחר קדימת זמן הפרעון ובזה שווין הקרקע והמטלטלין וע"ש) טור וכ"כ הרשב"א ובה"ת בשער ס"ה

שם סעיף ב' שם כאוקימתא דרב נחמן לפלוגתא דבן ננס ורבנן דכ"ע מודו מה שגבה לא גבה בכתובות דף צ"ד ע"א אפי' לשמואל דאמר דפלוגתא היא יחיד ורבים הלכ' כרבים והלכ' כרבנן וכ"פ הרי"ף והרא"ש והרמב"ם ריש פ"כ מהל' מלוה וכ"כ ה"ה שם בשם ר"ח ורבינו האי וכן הסכים הרמב"ן

תשובת הרשב"א סי' תתקנ"ט מס"ג

כדבסמוך ס' ג' כ"כ ה"ה שם ושכ"כ הרשב"א בפרק הניזקין מהכרח הסוגיא דף נ' ע"ב וכ"כ הר"ן בפרק מי שהי' נשוי

טור ס"כ כ"כ בשער מ"ג בשם הרמב"ן

שם ושם

הרשב"א בתשוב' בסי' תתקכ"ט וביאר שם דלא אמרו אלא במקום שהב"ח מוקדם מפסיד חובו מס"ב

שם ס"ג בשם תשובת אביו הרא"ש סוף כלל כ' וסוף כלל י"ח

בטור ובתשו' איתא ל' יום והמחבר כתב יום אחד משום דלענין מנהג דינא דמלכותא אין נפקותא בזה אלא שהמעשה הי' שהכריז ל' יום

שם ושם

בתשו' הרמב"ן ס"י מסיק ☜דאם הכריזו הקהל דאף מי שלא ישמע יפסיד הרשות בידם דהפקר ב"ד הפקר וכתב עוד שם "דאם נתן זכותו לקטן אין מאבדין זכות הקטן אף שהוא עשה שלא כדין סמ"ע

שם וכ"כ הרמב"ם בפ"כ מה' מלוה דין ג' וכתב ה"ה זה מוסכם מכל הפוסקים ומבואר בהלכות במי שהי' נשוי מימרא דרבא עשה שורו אפותיקי ומכרו וכו' ב"ב דף מ"ד ע"ב.

בתשובות להרמב"ן סימן ס"א מחס"ה

טור ס"ה בשם תשובת אביו הרא"ש כלל פ' סי' ג' פי' גם הוא גובה מחצה מהמטלטלים

שחייב שמעון לשלם אם לא ימצא ממה לגבות

טור ס"ו וכ"כ ש"פ מימרא דרבא ב"ב שם

כך פי' הב"י דברי הטור ממ"ש בת' הרמב"ן סי' ס"א מת' הרשב"א שהביא שם וכתב ושים עיניך ולבך בזה שכמה גדולים ראיתי שטעו

מסקנת הגמ' ב"ב דף קנ"ז ע"א

טור שם כ"כ בה"ת בשער מ"ג

כתב הב"ח בשם מהרש"ל שמחק תיבת אגב ושכן מצא בס' מדויק שהגיה גדול וכמ"ש הטור וחזר וקנה לא פי' כלום והרב ב"ח כתב ליישב הגי' ע"ש והסמ"ע הגיה באגב ודאקנ' וחזר וכו' שם ס"ז וכ"כ הרמב"ם רפ"ג מה' מלוה ממסקנת הגמ' דב"ב דלעיל

ל' הרמב"ם שם

שם ושם וכתב ה"ה זה אינו מבואר בגמ' בביאור אבל נראה הוא בטעמו שלא אמרו ב"ח מה שגבה לא גבה אלא בב"ח מאוחר אבל בשוויין דברי הכל מה שגבה גבה

ל' הרמב"ם שם דין ב' וכ' ה"ה זה מבואר בפ' מי שמת (שם) שלא אמרו אלא בששתי ההלואות קודמת לקנייה ומבואר בהלכות בפ' מי שהי' נשוי וכ"כ הטור ס"מ וכתב הב"ח שנ"ל ☜דה"ה לוה וכתב לו דאקנ' וחזר ולוה מאחר ולא כתב לו דאקני ואח"כ קנה נמי לקמא משתעבד

שם ושם משנה כתובות דף צ"ג ע"ב וכ' הרי"ף שם דלא אמר שמואל בשני שטרי הלואות ביום א' שודא דדייני (כתובות דף צ"ד ע"א) אלא במתנות ומכירות אבל בהודאות והלואות אפי' שמואל מודה לרב דיחלוקו

מבואר במ"ש סוף סעיף ו':

טור ס"י בשה"ר יונה וקאי אמ"ש בסוף סעיף ו' וכל הקודם יגבה וכו' כהכרעת הרא"ש שם ובשמו

רמב"ם שם דין ד' כ"כ הטור סי"ח בשמו וכתב ה"ה שם שאלו החלוקים נזכרו בביאור שם בהלכות פ' הכותב

דוקא בשלא כתב לו מטלטלי אגב מקרקעי ה"ה שם ומבואר במש"ל סעיף ה' כ' ה"ה☜ כל היכא שבעלי חוב מוקדם ומאוחר חולקים אף לוקח נוטל חלקו ואין ב"ח טורף הכל וכו' וזה פשוט וכ"מ כתב בשם התוס' והרמב"ן ז"ל ומוכרח הוא

שם כסברא הראשונה וכתב ה"ה חלוקה זו כדעת ההלכות שבפ' מי שהיה נשוי שפסקו כרבי ברייתא (שם דף צ"ג ע"א) ושם נתבאר דין חלוקה זו בביאור ארוך וכו' ועל דעת זו הסכימו רבים מהאחרונים ז"ל וכדברי ההלכות אנו עושין ומפיהן אנו חיין וכ"נ מדברי רבינו בפכ"א מה' מלוה עכ"ל ובפכ"א מה' אישות וכ"כ הטור שלזה הסכים הרא"ש

בה"ת בשער מ"ג לדעת הרי"ף דלא מהני נאמנות במקום שחב לאחרים וכ"כ בת' מיימוני לס' משפטים סי' מ"א וכ"כ הרא"ש בפ' נערה שנתפתתה

טור סי"ב נלע"ד שלמד דין זה ממימרא דרבא האי מאן דנקיט וכו' ב"ב דף קע"ב ע"א

שם סי"ג בשם רב האי ולזה הסכים הרשב"א בת' סי' תתקי"ד דהא למ"ד שעבודא דאורייתא מדינא מלוה על פה טורפת מן המשועבדים אלא חששו חכמים לתקנת הלקוחות משום דל"ל קלא הא לגבי מלוה שבכתב אדינא מוקמינן ליה והיא קדמה לו בזמן וקודמת לו לגוביינא דקי"ל כמ"ד שעבודא דאורייתא וכו' (ב"ב דף קע"א ע"ב) אבל אם קדם המאוחר וגבה בזה אמרינן מה שגבה גבה וכמ"ש הרמ"א לעיל סי' א' וכ"כ הרשב"א שם בתשו' רמב"ם בפ"ב מה' זכייה ומתנה די"א וכ"כ הטור בשמו הט"ז וכתב ה"ה זה לא מצאתי מבואר ומ"מ נראה שפשוט הוא וכו' תשו' הרשב"א מחודשים ס' ח' וביאר שם לפי שמשעת זמן השטר חייב עצמו בכל הרבית שיעשו מעותיו ובהדיא שנינו גבי פוסק לזון את בת אשתו (כתובות דף ק"א ע"ב) שניזונית מנכסים משועבדים אע"פ שהמזונות דבר יום ביומו נתחייב בהם וכו' משנה ב"ב דף קנ"ז ע"א וכב"ה דאמרי הנכסים בחזקתן כלומר בחזקת יורשים אין ב"ח גובה מהם

וכתב המרדכי פ' י"נ דמזה הטעם אין ב"ח גובה משכר פעולתו שמעולם לא בא לידו ומת וכ' הטור בסי' ק"ו דב"ח גובה מהלואה שהניח הלוה לאחר מותו אע"ג דמיקרי ראוי לענין בכור כמ"ש לקמן בסימן רע"ח

Siman 105

הרמב"ם בפ"ב מהלכות מליח דין ב' וכ"פ הטור מימרא דר' יוחנן כתובות סוף דף פ"ד ובכמה דוכתי

טור כ"כ הרא"ש בפ"ק דמציעא וכ"כ ה"ה שם וכתב והוכיחו מן מהמעשה הנזכר שם התחלתו יימר בר חשו ושלא כדברי רש"י ז"ל וכ"כ הכ"י בשם התוס' שם דף הנזכר והר"ן בפ"ק דגיטין ור"י נ"ז חלק ז' ומטעם זה פסק ר"מ ☜ראובן ששלח שלוחו ליקח לו יין מן העכו"ם בחובו וכן עשה ומשכו והביאו על העגלה וכאשר הביאו לעיר נתנו לשמעון שהיה חייב לו כמו כן וראובן תובע היין משמעון ופסק דאין שליחות לעכו"ם ועוד דה"ל שליח תופסו לב"ח וכו' ועוד דדילמא קי"ל כר"ש דישראל במשיכה ולא מיד עכו"ם אלא בכסף ורשע לא מקרי שמעון מטעם עני המהפך בחררה שהיה חייב לו גם כן וק"ל ב"ח מאוחר שקדם וגבה ממטלטלין מה שגבה גבה ר"י נ' כ"ב סמ"ע.

טור ב"כ הרא"ש שם בשם ר"ח

ב"מ דף ט' ע"ב משמע דלכ"ע אמרינן הכי

שם ושם ברמב"ם

טור וכך כתב הרמב"ם שם בפט"ז ממ"ש כל האומר תנו כאומר זכו דמי. ופרש"י ואין זה כשאר תופס לב"ח אלא בעל עשאו שליח לזכות בו גיטין דף י"א ע"ב

ב"י שכ"נ לו

שם ושם ברמב"ם פ"כ וש"פ וזה פשוט ממ"ש במקום שחב לאחרים הא אינו חב קנה

טור בשם הרי"ף וכ"כ ה"ה שם בשמו

טור בשם אביו הרא"ש בפסקיו ספ"ק דגיטין

שם בשם הרמ"ה

וכתב הב"י ונראה מדבריו שאם אין בב"ח מצוי באותה עיר שישבע מיד מהדרינן ממונא למריה וצ"ע אם לא היה רחוק אלא יום א' בלבד אי משדרינן ומודעינן ליה או לא ולהסמ"ע פשיטא ליה כיון דאינו רחוק מהעיר

שם בשם בעה"ט וכתב הסמ"ע ומ"מ נראה אם יבא המלוה יכיל לתבוע הלוה שישלם לו כיון שלא תפסו בשליחות והלוה חוזר על התופס לשלם לו מה שתפס מידו והעומד באחריותו וכ"פ בעל הלבושים

ג"ז שם ושם

שם סעיף ז' בשם רמב"ן מדברי בה"ת בשער ס"ז

כן פי' הב"י דברי בה"ת

וביאר שם ואם נאנסו מי משלם לו וא"ת יניחו בב"ד מי הזקיקו לכך וב"ד נמי מי לא אתו אונסין

שם ס"ח ושם בבה"ט מדרבי נתן כדאיתא בפרק שור שנגח ד' וה' (בבא קמא דף מ' ע"ב):

Siman 106

ל' הרמב"ם ריש פ"ג מהל' מלוה

וכ"כ הרי"ף בפרק הכותב כ"כ הטור בשמו בס"ד

טור שם שכן פי' הרא"ש דברי הרי"ף מ"ש אי מצי לשדורי ליה ולאודועי' שם בשמו כ"כ בפרק הנזכר ובתשובה כלל ע"ג סימן ג' לפי שהוא לטובת הלוה לפי שמן הדין היה לירד לנכסיו מיד משום נעילת דלת משא"כ הוצאת שער אדרכתא ואחלטתא של המלוה לשלם שהוא לתועלתו אם לא שהתנא ממ"ש בשם רבי ירוחם נ"ג ח"ד בשם ד"מ ☜ואם נפטר הנתבע התובעו לדין צריך לשלם שכר השליחות ב"י בס"ד בשם תשובת הרא"ש סמ"ע

כרבא אמר רב נחמן אפי' ב"ח שלא יהא כל א' נוטל מעותיו של חבירו והולך למ"ה ואתה נועל דנת בפני לווין וכן פסק הרי"ף דקי"ל כרב נחמן בדיני והביא עוד ראיות לזה וכתב הרא"ש וכן עמא דבר

לשון הרמב"ם שם

מפני התקנה ה"ה שם

טור ס"ב בשם הרמ"ה

שם בשם בה"ת שער ט"ו דב"ד בכלל באי כחו הן

ל' הרמב"ם שם דין ב' וכתב ה"ה שכל דבר שנאמן הנתבע לומר עליו פרעתי בלא ראיה אע"פ שצריך שבועה אין גובין אותו שלא בפניו שמא יבא ויטעון פרעתי

כדאמרינן קיימו שטרייכו וחותו לדינא (כתובות דף י"ט ע"א) וכן עיקר וכן העלו מקצת המפרשים ז"ל ה"ה

שאם לא היו יודעין כן לא היו יכולין להזקק לנכסיו בלא ידיעתו

כפירוש הרא"ש בדברי הרי"ף וכמ"ש בסעיף דלעיל

גם כן פשוט הוא ה"ה שם

טור סעיף י בשם תשו' הרא"ש כלל פ"א סימן ז':

Siman 107

טור והרמב"ם בפי"א מה' מלוה דין ח' פשוט בכתובות בעובדא דקטינא דארעא דף צ"א ע"ב ובכמה דוכתי

טור מהא דמהדר רב פפא לרב כהנא תניתוה בד"א במצות ל"ת וכו' שם בדף פ"ו ע"א וכמ"ש התו' שם בד"ה פריעת ב"ח מצוה וכך כתב הרא"ש

טור סי"ג כך כתב הרא"ש בפ"ק דב"ק וכ"כ הר"ן בשם ר"ח וכ"כ הרשב"א בתשו' ועיין בתשו' הריב"ש סימן שצ"ב כי שם האריך בזה

שם סעיף ט"ז כ"כ בה"ת בשער מ"ג

שם סי' ז' וכ"כ בה"ת בשער נ"ה:

וביאר שם שלא תיקנו להבריחם ממטלטלי אלא כשאין להם קרקע אבל כשיש להם קרקע דינו במקומו עומד שמטלטלים שלהם אינם משועבדים לב"ח

טור ס"ג וכן נראה מדברי ר"ח וכן דעת הרמב"ם שם בפי"א ד"ח וכך כתבו רוב הפוסקים

שם ס"ד בשם תשובת הרי"ף כ"כ בה"ת בשער שני בשמו ולזה הסכים

שם ס"ה כך כתב בה"ת בשער ד' וכ"כ הרא"ש בר"פ מי שמת

וכן כתב שם בה"ת בשם הרמב"ן בתשו' משום דחיישי' דלמא ארעא דיתמי גזולה היא וכדחיישי' להכי בש"פ אלמנה ניזונית גבי אדרבתא (בדף ק"ד ע"ב) ועוד הביא ראיה לזה שאינו רוצה אלא שעבוד שלו

שם ס' ז' לדברי רב האי גאון כההיא דא"ר יוחנן יתומים שקדמו ומכרו ב"ב דף קמ"א ע"א היינו קודם תקנת הגאונים וכ"כ הטור מטעם מזיק שעבודו אף ע"פ אינו חולק על אביו

שם בשם הרא"ש תשו' בה"ת בשער מ"ט מס"ט:

כ"כ הב"י מעובדא לקמיה דאביי כתובות דף צ"א ע"א לדברי שאר מפרשים דדוקא כשהניח להם אביהם מטלטלים הא לאו הכי אינו חוזר וטורף מהם דכיון דלא שבק להון אביהן מטלטלים ליכא מצוה למפרע חוב אביהם וכמ"ש בסוף סעיף א' וכן דקדק הרב המגיד מל' רמב"ם ספי"ח ממלוה ופשוט הוא

כן כתב ה"ה שם שכן הוכיחו הרמב"ן והרשב"א מן הירושלמי וכ"כ הב"י שכך כתב הר"ן שם מן הירושלמי שם ושכ"כ הרא"ש ומבואר שם שה"ה בהניח להו מטלטלין ואמרו בפי' שנתנו המעות בעדם שאין בעל חוב מאוחר יכול לגבות מטעם זה

טור ס"כ בפסקי הרא"ש פ"ק דב"ב גבי ב' אחים שחלקו ובא ב"ח וכו' ונטל חלקו של אחד מהם (שם דף ט ע"א) ובסה"ת שער ל"ה כ' מקצת דברים אלו

ג"ז שם בתוספתא והרא"ש וע' בת' הרא"ש כלל פ' סימן ז' וסימן י"ג

שם סכ"א כן כתב בה"ת בשער נ"ה בשם רבינו האי ובשם הראב"ד

שם סכ"ב בשם תשו' אביו הרא"ש בכלל פ' ס' י"ג וביאר שם דלא אמרינן גבי יורש או לוקח ששיעבדו אין גובין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין

וכ' שם סימן ח' ☜שני אחין שנתפשרו עם אחד שאמר שאביהן היה חייב לו ובא האח הג' שיחזרו לו חלקו גובה חלקו מאיזה שירצה או מב"ח או משני אחיו סמ"ע בשם ד"מ:

בה"ת בשער שני בשם ה"ר אברהם בר יצחק מס"ב

שם בתשובה מדמי אותה לנסכא דר' אבא ומבואר בסימן ע"ה וסיים שם וכל זה ביתומים גדולים בני משא ומתן שיוכל לבא עלייהו במשא ומתן של עצמן

שם עוד בשמו בשער הנזכר

הרשב"א בח' חס"ז וביאר שם ומה שלא צוה ואמר כן בשעת מיתה שפרע או מה שלא מחק הכתב דלמא מלאך המות אנסיה גדולה מזו אמרו ב"ב (דף ע' ע"ב) ומר סבר מלאך המות הוא דאנסיה הא התם דאף ע"ג דאיכא שטר עיסקא וכו' כ"ש בכתב שעל פנקס

Siman 108

ל' הרמב"ם בפי"א מה' מלוה דין ז' וכ"כ הטור וכתב ה"ה שם נתבאר בפרק גט פשוט (בבא בתרא דף קע"ד ע"ב) בעובדא דערבא שכל מקום שיש לחוש לפרעון אין גובין מן היתומים וטענינן להו ליתמי מאי דמצי טעין אבוהן וזה פשוט ומוסכם

נתבאר שם ריש ע"ב

נתבאר שם בפ"ק דף ה' ע"ב

נתבאר בפרק גט פשוט שם

ביאר שם דהמלוה בעדים אין צריך לפרעו בעדים ונתבאר לעיל סימן ע' פי' שטוענין בודאי ובבירור

כתב ה"ה דכתיבת ידו הרי הוא כמלוה על פה כפי סברת הגאונים ז"ל

טור ס"ד וכ' הב"י ופשוט הוא

שם בשם הרמ"ה וכתב הטור והכי מסתברא וכתב הב"י כמדומה בעיני שדין זה כמעט גמרא פשוט שם מדמתרצינן ה"ק יתומים מן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה ולא מוקי לה במלוה גופיה בטעין פרעתי לאבוכון והשבעו לי אלא משום דמשמע ליה דמתני' בכל אנפא קאמר לא יפרעו וכו' בין טעין בין לא טעין וממילא שמעת מינה דיתמי מיתמי אנן טענינן להו עכ"ל וכן מצאתי בדברי הרב המגיד שכ"כ ריש פרק י"ז

מרדכי סוף ב"ב הביאו הב"י בסי' א' טור ס"ה ורמב"ם ריש פי"ב מהל' מלוה וכ' הב"י פשוט בסוף בתרא (דף ק"ה ע"א) ובערכין פרק שום היתומים (ערכין דף כ"ב ע"א):

כן פירש הרשב"ם ב"ב דף ל"ג ע"א דאז הם מחויבים במצות

טור ס"ה

רמב"ם שם דין ב' טור ס"ה ונתבאר כמ"ש בריש הסימן

טור ס"א כן כ' הרא"ש בתשו' כלל פ"ה סי' ז' וכן כ' הר"ן בפרק אלמנה ניזונית בשם הרמב"ן והראב"ד

שם סעיף ה' כ"כ התוספת דיתומים גדולים אפילו לרב פפא שם נפרעים מנכסיהם

שם ס"ו ונתבאר במ"ש בסי' ע"א סי"ז

שם ס"ה ממשנה מנכסי יתומים לא תפרע אלא בשבועה כתובות דף פ"ז ע"א והטעם משום דדילמא אי הוה אבוהון קיים הוה טעין לישתבע לי שאינו פרוע הלכך אף על גב דלא טענו יתמי לישתבע לן וכו' כיון דאינין יתמי אנן טענינן להו כמ"ש בריש הסימן בשם הרב המגיד

כן הוא בטור ובש"ע אין בזה הבנה והרבב"ח השמיט אלו ב' תיבות ולפעד"נ פשוט שצ"ל בלא עדים

כ' המרשים דאיתיה בפ' חזקת (נלע"ד מעובדא דרבא בר שרשום דף ל"ג ע"א) שם ס"ז וכדייני א"י ב"ב דף ע' ע"ב דפסק רבא הלכה כוותייהו שם

שם וכ"כ בה"ת בשער ה' בשם רבינו רפרים

כ"כ התוספת שם וכ"כ הרא"ש בתשו' כלל פ"ו

הר"ן שם בשם הרי"ף והרמב"ן והביאו הב"י שם

כ"כ הרי"ף בפ' המקבל גבי הא דאמר רבא להכי קרי ליה עיסקא שם דף ק"ד ע"ב וכ"כ הרמב"ם פרק ז' מה' שותפים דין ה' וכ"כ בה"ת שער י"ד

שם ס"מ וכן כתב הרמב"ם ריש פ' י"ז

שם סעיף ט' בשם אביו הרא"ש בתשו' כלל ע"א סי' ז' כך כ' גם הרמב"ם שם וכתב ה"ה זו היא שבועות היורשים המוזכרת במשנה פרק כל הנשבעין וכו' דף מ"ה ע"א ומ"ש שם השתא אבוהון שקיל בלא שבועה וכו' הני מילי בדלא טעין אשתבע לי וכו' אבל בדטעין לישתבע לי כיון דאי הוה טעין הכי לאבוהון היה נשבע וכו' אינהו נמי נשבעין שבועת היורשין וכ"כ רבינו האי והרי"ף ז"ל בתשו' וכן עיקר והא דלא העמידו המשנה בדבאין ליפרע מן הלוה עצמו ובטוען ישבע תירץ כמ"ש בסוף סעיף א' בשם הב"י וע"ש

משנה שם

סעיף י"ח עיין במ"ש שם

שם כ"כ בסה"ת שער י"ד

ל' הרמב"ם שם בפי"ז דין ב' וכ' ה"ה מתוך דברי רבינו נראה שפוסק כת"ק דר' יוחנן בן ברוקא שם במשנה דע"כ לא נחלקו אלא בנולד לאחר מיתת אביהן דלת"ק לא בעי שבועה אבל בקטן אפילו תנא קמא מודה

טור ס"י כך כ' בה"ת בשער י"ד

שם סי"א בשם הראב"ד בתשו' כ"כ בסה"ת שער י"ד

שם סי"ב ושם בסה"ת

וביאר שם שהרי אין על הקטן מוטל שלא פקדני אבא וכו' דלאו בר צוואה הוא וגם שלא מצא אין עליו שאחרים מצאו מה שמצאו ולא הוא

שם סי"ג כך כ' בה"ת שער י"ד שכן השיב הראב"ד ז"ל

נלמד מעובדא דההוא איתתא בפרק זה בורר (סנהדרין דף ל"א ע"א) שם סי"ד שכן היה אומר אביו הרא"ש וביאר דכל שותפין של עסק אין כח ביד אחד להפקיד לחבירו כלום ולא אמרינן מגו דאי בעי שרפתו אלא גבי שליש שהשלישו שניהם בידו:

שם סי"ו לדעת הראב"ד כ"כ בה"ת בשמו בשער י"ד ולזה הסכים הטור

ב"י שכ"נ מדברי בה"ת שם לדעת הראב"ד

שם סעיף כ' בשם הרי"ף בת' וכן כ' ה"ר יהודה ברצלוני וכיוצא בזה כתב הראב"ד בתשו' וכ"כ בעה"ת בשמם בשער י"ד שאין עליהם אלא שיחרימו על יתמי הלזה סתם כל מי שיש לו מממונם שיודה וכתב ודעתם רחבה מדעתינו ועליהם יש לסמוך כ' הר"ן אם לדין יש תשו' וכו' אלא שהרב ז"ל כתב דהכי הסכימו כולהו רבוותא וקבלתם תכריח

שם סכ"א בשם אביו הרא"ש כיון דכלוהו שבועת שמא היא ונשבעים שלא אמר להם מורישן וכן כ' בעה"ע

שם סכ"ב

כמימרא דרב ושמואל שבועת דף מ"ח ע"א וכ"פ הרי"ף והרא"ש שם דלכתחלה עבדינן כוותייהו מדאמרי אמוראי בתראי רב נחמן ורב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע ורמי בר חמא ורבא הבו דלא לוסיף עלה שם ע"ב וכ"כ הרמב"ם בפי"ז ממלוה דין ג' מסקנת אמוראי שם

טור סכ"ח וכ"כ בה"ת בשער י"ד ולא כתב שם חולק בדבר וכ"כ הר"ן שם

טור סכ"ז והרמב"ם שם כמימרא דרב פפא שם

רמב"ם שם דין ד' וכ"כ הטור סל"א עובדא שם כדא"ל רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא

כ"כ שם בשם רבינו מאיר וכתב שם דוקא דאיתחזק האי ליה דלית ליה נכסי כלל וכ"כ הטור שם בשם הרמ"ה כנוסח מדויק שמצא הב"י

טור סכ"ג בשם י"א כ"כ בה"ת בשער י"ד בשם הר"ר אברהם בר יצחק דלזה הסכים הטור וכן כתב הריב"ש בסימן ע"ח כדאמרינן בר"פ אע"פ (בדף ע"ב ע"א) יחד לה ארעא וכו' גבי לה בלא שבועה וכו' ושכן דעת הרא"ש גם הרמב"ם בפ' י"ג דין ג' שם סכ"ד וכתב הב"י דין זה פשוט בטעמו וכתבו בה"ת בשער י"ד

שם ס' כ"ט וכן כתב הרמב"ם שם פ"ז דון ה' כדאמר רב נחמן לרב חסדא ורבא בר רב הונא שם בשבועות דף מ"ח ע"ב

מימרא דרב פפא שם ע"ל ס"ס פ"ד שכתב שם בהיפוך זה ושם כתבתי מ"ש הרב ב"ח לתרץ דהיותר נכון לפע"ד לחלק ולומר דהתם איירי כשעמד המלוה בדין וחיבוהו הב"ד שבועה על פי העד ומת עד שלא נשבע וכמ"ש ר' ירוחם נכ"ו ח"ג דף ע"ה סוף ע"ג כמ"ש הסמ"ע ולענ"ד שרמזו המחבר במה ששינה בלשונו ממ"ש כאן שכתב שם עד אחד מעיד על שטר שהיא פרוע ומת המלוה עד שלא נשבע דמשמע שהעיד בפני המלוה נתחייב שבועה על פי ב"ד ועשה שהות בשבועתו ומת עד שלא נשבע דממון כזה אינו מוריש וכו' דאמרינן אפשר שאף אם היה בחיים לא היה נשבע שאם היה בדעתו לישבע היה נשבע מיד וכן מ"ש הרא"ש כלל ס"ח סימן י"ט והביאו הב"י שם ס"ס פ"ד שהעיד שבפניו הבטיח המלוה את הלוה להחזיר לו שטרו על סך כזה כשימצאנו אמרינן מאחר שהודה בפני העד להחזירו ללוה לכשימצאנו הורע חזקה דשטר הנמצא ברשות היתומים דלא אמרינן אי פרעו שטרו בידו מאי בעי משא"כ בשהעיד סתם ששטר זה פרוע אמרינן מאחר שזה לא החזיר השטר ללוה קרוב הדבר שהיה המלוה נשבע אם היה בחיים וכן בכלל פ"ו סימן ג' בדין לגבות מלקוחות שפסק הרא"ש דאינו גובה וכו' הוא נמי משום דאיכא שם ריעותא שאחר שנשבע לוי לא הוציא הקרקע משמעון ונשאר הדבר תלוי כך ועומד אמרינן דודאי פרעו ללוי אח"כ ועל פי סברות אלו שכתבתי יתורצו הרבה קושיות שהק' הרב סמ"ע

טור שם וכן כתב בעל העיטור דהני דמי לפוגם וחדא מינייהו נקט

שם סעיף ל' וכ"כ הבעל העיטור והביא ראיה מהירושלמי שלא נתקנה תקנתם אלא בתביעת שטר שנשבעין היורשים ונוטלים:

טור סל"ג וכ"כ הרמב"ם שם פי"ז דין ו' ממימרא דרב יהודה כתובות דף פ"ח ע"א

שהרי אינו טוען פרעתי אלא אומר לא לויתי וכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי

הרמב"ם שם דין ח' וכ"כ הטור סל"ד וכ' ה"ה מבואר בגמ' פרק השותפין (בבא בתרא דף ז' ע"ב) ומהטעם שכתב רבינו וכו' ב"י שם בשם הרשב"א בתשובה בשם הרמב"ן

ה"ה שם בשם הרשב"א וכתב עוד שם בשם הרב אבן מגא"ש שאפילו לא תבע האב חוב זה בחייו ואפילו לא הגיע זמנו חוששין לשובר זה מפני שהיה לו ללוה להזמין המלוה בב"ד ולכפותו ולקרוע השטר ע"כ וכ"כ הטור בשמו ושלזה הסכים אביו הרא"ש וכשיגדלו אם יוכל לפסול השובר יגבו להם שטרם ואם לאו יקרעו שטרם

מסקנת הגמ' גיטין דף נ' ריש ע"ב והלכתא יתומים שאמרו גדולים ואצ"ל קטנים וכו' רבי' ירוחם נתיב כ"ו פ"ג וב"כ נ"י בפרק חזקת בשם הרי"ף

שם בגיטין במסקנת הגמ' איתא מן היתומים אבל הרמב"ם ב' בר"פ י"ט מן היורשים וכתב ה"ה דכוונת רבינו דלאו דוקא בניו אלא ה"ה לכל היורשין וקצת מוכח כן בגמרא וכן כתב הטור סל"ו וכ"כ הר"ן וכ"כ בה"ת בשער ד' ושזה פשוט הוא בכל התלמוד דיתומים לאו דוקא אלא כל יורשין והביאו ראיות לזה

טור כמימרא דרב נחמן שם ע"א כן פסק הרא"ש שם ועל מה שפסק הרי"ף כרבא כתב בה"ת בשער ד' שהעיד ה"ר יונתן שחזר בו הרי"ף ופסק כרב נחמן וכ"פ הראב"ד וכתב דמאי דכתבינן בכתובה משפר ארג לא מהני לגבי יתמי וכתב ר' ירוחם נכ"ג ח"ג ☜דאפילו כתב אפותיקי סתם אינו גובה מהם סמ"ע בשם ד"מ

שם בשם הרמב"ן ושלזה הסכים הרא"ש וכך כתב ר' ירוחם נכ"ו ח"ג בשם ה"ר יונה

סל"ו שכן כתב הרי"ף בתשובה והוא כתובה בבה"ת בשער ד' שם סל"ח מסקנת הגמרא כתובות דף ק"י סוף ע"א

שם כן כתב בה"ת בשער ד' וכתב הב"י שם שנראה לי מדאמרינן דתפיסה לא מהני לאחר מיתה שם דף פ"ה ע"א

שם סל"ט בשם ה"ר יונה כך כתב הרא"ש בשמו שם בגיטין משום דדינו מן התורה בעידית לקטנים עבדי' תקנתא ולא לגדולים ושדברים של טעם הן

Siman 109

ל' הטור וכ"כ הרמב"ם בפ' י"ב דין ח' ונזכר בב"ב דף קכ"ט ע"א וברייתא שם דק"ז

ע"ב משנה ערכין דף כ"א ע"ב וכפרש"י שם

ברייתא שם ריש דף כ"ב וכדמפרש לה שם

שם במשנה

וכדמפרש לה רב יהודה שם וברייתא שם

שם בברייתא

ומפ' שם משום דאיכא דניחא ליה לפרוע לב"ח שאינם מדקדקים בזוזים שבורים וחסרים ואיכא דניחא ליה באשה דשקל' פורתא פורתא

טור ס"כ כן כת' הרא"ש בפ' מי שהיה נשוי

ל' הרמב"ם שם דין ט' וכתב ה"ה מעשה סוף פרק הנושא בכתובות (דף ק"ד ע"ב) וכ"כ הטור סט"ו

טור ס"ד ממימרא דאמימר משמיה דרב יוסף כתובות דף ק' ע"ב

שם ושם סימן ד' וכתב ה"ה מימרא שם (דף צ"ז ע"א) ופירש שאם נמצאת שדה שאינו שלהם חוזר לוקח על היתומים

שם דין י"א וטור ס"ג וכתב הרב המגיד משנה שם (דף צ"ט ע"ב) וכתב הרמב"ן ז"ל דוקא מאתים במנה אבל בפחות ממנה לא

פרש"י הכרזה ול' בקורת המבקרין אותה בני אדם ע"י הכרזה

כת"ק שם במשנה

אוקימתא דמתני' שם דף ק' ע"ב

מבואר לקמן בסעיף זה

כ' ה"ה כשטת ההלכות שכל זמן שאינן צריכין הכרזה אפילו עשו אותה לא מעלה ולא מוריד' ולזה הסכים הרמב"ן

וכ"כ ה"ה שם בשם רש"י וכפי גירסא אחרת שהיה גורס ושלזה הסכים הרשב"א

רמב"ם פי"ג מהל' מכירה דין י"א וכתב ה"ה לא ידעתי זה מבואר אבל נראה שסברא הוא

שם ספי"ב מהלכות מלוה ולוה וכ"כ הטור ס"ה

טור וכ"כ ה"ה שם בשם התוס' (בגיטין דף כ"ב ע"ב) דהא פשיטא דאין ממתינין לקבור את המת עד דמשלמי יומי דהכרזה וע' בא"ה סי' ק"ד במ"ש בדינים אלו

מימרא דנהרדעי שם ובכתובות דף ק"ה ע"ב:

ל' הרמב"ם שם וכתב ה"ה פי' אפילו הכריזו וכפי שטת ההלכות כמ"ש לעיל סק"פ

שם בכתובות

הרא"ש והר"ן בפרק אלמנה ניזונית בשם הרמב"ן מחס"א

שם מחס"ב

כן כ' הרמב"ם שם בפי"ג מה' מכירה שנ"ל כן והביאו הטור סי"ב וכ"כ ה"ה שם בשם הרמב"ן ושכן עיקר

ל' הטור סי"ג ממסקנת הגמ' כתובות דף ק' ע"א והלכתא שליח כאלמנה וכ' ה"ה פי"ג מה' מכיר' דין ט' שרוב המפרשים פרשוה בשליח ב"ד כ"ש בשאר שלוחין

טור בשם ה"ר יונה ושלזה הסכים הרא"ש שם בפסקיו

Siman 110

מבואר במ"ש שם סימן ג' לשון הרמב"ם בפ' י"ב מה' מלוה דין ב' וכ' ה"ה לפי שהם אפשרי הבטול וחוששין לו בעודן קטנים

מימרא דרב יהודה אמר רב אסי ערכין דף כ"ב ע"א

הכי מוקי לה בגמרא שם

מימרא דר' יוחנן שם

שם סי' ק"ג וסי' ק"ד וע' במ"ש שם

טור ס"ג בת' הרא"ש כלל פ"ה סי' ס' וכ"כ הרשב"א בתשובה

שם סעיף ד' כרב הונא בריה דרב יהושע ערכין דף כ"ב ע"א

כתב הב"י דברי טעם הם ושכן משמע מדברי בעה"ת בשער י"ד מעובדא דרבא בר שרשום ב"ב דף צ"ג ע"א

מבואר בסימן ע"ב ובסימן קל"ג

וכתב רבינו ירוחם נכ"ו והביאו הב"י בסימן ק"ח סעיף כ"ג ☜אם תפס מעות שהניח להם אביהם בלא עדים וכו' לא מפקינן מיניה וא"צ שבועה ואם תפס בעדים אם יש לו שטר אין מוציאין ממנו אלא משביעין אותו ואם תפס במטלטלין והם בעין מניחין ביד שליש עד שיגדלו היתומים ונשבע ונוטל ודוקא שתפס עכשיו בשביל שחייב לו אבל אם טען שאביהם משכנו לו לא מפקינן מיניה כלל אלא נשבע ונוטל

שם ס"ז בשם הרמב"ם בפכ"ו מהל' מלוה וכתב ה"ה שכן הסכים הרשב"א וזה דעת הראשונים ז"ל ועיקר

שם ס"ט ממימרא דרבא וכדאמרי נהרדעי ערכין דף כ"ג ע"א וכתבוהו הרי"ף והרא"ש בפרק אלמנה ניזונית וכגי' הגמרא שלפנינו

שם בשמו בפ' י"ב מה' מלוה דין ח' והביא ה' המגיד מ"ש הרשב"א בתשוב' בפי' הסוגיא לדעת רבינו וגירסתו וכתב ה"ה שד"ר הם עיקר

שם בשם ת' הרא"ש כלל פ"ה סי' ז' אך השמיע המחבר מ"ש בתשוב' אם השטר מקויים ואם אינו מקויים אין מקיימין וכו' ומשום דס"ל כדעת הרמב"ם שם בפי"ב דין ו' שמקיימים את השטר אע"פ שהיתומים קטנים וכתב ה"ה שיצא לו זה ממ"ש הלכתא מקיימין את השטר שלא בפני בעל דין (ב"ק דף קי"ב ע"ב) ולא אמר רבי ירמיה (שם ע"א) אית לי שטרא אלא אית לי סהדי וכ"כ בה"ת בשער י"ד וכן כתבו ש"פ

מימרא דנהרדעי ערכין דף כ"ג. ע"א ופסק רבא הלכתא כוותייהו דא"צ להעמיד אפוטרופוס כדי להפך בזכותם דאחזוקי סהדי בשקרא לא מחזקינן וכ"כ הטור מפורש

שם דין ו' וכתב ה"ה כיון שבכל הנוסחאות נמצא אפילו במלתא דרבא דבנמצאת שאינו שלו דאין מעמידין אפטרופס יש לתרץ דברי רבינו שלא אמר מעמידין אפטרופס אלא בתחלת הטענות שטוען שהיא גזול' וקודם שהביא עדים אבל יצאו עדים א"צ שוב אפוטרופא והא דנזקקין בשום צד ולא אמרינן אין מקבלין עדות שלא בפני בעל דין משום דבכי האי גוונא או שצוה המוריש או שאינו בחזקתו אלא בגזל מקבלין וכ' שכן עיקר

ל' הרמב"ם שם מימרא דרב יוסף בר חמא אמר רב אושעיא ב"ק דף קי"ב ע"ב:

שם דין ז' וכתב ה"ה המעש' שם בבר חמוה דרב ירמיה שם ע"א שאם היה הלה מוחזק בה אין מוציאין אותם מתחת ידו ואם הם תובעים אותו מקבלין טענותיו ה"ה שם

טעמו מבואר במ"ש בשם ה"ה בסוף ס' ד' טור סט"ו ובסימן ק"ח ס"ו שם נתברר שאותן מטלטלין הם מעסק פלוני גובה אפי' מיתומים קטנים והשתא קאמר שה"ה אם הודה בכתב ידו

שם איתא אהא דתני רבי אושעיא הגוזל ומאכיל את בניו וכו' ומוקי לה אליבא דר' חסדא בלאחר יאוש כתבו הרי"ף והרא"ש והשתא דמטלטלי משעבדי לבעל חוב חייבין לשלם וכו' דה"ל כמלוה על פה דקי"ל השתא מלוה על פה גובה מן היורשים בין מקרקעי בין מטלטלי וכתב הב"י בשער י"ד ח"א דקי"ל כרבנן דפליגי אסומכוס בהגוזל (דף קי"ב ע"א) ואמרו בין גדולים בין קטנים חייבים דבגזילה מקבלין עדים שלא בפני בע"ד

שם סט"ז בשם הרמב"ן כ"כ הרא"ש והר"ן בשמו בפרק אלמנה ניזונית וביארו טעמו שם ומשום דלא מצרכי רבנן למהוי מי שמפקח על נכסי יתומים לוה רשע ולא ישלם וכ"ש ב"ד עצמם ועוד שזהו תקנתם דלעבדו להו מידי

שם כדרך אדם פורע בשלו

מבואר במ"ש לעיל סימן ק"ט ס"ג

מדלא מוקי מתני' דשום היתומים שם בערכין דף כ"ג ע"א בהכי

שם ס"כ כ"כ הרא"ש בפסקיו נפרק אלמנה ניזונית

שם סי' ח' כ"כ הרמב"ן וכיוצא בזה כתבתי בסעיף ה' בשם ה"ה

הרמב"ן בשם הראב"ד וכ"כ בה"ת בשמו בשער י"ד:

פי' ולכשימות כותבים בה שמאותן חולי מת וחותמים עליה כך כתב הב"י לתרץ מה שהק' הרמב"ן על הראב"ד

הרשב"א בתשובה סימן תתקע"ד והביאו הב"י בסעיף י' וביאר שם שהרי הקילו בה למכור בב"ד של הדיוטות שם

וכך כתב בת' להרמב"ן סי' ה' ושם בב"י:

וכ"כ המחבר לעיל סימן י"ב סעיף ג' ושם ציינתי מוצא הדין מהגמ'

Siman 111

משנה ב"ב דף קע"ה ע"א

שם במשנה

כתב ה"ה בפי"ח מהל' מלוה שזהו מ"ש בפרק מי שמת (בבא בתרא דף קנ"ז ע"א) מיניה ואפילו מגלימא דאכתפיה ואם שעבד נכסיו בלתי אשתו והם משועבדים לכתובת' דינו כמו במכר דמה שיכול למכור לעולם או עד שתתאלמן כן הדין בב"ח ב"י בשם בה"ת ועוד שם מדין אשה שנתן לה אחר או בעלה קרקע קודם שלוה אף שהבעל אוכל פירות אין הב"ח גובה מהם וע"ל סי' צ"ט סכ"ה ועיין בטור א"ה סי' צ' מדינים כאלו

