ביאור:ספרי זוטא במדבר/כז
פרק כז
[עריכה]פסוק א
[עריכה]| הדרשה מיצגת את העולם העתיק, שבו האדם הבודד מייצג תמיד את הקהילה ואת השבט שלו. אין אדם נשפט רק על מעשיו שלו, אלא כשייך למסגרת חברתית; וראו דרשה הפוכה של ר' נתן בספרי קלג. |
הָא כָּל אָדָם כָּשֵׁר שֶׁעוֹמֵד בְּתוֹךְ הַשֵּׁבֶט - הֲרֵי זֶה שֶׁבַח לְכָל שִׁבְטוֹ; קַל וָחֹמֶר לְבֵיתוֹ, קַל וָחֹמֶר לְגוּפוֹ;
קַל וָחֹמֶר לְמִשְׁפַּחְתּוֹ, קַל וָחֹמֶר לְבֵית אָבִיו!
וְכֵן הוּא אוֹמֵר "וְאִתּוֹ אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן" (שמות לח, כג) - לְשַׁבֵּחַ בּוֹ אֶת כָּל שִׁבְטוֹ;
קַל וָחֹמֶר לְבֵיתוֹ, קַל וָחֹמֶר לְגוּפוֹ, קַל וָחֹמֶר לְמִשְׁפַּחְתּוֹ, קַל וָחֹמֶר לְבֵית אָבִיו!
וְכֵן הוּא אוֹמֵר "וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן" (ויקרא כד, יא) - לְגַנּוֹת בָּהּ אֶת כָּל שִׁבְטָהּ;
קַל וָחֹמֶר לְבֵיתָהּ, קַל וָחֹמֶר לְגוּפָהּ, קַל וָחֹמֶר לְמִשְׁפַּחְתָּהּ, קַל וָחֹמֶר לְבֵית אָבִיהָ!
| לביטוי "נטל שכר כולם" השוו אבות ה ב: שם הצגנו ארבעה פירושים לביטוי התמוה הזה. כאן מוצגות בנות צלפחד כצדיקות שגדלו בין הרשעים שמרדו במשה ורצו לחזור למצרים, בניגוד לדרשה הקודמת, המשבחת את הסביבה שלהן. |
נֹחַ עָמַד בְּדוֹר הַמַּבּוּל - זָכָה לִטֹּל שְׂכַר כֻּלּוֹ! אַבְרָהָם עָמַד בְּדוֹר הַפַּלָּגָה - זָכָה לִטֹּל שְׂכַר כֻּלּוֹ!
לוֹט עָמַד בְּדוֹר סְדוֹם - זָכָה לִטֹּל שְׂכַר כֻּלּוֹ! אֵלּוּ עָמְדוּ בְּדוֹר הַמִּדְבָּר - זָכוּ לִטֹּל שְׂכַר כֻּלּוֹ!
וּלְלַמֶּדְךָ בְּאֵיזֶה שָׁעָה עָמְדוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה: בְּשָׁעָה שֶׁאָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לְמֹשֶׁה "נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה" (במדבר יד, ד)!
| משה מתפעל מהעמדה של בנות צלפחד, המנוגדת למגמה של הרשעים שבדור; הן עונות לו בדרשה הקובעת שדווקא כאשר הציבור מיפר את התורה – יש לעשות לה' ולקדשו. לעניין הדרשה השוו לדברי ר' נתן בסוף מסכת ברכות |
אָמְרוּ: יוֹדְעוֹת אָנוּ שֶׁסּוֹף כָּל יִשְׂרָאֵל לְהַחֲזִיק בָּאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר "עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ" (תהלים קיט, קכו),
אַל תְּהִי קוֹרֵא כֵּן, אֶלָּא "הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ - עֵת לַעֲשׂוֹת לַה'"!
| הנערה מא"י מלמדת את נעמן דיני נגעים, הכוללים קרבנות שונים לעני ולעשיר ("כזאת וכזאת"), למרות שבדרך כלל אין הגויים נטמאים בנגעים (נגעים ג א) – כדי להביא לקידוש ה'. הדור, כולל בית אביה של הנערה, היה נוטה לע"ז, כפי שעולה מדברי אליהו בכרמל. כלומר לפנינו עוד דוגמא לקידוש ה' ע"י אשה דווקא בדור של חוטאים. |
מַגִּיד שֶׁאָמְרָה לָהּ: כָּךְ וְכָךְ מְטַהֲרִין אֶת הֶעָנִי כָּךְ וְכָךְ מְטַהֲרִין אֶת הֶעָשִׁיר,
שֶׁנֶּאֱמַר "כָּזֹאת וְכָזֹאת דִּבְּרָה הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל" (מלכים ב ה, ד), מַגִּיד שֶׁהָיְתָה דּוֹרֶשֶׁת פָּרָשַׁת נְגָעִים.
אֲבָל אֵין אַתְּ יוֹדֵעַ אֵימָתַי הָיוּ שֶׁל בֵּית אָבִיהָ עוֹשִׂין אֶת הַתּוֹרָה;
בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לָהֶם אֵלִיָּהוּ "עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים" (מלכים א יח, כא);
לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר "עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ", אַל תְּהִי קוֹרֵא כָּךְ, אֶלָּא "הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ - עֵת לַעֲשׂוֹת לַה'".
| הלל קבע פתגמים המשבחים את מי שאינו נוהג כרוב הציבור: כונס בשעת המפזרים וקונה כשרבים המוכרים, ומשתדל להיות איש במקום שאין אנשים. כל זאת יחד עם אמירתו במשנה ד שם "אל תפרוש מן הציבור"; וראו אבות ב ד-ה. |
דְּלֵית קְפִיץ - קְנֵי מִינֵּהּ; בַּאֲתַר דְּלֵית גּוּבְרִין - הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת גְּבַר.
| כאן הדרשן חוזר לגישה שאיזכור השושלת של בנות צלפחד היא לזכותם של אבותיהן. הוא מדגים זאת בסיפור על חזקיה המלך שנחשב כבן דוד ובסיפור על נדב שנענש בגלל חטאי ירבעם אביו. |
וַהֲלֹא יָדוּעַ שֶׁמְּנַשֶּׁה בֶּן יוֹסֵף, וּמָה רָאָה לְשַׁפְּעָן לכתוב בשפע, לכאורה שלא לצורך כָּאן?
אֶלָּא כָּל מֶלֶךְ כָּשֵׁר שֶׁהָיָה עוֹמֵד - הָיוּ רוֹאִין מִי שֶׁאֲבוֹתָיו כְּשֵׁרִין, וְתוֹלִין אוֹתוֹ בּוֹ;
שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר בְּחִזְקִיָּהוּ "כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי דָּוִד אָבִיךָ" (ישעיה לח, ה).
וְכִי בְּנוֹ שֶׁל דָּוִד הָיָה חִזְקִיָּה? וַהֲלֹא אַרְבָּעָה עָשָׂר דּוֹרוֹת הָיוּ בֵּינְתַיִם! אֶלָּא כָּל מֶלֶךְ כָּשֵׁר שֶׁהָיָה עוֹמֵד הָיָה תּוֹלֵהוּ בְּדָוִד;
וְכָל מֶלֶךְ רָשָׁע שֶׁהָיָה עוֹמֵד - הָיָה נִתְלֶה בְּיָרָבְעָם, שֶׁנֶּאֱמַר "עַל חַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר חָטָא וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל" (מלכים א טו, ל).
| דורש "שמות" – שני שמות: שמותיהן הפרטיים והשם הטוב שעשו. הדרשות על לאה ורחל ועל שפרה ופועה הן על הכפילות של המילה "שם", והדרשה על איוב היא מהמילה "שמו". |
שֵׁם הָיָה לָהֶן בִּזְכוּת וְשֵׁם הָיָה לָהֶן בְּמַעֲשֶׂה טוֹב.
וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל" (בראשית כט, טז) שֵׁם הָיָה לָהֶן בִּזְכוּת וְשֵׁם הָיָה לָהֶן בְּמַעֲשֶׂה טוֹב;
וְכֵן הוּא אוֹמֵר "שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה" (שמות א, טו) שֵׁם הָיָה לָהֶן בִּזְכוּת וְשֵׁם הָיָה לָהֶן בְּמַעֲשֶׂה הַטּוֹב;
וְכֵן הוּא אוֹמֵר "אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ עוּץ אִיּוֹב שְׁמוֹ" (איוב א, א) שֵׁם הָיָה לוֹ בִּזְכוּת וְשֵׁם הָיָה לוֹ בְּמַעֲשֶׂה טוֹב;
הָא כָּל הַשֵּׁמוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה וְשֶׁבַּנְּבִיאִים וְשֶׁבַּכְּתוּבִים: אִם לְעִנְיַן הַזְּכוּת - שֵׁם לוֹ בִּזְכוּת וְאִם לְעִנְיַן רֶשַׁע - שֵׁם לוֹ בְּרֶשַׁע!
| הסדר של הבנות משתנה מפרשה לפרשה, כי הן שקולות; והשוו מכילתא מבוא לפסחא, "מגיד ששניהם שקולים", וראו מקבילה לדרשה בספרי קלג. |
מַה רָאָה לְשַׁחְלְפָן להחליף את סדר שמותיהן כָּאן? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ כֻּלָּן שְׁקוּלוֹת זוֹ בָּזוֹ!
פסוק ב
[עריכה]| ראו את תיאור בתי הדין בדברי ר' יוסי, בתוספתא סנהדרין ז א. וראו תשובה אחרת לשאלה דומה בספרי סח ובספרי קלג. |
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֵּירַבִּי שִׁמְעוֹן: וְכִי יֵשׁ בְּעֵינֶיךָ, מִשֶּׁהָלְכוּ אֵצֶל מֹשֶׁה – הָלְכוּ אֵצֶל אֶלְעָזָר וְהָלְכוּ אֵצֶל הַנְּשִׂיאִים וְכָל הָעֵדָה?
אֶלָּא בַּתְּחִלָּה הָלְכוּ אֵצֶל שָׂרֵי עֲשָׂרוֹת, אָמְרוּ לָהֶן: 'אֵין אָנוּ יוֹדְעִין!' הָלְכוּ אֵצֶל שָׂרֵי חֲמִשִּׁים, אָמְרוּ: 'אֵין אָנוּ יוֹדְעִין!'
הָלְכוּ אֵצֶל שָׂרֵי מֵאוֹת, אָמְרוּ: 'אֵין אָנוּ יוֹדְעִין!' הָלְכוּ אֵצֶל שָׂרֵי אֲלָפִים, וְכוּ' הָלְכוּ אֵצֶל אֶלְעָזָר, אָמַר לָהֶן: 'אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ!'
נִהֲגָן אֱלִיעֶזֶר וְהוֹלִיכָן אֵצֶל מֹשֶׁה. מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר, אַף מֹשֶׁה אָמַר: 'אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ?' תַּלְמוּד לוֹמַר: "וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי ה'".
פסוק ג
[עריכה]| ר' אליעזר בן יעקב טוען, על סמך גזירה שווה, שצלפחד היה המקושש, וראו דברי ר' עקיבא בספרי קלג. ר' שמעון מצביע על כך שהדבר אינו נראה סביר, שהרי המקושש מת כ-40 שנה לפני המתואר אצלנו. הוא מעדיף לתאר את צלפחד כהרוג מלחמה. |
מַה כָּאן צְלָפְחָד – אַף לְהַלָּן צְלָפְחָד!
אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן: אֶפְשָׁר לוֹמַר כֵּן? מְקוֹשֵׁשׁ בְּשָׁנָה רִאשׁוֹנָה שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם, "בִּשְׁנַיִם וּבְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי"
וְכִי אֶפְשָׁר שֶׁהָיוּ בְּנוֹת צְלָפְחָד, בְּנוֹת מְלָכִים נָאוֹת וּכְשֵׁרוֹת, הַקְּטַנָּה שֶׁבָּהֶן הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת אַרְבָּעִים שָׁנָה וְלֹא נִשֵּׂאת?
וְכִי בְּאֵיזֶה שָׁנָה מֵת צְלָפְחָד? בְּשָׁעָה שֶׁנֶּאֱמֶרֶת "וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד" וְגוֹ' (במדבר כא, א) – בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה מֵת צְלָפְחָד!
פסוק ז
[עריכה]| משה למד מבנות צלפחד שלעיתים גם הבת יכולה לרשת את אביה. לעניין חישוב הנחלות ראו ב"ב ח ג. |
אָמַרְתָּ "כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת", כָּל מַה שֶּׁתָּבְעוּ – מוּטָב תָּבְעוּ.
"נָתֹן תִּתֵּן לָהֶן" – זֶה חֵלֶק אֲבִיהֶן; "בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶן" – זֶה חֵלֶק אֲחֵי אֲבִיהֶן;
"וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן" – זֶה חֵלֶק בְּכוֹרָה, תֵּן לָהֶן!
פסוק ח
[עריכה]| חוקי הירושה הם לדורות, וראו גם ספרי קלד. |
אָמַרְתָּ "וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר" – אַף לְדוֹרוֹת!
פסוק יא
[עריכה]| המושא של הביטוי "וירש אותה" אינו הנחלה אלא אשתו; וראו דברי ר' עקיבא בספרי קלד. הקל וחומר של ר' יהודה בן בתירא נדחה, אבל הדחיה חסרה בנוסח שלפנינו. |
וּמִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר יוֹרֵשׁ הוּא אָדָם אֶת אִשְׁתּוֹ? – תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְיָרַשׁ אֹתָהּ" (פס' יא).
יָכוֹל בִּזְמַן שֶׁגֵּרְשָׁהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְיָרַשׁ אֹתָהּ" – בִּזְמַן שֶׁהִיא עִמּוֹ, לֹא בִּזְמַן שֶׁגֵּרְשָׁהּ!
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָה: קַל וָחֹמֶר! וּמָה אִם אִמּוֹ, שֶׁאֵינוֹ זַכַּאי בְּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ – הֲרֵי הוּא יוֹרְשָׁהּ;
אִשְׁתּוֹ, שֶׁהוּא זַכַּאי בְּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ – אֵינוֹ דִּין שֶׁיִּירָשֶׁנָּה? אָמַרְתָּ: "וְיָרַשׁ אֹתָהּ" – יוֹרֵשׁ אָדָם אֶת אִשְׁתּוֹ!
מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר יוֹרֵשׁ הוּא חֶלְקוֹ שֶׁל אָבִיו מִמַּטֵּה רְאוּבֵן, וְחֶלְקוֹ שֶׁל אִמּוֹ מִמַּטֵּה שִׁמְעוֹן?
אָמַרְתָּ: "וְכָל בַּת יֹרֶשֶׁת נַחֲלָה מִמַּטּוֹת" (במדבר לו, ח), אֵינוֹ אוֹמֵר 'מִמַּטֶּה' אֶלָּא "מִמַּטּוֹת אָבִינוּ".
"וְיָרַשׁ אֹתָהּ", יוֹרֵשׁ הוּא אֶת אִשְׁתּוֹ.
פסוק יב
[עריכה]| ראו ספרי דברים לז. לעצם הטענה שארבעת השמות (כולל "הור ההר") מכוונים לאותו הר ראו ספרי דברים שלח. הרים בכלל נחשבו לפסולת של האדמות, כי קשה לעבד בהם את האדמה; דביר נחשבה כמקום יבש (ראו שופטים א טו, "ארץ הנגב"). הדרשה טוענת שכל שם מייצג אחת מארבע המלכויות, וריבוי השמות משקף את ריבוי המלכויות המבקשות את המקום. וראו דברים ג ט, המייחס אף הוא את ריבוי השמות להבדלים בזהות הדוברים. |
וּבְמָקוֹם אַחֵר אַתְּ קוֹרְאֵהוּ "הֹר הָהָר" (במדבר כ, כז) וְ"רֹאשׁ הַפִּסְגָּה" (דברים לד, א).
נִמְצָא קָרוּי אַרְבָּעָה שֵׁמוֹת: הַר הָעֲבָרִים, הַר נְבוֹ, הֹר הָהָר, רֹאשׁ הַפִּסְגָּה; מַה צֹּרֶךְ לְבָאֵי הָעוֹלָם בְּכָךְ?
אֶלָּא שֶׁהָיוּ אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת מִתְכַּתְּשׁוֹת עָלָיו; זֹאת אוֹמֶרֶת: יִקָּרֵא לִשְׁמִי! וְזֹאת אוֹמֶרֶת: יִקָּרֵא לִשְׁמִי!
וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמַה פְּסֹלֶת הָרֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת מִתְכַּתְּשׁוֹת עָלָיו - קַל וָחֹמֶר לְשִׁבְחָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
כַּיּוֹצֵא בּוֹ: "צִידֹנִים יִקְרְאוּ לְחֶרְמוֹן שִׂרְיֹן וְהָאֱמֹרִי יִקְרְאוּ לוֹ שְׂנִיר" (דברים ג, ט), וּבְמָקוֹם אַחֵר קוֹרֵהוּ "שִׂיאֹן" (דברים ד, מח).
נִמְצָא קָרוּי אַרְבָּעָה שֵׁמוֹת: חֶרְמוֹן, שִׂרְיוֹן, שְׂנִיר, שִׂיאוֹן; וּמַה צֹּרֶךְ לְבָאֵי עוֹלָם לְכָל כָּךְ?
אֶלָּא שֶׁהָיוּ אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת מִתְכַּתְּשׁוֹת עָלָיו; זֹאת אוֹמֶרֶת: יִקָּרֵא לִשְׁמִי! וְזֹאת אוֹמֶרֶת: יִקָּרֵא לִשְׁמִי!
וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמַה פְּסֹלֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת מִתְכַּתְּשׁוֹת עָלָיו - קַל וָחֹמֶר לְשִׁבְחָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: "וְדַנָּה וְקִרְיַת סַנָּה הִיא דְבִיר" (יהושע טו, מט);
וּבְמָקוֹם אַחֵר הוּא אוֹמֵר: "וְשֵׁם דְּבִיר לְפָנִים קִרְיַת סֵפֶר" (יהושע טו, טו).
נִמְצֵאת קְרוּיָה אַרְבָּעָה שֵׁמוֹת: דַּנָּה, וְקִרְיַת סֵפֶר, וּדְבִיר, וְסֵפֶר; וְכִי מַה צֹּרֶךְ לְכָל בָּאֵי הָעוֹלָם לְכָל כָּךְ?
אֶלָּא שֶׁהָיוּ אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת מִתְכַּתְּשׁוֹת עָלָיו: זֹאת אוֹמֶרֶת: תִּקָּרֵא לִשְׁמִי! וְזֹאת אוֹמֶרֶת: תִּקָּרֵא לִשְׁמִי!
וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמַה פְּסֹלֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת מִתְכַּתְּשׁוֹת עָלָיו - קַל וָחֹמֶר לְשִׁבְחָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל!
| מיתת משה היא קיום המצווה "ונאספת אל עמיך" (פס' יד); משה, אהרון, יהושע וכן הצדיקים שבכל דור מקיימים במותם את מצוות ה' ונפטרים בכבוד. ההבטחה ליהושע "אהיה עימך" מתפרשת – במותך, ולא כפשט – בחייך ובמלחמותיך! נפשות הצדיקים צרורות ב"צרור החיים" עד תחיית המתים, ואילו נפשות הרשעים אינן נחות אלא נמסרות למלאכי חבלה ונענשות על ידיהם. |
וּמִנַּיִן אַף מִיתַת יְהוֹשֻׁעַ? שֶׁנֶּאֱמַר: "כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ" (יהושע א, ה).
וּמִנַּיִן אַף מִיתַת הַצַּדִּיקִים? אָמַרְתָּ: "וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ" (ישעיה נח, ח).
וּמִנַּיִן שֶׁהָיוּ מְכַבְּדִין אוֹתָן עַד שֶׁהָיוּ בַּחַיִּים? תַּלְמוּד לוֹמַר: "כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ",
מְלַמֵּד שֶׁהַמָּקוֹם נִכְנָס בְּנִשְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים, וְכוֹנְסָן בְּנַחַת רוּחַ בְּכָבוֹד;
שֶׁכֵּן אֲבִיגַיִל אוֹמֶרֶת לְדָוִד בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ: "וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים” (שמואל א כה, כט).
יָכוֹל אַף שֶׁל רְשָׁעִים כֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְאֵת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה בְּכַף הַקָּלַע", מַגִּיד שֶׁהוּא מוֹסְרָן לְמַלְאֲכֵי חַבָּלָה,
וְהֵן מְצַעֲרִין אוֹתָן וְשׁוֹמְטִין אֶת נִשְׁמָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַתִּקְרַב לַשַּׁחַת נַפְשׁוֹ וְחַיָּתוֹ לַמְמִתִים" (איוב לג, כב).
| הדרשה קושרת את הפסוק מבמדבר לסיפור המקביל בדברים ג, שם מופיעה התחינה של משה לראות את הארץ. משה ראה את הארץ מהר נבו בראיה נבואית (ראו ספרי קלו וספרי דברים שלח), ואילו אברהם ראה אותה מקרוב במסעותיו. משה ראה גם את הגבולות בין נחלת שבט לשבט, ואברהם ראה את כל הארץ כיחידה אחת. |
"וּרְאֵה אֶת הָאָרֶץ", יָכוֹל שֶׁלֹּא בְּבַקָּשָׁה וְשֶׁלֹּא בִּתְחִנָּה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וָאֶתְחַנַּן אֶל ה'" (דברים ג, כג)!
גְּדוֹלָה רְאִיָּה שֶׁנֶּאֶמְרָה בְּמֹשֶׁה מֵרְאִיָּה שֶׁנֶּאֶמְרָה בְּאַבְרָהָם;
בְּאַבְרָהָם מַהוּא אוֹמֵר? "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאׇרְכָּהּ וּלְרׇחְבָּהּ" (בראשית יג, יז), אֲבָל בְּמֹשֶׁה הוּא אוֹמֵר: "עֲלֵה... וּרְאֵה"!
"אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל", מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תְּחוּמֵי כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט:
זֶה חֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה, וְזֶה חֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין; זוֹ אֶרֶץ אֶפְרַיִם, וְזוֹ אֶרֶץ מְנַשֶּׁה!
פסוק יג
[עריכה]| אופי הראיה הנבואית של משה (ראו לעיל בהערה הקודמת) והתלות שלה בא"י: לדעת ת"ק משה ראה את כל א"י – ורק אותה. ולכן במקומות שא"י בולטת לצד חו"ל ראה משה את המקום הבולט ולא את חו"ל, גם אם היה קרוב לא"י. לדעת אבא יוסי ראה משה את כל ארצות העולם, אבל את א"י ראה בהגדלה. |
אָמְרוּ: כָּל לְשׁוֹנוֹת שֶׁהָיוּ מֵהָאָרֶץ לְחוּץ לָאָרֶץ הָיָה מֹשֶׁה רוֹאֶה אוֹתָן, וְכָל לְשׁוֹנוֹת שֶׁהָיוּ מִחוּץ לָאָרֶץ לָאָרֶץ – לֹא הָיָה מֹשֶׁה רוֹאֶה אוֹתָן.
מִשּׁוּם אַבָּא יוֹסֵי הַחוֹרוֹנִי אָמְרוּ: כָּל הָאֲרָצוֹת הָיָה רוֹאֶה, הַקָּרוֹב לְפִי קָרְבוֹ וְהָרָחוֹק לְפִי רָחְקוֹ.
וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיָה רוֹאֶה הָרָחוֹק בְּקָרוֹב.
| ראיית א"י שזכה לה משה בישרה את מותו. נפשו של משה נקשרה לאברהם יצחק ויעקב או לאבותיו הישירים לוי קהת ועמרם. |
"אֶל עַמֶּיךָ", זֶה אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב. דָּבָר אַחֵר: זֶה לֵוִי וּקְהָת וְעַמְרָם.
"גַּם אָתָּה" – רַבִּי אַסִּי בֶּן מַתְיָא אוֹמֵר: לְפִי שֶׁנִּתְפָּרְשָׁה גְּוִיעָה בְּאַהֲרֹן וְלֹא נִתְפָּרְשָׁה גְּוִיעָה בְּמֹשֶׁה,
אָמַר כָּאן "גַּם אָתָּה", נִתַּן לוֹ גְּוִיעָה מִיכָּן. "כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף אַהֲרֹן אָחִיךָ" – כְּמִיתָה שֶׁחִמַּדְתָּ לְאָחִיךָ.
רַבִּי סִימַאי אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר "וַיַּפְשֵׁט מֹשֶׁה אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וַיַּלְבֵּשׁ אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ",
מְלַמֵּד שֶׁהֶעֱמִיד מֹשֶׁה אֶת אַהֲרֹן עַל הַסֶּלַע, וְהָיָה מַפְשִׁיטוֹ בִּגְדֵי כְּהֻנָּה – עַד שֶׁנִּמְצָא לָבוּשׁ בִּגְדֵי שְׁכִינָה.
אָמַר מֹשֶׁה: אַשְׁרֵי אָדָם שֶׁרָאָה לוֹ כֵּן בְּחַיָּיו! אֶפְשָׁר יְהֵא לִי כֵּן גַּם אֲנִי? אָמַר לוֹ הַמָּקוֹם "גַּם אָתָּה",
וְכֵן הוּא אוֹמֵר "וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם" (במדבר כ, כט).
אָמַר מֹשֶׁה: אַשְׁרֵי אָדָם שֶׁבָּכוּ לוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל! אֶפְשָׁר יְהֵא לִי כֵּן גַּם אֲנִי? אָמַר לוֹ הַמָּקוֹם "גַּם אָתָּה"!
פסוק יד
[עריכה]| ראו ספרי קלז: דוד רצה שלא תיכתב העבירה שעבר עם בת שבע ולכן כתב בתהלים לב א "אשרי נשוי פשע"; אבל הקב"ה פרסם בכל זאת את עוונו – לטובתו של דוד; וראו גם ספרי דברים כו. |
אָמַר לוֹ הַמָּקוֹם: אֲנִי כּוֹתְבָהּ, שֶׁלֹּא הָיְתָה אֶלָּא עַל הַמַּיִם; שֶׁנֶּאֱמַר "כַּאֲשֶׁר מְרִיתֶם פִּי בְּמִדְבַּר צִן".
אִיּוֹב אָמַר לִפְנֵי הַמָּקוֹם: רִבּוֹנִי, כְּתוֹב מִפְּנֵי מָה פָּרַעְתָּ מִמֶּנִּי!
אָמַר לוֹ הַמָּקוֹם: אֲנִי כּוֹתְבָהּ, שֶׁלֹּא הָיְתָה אֶלָּא עַל חִנָּם; שֶׁנֶּאֱמַר "וַתְּסִיתֵנִי בוֹ לְבַלְּעוֹ חִנָּם" (איוב ב, ג).
דָּוִד אָמַר לִפְנֵי הַמָּקוֹם: רִבּוֹנִי, אַל תִּכְתּוֹב מִפְּנֵי מָה פָּרַעְתָּ מִמֶּנִּי!
אָמַר לוֹ הַמָּקוֹם: לֹא שָׁוֶה לְךָ, שֶׁלֹּא יְהוּ הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִין הַרְבֵּה עֲבֵרוֹת הָיוּ בְּיַד דָּוִד אֶלָּא שֶׁלֹּא כְּתָבָן הַמָּקוֹם!
אֶלָּא אֲנִי כּוֹתְבָהּ, שֶׁלֹּא הָיְתָה אֶלָּא אַחַת; שֶׁנֶּאֱמַר "אֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִד הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' רַק בִּדְבַר אוּרִיָּה הַחִתִּי" (מלכים א טו, ה)
| דרשה המצמצמת את האשמה של ישראל בתלונות במדבר, ומייחסת את כל התלונות ונסיונות המרד לקבוצה מצומצמת של פרטים. |
פסוק טו
[עריכה]| הלשון של הפסוק הפוכה מהניסוח הרגיל "וידבר ה' אל משה לאמור". הדרשה העיקרית היא על "לאמור", וראו גם ספרי קלח ושם בהערה. |
אָמַר לוֹ: הוֹדִיעֵנִי אִם אַתָּה מְמַנֶּה תַּחְתַּי.
וְזֶה אֶחָד מִן הַדְּבָרִים שֶׁאָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַמָּקוֹם: 'הוֹדִיעֵנִי אִם אַתָּה עוֹשֶׂה לִי, אִם אֵין אַתָּה עוֹשֶׂה לִי'!
אָמַר לוֹ הַמָּקוֹם: אֲנִי עוֹשֶׂה! "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי ה' לֵאמֹר" (שמות ו, יב), מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "לֵאמֹר"?
אָמַר לוֹ: 'הוֹדִיעֵנִי אִם אַתָּה גּוֹאֲלָן, אִם אֵין אַתָּה גּוֹאֲלָן'!
כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: "וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה? עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי" (שמות יז, ד)
מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "לֵאמֹר"? אֶלָּא אָמַר: 'הוֹדִיעֵנִי אִם אֲנִי נוֹפֵל בְּיָדָם, וְאִם אֵינִי נוֹפֵל'!
כַּיּוֹצֵא כַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: "וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ" (במדבר יב, יג); מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "לֵאמֹר"?
אָמַר לוֹ: 'הוֹדִיעֵנִי אִם מְרַפֵּא אַתָּה אֶת מִרְיָם, וְאִם אֵין אַתָּה מְרַפֵּא'!
כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: "וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר" (דברים ג, כג); מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "לֵאמֹר"?
אָמַר לוֹ: 'הוֹדִיעֵנִי אִם נִכְנָס אֲנִי לָאָרֶץ, וְאִם אֵינִי נִכְנָס'!
וְכָאן מַה הוּא אוֹמֵר? "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר" מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "לֵאמֹר"?
אָמַר לוֹ: 'הוֹדִיעֵנִי אִם מְמַנֶּה אַתָּה אַחֵר תַּחְתַּי, וְאִם אֵין אַתָּה מְמַנֶּה'!
פסוק טז
[עריכה]| מדוע הזכיר משה את הכינוי "אלוהי הרוחות"? – כי רק הקב"ה יודע מה שבליבו של אדם. |
אֵיזוֹ בִּגְבוֹהָ, אֵיזוֹ בִּנְמוּכָה, אֵיזוֹ הֵימָנִית נותנת אמון וְאֵיזוֹ קַפְּדָנִית ביקורתית. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם, הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם" (תהלים לג, טו);
וְאוֹמֵר: "וְתֹכֵן לִבּוֹת ה'" (משלי כא, ב).
"אִישׁ" – שֶׁיְּהֵא בַּעַל כֹּחַ וּבַעַל חָכְמָה וּבַעַל גְּבוּרָה, חֲתִיכָה וּפְסִיפָס יכולת להכריע בדין והעמקה בו.
"עַל הָעֵדָה" – שֶׁלֹּא יְהֵא תּוֹמְהָן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "מַה זֶּה הָיָה לְבֶן קִישׁ? הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִים?" (שמואל א י, יא).
פסוק יז
[עריכה]| ראו ספרי קלט: המנהיג יוצא ראשון וכל העם אחריו. המנהיג גם אחראי לשלומם של הלוחמים, ועליו להימנע מפעולות המסכנות את חייהם. |
שֶׁהֵן מוֹצִיאִין אֶת בְּנֵי דְּוָיָה לַמִּלְחָמָה - וְיוֹשְׁבִין לָהֶן בְּתוֹךְ בָּתֵּיהֶם! אֶלָּא "אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם",
שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר בְּדָוִד: "וְכָל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה אֹהֵב אֶת דָּוִד כִּי הוּא יוֹצֵא וָבָא לִפְנֵיהֶם" (שמואל א יח, טז).
"וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם" - שֶׁלֹּא יְהֵא מוֹצִיאָן רְבָבוֹת וּמַכְנִיסָן אֲלָפִים, מוֹצִיאָן אֲלָפִים וּמַכְנִיסָן מֵאוֹת!
שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר בְּדָוִד: "גַּם תְּמוֹל גַּם שִׁלְשׁוֹם, בִּהְיוֹת שָׁאוּל מֶלֶךְ עָלֵינוּ, אַתָּה הָיִיתָ הַמּוֹצִיא וְהַמֵּבִיא" (שמואל ב ה, ב),
מַה שֶּׁאַתָּה מוֹצִיא - אַתָּה מֵבִיא!
| משה, כרועה העם, התפלל ונלחם כדי למנוע את הקב"ה מלפגוע בהם. כאן הוא מבקש שגם המנהיגים שיבואו אחריו ימשיכו להגן על ישראל מפני זעמו של הקב"ה. אם אין מנהיג העם מתוארים כמפוזרים כמו צאן בלי רועה; ראו מלכים א שם. משה אינו יודע מי ינהיג את העם אחריו ודורש מהקב"ה שימצא מנהיג ראוי. בכך הוא עצמו מדגים כיצד יש להנהיג את העם; וראו ספרי שם. |
לֹא הוֹצֵאתָ אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם עַל מְנָת שֶׁיְּהוּ חוֹטְאִין וְאַתָּה נִפְרָע מֵהֶן,
אֶלָּא עַל מְנָת שֶׁיְּהוּ חוֹטְאִין וְאַתָּה מוֹחֵל לָהֶם!
לֹא הוֹצֵאתָ אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם עַל מְנָת שֶׁלֹּא יְהוּ לָהֶם פַּרְנָסִים, אֶלָּא עַל מְנָת שֶׁיְּהוּ לָהֶן פַּרְנָסִים!
לֹא כְמוֹת שֶׁהוּא אוֹמֵר "וַיֹּאמֶר רָאִיתִי אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל נְפוֹצִים עַל הֶהָרִים כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה" (מלכים א כב, יז).
דָּבָר אַחֵר: "וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה", לְמָה הָיָה מֹשֶׁה דּוֹמֶה?
לְרוֹעֶה נֶאֱמָן, שֶׁאָמַר לוֹ בַּעַל צֹאנוֹ: הִסְתַּלֵּק מִצֹּאנִי! אָמַר לוֹ: אֵינִי מִסְתַּלֵּק עַד שֶׁתּוֹדִיעֵנִי מִי אַתָּה מְמַנֶּה תַּחְתַּי!
פסוק יח
[עריכה]| הקב"ה מעודד את משה ואומר לו שהמנהיג הבא נמצא סמוך אליו – והוא יהושע, משה חשש למנות את יהושע כי בעבר נכשל במינוי אהרון כמחליפו - ואהרון נכנע ללחץ הציבורי בחטא העגל, ולכן הוא נזקק להוראה של הקב"ה ולהצבעתו על יהושע כמנהיג מחליף; וראו ספרי קמ. |
אָמַר לוֹ הַמָּקוֹם: מֹשֶׁה, הֲרֵי מַה שֶּׁבִּקַּשְׁתָּ נָתוּן לָךְ! קַח לְךָ – מִשֶּׁלְּךָ.
מִפְּנֵי מָה לֹא אָמַר מֹשֶׁה 'יֵלֵךְ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן תַּחְתַּי'? שֶׁהָיָה מִתְיָרֵא שֶׁלֹּא יֵעָנֵשׁ.
מוֹשְׁלִין אוֹתוֹ: מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְתִינוֹק שֶׁנִּכְוָה בְּגַחֶלֶת,
וְהָיָה רוֹאֶה אֶבֶן טוֹבָה – סָבוּר בָּהּ שֶׁהִיא גַּחֶלֶת; הָיָה רוֹאֶה מַרְגָּלִית – סָבוּר בָּהּ שֶׁהִיא גַּחֶלֶת!
כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה 'אַהֲרֹן אָחִי יֵלֵךְ תַּחְתַּי' – וַעֲנָשׁוֹ הַמָּקוֹם.
"אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ" – שֶׁיְּהֵא הוֹלֵךְ עִם הַקַּפְּדָנִים כְּפִי דַּעְתָּן, וְעִם הַמְּתוּנִים כְּפִי דַּעְתָּן.
"וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו" – שֶׁיִּתְבָּרֵךְ תַּלְמוּדוֹ עַל יָדְךָ!
פסוק יט
[עריכה]| המינוי של יהושע מקבל אישורים מפנחס הכהן והעדה של השופטים. יש להפגין את הסמכתו ע"י הצגתו ברבים כתלמידו של משה. |
מְלַמֵּד שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: 'לֵךְ וְהַעֲמֵד תּוּרְגְּמָן לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהֵא יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְשׁוֹאֵל לְפָנֶיךָ בְּרֹאשׁ כָּל גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל'.
"וְצִוִּיתָ אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם", אֲבָל אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ הַצִּוּוּי הַזֶּה מַהוּא?
נֶאֱמַר כָּאן "וְצִוִּיתָ אֹתוֹ", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן "קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּנּוּ" (דברים לא, יד);
הָא אֵין צִוּוּי בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא דִּבְרֵי תּוֹרָה!
פסוק כ
[עריכה]| הדרשה הראשונה רואה את ההוד של משה בקרני האור שהוא קורן כשמש, וראו ספרי סוף קמ. הדרשה השניה מדגישה שמשה לא הפסיד דבר ולא נחלש בכך שהעביר מהודו ליהושע; וראו ספרי צג. |
מְלַמֵּד שֶׁקְּרָנַיִם הָיוּ יוֹצְאוֹת מִפְּנֵי מֹשֶׁה כְּקַרְנַיִם שֶׁיּוֹצְאוֹת מִגַּלְגַּל חַמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנֹגַהּ כָּאוֹר תִּהְיֶה קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ" (חבקוק ג, ד)!
דָּבָר אַחֵר: "מֵהוֹדְךָ" – וְלֹא כָּל הוֹדְךָ!
לְמָה מֹשֶׁה דּוֹמֶה? לַאֲבוּקָה שֶׁהִיא דּוֹלֶקֶת, וְדָלְקוּ מִמֶּנָּה כַּמָּה נֵרוֹת; אֲבָל אוֹרָהּ שֶׁל אֲבוּקָה לֹא חָסְרָה כְּלוּם –
כֵּן לֹא הָיְתָה חָכְמָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה חֲסֵרָה כְּלוּם!
"לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", שֶׁיְּהוּ נוֹהֲגִין בּוֹ בְּכָבוֹד וּבְיִרְאָה כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיוּ נוֹהֲגִין בְּךָ!
פסוק כא
[עריכה]| דורש "יעמוד" כעמידה פיזית מפני כבודו של הכהן הגדול, שהמלך עומד מפניו. "משפט האורים" הוא כעין נבואה. הדרשה מדגישה שחשוב לנסח את השאלה נכון, שהרי במלחמה על גבעה נתנו האורים הוראה שהביאה להפסד של ישראל – כי לא שאלו אותם אם ינצחו במערכה. |
"וְשָׁאַל לוֹ", יָכוֹל יְצַוֶּה? תַּלְמוּד לוֹמַר "לִפְנֵי ה'"; יָכוֹל בַּלֵּב? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְשָׁאַל לוֹ"!
הָא מָה הַדָּבָר? שׁוֹאֵל בְּפִיו, וְאוּרִים וְתֻמִּים מְשִׁיבִין אוֹתוֹ!
"בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים", לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ אוּרִים וְתֻמִּים? אוּרִים – שֶׁהֵן מְאִירִין דִּבְרֵיהֶם, תֻּמִּים – שֶׁהָיוּ שְׁלֵמִין בָּהֶם וְלֹא הָיוּ מְבַדִּין.
וּמַה שֶּׁכְּבָר בְּיָדוֹ, בְּגִבְעַת בִּנְיָמִין – מִפְּנֵי לֹא שֶׁבָּחֲנוּ כָּל צָרְכָּן;
בָּרִאשׁוֹנָה אָמַר "עֲלוּ" וְלֹא אָמַר אֶתְּנֶנּוּ בְּיָדְךָ, בַּשְּׁנִיָּה אָמַר "עֲלוּ כִּי מָחָר אֶתְּנֶנּוּ בְּיָדְךָ"! (שופטים כ, כח)
| הזכות לשאול באורים ותומים היא רק לציבור ולנציגיו, ואינה נתונה לאדם פרטי. |
מַה יְהוֹשֻׁעַ, פַּרְנָס – אַף הֵן אֵינָן שׁוֹאֲלִין אֶלָּא לְמֶלֶךְ וּבֵית דִּין, וּלְמִי שֶׁצֹּרֶךְ הַצִּבּוּר בּוֹ!
פסוק כב
[עריכה]| למרות שמשה התבשר זה עתה על מותו, הוא מעביר את האחריות ליהושע בשמחה. הפסוק מקביל לפס' יח-יט. |
"וַיִּקַּח אֶת יְהוֹשֻׁעַ", כְּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר "קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ" (פס' י"ח); "וַיַּעֲמִדֵהוּ", כְּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר "וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ" (פס' י"ט)!
פסוק כג
[עריכה]| משה ביצע את ההסמכה של יהושע גם לעניין נתינת ההוד (ראו לעיל פס' כ.) |
יָכוֹל שֶׁאֵין לִי אֶלָּא שֶׁהָיָה מֹשֶׁה שָׂמֵחַ אֶלָּא לְכָל אֵלּוּ? מִנַּיִן אַף לְעִנְיַן הַהוֹד?
אָמַרְתָּ: "כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד מֹשֶׁה", אַף לְעִנְיַן הַהוֹד!