רבינו שמשון על מעשרות א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רבינו שמשון · על מעשרות · א · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א[עריכה]

כל שהוא אוכל. למעוטי ספיחי סטיס וקוצה:

ונשמר. למעוטי הפקר:

וגדוליו מן הארץ. למעוטי כמהין ופטריות ובירושלמי (הל' א) דריש להו מקראי דכתיב (דברים יד) עשר תעשר את כל תבואת זרעך דומיא דתבואה שהוא אוכל זרעך משמע דבר שנזרע יצאו כמהין ופטריות שאינן נזרעים והפקר מדכתיב (שם) ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך ממה שיש לך ואין לו חייב אתה ליתן לו יצא הפקר שידך וידו שוין בו ולקט ושכחה ופיאה נמי פטורים מטעם זה והתם בירושלמי אמרינן אין לי אלא תבואה קטנית וכל מיני פירות מניין מרבי מכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ (ויקרא כז) וממעט זרעוני גינה שאינן נאכלין מדכתיב מזרע ולא כל זרע וממעט נמי חרובי שיקמי צלמונה מדכתיב מפרי העץ ולא כל פרי העץ ירקות מניין איסי בן עקביא אומר המעשרות לירקות מדבריהן ולא בעי למימר שיהיו כל האחרים מן התורה דמדאורייתא לא מחייבי אלא דגן תירוש ויצהר (מדבריהן שאין להן אסמכתא מן הפסוק) דבנדרים (דף נ"ה.) משמע בהדיא דפירות אילן מדרבנן דמוקי וכפרוץ הדבר וגו' (דה"ב לא) לאילן מדרבנן ומדאורייתא לא מחייבה אלא אדגן תירוש ויצהר אלא מדבריהם שאין להם אסמכתא מקרא ובהדיא אמרי' בפ"ק דראש השנה (דף טו:) מעשר חרובין דרבנן ובפ' כיצד מברכין (דף ל"ו:) צלף מדרבנן ובפרק אלו עוברין (ד' מד.) תבלין דרבנן ובפרק מעשר בהמה (דף נד:) תירוש ודגן דאורייתא ב' מינין בעלמא דרבנן ובפרק העור והרוטב (דף קכ:) משקין דתירוש וזית קדשי בתרומה מידי אחרינא לא וממעט דבש [צ"ל תמרים] תפוחים ויין תפוחים ובריש ביצה (דף ג:) תנא דליטרא קציעות הוא דאמר כל דבר שבמנין אפי' בדרבנן לא בטיל והא דמשמע בסוף הערל (דף פא:) דעיגול אינו עולה אי תרומה בזמן הזה דאורייתא אע"ג דתרומת תאנים דרבנן מכל מקום כעין דאורייתא תיקון והא דתניא בפ' הלוקין (דף יט:) גבי כהן שעלתה בידו תאנים של טבל דכהן שאכלה לוקה אחת וזר לוקה שתים וכן הא דתנן (בנדה) [בפרה פי"א מ"ג] גבי דבילה של תרומה שנפלה למי חטאת דהאוכלה במיתה כל הני. לסימנא בעלמא ונפקא מינה לתרומה דאורייתא אי נמי מכת מרדות ומיתה לקוברו בין רשעים גמורים והא דאמר בפ' הנודר מן הירק (דף נה.) דדגן כל דמידגן משמע אפילו קטנית היינו כלשון בני אדם ומיהו משמע בגמרא (שם) שהוא מדאורייתא דמותיב רב יוסף וכפרוץ הדבר הרבו בני ישראל וגו' (דה"ב לא) ואי אמרת כל דמידגן משמע מאי וכפרוץ הדבר דמשמע שגזר חזקיה על כך ומשני אביי לאיתויי פירות אילן וירק ולא רצה להסמיך ירק אקרא כשאר דברים שלא להחמיר בשאר פירות כההיא בירושלמי בסוף חלה (פ"ד הל' ד') א"ר יוחנן רבותינו שבגולה היו מפרישין תרומה ומעשר עד שבאו הרובין וביטלום מאן אינון רובין תרגמוניא רבי זעירא רב יהודה בשם שמואל חלת חוצה לארץ ותרומת ח"ל אוכל והולך ואחר [כך] מפריש רבי בא בשם שמואל לא חשו אלא לתרומת דגן תירוש ויצהר רבי הילא בשם שמואל לא חשו אלא לתרומה גדולה אבל לירקות אפילו לתרומה גדולה לא חשו כהדא דתני איסי בן עקביא אומר מעשרות לירקות מדבריהן והשתא כל הנך אמוראי אאוכל והולך ואחר כך מפריש קאי ופליגא אליבא דשמואל או אמילתא דרבי יוחנן קיימי דמאן דאמר לא חשו אלא [צ"ל לתרומת דגן] לתרומה גדולה בלבד וכי תקינו לחצאין ובתורת כהנים בסוף פרשת בחקותי דריש ירקות מקרא ושמא פליגא אדאיסי אי נמי לפי שאינה פשוטה באחריני והכי מיתניא זרע הארץ לרבות שום ושחלים וגרגר או יכול שאני מרבה זרע לפת וצנון ושאר זרעוני גינה שאינם נאכלין ת"ל מזרע הארץ ולא כל זרע הארץ מפרי העץ לרבות פירות האילן או יכול שאני מרבה חרובי שיטה וצלמונה וחרובי גדודה ת"ל מפרי העץ ולא כל פרי העץ ומניין לרבות את הירקות ת"ל וכל מעשר והא דלא תנן הכא לקיטתו כאחת ומכניסו לקיום למעוטי תאינה וירק כדתנן גבי פאה בריש פאה (משנה ד) שם פירשתי הטעם:

שומרו להוסיף אוכל. כגון ירק דתחלתו כשהוא קטן אוכל לשומרו עד שיגדל מוסיף אוכל ובכל ענין שילקוט אותו בין קטן בין גדול חייב במעשרות כדאמרינן בירק אחר לקיטתו עישורו:

וכל שאין תחילתו אוכל אבל סופו אוכל מפרש בירו' (הל' א) כהדא דתניא מאימתי כל הפירות חייב במעשר התאנים משיבחילו:

תנא בתוספתא (פ"א) כל שתחלתו אוכל ב] כגון המקיים ירק לזרע חייב בתחלתו ופטור בסופו כל שאין תחלתו אוכל וסופו אוכל כגון פירות האילן פטור בתחלתו וחייב בסופו:

משנה ב[עריכה]

משיבחילו. תחלת בישולן קרי בוחל כדאמרינן בסוף יוצא דופן (מז.) בוחל אלו ימי הנעורים כדתנן התאנים משיבחילו ואמר רבה בר בר חנה משילבין ראשיהן:

אבשים הם ענבים ואית דגרסי הבאושים מלשון ויעש באושים (ישעיה ה) בירו' (הל' ב) גרסינן הענבים והבאושים משיבאישו רבי זירא בשם רבי יוסי משיקראו באושה רבי בון בר נורי ורבי תנחום בר עילאי בשם רבי נחום בר נדמאי והוא שתהיה חרצינה שלהן נראית בחוץ :

האוג. פרי אדום:

משימסו. ומפרש בירושל' (שם) ר' זעירא בשם רבי יסא משיתמעך האוכל תחת ידו ורבי יהודה בן פזי בשם ריב"ל משיכניסו מחצה רבי יונה בעי דילמא מן רבנן דאגדתא את שמע לה מן הדא אחינו המסו את לבבנו (דברים א) פלגון לבבן:

משיטילו שאור. בירו' (שם) אמר רבי חייא בר אבא משיתמלא הארץ רבי יונה בעי כן קיימין אם כשיתמלא הארץ נובלת היא אם משתפרוש הגרעינה מתוך האוכל בשלה היא כל צורכה רבנן דקסרי אמרי משישטחם ויהא יפה לאכילה:

משיטילו גידין. גידין אדומין יש להן בפנים חוטים ארוכים כמין גידים:

משיעשו מגורה. קליפות בתוך האגוז המבדילות באוכל כדאמר מה אגוז יש בו ד' מגורות אף ישראל היו חונים בד' דגלים:

משיעשו קליפה. אגוזים ושקדים כשנלקטין מן האילן יש להן ב' קליפות זו על גבי זו ואמרינן בירו' (שם) באי זו קליפה אמרו בקליפה תחתונה הסמוכה לאוכל:

משנה ג[עריכה]

משינקדו חרובין בגמר בישולן הן שחורין מפרש בירושלמי (שם) משיעשו נקודות נקודות שחורות:

וכל השחורות. מפרש בירושלמי (שם) כגון ענבי הדס וענבי סנה:

משיקרהו. פירות הללו כשהן בוסר מכוסין בשערות דקות וכשמתחילין להתבשל מתקרחין מעט מעט ובגמר בישולן נופל הכל והן לבנים ובירו' (שם) א"ר חנינא בר פפא משיעשו קרחות קרחות לבנות:

התלתן משתצמח. בפ"ק דראש השנה (יב:) אמר רב אסי אמר רב משתצמח לזרעים שאם יתלשו וזורעין אותן יצמיח והכי אמר בירושלמי (שם) כיני מתני' כדי שתזרע ותצמיח כיצד הוא בודק ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן נוטל הוא ונותן לתוך הספל של מים אם שקע רובה חייבים ואם לאו פטורים ר' יונה בעי מעתה מה ששקע יהא חייב ומה שלא שקע יהא פטור אלא ברוב של פרידה ופרידה אתאמרת:

משיביאו שליש. ובפ"ק דר"ה (שם) אמרינן מה"מ אמר ר' יוחנן אמר קרא מקץ שבעשנים במועד שנת השמטה בחג הסוכות (דברים לא) שנת שמטה מאי עבידתה שמינית היא אלא לומר לך כל תבואה שהביאה שליש בשביעית לפני ר"ה נהוג בה מנהג שביעית בשמינית ומסיק דחג האסיף מיקרי וקים להו לרבנן דכל תבואה שנקצרת בחג בידוע שהביאה שליש לפני ר"ה ובפרק ב' דשביעית (משנה ט) פירשנו מאי שנא תבואה וזיתים מענבים ובירו' (שם) דריש לה רבי זעירא מדכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך דבר שנזרע ומצמיח יצא פחות משליש שאינו נזרע ומצמיח ר' חנינא בשם רבי זיתים וענבים שלא הביאו שליש משקין היוצאין מהן אינן מכשירין:

משנה ד[עריכה]

קשואין ואבטיחים ודלועים ומלפפונות. מין ירק וחייבין אם תלשן בקוטנן:

תפוחים ואתרוגים פירות אילן ואף הן חייבין בקוטנן [ירושל' הל' ג']. רבי שמעון יודה לרבי עקיבא ור"ע לא יודה לר"ש ובפרק לולב הגזול (לו.) אמר עד כאן לא קאמר רבי עקיבא הכא אלא דבעינן הדר וליכא אבל התם כרבנן סבירא ליה ועד כאן לא קאמר ר' שמעון התם דכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך כדרך שבני אדם מוציאים לזריעה אבל הכא כרבנן סבירא ליה ואתרוגים קטנים אין הנטועים צומחים אבל בתפוחים לא פליגי דאף על פי שלא בישלו כל צרכן ובקטני קטנים אפילו בתפוחים פליג הואיל וטעמא משום דמוציאין לזריעה הוא וטעמא דתנא קמא כדתני רישא כל שתחלתו אוכל וסופו אוכל:

החייב בשקדים המרים תנן התם בגמרא דחולין (כה:) שקדים המרים הקטנים חייבין גדולים פטורין מתוקים גדולים חייבין קטנים פטורים רבי ישמעאל אומר משום אביו זה וזה לפטור ואמרי לה זה וזה לחיוב:

משנה ה[עריכה]

איזהו גרנן למעשרות. עד השתא איירינן בגודל בגידולין פירות הבאות לתורת אוכל להתחייב במעשר כשמגיעין לשיעור שאמרנו מכאן ואילך איירי לאחר שנתבשלו כל צרכן ונתלשו אימתי באו לידי דיגון וחיוב משום דכתיב דגנך דיגונך שיתמרח בכרי:

משיפקסו. בפרק הפועלים (פח:) אמר רב אשי משינטל פקס שלהן שיער הצומח בהן כעין נוצה כשהן קטנים וכשמתגדלים הרבה נושר מאליהם וכשתולשן בינונים עדיין נוצה עליהן והמוכרן בשוק מסיר הנוצה ונקרא פקס ופעמים שנמכרין בפיקוסן משום הכי תני ואם אינו מפקס ובפ"ב דעוקצין (מ"א) קרי ליה כשות של קישות ובפרק הפועלים (פח:) פריך הכא לר' ינאי דאמר אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית ולר' יוחנן דאמר אפילו חצר קובעת והכא משיפקסו מאי לאו אפי' בשדה ומשני לא בבית והשתא כולה מתניתין דפרקין דגורנן למעשר בבית לרבי ינאי ולחצר לרבי יוחנן ואם תאמר כשיפקסו בבית להוי כמכניס התבואה במוץ שלה דפטר רבי אושעיא בפרק קמא דפסחים (דף ט.) ואפילו חזר ומירחן בבית לא דמי כלל דהתם בעינן שיראו פני הבית בכניסתן וכל זמן שהן במוץ ליכא ראיה אבל הכא דאיירי אף על פי שלא נטל פקס שלהן תדע דהא קתני ואם אינו מפקס משיעמיד ערימה ומיהו קשה היכי מיתוקמא מתני' בבית הא קתני סיפא בד"א במוליך לשוק אבל במוליך לבית אוכל עראי עד שיגיע לביתו אלמא מוליך בשוק מחייב בירק משיאגד בלא ראיית פני הבית ולמאי דמסיק התם דלא אמרו אלא בזיתים וענבים ניחא:

משיעמיד ערימה. כרי:

משישלק. שילוק לאבטיח כפיקוס לקישואין ובירו' (הל' ד') קאמר מן די ירים פקסוסיה או די ירים שליקוקי':

מוקצה. שמגדישין אותן למכור בשוק:

משיאגד. מפרש בירושלמי (שם) אגדו צינוק גדול בשדה והיה עתיד לאוגדו צינוק קטן לשוק נטבל:

משילקט כל צרכו. אבל עד שלא ליקט כל צרכו אוכל עראי ופטור:

כלכלה ליקט ירק ומכניס בכלכלה:

שיחפה מנהגן לכסות יש נוהגין לכסות ויש שאין נוהגין לכסות ויש שנוהגין למלאות הכלי כגון בכפר קטן שאין כלכלה מליאה נמכרת בו ביום:

עד שמגיע לביתו. גבי שוק לא אמר עד שהוא מגיע לשוק ומפרש בירושלמי (שם) מה בין המוליך לשוק למוליך לביתו [בשעה שהוא מוליך לביתו] בדעתו הדבר תלוי המוליך לשוק לא בדעתו הדבר תלוי אלא בדעת לקוחות שמא ימצא לקוחות ויטבלו:

משנה ו[עריכה]

הפרד והצימוקין. רגילין ליבש בחמה תאנים וענבים ורמונים כי היכי דתאנים נקראין גרוגרות וענבים צימוקים כך רמונים נקראים פרד כדתנן בתוספת' דתרומות פרק שלישי התורם ענבים ועתיד לעשותן צמוקים תאנים ועתיד לעשותן גרוגרות רמונים ועתיד לעשותן פרד ולשון פרד מלשון נתפרדו הרמונים דסוף מסכת ערלה (פ"ג מ"ח) שנחלק הרמון כדי שתשלוט החמה בו מכל צד ומצינו בפ"ב דעוקצין (פ"ג משנה ו) הרמון שפרדו חבור עד שיקיש עליו בקנה ואותה משנה מפורשת שם:

משיפקל. כמו משיקלף שמסיר הקליפה ויש מפרשים משיעשה אותם אגודה ובירושלמי (שם) מפרש מן דיורים פודגרה שעוקרים הבצלים עם השרשים ואח"כ מסירין מעליהם הקליפות הרעים והשרשים ובעוקצים (פ"ב משנה ה) תנן התחיל לפרק באגוזים ולפקל בבצלים:

משימרח. אחר שמסירין המוץ מן התבואה צוברין אותה במקום אחד בגורן ומייפה פני הצבור ומחליקין אותו והוא המרוח:

משיכבור. לפי שאין קוצרין קטניות אלא עוקרין אותן ומתערב עמהן עפר וכוברין אותן בכברה:

מן הקטועין. שבולות קטועות שלא נידשו:

ומן הצדדין. מצד הכרי:

ומה שבתוך התבן. שמחוסר לזרות לרוח:

ואוכל. אכילת עראי דלא הוקבעו:

משנה ז[עריכה]

משיקפה. משמסיר החרצנין והזגין מלמעלה בתוך בור של יין דבקיפוי דבור איירי כדמסקינן בפרק רבי ישמעאל (נו.):

עוקה. גומא שלפני הבור והשמן מתכנס ונצלל שם:

עקל. של בית הבד:

הסמל. מפרש בפרק המוכר את הבית (דף סז:) מפרכתא (יב):

מבין הפסים שמן היוצא מבין הנסרים:

חמיטה. עוגה דקה בעודה חמה כשיצא מן התנור מחליקין פניה בשמן ובריש טבול יום (מ"א) שנינו האופה חמיטה על גבי חמיטה ואע"ג דחמה היא לא מבשל יותר וכן לתמחוי אע"פ שהוא חם דכלי שני אין מבשל:

אבל לא לקדרה ולא לאילפס כשהן מרותחין (יג) דכיון שמתבשל שם חשוב כגמר מלאכה כאילו ירד לעוקה אי נמי אתי למיכל אכילת קבע:

לכל הוא נותן. בשבת בפרק כירה (מב:) תנן כי האי גוונא (יד):

משנה ח[עריכה]

העיגול. של דבלה:

משיחליקנו. שמחליק פניו מלמעלה במשקים ויקבע למעשר ואסור באכילת עראי:

מחליקין בתאנים ובענבים של טבל. במשקים היוצאין מתאנים וענבים של טבל מחליקין העיגול משפשף העיגול בהן והמשקין נסחטין מהן ומחליקין אותן דמשקה של תאנים לא חשיב ושל ענבים נמי כיון דאזיל לאיבוד שרי ור' יהודה אוסר דחשיב ליה אוכל האסור משום טבל וגבי דבש תמרים פלוגתא אי חייב במעשר אי לא כדפרשינן בפרק י"א דתרומות (משנה ב):

המחליק ענבים. משפשן. ענבים בעיגול לא הוכשרו דלא חשיב משקה כיון דאזיל לאיבוד:

רבי יהודה אומר הוכשר. דחשיב ליה משקה ובפרק חבית (קמה.) אמרינן דפליגי במשקה העומד לאיבוד לצחצחו:

משידוש. מייבשין התאנים בחמה ואח"כ דשין אותן במקלות ומרכיבין אותן בידיהן ועושה אותן חבית או מגורה והמגורה הוא כלי שעושין בו העיגול ומשדש בחבית ועגול במגורה אסור לאכול מהן עראי:

בירושלמי (הל' ה) מפרש משום דקסבר לא עליון צריך לתחתון ולא תחתון לעליון ור' יוסי דשרי סבר דצריך זה לזה ולא נגמרה מלאכתן עדיין ומסיק רבי אליעזר דתנא קמא רבי מאיר היא דלא תיסבר סתמא ורבי יוסי והלכה כסתמא לפום כן צריך מימר ר' מאיר היא דרבי מאיר ור' יוסי הלכה כרבי יוסי: