ויקרא רבה ל טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · ויקרא רבה · ל · טו · >>

הוסף ביאור

טו ד"א "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן" אחר כל אותו החכמה שכתוב בשלמה (דה"ב א, יב) "החכמה והמדע נתון לך" (מ"א ה, י) "ותרב חכמת שלמה ויחכם מכל האדם" ישב לו תמיה על ד' מינין הללו שנאמר (משלי ל, יח): "שלשה המה נפלאו ממני" ג' המה פסח מצה ומרור "וארבעה לא ידעתים" אלו ד' מיני' שבלולב שבקש לעמוד עליהם "פרי עץ הדר" מי יאמר שהוא אתרוג כל האילנות עושין פירות הדר "כפות תמרים" התורה אמרה טול שתי כפות תמרים להלל בהן והוא אינו נוטל אלא לולב לבה של תמרה "וענף עץ עבות" מי יאמר שהוא הדס הרי הוא אומר במקום אחר (נחמיה ח, טו) "צאו ההר והביאו עלי זית וגו'" "וערבי נחל" כל האילנות גדלין במים "וארבעה לא ידעתים" חזר ומזכירן פעם אחרת שנאמר (משלי ל, כט): "שלשה המה מטיבי וגו' [וארבעה מיטיבי לכת]" אלו ד' מינין שכל אחד ואחד מישראל הולך ורץ ולוקח לו מהן להלל להקדוש ברוך הוא והם נראים קטנים בעיני אדם וגדולים המה לפני הקב"ה ומי פירש להם לישראל על הד' מינין האלו שהן אתרוג לולב הדס ערבה חכמים שנאמר (כד): "והמה חכמים מחוכמים":