שם במשנה

ספ"ק דמציעא ד' ט"ו ע"ב איפסקא הלכתא באחריות ט"ס הוא דלא שדי אינש זוזי בכדי

וכן דקדקו התוס' בפרק הנזכר ופשוט הוא דכל תנאי שבממון קיים

הרשב"א בתשו' סימן אלף וק"י מס"ג

טור ס"ד

שם סעיף ה' בשם ת' אביו הרא"ש כלל ע"ד סי' ד' וה' שם ושם

גם זה שם דשם בכלל הנזכר סי' ג' וביאר שם כי אותו כח ששייר האב לעצמו שתתבטל המתנה כשיבא בעל חוב לטורפה חזר לבן מכח השיור שירש מאביו

ת' הרשב"א סי' אלף וכ"ה מס"ב

וביאר שם דה"ל כאלו שעבד אותו בעל חוב קיים עדיין על קרקע והביא ראיה מהירושלמי

ר"ן בפרק אלמנה ניזונת מס"ב

בה"ת שער כ"א מס"ה

שם לדעת הרי"ף

ל' הטור ס"ו משנה גיטין דף מ"ח ע"ב

ברייתא שם ד"נ ע"ב

טור וכן כתב התוס' שם

שם בבריית' וכ"כ התוס' שם בגיטין

ת' הרא"ש כלל פ"ו וסי' ה' מס"י

שם מסי"א

ת' הרא"ש כלל פ' סי' ט"ו ומביאו הב"י בסי' ק"ז

טור ס"ח בשם אביו הרא"ש כ"כ בתשו' כלל פ' סי' י"ח וכ"כ הרב המגיד בפכ"א ממלוה בשם הרשב"א ז"ל וע' בת' הרשב"א סי' אלף וה' אלף ול"ט

שם סעיף י' בעיא דאיפשטא כתובות דף צ"ה ע"א

מבואר שם בסוגיא אהא דאמר רבא ב' תשובות בדבר

ה"ה פי"ט ממלוה בשם הרשב"א וכ"כ בת' הרשב"א סימן אלף ול"ט וכ"כ הר"ן פרק מי שהיה נשוי מסט"ו:

הרשב"א בתשובה מסט"ז

טור סי"ת בשם רב האי

וכתב עוד שם בשם רב האי ובשם רב יהודאי שאין ללוקח הא' על חבירו כלום

שם סי"ב בשם אביו הרא"ש בתשובה כלל פ' סי' י"ח וביאר שם משום דלפעמים הלוה אלם ולפעמים המלוה עשיר ויש לו שטרות הרבה ואינו זוכר לכולם וכו' ומיהו כשבא לידי שטר ישן אני דורש וחוקר לידע אם יש רמאות בדבר

שם סי"ג כ"כ בה"ת בשער נ"ט בשם גאון ואף ע"ג דפליגי חכמים על אדמון בעורר על השדה והוא חתום עליו וכו' משנה כתובות דף ק"ט ע"א איכא למימר בלוה כולי עלמא מודו

שם סעיף י"ד בשם תשובות אביו הרא"ש

שם סט"ו כן כ' בה"ת בשער שני

דאם לא כתב לו דאקנה וקנאה אחר שלוה אם נתנם מתנתו מתנה דלא חל שעבוד בעל חוב עליהם

ב"י שם בשם בה"ת סוף שער מ"ג ושכן דעת הראב"ד וכן נמצא בתשובה לגאון

שם בסה"ת כתב ואיכא דפליג וכו' טור סט"ז וכפול לעיל סי' פ"ו ס"ח

ואינן יכולים לו' פרוע אתה משמעון ואין שמעון נאמן בהודאתו עלינו שהוא עושה קנוניא עלינו לפי שסוף סוף צריכין לפרוע לשמעון שהוא מלוה של המוכר שלהם

שם סי"ז כ"כ בה"ת שער מ"ג

וביארו שא"צ שום הקנא' לא כתיב' ולא מסירה ומבואר במ"ש בריש סי' פ"ו

שם סי"ט והכל בסה"ת בשער הנזכר

הב"י הקש' מה צורך יש באגב גם בשטר שיש ללוה על הב"ח שלו והסמ"ע פי' וכן בשטר ר"ל או בשטר וכו' אבל לא בעי' אג"ק בשני השטרו':

שם ס"ט כ"כ בעה"ת שער מ"ב

טעם כל אלו הדינים משום דמדרבי נתן משועבד לשני כשם שהוא משועבד לראשון ולא יועיל בהם אם כתב לראשון אגב דאין השעבוד חל כיון שלא היו אז ברשותו דכאן מיירי דלא כתב לו דאקני כמבואר לעיל סי' ס' ולקמן סי' רי"א

כתב הב"ח דאם נעשו חובותיו קודם שלוה מאחרון צ"ל דכתב לראשון אגב לאחר שנעשו החובות קודם שלוה מהאחרון דאל"ה לא מהני כמ"ש לעיל

שם ס"כ בשם ת' אביו הרא"ש בכלל פ' סי' ה' וכתב בכלל ע"ז סי' ג' אף לדברי ר"ת דס"ל דאותיות לא מקנו באגב מוד' הוא דמשתעבד באגב:

מבואר במ"ש המחבר לעיל סי' ס' סוף סעיף א'

Siman 112

ל' הטור ומבואר במ"ש בסי' שקודם זה בסי"ט וכ' ג"ז נתבאר שם

מבואר בפרק חזקת (בבא בתרא דף מ"ד ע"ב) וביאר שם ולא נאמר בזה אחריות טעות סופר הוא כ"כ בה"ת שער מ"ג וכן כתב הרמב"ם בפי"א ממלוה ולוה וכ' ה"ה שכן דעת הר"י ן' מיגאש ובעל העיטור וכן מוכח הסוגיא בפרק חזקת (זם) דאמרינן ודלמא דאקנה אמר לי' אלמא דבסתמא אינו משועבד מה שקנה ☜וכ"כ הנ"י שם

שם ס"ד בשם י"א מטעם שהלקוחות מוחזקים בנכסיהם ודאי והמלוה ספק אם חל שיעבודו עליהם ואין ספק מוציא מידי ודאי וסברא זו עלתה על דעת בה"ת בשער מ"ג וכתב הטור והכי מסתבר

שם ס"ג בשם הרמב"ן וכן כ' בה"ת שם שכן השיב לו הרמב"ן על שאלתו דדין זה וע' בנ"י ס"פ מי שמת

שם ס"ד בשם י"א וכסברא שעלתה על דעת בה"ת שם וכתב הטור והכי מסתבר:

שם בשם הרמב"ן שכן הורו הגאונים ושם בבה"ת בשער מ"ג

שם סעיף ה' לפי סברת הי"א והוא הסברא שעלתה על דעת בה"ת הנזכר לעיל

שם בשם הרמב"ן כ"כ בה"ת בשמו בשער מ"ו

שם ס"ו כ"כ בה"ת בשער מ"ג מדגרסינן ביש נוחלין (דף קל"ט ע"ב) לותה ואכלה וכו' בעל לוקח הוי

Siman 113

ל' הטור ומבואר בהרבה מקומות ומהם בסוגיא דפרק חזקת (בבא בתרא דף מ"ד ע"ב) גבי מכר לו פרה אמר רבא עשה שורו אפותיקי ומכרו אין בעל חוב גובה ממכר וטעמא משום דלית להו קלא ולא ידעו הבעלים ליזהר

כ"כ בה"ת בשער מ"ג דכיון דלית להו קלא לא סמך עלייהו וכן (בכיוצא) בזה סברת בעל העיטור וע' עוד מזה בסימן קי"ז ס"ג

שם בפרק חזקת דף הנזכר

כ"כ ה"ה בפי"ח מהלכות מלוה בשם המפרשים

שם בפרק חזקת מימרא דרב חסדא

מפני שהוא דומה לאסמכת' וכו' שאם לא ימצא קרקע שיפרע מן המטלטלים המשועבדים על כן צריך לפרש שדעתו סומכת על המטלטלין כמו על המקרקעי

פי' שנכתב לשם שעבוד גמור ולא שטופס שטרות כך הוא בטור

טור ס"ח בעיא דאפשטא פ"ק דקדושין דף ק"ו ע"א וע"ב

כן כתב הרא"ש בתשובה כלל פ' סימן ט"ז כיון דשעבדינהו אג"ק אית להו קלא

משנה פ"ג דפאה משמיה דרבי עקיבא הובאה שם בקדושין

ברייתא מעשה באדם א' כו' בקדושין דף כ"ו ע"ב

ממעשה דר' גמליאל והזקנים שהיו באים בספינה וכו' משנה ט' ע"ה דמעשר שני היבא בגמרא שם

נלמד מהמעשה בברייתא דלעיל שאמר טפח על טפח לפלוני ולא סיים איזה טפח

טור ס"ח אהא דמשנה בהזהב דף מ"ו ע"א דלית ליה קרקע כתב הרא"ש והאידנ' נהיגי עלמא כו' כ"כ הרא"ש שם וכ"כ בה"ת בשער מ"ג

מבואר במ"ש לעיל סימן ס' סעיף א' בשם הרא"ש

כן כתב בה"ת בשער מ"ג הביאו הב"י מס"ב וכ' דאף הרא"ש מודה בהא

Siman 114

ל' הטור כן כתב בה"ת בשער מ"ג בשם ת' הרמב"ן

כמ"ש המחבר בסעיף שאחריו

ל' הרמב"ם בפכ"ב מהלכות מלוה דין ז' וכתב הרב המגיד באמת האדרכתא היא על בני חורין והטירפא על משועבדין וכן כתב הראב"ד ז"ל כו' וזה דעת רבינו ז"ל ומכאן שהגי' הנכונה בפרק גט פשוט דף (קס"ט ע"ח) כך הוא כל אדרכתא דלא כתב בה קרענא לשטרא דמלוה לאו אדרכתא היא וכל טרפא דלא כתוב בה קרענא לאדרכתא לאו טרפא היא וכל שומא דלא כתב בה קרענא לטרפא לאו שומא הוא וכן הוא סדר האמיתי

מימר' הנזכרת וכן כתב הרמב"ם שם דין י"ג

טור ס"ד כ"כ הרא"ש בפרק גט פשוט אהא דמשני גבי הלואה כיון דזוזי מסיק ביה וכו' שם ע"ב

שם סעיף ה' כן כתב הרא"ש שם

וסיים הרא"ש שכל זמן בית דין אינו מן הדין אלא מדת רחמים נהגו חכמים על בעלי דינים שלא לדחוק אותם יותר מדאי מנמוקי הרמב"ן ז"ל עכ"ל וכן כתב הרב המגיד בפכ"ג מהלכות מלוה בשם הרשב"א

הכי משמע בכתובות דף צ"א ע"ב בעובדא דתרי אפדני

פשוט בפ"ק דמציעא דף ע"ז ע"ב

כ"כ ה' המגיד פי"ח מהלכות מלוה וכן מפורש שם בגמ' הכי אסיק רבא בכתובות שם

מסקנא דגמ' שם

ל' הרמב"ם פכ"ב מהלכות מלוה דין ט' וכתב ה"ה זהו שטר שומא הנזכר למעלה במימר' הנזכרת

מבואר בסימן שאחר זה ע"ש

כתב ה"ה הוא מהטענה שהזכרתי למעלה שהטורף מהלקוחות הם שוים ליתומים ומבואר במ"ש לעיל סימן ק"ג

שם דין י' וכ' הרב המגיד אין נשבעין אלא בסוף ימי ההכרזה שאף המלוה אוכל פירות והלוקח נפסד אבל קודם לכן וכו' למה ישבעו שמא לא יבא הדבר לגמר ונמצאו השבועות לבטלה

משנה כתובות דף פ"ז ע"א ושבועות דמ"ה ע"א

טור ס"י כ"כ בה"ת בשער ג' שם בשם הרמב"ם בפי"ד מהל' מלוה וה"ה שם דחה ראיות החולקים בזה וכ' שמוכח בדין פוגם את שטרו דהא איבטלא לה חזקה דאין אדם פורע לגבי האי שהרי פרע והלוה הודה לו במקצת וצריך עיון

טור סעיף י"ח הכי משמע שם בכתובות דף ק"ד ע"ב

רמב"ם שם דין י"ג וכמ"ש לעיל סעיף א' בשם ה"ה גירסתו בגמרא

שם ד' ט"ו וכ' שכל המורים הורו כזה וכ"כ ה"ה בשם תשו' הרי"ף וע' בסימן ק"כ ס"ד שכ' המחבר שם ואפי' הכריזו וכמ"ש שם וכתב ה"ה שם בשם הרשב"א שכתב שלא ידע טעמו של הרי"ף והרמב"ם וגם בעה"ע כ' עליו ולא ברור לן וגם ה"ה אחר שכתב טעמא כתב ועדיין צ"ע

טור סט"ו בשם הר"ר יונה

שם סי"ז בשם הרא"ש בפסקיו בפרק מי שהיה נשוי ליישב דברי רבינו יונה שאינו חולק על הרב האי

שם סי"ז כן כתב הרא"ש שם וביאר שם לפי שיש בו הפסד ללוה ואין הדין כן ביתומים כמ"ש המחבר לעיל סימן ק"ט ס' א'

Siman 115

מימרא דשמואל פרק קמא דמציעא דף ט"ו ע"א וכדמפרש בגמ' טעמא

טור וכן כתב הרא"ש שם וכן כתב הרמב"ם ריש פכ"א מה' מלוה וכתב ה"ה שם לפי דעת רבינו שכתב בפי"ח שאין סתמו כפירושו ובשם הגאונים ובה"ת שער ג' כן פי' הרי"ף והרא"ש שם וכן כתב הרמב"ם שם וכתב ה"ה שם ומוכרח הוא

כ"כ הרמב"ם שם

בשם הרשב"א שאין כן דעת הגאונים ושכ"כ הר"ן וכן כתב הרמב"ן

כ"ב ה"ה טעם ביארו רבינו בפ' זה לפנינו מפני שהוא כלוה ולוה ואחר כך קנה דיחלוקו ומפורש זה בגמ' סוף פרק מי שמת (בבא בתרא דף קנ"ז ע"ב) ובהלכות שם

טור בשם הרמב"ן שם שכן הורו חכמים גדולים דלא יגרע כחו מהיורד לשדה חבירו שלא ברשות ומבואר דינו בסי' שע"ה וכן היא נוסחת ה"ה וכ' שם וסברא זו כתיבה בהלכות בל' איכא מאן דאמר ודחאוה שם ורבינו הכריע כמותם

וכ"כ הרי"ף וכ"כ בה"ת בשער ג' וכתב שכן כתב הרמב"ם כפי נוסחתו ברמב"ם

שהסכים עם נוסחות הב"ת ושכן היה הנוסח לפניו אבל בבדק הבית כ' שמצא אחר כך נוסחא מדוייקת ומוגה בדברי הרמב"ם כנוסח ה"ה והכי נקטינן כהכרעתו של הרמב"ם

כתב ה"ה מבואר בגמ' ס"פ מי שמת (בבא בתרא דף קנ"ז ע"ב) והא דטריף מלוקח ולא מצי א"ל לך אצל המאוחרין פי' ה"ה דמשכחת לה בדלא כתב לו דאקנה ולא היה לו אלא המשועבדים המאוחרין בשעה שלוה והיו לו בעת שמכר אלו ומפני כך לא נכנסו תחת אחריות המלוה ונכנסו תחת אחריות הלוקח והסמ"ע כ' בע"א ע"ש

ממשנה גיטין דף מ"ח ע"ב ומפורשת בפרק קמא דמציעא דף י"ד ע"א

כיון דמשום דאקני אתינן עליה מה שהשביח לאחר שמת לא קנאו המוכר מעולם

שם דין ב' מבואר במציעא שם שבח אין פירי לא

כ' ה"ה דעת רבינו כדעת ההלכות שם כן פי' ר"ח ז"ל וכ"כ הטור ס"י וכ"כ הרא"ש שם ושכן דעת בעה"ע

טור ס"ה אוקימתא דגמרא אשינוי' דשמואל שם דף ט"ו ע"ב

ל' הרמב"ם שם דין ה' וכתב ה"ה כך כתוב בהלכות פרק קמא וכן הסכימו ז"ל ודברי טעם הן

ל' הטור סי"א וכדאמר רבא לרב חייא בר אבין שם ע"א וכמו שפרש"י שם

שם בשם הרי"ף והרמב"ם שם דין ג' וכתב ה"ה שם שזה דעת הרמב"ן וכן עיקר

וכ"כ ה"ה שם בשמו ובשם רבינו אפרים ז"ל ושלזה נראה שהסכים הרשב"א ז"ל

שם ושם וכתב ה"ה ופשוט הוא כל שיש בה אחריות הרי היא כמכר לדבר זה וכן דעת הרשב"א

בשם הרמב"ן:

ל' הרמב"ם שם דין ד' וכ' ה"ה דעת רבינו ז"ל שדין היתומים בזה כדין מקבל מתנה וזה נראה דעת ההלכות ולזה הסכים הרמב"ן ז"ל ושכן עיקר

אפילו בשבח' דממילא.

כמ"ש בהגה בסעיף ג' שם ד"ז וכתב ה"ה מפורש בהמקבל (דף ק"י ע"ב) כ"כ הרב המגיד שם בשם ההלכות ושזה פשוט

וכן כתב הרא"ש שם בפסקיו וכ"כ ה"ה שם בשם הרמב"ן והרשב"א ז"ל

רמב"ם שם

כתב ה"ה ומיהא שמעינן דאפותיקי אפילו במקום יורשין שהן במקום מורישין אינן יכולים לסלקו שהרי היא כמכורה כיון שלא פדאה האב

סי"ד וצ"ע כי שם כתב בהדיא שנותן להם ההוצאה וכן כתב הסמ"ע וכתב עוד שיש מיישבין ואומרים שטעות נפל בדפוס וששייך הגה זו למ"ש הרמ"א בסס"ב בטורף מלוקח ללמדינו דהיינו דוקא כשלא היה החוב וכו' שכן כתב הטור שם ס"ו אף שהרב הסמ"ע דחאו כיון שכתבו בל' י"א דהא ליכא מאן דפליג שם מ"מ נלע"ד שדבר הראוי להתקבל הוא כיון שהדין אמת ולא נזכר לא בדברי המחבר הב"י ולא בהגהת רמ"א שם וכ"נ מל' הגם שכתב ואינו נותן לו ולא כתב ואינו נותן להם

כתב ה"ה כבר נתבאר למעלה שבשבח הבא מחמת הוצאה אינו נוטל מן היתומים כלל כל שלא היתה אפותיקי

Siman 116

כך משמע מדאמרינן בפ"ק דב"ק דף ט' ע"א ובכמה דוכתא אחוי טירפך ואשלם לך ובכתובות דף צ"א ע"ב אמרי' טירפ' בכמה כתבינן

טור ס"ב כן כתב בה"ת בשער ג' שכן השיב הראב"ד

דאי לאו הכי הוי הפסד ללוקח בטירפא זו וזה המוכר כתב לו ולא פסידא כלל וזה בכלל עמליהון ושבחיהון וכל שכן אם לקח באלף אע"פ שאינו שוה אלא ת"ק

טור וכן כתב הרמב"ם בפי"א מהל' מלוה דין ה' מימרא דרב פרק חזקת (בבא בתרא ד' מ"ב ע"א) משום מאן דזבין בפרהסי' זבין כדי שיקפצו עליו לקוחות

שם חידושי הרשב"א בשם ר"ח ושכ' הרשב"א ונ' מדבריו ☜שהנותן שדהו בעדים וקבל מליו אחריות אינו גובה מנכסים משועבדים עכ"ל

טור בשם ה"ר יונה

דאל"כ דלמא טריף בעדים והדר טריף בשטר או בעדים אחרים

טור ת"ד עיין לקמן סימן ק"ל ס"ד וכמ"ש שם:

Siman 117

ל' הרמב"ם פי"ח מהל' מלוה דין ג' מימרא דרבי יוחנן וכדמפרש לה בגמרא שם וברייתא מפורשת גיטין דף מ"א ע"א

פרש"י והמים צפים עוד לעולם עליה

בשם הרשב"א והרמב"ן וכ"כ בסה"ת בשם ה"ר יהודא

רמב"ם שם דין ח' וכתב ה"ה מבואר בפ"ק דמציעא (דף ע"ו ע"ב) דכי שויא אפותיקי מפורש לא מצי הלוקח לסלק ליה בזוזי וכן כתבו ז"ל

פי' על הלוה

ל' הרמב"ם שם דין ד' וכתב ה"ה ברייתא שם תניא אידך העושה שדהו אפותיקי וכו' ומכרה לאחר גובים וכו' וכתב שרבינו ז"ל פוסק כת"ק וכן פסק הרמב"ן ז"ל ופרש' הרי"ף באפותיקי סתם וכו' אבל באפותיקי מפורש ודאי אפילו יש שם שאר נכסים גובין ממנו שהרי שעבודן עליו לבד היא וכ' הסמ"ע בשם הרשב"א בתשובה סימן קי"ז ☜באם כ' לו אפותיקי מפורש אף ע"פ ששיעבדו לו שאר נכסיו בשטר אפ"ה דינו כשאר אפותיקי מפורש ולא יוכל לסלקו בשאר נכסים

כתב ה"ה וכן כתב הר"ן נראה דעת רבינו לפרש שאע"פ שאם יש שאר נכסים בני חורין גובה מהן ולא מזו מ"מ אם מכר לוה שאר נכסים אחר מכירה זו הרי המלוה טורף את זו ובזה יפה כח האפותיקי וכן כ' רבינו אפרים ז"ל וז"ש בירושלמי ולוקח יחוש לעצמו דמשמע דיותר יש לו לחוש ללוקח בשביל האפותיקי יותר משאר לוקחים

שם וכתב ה"ה שזו פשט הירושלמי שהובא בהלכות

פי' שמכר בפי' עד זמן גוביינות החוב לבד

לפי שהיה לו נפרש שהיה משועבד באפותיקי אם ימכור שאר נכסים יבא ב"ח לגבות מזו וה"ה סיים שם ודברי רבינו צ"ע

דברי רבינו רמ"א בכאן לא הבנתי וצ"ע לפמ"ש לעיל בשם ה"ה בפירוש דברי הרמב"ם שאיירי באפותיקי סתם וכן כתב גם הרב סמ"ע והאריך בזה

טור ס"ב כן כ' הרשב"א וכ"כ ה"ה שם בשמו בשם חידושי הרמב"ן שכן פר"ח ז"ל וכ"כ רבינו יצחק בתשובה

מימרא דרבה ב"ב דף מ"ד ע"ב וכתב הרשב"א בתשובה סימן תרי"ח ה"ה אם נתן במתנה אינו גובה ממנו

טור ס"ג כ"כ הנ"י וכן כתב בה"ת בשער מ"ג וטעמא משום דמטלטלי לאו בני שטרא נינהו ולית להו קלא דאם איתא ה"ל לאקשויי בפרק חזקת (שם) ליחוש שמא עשאו אפותיקי בשטר

ע' במ"ש בריש סימן קי"ג ומבואר שם דאפילו התרה המלוה בלקוחות וכו' אין הבע"ח גובה ממנו

ל' בה"ת בשער מ"ג הביאו הב"י בסימן ד' ואפילו לא עשאן אפותיקי ומבואר בסי' קי"ג ס"ג וכמ"ש שם:

במימרא דרבה שם בפרק חזקת

טור ס"ה וכן כתב הרב המגיד שם ד"ה וביאר שם אין שם שאר נכסים דוקא ואם הוא אפותיקי מפורש ואפי' יש שם שאר נכסים

ל' הרמב"ם שם דין ו' וכתב ה"ה משנה וגמרא פרק השולח (גיטין דף מ' ע"ב) ופסק כרשב"ג וכאוקימתא דרב שם וכן הוא העיקר בנוסח ההלכות וכן כתב הר"ן וכתב דממתני' משמע דאפותיקי מפורש עסקינן מדהצריכו למשחרר לכתוב שטר אחר ואי בסתם הא משעבדי ליה כולה נכסי

וכתב הטור שזה השטר כבר נפרע פירוש דהוי כעושה שדהו אפותיקי מפורש ושטפה הנהר שפטור מחובו אלא כששחררו נתחייב לו מדין מזיק

שם במשנה וכרשב"ג

טור ס"ו

עובדא יבמות דס"ו ע"ב לקמיה דרבא

כפי' רש"י שם דתכריכי המת אסורים בהנאה ומבואר בי"ד סימן שמ"ט

אלא שמנדין אותו עד שישאל על נדרו ויתירו לו ואפילו נדר ע"ד רבים יש לו התרה דהא דבר מצוה הוא פריעת ב"ח ריטב"א וכ"כ המרדכי שם:

Siman 118

ל' הרמב"ם פי"ט מה' מלוה דין ח' כן פי' ה"ה שם וכתב ודין זה בברייתא כתובות (דף צ"ה ע"א) גבי אשה וה"ה לב"ח וכן הסכימו כל הפוסקים ז"ל עכ"ל וראיתי דאיתא שם בברייתא תניא אידך ולו' מפור' בבעל חוב

שם בגמרא

וביאר הטעם משום דאי שתקת שתקת ואי לא מהדרנא שטרא למריה

ופי' עוד שם טעם אחר דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו

שם ברמב"ם כמ"ש ה"ה שם שכן נמצא במקצת ספרי הרב ז"ל והוא פי' למה שאמרו (שם ע"ב) וכן בבע"ח ושני לקוחות וכן פי' רש"י ז"ל שם וכן כתב הטור ס"ב

טור ס"ג כ"כ בה"ת בשער ד' בשם הראב"ד אחר שכתב פרש"י ודברי הרמב"ם

שם ושם בבה"ת בשם הראב"ד וסיים שם וכל פי' מפירושים הללו הוא דין בפני עצמו וישמע חכם ויוסיף לקח:

Siman 119

מימרא דרבא ב"ק דף ח' ע"ב ובכתובות דף צ"ב ע"א

כ"כ הטור ס"ב וכ"כ ה"ה בפי"ט מה' מלוה דין ג' בשם בעל העיטור פירשו רבוותא וכו' וכמ"ש בסוף הסעיף

שם בגמרא באותה מימרא מבוארת כל בבא זו

טור שם וכ"כ ה"ה שם דזיבורית דגבי שמעון משתעבד ליה שקנה באחרונה כיון ששמעון יכול לדחותו אבל זיבורית שנו מה מכר לו ללוי כל זכות שתבא לידו

שם ס"ג וכ"כ בעה"ת בשער ד' וביאר שם משום דלקוחות כערבין הם ותנן לא יתבע מן הערב תחל' (ב"ב דף קע"ג ע"א) ותו דהוי כמלוה דכתב נאמנים בשטרי' דמהני לגבי יתמי ולא גבי לקוחות וכ"פ רוב המורים ובכללם הראב"ד ז"ל

ברייתא ב"ק דף ח' ע"א

טור ס"ד בשם הרמב"ן כ"כ בע"ת בשער ד' שכן השיב לו הרמב"ן כמו גבי אבדה דרך שדהו בכתובות (דף ק"ט ע"ב) ועוד כמה ראיות

שם בשם רבינו יצחק כסברת בה"ת והביא ראיה מהא דאמרינן בפ"ק דב"ק דף ח' ע"א השתא לג' כאחד דאיכא למימר חד מינייהו קדים וכפרש"י שם

ל' הטור שם מברייתא הנזכרת

שם כ"כ הרא"ש שם בפסקיו בשם ריב"ש

שם והרא"ש שם בפסקיו שנראה לו כן

ל' הרמב"ם שם דין ו' וכתב ה"ה ברייתא ואוקימתא דגמרא שם

וביאר שם הטעם משום שיאמר זו שאמרו גובין מן האחרונה תקנה הוא ללוקח והרי אומר לוקח אי אפשי בתקנה זו אלא כל אחד מכם יגבה מן הראוי לו

גם את זה לא ידעתי מה בא ללמדינו בחלוקה זו דפשוט הוא ומבואר בדברי המחבר שכתב לפני זה

שם דין ז' וכתב ה"ה מבואר בסוגיא בפשיטות

שם כרבא דאמר דלוקח שני יכיל לדחותן אצל מה שהיה יכול ראשון. אם לא מכר כלל:

Siman 120

טור והרמב"ם ריש פט"ז מה' מלוה וכתב ה"ה זה פשוט בכמה מקומות

מימרא דר' אסי א"ר יוחנן גיטין דף ע"ח ע"ב וכפרש"י שם. זרוק ושומרו קאמר

אוקימתא דגמרא שם

ל' הטור והב"י לא כתב מוצא דין זה ולעד"נ שלמדו מדברי התוס' שם בד"ה אי הכי וכו' שכתבו דהא דקרוב ללוה פטור [חייב] דמפרש לו שיזרוק לו למקום שיוכל לשמרו הוא ע"כ דמשמע דאם לא פי' לו כן אפילו זרקו רחוק מן המלוה פטור וכן מצאתי בב"ח וכתב עוד שכנ"ל דעת הרמב"ם רפ"ז [פט"ז] מה' מלוה ולכן כתב בסתם פטור דמשמע דאפילו זרקו רחוק מהמלוה ולא כמ"ש ה"ה שם בשם הרשב"א ע"ש

משנה שם ע"א ואוקימתא דגמרא שם ע"ב וכ' ה"ה בשם הרשב"א שבל' זה ממש קאמר ליה ולא יותר

ל' הרמב"ם שם וכתב ה"ה ודין הגיטין מבואר בפ"ה מהל' גירושין (דין י"ג וי"ד) והביאו המחבר בא"ה סימן קל"ט סי"ג ועיין במ"ש שם ופי' ה"ה בדברי הרמב"ם שם שהוא פסק כדאמר שמואל לרב יהודא שיננא וכו' זה היא לדעת הטור שפסק כרב שם מ"א ובחוץ לד"א אמות פסק כר' יוחנן שם ע"ב וס"ל דלא פליגי רב ור' יוחנן אלא בחוץ לד' אמות ופסק כר' יוחנן וכמ"ש הב"י והב"ח בשם הרא"ש ונלע"ד דע"כ לא איירי הטור אלא בסמטא או בצידי ר"ה כמ"ש בא"ה סי' ל' סעיף ד' וכמ"ש שם ע"ש ומ"ש המחבר מדברי הרמב"ם איירי בר"ה ובחצר שאינ' של שניהם כמ"ש הרמב"ם שם בפ"ה והמחבר בא"ה בסימן קל"ט סי"ג ע"ש ודברי הרב רמ"א שהביא דעת הטור ועשאן ביאור לדעת רמב"ן הוא צ"ע לפענ"ד והרב סמ"ע לא העיר בזה וצ"ע

כ"כ התו' שם

טור ס"ד בשם הרמב"ן וכ"כ ה"ה בשמו שכ"כ בת' ותשובה זו הביאו בה"ת בשער נ' וסיים לה וכי איצטריך הלל לתקוני לשכה (משנה ערכין דף ל"ח ע"ב) שלא בפניו אבל בפניו הוי נתינ' בלישנא בתרא דרבא (שם דף ל"ב ע"א) שהכל מודים דפרעון בע"כ הוי פרעון וכו' וכיוצא בזה כתב ר' ירוחם נ"י וכ' טור וכן בפקדון אם החזיר לו בע"כ ביישוב

מעובדא שם דשומשמי ב"מ דף מ"ט ע"א כמ"ש הרי"ף שם ומהרש"ל בהגהותיו השיג ע"ז גם הסמ"ע הביא ראי' מכמה דוכתא ☜דבמלו' לא סגי בא"ל תא שקול זוזך ופי' הסמ"ע דמ"ש הטור והמחבר דפטור אדלעיל קאי דא"ל הילך מעותיך ולא רצה לקבלם והשליכם לפניו דפטור ע"ז כתב וכן אם לא השליכם לפניו אלא הוליכם לביתו וא"ל הנה מעותיך צרורים וכו' עכ"ל וכן ראיתי במרדכי בשם ריב"א דבהכי מיירי

Siman 121

משנה ב"מ דף צ"ח ע"ב

כ"כ הרי"ף פרק הגוזל עצים וכתב הנ"י שם בב"מ שכן דקדק הריטב"א מהמשנ' ל' רמב"ם בפ"א מהל' שלוחין ושותפין דין ח' ל' הטור כ"כ בה"ת בשער נ' והביא ראי' ממ"ש הרמב"ם שם בפ"ב דין ג' ואפי' היה קטן וה"ה נמי לעכו"ם ושוטה

שם וכ"כ הרמב"ם שם פ"ב דין ג' מדברי הרי"ף שם בפרק הנזכר

ל' הטור כ"כ בה"ת בשער נ' ופשוט היא

שם סעיף ד' כמימרא דרב חסדא דקיימי ר' יוחנן ור' אלעזר כוותי' בב"ק דף ק"ד ע"א וכמ"ש התוס' שם וכן כ' הרא"ש שם

מדעתו אבל אין מחייבים אותו למיתב ליה בע"כ הרי"ף והרא"ש שם

אוקימתא דמתני' דקתני ולא יתן לשלוחו שם

שם סעיף ה' כמימרא דרב יהודה אמר שמואל שם ריש כ"ב וכפרש"י שם ושכן פסק הרי"ף ובשאלתות ורב אחאי וכ"כ הרמב"ם שם פ"א ד"ח

ל' הרמב"ם שם

ופי' הכ"מ שם משום שאומר מנה לי בידך והלה אומר פרעתיך שנתתיו לשלוחך לפיכך נשבע היפת

כמימרא דרב יהודה אמר שמואל שם וכמ"ש בסעיף דלעיל גם כן בשמו

דכיון שאינו יודע שהוא כתב ידו ה"ל כאומר לו מנה לי בידך והלה אומר איני יודע אם פרעתיך

כתב הכ"מ שם שצ"ל הטעם לפי שאפשר שכ' ולאו אדעתי' ורמו רבנן שבוע' עליה כי היכי דלידוק כל מה שכתב בהכותב גבי פוגמת כתובתה (דף פ"ז ע"ב) דפרע דייק ומפרע לא דייק ורמי רבנן שבוע' וכו' טור ס"ח כן כתב בה"ת בשער כ' בשם הראב"ד

וביאר שם בבה"ת שזה דומה למה שאמרו ואי אמר אישתבע לי משתבע ליה

נתבאר בהגה דלעיל שהגיה כבר הסמ"ע חסרון הניכר מתוך דברי הטור ובה"ת:

שם סעיף ה' ממסקנת הגמרא והשתא דתקון רבנן שבועת היסת כו' קידושין דף מ"ג ע"ב

דה"ל כאומר הלוה ודאי פרעתיך כיון שנתתיו ליד שלוחך כהגיע לידך דמי והמלוה אומר איני יודע אם פרעתני דאין לו עליו אלא חרם סתם

שם סעיף י' ממסקנת הגמ' דקדושין דלעיל

הטעם מבואר במ"ש בסוף סעיף דלעיל

שם סימן א' כדין כל תובע את חבירו

מרדכי פרק הגוזל קמא מפרק הזהב מימרא דרבה שם דף נ"ח ע"ב מס"א

שם בשם י"א ולזה הסכים הטור כיון שהשליח מסייע למלוה אע"פ שהוא נוגע בעדות ה"ל טענת ודאי ונשבע היסת דמיא קצת לטענו עד אחד אמר לי שנטלת ממוני

שם סי"ב וזה הדין הנזכר בגמרא מימרא דרבא אמר רב נחמן וכו' וכן בדיני ממונות שם בקידושין ע"א

מסקנת הגמרא שם ע"ב

ל' הר"ן דשבועות המלו' היא שבועת המשנ' בנק"ח כשבועת הפועלים דהא מלוה נשבע ונוטל כמותן אבל שבועת השליח אינה אלא היסת כו' דליכ' שבועה המשנ' אלא בנשבעין ונוטלין וכן דעת הרי"ף וכן עיקר וכן היא גירסת הכ"מ ברמב"ם שם פ"ג דף ז' וכן כתב בטור

כ"כ הר"ן שם:

טור ממ"ש הה"ת בשער כ"ע בעובדא בירושלמי דאפקיד' גרבוי גבי חבריה כו' וחייבו שבועה של תורה ע"י הכתף וכו' שם ושם

הרב רמ"א הגיה כן ע"פ מה שתמה הרב המחבר בב"י על הטור ועל בה"ת שכ"כ וככר כתב הרב סמ"ע שיש לומ' דא"צ להגיה וחזר המחב' ממ"ש בפנים בב"י ושכן נמצא בכמה מקומות שתמה בב"י על מ"ש הרמב"ם או הטור ואפ"ה בש"ע לא סמך על תמיהתו וכתב להלכ' כדבריהם וא"צ להגיה כאן אלא תיבה אחת וכצ"ל שליחותן נאמן לשוינהו כו' וכך פסק הב"ח מטעם דכל מקום שעד אחד נאמן לחייבו שבועה ב' עדים נאמנים לחייבו ממין וכתב בתשובת מהרי"ל סימן קע"ג דאם טוען השליח שנתן המעות להמלו' ע"י אשתו והמלוה אומר שלא קבלם ישבע שמעון שמסרם לאשתו ואין בזה משום שומר שמסר לשומר דכל המפקיד על דעת אשתו ובניו מפקיד ואשת השליח תשבע שנתנה למלו' ופטורה והמלוה ישבע שלא קיבל וצריך הלוה לשלם לו סמ"ע

ל' הרמב"ם שם בפ"פ דין ז' והביאו הטור בשמו וכ"כ בה"ת בשער נ' בשם הראב"ד

מבואר במ"ש לעיל סעיף ד' טור סימן ד' בשם ת' אביו הרא"ש בסוף כלל ס"ט

רמב"ם שם בספ"א והביאו הטור

וכמ"ש הרב ב"י ובכ"מ לדחות דעת הטור שהרי ראובן אומר ודאי לא פרעתני שמאחר שלא מניתי שליח להביא אלא כ' ומה שנתת לו יותר לא בשליחותי נתת לו ושמעון אומר שמא עשהו שליח להביא כל החוב וה"ל כאומר שמא פרעתיך

וכ' הב"ח "דאם היה ידוע בעדים שעשאו שליח או א"ל פה אל פה או בכתב בזה צדקו דברי רבי' הטור והכל מודים דנשבע הלוה היסת ויפטר כיון שירד ברשות לתת לשלוחו ואיהו הוא דאפסיד אנפשי' וכ' הב"י בפי' דברי הרמב"ם דלעיל שאם שלח ראובן את לוי לשמעון שילוה לו סך מעות והוא שלחם לו ע"י לוי ושמעון אומר שנו"ן היו וראובן אומר לא היו אלא כ' הרי ראובן נשבע ש"ד שלא היו אלא כ' כדין כל מודה במקצת וכו' ולוי נשבע היסת ונפטר:

Siman 122

ל' הטור כן כתכ הרי"ף פרק הגוזל עצים

וסיים שם ☜אבל אם הב"ד רואים שזה הרוצה להיות מורשה אינו מכוין לטובת המלוה או המפקיד אין בדבריו כלום ואין לדיין בזה חלא מה שעיניו רואות ע"ש שהאריך בזה

עובדא דר' אבא דהוה מסיק זוזי בר' יוסף בר חמא וכו' שם דף ק"ד ע"א וכפרש"י שם

כפי נוסחתו שם וכתב הב"ח שהיא מכוונת עם מאי דמשמע בפסקיו בפרק הגוזל קמא

טור בשם בעה"ע משום שהלוה יאמר למלוה סמכתי עליך שהיי' עומד בשליחותיך כשם שחזקה השליח עושה שליחותו כך חזקה שבעל הבית עומד בשליחותו וכו' ואין לי להפסיד בשביל חזרתך וכ"כ בה"ת בשער ב' בשמו ולזה הסכים וכן דעת הרמב"ם שם בפ"ג ד' י' והביאו המחבר בסעיף שאחריו והראב"ד לא השיגו שם

בשם הראב"ד וכ"כ בה"ת בשמו

ל' הרמב"ם שם ד"ח כ"כ הרי"ף פרק הגוזל עצים

שם דין י' טור סעיף ה' בשם הרא"ש

אבל ☜אם נתן לו הנתבע הממון ונאנס כיון שהנתבע לא ידע מה בידו לעשות עוד הלכך פטור ב"י

שם סעיף ח' וכ"כ הרמב"ם ריש פ"ג וכתב בב"י ובכ"מ נ"ל דאיפלגי בגמרא דב"ק דף ע' ע"א אי שליחא שוויה או שותפא אלמא דכשהקנה לו עסקינן דאי לא מהי תיתי דשותפא שוויה ועוד ממ"ש בגמ' שם שאם הקנה לו שליש או רביע דן על הכל הא לאו הכי אינו דן אלמא קנין בעי וקנין זה הוא קנין סודר שמקנה לו בחליפי הסודר אותו ממון שיש לו ביד פלוני וכתב הב"י בשם בה"ת אבל בהרשהו למכור מטלטלין או קרקע א"צ לקנין מחס"ג

מימרא דנהרדעי שם

טור ונתבאר במ"ש בראש הסי' כמימרא דאביי שם

טור סי' ד' בשם הראב"ד כ"כ בהשגתו שם בפ"ג וכן כתב בס"ת בשמו בשער נ' שם סימן ג' כן כתב הרמב"ם שם ולמדו ממה דאמר רב אשי שם כיון דכתב ליה כל דמתעני וכו' שליח שוויה

וכתב שם ואף ע"פ דאם היו המעות עדיין ביד הנפקד פשיטא דראובן יכול לחזור בו אף ע"ג דקיבל לשמעון קנין על זה דקי"ל אין מטבע נקנה בחליפין מ"מ כיון שכבר קבלם אין לו דין עליו ויתן לו תמורתה בעיר ראובן והביא ראיה מהמוכר פירות עד שלא בא לעולם דאינם נקנים לו ואם קדם הלוקח ולקחם אין מוציאין מידו

שם סעיף י' בשם ת' הרי"ף כתבה בה"ת בשער נ' שם סעיף י"ח בשם רב שרירא גאון על זה בסה"ת בשער הנזכר

מימרא דאביי גיטין דף מ"ח ע"ב וכתב הסמ"ע שהוכיחו בפרישה דאף אם אין עליו עתה פירות שכבר נתלש משם כיון דהשדה עומד לפירות לשנים הבאים דן גם על גוף הקרקע וכתב בת"ה סימן שי"ב ☜דאפילו אין הנכסים עושים פירות אלא שצריך למכרם ליקח בהם קרקע שיאכל הבעל פירות הוא דן בלא הרשאה כיון שיש שום נפקותא עתה בפירות וגמרא דפסיק דצריך הרשאה היכא דלא נחית לפירא (שם) ר"ל כדפרש"י התם שאין לו טענה עם האשה בפירות כלל וביאר בת"ה שם כגון שבלא"ה הפירות מכורים למחזיק הקרקע מן המוריש הקרקע לאשה לג' או לד' שנים שאין לה עתה שום נפקותא וכו' לשון הרמב"ם שם דין ג' וכ"כ הטור בשמו ולזה הסכים מימרא דרב הונא הני תרי אחי וכו' כתובות דף ל"ד ע"א ובפרק שבועת הפקדון (שבועות דף ל"ז ע"א) תניא וכחש בעמיתו וכו' ואוקימנא שם דא"ל מתרווייהו "זייפא וכו' וכ' הראב"ד דמכאן למדנו שאחד מן השותפין יכול לתבוע הכל

זה החילוק מבואר שם בגמ' דכתובות ומבואר שם שאם חייב שבועה ונשבע לא' מן השותפים שבועה לאחד שבועה למאה:

Siman 123

לשון הטור דללישנא בתרא דמימרא דנהרדעי ב"ק דף ע' ע"א

מבואר במ"ש סימן דלעיל סעיף א' (☜דאין המעות נקנה בחליפין כמ"ש לקמן סי' ר"ג) מדאמרי נהרדעי דלא כתבינן אמטלטלי דכפריה הא במקרקעי אפילו כפריה כתבינן

טור כן כתב בה"ת בשער נ' משום שהיא כפירת שיעבוד קרקעות

שם ושם וכן כתב הרמב"ם בפ"ג דין ז' וכתב הב"י ופשוט הוא

מימרא דנהרדעי הנזכר לעיל

וכתב הכ"מ בפרק הנזכר דין י"ד לדעת הרמב"ם דוקא שכפרו קודם הרשאה אבל אם אחר שכתבו ההרשאה נודע אחר כך שכפרו לא בטלה הרשאה שהרי בעת הכתיבה כדין נכתבה ואע"פ שהראב"ד כתב בדרך אפשר שהוא מחלק וכו' כן הוא האמת

טור כ"כ הרמב"ם שם בפ"ג ממשמעות הגמרא ב"ב ריש דף ממ"ח אמר רבא אמר רב נחמן שכיב מרע שאמר הלואתי לפלוני וכו' שם בשם הרמב"ם שם דין ז' וביאר שם שכן הורו משום שהוא כפירת שעבוד קרקע וכ' הכ"מ שם דמשעה שנטל הקנין או כתב ש"ח עליו נשתעבדו קרקעותיו למלוה וכו' וכיון דקרקע אינה נגזלת כפרי' הלא כפירה היא

שם ס"ה בשם אביו הרא"ש וכ"כ התוס' שם בב"ק בד"ה אמטלטלי דכפרי' כ"כ התוספת שם וכ"כ הב"י שכן פשט המנהג

שם בשם הרמב"ם שם ד"ו וכתב הכ"מ זה פשוט בטעמו

וכתב הר"ן בפ' שבועות העדות דאין כותבין הרשאה על ממון שלא בא לידו מעולם כגון בושת ופגם וניזקין סמ"ע

וכתב הסמ"ע שצ"ל בפי' המרדכי שיכול להעמידו במקומו ע"י הרשאה כמו שכותבין הרשאה על כל מלוה על פה אפי' דכפר בה

שם ס"ח כן כתב בה"ת בשם הראשונים ופשוטים הם ואם דן עם המורשה הא' ונתחייב התובע כ' הב"י שנ"ל שחוזר וסותר הדין וע"ל סימן קכ"ב ס"ג

שם כ"כ הרי"ף פרק הגוזל קמא וכ"כ הרמב"ם שם ד"ת

לשון הרמב"ם שם ד"ט וכ"כ נ"י בפרק מרובה שכך הורו גאונים וכתב הכ"מ שנ"ל הטעם כיון שפסקנו דשליח שווייה (שם ד"ע ע"א) דינו כדין השליח ואומר לתקוני שדרתיך וכו' ל' הטור מת' הרא"ש שהשיב בכלל ס"א ופשוט הוא

הרשב"א בתשובה סימן אלף ול"ז מחדושים סימן א' ואם אמר שברשות שמעון מחל לו נשבע היסת ונפטר הרשב"א בת' אחרת סמ"ע בשם ד"מ

ל' הרמב"ם שם ספ"ג ופי' הכ"מ דבריו כשנכתב ההרשאה לא נודע לנו שהיה כופר אע"פ שכפר אח"כ לא בטלה ההרשאה ונתבאר במ"ש בסוף סעיף א' והדין עמו כדאמרינן בהכותב (דף פ"ה ע"א) משתבע במאתן ואפשר דמכספא ומודי

טעם הדין מפני שלוי יערים לומר כן לפי שמשער בדעתו שלא יצא שמעון ממקומו ויבא כאן להשבע וללכת עם לוי בדינא ודיינא לכך נתחכמו עליו חכמים להוציא הממון שיהיו ביד ב"ד ואז יהיה הרשות ביד שמעון לבא ולהשבע וליטול מיד ממונו ואולי מצד זה יתפשר לוי עם השליח ולא יצטרך שמעון לבא לכאן כ"מ

כ"כ בב"י שאל"כ לקתה מדת הדין דשמא הלה תבעו שקר ולא ישבע מעולם ויהיה ממונו של זה מעוכב

ל' רמב"ם שם וכ"כ הרא"ש בתשובה כלל ס"ב וכן כתב הטור בסי"א

כן היא ברמב"ם

טור סי"ב בשם הרמב"ם בתשובה גם בעיטור הובאה תשובה זו ובעה"ת בשער ג' כתבה בשם גאון וכ"כ המרדכי בפרק מרובה

כן פי' הב"י מ"ש הרא"ש בכלל פ"ז עימן ג' והעיטור והתוספת הסכימו דאפוטרופוס מעיד דמיירי בשאינו נוגע בדבר

שם בת' הרמב"ן

וכ' הב"י בשם הרשב"א דמכוער הדבר שהעד החתום על השטר יהא מורשה וצריך חקירת ב"ד כדי להוציא הדין לאמיתו סמ"ע בשם ד"מ

שם ושם

שם סימן ד' כ"כ בעה"ת בשם ת' גאון והביא ראיה מברייתא אין ממנין אפוטרופוס נשים וכו' ואם מינן אביהם הרשות בידו גיטין נ"ב ע"א

טור שם לאפוקי ממ"ש המרדכי פרק מרובה דיכול להרשות את עבדו (פי' וכל הרשאה שאינו מקנה לו הממון של תביעה וכותב לו דון ואפיק לנפשך לאו הרשאה היא כמ"ש בסימן קכ"ב סמ"ע) שם סעיף ט"ו בשם ר"ת וכ"כ התוס' בשמו בריש קידושין דף ג' סוף ע"א ומבואר טעמו שם

מימרא דרב שבועות דף ל"א ע"א

טור כ"כ הראב"ד בהשגתו בפ"ב מה' שלוחין ד"ה

וכ' המרדכי פ' המפקיד דהמורשה אסור לטעון שקר ואפילו הבע"ד בעצמו אסור לשקר

שם בשבועות:

Siman 124

טור בשם מקצת רבוותא מהירושלמי דסנהדרין שלא תהא סנהדרין שומעת טענת שקר מפי המתורגמין ובכהן גדול הוא דהתירו משום יקרא דכ"ג שלא לבזותו וכ"כ הרי"ף בתשובה וכ"כ ר' סעדיא והביאו הרא"ש בפסקיו ריש שבועות העדות וגם הר"ן שם כתב כל זה

וכתב משום דהן יכתבו מיד טענותיהם בפניה ויניחו אותן בפני הב"ד ואם ירצה התובע הולך עמהם והיא טוענת בפני התובע ותבוש מלטעון שקר

שם בפסקי הרא"ש והר"ן שם בשם הרמב"ן משום דכבוד תורה עדיף מחס"א וע"ל סימן ז' סעיף י' הודאתו ע"י אנטלר ושליח אם היא הודאה עי' בהריב"ש סימן שנ"ב מחס"ב

Siman 125

כמימרא דרב דתניא כותיה גיטין דף י"ד ע"א

וכתב ר' ירוחם נכ"ח ח"א דה"ה אם נתן לשלוחו שטר מתנה או שום שטר שיתננו לפלוני וא"ל זכה לפלוני כמ"ש המחבר ס"ו סמ"ע בשם ד"מ

טור כ"כ הרי"ף והרא"ש שם מסוגיית הגמרא שם ע"ב (פי' דאף על גב דבשאר שליחות כשמת הלוה יכולים היורשים לבטל השליחות כדלעיל ר"ס קכ"ב שאני הכא כיון שזכה זה בשבילו ש"ך) שם במימרא דרב דלעיל ותניא כוותיה

ל' הטור ס"ג

טור מעובדא דדוסתאי בר ינאי שם ע"ב

שם בשם הרמב"ם פט"ו מה' מלוה ולוה דין ב' ופי' שניהם חייבים באחריותו דהיינו רצה מזה גובה רצה מזה גובה וכ"כ ה"ה בשם הרשב"א וכן פסק שם בהג"א בשם א"ז

וכן הוא במרדכי וכן מצאתי מוגה בש"ע א"מ ז"ל

מעובדא דדוסתאי הנזכר לעיל

טור ס"ד וכ"ב הרמב"ם בספ"א מהל' שכירות מאוקימתא דר' זירא שם ע"א

משום דא"א רוצה שיהא פקדונו ביד אחר שם בגמרא

שם בשם הרמ"ה וכ"כ הרשב"א והר"ן ספ"ק דגיטין

שם ס"ה בשם בעה"ת בשער נ' מבואר לעיל סימן פ"ו

שם ושם בבעה"ת

אבל אם הניח נכסים הרי התובע גוב' מהם ואין יורשי המשלח תובעין את השליח וה"ל כאלו אביהם חי ומוציאים מידו

שם בשם הרמ"ה דכיון דא"ל הולד כמאן דא"ל זכי דמי או הולך ע"מ שתתנו לפלוני דמי ואי מקיים תנאיה זכי ואי לא לא זכי וכאלו לא יצא מיד הלוה או הנפקד ולזה הסכים הב"ח דהל' רווחא כל היכא שעבר השליח ע"ד משלחו בטל השליחות מעיקרו

שם ס"ו מימרא דאביי גיטין דף ל"ב ע"ב

שם הב"י לא כ' מוצא הדין ונלע"ד שנלמד ממשנה ולפיכך אם א"ל הבעל אי אפשי שתקבל לה אלא הולד וכו' שם דף ס"ב ע"ב

מהירוש' פ' הזהב ופ' שם המרדכי ☜דלא מקרי עני אלא א"כ אין לו מאתים זוז

ל' המחבר וכן הוא בירושלמי

שם ס"ז בשם ר"ת כ"כ הרא"ש והר"ן בשמו סוף פ"ק דגיטין וביארו שם טעמו ור"י הביא ראי' לדבריו מהתוספתא:

שם ופי' ברשותו של שליח

שם ס"ט בשם הרמ"ה כ"כ התוס' בשם ר"ת בפרק קמא דגיטין דף י"א סוף ע"ב וכ"כ המרדכי שם בחד תירוצא וכ"כ הרא"ש בשם ר"ת גבי הא דתנן האומר תנו מנה לאיש פ' וכו' שם דף י"ג ע"א ☜כן הוא בטור

טור ס"י ברייתות ואוקימתא דרב פפא שם דף י"ד ע"ב וכפרש"י שם וכן כתב הרי"ף והרא"ש

שם סי"ב וכאוקימתא דרב זביד שם וכ"כ הרי"ף והרא"ש שם והרמב"ם בפ"י מהל' זכייה דין י"ב דס"ל דכל הני אוקימתא לא פליגי אהדדי לענין דינא אלא מר מוקי לה הכי ומר הכי

שם וכ"כ התוס' שם ריש ע"ב ומפור' בטעמו שם

שם בשם הרמ"ה משום דאינו דומ' לשאר מתנת ש"מ שאינו נותן במסיר' ואינו מוציא הממון מתחת ידו הלכך אינו קונ' עד לאחר מיתה אבל זה שהוציא הממון מתחת ידו ודאי דעתו שיקנ' מיד

שם סימן ד'

Siman 126

מימרא דרב הונא אמר רב גיטין דף י"ג ע"א

מסקנת הגמ' שם ע"ב

מפור' במימרא דרב הונא

כן הכריע הרי"ף בפ' המקבל דהא רב הונא בחוב נמי היא מעובדא דהנהו גינאי דספ"ק דגיטין דף י"ד ע"א

טור כ"כ בה"ת בשם הרמב"ן בשער כ"ח וביארו דלא אמרי' שיכול לחזור כ"ז שעסוקים באותו ענין אלא בקנין סודר שאין הקנין נעשה בגוף הדבר אבל שאר קניינ' כגון משיכ' ומסירה והגבהה שנעשה הקנין בגוף הדבר אין א' מהם יכול לחזור בו וה"ה מעמד ג' כבר נסתלק הזוכה מעל הממח' והמומחה נכנס במקומו

שם ס"י בשם ר"י והרמ"ה וכ"פ ר"ת שם בד"ה במעמיד' ג' וכו' הביא ראי' לדבריו וכן הסכימו הרא"ש והר"ן בפ"ו מה' מכירה דקדק בכ"מ מדברי הרי"ף והרמב"ם שגם הם סוברים כן

שם בגמ' וכדמפר' רב אשי טעמא ריש דף י"ד

טור ס"ג כ"כ הרי"ף בפ' המקבל אהא דפסק כרבה דאמר המחהו אצל שולחני חוזר שם (ד' קי"ב ע"א) וכ"כ הרמב"ם פ"ו מה' מבירה ד"ח וכ"נ דעת התוס' והרא"ש ז"ל

רמב"ם שם

שם פט"ז מה' מלוה דף ד' וכ"כ הטור שם ופשוט הוא

טור ס"ו כ"כ בה"ת בשער כ"ח בשם הרמב"ן והאריך בראיות לדבר

שם בשם הרמ"ה ושכ"כ אביו הרא"ש בת' כלל ס"ח סי"ז דכיון דמעמד ג' תקנת חכמים הלכתא בלא טעמא אין לנו אלא מה שתקנו חכמים מנה לי בידך תנהו לפלו' וכו' ודוקא כשהזכיר המנה וכו' שם ס"ז בשם הרמב"ן כ"כ בה"ת שער כ"ח והאריך בראיות

פי' כיון דהיו החיטים בהלואה אצלו ולהוצאה ניתנה חשב אותם במעות

וביארו שם שכל מה שנותן לו פרעון שוה כסף ככסף

הרשב"א בת' שאלה מחודשים סי"ב

וביאר שם כיון שהוא קבל ע"ע וניחא ליה דאי לא ה"ל לממחי ולמימר בהמחא' זו לא בעינן וכו' וחייב ליתן לו לזמן שהוא חייב לממח' שם בת' אע"פ שיש גדולים שחלקו בדבר

הרא"ש בת' כלל ס"ט דכיון שזה חשוב פרעון בעיניו אנן סהדי דלא הדר תו ופרע ולואי שיפרע אדם מה שנ"ל שהוא חייב מחס"ז

טור ס"ח בשם ר"ת ושכ"כ הרמ"ה ושכן דעת אביו הרא"ש וכ"כ בתוס' בפ"ק דגיטין י"ג ע"ב בד"ה גופא אמר רב הונא בשם ריב"א ור"ת וכ"כ הרא"ש שם בפסקיו וכן כתב הרשב"א בתשובה

שם סעיף ט' כך נרא' מהא דאמרינן שם דף י"ד ע"א אי מההיא הוה אמינא וכו' אבל מתנ' מועטת לא בעי בפניו קמ"ל

שם דכמ"ש בשם הרמ"ה

אבל בתורת מתנ"י לא מהני ביה קנין גרידא לא שנא מלוה לא שנא פקדון דאין מטבע נקנה בחליפין וכתב הב"י דברים ברורים הם:

שם סי"א בשם הרי"ף וכן אי' בירושלמי כ"כ בפרק המקבל וכ"כ בה"ת בשער כ"ח בשם הראב"ד וכ"כ בשער כ"ט וכן הוא דעת הרמב"ם בהל' מלוה ולוה דין ג' שם בשם בעה"ע ושכ"כ אביו הרא"ש בפרק המקבל ובתשובה כלל כ"ט ס"י

שם סי"ג בשם כר"י יבואר שם כי שמעון היא עיקר החייב ולא נשאר על ראובן אלא הדין ערבות וכ"כ העיטור ושדחה ראיית הרי"ף

רמב"ם בפע"ז מה' מלוה ולוה דין ג' וכ' ה"ה ירושלמי הביאוהו בהל' פרק המקבל וכ"כ הטור שם בשם י"א והיא דעת הרי"ף כמ"ש הב"י

טור שם כ"כ בה"ת בשער כ"ח וכ"כ הרמב"ם שם וכמ"ש ה"ה שם

במגו שאם היה אומר פרעתיך הי' נשבע היסת ונפטר

כ"כ בה"ת בשער כ"ח מחודשים סי"ד

עובדא דהנהו גינאי דעבדי חושבנא וכו' גיטין דף י"ד ע"א

כ"כ התוס' שם בשם ר"ח ור"ת וכ"כ הטור בסי"ד

טור בשם בה"ת

דאי לאו דדייק מעיקרא לא הוי משעבד נפשי' ר"ן

דמעמד ג' הוא כהודא' בקנין אף ע"ג דלא אמר אתם עידי ועוד דלמה ישטה בג' דהא לא תבעו לפי כשתובע לו שלא כדין אז י"ל שהוד' לו כדי להשטות בו טור בשם בה"ת וכמ"ש לעיל בסימן פ"א ס"ה

שם בשם בה"ת

שם בשם ת' אביו הרא"ש בכלל ס"ט סי"ו וביאר הב"י דבריו כשהוד' בפני עדים וכמ"ש שם בשם הר"ן וכ"כ התוס' שם ושכן משמע מהא דתנן (בשבועות דף ל"ח ע"ב) מנה לי בידך וא"ל הן וכו' אין לך בידי חייב ולא מהימן לומר אין לך בידי שטעיתי במיגו דפרעתי

וכ"כ הב"י דה"ל יחידאי לגבי כל הנך רבוותא

טור סי"ו והוא ל' הרא"ש סוף פ"ק דגיטין ופשוט הוא

וביאר שם כיון דהאי לא ידע ואיני יכול לישבע להכחיש העד אינו מפסיד דשבועת עד אחד המעיד פרעון מדרבנן בעלמא הוא כדאיתא בהכותב (סוף דף פ"ז) דהיכא דאפשר משתבע והיכא דלא אפשר לא מפסיד

שם סי"ח וכ"כ הר"ן שם בפי' דברי הרי"ף שם

וכתב הב"י דס"ל לרבינו דאפי' לדעת הרא"ש והביאו רמ"א בהג"ה לעיל ס"ט דלא נפטר הממח' וכו' הכא שאני כיון שהוא גרם בעדותו שלא גבה חובו כבר נפטר הלה ממנו

שם בשם ת' אביו הרא"ש כלל ה"ט סימן ז' דלא מהימן לומר שטע' כדי להוציא מה שנתן כבר אדרבה אמרי' דקדק יפה אלו לא הי' בידו לא הי' נותן לו כלום

שם סכ"א ושם בכלל הנזכר סי' ט':

דהחוב שנתחייב היא בו לשמעון אי אפשר לו להפקיע

שם סכ"ד ושם בכלל הנזכר סימן י"ב

ואין כאן לא מלוה ולא פקדון טור

שם סכ"ה בשם תשוב' לגאון וכתבה בה"ת בשער כ"א

שמשתעבד בלא קנין שהרי לוי לא הי' חייב לשמעון כלום ועכשיו נתחייב לו בזה המעמד שם ושם וכ"כ רבינו ירוחם בנט"ו ח"א

שם בשם התוס' פרק הניזקין (ריש גיטין דף נ"א) הביאו הב"י שם

שם סכ"ו. בשם הרא"ש וכ"כ בפסקיו ספ"ק דגיטין

שם ושם בפסקיו

שם לדברי אביו הרא"ש

שהרי לוי אינו יכול לזכות בו ליהוד' עד שיבא המנה לידו

ריב"ש סימן רכ"ב מטעמא דהבו דלא לוסיף עלה הוא מחס"ז

טור בשם הרי"ף סכ"ט כ"כ בה"ת בשער כ"ח בשם הרי"ף.

ודינו מבואר לעיל ס"ט

שם בשם ר"ת כ"כ התוס' בשמו בספ"ק דגיטין דף י"ג ע"ב בד"ה במעמד ג' קנה וכו' וכ"כ הרא"ש בספ"ק דגיטין בשם ר"ת שהוסיף ר"י לבאר דג' חילוקים יש בדבר כו' שהרי אפי' זיכה לו ע"י עכו"ם לא קנה שהרי אין זכיי' לעכו"ם ולא עדיף מעמד ג' מזכייה גמור' שם בתו' וע' בהר"ן ספ"ק דגיטין מאלו דינין

שם בשם ר"י דג' חילוקים יש בדבר שם בתוס' שם סעיף ל' בשם אביו הרא"ש בסוף פרק קמא דגיטין

וביאר שם משום דאינו אלא שומר נב' במה שהיה שומר לראשון ופטור מהאונסין ואפי' אם אנסו העכו"ם עד שהביא הפקדון לביתו פטור ואין זה מציל עצמו בממון חבירו כיון שלא אנסו אלא על פקדון זה והביא ראי' מהגוזל בתרא (דף קי"ז ע"ב) מעובדא דההוא גברא דאפקידו גבי' כסא דכספא וכו' וכדאמר רב אסי שם

ע"ש שהמעשה היה שלקחו משכון הנפקד ופסק ר"י שדין הוא שיעכב הנפקד משכון המפקיד בשביל משכנותיו מעובדא דהגוזל בתרא הנזכר לעיל

סה"ת שער נ"א מחס"ט וכתבו המחבר סימן ס"ו סי"ב ע"ש ובמ"ש שם:

Siman 127

ברייתא פרק חזקת (בבא בתרא דף נ"א ע"ב) וכדמפרש טעמא שם בגמר' ברייתא קידושין דף י"ז ע"ב

פרש"י שאין חכמים מחזיקין לו טובה לפי שלא הצריכוהו לכך ור"ן פי' שעשה שלא כהוגן שהשוה אותו עם ישראל וכדאמרינן גבי מחזיר אב ד' לעכו"ם וכו' ומבואר בריש סימן ס"ו

אוקימתא דגמרא שם אהא דמותיב ממשנ' דסוף שביעית וכפרש"י שם משום דמיחלף בישראל גמור כן הכריע המחבר וכתב שצריך להגיה בטור.

Siman 128

ל' הרמב"ם פכ"ו מה' מלוה ולוה דין ו' וכתב ה"ה מפורש בגמרא נדרים פרק אין בין המודר (נדרים דף ל"ג ע"א) ובפרק שני דייני גזירות (משנה וגמרא דף ק"ז וק"ח) ובהלכות

מהירושלמי הובא בה' שם

ל' הטור

כחנן שם דאיפסקא שם בגמרא דף ק"ט ע"א הלכתא כוותי' וכ"כ הטור בשמו דבכל חוב איירי וכן פרש"י שם בנדרים דף ל"ג ע"ב וכן דעת הרי"ף שהביא הירו' וכ"כ התוס' שם דף ק"ח ע"א בשס ריב"א בד"ה הא מני חנן הוא וכתב הב"י שכ"נ דעת הרא"ש שם בפירושו בנדרים ובפסקיו בפ' בתרא דכתובות ודלא כמ"ש הטור בשמו והב"ח כתב שנ"ל להורות ☜אם תפס הלה שפרע בעד חבירו ש"ח שהיה החוב ברור לא מפקי מיני' והביא ראיות לזה וע' במ"ש בשמו בי"ד סי' רכ"א ס"ב

כ"כ הר"ן בשם הירו' עד שמרא' שאין דעתו קרוב' אצלו למחו' את חובו אפ"ה פטור

ל' הרמב"ם שם

וכתב הסמ"ע בשם בעל הלבושים דלפי מה שנוהגין העכו"ם סוחרים להתפשר עם מי שנתחייב להם על ימים ושנים כשנותנים להם ערבות מסופקין בכה"ג מי שנתחייב לסוחר ובא ישראל אחר וקנה הש"ח מיד הסוחר ובא לתבוע בו את הלוה פשיטא דמצי הלוה לו' הייתי מפייס להסוחר בערבו' לשלם לו על זמנים רחוקים עכ"ל ודבריו נכונים הם

ל' הרמב"ם בפ"ח מה' חובל ומזיק דין ו' וכתב ה"ה מהירושל' פ' הגוזל בתרא ופ' בתרא דכתובות וכר' יהושע בן לוי אע"ג דפליג עלי' רב ווכתב הב"י משום דאסיקנא התם דר' יוחנן כריב"ל ולית הלכתא כרב לגבייהו

בסכ"ב בדין אם העכו"ם אנס וכו' ג"ז שם מימרא דרבא בפ' הגוזל (בבא קמא דף קיג ע"ב) וכפרש"י שם דדינ' דמלכות' דינא.

כתב הכ"מ נראה שרמז למ"ש שם בגמ' וה"מ דאבולי (פרש"י מס קרקע שאכל פירות) וכרגא (פרש"י כסף גלגולת) דההיא שתא אבל שתא דחליף הואיל ואפייס מלכא חליף וכמו שפרש"י שם וצ"ע שכ' הרב רמ"א בהגה בשם י"א

כתב ה"ה שם בירו' ארנון והוא ארנונא האמור בגמ' ופרש"י סעוד' וארוח' ומשאת

Siman 129

ל' הרמב"ם רפכ"ה מה' מלוה ולוה וכתב ה"ה בבא זו ובבא דסעיף ב' פסק הל' בגמ' ס"פ גט פשוט (בבא בתרא דף קע"ו ע"א וע"ב) ופי' רבינו ערב דב"ד שערב מיד הב"ד וכן עיקר

שם ע"ב ופסק הל' בגמ' וביאר שם משום שלא ביאר לו על מה נעשה לו ערב יום אחד וכו' ואין כאן עדות של ממש

שם דין ב' שם בגמ' ע"ב מסקנת הגמ' והלכת' וכו' סרסור שמכר חפץ של ראובן ללוי על תנאי ידוע ושיתן לו ערב לקיים תנאו ואם לא שיחזיר החפץ ההוא ולבש ללוי המלבוש ההוא קודם שנתן את הערב ואחר כך בא שמעון ונעשה ערב ללוי הוי כערב בשעת מתן מעות כי לא קנאו לוי אע"פ שהוא לבש בו עד שיתערב שמעון בעדו לראובן עכ"ל תשובה שבסוף ספר חזה התנופה מחס"א והביאו הסמ"ע

שם ושם בגמ' וכ"כ הטור בשמו

מרדכי פרק גט פשוט מחס"ב

ל' הטור ס"ב

שם בשם הראב"ד ושכ"כ הרמב"ן ממשנה ערב היוצא אחר חיתום שטרות וכו' וכ"כ ה"ה רפכ"ו בשם הרמב"ן שהעלה מסוגיא דפרק הנושא בכתובות (דף ק"א ע"ב ודף ק"ב) שהערב היוצא אחר חיתום שטרות אינו צריך קנין ולדבריו הסכים הרשב"א וכ"כ התוס' שם

שם בשם הרמ"ה ולזה הסכים הטור

שם ר"פ הנזכר כתב ה"ה נראה שהוא מצריך קנין לערבות זה והוא מפרש כן בכולהו בעי קנין שאמרו סוף גט פשוט וכו' כל זה אחר מתן מעות וקודם חתימתה ודעתו כיון שנמסרו ליד לוה המעות אף על פי שהוא ערב בשטר צריך קנין

ל' הטור ס"ה ☜וערבות דידן הן בעד הקנס דאין יכולין לחזור משום בושת ולא בשביל הנדוניא וכתב רבי' ירוחם נכ"ז ח"א ☜הנותן מעות למחצית שכר והעמיד לו ערב בעד השבת אע"ג דלא מידי חסרי' מ"מ כיון דלאו מצוה קעביד משתעבד בלא קנין עכ"כ ונלמד מדין ערב דכתיבה סמ"ע מחס"ז ☜אבל אין יורדים לנכסיו אלא משמתין אותו לקיים שבועתו ☜ואם מת זה שתקע כפו אין מחייבין את יורשיו משום שבוע' ואם עבר ונשאל על שבועתו ועבר הב"ד והתירוהו ע' בי"ד סי' רכ"ח ס"כ מדברי הסמ"ע

בר' ירוחם איתא שמחייב עצמו בקנין וכ' שדעת הראשון נראה עיקר:

שם ס"ו בשם רב האי

דאע"ג דסתם קנין לכתיב' עומד כיון שאין חיוב זה בא לו מצד עצמו אלא שנתערב לאחרים וכל שלא נכתב לית לי' אלא ב"י

ע"ש בשם הרמ"ה

כ"כ בב"י

ל' הטור שם ממשנה סוף בתרא דף קע"ה ע"ב לדעת הרמב"ן והרשב"א מיירי בלא קנין ולדעת הרמ"ה והטור והרמב"ם איירי בקנין וכמ"ש לעיל ס"ד לכן סתם המחבר דבריו ולא העתיק ל' הטור שהזכיר קנין

מימרות דרב ודרבי יוחנן אוקימתא דגמרא שם דף קע"ו ע"א

ולדעת הרמב"ם גם בזה צריך קנין וכמ"ש לעיל סעיף ה' ל' הרמב"ם שם פכ"ה דין ג' כ' ה"ה זאת הבבא מוסכמת בגמ' (משנה וברייתא שם דף קע"ג ע"ב) כ"כ בה"ת בשער ל"ה מהא דאיתא פרק חזקת (ריש בבא בתרא דף מ"ז) דדוקא קבלן בעי דלהוי ליה ארעתא טובא מסי"א

טור ס"ז כ"כ הרא"ש שם בפסקיו בשם ר"ת בפי' מימרא דרבי יוחנן לא שנו אלא שאין נכסים ללוה וכו' (שם) כן הוא בטור

שם ס"ט כ"כ בה"ת בשער ל"ה והרמב"ם פכ"ו ד' ד' וכתב ה"ה שהוא תקנת אחרונים ז"ל

שם ושם בבה"ת בשם רב צמח

שם וכ"כ הרמב"ם שם בפכ"ו דין ב' שלא יהיה כח זה פחות מן הלוה עצמו ושכן הורו המורים

שם סי"א כ"כ הרא"ש בסוף בתרא כדין המפירש בהגוזל דף קי"ב ע"ב וכ' הסמ"ע בשם רבי' ירוחם נ"ט די"א דיין שטע' והוריד המלו' לנכסי הערב קודם שתבע להלו' מסלקין אותו (עובדא ב"ב דף קע"ד ע"א) שם וכ"כ הרמב"ם שם ד' ג' שם וכ"כ הרמב"ם בפכ"ה דין ג' כ"כ הרב המגיד שם בשם הרשב"א

רמב"ם שם בפכ"ז דין ה' וכ' ה"ה דין זה אינו מבואר בגמ' אבל פשוט הוא שאפי' מנכסיו אין גובה במלוה ע"פ כו' וכ"ש מערב שאין נפרעין ואני אומר שאפי' מהקבלן אין נפרעין אלא בראי' וכו' שכל זמן שאין כאן שטר יש לחוש לפרעון כיון שהלוה היה נאמן בשבועתו בלא שובר

ופטור אפילו משבועה ☜אכן יתכן ליתן חרם סתם אם שום אדם יודע אם פרעו אם לאו סמ"ע

מדברי הרמב"ם שם וכתב ה"ה וכן רבינו ז"ל מפרש מ"ש בב"ב דף קע"ד ע"ב בברייתא ואי כתוב בו התקבלתי וכו' הוא דוקא בדשמתי' ומת בשמתי' או מדרכים האחרים

טור ס"ו וכ"כ בה"ת שער ל"ה

שם סי"ז ובשם ה"ר יוסף הלוי כ"כ בה"ת בשמו בשער ל"ה וכ' שכן נוטה דעת הרמב"ן ז"ל

שם בשם ר"ת בסוף בתרא דף קע"ג ע"ב ושכ"כ אביו הרא"ש שם בפסקיו

שם ושם בבה"ת וכן הוא בנוסח הרמב"ם שלפנינו שם בפכ"ה דין ד' וכן הוא גירסת הרב המגיד כמ"ש הב"י וכתב ה"ה עוד שזה דעת הרמב"ן ודלא כדעת הראב"ד בהשגת שם וכ"כ שם בשם הרשב"א דלעולם אם יש נכסים ללוה ה"ז לא יפרע ממנו תחל' דפטומי מילי בעלמא נינהו

משנה כאוקימתא דגמ' שם דמוקי לה בחסורי מחסרא וה"ק ואפסקא שם ריש דף קע"ד הלכתא כת"ק וכ"כ הרשב"א בר"פ הנזקין בשם הרמב"ן שאינו רשאי להחזיר על הקבלן כל זמן שהלוה רוצה לפרעו ☜אא"כ נשא הקבלן ונתן ביד מסי"ד וכ"כ ה"ה בשמו שם פכ"ו בדין ג' כן השיב הרשב"א מסי"ב

פלוגתא דאמוראי שם ופסק הרי"ף כרבא וכ"כ הרא"ש שם והרמב"ם בפכ"ה דין ה' והטור סי"ט

טור שם כ"ב בה"ת שער ל"ה

כ"כ בה"ת שם

טור שם והרמב"ם שם כרבא דאמר כולן ל' ערבות הן

כן הוא ברמב"ם ובטור שם וכת' הב"י משום דמשמע אני אפרע לך בשבילו אם לא יפרע הוא

ברמב"ם שם וכת' ה"ה שהוא כדעת ההלכות שפסקו כרבא דהוא בתרא וכן דעת האחרונים ז"ל וכן עיקר וכ"כ התו' סוף דף קע"ג:

בשם הרשב"א שם סיים סתמא דמלתא קבלן כדיני' הוא וכך אמר תן לי ואני נותן וכענין זה כתב בתו' (שם סוף דף קע"ג) כתבו שם כשאינו מזכיר ל' הלואה ולא לשון פרעון הוי קבלן וכ"כ המרדכי שם והביאו הסמ"ע

ל' הרמב"ם שם פכ"ו דין ג' ממסקנת הגמ' שם דף קע"ד ע"א

ה"ה בשם התוס' בשם ר"ת שם בדף קע"ג ע"ב ושכ"כ הרמב"ן

טור סכ"א וכ"כ התוס' שם בשם ר"ת

שם סכ"ג בשם אביו הרא"ש שם בפסקיו בסוף בתרא

טור סכ"ד בשם בה"ת וכ"כ הנ"י בסוף בתרא בשם המפרשים

וביאר שם לפי שהרשות ביד המלוה לגבות מהלוה או מהקבלן מאיזה מהן שירצה והרי חל שיעבודו על נכסי הלוה שמכר להם ועל נכסי הקבלן לפיכך יכול לגבות מאיזה מהם שירצה

מבואר במ"ש לעיל בסי"ט

כ"כ הטור בסימן ק"ל בשם ה"ר יונה וכ"כ הר"ן אעובדא דההוא ערבא וכו' והא שטרא וכו' (ב"ב דף ל"ב ע"ב) אע"פ שש"ח יוצא מתחת ידי ערב שהלוה לא נשתעבד בשטר זה לערב וכ"כ הרשב"א בשם רבו ה"ר יונה כ"כ בה"ת בשער ל"ה

וביאר כי ערבות אינו דבר שלוקחין עליו שכר שיקנה באמירה והביא ראיה מברייתא הי' מעבורת לפניו ואמר טול דינר והעבירני וכו' ב"ק דף קמ"ז ע"א ע"ש

Siman 130

לשון הטור וכ"כ בה"ת בשער ל"ה וכ' הב"י ופשוט הוא

וביאר שם הואיל ובמצותו נכנסו והוא הרשה אותו לפרעם אם לא יפרע הוא למלוה

ל' הרמב"ם בפכ"ז מה' מלוה דין ו' והביאו הטור

כ"כ הרב המגיד מדקדק ל' רבינו והטעם בזה כיון שהוא נכנס קבלן מחמת דברי הלוה והמלוה הי' יכול לתובעו ולנגשו תחלה אם פרעו ולא המתין שינגשיהו ה"ז חוזר וגובה מן הלוה

גם זו שם בפי' דברי הרמב"ם שכ' שם או שאמר לו הלוה ערבני ולא הרשהו שיתן ופרע החוב אין הלוה חייב לשלם לו כלום

וביאר שם הטעם כיון שהמלוה לא הי' יכול וינוגשו אלא אחר העמדת הלוה בדין וזה קדם ופרעו הרי דין הערב כדין איש אחר שפרע חובו של חבירו שאינו חייב לשלם כמ"ש לעיל קכ"ח

טור בשם הראב"ד בהשגתו שם ולפי שפי' הרב המגיד

שם ס"ג כ"כ בה"ת בשער ל"ה וכ"כ הרמב"ם בפכ"ו מהל' מלוה ד"ז וכ' ה"ה זה מוסכם מן המפרשי' ז"ל וזו היא פשטא של ברייתא ערב שהיא יוצא ש"ט מתחת ידו אינו גובה (ב"ב דף קע"ד ע"ב) אף ע"פ שהיא מתפרשת ביתומים וסיים הרמב"ם שם שמא נפל השטר מיד המלו' ולא פרע זה כלום וכ"כ הטור ועוד טעמים אחרים

שם וסוף הברייתא שם.

שם בשם הרשב"ם שם בכאן לא כתבו הפוסקים דצריך לכתוב התקבלתי קודם הפרעון כמ"ש לעיל בסי' קט"ז ס"ב דשאני התם דקנהו הלוקח בפי' שלא באחריות מה שא"כ הכא גבי ערב דודאי אדעת' דהכי פרע לו וכאלו התנה דמי סמ"ע

שם ס"ה בשם ה"ר יונה ומבואר במ"ש לעיל ס"ס קכ"ט וכ"כ בה"ת בשער ל"ה ע"ל בסוף סי' קט"ז

שם ושם

שם ס"ו כ"כ בה"ת בשער ל"ה וכתב הב"י ופשוט הוא

ל' הרמב"ם שם דין ו' וכ"כ הטור ס"ו וכתב ה"ה שם מעשה ס"פ ג"פ (דף קע"ד ע"א) ההוא ערבא דיתמא וכו' כרב הונא ברי' דרב יהושע שם דאיפסקא הלכתא כוותי' שם ע"ב

כתב ה"ה דעת רבינו ז"ל לפרש' אפי' ביתומים גדולים וכו' וזהו שלא כתב יתומים קטנים וזהו דעת רבו ז"ל והראב"ד ז"ל והטעם בזה שכל שפורע בלא הודע' נראה שכבר הי' תפוס צררי וכו' וקצת מפרשים פרשוהו ביתומים קטנים והראשון עיקר

ג"ז שם פ"ו דין הנזכר וכ' ה"ה מפורש בגמרא שם עכו"ם כיון דדיניהם בתר ערבא וכו' ופי' אין דין זה אלא במקום שדין העכו"ם כן

כ' הב"י כלומר כשפרע ולא הודיעם קיים חזקת צררי וכשהודיע' בטל חזקת צררי

Siman 131

טור בשם ת' להרי"ף ותשובה זו כתבה בה"ת בשער ל"ה בשם ה"ר אברהם בר יצחק וכ"כ המרדכי בפ' ג"פ

ל' הרמב"ם פכ"ו מה' מלוה ולוה דין ח' וכתב ה"ה מ"ש שדין הערב עם הלוה כדין מלוה על פה שיכול לומר פרעתיך כ"כ רבו ז"ל וכ"כ המפרשים ז"ל אלא שאם כ' לו המלוה התקבלתי ונתן לו זכותו הרי הוא עומד במקומו ודין הערב כדין המלוה ואם המלוה בשטר אינו יכול לו' פרעתי כ"כ מדברי הרשב"א ופשוט הוא לא יגרע כח הערב מאיש נכרי דעלמ' שהרשהו המלוה ע"כ ונתבארו דינים אלו בסי' שלפני זה ובסעי' א' וב' טור ומבואר לעיל סי' ע"ג ס"י

שם ס"ד בשם הרמב"ן בת' כ"כ רבינו ירוחם בשמו

ל' המחבר ממ"ש בס' בדק הבית ז"ל בעיני עניות דעתי יפלא למה לא יועיל לטעון ולומר ערבתי לא היה אלא לזמן ובאותו זמן היית יכול לגבית חובך ולא גבית את הוא דאפסדת אנפשך וקרוב אצלי לומר דהאי ת' לאו הרמב"ן חתים עלה וע"ד מ"ש בפ' כיצד (יבמות דף כ"א ע"א) לאו מר בריה דרב אשי חתים עלה עכ"ל וכ' הסמ"ע ☜דמזה הטעם נהגו שמקבלין קנין חדש שמרחיבי' זמן הנישואין ואפשר שהרמב"ן מודה בזה כיון שאינו דררא דממונא אלא מפני הבושת

הסמ"ע וב"ח כתבו שלא מצאו מפורש מי שחולק בזה וע"ש מ"ש בזה

שם ס"ה בשם ת' הרי"ף ת' זו כתב' בה"ת בשער ל"ה בשם ה"ר אברהם ברבי יצחק

שם בשם ת' לרש"י בסה"ת בשער ל"ה

וביאר שם דכיון שהודה בערבות בפני העכו"ם אינו יכול הלוה לישמט ולומר איני מקבל לזה הערב שהכל יודעים שראוי הוא שיקבלוהו לערב והוא כבר הודה לעכו"ם שיחזיר לו המשכון ע"י ערבות

שם ס"ז בשם ת' הרא"ש נכלל י"ח סי' ז' וכ"כ במרדכי בפ' הגוזל בתרא בשם רבינו מאיר וע"ש כי הוא הארוך וע' בטור י"ד בסי' ק"ע

שם ס"י והוא בתשובה הרא"ש כלל הנזכר סי' ז' בשם רבינו מאיר וכתב שם ותולין הדבר בתקנות הקהלות ואני אומר דדינא דגמ' היא כההוא דהמקבל (דף ק"ח ע"ב) זבין לעכו"ם וכו' אלא שמותי משמתינן עד דמקבל עליה כל אונסא דאתי ליה מחמתי' דא"ל אריא ארבעית אמצראי

שם סי"א בשם הרמב"ם בפכ"ה מה' מלוה דין זה בשם רבותיו וכתב ה"ה דין זה לא ידעתיו בשום מקום בגמרא אבל הנרא' לדעת רבינו ורבותיו דשאני ערבו' דמכר כשנותנין המעות על דעת להשתקע נותנין ואין האחריות על הדמים אלא על הקרקע אם יטרפוהו ממנו וכו' ויש בערבות אסמכתא וכו' וכיוצא בזה כתב הב"י ע"ש

כתב ה"ה מוסכם בודאי והצריך רבינו ז"ל קנין לפי שהוא אצלו כערב דאחר מתן מעות לפי שמעות אלו לא נתנו על דעת לגבות

שם ס"ג בשם הרמב"ם שם דין ח' ל' הטור סי"ד

שם סי"ב בשם תשו' אביו הרא"ש כלל ע"ג

וביאר שם דכיון שלא נתחייב המוכר אלא בחזרת המעות אם לא תעשה אשתו השטר גם הערב לא נשתעבד אלא לדבר זה

שם סט"ו בשם הרמב"ם כ"כ ס"פ הנזכר בשם יש מן הגאונים שהורה כן ושלזה דעתי נוטה

שם בשם הראב"ד בהשגתו. וכ"כ ה"ה שם בשם הרבה מן הגאונים ז"ל כדעת הראשונים (שמביא הרמב"ם שחייב לשלם) עד שיש מי שכתב אם הביאו ערב שבת בין השמשות ובמוצאי שבת ברח לא נפטר הערב בכך והביא בזה תשוב' רב נחשון גאון ורב צמח והאריך עוד בזה במה שהשיגו הראב"ד וסיים ובעיקר הדין איני כדאי להכריע

שם דין י"ג כתב שנ"ל כן וביאר שם שכיון שאינו יודע הדבר ששעבד עצמו לא סמכ' דעתו ולא שעבד עצמו

מבואר במ"ש לעיל בש"ס ס"ב

שם דין י"ב הביא' הטור בסוף הסי' וכתב ה"ה שם גם זה לא מצאתי מבואר אבל קצת יש סמך לזה ממ"ש פ' אלו נאמרין (סוטה דף ל"ז ע"ב) ערבא וערבא דערבא שאף ע"פ שהערב אינו נותן מעות אין השני צריך קנין משום דשעת שעבודו של זה כשעת מתן מעות המלו' דמי וכן עיקר:

Siman 132

לשון הטור וכ"כ הרמב"ם פכ"ז מהל' מלוה ולוה דין ט' וכתב ה"ה שלמדו זה כל המפרשים ז"ל מהרבה מקומות ומהם מהמשנ' שבפ' החובל (בבא קמא דף פ"ז ע"ב) העבד והאש' שחבלו באחרים וכו' שם ושם ודין י"א וביאר שם שאין לקטן דעת כדי לשעבד עצמו בדבר שאינו חייב בו וכתב ה"ה ואינו דומה למתנתו שהיא קיימת במטלטלין ממ"ש וכו' משום דהתם מדעת גמר ומקנ' ומוציא הדבר מרשותו אבל כאן אינו אלא שעבוד וכו' בעיא דשלח לי' אבוה בר גניבא לרבא בסוף יש נוחלין (בבא בתרא דף קל"ט ע"א) ולא אפשטא וכתבו הרי"ף והרא"ש ובעיין לא איפשטא הלכך מלוה ע"פ לא גבי מיניה דאיהו דאפסיד אנפשי' דלא אבעיא ליה לאוזפי בלא שטרא וכ"כ הרמב"ם שם דף י"ג וכתב שם ☜ ואם היו אותן מעות הלואה עצמן קיימין יחזירו אותה למלו' וכתב ה"ה בדברי רבינו שרירא ורבינו האי ז"ל וכו' ואפשר שיצא להם מע"ש בגמרא שם לותה ואכלה וכו' דמשמע דלא איבעיא אלא דוקא באבלה אבל איתנהו בעין מחזירין למלוה

רמב"ם שם פכ"ה דין י' ומבואר במ"ש בסימן ע"ז ס"ג

טור בשם הראב"ד שם בהשגתו שדנין בזה כפי המנהג ולמדין מן העכו"ם וה"ה בשם יש שדחקו והעמידו וכו' שאין ראי' להרמב"ם מדין האחין שחלקו ובא ב"ח וכו' ב"ב (דף ז' ע"א) והביאו ראיה מהתוספתא שם תניא המלוה את חבירו ע"י ב' ערבים וכו' ואם אמר ממי שארצ' וכו' וזה דעת הרמב"ן ז"ל וכ"כ הטור בשמו אבל הרשב"א הסכים לדברי רבינו וחולק בין ב' ערבים לשנים שלוו

טור שם

שם ס"ה בשם הרמב"ם שם דין א' וכתב ה"ה זה דבר פשוט ולא מצאתי מבואר

טור ס"ו בשם הגאונים וכתב וזה נוטה לדברי הרמב"ם ז"ל שיכול לגבות כל הממון מאיזה מהם שירצה כמ"ש בס"ג:

Siman 133

טור ורמב"ם ריש פ"ח מה' טוען וכתב ה"ה מפורש בהרבה מקומות בגמ' ומהם בפ' חזקת (בבא בתרא דף מ"ה ע"א) ופ' הנשבעין דף מ"ו ע"ב) ודין המשכון כבר נתבאר וכו' (בסימן ע"ב) (ועיין במרדכי ס"פ המקבל) רמב"ם שם ד"ב כדעת הגאונים והביאו הטור

טור ס"ג בשם תשובת אביו הרא"ש כלל ע' סימן ה' לשון הטור ס"ד וכל הדינים בסעיף זה מבוארים בפ' חזקת שם בשמעתא דאומן מתוך דברי הגמ' (שם) ודברי הרא"ש שם ודברי הרי"ף בסוף המקבל

שם ס"ו בשם תשו' אביו הרא"ש כלל ק"ו וסימן ב' והביאו ג"כ הרמ"א בהג"ה בסי' ע"ב סי"ח

וביאר שם כי הכל תלוי בשבועתו שהב"ד יפסקו לו שישבע שחייב לו כדי דמיו במגו שהי' יכול לישבע דהחזרתי וכיון שראוהו בידו לא יכול וצריך להחזירו

כדעת הטור ס"ז שתמה על מ"ש שם ה"ר יונה שהדין עם המערער אך כ' וביאר שם שיאמר המחזיק שהחזירו לו בעדים ואני קניתיו ממנו שהרי אם היה הנפקד לפנינו גם הוא היה נאמן לומר החזרתי לך בפני פלוני ופ' והלכו להם למדינת הים וכ' הב"ח ודין ה"ר יונה אמת "כשייחד לו עדים והעידו שלא החזיר החפץ:

שם ה"ח וכ"כ הרמב"ם שם ד"ג וכתב ה"ה פרק הנשבעין (דף מ"ו ע"ב) דשלח רב הונא בר אבין וכו' דעת הרי"ף והרבה מן הגאונים דבכל גינא אינו נאמן ולא בעינן ראו שהטמין כלים וכן עיקר ויש לזה ראיה מוכחת בפרק המקבל (מעובדא דרבא דאפיק וכו' דף קי"ו ע"א):

טור בשם בעה"ט דכיון דמטלטלי לאו בני שטרא נינהו לא שייך בהו חזקה וכ"כ הר"ר יונה מטעם שמא שכח למי השאיל או השכיר:

שם וברמב"ם שם מעובדא דרבא דלעיל.

כ"כ הרמב"ם שם בפ"ט ד"ה וכתב ה"ה דעת רבינו שאין ב"ה נשבע היסת אלא כשזה שהכלים בידו טוען טענת ברי אבל ליורש שאין טוען טענת ברי אינו נשבע היסת לפי שאין נשבעין היסת על טענת שמא וכו' וכתב ה"ה שדעת רבינו עיקר:

שם ד"ג כתב בשמם דנשבע היסת:

בהשגתו שם בפ"ט כל נוטל נשבע בנק"ח והר"ב רמ"א לא פי' כדברי מי מהם והסמ"א כת' שבועות היסת כיון שדחה ה"ה דעת הראב"ד מדלא מנו זה במשנתינו בכלל הנשבעין וניטלין וכתב הב"ח שכן דעת הטור והסמ"ג שלא הביאו דברי הרמב"ם ולא מ"ש בשם הגאונים וכ"כ הרא"ש בפ' חזקת דף צה דביתומים משביעין ליה אפילו בשמא וכמ"ש לקמן בסי' ק"נ ס"ו.

שם ברמב"ם:

טור סי"ב

שם סי"ג בשם הרמב"ם שם פ"ח דין ז

כן פי' הב"י דברי הרמב"ם ושכ"נ מדברי ה"ה שם ולענ"ד מפורש משמעות דברי ה"ה שם שכן היה גרסתו ברמב"ם:

דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן כיון שלא יצא לו שם גנבה בעי' ה"ה שם:

דברי הר"ב רמ"א לא הבנתי שהרי הטור הבין דברי הרמב"ם שהמערער טוען שהשאילם או השכירם כמ"ש הטור מפורש וע"ז כתב איני מבין דבריו והסכים עם השגת הראב"ד אבל כשהמערער טוען שנגנבו כמ"ש המחבר לעיל בזה גה הטור מודה וכמ"ש לעיל בשם ה"ה והביאו הב"י וכן ראיתי בסמ"ע שתמה עליו ג"כ בזה:

שם ברמב"ם והביאו הטור:

Siman 134

ל' הרמב"ם רפ"ט מה' טוען ונטען וכתב ה"ה פ' חזקת משנה אומן אין לו חזקה (דף מ"ב ע"ב) ובגמ' (דף מ"ה מו) יש שקלא וטריא הרבה ומסקנת הגמ' שאע"פ שלא מסר לו בעדים כל זמן דאיכא ראיה אינו נאמן לומר לקוח הוא בידי ודעת רבינו כדעת כל הגאוני' ורבו הרב אבן מאגש ז"ל דכל היכא דאיכא מגו הרי האומן נאמן וכו' חוץ מהרי"ף וכו' ודברי רבינו והגאונים ז"ל עיקר כן כתב הטור והרא"ש שם כן כתבו התוס' שם בדף מ"ה בד"ה אי הכי.

לשון הטור ס"א

לשון הרמב"ם שם

שם דין ג' וכתב הרב המגיד שכל הדינין שכתב רבינו בדין האומנין כולם מתבארים שם בסוגיא ואין צורך להאריך בביאורו

כמימרא דרבא שם דף מ"ו ע"א

טור ס"ב כן כתבו התוספת שם בד"ה שפיר קאמר וכו' ומטעם שהביא רמ"א בהג"ה

שם ס"ג הדין והטעם ברייתא וגמרא שם ע"ב

שם פ"ד ברייתא שם דף מ"ז ע"א וכן כתב הרמב"ן שם דין ג' טור כן כתבו התוספת שם והרא"ש שם בפסקיו

שם ס"ה מימרא דרבי יוחנן וכדמפרש בגמרא שם

ב"י בשם התו' שם בד"ה ירד מאומנותו והרא"ש שם בפסקיו

Siman 135

ל' הטור מימרא דר"ל הגודרות אין להם חזקה וכו' (פ' בהמה וחיה ההולכים בשוק ב"ב דף ל"ו ע"א) המחבר השמיט מ"ש הטור אא"כ החזיק בה ג' שנים ממימר' דרבא שם וכפי' רשב"ם שם דקאי נמי אגודרות וכמו שכ' הרמ"א בהג"ה אבל הרמב"ם בפ"י מה' טוען דין ד' ס"ל דלא אמר רבא אלא אעבדי' ולא אגודרות וכתב ה"ה שם ד"ד ונראה סיוע לדבריו ממה ששנינו במשנה חזקה בעבדים ולא הזכירו בבהמה וחיה ומדברי בעה"ע נראה כדעת רבינו

שם בגמ' בעובדא דהנהו עיזא דאכלי חושלא

ל' הרמב"ם ד"ג וכתב ה"ה הוא בהסכמה מן הגאונים ז"ל שכל שאינו טוען שגוף הדבר הוא שלו יש לו לישבע בנקיטת חפץ (וכמ"ש לעיל סימן ע"ב) לשון הטור ממשנה הנזכרת וכמימרא דרבא שם וכ"כ הרמב"ם שם ד"ד

מימרא דרבא שם הדין והטעם:

Siman 136

ברייתא כ"כ דמ"ו ע"א ומטעמא דא"ר הוי יתיבנא קמי דחביבי ואמר לי וכי אין אדם עשוי לומר לאומן מכור לי טליתי וכמו שפירש רשב"ם שם וכתבו התוספ' שם אבל אם לא היה עשוי לו' למכור לא היה מותר מחמת שטעה אומן ונתן את שלו לחבירו דהוי כנתחלפו לו כליו בבית האבל וכו' כמבואר בס"ב

אוקימתא דרב חייא בר רב נחמן שם

ג"ז שם:

כנ"ל וכן הוא שם בגמרא ובטור:

שודאי טעה ואסור להשתמש שלא מדעת. רשב"ם וכמ"ש בסעיף שאחריו:

שם בברייתא.

ממשנה נטלו ליסטים כסותו וכו' בבא קמא דף קי"ד ע"א וכאן לא נתייאשו הבעלים מהם ומברייתא דלעיל וכ"כ בהגהות מרדכי שם בב"ק אבל ודאי אם השכינה עשו בו תקנת השוק וצריך להחזיר הדמים כמבואר לקמן סימן שנ"ו

Siman 137

ל' הטור ממימרא דרב זביד ב"ב דל"ג ע"ב ופי' רשב"ם שם דמלתא באנפי נפשא היא וכדמפרש טעמ' בגמ' שם דלא חציף אינש למיכל פירי דלאו דיליה ושטרא לפירי לא עבדי אינשי

ל' הרמב"ם פ"ה מה' טוען

טור שם סעיף ב' ממימרא דרב יהודה האי מאן דנקיט וכו' שם.

כפירש רשב"ם שם וכן פי' התוספת

מבואר שם מטעמא דלא חציף אדם וכו' כמ"ש לעיל

שם סעיף ג'. וכ"כ הרשב"ם שם והתוספת שם בד"ה אי טעין וכו'.

עובדא שם לקמיה דרב נחמן וא"ר נחמן הדרא ארעא והדרא פירי

שם ס"ד וכן כתב התוספת שם בשם ר"י וריב"ם והביאו ראיה מהא דאמרינן בפרק החובל (בבא קמא דף צ"א ע"ב) נטיעותי קצצת אתה אמרת וכו' דמשמע שם דאינו נאמן במגו דאי בעי אמר אתה מכרת לי לקוצצו וכ"כ הרא"ש.

Siman 138

ל' הרמב"ם בפ"ט מה' טוען דין ז' ממשנה ריש מציעא וכתב ה"ה ורבינו כתב כלי ולא הזכיר טלית לפי שיש בדין הטלית חלוקון יתבארו בסמוך:

שם ברמב"ם

שם במשנה:

לשון המחבר כדמפ' לה רב הונא שם ד"ה ע"ב וכדמפרש טעמא שם

וכתב סמ"ע מדכתב המחבר סתם משמע דס"ל כדעת ר"י והרא"ש שאפי' דודאי איכא א' מהם רמאי כגון שכל אחד אומר אני ארגתיה אפ"ה יחלוקו והביא' הטור:

טור

שם במשנה

לשון המחבר וכדמפ' לה רב הונא כמ"ש לעיל

אוקימתא דרב פפא שם דף ז' ע"א למשנה דלעיל

מימרא דרב משרשי' שם ש"מ מהאי סודר' וכו':

שם בגמ' וכפיירש"י וכדמפ' לה בגמ' שם:

שם תני רב תחלופ' בר מערבא קמיה דרבי אבהו וכו':

כן כתב הרמב"ם שם דין ט' וכתב הרב המגיד שם ופי' רבינו מה שאמר בגמ' ומחוי ר' אבהו ובשבוע' קאי על השאר בדוקא שמה שכל א' תפוס אין צריך שבועה וכן כ' רב האי ובה"ג:

שם כתב הרב המגיד שם שבכל דבר יש גלגול:

מסקנת הגמ' שם דף ח' ע"א:

ל' הרמב"ם שם דין י"א בריי' ואוקימתא בתרא שם דף ו' ע"א.

שם דין י"ב וכתב הרב המגיד שם בעי רבי וירא וכו' ולא איפשט' בעי' זו ולזה פסק רבינו שאין מוציאין מיד זה שתפסו כיון שהדבר ספק ועוד שאמר שם שאת"ל תקפה אחד בפנינו אין מוציאין מידו דרך רבינו לפסוק כאם תמצא לומר

שם בפ"ט מהל' טוען והביאו הטור ס"ז וכתב ה"ה הטעם דע"כ לא אמרו דאין מוציאין אותה מן הראשון אלא משום ספיקא והממע"ה אבל עכשיו שחזר זה ותקפה חזר הדין למה שהיה בתחלה שהרי שניהם תקפוה זה מזה ודאי חולקין ושכן עיקר ושכבר הסכים הרשב"א לדעת רבינו וכתב הסמ"ע בשם הגמ' דאפי' לפי סברא זו אם הקדישה הראשון קודם שתקפו ממנו הוה הקדש ותו לא פקע.

ברייתא ואוקימתא קמייתא שם בגמ':

רמב"ם שם דין י"ג והביאו הטור בס"ח.

כ"כ סי"ח. בשם הרמב"ן והרשב"א והא דלא נאמן בטענה השכרתי' במיגו דתקפה ממנו תירצו דמגו במקום חזקה כי האו לא אמרי':

Siman 139

לשון הטור:

פרק חזקת (בבא בתרא דף ל"ד ע"ב) ופי' ארבה ספינה שבנהר:

טור כן כתב הרא"ש שם בפסקיו וכתב חכמים פסקו בל דאלים בפעם הזאת גבר וסמכו ע"ז דכל מי שהדין עמו קרוב להביא ראיות ועוד מי שהדין עמו ימסור נפשו להעמוד שלו בידו ממה שימסור האחר לגזול ועוד יאמר מה בצע שאמסור נפשי היום או למחר יביא ראיה ויוציאנה מידי:

שם ושם מטעם דלא מסתבר שתקנו חכמי' שיהיו כל ימיהם במריבה ומחלוקת

לשון הטור סעיף ב' מימרא דנהרדעי ד' ל"ה ע"ב ומפירוש רשב"ם שם דכיון שיש לו טענ' לא גרע מב' הראשונים

במימרא דרב אשי שם

בשם ר"י:

עובדא דההוא ארב' וכמסקנת הגמ' הלכתא וכו' שם דף ל"ד ע"ב:

ל' הטור מעובדא דקריבי' דרב אידי בר אבין וכו' שם דף ל"ג ע"א וכגירסת תוס' בשם ר"ח בד"ה ה"ג לבסוף וכו':

כן כתב הרמב"ם בפט"ו דין ג' כפי גירסתו שם בגמ' דאיהו קריביה טפי וכתב ה"ה שם וגירסא אחרת יש בזה ולדברי הכל דינו של רבינו אמת:

כאביי ורבא שם וסברי כיון דאודי אודו עוד ס"ח וכ"כ ב"ה שם לדעת הרמב"ם דין ט "ראובן שהחזיק בקרקע ג' שנים ויותר כראוי ומת וקודם מיתתו הודה שהקרקע היא של שמעון וב"ח של ראובן בא לגבות מהקרקע שהחזיק ראובן פסק מהרש"ל בתשובה סי' א' שהדין עם שמעון:

ע"ש דכ' זהו אמאי דפסק תלמודא בגיטין דף ס' ע"ב השת' דלא איתמר הלכתא וכו' כל דאלם גבר ופי' דהתם לא הוי חלוקה שייכי וכו' דאי הוה שתי עילאי פלג' דיומא וכו' עדיין הוה קפיד' דמאן לתחיל ותו דלמא בכה"ג הוי פסידא לתרווייהו ובהכי מתיישב ההיא דתשוב' מוהר"ם פ"ק דב"ב בהא דרצו השותפין להכריח את ראובן ליקח את חלקו במערב וכו' ופסק כל דאלים גבר ועיין בר' ירוחם נ"ג ח"ה שכתב ו' חלוקים בממון העומד בספק וכתב דלא אמרינן כל דאלים גבר אלא כשאינו ביד שום אדם וכגון דאיכא למיקם עלה דמלתא כגון זה אומר של אבותי וכו' כדלעיל בסעיף הסמוך וכ"כ המהרי"ק שורש קצ"ד דלא מהני תפיס' בספיקא דדינא דרבוואת' אלא בנדוניי' חתנים וע"ש וכמבואר בא"ה סוף סי' נ"ג וראיתי שהרב סמ"ע כתב בכיוצא בזה ע"ש:

Siman 140

לשון הטור וכ"כ הרמב"ם רפי"א ובכמה מקומות בתלמוד אמרו כן ומה' בפרק חזקת (בבא בתרא דף ל' ע"א) עובדא לקמיה דר' חייא שם דף מ"א ע"ב וכמ"ש התוס' שם דף ל' סוף ע"א:

נתבאר בסי' צ"ה וכחב הרשב"א ששבוע' כזו ☜אם מת המחזיק קודם שנשבע אין אומרים בשבועה זו אין אדם מוריש ממון שיש בו שבועה לבניו אלא היורשים נשבעים שבועת היורשים שלא פקדנו אבא מחס"ו והביאו הסמ"ע:

שם ושם כ"כ הרי"ף והרא"ש דהכריחו מסוגיא דתלמוד' דכל היכא דליכ' סהדי שהיה קרקע של התובע נאמן לומר שלך היתה ולקחתיה ממך במגו דאי בעי אמר לא היתה שלך מעולם וכ"כ הרמב"ם שם.

כ"כ הרשב"א בתשוב' נלע"ד דקאי אחלוקה שניי' בסעיף דלעיל אם אין עדים לראובן שא"צ שמעון חזקה אלא נשבע וע"ז כתב המחבר שזה שאין למערער עדים אם החזיק ג' שנים אין מוסרין לשבועה וכן ראיתי בסמ"ע שכתב כן ביישוב הראשון שכתב וכתב על מ"ש הר"ב רמ"א בהג"ה שהם דברים דחוקים:

ל' הטור ס"ב פשוט בכתובות דף י"ט ע"א דאמרינן ליה קיים שטרך וחות לדינא:

שם ס"ג וכ"כ הרמב"ם ריש פט"ו מברייתא פלוגתא דר' ורשב"ג שם ב"ב בסוף דף קס"א וכאוקימתא בתרייתא שם דף קעא ע"א דבצריך לברר פליגא ומסקנא הלכה כרבי ואף רבי לא אמר אלא לברר:

וכן פי' בהלכות וכן כתבו התו' שם ריש ע"ב שכן פי' ר"ת לברר אמיתת הדברים ולהעמיד על האמת ואם ימצאו ויאמרו לא ראינו מעולם מחייב אבל אם לא ימצא לא אבד בכך שאין סברא שהי' מחייבו וכו' אם לא יוכל לאמת דבריו שלא הי' צריך לטעון וכו':

טור בשם ר"ת כתב הב"ח פי' דאינו נאמן אלא צריך שישבע' שאבדו:

שם בשם רב האי וכ"כ הרב המגיד שם והטעם דחזקה מכח שטרא קא אתיא

תשו' הרשב"א סי' תתקס"א מחס"א

ל' הטור ס"ד משנה שם דף כ"ח ע"א כתוב בתשובת מיי' ס"ס אישות סי' ה' דלא מהני חזקת שלשה שנים אלא כנגד הטוען על גוף הקרקע אבל לא כנגד מי שיש לו שיעבוד חוב או כתיבה עליה די"ל לא חששתי למחות כיון דאין הקרקע שלי ושמא אמצא לגבות מבני חורין וע"ש שהאריך סמ"ע:

כדמפרש רבא טעמא שם דף כ"ט ע"א

שם ס"ה ושם במשנה

כמימרא דרב הונא שם בגמרא דבעי' רצופות

מימרא דמר זוטרא ואי טעין וכו' שם ופירש רשב"ם שאין מחייבין את המחזיק להעיד בפי' על כל הימים והלילות וכמו שפירש ריב"ם דבריו שם בתוספת

כמימרא דמר זוטרא שם

כמימרא דאביי שם ע"א

טור וכ"כ הרא"ש שם בפסקיו

גם זה שם ושם בפסקיו

שם ריש ע"ב ומודה מר זוטרא ברוכלין וכו' וכפי' רשב"ם שם

פי"ב מה' טוען ד"ב וכתב הרב המגיד סובר רבינו לפרש הא דאמר מר זוטרא ואי טעין וכו' (שם ע"א) דהך טענה ואפי' היא בשמא מקבלין אותם וכתב עוד יש שחלקו על רבינו וכו' וסברי שאין מקבלין ממנו אלא בטוען ברי ונראה דברי רבינו

שם דין ג' וכפי פירושו בהא דמודה מר זוטרא ברוכלין וכו' הנזכר לעיל

מדברי ר"ח שפירש הא דמודי מר זוטרא ברוכלין וכו' שהיה המחזיק או הדרים בו מכחו רוכלין אע"פ שלא דרו בו שלשה שנים רצופין אלא שהיו בחזקתן שלשה שנים הוי חזקה וכמ"ש הרמ"א לקמן והביאו הטור בסעיף ט"ז וכן כתבו התו' שם בשמו וכן לדברי ר"ח שפירש הא דמודי מר זטרא ברוכלין וכו' אעדים קאי שאין צריכין להעיד ממש שהרי הם מחזירין בעיירות אלא יעידו שבחזקתו היה הבית ג' שנים כמ"ש התוספת שם בשמם

ל' הטור ס"ז כדאמר רב אשי לר' יימר דייני דשפילי הכי דייני מי לא עסקינן וכו' שם ע"א

ואף ע"פ שהמחזיק צריך להחזירו לכם מ"מ פעמי' שאין לו טור

שם ס"ח בשם ה"ר יונה

נ"י בשם הרשב"א לפי שקודם היה השוכר מתיירא שמא יפסיד שכרו ועכשיו שזה מחזיר שכרו לידו מצילו מן ההפסד איכא למיחש שמתוך שהוא מתבייש מזה שעושה עמו לפנים משורת הדין יעזור לו

טור סעיף ט' בשם ה"ר יונה

שם ס"י בשם ר"ח כן כתבו התוספת בשמו שם דף כ"ט ריש ע"ב

שם סי"א בשם ראב"ד וכ"כ בעה"ע דשטרא קלא אית ליה

שם בשם ה"ר יונה ולא דמי ללקיחות דלא מהני כמבואר בסימן קמ"ד ס"ב דהתם אין שם המוכר נקרא על הקרקע אבל שוכרים ששם המשכיר נקרא על הבית וידוע שמחמת המשכיר ירדו לתוכו והוה לו למחות ולזה הסכים הטור

שם סי"ב בשם הרשב"א דס"ל כר' יהושע סנה' ד' י' ע"ב דעדותן מצטרפת אפילו בקרקע

ל' הרמב"ם פי"ב מטוען דין ג' מהא דאיתא שם בפ' חזקת (בבא בתרא דף כ"ט ע"ב) ומודה רב בחנותא דמחוזא דליממא עבידי וכו' וכפי פירושו דבג' שנים מיממא סגי וכתב ה"ה מדברי אבן מגאש נראה כדעת רבינו גם קצת המפרשים כתבו כן והביאו הטור בפי"א

דס"ל דלא נחרבו החניות אלא שאף ע"פ שחזקתן מפוזרות הוי חזקה אבל ודאי שלמים בעינן הלכך צריך שתהיה חזקתה ו' שנים כדי שיהיו ימים בלבד ג' שנים:

שם די"ד ה"ה והרב ב"י לא כתבו מוצא דין זה ונלע"ד שפסק כדא"ר יוחנן משום ר' בנאה בכל שותפין מעכבין וכו' שם דף נ"ז ע"ב וכיון שהחזיק חבירו בזה שלשה שנים ובא בטענה הוי חזקה ולפיכך לא חילק בין חצר לרחבה שאחורי הבתים כאוקימתא דרב נחמן וכו' שם וכמ"ש הרי"ף שם וס"ל לרבי' דמאי דתנן במתני' דבעשה לו מחיצה הוא דיש לו חזקה איירי בדלא החזיק בזה ג' שנים וכתבה רבינו בפ"ה מהלכות שכנים דין ה' וכתב ה"ה שם ודברי המחבר בלא חזקה ג' שנים הם וע"ש:

Siman 141

ל' הרמב"ם ריש פרק י"ב מהל' טוען וכתב ה"ה משנה שם חזקת הבתים כו' (דף כ"ח ע"א) ואלו שהזכיר רבינו מהם מפורשים במשנה בגמרא (שם דף כט) ומהם יוצאים מן הכלל שאמרו וכל דבר שעושה פירות תדיר חזקתן שלשה שנים ואינה מיום ליום

שם כדאמר שמואל זו דברי ר' ישמעאל ורבי עקיבא אבל חכמים אומרים וכו' וקי"ל כשמואל אליבא דחכמים

שם כרבא שם דהקשה אהא דאמרי נהרדעי וקי"ל כוותיה

כן הוא ברמב"ם וטור:

ל' הרמב"ם שם דין ד' מימרא דרב הונא שם דף כ"ט ע"א:

שם וכדאמר רב חמא ומודי רב הונא באתרא דמוברי באגי וכו':

טור ס"ה בשם ה"ר ישעיה דכ"ש דה"ל למחויי דלא מיתבה ארעיה:

טור לדעתו דיכול המערער לומר גלית בדעתך שאינה שלך שעשית כמו גזלן ששומט ואוכל כל מה שיכול להוציא ממנה ואינו חושש לשנים הבאות מפני שיודע שלא תשאר בידו:

ל' הרמב"ם שם דין ט' פלוגתא דתנאי דאמוראי שם דף ל"ו ע"ב ומשמע דלמסקנא לא הוי חזקה וכ"פ ש"פ.

כ' ה"ה זהו שאמרו שם (ע"א) אמר רב נחמן תפתיחא לא הוי חזקה וכן פי' רבינו האי ז"ל בספר מקח וממכר ופרושים אחרים יש וזה עיקר

פי' פתח שחרשה ושדדה שהחליקה אחר החרישה בכלי כדרך הכפריים ופסוק הוא בישעיה סימן כ"ח:

שם אפיק כורא ועייל כורא וכו':

טור ס"ו בשם הירושלמי

שם ס"ז בשם הרמב"ן שלמדוהו הדיינין מדין ראוהו חורש וכו'. דלעיל:

ג"ז שם ס"ח בשם הרמב"ן מהירושלמי

שם בשם שאר מפרשים ואביו הרא"ש וכמ"ש הרמ"א

ל' הרמב"ם שם פי"ב די"א מימרא דרב יוסף שם דף ל"ו ע"א.

שם מימרא דרבא שם

שם דין י"ב וכתב ה"ה שם אמר רב יהודה אכלה ערלה הרי זו חזקה תנ"ה אכלה ערלה וכו' הוי חזקה כך היא גירסת הגאונים וההלכות ע"כ וכן כתבו התו' שם בשם ר"ת

והראב"ד בהשגות כן כתב כמגיד בשם יש מן המפרשים ובכלאים נדחקו לפרש בזורע בין הגפני' והוסיפו הפירות ולא הוסיפו הזמורות וכן כתבו התוספות שם והביאו ראיה מעובדא דרב יהודא בחבילי זמורות כו' כתובות דף פ' ע"א

שם דין י"ג וכתב הרב המגיד מפורש ר"פ חזקת (בבא בתרא דף כ"ח) ע"ב

שם דין ט"ו וכתב הרב המגיד שם (דף ל"ו ע"א) אמר רב יהודה האי מאן דאחזיק מגודא דארודי ולבר כו' וטעמו מבואר שם.

שם ד"ז וכתב ה"ה שם בראש הפ' מימרא דרבה וכאתקפתא דרב ביבי בר אביי (שם דף כ"ט ע"ב) .

טור סי"ד בפסק ו כיון דלא הוי דבר חשוב:

שם סט"ו מהא דאמרינן (שם דף ל"ו ע"ב) דאיכא בינייהו דקל נערה וכפרש"י בשם ר"ח וכשמואל וכן פי' הרא"ש בשם ר' האי:

שם סי"ז בשם אביו הרא"ש

ל' הרמב"ם שם פי"ב די"ט וכתב ה"ה שם (דף ל"ו ע"ב) אמר אביי מדר' ישמעאל נשמע וכו' כתב ה"ה שלמדנו דין זה ממאי דאמר ר' ישמעאל דבשדה אילן כנס את תבואתו וכו' ובודאי התבואה היא מפוזרת בכל השדה וכן הזתים והקיץ וכו' שכן דרכן של בני אדם לפזרן בשדה ולזה הוה חזקה כל חד לחבריה וכן הדין באילנות אלו דדוקא מפוזרין וזהו דעת רבינו:

שם דף ל"ז ע"א התוספת פירשו שם בשם ר"ח כגון בנות שוח שמשעת שנחנטות עד לקיטתן ג' שנים ועשרה שאכל בראשונה חנטו כבר לפני ב' שנים ושל שנייה חנטו אשתקד ושל שנה ג' חנטו בשנה ראשונה שהתחיל להחזיק וכ"כ הטור:

כתב ה"ה שם בגמרא והוא דבאזי בזוזי ופי' רבינו דוקא כשבזזו העם שאר הפירות אבל הראב"ד בהשגתו פירש כמו בזעי בזיעי והוא ל' פזור שאכל ג' מכאן וג' מכאן כו' וכן פי' הרשב"ם והתוספת והרא"ש שם שאכל בכל שנה שלשה מפוזרות בכל בית סאה וכן כתב הטור וגם את זה לא ידעתי מה שלא הגיה עליו הרמ"ה בדין זה:

כנ"ל וכן הוא בטור ובגמרא ממימרא דאביי.

טור וכדפירש רשב"ם שם ותוספת כתבו שם דלא קנה קרקע כל עיקר:

שם בשם רשב"ם:

שם בשם ר"י וכ"ב הרמ"ה.

שם בשם הרמ"ה

פי' שאין אחד מחבירו ד' אמות:

לשון הטור שם ס"כ כאתקפתא דרבא שם דף ל"ו ע"ב וטעמו מבואר שם:

ל' הרמב"ם שם דין י"ז וכן כתב הטור סכ"א במימרא דרב פפא שם ע"א וחצי קרקע דקאמר לאו דוקא אלא הצריך לאילנות תחתיהן וביניהם וכן כתב הטור בשם פי' רשב"ם וכתב הרב המגיד ודעת רבינו שסוגיא משמשת לב' ענינים האחד למוכר ולוקח והאחד בחזקת שליש וכ"כ התוס' ולזה הסכים הרשב"א אלא שהם חלוקים בפי' חצי קרקע (כמ"ש התוס' שם) כן הוא ברמב"ם:

ל' הרמב"ם שם דין י"ח כאתקפתא דרבא וכדמפרש שם בבא מאמת טענה שם ריש דף לח:

טור סנ"ד כדא"ל רב אשי למר קשישא בריה דרב חסדא

Siman 142

מימרא דר' אבא ב"ב ד' ל"ה ע"ב וכפירש רשב"ם והתוס' שם:

וכ"כ הרשב"ם שם בשמו:

וביאר שם אע"ג דאמרינן דעביד אינש דזבין דיניה פי' שלא יצטרך לערער עוד☜ אבל לא עביד איניש דזבין מגמלא אודני' ר"ל לא יקנה על שנה ולאחר שנה יצטרך לחזור ולדון ולפשר עמו וכן בשכירות דעביד אינש דזבין דיניה דהיינו להיות לו לחלוטין ולא שישכור דינו ויצטרך לחזור ולדון עמו סמ"ע בשם דרכי משה:

מימרא דרבי זביד שם:

שם בגמ':

כדא"ל רב כהנא לרב אשי שם:

שם ס"ד עובד' דרב ענן לקמיה דרב נחמן שם דף מ"א ע"ב:

שם בשם ה"ר יונה וכן כתב הב"י בשם הרשב"א בתשובה שכל שהכיר שמעון בנזקו ובא וסייעו עמו בודאי מחל כו' ואע"ג דמשמע בירושלמי איפכא וכו' אין לנו אלא כגמרתינו:

שם כיון שלא השיב גבולו ולא נכנס בשלו וכתב הסמ"ע דסמך אזה דכל אימת שירצה יכול לסתום החלון:

בפ"ז מהלכות שכנים דין י'.

Siman 143

משנה ב"ב דף כח ע"א.

טור מהא דאוקימנא שם דף לח ע"א דמחאה שלא בפניו נמי הויא מחאה משמע מיהו דאפי' החזיק בפניו בעי שלשה שנים:

כאוקימתא דגמרא שם דמתני' דקתני עד שיהא עמו במדינה בשעת חירום שנו

עובדא שם לקמיה דרב' דף ל' ע"א ופי' רשב"ם בשוקי בראי בארץ מרחקים דמקום שאין השיירות מצויות וכן כת' הרי"ף בשם רב האי וכן דעת הרמב"ם בפ' י"א מהל' טוען ד"ן כ':

כן פי' הטור וכתב הב"י ופשוט הוא:

שם וכן ברשב"ם שם:

שם בשם הרמב"ם שם דין ג' וכתב ה"ה ודברי טעם הן והכ"מ שם תמה בזה שיותר טרדא יש בשווקים שבעיירות וכו' ואפשר דשווקים דקאמר היינו ירידי' פירייא"ש בלע"ז דכשה' בכפרי' מתאספים עם רב ביותר משום דרווח להו עלמא טובא:

טור ס"ב כ"כ הרא"ש שם בפסקיו:

שם ס"ג מימרא דרבא שם ד' ל"ח ע"ב:

אוקימת' דגמרא כמימרא דרבא שם

שם ס"ד בשם הר"י ברצלוני ז"ל והשמיט הרב המחבר מ"ש ג"כ דאין מחזיקין בנכסי נטושים דכיון דפי' כעושים הוא שהוא במקום רחוק דלא שכיח שיירא ואינו יודע מי החזיק וזה נתבאר בסעיף א' וכת' בסבד"ה אע"פ שאלו הג' אינן מבוארין בגמ' טעמא דמסתבר היא:

Siman 144

לשון הרמב"ם בפי"ב מהלכות טוען דין ה' וכ"כ הטור עובדא דרמי בר חמא ורב עוקבא בר חמא וכו' לקמיה דרב' שם דף כ"ט ע"ב:

שם בגמ' וכפי' רשב"ם שם דשוב א"י לו' מה שלא מחיתי הייתי סבור שאתם יראים להחזיק ג' שנים רצופות שהשטר מוכיח שלא בשביל כן עושים:

טור בשם הר"ר יונה:

אם יש עדים שדר בה המוכר יום א' הוא ממש עובדא דלעיל:

ל' הטור ס"ב וכ"כ הרמב"ם שם דין ו' וכתב ה"ה שם בגמ' ג' לקוחות מצטרפין אמר רב וכולן בשטר וכולי (שם סוף רמ"א):

שם ס"ג ורמב"ם שם ד"ז ברייתא שם דף מ"ז ע"א:

כתב ה"ה ופי' הבן המחזיק בין שהוא קטן בין שהוא גדול הדין שוה לדעת רבינו ואף על פי שאין חזקת קטן חזקה וכו' שאני הכא שסאב התחיל להחזיק הרי זה חזקה שהרי בטענה האב הוא בא זה:

שם ושם וכן פי' רשב"ם:

ל' הרמב"ם שם ד"ח וכ"כ הטור ס"ד:

ברייתא שם וכתב ה"ה אוקימתא משורש שם [משמיה דרב פפא] ופירוש כשהבן הזה הוא גדול אבל אם הוא קטן אין מחזיקין בנכסיו אע"פ שהתחיל להחזיק בחיי אביו וכו':

טור בשם י"א כפי' הרשב"ם שם וכ"כ התוס' בשם ר"י שם

שם בשם רבינו יצחק וכ"כ ה"ה בשם הרשב"א ושכ"נ מדברי רבינו שלא הזכיר שטר ופשוט הוא שדין מכירה שהוא מחאה הוא בכל מחזיקים וכתב הרשב"א סי' תרמ"ב דאם הקדיש' המערער לאחר שאכל המחזיק שנה וכו' נתבטל' החזק' דשלמו לו שאר שני חזקה בפני מי שאינו יודע למחות וע"ל ס"ס קמ"ט מזה סמ"ע בשם ד"מ:

Siman 145

מימרא דרב יהודה ב"ב דף נ"ו ע"ב והביאו טור בסעיף ד':

כדא"ל רב יהודה לרב נחמן שם וכתב הטור לפיכך א' אומר חטין וא' אומר קטניות אין מצטרפין דבהכי לא טעו אינשי כ"כ התוס' שם ריש דף נ"ז:

פשוט שם בגמרא מתקיף לה רב נחמן אלא מעתה וכו':

כדא"ל רב יהודה שם.

עובדא שם דף ל"ג ע"א לקמיה דרב נחמן:

טור ס"ה כ"כ התוס' שם סוף ע"א הדין והטעם:

עובדא שם לקמיה דאביי וכדאמר להו אביי לרבנן שם דף לד ע"א:

טור שם ס"ז כ"כ שם התוספות:

שם וכתב הב"י שבועות אלו שבועות היסת הן ופשוט הוא וכן כתב הרמב"ם בסוף הלכות טוען.

משנה שם דף נ"ו ע"ב:

טור סי"א בשם הרמב"ם בסוף ה' טוען דין ז' וכתב ה"ה דברי רבינו ברורים ופשוטים:

שם ושם דין ח' וכתב ה"ה זה מתבאר בסוגיא ריש פ' חזקה דף [כ"ט ע"א] הני נוגעין בעדותן דאי לא אמרי הכי אמרינן להו זילו הבו ליה אגר ביתא:

דין מי שהחזיק בקרקע והראה שטר מכירה והלה אומר שנעשה באסמכתא ואינו כלום. עיין בתשו' הרשב"א סי' תקי"ז עיין בתשובות הרא"ש בסוף כלל נ"ט: