קטגוריה:שמואל א טו כט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

    וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם    
(ראה פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק)
* * *
וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם.
(ראה פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק)
* * *

וְגַם֙ נֵ֣צַח יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א יְשַׁקֵּ֖ר וְלֹ֣א יִנָּחֵ֑ם כִּ֣י לֹ֥א אָדָ֛ם ה֖וּא לְהִנָּחֵֽם׃

(ראה פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק) - עזרה - תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *

וְ/גַם֙ נֵ֣צַח יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א יְשַׁקֵּ֖ר וְ/לֹ֣א יִנָּחֵ֑ם כִּ֣י לֹ֥א אָדָ֛ם ה֖וּא לְ/הִנָּחֵֽם׃

(ראה פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק)
* * *
ראו פסוק זה: במהדורה המבוארת שאלות ותשובות באתר אתנ"כתא קישורים באתר סנונית מקראות גדולות "הכתר" מקראות גדולות "על התורה"