משנה מעשרות א ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת מעשרות · פרק א · משנה ה | >>
איזהו גרנן למעשרות? הקישואים והדלועים, משיפקסו.
ואם אינו מפקס, משיעמיד ערימה.
אבטיח, משישלק.
ואם אינו משלק, עד שיעשה מוקצה.
ירק הנאגד, משיאגד.
אם אינו אוגד, עד שימלא את הכלי.
ואם אינו ממלא את הכלי, עד שילקוט כל צרכו.
כלכלה, עד שיחפהד.
ואם אינו מחפה, עד שימלא את הכלי.
ואם אינו ממלא את הכלי, עד שילקוט כל צרכו.
במה דברים אמורים? במוליך לשוק; אבל במוליך לביתו, אוכל מהם עראי עד שהוא מגיע לביתו.
אֵיזֶהוּ גָּרְנָן לְמַעַשְׂרוֹת?
- הַקִּשּׁוּאִים וְהַדְּלוּעִים, מִשֶּׁיְּפַקֵּסוּ;
- וְאִם אֵינוֹ מְפַקֵּס, מִשֶּׁיַּעֲמִיד עֲרֵמָה.
- אֲבַטִּיחַ, מִשֶּׁיְּשַׁלֵּק;
- וְאִם אֵינוֹ מְשַׁלֵּק, עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה מֻקְצֶה.
- יָרָק הַנֶּאֱגָד, מִשֶּׁיֹּאגַד.
- אִם אֵינוֹ אוֹגֵד, עַד שֶׁיְּמַלֵּא אֶת הַכְּלִי;
- וְאִם אֵינוֹ מְמַלֵּא אֶת הַכְּלִי, עַד שֶׁיִּלְקוֹט כָּל צָרְכּוֹ.
- כַּלְכָּלָה, עַד שֶׁיְּחַפֶּה.
- וְאִם אֵינוֹ מְחַפֶּה, עַד שֶׁיְמַלֵּא אֶת הַכְּלִי;
- וְאִם אֵינוֹ מְמַלֵּא אֶת הַכְּלִי,
- עַד שֶׁיִּלְקוֹט כָּל צָרְכּוֹ.
- בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? בְּמוֹלִיךְ לַשּׁוּק;
- אֲבָל בְּמוֹלִיךְ לְבֵיתוֹ, אוֹכֵל מֵהֶם עֲרַאי עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְבֵיתוֹ:
איזה הוא, גורנן של מעשרות? -
- הקישואים, והדלועים - משיפקס.
- אם אינו מפקס - עד שיעמיד ערימה.
- האבטיח - משישלק.
- אם אינו משלק - עד שיעשה מוקצה.
- הירק הנאגד - משיאגוד.
- אם אינו אוגד - משימלא את הכלי.
- אם אינו ממלא את הכלי - עד שילקוט כל צורכו.
- כלכלה - משיחפה.
- אם אינו מחפה - עד שימלא את הכלי.
- אם אינו ממלא את הכלי - עד שילקוט כל צורכו.
- במה דברים אמורים? - במוליך לשוק.
- אבל במוליך לביתו - אוכל מהן עראי,
- עד שהוא מגיע לביתו.
- אבל במוליך לביתו - אוכל מהן עראי,
- במה דברים אמורים? - במוליך לשוק.
- הקישואים, והדלועים - משיפקס.
גרנן למעשרות - כמו מילה מושאלת, והכוונה ששאל התנא, אימתי יהיו הפירות כמו התבואה כשהיא בגורן, שאסור לאכול ממנה אכילת עראי לפי שכבר נקבעה למעשר, כי קודם "גורנן של מעשרות" אף על פי שהגיעו לעונת המעשרות מותר לאכול מהם אכילת עראי.
ודרך הקשואים והדלועין שיעלה עליהם כמו שער או כמו קוץ דק מאד והוא נקרא "פקס", וכן יעלה על האבטיחים כמו שער ויקרא "שלק". ואמרם משיפקסו ומשישלקו רוצים בו מעת שיפול מהם אותו השער כשיקנחם בידו, וכן אמרו בתלמוד "מעת שירים שלף וקיא".
עד שיעשה מוקצה - עניינו עד שישטח אותם ויסדר אותם, והמקום ששוטחין בו הפירות נקרא "מוקצה", כי האבטיחין אין עושין מהם ערימה לפי שהם משתברים זה עם זה.
משיחפה - פירוש משיכסה, כמו שדרך בני אדם האוספים את הפירות, שמכסין אותן בעלי האילן ודומיהן.
במה דברים אמורים, שכשיגיעו לעת הזאת שקבעו למעשרות ואסור לאכול מהם עראי, במוליך לשוק למכור, אבל במוליך לביתו אוכל עראי עד שהוא מגיע לבית. וכבר קדם לך זה העיקר בפרק שמיני (מ"ג) ממסכת תרומות, כי הטבל אינו מתחייב במעשרות עד שהוא רואה פני הבית, שנאמר "בערתי הקדש מן הבית"(דברים כו, יג):
איזהו גרנן למעשרות. עד השתא איירינן בגודל בגידולין פירות הבאות לתורת אוכל להתחייב במעשר כשמגיעין לשיעור שאמרנו מכאן ואילך איירי לאחר שנתבשלו כל צרכן ונתלשו אימתי באו לידי דיגון וחיוב משום דכתיב דגנך דיגונך שיתמרח בכרי:
משיפקסו. בפרק הפועלים (פח:) אמר רב אשי משינטל פקס שלהן שיער הצומח בהן כעין נוצה כשהן קטנים וכשמתגדלים הרבה נושר מאליהם וכשתולשן בינונים עדיין נוצה עליהן והמוכרן בשוק מסיר הנוצה ונקרא פקס ופעמים שנמכרין בפיקוסן משום הכי תני ואם אינו מפקס ובפ"ב דעוקצין (מ"א) קרי ליה כשות של קישות ובפרק הפועלים (פח:) פריך הכא לר' ינאי דאמר אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית ולר' יוחנן דאמר אפילו חצר קובעת והכא משיפקסו מאי לאו אפי' בשדה ומשני לא בבית והשתא כולה מתניתין דפרקין דגורנן למעשר בבית לרבי ינאי ולחצר לרבי יוחנן ואם תאמר כשיפקסו בבית להוי כמכניס התבואה במוץ שלה דפטר רבי אושעיא בפרק קמא דפסחים (דף ט.) ואפילו חזר ומירחן בבית לא דמי כלל דהתם בעינן שיראו פני הבית בכניסתן וכל זמן שהן במוץ ליכא ראיה אבל הכא דאיירי אף על פי שלא נטל פקס שלהן תדע דהא קתני ואם אינו מפקס משיעמיד ערימה ומיהו קשה היכי מיתוקמא מתני' בבית הא קתני סיפא בד"א במוליך לשוק אבל במוליך לבית אוכל עראי עד שיגיע לביתו אלמא מוליך בשוק מחייב בירק משיאגד בלא ראיית פני הבית ולמאי דמסיק התם דלא אמרו אלא בזיתים וענבים ניחא:
משיעמיד ערימה. כרי:
משישלק. שילוק לאבטיח כפיקוס לקישואין ובירו' (הל' ד') קאמר מן די ירים פקסוסיה או די ירים שליקוקי':
מוקצה. שמגדישין אותן למכור בשוק:
משיאגד. מפרש בירושלמי (שם) אגדו צינוק גדול בשדה והיה עתיד לאוגדו צינוק קטן לשוק נטבל:
משילקט כל צרכו. אבל עד שלא ליקט כל צרכו אוכל עראי ופטור:
כלכלה ליקט ירק ומכניס בכלכלה:
שיחפה מנהגן לכסות יש נוהגין לכסות ויש שאין נוהגין לכסות ויש שנוהגין למלאות הכלי כגון בכפר קטן שאין כלכלה מליאה נמכרת בו ביום:
עד שמגיע לביתו. גבי שוק לא אמר עד שהוא מגיע לשוק ומפרש בירושלמי (שם) מה בין המוליך לשוק למוליך לביתו [בשעה שהוא מוליך לביתו] בדעתו הדבר תלוי המוליך לשוק לא בדעתו הדבר תלוי אלא בדעת לקוחות שמא ימצא לקוחות ויטבלו:
איזהו גרנן למעשרות - אימתי הוקבעו הפירות למעשר ואסור לאכול מהן עראי, כמו התבואה בגורן. שאף על פי שהגיעו הפירות לעונת המעשרות עדיין מותר לאכול מהן עראי עד שיהא גרנן למעשרות:
משיפקסו - משינטל פיקס שלהם והוא שער הצומח בהן כשהן קטנים וכשנתבשלו כל צרכן נושר:
משיעמיד ערימה - שיעשה מהן כרי:
משישלק - שילוק לאבטיח כמו פיקוס לדלועים:
מוקצה - לפי שאין עושים ערימה מן האבטיחים אלא שוטחים אותם, ומקום ששוטחים בו הפירות קרוי מוקצה:
ירק הנאגד - שדרכו למכרו אגודות:
ואם אינו ממלא את הכלי - כגון שרוצה למלאות שנים או שלשה כלים, אוכל מכל אחד עראי עד שימלא את האחרון:
כלכלה - המלקט ירק לתוך הכלכלה דהיינו סל:
משיחפה - את הירק בהוצין או בעלין שדרכן לכסות בו:
בד"א - שזהו גרנן למעשרות:
במוליר לשוק - למכור, דלאו בדעתו הדבר תלוי שמא ימצא לקוחות ויהיו הפירות טבולים שהמקח קובע למעשר:
אבל במוליך לביתו אוכל עראי עד שמגיע לביתו - דבדעתו תלוי הדבר ולא יהיו הפירות טבולים עד שיגיע לביתו, שהטבל אינו חייב במעשר עד שיראה פני הבית, דכתיב (דברים כו) בערתי הקדש מן הבית:
[*עד שיחפה. פירוש פעמים שאין רצונו למלאותה. ומכסה הפירות שבכלכלה בעלין או בהוצין וכיוצא בהם היינו דקאמר משיחפה עד כאן לשון הפירוש שהזכרתי]:
[*בד"א במוליך לשוק. כתב הר"ב שמא ימצא לקוחות. קודם בואו לשוק. לשון הפירוש שהזכרתי וכן מוכח בפירוש הר"ש שכתב גבי שוק לא אמרו [עד שהוא] מגיע לשוק. ומפרש בירושלמי [מה בין המוליך לשוק למוליך לביתו המוליך לביתו בדעתו הדבר תלוי] המוליך לשוק לא בדעתו וכו']:
(ד) (על המשנה) שיחפה. פירוש פעמים שאין רצונו למלאותה ומכסה הפירות שבכלכלה בעלין או בהוצין ובכיוצא בהם והיינו דקאמר משיחפה. בשם הפירוש:
איזהו גרנן למעשרות: סברה אחרת של מעשרות. ומצאתי כתוב בשם רבינו יצחק מסימפונט ז"ל הבדל בין משנה דמאימתי הפירות חייבות במעשר למתניתין, דמתניתין קמייתא מפרש מאימתי אסור למכרן למי שאינו נאמן על המעשרות ומאז אם היה האילן שהוצרך לקוצצו אסור לקוצצו בשביעית, ומאז אם קצרן ועשה מהן גרן נתחייב הא קודם לכן מותר למכרן למי שאינו נאמן על המעשרות ומותר לקוצצן בשביעית, ואם קצרן ומירחן אפילו העמיד ערימה לא מתחייב במעשר, ובמשנת איזהו גרנן מיירי דשרי אדם לאכול מפירותיו עראי ומאימתי מיתסר בהו כל חד וחד לפום מאי דפריש במתניתין הקשואים וכוליה ע"כ, אלא שתקנתי והגהתי הלשון כפי עניות דעתי.
וזה לשון הר"ש שירילי"ו ז"ל עד השתא מיירי מתניתין אימתי קרוי פרי לחייב במעשרות דהיינו שיהא קרוי אוכל או פרי דגבי מעשרות כתיב פרי מפרי העץ וכתיב ואכלת, והשתא איירי בדיגונם אותן שדרכן לעשות להן קבוץ ודיגון דפירוש דיגון קיבוץ כרי כמו שפירש רש"י ז"ל בפרקא קמא דביצה, וגבי תבואה כתיב דגנך ואפילו גבי ירק דטבלו הוי מדרבנן תקון ביה דיגון כדתנן ירק הנאגד משיאגד וכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, ועד שלא נעשה דיגון תנן בפרקא קמא דפאה ומאכיל לבהמה ולחיה ולעופות ופטור מן המעשרות עד שימרח, אבל כי מירח אפילו אכילת עראי נמי אסירא אי איכא ראיית חצר או בית כדאיתא בפרק הפועלים ע"כ.
וכתב עוד ז"ל ועוד אני מוסיף על דברי ר"י מסימפונט ז"ל דעוד יש חילוק בין מדת גרן למדת עונה דאילו עונה פטור וחיוב גרמא ותורת שנים נמי גרמא, ואילו מדת גרן פיטור וחיוב גרמא ותורת שנים לא גרמא, וטעמא דקראי כתיבי כתיב דגנך והפירוש דיגונך למעוטי לאו דיגון ולמעוטי דיגון ולאו דילך כגון דיגון ברשות הקדש או דהפקר או דעובד כוכבים, ואילו גבי עונה כתיב תבואת זרעך דמיניה דרשינן תבואה שזורעין אותה ומצמחת ומזרעת, וכי איכא תבואת זרעך כתיב עשר לומר לך כי איכא שליש עשר וכי ליכא שליש לא תעשר, ועוד כתיב גביה שנה שנה לומר לך כי גדלו שליש בשנה זו לא תעשר עליהן בפירות שנה שעברה או שנה שלאחריה אלא כל שנה לעצמה, והכי דרשינן בתורת כהנים לשלש השנים אל תיקרי לשלש אלא לשליש, ומשום הכי נקיטינן דתבואה שהביאה שליש בשנה שנייה של שמיטה דדינה מעשר שני ונתמרחה על ידי ישראל בשלישית אינה נופלת לחיוב מעשר עני אלא כדקיימא קיימא, וכן בזיתים כי הכי גרסינן עכ"ל ז"ל:
כשיפקסו: פירש הירושלמי מן די ירים פקסוסיה והוא השיער הצומח בהן ונקרא פיקס, ובראש פרק שני דעוקצין קרי ליה כישות של קישות ולפעמים שנמכרין בפיקס ומשום הכי קתני דאם אינו מפקס וכו'. ושם בפרקא קמא דיום טוב דף י"ג משמע קצת מפירוש רש"י ז"ל דגריס ושלא פקסו משיעמיד ערימה שפירוש כלומר ואם עד שלא פקסו העמידו ערימה מהן כמין כרי הוקבעו למעשר ע"כ. ועיין במה שהקשה ותירץ ה"ר שמשון ז"ל:
משישלק: פירש בירושלמי מן די ירים שלקוקיה, ובעל הערוך ז"ל פירש דכשנגמרים האבטיחים הם ירוקים כעין הדבר השלוק, ולדעתו פירוש מן די ירים אינו לשון השלכה אלא לשון גבהות רוצה לומר שיהא ניכר ירקותו קצת:
משיעשה מוקצה: שמגדישין אותו למכור בשוק, כן פירש בערוך:
ירק הנאגד משיאגד: מצאתי מנוקד מהר"מ די לונזאנו ז"ל מִשֶיֹאגַד כמו שֶיֹאכַל, וכן גם כן נקד ה"ר יהוסף ז"ל. ועוד כתב וזה לשונו, מתניתין בירק שעיקר זריעה שלו לירק אבל בדבר שזורעין אותו לזרע תנן לקמן פ"ד אין מתעשר זרע וירק אלא השיחליים והגרגיר בלבד ע"כ. כל עד דקתני במתניתין איכא מאן דגריס ליה במ"ם משיחפה משימלא משילקוט משימרח וכן כולם:
כלכלה: יש ירק שאין דרכו לאוגדו אלא להניחו בכלכלה כגון כוסבר, ועוד נראה דמיירי בפירות האילן שנותנין אותם בכלכלה כדתניא בנדרים הנודר מן הכלכלה והיו בנות שבע לתוכה ודרך לכסותה בעלין ובהוצין. וזה לשון החכם ה"ר יהוסף ז"ל כלכלה משיחפה פירוש לעיל אמר זמן ירק הנאגד וכו' וכאן אומר ירק הנלקט בכלכלה שאין דרכו ליאגד, והוא הדין נמי כל הנלקט בכלכלה כגון תאנים וענבים וכו' ע"כ. ומצאתי כתוב בספר חרדים אף על גב דסתם כלכלה הוי של תאנים כדמשמע בפ"ח דנדרים כתב הרמב"ם ז"ל בחבורו בכלכלה עד שיחפה הפירות, וכן כתב גם בפירוש המשנה משיחפה פירוש משיכסה כמו שדרך בני אדם האוספים את הפירות שמכסים אותם בעלי האילן ודומיהן עכ"ל ז"ל.
וטעם הרב שפירש בכלכלה שכולל כל פירות האילן היינו משום דבמתניתין בא ללמדנו גמר מלאכת כל הפירות דאילן ודאדמה, ואיך נאמר ששנה גמר מלאכת התאנים בלבד ולא דשאר פירות האילן רק החרובין שפירש אחר כך גמר מלאכתן, ועוד כי היכי דשנה גמר מלאכת התאנים הלחים ויבשים דקתני בסיפא הגרוגרות משידוש דהיינו תאנים יבשים וברישא כלכלה משיחפה דהיינו תאנים לחים למה בענבים לא עשה כן אלא אמר בסיפא הצמוקים משיעמיד ערימה ובענבים לחים לא אמר איזהו גמר מלאכתן, ועוד למה שנה יין ושמן ולא שנה זיתים וענבים עצמן, אלא על כרחך בלשון כלכלה עד שיחפה ששנה התנא בו כלל כל הפירות של האילן זיתים וענבים ותמרים ושאר כל פירות האילן שכולן דרכן ללקטן בכלכלה, רק בחרובין שאין דרכן בכך שנה גמר מלאכתן בפני עצמן, עכ"ל החכם ה"ר אלעזר אזכרי ז"ל:
אבל במוליך לביתו: והוא הדין לחצרו, ולגבי שוק לא אמרינן עד שהוא מגיע לשוק דלאו בדעתו הדבר תלוי שמא ימצא לקוחות מיד בפתח הגנה ונטבלו מיד. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל נראה לי דהאי במה דברים אמורים אינו חוזר אלא על אלה שנזכרו לפניו וצריך עיון, ונראה לי להביא ראיה מדלא קאמר ליה בסוף הפרק אכולה מתניתין, ותו דהא תנן אף על פי שמרח נוטל מן הקוטעים וכו', ותנן נמי אף על פי שקיפה קולט מן הגת, וכן תנן אף על פי שירד נוטל מן העקל וכו', ובכל אלה אין שייך לומר לא מוליך לשוק ולא מוליך לביתו כי הרי כל אלה עדיין לא נתמרחו, על כן נראה לי דאינו חוזר אלא על ירק הנאגד ועל כלכלה כי אלה אין להם גרן בשדה כי אין רגילין להניחם בשדה אלא או מוליכין אותם לשוק או לבית עכ"ל ז"ל:
יכין
איזהו גרנן למעשרות: לאסור גם אכילת עראי כשראה פני הבית או יארע בהם א' מהדברים שקובעין למעשר כדלקמן סי' נ"ג [ועי' בע"ז דנ"ו א' ותוס' שם] או כשמוליכן לשוק וכדמסיק:
הקשואים והדלועים משיפקסו: משיקח האדם פרח שבראש הפרי. והנה בקשואים ודלועים שישנם במדינתינו אין בהם פרח בראשם. אבל ספרו לי בני ארץ הקדושה. דאתו מהתם להכא שבא"י מצויים כך. והיינו דקאמר תנא ואם אינו מפקס שיש מין שאין לו פרח בראשו. א"נ שער שעל גביו. וכ"ש בנשרו מעצמן:
משיעמיד ערימה: שיצברם בכרי:
עד שיעשה מוקצה: משישטחם להתייבש:
ירק הנאגד: שדרכו להאגד:
אם אינו אוגד עד שימלא את הכלי: בממלא הרבה כלים משדהו. אוכל עראי עד שימלא האחרון:
ואם אינו ממלא את הכלי עד שילקט כל צרכו: כל מה שרוצה ללקט:
כלכלה: ר"ל אם נותן כל הפירות לסל א' גדול. ואמרי' בירו' פ"ב סתם כלכלה ד' קבין וגדול' סא' קטנה ג' קבין:
עד שיחפה: שמכסה הפירות עם עלי אילן שלא יכמושו כשנשאן לשוק נאסר באכילת עראי אף שלא מלאהו:
בד"א: דזהו גרנן:
במוליך לשוק: דלאו בדעתו תליא דשמא ימצא לוקחין מיד ונטבלו דכבוש. שבת. מקח. חצר. תרומה. אור. מלח. [וסי' כשמחת אם] כל א' מאלו קובע למעשר. אבל רק כשנגמרו מלאכתן שנזכרו לקמן [מ"ח (רמב"ם פ"ג מהל' מעשרות ה"ג)] דג' פרקים יש לחיוב מעשר. וסימנך ענק.
- (א) עונת המעשר. והן הנזכרים בפרקן ממשנה ב' ולהלן דכולן אם תלשן קודם לעונה שנזכר בכל א' וא' פטור ממעשרות.
- (ב) נגמר מלאכתן. דאם תלשן אחר עונת המעשר הנ"ל. מותר לאכול מהן עראי עד שיגמר מלאכתן וכפי המבואר בכל א' וא' בפרקן ממשנה ה' ולהלן והיינו גרנן למעשרות. וכשנגמר מלאכתן והוא רוצה להוליכן מהשדה לשוק. גם עראי אסור לאכול מהן.
- (ג) קבע למעשר. דאם אין רוצה למכרן בשוק אלא להוליכן לביתו אז גם אחר שנגמר מלאכתן מותר לאכול מהן עראי. עד שיוקבע למעשר ע"י א' מהז' דברים שזכרנו כבוש שבת וכו' [רמב"ם רפ"ג ממעשרות].
ולהראב"ד שם בדגן תירוש ויצהר. אף שרוצה להכניסן לביתו כיון שנגמר מלאכתן אסור לאכול מהן עראי. דהיינו. בתבואה משימרח ויחליק פני הכרי אחר שדשו. והיין משיקפה. והשמן משירד לעוקה [כפרקן משנה ז']. וכל מקום שאדם מותר לאכול מהפירות עראי. מותר להאכיל לבהמה אפי' הרבה דהיינו קבע. וכל מקום שאדם אסור לאכול אפי' עראי. עכ"פ מותר להאכיל לבהמה עראי (רמב"ם פ"ג מהל' מעשרות ה"כ). מיהו כל ז' קביעות אלו מדרבנן ואין לוקין כשאכל הטבל אחר שהוקבע בא' מהנך. דמן התורה לא הוקבע לתרומה ולמעשרות. רק כשהכניסו לתוך הבית ממש. שנאמר בערתי הקדש מן הבית. וכשאכל הטבל אח"כ לוקה אפי' כשאכל רק כזית עראי (רמב"ם פ"ד מהל' מעשרות):
אוכל מהם עראי עד שהוא מגיע לביתו: דבדעתו תליא שלא יהיו טבל עד שיבאו לחצר:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת