משנה מעשרות א ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת מעשרות · פרק א · משנה ב | >>
מאימתי הפירות חייבות במעשרותב, התאנים משיבחילו.
הענבים והאבשים, משהבאישו.
האוג והתותים, משיאדימו.
וכל האדומים משיאדימו.
הרימונים, משימסו.
התמרים, משיטילו שאור.
האפרסקים, משיטילו גידים.
האגוזים, משיעשו מגורה.
רבי יהודה אומר, האגוזים והשקדים, משיעשו קליפה.
מֵאֵימָתַי הַפֵּרוֹת חַיָּבוֹת בְּמַעַשְׂרוֹת?
- הַתְּאֵנִים מִשֶּׁיַּבְחִילוּ.
- הָעֲנָבִים וְהָאֳבָשִׁים, מִשֶּׁהִבְאִישׁוּ.
- הָאוֹג וְהַתּוּתִים, מִשֶּׁיַּאֲדִימוּ; וְכָל הָאֲדֻמִּים, מִשֶּׁיַּאֲדִימוּ.
- הָרִמּוֹנִים, מִשֶּׁיִּמַּסּוּ.
- הַתְּמָרִים, מִשֶּׁיַּטִּילוּ שְׂאוֹר.
- הָאֲפַרְסְקִים, מִשֶּׁיַּטִּילוּ גִּידִים.
- הָאֱגוֹזִים, מִשֶּׁיַּעֲשׂוּ מְגוּרָה.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- הָאֱגוֹזִים וְהַשְּׁקֵדִים, מִשֶּׁיַּעֲשׂוּ קְלִפָּה:
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
מאמתי פירות חייבין במעשרות? -
- התאנים - משיבחילו,
- הענבים, והאובשים - משיבאישו,
- האוג, והתותים - משיאדימו,
- וכל האדומים - משיאדימו,
- הרימונים - משיימסו,
- התמרים - משיטילו שאור,
- הפרסקין - משיטילו גידין,
- האגוזין - משיעשו מגורה.
- רבי יהודה אומר:
- האגוזין, והשקדים - משיעשו קליפה.
כבר ביארנו שפירות האילן אינן חייבות במעשר עד שיעשו פרי, ולפיכך אמר התאנים משיבחילו - פירוש משיתחילו להתבשל. וזמן זה הבישול הוא, שמלקטים את התאנה מן האילן ומניחין עשרים וארבעה שעות, ותהיה ראויה לאכילה.
ובוחל - הוא בלשון חכמים הפרי המבושל.
ואבשים - כמו "באושים", וזה מין ממיני הענבים אלא שהוא מין גרוע, אמר הכתוב "ויקו לעשות ענבים, ויעש באושים"(ישעיה ה, ב), כך פירשו גדול מגדולי התלמוד.
ועניין שהבאישו - שיתרככו ויזדככו כל כך זגי הענבים עד שיראו הגרעינים מבחוץ לרוב המים שבתוכן. וכבר בארנו במסכת שביעית (פ"ד מ"ח) מפני מה אמרו לשון הבאישו.
והאוג - נקרא בערבי "סמאק" שמו, וכבר זכרנוהו (פ"א מ"א דדמאי).
והתותים - ידוע, וכן קורין אותו בערבי "תות" ובלע"ז "מוראש".
וכל האדומים משיאדימו - עניינו כי כל מה שטבעו להיות אדום, כשיגמור בשולו, שהוא חייב במעשר תכף שיתחיל להאדים.
ופירוש משימסו - משיציץ משקה מגרעיני הרמון בין האצבעות, מגזירת "אחינו המסו את לבבנו"(דברים א, כח), "המסו" מלה מושאלת, אבל החיבור הנכון "וחם השמש ונמס"(שמות טז, כא).
משיטילו שאור - פירוש משיתרפו ויתנפחו כלחם החמץ, כי זה הוא מנהג התמרים בעת הבישול.
האפרסקין משיטילו גידים - עניינו כי האפרסקין כשיתחילו להתבשל, נמשכין בהם כמו חוטין או גידין אדומים. וכן אמר משיטילו גידים אדומים. וכן יארע שם בתחילת הבישול שיתחילו להתאדם קצתם.
משיעשו מגורה - עניינו משיבדל האוכל מן הקליפה החיצונה, ויהיה האוכל כאילו הוא במגורה והוא האוצר.
ואמר רבי יהודה, משיעשו קליפה - רוצה לומר הקליפה הפנימית שהיא דבוקה לאוכל, כי זו אינה מובדלת אלא אחר גמר בישולם, וכן אמרו "בקליפה שעל גבי האוכל". ולא יהיה זה אלא אחר בישולן תכלית הבישול כמו שביארנו.
ואין הלכה כרבי יהודה:
משיבחילו. תחלת בישולן קרי בוחל כדאמרינן בסוף יוצא דופן (מז.) בוחל אלו ימי הנעורים כדתנן התאנים משיבחילו ואמר רבה בר בר חנה משילבין ראשיהן:
אבשים הם ענבים ואית דגרסי הבאושים מלשון ויעש באושים (ישעיה ה) בירו' (הל' ב) גרסינן הענבים והבאושים משיבאישו רבי זירא בשם רבי יוסי משיקראו באושה רבי בון בר נורי ורבי תנחום בר עילאי בשם רבי נחום בר נדמאי והוא שתהיה חרצינה שלהן נראית בחוץ :
האוג. פרי אדום:
משימסו. ומפרש בירושל' (שם) ר' זעירא בשם רבי יסא משיתמעך האוכל תחת ידו ורבי יהודה בן פזי בשם ריב"ל משיכניסו מחצה רבי יונה בעי דילמא מן רבנן דאגדתא את שמע לה מן הדא אחינו המסו את לבבנו (דברים א) פלגון לבבן:
משיטילו שאור. בירו' (שם) אמר רבי חייא בר אבא משיתמלא הארץ רבי יונה בעי כן קיימין אם כשיתמלא הארץ נובלת היא אם משתפרוש הגרעינה מתוך האוכל בשלה היא כל צורכה רבנן דקסרי אמרי משישטחם ויהא יפה לאכילה:
משיטילו גידין. גידין אדומין יש להן בפנים חוטים ארוכים כמין גידים:
משיעשו מגורה. קליפות בתוך האגוז המבדילות באוכל כדאמר מה אגוז יש בו ד' מגורות אף ישראל היו חונים בד' דגלים:
משיעשו קליפה. אגוזים ושקדים כשנלקטין מן האילן יש להן ב' קליפות זו על גבי זו ואמרינן בירו' (שם) באי זו קליפה אמרו בקליפה תחתונה הסמוכה לאוכל:
מאימתי הפירות חייבים במעשרות - דתחלתן אינו אוכל וצריך ליתן שיעור לכל פרי ופרי מאימתי יגיע ומנו להיות ראוי לאכילה:
משיבחילו - תחילת בשולם קרוי בוחל, ודוגמא לזו תחילת ימי הנעורים באשה קרוי בוחל. ומפרש בגמרא משילבין ראשיהם זהו התחלת בשולם:
האבשים - מין ממיני הענבים הרעים כמו ויעש באושים (ישעיהו ה):
משהבאישו - שנתבשלו כל כך עד שהחרצנים שבפנים נראים מבחוץ מתוך הקליפה. ואשכול שיש בו גרגיר א' שהגיע לשיעור זה הוי כולו חבור למעשרות:
והאוג - אילן שפירותיו אדומים, וקורין לו בלע"ז א קורניאול"י:
והתותים - בערבי תו"ת ובלע"ז ב מורא"ש:
משימסו - משיתמעך האוכל מתחת ידו. ואם הגיעה אפילו פרידה אחת של רמון לשיעור זה כל הרמון חייב במעשרות:
משיטילו שאור - משיפתחו כשאור שיש בו סדקים:
משיטילו גידים - כשמתחילים להתבשל נראים בהם כמין גידים אדומים:
משיעשו מגורה - משיבדל האוכל מן הקליפה החיצונה ויהיה האוכל כאילו מונח במגורה דהיינו אוצר:
משיעשו קליפה - הקליפה התחתונה הסמוכה לאוכל ואינה נעשית אלא אחר גמר בשול הפרי. ואין הלכה כר' יהודה:
[*חייבות במעשרות. פירוש כשאוכל קבע. אבל עראי רשאי עדיין לאכול עד שיגיע זמנים אחרים כדתנן לקמן במשנה ה]:
[*משיבחילו. מ"ש הר"ב ודוגמא לזו וכו'. משנה ז' פ"ה דנדה. ומה שכתב הר"ב ומפרש שם בגמרא הוא שם דף מז]:
והאבשים משהבאישו. [והוא הפוך כמו כשב כבש שמלה שלמה] עיין מ"ש במשנה ח פרק ד דשביעית:
והאוג. עיין במשנה ה פ"ק דפאה. וריש דמאי דפי' הר"ב עוד פי' אחר:
(ב) (על הברטנורא) חייבות. פירוש כשאוכל קבע. אבל עראי רשאי עדיין לאכול עד שיגיעו זמנים אחרים:
מאימתי הפירות חייבים במעשרות: לדעת הסוברים דמדאורייתא לא מיחייב רק דגן תירוש ויצהר לחודייהו הכא מדרבנן בעי לאפרושי:
התאנים משיבחילו: מפ' בירוש' דהיינו משיאדימו פיהם. ומצאתי שנקד החכם הר"מ דילונזאנו ז"ל מִשֶיִבַחֲלוֹ היו"ד בשב"א והבי"ת בפת"ח והחי"ת בשב"א פת"ח וכ' ה"ר יהוסף ז"ל וז"ל התאנים משיבחלו וכו' כאן לא אמר וכן כיוצא בהן כי כבר אמרו במסכת שביעית פ"ד ואין צריך לחזור ולאמרו כאן ומה שאמר כאן הוא דין תאנים משיבחלו וכן דין הענבים משהבאישו וכן דין הזיתים אע"פ שכל אלה נזכרו שם אפשר לתרץ כי עיקר הדין הוא כאן ועל כן לא חשש אם הזכירן כאן בכלל האחרים וגם יש לומר שיש בו צורך כי גבי שביעית הזכיר ב' פרקים בכל אחד דתנן הפגים משהזריחו אוכל בהן פתו בשדה בחלו כונס לתוך ביתו וכן כיוצא בו ובשאר שני שבוע חייבים במעשרות ויש לטעות שם ועל כן חזר להזכיר זמנם כאן עכ"ל ז"ל. ובפ' יוצא דופן (נדה דף מ"ז) גרסי' משילבינו ראשיהם וכתב הראב"ד ז"ל בפי' ת"כ דאפשר ששני הסימנים בתאנים ובתחלת בשולן פיהם התחתון מאדים וראשן העליון מלבין ע"כ. ולשון הרמב"ם ז"ל שם בהלכות מעשר ראשון ר"פ שני כיצד התאנים משיעשו רכים עד שיהו ראוין לאכילה אחר כ"ד שעות משעת אסיפתן ע"כ ויש מי שהגי' במקום מלת עד כדי ועיין בירושלמי:
והבאושים: מפ' בירושלמי משיקראו באושא וכתב הר"ש שירילי"ו ז"ל. דהיינו כשמתחילין להתבשל ור"י ז"ל פי' לחולה בלשון חכמים קורין באישא ובלע"ז נקרא החולה מלאטו והענבי' כשיתחילו להתבשל קורין להן אובא מלאטא נמצא לחולה ולענבים המבושלים מעט שם אחד להם בירושלמי ובלע"ז שלנו ע"כ:
משימסו: איכא מאן דמפ' בירושלמי משיכניסו מחצה וימסו מלשון לע"ז חצי מיסו אחינו המסו את לבבנו באגדתא פלגון לבנא והביאו בערוך בערך מס:
האגוזים משיעשו מגורה: פי' ה"ר שמשון ז"ל קליפות בתוך האגוז המבדילות באוכל כדאמרינן מה אגוז יש בו ד' מגורות אף ישראל היו חונים בד' דגלים. וי"ס האגוזים והשקדים משיעשו מגורה ר' יהודה אומר וכו' וכן נראה קצת ג"כ ממה שאכתוב בסמוך אלא דלא משמע כן מכסף משנה. ובירוש' ומודים חכמים לר' יהודה באלצרין ובאפוסטיקין ובאיצטרובלין משיעשו קליפה אלצרין בערוך לא פירשו אפוסטיקין בערבי פיסטוק איצטרובלין שנוי' בפ"ק דע"ז ופי' רשב"ם ז"ל שם פנייאש בלע"ז והן עגולין ובעלי בטן ולשון הרמב"ם ז"ל שם בפ' שני האגוזים משיתפרש האוכל מהקליפה החיצונה השקדים המתוקים משתתפרש קליפתן החיצונה המרים פטורין לעולם ושאר כל בעלי קליפות כגון האיצטרובלין והלוט והבטנים משיעשו קליפה התחתונה הסמוכה לאוכל ע"כ וע"ש בכסף משנה. וז"ל ה"ר יהוסף ז"ל מפ' בירוש' הקליפה התחתונה ופירושו פרט לקליפה הירוקה החיצונה ע"כ:
יכין
מאימתי הפירות חייבות במעשרות: ר"ל פירות שאין תחלתן אוכל מאימתי אסור לאכלן קבע משא"כ מאימת גרנן במ"ה היינו לאסור גם אכילת עראי:
התאנים משיבחילו: כשיתחילו להתבשל. והוא כשילבין ראשיהן:
הענבים והאבשים: ווילדע טרויבען:
משהבאישו: ר"ל כשנראי' הגרגרי' מתוך הקליפה:
האוג: קארנעלקירשען:
והתותים: מוילבעערען:
הרמונים משימסו: משיתרככו:
התמרים משיטילו שאור: משיתנפח כשאור:
האפרסקים: פפירזיכע:
משיטילו גידים: שנראה בקליפתן כגידין אדומי':
האגוזים משיעשו מגורה: שיבדל האוכל שבקליפה כמונח באוצר:
ר' יהודה אומר האגוזים והשקדים משיעשו קליפה: היא קליפה דקה שסמוכה על האוכל שאינו מתהווה על הפרי רק אחר גמר בשולה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת