תפארת ישראל על מעשרות א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תפארת ישראל · על מעשרות · א · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין[עריכה]

משנה א[עריכה]

כלל אמרו במעשרות:    ה"ה תרומות:

כל שהוא אוכל:    למעוטי סטים [וויידעקרויט שעושין ממנו אינדיג] וקוצה [והוא ג"כ מין עשב לצבוע] אף שנאכלים ע"י דחק:

ונשמר:    למעוטי הפקר אפי' הפקיר שבלין ומרחן הזוכה. וכ"ש בנתמרחו ברשות הפקר. אבל במרח קודם שהפקיר חייב במעשרות [כירושלמי הכא ופ"ג דמאי מ"ב וג']:

וגדוליו מן הארץ:    למעוטי כמהין ופטריות [מיני שוואממען] ומאויר הן גדלין:

חייב במעשרות:    כשאוכלן קבע. וי"א דהיינו מדרבנן. אבל מדאוריי' אינו חייב בתרומות ובמעשרות רק דגן תירוש ויצהר [עי' רמל"מ רפ"ב דתרומות ועיין בפ"ב דבכורים מ"ג]:

ועוד כלל אחר אמרו כל שתחלתו אוכל וסופו אוכל:    ככל ירקות דמיד שגדלין ראויי' לאכילה:

אע"פ שהוא שומרו להוסיף אוכל:    ר"ל אף שאינו רגיל לתלשן עדיין כדי שיתוסף המאכל:

אבל סופו אוכל:    כפירות האילן:

אינו חייב עד שיעשה אוכל:    ואם תחלתן אוכל ואין סופן אוכל כשקדים המרים דרק בתחלתן חזו לאכילה קיי"ל [עירובין כ"ח ב'] דבין בגדלותן או בקטנותן פטירי ממעשרות גדולים מדלא חזו וקטנים מדלא נגמר פרין [ועיין רמב"ם פ"א ממעשר ה"ט] ודלא כדלקמן מ"ד:

משנה ב[עריכה]

מאימתי הפירות חייבות במעשרות:    ר"ל פירות שאין תחלתן אוכל מאימתי אסור לאכלן קבע משא"כ מאימת גרנן במ"ה היינו לאסור גם אכילת עראי:

התאנים משיבחילו:    כשיתחילו להתבשל. והוא כשילבין ראשיהן:

הענבים והאבשים:    ווילדע טרויבען:

משהבאישו:    ר"ל כשנראי' הגרגרי' מתוך הקליפה:

האוג:    קארנעלקירשען:

והתותים:    מוילבעערען:

הרמונים משימסו:    משיתרככו:

התמרים משיטילו שאור:    משיתנפח כשאור:

האפרסקים:    פפירזיכע:

משיטילו גידים:    שנראה בקליפתן כגידין אדומי':

האגוזים משיעשו מגורה:    שיבדל האוכל שבקליפה כמונח באוצר:

ר' יהודה אומר האגוזים והשקדים משיעשו קליפה:    היא קליפה דקה שסמוכה על האוכל שאינו מתהווה על הפרי רק אחר גמר בשולה:

משנה ג[עריכה]

החרובין:    באקסהארן:

משינקדו:    שיתהוו עליהן נקודות שחורות:

וכל השחורים:    כל הפירות המשחירי' כשנגמרו:

האגסים:    בירן:

והקרוסטומלין:    מין אגסי' קטנים נקראים פאראדיס בירן. ואין שני מינין הללו כאותן שלנו שאין עליהן שער בקטנותן. אבל הנך ע"כ שיש עליהן שער ושייך בהן קרחה כדמסיק:

והפרישים:    קוויטען. ונקראין פרישין שאין לך פרי עץ שהוא פרוש מלאכלו חי רק זה וכירוש':

והעוזרדים:    שפיירלינג:

משיקרחו:    משנקרח השער שעליהן:

וכל הלבנים:    פירות הלבנים. לאו דוקא לבנים כשלג. רק ר"ל שאינן שחורים או אדומים:

התלתן:    פענכעל:

משתצמח:    משזרעו וצומח. [תמוה מ"ש דנקט כה"ג רק גבי תלתן. הרי כל המינין פטורים ממעשרות עד שראויין לזריעה [כסוכה דל"ו א.] ונ"ל דלהכי נקט בירושלמי שבתלתן יש סי' כשנותנו למים נשקע' רוב הגרעין. ור"ל דבכל המינין יש להן סי' שבמשנה מתי ראויין לזריעה אבל לתלתן אין כל הגרעינין שוין. ולהכי קאמ' "משתצמח" ור"ל שצריך לבדוק כל א'. ונ"ל שקושיתי זה דחק לרש"י [ר"ה די"ב ב'] לפרש משיתהוה זרע בגדולין ור"ל דאז ראוי לזריעה]:

התבואה והזיתים משיכניסו שליש:    שליש גידולן וכן הוא בכל המינין הנ"ל. רק שבמינין הנ"ל יש סי' [וכ"כ הר"ש והרא"ש הכא ותוס' ר"ה הנ"ל]:

משנה ד[עריכה]

ובירק:    ר"ל אבל ד' מיני ירק אלו הקשואין וכו':

הקשואים:    גורקען:

והדלועים:    קירביסע:

והאבטיחים:    מעלאהנען:

והמלפפונות:    ציטראנען קירביס:

חייבים גדולים וקטנים:    משמע מכאן דתפוחים ואתרוגים גם בקטנותן חזי לאכילה ונ"מ לברכה. ואפ"ה לר"ש פטור באתרוגים מדאינו מאכל גמור [ועיין עירובין דכ"ח ע"ב] ודו"ק:

ר"ש פוטר את האתרוגין בקטנן:    דס"ל דאינן נאכלים בקטנותן:

החייב:    במעשר:

בשקדים המרים פטור במתוקים:    דמרים נאכלים בקטנותן ולא בגדלן ומתוקים להיפך:

משנה ה[עריכה]

איזהו גרנן למעשרות:    לאסור גם אכילת עראי כשראה פני הבית או יארע בהם א' מהדברים שקובעין למעשר כדלקמן סי' נ"ג [ועי' בע"ז דנ"ו א' ותוס' שם] או כשמוליכן לשוק וכדמסיק:

הקשואים והדלועים משיפקסו:    משיקח האדם פרח שבראש הפרי. והנה בקשואים ודלועים שישנם במדינתינו אין בהם פרח בראשם. אבל ספרו לי בני ארץ הקדושה. דאתו מהתם להכא שבא"י מצויים כך. והיינו דקאמר תנא ואם אינו מפקס שיש מין שאין לו פרח בראשו. א"נ שער שעל גביו. וכ"ש בנשרו מעצמן:

משיעמיד ערימה:    שיצברם בכרי:

עד שיעשה מוקצה:    משישטחם להתייבש:

ירק הנאגד:    שדרכו להאגד:

אם אינו אוגד עד שימלא את הכלי:    בממלא הרבה כלים משדהו. אוכל עראי עד שימלא האחרון:

ואם אינו ממלא את הכלי עד שילקט כל צרכו:    כל מה שרוצה ללקט:

כלכלה:    ר"ל אם נותן כל הפירות לסל א' גדול. ואמרי' בירו' פ"ב סתם כלכלה ד' קבין וגדול' סא' קטנה ג' קבין:

עד שיחפה:    שמכסה הפירות עם עלי אילן שלא יכמושו כשנשאן לשוק נאסר באכילת עראי אף שלא מלאהו:

בד"א:    דזהו גרנן:

במוליך לשוק:    דלאו בדעתו תליא דשמא ימצא לוקחין מיד ונטבלו דכבוש. שבת. מקח. חצר. תרומה. אור. מלח. [וסי' כשמחת אם] כל א' מאלו קובע למעשר. אבל רק כשנגמרו מלאכתן שנזכרו לקמן [מ"ח (רמב"ם פ"ג מהל' מעשרות ה"ג)] דג' פרקים יש לחיוב מעשר. וסימנך ענק.

  • (א) עונת המעשר. והן הנזכרים בפרקן ממשנה ב' ולהלן דכולן אם תלשן קודם לעונה שנזכר בכל א' וא' פטור ממעשרות.
  • (ב) נגמר מלאכתן. דאם תלשן אחר עונת המעשר הנ"ל. מותר לאכול מהן עראי עד שיגמר מלאכתן וכפי המבואר בכל א' וא' בפרקן ממשנה ה' ולהלן והיינו גרנן למעשרות. וכשנגמר מלאכתן והוא רוצה להוליכן מהשדה לשוק. גם עראי אסור לאכול מהן.
  • (ג) קבע למעשר. דאם אין רוצה למכרן בשוק אלא להוליכן לביתו אז גם אחר שנגמר מלאכתן מותר לאכול מהן עראי. עד שיוקבע למעשר ע"י א' מהז' דברים שזכרנו כבוש שבת וכו' [רמב"ם רפ"ג ממעשרות].

