משנה מעשרות א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מעשרות פרק א: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר זרעים · מסכת מעשרות · פרק ראשון ("כלל אמרו") · >>

פרקי מסכת מעשרות: א ב ג ד ה

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

כלל אמרו במעשרות: כל שהוא אוכל, ונשמר, וגידוליו מן הארץ, חייב במעשרות.

ועוד כלל אחר אמרו: כל שתחילתו אוכל וסופו אוכל, אף על פי שהוא שומרו להוסיף אוכל, חייב קטן וגדול.

וכל שאין תחילתו אוכל, אבל סופו אוכל, אינו חייב עד שיעשה אוכל.

משנה ב[עריכה]

מאימתי הפירות חייבות במעשרות, התאנים משיבחילו.

הענבים והאבשים, משהבאישו.

האוג והתותים, משיאדימו.

וכל האדומים משיאדימו.

הרימונים, משימסו.

התמרים, משיטילו שאור.

האפרסקים, משיטילו גידים.

האגוזים, משיעשו מגורה.

רבי יהודה אומר, האגוזים והשקדים, משיעשו קליפה.

משנה ג[עריכה]

החרובין, משינקדו.

וכל השחורים משינקדו.

האגסים והקרוסטומלין והפרישים והעוזרדים, משיקרחו.

וכל הלבנים משיקרחו.

התלתן, משתצמח.

התבואה והזיתים, משיכניסו שליש.

משנה ד[עריכה]

ובירק, הקישואים והדלועים והאבטיחים והמלפפונות, התפוחים והאתרוגין, חייבים גדולים וקטנים.

רבי שמעון פוטר את האתרוגין בקטנן.

החייב בשקדים המרים, פטור במתוקים. החייב במתוקים, פטור במרים.

משנה ה[עריכה]

איזהו גרנן למעשרות? הקישואים והדלועים, משיפקסו.

ואם אינו מפקס, משיעמיד ערימה.

אבטיח, משישלק.

ואם אינו משלק, עד שיעשה מוקצה.

ירק הנאגד, משיאגד.

אם אינו אוגד, עד שימלא את הכלי.

ואם אינו ממלא את הכלי, עד שילקוט כל צרכו.

כלכלה, עד שיחפה.

ואם אינו מחפה, עד שימלא את הכלי.

ואם אינו ממלא את הכלי, עד שילקוט כל צרכו.

במה דברים אמורים? במוליך לשוק; אבל במוליך לביתו, אוכל מהם עראי עד שהוא מגיע לביתו.

משנה ו[עריכה]

הפרד והצמוקין והחרובין, משיעמיד ערימה.

הבצלים, משיפקל.

ואם אינו מפקל, משיעמיד ערימה.

התבואה, משימרח.

ואם אינו ממרח, עד שיעמיד ערימה.

הקטניות, משיכבור.

ואם אינו כובר, עד שימרח.

אף על פי שמרח, נוטל מן הקיטעים ומן הצדדים וממה שבתוך התבן ואוכל.

משנה ז[עריכה]

היין, משיקפה.

אף על פי שקפה, קולט מן הגת העליונה ומן הצנור, ושותה.

השמן, משירד לעוקה.

אף על פי שירד, נוטל מן העקל ומבין הממל ומבין הפצים, ונותן לחמיטה ולתמחוי. אבל לא יתן לקדרה וללפס כשהן רותחין.

רבי יהודה אומר, לכל הוא נותן, חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר.

משנה ח[עריכה]

העגול, משיחליקנו.

מחליקים בתאנים ובענבים של טבל.

רבי יהודה אוסר.

המחליק בענבים, לא הוכשר.

רבי יהודה אומר, הוכשר.

הגרוגרות, משידוש; ומגורה, משיעגל.

היה דש בחבית ומעגל במגורה, נשברה החבית ונפתחה המגורה, לא יאכל מהם עראי.

רבי יוסי מתיר.

משנה מנוקדת[עריכה]

(א) כְּלָל אָמְרוּ בְּמַעַשְׂרוֹת:
כָּל שֶׁהוּא אֹכֶל, וְנִשְׁמָר, וְגִדּוּלָיו מִן הָאָרֶץ,
חַיָּב בַּמַּעַשְׂרוֹת.
וְעוֹד כְּלָל אַחֵר אָמְרוּ:
כָּל שֶׁתְּחִלָּתוֹ אֹכֶל וְסוֹפוֹ אֹכֶל,
אַף עַל פִּי שֶׁהוּא שׁוֹמְרוֹ לְהוֹסִיף אֹכֶל,
חַיָּב קָטָן וְגָדוֹל.
וְכָל שֶׁאֵין תְּחִלָּתוֹ אֹכֶל, אֲבָל סוֹפוֹ אֹכֶל,
אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיֵּעָשֶׂה אֹכֶל:
(ב) מֵאֵימָתַי הַפֵּרוֹת חַיָּבוֹת בְּמַעַשְׂרוֹת?
הַתְּאֵנִים מִשֶּׁיַּבְחִילוּ.
הָעֲנָבִים וְהָאֳבָשִׁים, מִשֶּׁהִבְאִישׁוּ.
הָאוֹג וְהַתּוּתִים, מִשֶּׁיַּאֲדִימוּ; וְכָל הָאֲדֻמִּים, מִשֶּׁיַּאֲדִימוּ.
הָרִמּוֹנִים, מִשֶּׁיִּמַּסּוּ.
הַתְּמָרִים, מִשֶּׁיַּטִּילוּ שְׂאוֹר.
הָאֲפַרְסְקִים, מִשֶּׁיַּטִּילוּ גִּידִים.
הָאֱגוֹזִים, מִשֶּׁיַּעֲשׂוּ מְגוּרָה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
הָאֱגוֹזִים וְהַשְּׁקֵדִים, מִשֶּׁיַּעֲשׂוּ קְלִפָּה:
(ג)
הֶחָרוּבִין, מִשֶּׁיִּנָּקֵדוּ; וְכָל הַשְּׁחוֹרִים, מִשֶּׁיִּנָּקֵדוּ.
הָאֲגָסִים וְהַקְּרֻסְטוּמֵלִין וְהַפָּרִישִׁין וְהָעֻזְרָדִים, מִשֶּׁיִּקָּרֵחוּ;
וְכָל הַלְּבָנִים, מִשֶּׁיִּקָּרֵחוּ.
הַתִּלְתָן, מִשֶּׁתְּצַמֵּחַ.
הַתְּבוּאָה וְהַזֵּיתִים, מִשֶּׁיַּכְנִיסוּ שְׁלִישׁ:
(ד) וּבַיָרָק, הַקִּשּׁוּאִים וְהַדְּלוּעִים וְהָאֲבַטִּיחִים וְהַמְּלָפְפוֹנוֹת,
הַתַּפּוּחִים וְהָאֶתְרוֹגִין,
חַיָּבִים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים.
רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר אֶת הָאֶתְרוֹגִים בְּקָטְנָן.
הַחַיָּב בַּשְּׁקֵדִים הַמָּרִים, פָּטוּר בַּמְּתוּקִים;
הֶחַיָּב בַּמְּתוּקִים, פָּטוּר בַּמָּרִים:
(ה) אֵיזֶהוּ גָּרְנָן לְמַעַשְׂרוֹת?
הַקִּשּׁוּאִים וְהַדְּלוּעִים, מִשֶּׁיְּפַקֵּסוּ;
וְאִם אֵינוֹ מְפַקֵּס, מִשֶּׁיַּעֲמִיד עֲרֵמָה.
אֲבַטִּיחַ, מִשֶּׁיְּשַׁלֵּק;
וְאִם אֵינוֹ מְשַׁלֵּק, עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה מֻקְצֶה.
יָרָק הַנֶּאֱגָד, מִשֶּׁיֹּאגַד.
אִם אֵינוֹ אוֹגֵד, עַד שֶׁיְּמַלֵּא אֶת הַכְּלִי;
וְאִם אֵינוֹ מְמַלֵּא אֶת הַכְּלִי, עַד שֶׁיִּלְקוֹט כָּל צָרְכּוֹ.
כַּלְכָּלָה, עַד שֶׁיְּחַפֶּה.
וְאִם אֵינוֹ מְחַפֶּה, עַד שֶׁיְמַלֵּא אֶת הַכְּלִי;
וְאִם אֵינוֹ מְמַלֵּא אֶת הַכְּלִי,
עַד שֶׁיִּלְקוֹט כָּל צָרְכּוֹ.
בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? בְּמוֹלִיךְ לַשּׁוּק;
אֲבָל בְּמוֹלִיךְ לְבֵיתוֹ, אוֹכֵל מֵהֶם עֲרַאי עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְבֵיתוֹ:
(ו) הַפֶּרֶד וְהַצִּמּוּקִין וְהֶחָרוּבִין, מִשֶּׁיַּעֲמִיד עֲרֵמָה.
הַבְּצָלִים, מִשֶּׁיְּפַקֵּל;
וְאִם אֵינוֹ מְפַקֵּל, מִשֶּׁיַּעֲמִיד עֲרֵמָה.
הַתְּבוּאָה, מִשֶּׁיְּמָרֵחַ;
וְאִם אֵינוֹ מְמָרֵחַ, עַד שֶׁיַּעֲמִיד עֲרֵמָה.
הַקִּטְנִיּוֹת, מִשֶּׁיִּכְבּוֹר; וְאִם אֵינוֹ כּוֹבֵר, עַד שֶׁיְּמָרֵחַ.
אַף עַל פִּי שֶׁמֵּרֵחַ, נוֹטֵל מִן הַקֻּטָּעִים וּמִן הַצְּדָדִים וּמִמַּה שֶׁבְּתוֹךְ הַתֶּבֶן, וְאוֹכֵל:
(ז) הַיַּיִן, מִשֶּׁיְּקַפֶּה.
אַף עַל פִּי שֶׁקִּפָּה, קוֹלֵט מִן הַגַּת הָעֶלְיוֹנָה וּמִן הַצִּינוֹר, וְשׁוֹתֶה.
הַשֶּׁמֶן, מִשֶּׁיֵּרֵד לָעוּקָה.
אַף עַל פִּי שֶׁיָּרַד, נוֹטֵל מִן הֶעָקָל וּמִבֵּין הַמֶּמֶל וּמִבֵּין הַפַּצִּים, וְנוֹתֵן לַחֲמִיטָה וְלַתַּמְחוּי.
אֲבָל לֹא יִתֵּן לַקְּדֵרָה וְלַלְּפָס כְּשֶׁהֵן רוֹתְחִין.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
לַכֹּל הוּא נוֹתֵן, חוּץ מִדָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ חֹמֶץ וָצִיר:
(ח) הָעִגּוּל, מִשֶּׁיַּחֲלִיקֶנּוּ.
מַחֲלִיקִים בִּתְאֵנִים וּבַעֲנָבִים שֶׁל טֶבֶל.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר.
הַמַּחֲלִיק בַּעֲנָבִים, לֹא הֻכְשַׁר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הֻכְשַׁר.
הַגְּרוֹגְרוֹת, מִשֶּׁיָּדוּשׁ; וּמְגוּרָה, מִשֶּׁיְּעַגֵּל.
הָיָה דָּשׁ בֶּחָבִית וּמְעַגֵּל בַּמְּגוּרָה,
נִשְׁבְּרָה הֶחָבִית וְנִפְתְּחָה הַמְּגוּרָה,
לֹא יֹאכַל מֵהֶם עֲרַאי.
רַבִּיּ יוֹסֵי מַתִּיר:


נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) כלל אמרו במעשרות כל שהוא אוכל ונשמר וגידוליו מן הארץ חייב במעשרות ועוד כלל אחר אמרו כל שתחילתו אוכל וסופו אוכל אף על פי שהוא שומרו להוסיף אוכל חייב קטן וגדול וכל שאין תחילתו אוכל אבל סופו אוכל אינו חייב עד שייעשה אוכל.

(ב) מאמתי פירות חייבין במעשרות התאנים משיבחילו הענבים והאובשים משיבאישו האוג והתותים משיאדימו וכל האדומים משיאדימו הרימונים משיימסו התמרים משיטילו שאור הפרסקין משיטילו גידין האגוזין משיעשו מגורה רבי יהודה אומר האגוזין והשקדים משיעשו קליפה.

(ג) החרובין משיינקדו וכל השחורים משיינקדו האגסים והקרוסטומלין הפרישין והעוזררין משייקרחו וכל הלבנים משייקרחו התלתן כדי שתצמח התבואה והזיתים משיכניסו שליש.

(ד) ובירק הקישואים והדלועים האבטיחים והמלפפונות והתפוחים והאתרוגים חייבים גדולים וקטנים רבי שמעון פוטר את האתרוגין בקוטנן החייב בשקדים המרים פטור במתוקים החייב במתוקים פטור במרים.

(ה) איזה הוא גורנן של מעשרות הקישואים והדלועים משיפקס אם אינו מפקס עד שיעמיד ערימה האבטיח משישלק אם אינו משלק עד שיעשה מוקצה הירק הנאגד משיאגוד אם אינו אוגד משימלא את הכלי אם אינו ממלא את הכלי עד שילקוט כל צורכו כלכלה משיחפה אם אינו מחפה עד שימלא את הכלי אם אינו ממלא את הכלי עד שילקוט כל צורכו במה דברים אמורים במוליך לשוק אבל במוליך לביתו אוכל מהן עראי עד שהוא מגיע לביתו.

(ו) הפרד והצימוקים והחרובין משיעמיד ערימה הבצלים משיפקל אם אינו מפקל עד שיעמיד ערימה התבואה משימרח אם אינו ממרח עד שיעמיד ערימה הקטניות משיכבור אם אינו כובר עד שימרח אף על פי שמירח נוטל מן הקוטעין ומן הצדדין וממה שבתוך התבן ואוכל.

(ז) היין משיקפה אף על פי שקפה קולט מן הגת העליונה ומן הצינור ומכל מקום ושותה השמן משירד לעוקה אף על פי שירד נוטל מן העקל ומן הממל ומבין הפסין ונותן לחמיטה ולתמחוי אבל לא ייתן לקדירה וללפס כשהן מרותחין רבי יהודה אומר לכל הוא נותן חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר.

(ח) העיגול משיחליקנו מחליקין בתאנים ובענבים של טבל רבי יהודה אוסר המחליק בענבים לא הוכשר רבי יהודה אומר הוכשר הגרוגרות משידוש והמגורה משיעגל היה דש בחבית ומעגל במגורה נשברה החבית ונפחתה המגורה לא יאכל מהן עראי רבי יוסי מתיר.

פירושים[עריכה]