ביאור:בראשית כא יב

<< · ביאור · בראשית כא · פסוקים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד · >>

בראשית כא יב: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע."

---

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כא יב.

כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ

תוכניתו של אלוהים היתה לעכב את הולדת היורש האמיתי של אברהם עד שאברהם יהיה מוכן לחנך ולגדל את בנו. אברהם היה צריך להאמין באדוני בכל ליבו, ללמוד, להתעשר, להתחזק, להתאמן על ישמעאל ורק אז אלוהים אפשר לשרה להיכנס להיריון. בשלב הזה, ישמעאל סיים את תפקידו והוא היה חייב לפנות את הבמה כדי שאברהם יתרכז ביצחק בלבד.

אברהם היה חייב להקדיש את כל ניסיונו וחוכמתו ליצחק. אסור היה לאיש אחר (למשל, אח בוגר) להתערב, להשפיע או להפריע. שרה, דאגה לעתידו של יצחק והבינה שישמעאל חייב לצאת, בעוד שאברהם ניסה להמשיך ולהחזיק בישמעאל לצדו.

• ישמעאל כבר היה הצלחה חינוכית ואברהם לא מצא צורך להשתפר.
• אברהם הזדקן וקשה היה לו להחליט להתחיל מחדש עם תינוק.
• אברהם רצה להחזיק את ישמעאל ליתר ביטחון, למקרה שיצחק ימות צעיר או לא יהיה מתאים.

אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ

אלוהים ראה שאברהם מתמהמה ולכן הוא הסביר לו בעדינות: "אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע".

• "אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ" - אל תחשוב שמדובר במעשה רע או ששרה מתנהגת ברוע לב. זה הכול לפי התוכנית.
• "עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ" - למרות שאברהם כעס רק "עַל, אוֹדֹת בְּנוֹ" (ביאור:בראשית כא יא), אלוהים מוסיף גם את הגר, ואומר לאברהם אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך. אלוהים רצה לשחרר את שניהם, ולדאוג להם לקבל את ברכתו.
• "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ" - היא מדברת בשמי. עשה את דבריה.
• "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" - יצחק הוא נושא הברית והוא יישא את שמך. תתרכז בו בלבד.

כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה

לפני זמן מה, שרה כבר אמרה לאברהם: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ, כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק" (ביאור:בראשית כא י), ולכן אלוהים היה צריך לדבר בזמן עבר 'כל אשר אמרה אליך שרה', וכך אלוהים היה מאשר ומגביל רק למה ששרה אמרה לפני כן. אולם אלוהים השתמש בצורה המתאימה לזמן עתיד. צורת הדיבור הזאת כוללת גם את מה ששרה אמרה בעבר, אולם מראה שאלוהים התכוון גם לעתיד, ואפילו לעולם ועד.

חז"ל הבינו שאלוהים פקד על הגברים 'לשמוע בקול' נשותיהם, אולם בגלל שאלוהים השתמש בשרש 'שמע', הם הגבילו את החובה של הבעל לתת לאשתו זכות לדבר, ולהקשיב. הם לא חייבו את הבעל לעשות את פקודת אשתו, אלא רק להקשיב, להעריך ולעשות את הטוב ביותר.

כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ

מצווה חשובה מאוד שחוזרת בכל האימהות היא שגידול המשפחה היא עבודה משותפת, ושהבעל חייב לשמוע ולהתייעץ עם אשתו ולפעמים אף לוותר ולעשות כדבריה.

• שרה החליטה לגרש את ישמעאל ואמו מהמחנה כדי שאברהם יתרכז ביצחק.
• רבקה החליטה שברכת יצחק תעבור ליעקב ולא לעשו, ואחר כך היא גם החליטה שיצחק לא מתאים לגדל את יעקב ושלבן אחיה יעשה עבודה טובה יותר.
• יעקב ביקש אישור מרחל ולאה לצאת מחרן ולשוב לכנען, כדבריהן: "וְעַתָּה, כֹּל אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹהִים אֵלֶיךָ עֲשֵׂה" (ביאור:בראשית לא טז).
• יהודה מודה שתמר צדקה ממנו, כדבריו: "צָדְקָה מִמֶּנִּי, כִּי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי" (ביאור:בראשית לח כו).
• בועז אומר לרות: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי, אֶעֱשֶׂה לָּךְ" (ביאור:רות ג יא).

אלוהים לא הגביל את פקודתו לאברהם לשמוע בקול שרה רק בהקשר לגרוש ישמעאל. מהיום ההוא והלאה, אברהם היה כפוף לפקודה הזאת כל חייו, והפקודה נעשתה רכושה של שרה. גם לאחר פטירתה של שרה, אברהם היה חייב לקיים את פקודתה של שרה בקשר לישמעאל, ולשלוח את בני קטורה מעל יצחק (ביאור:בראשית כה ו). יצחק ירש את כל רכושו של אברהם כולל ברכת אלוהים, אבל הוא גם ירש את הציווי לשמוע בקול שרה אימו. כאשר יצחק הכניס את רבקה לאוהל שרה (ביאור:בראשית כד סז), רבקה ירשה את האוהל ואת זכותה של שרה לפקוד על בעלה, וכך רבקה קיבלה את הזכות לפקוד על בעלה. רבקה השתמשה בזכות הזאת כאשר היא גרמה שיצחק יברך את יעקב.

אלוהים לא סיפר לשרה את פקודתו לאברהם. בצורה זו הוא לא עודד אותה לפקוד על אברהם, אבל כל דבר שהיא תרצה ותגיד לאברהם, להפתעתה אברהם יעשה. סביר שיצחק ידע זאת כי הרי אברהם סיפר את זה למישהו כדי שזה יכתב בתורתנו.
לכן אברהם לא סיפר לשרה על פקודת אלוהים לעקוד את יצחק, מחשש שהיא תאסור עליו לבצע את פקודת אלוהים.

כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע

הצהרה חשובה מאוד!
ישמעאל זכה במספר ברכות:

• "הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ, וְלֹא יִסָּפֵר, מֵרֹב" (ביאור:בראשית טז י).
• "ולְּיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ, הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד" (ביאור:בראשית יז כ).
• "וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּו, כִּי זַרְעֲךָ הואּ" (ביאור:בראשית כא יג).

מהברכות הללו משתמע שישמעאל בורך להיות גוי גדול שיפרה וירבה הרבה מאוד, כי הוא מזרעו של אברהם. אבל לא נאמר שאלוהים עשה איתו ברית, ופקד עליו התחיבויות.

הדגש הוא על המילים "יִקָּרֵא לְךָ" - לך, ולא לאיש אחר. אלוהים מזכיר לאברהם את הברית שלהם.
בישמעאל לא "יִקָּרֵא לְךָ" זרע. הפירוש הוא שאברהם אהב לאכול חומוס עם סביך.^[1]
העם שאלוהים ביקש שיהיה עמו פונה רק לזרעו של יצחק^[2]

הערות שוליים

1. קיום המילה על ידי ישמעאל וזרעו לא מצרף את זרעו לברית.
2. כמובן שאלוהים יכול למצוא אנשים נוספים ולעשות איתם בריתות חדשות ושונות, כפי שעשה עם נוח (ביאור:בראשית ו יח), והנביא ירמיהו מזהיר (ירמיהו לא ל). אלוהים לא התחייב לא לפגוע בעם ישראל ולהקים זרע מאדם אחר או מבן ישראל, לדוגמא: דברי אלוהים למשה: "וַאֲכַלֵּם, וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל" (ביאור:שמות לב י).

• הערה להערות: בהמשך להערות הקיימות, תבדקו היטב אם יש מקומות שבהם יהוה כורת ברית עם עמים אחרים או שמא זו דרך הנחש.

מקורות

נלקח בחלקו מ-"ראש השנה: ישמעאל ילד לתרגול?" סנדובסקי - sendowski , אילן - ilan. [גרסה אלקטרונית]. אתר מאמרים. 11/08/2010 http://www.articles.co.il/article/77458

<< · ביאור · בראשית כא · פסוקים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד · >>

הפסוק