משנה מעשרות א א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת מעשרות · פרק א · משנה א | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

כלל אמרו במעשרות: כל שהוא אוכל, ונשמר, וגידוליו מן הארץ, חייב במעשרות.

ועוד כלל אחר אמרו: כל שתחילתו אוכל וסופו אוכל, אף על פי שהוא שומרו להוסיף אוכל, חייב קטן וגדול.

וכל שאין תחילתו אוכל, אבל סופו אוכל, אינו חייב עד שיעשה אוכל.

משנה מנוקדת

[עריכה]

כְּלָל אָמְרוּ בְּמַעַשְׂרוֹת:

כָּל שֶׁהוּא אֹכֶל, וְנִשְׁמָר, וְגִדּוּלָיו מִן הָאָרֶץ,
חַיָּב בַּמַּעַשְׂרוֹת.
וְעוֹד כְּלָל אַחֵר אָמְרוּ:
כָּל שֶׁתְּחִלָּתוֹ אֹכֶל וְסוֹפוֹ אֹכֶל,
אַף עַל פִּי שֶׁהוּא שׁוֹמְרוֹ לְהוֹסִיף אֹכֶל,
חַיָּב קָטָן וְגָדוֹל.
וְכָל שֶׁאֵין תְּחִלָּתוֹ אֹכֶל, אֲבָל סוֹפוֹ אֹכֶל,
אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיֵּעָשֶׂה אֹכֶל:

נוסח הרמב"ם

כלל אמרו במעשרות כל שהוא אוכל ונשמר וגידוליו מן הארץ חייב במעשרות ועוד כלל אחר אמרו כל שתחילתו אוכל וסופו אוכל אף על פי שהוא שומרו להוסיף אוכל חייב קטן וגדול וכל שאין תחילתו אוכל אבל סופו אוכל אינו חייב עד שייעשה אוכל.

פירוש הרמב"ם

כל שהוא אוכל יצא הכופר והוא בערבי אלחנה והאסוס והוא בלשון ערבי ניליג והקוצה הוא בל' ערבי אלעצפור ודומיהן:

ונשמר. יצא המופקר:

וגדוליו מן הארץ יצאו כמהין ופטריות וכל זה נסמך למה שאמר השם יתברך(דברי' יא) עשר תעשר ואח"כ אמ' ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך למדנו שאין חייב במעשר אלא היוצא מן השדה וראוי לאכילה ונשמר למאמר יתברך זרעך זרעך המיוחד לך לא של הפקר לפי שאין לו בעלים:

ותחלתו אוכל וסופו אוכל. הם מיני ירקות לפי שהם ראויות לאכילה תכף מצמיחתן ואחר גמר גדולן ואין מניחין אותן בארץ אלא כדי שיגדילו וזה דרך רוב הירקות ולפיכך הם חייבות במעשר בשעת קטנן או גדלן לפי שהם ראויות לאכילה בין גדולות ובין קטנות ומה שאינו ראוי לאכילה בתחלת צמיחתו כמו פירות האילן אינן חייבות במעשר עד שיעשו אוכל למה שאמר ה' יתברך מזרע הארץ מפרי העץ עד שיהיה פרי ואמר גם כן עשר תעשר את כל תבואת זרעך עד שיעשה תבואה:

פירוש רבינו שמשון

כל שהוא אוכל. למעוטי ספיחי סטיס וקוצה:

ונשמר. למעוטי הפקר:

וגדוליו מן הארץ. למעוטי כמהין ופטריות ובירושלמי (הל' א) דריש להו מקראי דכתיב (דברים יד) עשר תעשר את כל תבואת זרעך דומיא דתבואה שהוא אוכל זרעך משמע דבר שנזרע יצאו כמהין ופטריות שאינן נזרעים והפקר מדכתיב (שם) ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך ממה שיש לך ואין לו חייב אתה ליתן לו יצא הפקר שידך וידו שוין בו ולקט ושכחה ופיאה נמי פטורים מטעם זה והתם בירושלמי אמרינן אין לי אלא תבואה קטנית וכל מיני פירות מניין מרבי מכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ (ויקרא כז) וממעט זרעוני גינה שאינן נאכלין מדכתיב מזרע ולא כל זרע וממעט נמי חרובי שיקמי צלמונה מדכתיב מפרי העץ ולא כל פרי העץ ירקות מניין איסי בן עקביא אומר המעשרות לירקות מדבריהן ולא בעי למימר שיהיו כל האחרים מן התורה דמדאורייתא לא מחייבי אלא דגן תירוש ויצהר (מדבריהן שאין להן אסמכתא מן הפסוק) דבנדרים (דף נ"ה.) משמע בהדיא דפירות אילן מדרבנן דמוקי וכפרוץ הדבר וגו' (דה"ב לא) לאילן מדרבנן ומדאורייתא לא מחייבה אלא אדגן תירוש ויצהר אלא מדבריהם שאין להם אסמכתא מקרא ובהדיא אמרי' בפ"ק דראש השנה (דף טו:) מעשר חרובין דרבנן ובפ' כיצד מברכין (דף ל"ו:) צלף מדרבנן ובפרק אלו עוברין (ד' מד.) תבלין דרבנן ובפרק מעשר בהמה (דף נד:) תירוש ודגן דאורייתא ב' מינין בעלמא דרבנן ובפרק העור והרוטב (דף קכ:) משקין דתירוש וזית קדשי בתרומה מידי אחרינא לא וממעט דבש [צ"ל תמרים] תפוחים ויין תפוחים ובריש ביצה (דף ג:) תנא דליטרא קציעות הוא דאמר כל דבר שבמנין אפי' בדרבנן לא בטיל והא דמשמע בסוף הערל (דף פא:) דעיגול אינו עולה אי תרומה בזמן הזה דאורייתא אע"ג דתרומת תאנים דרבנן מכל מקום כעין דאורייתא תיקון והא דתניא בפ' הלוקין (דף יט:) גבי כהן שעלתה בידו תאנים של טבל דכהן שאכלה לוקה אחת וזר לוקה שתים וכן הא דתנן (בנדה) [בפרה פי"א מ"ג] גבי דבילה של תרומה שנפלה למי חטאת דהאוכלה במיתה כל הני. לסימנא בעלמא ונפקא מינה לתרומה דאורייתא אי נמי מכת מרדות ומיתה לקוברו בין רשעים גמורים והא דאמר בפ' הנודר מן הירק (דף נה.) דדגן כל דמידגן משמע אפילו קטנית היינו כלשון בני אדם ומיהו משמע בגמרא (שם) שהוא מדאורייתא דמותיב רב יוסף וכפרוץ הדבר הרבו בני ישראל וגו' (דה"ב לא) ואי אמרת כל דמידגן משמע מאי וכפרוץ הדבר דמשמע שגזר חזקיה על כך ומשני אביי לאיתויי פירות אילן וירק ולא רצה להסמיך ירק אקרא כשאר דברים שלא להחמיר בשאר פירות כההיא בירושלמי בסוף חלה (פ"ד הל' ד') א"ר יוחנן רבותינו שבגולה היו מפרישין תרומה ומעשר עד שבאו הרובין וביטלום מאן אינון רובין תרגמוניא רבי זעירא רב יהודה בשם שמואל חלת חוצה לארץ ותרומת ח"ל אוכל והולך ואחר [כך] מפריש רבי בא בשם שמואל לא חשו אלא לתרומת דגן תירוש ויצהר רבי הילא בשם שמואל לא חשו אלא לתרומה גדולה אבל לירקות אפילו לתרומה גדולה לא חשו כהדא דתני איסי בן עקביא אומר מעשרות לירקות מדבריהן והשתא כל הנך אמוראי אאוכל והולך ואחר כך מפריש קאי ופליגא אליבא דשמואל או אמילתא דרבי יוחנן קיימי דמאן דאמר לא חשו אלא [צ"ל לתרומת דגן] לתרומה גדולה בלבד וכי תקינו לחצאין ובתורת כהנים בסוף פרשת בחקותי דריש ירקות מקרא ושמא פליגא אדאיסי אי נמי לפי שאינה פשוטה באחריני והכי מיתניא זרע הארץ לרבות שום ושחלים וגרגר או יכול שאני מרבה זרע לפת וצנון ושאר זרעוני גינה שאינם נאכלין ת"ל מזרע הארץ ולא כל זרע הארץ מפרי העץ לרבות פירות האילן או יכול שאני מרבה חרובי שיטה וצלמונה וחרובי גדודה ת"ל מפרי העץ ולא כל פרי העץ ומניין לרבות את הירקות ת"ל וכל מעשר והא דלא תנן הכא לקיטתו כאחת ומכניסו לקיום למעוטי תאינה וירק כדתנן גבי פאה בריש פאה (משנה ד) שם פירשתי הטעם:

שומרו להוסיף אוכל. כגון ירק דתחלתו כשהוא קטן אוכל לשומרו עד שיגדל מוסיף אוכל ובכל ענין שילקוט אותו בין קטן בין גדול חייב במעשרות כדאמרינן בירק אחר לקיטתו עישורו:

וכל שאין תחילתו אוכל אבל סופו אוכל מפרש בירו' (הל' א) כהדא דתניא מאימתי כל הפירות חייב במעשר התאנים משיבחילו:

תנא בתוספתא (פ"א) כל שתחלתו אוכל ב] כגון המקיים ירק לזרע חייב בתחלתו ופטור בסופו כל שאין תחלתו אוכל וסופו אוכל כגון פירות האילן פטור בתחלתו וחייב בסופו:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

כלל אמרו במעשרות כל שהוא אוכל - למעוטי סטיס שקורין בערבי ני"ל, וקוצה שקורין בערבי אלעצפו"ר, שאלו אינן אוכל, אע"פ שהן נאכלים ע"י הדחק. ואינם חייבים במעשרות:

ונשמר - למעוטי הפקר שאין לו בעלים שישמרוהו:

וגדוליו מן הארץ - למעוטי כמהין ופטריות. וכל הני ילפינן מקרא, דכתיב (דברים יד) עשר תעשר את כל תבואת זרעך וכו'. את כל תבואת, דומיא דתבואה שהוא אוכל. זרעך, המיוחד. לך א פרט להפקר שאין לו בעלים מיוחדים. זרעך דבר שזורעים אותו מצמיח, פרט לכמהין ופטריות שאינן נזרעות:

כל שתחלתו אוכל וסופו אוכל - כגון ירקות, שמיד כשהן גדלים ראוין לאכילה, ומשמרין אותו עד שיגדל ויוסיף אוכל:

חייב קטן וגדול - שהרי ראוין לאכילה בין גדולים בין קטנים:

וכל שאין תחלתו אוכל - כגון מיני פירות:

אינו חייב עד שיעשה אוכל - דכתיב (ויקרא כז) מזרע הארץ מפרי העץ, עד שיגדל ויעשה פרי:

פירוש תוספות יום טוב

משנה מעשרות, הקדמה

כתב הרמב"ם סידר אחר תרומות. מעשר ראשון. מפני שהוא במעלה שניה לתרומה בדין הפרשה:

ונשמר. פי' הר"ב מדכתיב זרעך המיוחד לך. וכן פירש הרמב"ם ולעיל בפ"ק דפאה משנה ו' דריש מדכתיב (דברים יד) ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך. וכן פי' ריש פ"ט דשביעית ובפ"ק דתרומות משנה ה. ובפ"ק דחלה משנה ג. וכן כתב הר"ש בכאן ובחלה בשם ירוש'. ובשביעית:

כל שתחילתו אוכל. פירש הר"ב כגון ירקות. והא דמחוייבים במעשרות ולא בפאה כתבתי במשנה ד פ"ח דפאה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על הברטנורא) ולעיל בפ"ק דפאה מ"ו דריש מדכתיב (דברים י"ד) ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

כלל אמרו במעשרות וכו':    בגמרת שבת ר"פ כלל גדול נותן טעם אמאי לא תני כלל גדול כמו שבת ושביעי' ובר"פ כלל גדול בשבת הארכתי ע"ש:

במעשרות:    מעשר ראשון ומעשר שני וגם מעשר עני:

כל שהוא אוכל לאדם:    למעוטי לא הביא שליש דלא חשיב אוכל כדמפ' במתני' הר"ש שיריל"ו ז"ל והאריך ז"ל להכריח על פי סוגיית הירושלמי וגם ממקומות אחרות דכל אוכל ונשמר וגדולו מן הארץ ומכניסו לקיום דמדאורייתא חייב במעשר ובתרומה והביא ראיות לזה מכמה דוכתי ויישב כל הנהו דוכתי דמשמע מינייהו דזיתים [הגהה מצאתי בפי' הרמב"ן ז"ל לחומש בפ' ראה שכתב וז"ל הדבר המתבאר בגמרא מן התלמוד הבבלי והירושלמי והוא פשוטו של מקרא כך הוא שאפי' זיתים וענבים מעשר שלהן אינו מן התורה עד שיעשו תירוש ויצהר ותהי' בזה נזהר שכבר טעו בו מגדולי המחברי' ע"כ:] וענבים ודגן הוו לבד מדאורייתא והיא דעת הראב"ד ז"ל בהשגות גם דעת רש"י ז"ל בפ' שני דכתובות ובפ' הערל ובפ' העור והרוטב וכן דעת התוס' בפ' מעשר בהמה וגם דעת ר"ש ז"ל והר"ז הלוי ז"ל וכ' בסוף דבריו ושוב מצאתי להראב"ד ז"ל שחזר בו וכתב בסוף ימיו זה הלשון אבל שאר מינין תרומה נוהגת בהן וכן מעשרות אבל אין חייבין על תרומתן מיתה ולא על טבלן וחוץ מזה ומזה אף אם נאמר שאין חייבין מן התורה אם קרא עליהן שם יש עליהן קדושת תרומה מן התורה ומדמעת כשל תורה ובמשנת ביכורים פ' שני שנינו חומר בתרומה שאין בבכורים שהתרומה אוסרת את הגורן ונוהגת בכל הפירות מה שאין כן בבכורים וכל מה ששנו בהן דבר תורה דוק ותשכח ע"כ. וזאת הסכמתו אנו שומעין וכיון דחזקי' המלך תיקן שאר פירות כיון דאנו קורין להם שם פשיטא דכל תרומתן ומעשרותן טובלין ולענין מיתה אין חיוב מיתה אלא בנשמר ומכניסו לקיום ואוכל וגידוליו מן הארץ כדאמרן עכ"ל ז"ל. וכתב ה"ר שמשון ז"ל דבירוש' תני איסי בן עקביא אומר מעשרות לירק מדבריהם ובת"כ בסוף פ' בחוקותי דריש ירקות למעשר מקרא ושמא פליגא אדאיסי א"נ לפי שאינה פשוטה כאחריני ע"כ. ושם בשבת פ' כלל גדול דייקינן ואילו לקיטתו כאחת ומכניסו לקיום לא תנן דכיון דתקון רבנן מעשר לא פלוג בפירות האילן ובירק בין מין למין. דמעשר תאנה וירק הוי מדרבנן והנהו קראי דיליף למעשר בת"כ מינייהו אסמכתא נינהו ומה שלא תקנו פאה בירק ובתאנה ודדמי ליה כמו שתקנו מעשר מהן אומר ר"ת משום דאין לקיטתן כאחת דבר מועט הויא פאה דידי' ויש הפסד לעניים בה יותר מן הריוח שמתבטלין לפי שאין יודעים זמן לקיטתן ודבר שאין מכניסו לקיום כגון ירק נמי לא חשיב ויפסידו יותר ממה שירויחו במקום אחר כן פירשו תוס' ז"ל וגם הר"ש ז"ל בריש פאה אבל הר"ש שירילי"ו ז"ל כתב ולא אמינא דלקיטתו כאחת בעינן דהא תאנה אין לקיטתה כאחת ואפ"ה רחמנא רבייה לענין בכורים ובכורים קרוין תרומה דרחמנא קרנהו תרומה דכתיב ותרומת ידך ודרשי' בפ' הערל אלו הבכורים ואמרי' נמי בהו דון מינה ומינה אלא מאי דממעטינן כעין הפרט בברייתא דמייתי בירושלמי אין מכניסו לקיום ממעטינן ע"כ:

כל שתחלתו אוכל:    פי' ירקות שנזרעין לירק ולא לזרע שחייבין במעשרות כדתנן בפ"ד שכל הירקות תחלתן אוכל וסופן אוכל ה"ר יהוסף ז"ל:

אע"פ שהוא שומרו להוסיף וכו':    ירושלמי הא אם אינו שומרו להוסיף אינו חייב קטן וגדול ולמעט תמרות של תלתן ושל חרדל ושל פול הלבן דהנהו לא נטרי להו להוסיף אוכל דמתקשות כעץ הלכך פטורות ומתני' דלא כרבן גמליאל דחשיב להו אוכל ומחייבן במעשרות לקמן בפ' הכובש ועוד לאפוקי נמי מר' יהושע בן קפוסאי דמשמע בברייתא דמחייב להו במעשרות מספק קמ"ל מתני' דפטור אפי' על הספק וכל שאין תחלתו אוכל אבל סופו אוכל [הגהה ז"ל ה"ר יהוסף ז"ל שאין תחלתו אוכל פי' כגון כל הפירות וכל מיני תבואה וזרעים כנזכר לקמן ע"כ:] מפ' בירושלמי כגון כל הני דקתני בתרה מאימתי הפירות חייבות במעשרות וכו' תניא כל שתחלתו אוכל ואין סופו אוכל חייב בתחלתו כגון ערוגה מליאה כרוב דהוי ירק וחזי לאכול מיד והוא מקיימו לזרע בטלה דעתו ואם בא אח"כ וליקט ממנו ירק חייב במעשר:


פירושים נוספים