ולהראב"ד שם בדגן תירוש ויצהר. אף שרוצה להכניסן לביתו כיון שנגמר מלאכתן אסור לאכול מהן עראי. דהיינו. בתבואה משימרח ויחליק פני הכרי אחר שדשו. והיין משיקפה. והשמן משירד לעוקה [כפרקן משנה ז']. וכל מקום שאדם מותר לאכול מהפירות עראי. מותר להאכיל לבהמה אפי' הרבה דהיינו קבע. וכל מקום שאדם אסור לאכול אפי' עראי. עכ"פ מותר להאכיל לבהמה עראי (רמב"ם פ"ג מהל' מעשרות ה"כ). מיהו כל ז' קביעות אלו מדרבנן ואין לוקין כשאכל הטבל אחר שהוקבע בא' מהנך. דמן התורה לא הוקבע לתרומה ולמעשרות. רק כשהכניסו לתוך הבית ממש. שנאמר בערתי הקדש מן הבית. וכשאכל הטבל אח"כ לוקה אפי' כשאכל רק כזית עראי (רמב"ם פ"ד מהל' מעשרות):

אוכל מהם עראי עד שהוא מגיע לביתו:    דבדעתו תליא שלא יהיו טבל עד שיבאו לחצר:

משנה ו[עריכה]

הפרד:    גראנאטאפפעל מחובר יחד מכמה חלקים כמו קנאבלויך. ומפרידין החלקים כדי שיתיבשו היטב וכל חלק כשנפרד נקרא פרד:

והצמוקין:    ראזינען:

הבצלים משיפקל:    משיקלף הקליפות הרעות מעליהן:

התבואה משימרח:    שיחליק פני הכרי:

הקטניות משיכבור:    דדרך קטניות לעקרן עם עפר וכוברן בכברה לנקותן:

אע"פ שמרח נוטל מן הקוטעים:    שבלין קטועים שלא נדושו היטב:

ומן הצדדים:    שבצדדי הכרי:

וממה שבתוך התבן:    שלא נזרה היטב דכל אלו לא נקבעו עדיין למעשר וכ"כ במ"ז:

משנה ז[עריכה]

היין משיקפה:    איבער זיך גערען. שיעלה היין שבבור ברתיחתו החרצנים והזגים המעורבים בו:

אע"פ שקפה קולט:    מותר לקלוט:

מן הגת העליונה:    מיין שלא ירד עדיין לבור:

ומן הצנור:    רעננע שבו ירד היין לבור:

השמן משירד לעוקה:    בור שירד בו השמן כשנעצר:

אע"פ שירד נוטל מן העקל:    סל מנוקב שמשימין בו פסולת הזיתים כשנעצרו ושמן שנשאר בהן זוחל ויוצא מנקבי הסל:

ומבין הממל:    הוא האבן שמשים בסל להכביד על הזיתים ולכבשן:

ומבין הפצים:    מה שנדבק בין נסרי הגת שנעצרו שם הזיתים:

ונותן לחמטה:    עוגה קטנה חמה. דאף דדבר עב משמר חומו לאחר סלוקו מאש ודינו ככלי ראשון [כי"ד צ"ד] נ"ל דהכא בעוגה דקה וקטנה מיירי:

ולתמחוי:    קער' גדולה שעירה בו תבשיל חם. ואף דאש קובע למעשר הכא כלי שני הוא:

אבל לא יתן לקדרה וללפס כשהן רותחין:    שהעבירן מאש:

רבי יהודה אומר לכל הוא נותן:    אף לכלי ראשון בהעבירן מאש:

חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר:    דחריפותן מסייע לבשל אף אחר שהעבירן מאש. וציר הוא מים היוצאין מדגים מלוחים או בשר שנמלח:

משנה ח[עריכה]

העגול:    תאנים דרוסין יחד בעיגול:

משיחליקנו:    גלעטטען. שמחליק פניו במשקין אז הוקבע למעשר:

מחליקים בתאנים ובענבים של טבל:    מותר לשפשף פני העגול בתאנים וענבים של טבל כדי שיתיפה העיגול ולא הו"ל כמפסיד הטבל דאסור. א"נ מותר לשפשף עיגול חולין בענבי טבל. דלא חשיב המשקה היוצא מהן:

המחליק בענבים:    ולא נקט תאנים. דהרי משקה שלהן אינו מכשיר:

לא הוכשר:    דהמשקה היוצא שמצחצחו בהן לא חשיב. ונ"ל טעמא משום דלא היה עליו שם משקה מעולם דתיכף כשיצא מהענב נבלע בהעיגול. ואפשר דזהו כוונת הש"ס דקאמר דפליגי במשקה הבא לאיבוד [עיי' שבת קמ"ה א']:

הגרוגרות:    תאנים יבשים:

משידוש:    משידושם לתוך החבית הוקבעו למעשר:

ומגורה:    באינו רוצה לדושן. רק מעגלן לקיום באוצר ואין זה עגול דלעיל דהתם שלוקח תאנים רבים וכובשן יחד בעיגול כעין ככר עגול אז לא הוקבע למעשר עד שיחליקנו. אבל הכא שאוסף כל התאנים באוצר בכרי הוקבעו למעשר כשיעגל פני הכרי:

היה דש בחבית:    או:

בועז[עריכה]

הלכתא גבירתא[עריכה]