ויקרא רבה ל

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · ויקרא רבה · ל · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה ל[עריכה]

ויקרא רבה פרשה ל פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז

ויקרא רבה · ל · א · >>

א "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן" ר' אבא בר כהנא פתח (משלי ח, י): "קחו מוסרי ואל כסף" קחו מוסרה של תורה "ואל כסף".
(ישעיה נה, ב): "למה תשקלו כסף בלא לחם" למה אתם שוקלים כסף לפני עשו "בלא לחם" על שלא שבעתם מלחמה של תורה "ויגיעכם בלא לשבעה" למה אתם יגעים ואומות העולם שבעים "בלא לשבעה" על שלא שבעתם מיינה של תורה דכתיב (משלי ט, ה) "ושתו ביין מסכתי" ר' ברכיה ור' חייא אבוי בשם ר' יוסי בן נהוראי אמר כתיב (ירמיה ל, כ) "ופקדתי על כל לוחציו" אפילו על גבאי צדקה חוץ משכר סופרים ומשנים שאינן נוטלין אלא שכר בטלה בלבד אבל שכר דבר אחד מן התורה אין כל בריה יכולה ליתן מתן שכרה תני מראש השנה נקצצין מזונותיו של אדם חוץ ממה שמוציא בשבתות וימים טובים וראשי חדשים ומה שהתינוקות מוליכים לבית רבן אם מוסיף מוסיפין לו אם פוחת פוחתין לו.


רבי יוחנן הוה מטייל סלק מטבריא לצפורין, והוה ר' חייא בר אבא מסמך ליה. מטון חד בית חקל, אמר 'הדין בית חקלא הוה דידי וזבינית יתיה בגלל למזכי באורייתא'. מטון חד דבית כרמא, אמר 'הדין בית כרמא דידי הוית וזבינת יתיה בגלל למזכי באורייתא'. מטון חד דבית זיתא, אמר 'הדין בית זיתא דידי הוה וזבינית יתיה בגלל למזכי באורייתא'. שרי ר' חייא בכי. אמר רבי יוחנן: מה את בכי? אמר ליה: אל דלא שבקת לסיבותך כלום. אמר ליה: קלה היא בעיניך מה שעשיתי שמכרתי דבר שנברא לששה ימים וקניתי דבר שניתן לארבעים יום, שנאמר (שמות לד, כח) "ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה", וכתיב (דברים ט, ט) "ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה"? כד דמך רבי יוחנן, הוה דורו קורא עליו (שיר ח, ז): "אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה" שאהב רבי יוחנן את התורה "בוז יבוזו לו".


כד דמך רבי הושעיא איש טיריא ראו מטתו שפרחה באויר והיה דורו קורא עליו "אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה" שאהב הקב"ה לאבא הושעיא איש טיריא "בוז יבוזו לו".


כד דמך רבי אלעזר ברבי שמעון היה דורו קורא עליו (שם ג, ו) "מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן מקוטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל" מהו מכל אבקת רוכל אלא דהוה קריי ותניי ופייטן ודרשן. א"ר אבא בר כהנא משכר לקיחה אתה למד שכר לקיחה במצרים כתיב (שמות יב, כב) "ולקחתם אגודת אזוב" בכמה הוית טימיא דידיה בד' מיני והוא גרם לישראל לירש ביזת הים ביזת סיחון ועוג ביזת ל"א מלכים לולב שעומד על האדם בכמה דמים וכמה מצות יש בו עאכ"ו לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן":

<< · ויקרא רבה · ל · ב · >>

ב ד"א "ולקחתם לכם" הה"ד (תהלים טז, יא): "תודיעני אורח חיים שובע שמחות" אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא "תודיעני" באיזה פילון מפולש לחיי העולם הבא ר' יודן אמר אמר הקב"ה לדוד אם חיים אתה צריך יסורין אתה צריך כדכתיב (משלי ו, כג) "ודרך חיים תוכחת מוסר" "שובע שמחות" שבענו בחמשה שמחות מקרא משנה תלמוד תוספתא ואגדות.
ד"א "שובע שמחות את פניך" אלו שבע כתות של צדיקים שעתידים להקביל פני שכינה ופניהם דומות לחמה ולבנה לרקיע לכוכבים לברקים ולשושנים ולמנורה הטהורה שהיתה בביהמ"ק לחמה מנין שנאמר (שיר ו, י) "ברה כחמה ללבנה מנין שנאמר יפה כלבנה" לרקיע מנין שנאמר (דניאל יב, ג) "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע" לכוכבים מנין שנאמר (שם,) "ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד" לברקים מנין שנאמר (נחום ב, ה) "מראהו כלפידים כברקים ירוצצו" לשושנה מנין שנאמר (תהלים מה, א) "למנצח על שושנים" למנורה הטהורה מנין שנאמר (זכריה ד, ב) "ויאמר אלי מה אתה רואה ואומר ראיתי והנה מנורת זהב כולה"
"נעימות בימינך נצח" וכי מי מודיענו איזו כת החביבה והנעימה שבהן תרין אמורין חד אמר זו שבאה מכחה של תורה ומכחן של מצות ואוחרנא אמר אלו סופרין ומשנין שמלמדין תינוקות באמתן שהן עתידין לעמוד בימינו של הקדוש ברוך הוא הה"ד "נעימות בימינך נצח" ד"א "שֹׂבַע שְׂמָחוֹת" אל תהי קורא כן אלא שֶׁבַע שמחות אלו שבע מצות שבחג ואלו הן ד' מינין שבלולב וסוכה חגיגה ושמחה.
אם שמחה למה חגיגה ואם חגיגה למה שמחה א"ר אבין משל לשנים שנכנסו אצל הדיין ולית אנן ידעין מאן הוא נוצח אלא מאן דנסב באיין בידיה אנן ידעין דהוא נצוחייא כך ישראל ואומות העולם באין ומקטרגים לפני הקב"ה בר"ה ולית אנן ידעין מאן נצח אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקדוש ברוך הוא ולולביהן ואתרוגיהן בידן אנו יודעין דישראל אינון נצוחייא לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן":

<< · ויקרא רבה · ל · ג · >>

ג ד"א "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן" הה"ד (תהלים קב, יח): "פנה אל תפלת הערער וגו'" שנצחו ישראל בדין ונמחלו עונותיהם והן אומרין נצחו ישראל שנאמר (ש"א טו, כט) "וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם" הוא שדוד אומר לישראל אם קיימתם מצות לולב שנקרא נעים שנאמר "נעימות בימינך נצח" הרי אתה מבושר שנצחת לאומות העולם שנאמר וגם נצח ישראל לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם "ולקחתם לכם".
אמר ר' אבין "פנה אל תפלת הערער" ואמר ר' אבין אין אנו יכולין לעמוד על אפו של דוד פעמים שקורא עצמו עני פעמים שקורא עצמו מלך הא כיצד בשעה שהיה צופה ומביט שצדיקים עתידין לעמוד ממנו כגון אסא יהושפט חזקיה ויאשיה היה קורא עצמו מלך שנאמר (תהלים עב, א) "אלהים משפטיך למלך תן" ובשעה שצופה רשעים יוצאים ממנו כגון אחז אמון היה קורא עצמו עני שנאמר (שם קב, א) "תפלה לעני כי יעטוף" ר' אלכסנדרי פתר קריה בפועל הזה מה הפועל הזה יושב ומשמר לכשיפליג מלאכתו קימעא וילקישנה בסוף כד"א (בראשית ל, מב) "והיו העטופים ללבן" מהו העטופים ר' יצחק ברבי חלקיה אמר לקישא.
ד"א "פנה אל תפלת הערער" היה לו לומר לא בזה תפלתו ואם "לא בזה תפלתם" היה לו לומר פנה אל תפלת הערערים אלא "פנה אל תפלת הערער" זה תפלתו של מנשה מלך יהודה שהיה ערער ממעשים טובים "ולא בזה את תפלתם" זו תפלתו ותפלת אבותיו דכתיב (דה"ב לג, יג): "ויתפלל אליו ויעתר לו" מהו "ויעתר לו" א"ר אליעזר בר ר"ש בערבייא צווחין לחתירתא עתירתא "וישיבהו ירושלים למלכותו" במה השיבו ר' שמואל בר יונה אמר בשם ר' אחא ברוח השיבו כד"א משיב הרוח באותה שעה "וידע מנשה כי ה' הוא האלהים" באותה שעה אמר מנשה אית דין ואית דיינא.
ר' יצחק פתר קרייא בדורות הללו שאין להם לא מלך ולא נביא לא כהן ולא אורים ותומים ואין להם אלא תפלה זו בלבד אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע אל תבזה את תפלתם (יט): "תכתב זאת לדור אחרון" מכאן שהקדוש ברוך הוא מקבל השבים ועם נברא יהלל יה שהקב"ה בורא אותן בריה חדשה.
ד"א "תכתב זאת לדור אחרון" זה דורו של חזקיהו שהיה נטוי למיתה "ועם נברא יהלל יה" שבראן הקדוש ברוך הוא בריה חדשה ד"א "תכתב זאת לדור אחרון" זה דורו של מרדכי שהיו נטויין למיתה "ועם נברא יהלל יה" שבראן בריה חדשה ד"א "תכתב זאת לדור אחרון" אלו דורות הללו שהם נטויין למיתה "ועם נברא יהלל יה" שהקב"ה עתיד לבראות אותן בריה חדשה ומה עלינו לעשות ליקח לולב ואתרוג ונקלס להקדוש ברוך הוא לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן":

<< · ויקרא רבה · ל · ד · >>

ד ד"א "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן" הה"ד (תהלים צו, יב): "יעלוז שדי וכל אשר בו" "יעלוז שדי" זה העולם שנאמר (בראשית ד, ח) "ויהי בהיותם בשדה" "וכל אשר בו" אלו הבריות כד"א (תהלים כד, א) "לה' הארץ ומלואה" (דה"א טז, לג): "אז ירננו עצי היער" אמר ר' אחא "היער" "וכל עצי היער" - "היער" אלו אילנות שעושין פירות "וכל עצי היער" אלו אילנות שאינן עושין פירות לפני מי "לפני ה'" למה "כי בא" בראש השנה ויום הכפורים מה לעשות "ישפוט תבל בצדק ועמים במישרים":

<< · ויקרא רבה · ל · ה · >>

ה ד"א "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן" הה"ד (תהלים כו, ו): "ארחץ בנקיון כפי" במקח ולא בגזל דתנינן תמן לולב הגזול והיבש פסול של אשרה ושל עיר הנדחת פסול "ואסובבה את מזבחך ה'" כההיא דתנינן תמן בכל יום ויום מקיפין את המזבח פעם אחת ואומר אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הושיעה נא ר' יהודה אומר אני והו הושיעה נא אותו היום מקיפין המזבח שבעה פעמים "לשמיע בקול תודה" אלו הקרבנות "ולספר כל נפלאותיך" אמר ר' אבין זה הלל שיש בו לשעבר ויש בו לעתיד לבא ויש בו לדורות הללו ויש בו לימות המשיח ויש בו לימות גוג ומגוג (תהלים קיד, א): "בצאת ישראל ממצרים" לשעבר (תהלים קטו, א): "לא לנו ה'" לדורות הללו (תהלים קטז, א): "אהבתי כי ישמע ה'" ל (תהלים קיח, י): "כל גוים סבבוני" לימות (תהלים קיח, כח): "אלי אתה ואודך אלהי ארוממך" :

<< · ויקרא רבה · ל · ו · >>

ו ד"א "ולקחתם לכם" תני ר' חייא במקח ולא בגזל לכם לכל אחד ואחד מכם לכם משלכם ולא הגזול א"ר לוי מי שלוקח לולב גזול למה הדבר דומה ללסטים שיושב בפרשת דרכים ומקפח לעוברים ושבים חד זמן עבר עלוי חד לגיון למגבי דמוסיא דההיא מדינתא קם קדמיה וקפחיה ונסב כל מה דהוה בידיה בתר יומין אצתייד ההוא ליסטא ואתחבש בפילקי שמע ההוא לגיונא ואזל לגביה וא"ל הב לי מה דקפחתני ואנא מליף עליך זכו קדם מלכא א"ל מן כל מה דקפחית ומן כל מה דנסבית לית ליה לההוא גברא כלום אלא הדין טפיטא דתחותי והוא מן דידך א"ל הב יתה לי ואנא מליף עליך זכו קדם מלכא א"ל נסביה א"ל תהוי ידע דאת עליל למחר קדם מלכא לדינא והוא שאיל ואמר לך אית לך בר נש מליף עליך זכו ואת א"ל אית לגיון פלן מוליף עלי זכו והוא משלח וקרי לי ואנא אתי למילף עלך זכו קדמוי למחר אוקימתיה קדם מלכא בדינא שאל ליה מלכא א"ל אית לך בר נש מליף עליך זכו א"ל אית לגיון פלוני מליף עלי זכו שלח מלכא וקריא ליה א"ל חכם את על הדין גברא זכו א"ל חכם אנא כד שלחתני למגבי דמוסיא דההוא מדינתא קם קדמי וקפח ונסב כל מה דהוה עמי והדין טפיטא דהוא מן דידי מסהיד עלוי כל העם צווחין ואומרין אוי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגורו כך אדם לוקח לולב לזכות בו ואם היה גזול צווח לפני הקב"ה ואומר גזול אני חמוס אני ומלאכי השרת אומרים אוי לזה שנעשה סניגורו קטיגורו:

<< · ויקרא רבה · ל · ז · >>

ז "ביום הראשון" זה ט"ו ואתה אומר ביום הראשון ר' מנא דשאב ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר משל למדינה שחייבת ליפס למלך והלך המלך לגבותה בתוך עשרה מילין יצאו גדולי המדינה וקלסוהו התיר להם שליש מדמוסא שלהם בתוך חמשה מילין יצאו בינוני המדינה וקלסוהו התיר להם עוד שליש כיון שנכנס למדינה יצאו כל בני המדינה אנשים ונשים וטף וקלסוהו והתיר להם הכל אמר להון מלכא מה דאזל אזל מן הכא נחיל חושבנא כך בערב ר"ה גדולי הדור מתענין והקדוש ברוך הוא מתיר להם שליש מעונותיהן ומר"ה ועד יוה"כ היחידים מתענין והקב"ה מתיר להם שליש מעונותיהן וביום הכפורים כולן מתענין אנשים ונשים וטף והקדוש ברוך הוא אומר להם לישראל מה דאזיל אזל מן הכא ולהלן נחיל חושבנא ומיום הכפורים עד החג כל ישראל עסוקין במצות זה עוסק בסוכתו וזה בלולבו וביום טוב הראשון של חג כל ישראל עומדין לפני הקדוש ברוך הוא ולולביהן ואתרוגיהן לשמו של הקב"ה ואומר להם מה דאזל אזל מן הכא נחיל חושבנא לפיכך משה מזהיר לישראל" וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן" אמר רב אחא (תהלים קל, ד): "כי עמך הסליחה" מר"ה הסליחה ממתנת אצלך כל כך למה "למען תורא" בשביל ליתן אימתך על בריותיך:

<< · ויקרא רבה · ל · ח · >>

ח "ביום הראשון" ביום ולא בלילה ביום ואפילו בשבת ביום הראשון אינו דוחה את השבת אלא יום הראשון בלבד

  • "פרי עץ הדר" תני ר' חייא עץ שטעם עצו ופריו שוה זה אתרוג "הדר" בן עזאי אמר הדר באילנו משנה לשנה תרגום עקילס הגר "הדר" שהוא דר על המים.
  • "כַּפֹּת תמרים" ר' טרפון אומר "כפת" אם היה פרוד יכפפנו.
  • "וענף עץ עבות" שענפיו חופין את עצו הוי אומר זה הדס.
  • "וערבי נחל" אין לי אלא של נחל של בקעה ושל הרים מניין ת"ל "וערבי נחל" אבא שאול אומר "וערבי נחל" שנים ערבה ללולב וערבה למקדש.

ר"ש אומר "פרי עץ הדר" אחד "וכפות תמרים" אחד "וענף עץ עבות" שלשה "וערבי נחל" שני דליות ואחת שאינה קטומה ר' טרפון אומר אפי' שלשתן קטומות:

<< · ויקרא רבה · ל · ט · >>

ט ד"א "פרי עץ הדר" זה הקב"ה שכתוב בו (תהלים קד, א) "הוד והדר לבשת" "כפות תמרים" זה הקדוש ברוך הוא שכתוב בו (שם צב, יג) "צדיק כתמר יפרח" "וענף עץ עבות" זה הקב"ה דכתיב (זכריה א, ח) "והוא עומד בין ההדסים" "וערבי נחל" זה הקדוש ב"ה דכתיב ביה (תהלים סח, ה) "סולו לרוכב בערבות ביה שמו":ויקרא רבה ל י

<< · ויקרא רבה · ל · יא · >>

יא ד"א "פרי עץ הדר" זו סנהדרי גדולה של ישראל שהידרם הקדוש ברוך הוא בשיבה טובה שנאמר (ויקרא יט, לב) "מפני שיבה תקום"

  • "כפות תמרים" אלו תלמידי חכמים שכופין את עצמן ללמוד תורה אלו מאלו
  • "וענף עץ עבות" אלו שלשה שורות של תלמידים שיושבין לפניהם
  • "וערבי נחל" אלו שני סופרים של דיינין שעומדים לפניהם וכותבין דברי המזכים ודברי המחייבין:

<< · ויקרא רבה · ל · יב · >>

יב ד"א "פרי עץ הדר" אלו ישראל מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים "כפות תמרים" אלו ישראל מה התמרה הזו יש בו טעם ואין בו ריח כך הם ישראל יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים "וענף עץ עבות" אלו ישראל מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם כך ישראל יש בהם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה "וערבי נחל" אלו ישראל מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים ומה הקב"ה עושה להם לאבדן אי אפשר אלא אמר הקדוש ברוך הוא יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו ואם עשיתם כך אותה שעה אני מתעלה הה"ד (עמוס ט, ו): "הבונה בשמים מעלותיו" ואימתי הוא מתעלה כשהן עשויין אגודה אחת שנאמר "ואגודתו על ארץ יסדה" לפיכך משה מזהיר לישראל "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן":

<< · ויקרא רבה · ל · יג · >>

יג ר' יהודה בשם ר' שמעון בן פזי פתח (משלי ד, י): "שמע בני וקח אמרי" הרבה קיחות צויתי אתכם בשביל לזכותכם אמרתי אליכם (במדבר יט, ב) "ויקחו אליך פרה אדומה תמימה" שמא בשבילי אלא בשבילכם לטהר אתכם דכתיב (שם, יט) "והזה הטהור על הטמא" אמרתי לכם (שמות כה, ב) "ויקחו לי תרומה" בשביל שאדור ביניכם (שם, ח) "ועשו לי מקדש" כביכול אמר הקב"ה קחו אותי ואדור ביניכם ויקחו תרומה אינו אומר אלא "ויקחו לי" אותי אתם לוקחים אמרתי לכם (שם כז, כ) "ויקחו אליך שמן זית זך" וכי אורה שלכם אני צריך והא כתיב (דניאל ב, כב) "ונהורא עמיה שרא" אלא בשביל לזכותכם ולכפר על נפשותיכם שמשולה כנר שנאמר (משלי כ, כז) "נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן" ועכשיו שאמרתי לכם "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן" כדי לזכותכם כדי שאוריד לכם מטר לכך משה מזהיר לישראל "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן":

<< · ויקרא רבה · ל · יד · >>

יד רבי מני פתח (תהלים לה, י): "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" לא נאמר פסוק זה אלא בשביל לולב השדרה של לולב דומה לשדרה של אדם וההדס דומה לעין וערבה דומה לפה והאתרוג דומה ללב אמר דוד אין בכל האיברים גדול מאלו שהן שקולין כנגד כל הגוף הוי "כל עצמותי תאמרנה":

<< · ויקרא רבה · ל · טו · >>

טו ד"א "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן" אחר כל אותו החכמה שכתוב בשלמה (דה"ב א, יב) "החכמה והמדע נתון לך" (מ"א ה, י) "ותרב חכמת שלמה ויחכם מכל האדם" ישב לו תמיה על ד' מינין הללו שנאמר (משלי ל, יח): "שלשה המה נפלאו ממני" ג' המה פסח מצה ומרור "וארבעה לא ידעתים" אלו ד' מיני' שבלולב שבקש לעמוד עליהם "פרי עץ הדר" מי יאמר שהוא אתרוג כל האילנות עושין פירות הדר "כפות תמרים" התורה אמרה טול שתי כפות תמרים להלל בהן והוא אינו נוטל אלא לולב לבה של תמרה "וענף עץ עבות" מי יאמר שהוא הדס הרי הוא אומר במקום אחר (נחמיה ח, טו) "צאו ההר והביאו עלי זית וגו'" "וערבי נחל" כל האילנות גדלין במים "וארבעה לא ידעתים" חזר ומזכירן פעם אחרת שנאמר (משלי ל, כט): "שלשה המה מטיבי וגו' [וארבעה מיטיבי לכת]" אלו ד' מינין שכל אחד ואחד מישראל הולך ורץ ולוקח לו מהן להלל להקדוש ברוך הוא והם נראים קטנים בעיני אדם וגדולים המה לפני הקב"ה ומי פירש להם לישראל על הד' מינין האלו שהן אתרוג לולב הדס ערבה חכמים שנאמר (כד): "והמה חכמים מחוכמים":

<< · ויקרא רבה · ל · טז

טז ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר בזכות "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן" הרי אני נגלה לכם ראשון ופורע לכם מן הראשון זה עשו הרשע דכתיב ביה (בראשית כה, כה) "ויצא הראשון" ובונה לכם ראשון זה דכתיב ביה (ירמיה יז, יב) "כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו" ומביא לכם ראשון זה מלך המשיח דכתיב ביה (ישעיה מא, כז) "ראשון לציון הנה הנם ולירושלים מבשר אתן":

<< · ויקרא רבה · ל · >>

קישורים חיצוניים

מדרש מעוצב, באתר דעת.