משנה מעשרות א ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת מעשרות · פרק א · משנה ו | >>
הפרד והצמוקיןה והחרובין, משיעמיד ערימהו.
הבצלים, משיפקל.
ואם אינו מפקל, משיעמיד ערימה.
התבואה, משימרח.
ואם אינו ממרח, עד שיעמיד ערימה.
הקטניות, משיכבור.
ואם אינו כובר, עד שימרח.
אף על פי שמרח, נוטל מן הקיטעים ומן הצדדים וממה שבתוך התבן ואוכל.
הַפֶּרֶד וְהַצִּמּוּקִין וְהֶחָרוּבִין, מִשֶּׁיַּעֲמִיד עֲרֵמָה.
- הַבְּצָלִים, מִשֶּׁיְּפַקֵּל;
- וְאִם אֵינוֹ מְפַקֵּל, מִשֶּׁיַּעֲמִיד עֲרֵמָה.
- הַתְּבוּאָה, מִשֶּׁיְּמָרֵחַ;
- וְאִם אֵינוֹ מְמָרֵחַ, עַד שֶׁיַּעֲמִיד עֲרֵמָה.
- הַקִּטְנִיּוֹת, מִשֶּׁיִּכְבּוֹר; וְאִם אֵינוֹ כּוֹבֵר, עַד שֶׁיְּמָרֵחַ.
- אַף עַל פִּי שֶׁמֵּרֵחַ, נוֹטֵל מִן הַקֻּטָּעִים וּמִן הַצְּדָדִים וּמִמַּה שֶׁבְּתוֹךְ הַתֶּבֶן, וְאוֹכֵל:
הפרד, והצימוקים, והחרובין - משיעמיד ערימה.
- הבצלים - משיפקל.
- אם אינו מפקל - עד שיעמיד ערימה.
- התבואה - משימרח.
- אם אינו ממרח - עד שיעמיד ערימה.
- הקטניות - משיכבור.
- אם אינו כובר - עד שימרח.
- אף על פי שמירח - נוטל מן הקוטעין,
- ומן הצדדין, וממה שבתוך התבן - ואוכל.
- אף על פי שמירח - נוטל מן הקוטעין,
- אם אינו כובר - עד שימרח.
- הבצלים - משיפקל.
פרד - הוא גרגר הרמון, מפרדין אותם ומיבשין אותן ונקראו "פרדים".
וצמוקים - הענבים היבשים.
משיפקל - עניינו משיכרות עלין שלו, ויסיר הנתלה בהם.
משימרח - עניינו משיברור אותם מן התבן ברירה גמורה, וכבר בארנו במסכת פאה (פ"א מ"ו) הטעם מפני מה קורין העניין הזה מריחה.
משיכבור - עניינו משיכבור בכברה, ויוציא כל מה שיש בה מן התבן ומן הצרורות, ושם זה הכלי "כברה".
קוטעין מה שהוקצה מן הגדיש לאחד מן הצדדים:
הפרד והצימוקין. רגילין ליבש בחמה תאנים וענבים ורמונים כי היכי דתאנים נקראין גרוגרות וענבים צימוקים כך רמונים נקראים פרד כדתנן בתוספת' דתרומות פרק שלישי התורם ענבים ועתיד לעשותן צמוקים תאנים ועתיד לעשותן גרוגרות רמונים ועתיד לעשותן פרד ולשון פרד מלשון נתפרדו הרמונים דסוף מסכת ערלה (פ"ג מ"ח) שנחלק הרמון כדי שתשלוט החמה בו מכל צד ומצינו בפ"ב דעוקצין (פ"ג משנה ו) הרמון שפרדו חבור עד שיקיש עליו בקנה ואותה משנה מפורשת שם:
משיפקל. כמו משיקלף שמסיר הקליפה ויש מפרשים משיעשה אותם אגודה ובירושלמי (שם) מפרש מן דיורים פודגרה שעוקרים הבצלים עם השרשים ואח"כ מסירין מעליהם הקליפות הרעים והשרשים ובעוקצים (פ"ב משנה ה) תנן התחיל לפרק באגוזים ולפקל בבצלים:
משימרח. אחר שמסירין המוץ מן התבואה צוברין אותה במקום אחד בגורן ומייפה פני הצבור ומחליקין אותו והוא המרוח:
משיכבור. לפי שאין קוצרין קטניות אלא עוקרין אותן ומתערב עמהן עפר וכוברין אותן בכברה:
מן הקטועין. שבולות קטועות שלא נידשו:
ומן הצדדין. מצד הכרי:
ומה שבתוך התבן. שמחוסר לזרות לרוח:
ואוכל. אכילת עראי דלא הוקבעו:
הפרד - רגילין היו לפרד ברמונים וליבשן, ואותן הגרגרים יבשים קרויין פרד ע"ש שמפרידים אותן כדי שתכנס בהן [החמה] מכל צד:
משיפקל - כמו משיקלף ז, כלומר משיסיר מעליהן הקליפות הרעות:
משימרח - אחר שמנקין התבואה מן המוץ שלה צוברים אותה במקום א' בגורן ומיפה פני הכרי ומחליקין אותו, והוא הנקרא מרוח:
משיכבור - לפי שרגילים לעקור הקטנית עם העפר צריך לכברם בכברה:
קוטעים - שבלים קטועים שלא נדושו:
מן הצדדים - צדי הכרי שלא נתמרח:
וממה שבתור התבן - שלא נזרה מן המוץ:
[*הצמוקין. הענבים היבשים. הרמב"ם והר"ש]:
[*משיעמיד ערימה בראש גגו. שדרך להעמידם בראש הגג ליבשם כדתנן לקמן פ"ג [מ"ד] החרובין עד שלא כנסן לראש הגג ל' הפי' שהזכרתי]:
[*משיפקל. כתב הר"ב כמו משיקלף בחלוף [כמו] שמלה שלמה. ל' הפירוש שהזכרתי]:
משימרח. עיין מ"ש במשנה ו פ"ק דפאה:
(ה) (על המשנה) הצמוקין. הענבים היבשים. הר"מ:
(ו) (על המשנה) משיעמיד. ערימה שדרך להעמידם כראש הגג ליבשם. פי':
(ז) (על הברטנורא) בחלוף כמו שמלה שלמה:
והפַרְד וכו' משיעמיד ערימה: מפ' בירושלמי משיעמיד ערימה אפי' בראש גגו ואע"ג דהעבירן דרך חצרו מקצה אינש דעתי' מינייהו שלא לאכלן עד שיצטמקו שם בראש גגו וכ"ש אם העמיד ערימה בשדה דודאי מהני לחייבם במעשר:
משיפקלו: בקצת ספרים מצאתי כתוב משיפקילו ומפ' בירוש' מן די ירים פודגרא ופי' רמב"ש ז"ל שעוקרים הבצלים עם השרשים ומסירין מעליהן הקליפות הרעות והשרשים ע"כ ופודגרא הוא חולי הרגלים. וי"מ משיפקילו משיעשה אותן אגודה:
משימרח: שמיפה פני הכרי ברחת ומחליק אותו דומיא דממרח דרטי'. ופריך בירושלמי והא תני ר' יעקב בר סוסאי מאימתי הוא תורם את הגורן משתעקר האלה פי' בערוך אלה כמו עללתא כלומר התבואה ומשני דברייתא מיירי כשאין דעתו למרח:
הקטניות משיכבור: תניא אבל כובר הוא מקצת ותורם מן הכבור על שאינו כבור ולא הוי מן החיוב על הפיטור מ"ט דכתיב והאלפים והעיירים עובדי האדמה בליל חמיץ יאכלו פי' מלמדי השוורים לחרוש והחמרים שהן עובדי האדמה בליל חמיץ משמע לי' בלול בעפר יאכלו וכיון דכך אוכלין הוי כגמר מלאכה. ועוד תניא בתוספתא הקטניות משיכבור ונוטל מתחת הכברה ואוכל ופסקה שם הרמב"ם ז"ל:
ואע"פ שמרח: אתבואה קאי כיון דקתני וממה שבתוך התבן ועוד דאקטניות תני בירושלמי בברייתא אבל קולט הוא מתחת הכברה ואוכל כדכתיבנא לה בסמוך והפירוש דהדקין שנופלין למטה עם העפרורית אכילת עראי בהו שרי דאינם בכלל גמר מלאכה:
מן הקוּטֵעִים: נראה לע"ד דגרסי הכא וגם לקמן בפ' בתרא סי' ד' הקטועים הטי"ת קודם הוי"ו ואי גרסי' הוי"ו קודם הטי"ת צריך להיות הקו"ף בנקודת שורק והטי"ת בפת"ח ובדגש ויהי' כמו המקוטעים. והכי מסתברא טפי שכן הגירסא גם כן ברמב"ם וגם בספ"ד דהלכות תרומות וי"ס שכתוב בהן הקיטעין ביו"ד אחר הקו"ף:
יכין
הפרד: גראנאטאפפעל מחובר יחד מכמה חלקים כמו קנאבלויך. ומפרידין החלקים כדי שיתיבשו היטב וכל חלק כשנפרד נקרא פרד:
והצמוקין: ראזינען:
הבצלים משיפקל: משיקלף הקליפות הרעות מעליהן:
התבואה משימרח: שיחליק פני הכרי:
הקטניות משיכבור: דדרך קטניות לעקרן עם עפר וכוברן בכברה לנקותן:
אע"פ שמרח נוטל מן הקוטעים: שבלין קטועים שלא נדושו היטב:
ומן הצדדים: שבצדדי הכרי:
וממה שבתוך התבן: שלא נזרה היטב דכל אלו לא נקבעו עדיין למעשר וכ"כ במ"ז:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת