משנה מעשרות א ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת מעשרות · פרק א · משנה ז | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

[עריכה]

היין, משיקפה.

אף על פי שקפה, קולט מן הגת העליונה ומן הצנור, ושותה.

השמן, משירד לעוקה.

אף על פי שירד, נוטל מן העקל ומבין הממל ומבין הפצים, ונותן לחמיטה ולתמחוי. אבל לא יתן לקדרה וללפס כשהן רותחין.

רבי יהודה אומר, לכל הוא נותן, חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַיַּיִן, מִשֶּׁיְּקַפֶּה.

אַף עַל פִּי שֶׁקִּפָּה, קוֹלֵט מִן הַגַּת הָעֶלְיוֹנָה וּמִן הַצִּינוֹר, וְשׁוֹתֶה.
הַשֶּׁמֶן, מִשֶּׁיֵּרֵד לָעוּקָה.
אַף עַל פִּי שֶׁיָּרַד, נוֹטֵל מִן הֶעָקָל וּמִבֵּין הַמֶּמֶל וּמִבֵּין הַפַּצִּים, וְנוֹתֵן לַחֲמִיטָה וְלַתַּמְחוּי.
אֲבָל לֹא יִתֵּן לַקְּדֵרָה וְלַלְּפָס כְּשֶׁהֵן רוֹתְחִין.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
לַכֹּל הוּא נוֹתֵן, חוּץ מִדָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ חֹמֶץ וָצִיר:

נוסח הרמב"ם

היין - משיקפה; אף על פי שקפה - קולט מן הגת העליונה, ומן הצינור, ומכל מקום, ושותה.

השמן - משירד לעוקה; אף על פי שירד - נוטל מן העקל, ומן הממל, ומבין הפסין, ונותן לחמיטה ולתמחוי;
אבל לא ייתן לקדירה וללפס, כשהן מרותחיןץ
רבי יהודה אומר: לכל הוא נותן - חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר.

פירוש הרמב"ם

משיקפה - פירוש משיעלה עליו קצף, ובלשון חכמים "חופיא".

קולט - כמו חוטף.

גת העליונה - גת שדורכין שם הענבים, הגת התחתונה הוא המקום שהיין יורד ומתקבץ לתוכה, ובלשון קודש "יקב".

וצנור - ידוע, ממנו יורד היין.

עוקה - היא החפירה שמתקבץ לתוכה השמן.

ועקל - הוא החבל, כי היו לוקחים חבלים ועושים מהם כמו כלי עגול, וצוברין לתוכו הזיתים וסוחטין אותם, ואותו הכלי העשוי מן החבלים נקרא "עקל".

וממל - הוא האבן שטוחנין בו הזיתים.

מבין הפסים - עניינו מבין שני האבנים או שני העצים, מעצי הגת או אבניה. והעיקר אצלנו כי הבישול על האש קובע למעשרות, שאין המנהג שיבשל אדם ויאכל ותקרא זאת האכילה אכילת עראי, לפי שכיון שבשל אינו עראי, ועוד יתבאר זה לפנים.

וחמטה ותמחוי - שמות למיניהם מן הכלים, שנותנים בהם המאכל כשהוא חם.

וקדרה ולפס - שמות הכלים שמבשלים בהם התבשיל.

והתיר לתת השמן בכלי שנותנין המאכל לפי שאינו מתבשל לשם, ואסור לו לתת אותו בקדרה שבשל בה התבשיל כל זמן שהיא רותחת, לפי שהוא מתבשל לשם.

ורבי יהודה מתיר שיתן לקדרה וללפס כשהן רותחים, אלא אם היה באותו התבשיל הרותח שיש באותה הקדרה חומץ או ציר, לפי שהוא מתבשל מחמת החידוד.

ואין הלכה כרבי יהודה:

פירוש רבינו שמשון

משיקפה. משמסיר החרצנין והזגין מלמעלה בתוך בור של יין דבקיפוי דבור איירי כדמסקינן בפרק רבי ישמעאל (נו.):

עוקה. גומא שלפני הבור והשמן מתכנס ונצלל שם:

עקל. של בית הבד:

הסמל. מפרש בפרק המוכר את הבית (דף סז:) מפרכתא (יב):

מבין הפסים שמן היוצא מבין הנסרים:

חמיטה. עוגה דקה בעודה חמה כשיצא מן התנור מחליקין פניה בשמן ובריש טבול יום (מ"א) שנינו האופה חמיטה על גבי חמיטה ואע"ג דחמה היא לא מבשל יותר וכן לתמחוי אע"פ שהוא חם דכלי שני אין מבשל:

אבל לא לקדרה ולא לאילפס כשהן מרותחין (יג) דכיון שמתבשל שם חשוב כגמר מלאכה כאילו ירד לעוקה אי נמי אתי למיכל אכילת קבע:

לכל הוא נותן. בשבת בפרק כירה (מב:) תנן כי האי גוונא (יד):

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

משיקפה - משיסיר החרצנים והזגים שמעלה היין בתוך בור של יין בשעת רתיחתו:

מן הגת העליונה - שעדיין לא ירד לבור:

ומן הצינור - העשוי בפי הגת, והיין מקלח מן הצנור לבור. והיין שבגת או שבצנור עדיין לא נגמרה מלאכתו:

לעוקה - גומא שלפני בית הבד שהשמן יורד לתוכה:

עקל - כלי עשוי מחבלים שצוברים הזיתים לתוכו כשמכבידים הקורה עליהם:

ממל - הרכב העליונה שטוחנין בה הזיתים:

מבין הפצים - שמן היוצא מבין הנסרים:

חמיטה - היא עוגה דקה, וכשמוציאין אותה מן התנור רגילים להחליק פניה בשמן, וקמ"ל דלא חשיב כמבושל. שהאש קובעת למעשר ואסור לאכול עראי מכל תבואה ופירות וירקות שנתבשלו באור ח, אבל האי לא חשיב בישול:

וכן לתמחוי - דכלי שני הוא ואינו מבשל:

אבל לא יתן - שמן לקדרה ולאילפס כשהן מרתיחים. אע"פ שהעבירן מן האור, ויאכל אכילת עראי, דכל זמן שהיד סולדת בהן חשוב כמבשל וקבע למעשר:

לכל הוא נותן - לכל אלכסין רותחין ולכל קדרות רותחות הוא נותן, לאחר שהעבירן מן האור, ואינו קובע למעשר:

חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר - שחריפתו של חומץ וציר מסייע לבשל. ואין הלכה כרבי יהודה:

פירוש תוספות יום טוב

[*משיקפה. פי' הר"ב משיסיר החרצנים וכו' בתוך הבור וכו'. ועיין מ"ש במשנה ז פ"ז דבבא מציעא]:

ונותן לחמטה ולתמחוי. פירש הר"ב שהאש קובעת למעשר. וכתב הרמב"ם הטעם שאין המנהג שיבשל אדם ויאכל ותקרא זאת האכילה אכילת עראי לפי שכיון שבשל אינו עראי:

וציר. הנוטף ממליחת דגים. כך פירש הר"ב בפרק כירה משנה ה וכן במ"ד פ"ו דנדרים:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ח) (על הברטנורא) הטעם שאין המנהג שיבשל אדם ויאכל ותקרא זאת האכילה עראי לפי שכיון שבשל אינו עראי. הר"מ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

היין משיַקְפה:    נלע"ד דבפת"ח היו"ד גרסינן לה לפי הפי' שפי' רבינו שמשון ז"ל משיסיר החרצנים וכו' וכמו שהעתיק רבינו עובדי' ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל פי' משיקפה פי' משיעלה עליו קצף משמע דגרסי' בחיר"ק תחת היו"ד. וה"ר שלמה שירילי"ו ז"ל פי' משיקפה שצפין החרצנים על היין שבבור ובפ' ר' ישמעאל דע"ז דף נ"ו ובפ' הפועלים דף צ"ב פליג ר' עקיבא בברייתא ואמר משישלה בחביות כדאיתא התם:

אע"פ שקפה:    הר"מ די לונזאנו ז"ל נקד שקפה הקו"ף בחיר"ק וכן ה"ר יהוסף ז"ל הגי' יו"ד אחר הקו"ף וכתב עוד ברוב הספרים גרסי' ומן הצנור ומכל מקום ושותה ע"כ:

ומבין הפצים:    תרגום וקרע לו חלוני ופצים לי' והיינו האויר שיש בין נסר לנסר והשמן יוצא מבין הנסרים ודוגמתו שנינו בספ"ח דשבת חרס כדי ליתן בין פצים לחבירו ובפי' הרמב"ם ז"ל כתוב מבין הפצים עניינו מבין שני האבנים או שני העצים מעצי הגת או אבניה ע"כ:

חמיטה:    עוגה דקה מאד ודוגמתו שנינו בריש טבול יום האופה חמיטה ע"ג חמיטה וכתב הר"ש שירילי"ו ז"ל דבשביל שהיא ארוכה ונכפלת ונכפפת קרוי' כן תרגום המה כרעו אחמטו ע"כ וי"ס כתוב בהן ונותן לחמיטה ולתוך הקערה ולתוך התמחוי ופי' קערה ותמחוי שיש בהן תבשיל חם דשניהם כלי שני ואיכא מאן דס"ל בירוש' דאפי' כלי שני אם היד סולדת אסור וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ג דהלכות מעשר והוא ז"ל פי' חמיטה ותמחוי שמות למיניהם מן הכלים שנותנין בהם המאכל כשהוא חם ע"כ:

כשהן רותחין:    הגי' ה"ר יהוסף ז"ל כשהן מרתיחין ע"כ:

ר' יהודה אומר לכל הוא נותן חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר:    ירוש' על דעתי' דר' יהודה אם נתן שמן לתוך המלח הוי קבע כמו ציר וכן אם נתן שמן לתוך יין הוי כחומץ וקבע:

תפארת ישראל

יכין

היין משיקפה:    איבער זיך גערען. שיעלה היין שבבור ברתיחתו החרצנים והזגים המעורבים בו:

אע"פ שקפה קולט:    מותר לקלוט:

מן הגת העליונה:    מיין שלא ירד עדיין לבור:

ומן הצנור:    רעננע שבו ירד היין לבור:

השמן משירד לעוקה:    בור שירד בו השמן כשנעצר:

אע"פ שירד נוטל מן העקל:    סל מנוקב שמשימין בו פסולת הזיתים כשנעצרו ושמן שנשאר בהן זוחל ויוצא מנקבי הסל:

ומבין הממל:    הוא האבן שמשים בסל להכביד על הזיתים ולכבשן:

ומבין הפצים:    מה שנדבק בין נסרי הגת שנעצרו שם הזיתים:

ונותן לחמטה:    עוגה קטנה חמה. דאף דדבר עב משמר חומו לאחר סלוקו מאש ודינו ככלי ראשון [כי"ד צ"ד] נ"ל דהכא בעוגה דקה וקטנה מיירי:

ולתמחוי:    קער' גדולה שעירה בו תבשיל חם. ואף דאש קובע למעשר הכא כלי שני הוא:

אבל לא יתן לקדרה וללפס כשהן רותחין:    שהעבירן מאש:

רבי יהודה אומר לכל הוא נותן:    אף לכלי ראשון בהעבירן מאש:

חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר:    דחריפותן מסייע לבשל אף אחר שהעבירן מאש. וציר הוא מים היוצאין מדגים מלוחים או בשר שנמלח:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים