ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ביצה/פרק חמישי

ירושלמי ביצה, פרק ה, הלכה א

מתני’: ^ה_אמשילין פירות דרך ארובה ביום טוב, ^ה_בומכסין את הפירות בכלים מפני הדלף, וכן כדי יין וכן כדי שמן. ^ה_גונותנין כלי תחת הדלף בשבת:

גמ’: תנן, משילין פירות דרך ארובה ביום טוב . מתניתא כשהארובה באותו הגג, אבל בגג אחר אסור. בשאינו שוה, אבל אם היה שוה מותר אפילו בגג אחר. תני, היה שם חלון, משחילין דרך חלון. _{ולא מתירים להשחילן דרך הארובה שזו טרחה יתרה} אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° בשם רב רב (אמורא)°, ^ה_דפורשין מחצלת על גבי שיפוף של לבנים שעומדות לבנין אף שאסור לטלטלם בשבת. אמר רבי שמעון בי רבי ינאי רבי שמעון בי רבי ינאי°. אני לא שמעתי מאבא, אחותי אמרה לי משמו, שביצה שנולדה ביום טוב, סומכין לה כלי בשביל שלא תתגלגל, אבל אין כופין עליה את הכלי. ושמואל שמואל (אמורא)° אמר ^ה_הכופין עליה כלי. אמר רבי מנא רבי מנא°, ^ה_וובלבד שלא יהא הכלי נוגע בגופה של ביצה, שמא יזיזנה . תני רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°, ^ה_זנחיל של דבורים פורסין עליה סדין. בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים. מה כרב רב (אמורא)° ושמואל שמואל (אמורא)°? וקשיא לרבי שמעון בי רבי ינאי רבי שמעון בי רבי ינאי° . כאן בבריתא מדובר שפורס מלמעלן הרחק מהמוקצה. שבזה אף רבי ינאי רבי ינאי° מתיר . וכאן במה שנחלקו , מלמטן שמכסה על המוקצה עצמו. אמר רבי ביסנא רבי ביסנא° בשם רבי יוסה בן חנינה רבי יוסה בן חנינה° חפי לסוטות _{כיסוי סחורה בסירות} אסור לטלטלן. מצדתא הוויין פריסין והוויין משתרפין גו שמשא רשת דיגים היתה פרוסה והיתה נשרפת בשמש. אתון שאלון לרב רב (אמורא)° מהו מטלטלתון?

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יט עמוד ב] אמר לון אסור ליגע בהון, אלא חשבין עליהון מתגנין שאתם רוצים לישון _והם תוחתי ראשיכון, ושרי לכון מטלטלתון. תני, ^ה_חחבית של טבל שנתרועעה, מביא כלי אחר ונותנו תחתיה. נתמלא, אסור לטלטלו. אמר רבי זעירה רבי זעירא°, זאת אומרת, שעושין תקנה למוקצה להצילו שלא כדרכו. _{שלא התירו ליטולו ביד אלא להניח כלי תחתיו אף שמבטל כלי מהיכנו}. והא תני, על העבט של ענבים, על המעטן של זיתים שמשכן התחילו לינזול, לא יטול מהן ביום טוב _{ולא התירו להניח כלי תחתם שלא ילך היין או השמן לאיבוד, משום שמבטל כלי מהיכנו}, ואין צורך לומר בשבת. ולמה כאן התירו ? אמר רב חסדא רב חסדא°, אף על פי שזה טבל וזה טבל. זה יש לו מוקצה _{שהקצה את הזיתים והענבים בידים לצורך סחיטה} וזה אין לו מוקצה _{שלא הקצם אלא שייש עליהם איסור טבל, ואם עבר ועשרן מותרים. וכשנותן כלי תחתם, אין זה מבטל כלי מהכנו לגמרי}. הדא אמרה, שעושין תקנה למוקצה להצילו שלא כדרכו. תני, נר שכבה, מצילין את שמנו _{אם נשבר מותר להניח כלי תחתיו}. אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי היא, ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אמר, כבה מותר לטלטלו _{ואין איסור מוקצה}. רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° אמר, אף °רבי מאיר רבי מאיר שחולק על °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי לא אמר שאסור אלא לטלטלו, הא להציל, מצילין. תנן, ונותנין כלי תחת הדלף בשבת . תני, נותנין כלי תחת הדלף בשבת. ^ה_טנתמלא שופך ושונה ואינו חושש. למה אין הדלף מוקצה ? אמר רבי חנניה רבי חנניה דציפורין°, כיוון שאדם מצפה לגשם אין זה מוקצה. ואף שהעננים באו מחוץ לתחום, הקלו שאינם קונים שביתה. שעשו אותו כנהרות ומעיינות שבאו מחוץ לתחום לתוך התחום. ותני כן, ^ה_ינהרות ומעיינות שבאו מחוץ התחום לתחום, ממלא מהן בשבת ואין צריך לומר ביום טוב.

ירושלמי ביצה, פרק ה, הלכה ב

מתני’: כל שהוא משום שבות, משום רשות, משום מצוה, חייבין עליו ביום טוב. אלו הן משום שבות. לא עולין באילן, ולא רוכבין על גבי בהמה, ולא שטין על פני המים, ולא מספקין ולא מטפחין ולא מרקדין. אלו הן משום רשות, לא דנין, ולא מקדשין, לא חולצין, ולא מייבמין. אלו הן משום מצוה. לא מקדישין, ולא מעריכין, ולא מחרימין, ולא מגביהין תרומה ומעשרות ביום טוב. כל אלו ביום טוב אמרו, קל וחומר לשבת. אין בין יום טוב לשבת, אלא אוכל נפש בלבד:

גמ’: יש שבות שהיא רשות, ורשות שהיא

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

1 ה_א מיי' פ"ה מהל' יום טוב הלכה ה', טור ושו"ע או"ח סי' תקכ"א סעיף א':

2 ה_ב טור ושו"ע או"ח סי' תקכ"א סעיף ב', טור ושו"ע או"ח סי' של"ח סעיף ז':

3 ה_ג מיי' פכ"ה מהל' שבת הלכה כ"ד, טור ושו"ע או"ח סי' תקכ"א סעיף ג', טור ושו"ע או"ח סי' של"ח סעיף ח':

4 ה_ד מיי' פכ"ה מהל' שבת הלכה כ"ה:

5 ה_ה מיי' פכ"ה מהל' שבת הלכה כ"ג, טור ושו"ע או"ח סי' ש"י סעיף ו', טור ושו"ע או"ח סי' שכ"ב סעיף א', טור ושו"ע או"ח סי' תקי"ג סעיף ד':

6 ה_ו מיי' פכ"ה מהל' שבת הלכה כ"ג, טור ושו"ע או"ח סי' ש"י סעיף ו', טור ושו"ע או"ח סי' שכ"ב סעיף א', טור ושו"ע או"ח סי' תקי"ג סעיף ד':

7 ה_ז מיי' פכ"ה מהל' שבת הלכה כ"ה, טור ושו"ע או"ח סי' שט"ז סעיף ד':

[ע"ב]

8 ה_ח מיי' פכ"ה מהל' שבת הלכה כ"ה:

9 ה_ט מיי' פכ"ה מהל' שבת הלכה כ"ד, טור ושו"ע או"ח סי' של"ח סעיף ח':

10 ה_י מיי' פ"ה מהל' יום טוב הלכה י"ד, טור ושו"ע או"ח סי' שצ"ז סעיף ט':

-----------------------------------דף כ

ירושלמי מאיר ביצה כ

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כ עמוד א] מצוה. אי זו היא שבות שהיא רשות? לא עולין באילן, ולא רוכבין על גבי בהמה, ולא שטין על פני המים, ולא מספקין ולא מטפחין ולא מרקדין. אי זו היא רשות שהיא מצוה? לא דנין, ולא מקדשין, ולא חולצין ולא מייבמין. תני, ^ה_יאאין עולין באילן, בין לח בין יבש _מת. ניחא לח, יבש? הרי יבש הרי הוא כתלוש. וכי כך אנו אומרין אסור לדוש _לדרוך על גבי זמורה בשבת? אלא כ°רבי מאיר רבי מאיר, ד°רבי מאיר רבי מאיר אמר. ^ה_יבגפן שיבשה אסורה משום מראית עין, ואינה מקדשת. לעולם דברי הכל, אסרו אילן יבש מפני אילן לח _{שלא יבואו להתיר אף באילן לח}. °רב חייה בר אשי רב חייה בר אשי אתא ופרי בא בריצה קומי רב רב (אמורא)° אמר לו, ביידא אתיתה באיזה דרך הלכתה? אמר לו, בההוא תמרתא עקימתא בדרך שהיה שם דקל עקום _{שחסם את הדרך ועברתי מעליו}. אמר לו, מאן שרא מי התיר לך? אמר רבי אחא רב אחא° בשם רב רב (אמורא)° אסור לדוש _לדרוך על גבי זמורה מחוברת לאילן בשבת. היא שורשי אילן היא קולסי כרוב, בגבוהין ג', ^ה_יגאבל אם אינן גבוהין ג', כארץ הם. מפני מה אמרו אין עולין באילן? שמא ישכח ויאכל, או שמא ישכח וירעיד ונמצא מזיז את המוקצה ? נישמעינה מן הדא, ^ה_ידהיה רוכב על גבי בהמה, אומר לו רד. הדא אמרה שמא ישכח וירעיד ויזיז את הבהמה שהיא מוקצה. שהרי לא שייך בבהמה שמא יקטוף פירות . מפני מה אמרו היה רוכב על גבי בהמה אומרים לו רד, ובאילן אומרים לו שישאר שם ? חברייא אמרו, שמא תחנק הבהמה. אמר לון רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, הגע עצמך שהיה הוגן גמל אחד גדול שלא יחנק אם ישבו עליו כל השבת ? תנא רבי אחא בר פפא רבי אחא בר פפא° קומי רבי זעירה רבי זעירא°, שנייא היא ^ה_טושהוא מצווה על שביתת בהמה כמוהו. דכתיב (שמות משפטים כג יב) למען ינוח שורך וחמורך כמוך. אית תניי תני, נשענים בבהמה. אית תניי תני, ^ה_טזאין נשענים בבהמה. אמר רב חסדא רב חסדא°, מאן דאמר נשענין, באדם בריא _{שאינו זקוק להשען}. מאן דאמר אין נשענין, בתש _{שזקוק למשענת}. רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° אומר, איתפלגון רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל° וחברייא. חד אמר נשענים כהדא דרב חסדא רב חסדא° , וחורנה אמר אין נשענים. מאן דאמר נשענים, בהוא דמיסתמיך ציבחר שנשען מעט. מאן דאמר אין נשענין, בכובש את כובדו . ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא מי אמר את זה ומי אמר את זה. מן מה דלא אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל° רבו כלום, הוי דו אמר כרב חיסדא רב חיסדא°, שנשענים באדם בריא , ואין נשענים בתש, _{ולכן לא אמר כלום שלא היה לו מה לחדש}. תנן , ^ה_יזולא שטין על פני המים: אמר רבי יעקב בר זבדי רבי יעקב בר זבדי° בשם רבי אבהו רבי אבהו°, זאת אומרת ^ה_יחשאסור להשיט דבר ולהוליכו מאצלו. ודכוותה, אסור לאדם להשיט דבר ולהביאו אצלו. רבי אבא מרי רבי אבא מרי° ורבי מתניה רבי מתניה° הוון יתיבון, חמון לחד בר נש פצל מיא לכא ולכא ראו אדם מזיז מים לכאן ולכאן לסלק את הלכלוך ושתי, אמר רבי אבא מרי רבי אבא מרי° לרבי מתניה רבי מתניה°, הדא היא דאמר רבי יעקב בר זבדי רבי יעקב בר זבדי° בשם רבי אבהו רבי אבהו°, אסור לאדם להשיט דבר ולהוליכו מאצלו.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כ עמוד ב] אמר לו אל תדמה _{את מה שאותו אדם עושה} לזה, אלא להדא דתנינן, ^ה_יטשובר אדם את החבית לוכל ממנה גרוגרות קל וחומר שמותר להזיז לכלוך כדי לשתות. תנן , ^ה_כולא מספקין: סיפוק זו מחיאת כף שהוא מחמתו להרגיעה כעסו , כמה דאת אמר (במדבר בלק כד י) ויחר אף בלק אל בלעם, ויספק את כפיו: ^ה_כאולא מטפחין: טיפוח זו מחיאת כף שהוא לרצונו לשמחה, רבי יונה רבי יונה° וחברייא, חד אמר, הכין _{בגב היד} שרי מותר והכין אסור, וחורנה אמרן הכין ובין הכין אסור. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא מי אמר את זה ומי אמר את זה. מן מה דאמר רבי יונה רבי יונה°, אית הוה סבין ביומינן והוון מטפחין לאחורי ידיהון בשובתא היו זקנים בימינו שהיו מוחאים כפים עם גב היד בשבת. הוי דו אמר ^ה_כבהכין שרי והכין אסור. °רבי רבי יהודה הנשיא הוה מסב חיתן לרבי שמעון רבי שמעון° בריה, והוון מטפחין לאחורי ידיהון בשובתא. עבר °רבי מאיר רבי מאיר ושמע קלהון, אמר, רבותינו הותרה השבת? שמע °רבי רבי יהודה הנשיא קליה אמר, מי הוא זה שבא לרדותינו בתוך ביתינו? ואית דאמרי, הכין אמר, מי הוא זה שבא לצנעינו ל_{תקן אותנו בהלכה} בתוך ביתינו? שמע °רבי מאיר רבי מאיר קליה וערק וברח. נפקין פריי בתריה יצאו ורצו אחריו. מפרי תוך כדי ריצה אפרח רוחא פיקייליה מעל קדליה דרבי מאיר הרוח העיפה את הסודר מעל ערפו של רבי מאיר. אודיק השקיף °רבי רבי יהודה הנשיא מן כוותא מהחלון. וחמא קדליה דרבי מאיר וראה את ערפו של רבי מאיר מן אחוריו. אמר לא זכית אנא לאורייתא, אלא בגין דחמית קדליה שראיתי את ערפו ד°רבי שמעון בי רבי ינאי רבי שמעון בי רבי ינאי °רבי מאיר רבי מאיר מן אחוריו. רבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° תריהון אמרין, אנן לא זכינן לאורייתא, אלא בגין דחמינן אצבעתיה ד°רבי רבי יהודה הנשיא מן גולגיקין דידיה שרוול המעיל שלו: ^ה_כגולא מרקדין: רבי ירמיה רבי ירמיה° ורבי זעירה רבי זעירא° אמרו בשם רב חונה רב הונא°, קיפוץ, זה שעוקר שתי רגליו כאחת. ריקוד, זה שעוקר אחת ומניח אחת. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, ^ה_כדכל משמיעי קול אסורין בשבת. רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° סכר סתם מקושה דכנישתא חדתא פעמון שכשהיו נכנסים היה משמיע קול בבית הכנסת החדש רבי ליל בי רבי אלם רבי ליל בי רבי אלם°, כשרצה להשתיק את האנשים מקש על כסא. רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° עני בסדרא התעכב בשיעור. סלק לביתא אשכחון דמיכין הלך לביתו ומצא שהם ישנים. רבע ליה על סולמא בגין דלא מקשה על תרעא בשובתא נשכב על המדרגות כדי לא להקיש על הדלת בשבת. רבי ירמיה רבי ירמיה° הוה פשט _למד עם בריה דרבי אימי רבי אמי°. אזל בעי מתערתא בקריצתא רצה להעיר אותו בהשכמה דשובתא, שרי מיקש על תרעא התחיל נוקש על הדלת, אמר לו, אבא מאן שרא לך? רבי אבא בר כהנא רבי אבא בר כהנא° בעא קומי רבי יסא רבי אסי°, מהו מקשה על כריסא האם מותר להקיש על הבטן בשובתא? אמר לו, ^ה_כהבחולא מאן שרא ביום חול מי התיר לך? שאסרו להכניס ידו מתחת לטבור מפני הרהור. אמר רבי שמואל בר אבודמא רבי שמואל בר אבודמא°, נהגין _התירו רבנן בחולה ביום חול מן הטיבור ולמעלן, בבגדיו אף מן הטיבור ולמטן: ^ה_כוולא דנין: חזקיה חזקיה בן רבי חייא° ורבי אחא רב אחא° אמרו בשם רבי אבהו רבי אבהו°, ^ה_כזאסור לדון דיני ממונות בערב שבת. והא מתני' פליגא דתנן , כיוון שאם ידונו ולא יהרגו, נמצאו מענים את הדין. ואם יהרגו חייבים להתענות כל אותו היום. לפיכך אין דנין לא בערב שבת ולא בערב יום טוב דיני נפשות, הא דיני ממונות דנין. ותני רבי חייה רבי חייא רבה° כן, דנין דיני ממונות בערב שבת, אבל לא דנים דיני נפשות בערב שבת. אמרי, כאן להלכה _{מדרבנן אף דיני ממונות אסור} וכאן לדבר תורה: ^ה_כחולא מקדשין: רבי אבא בר כהן רבי אבא בר כהן° אמר קומי רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, אמר רבי אחא רב אחא° בשם רבי יעקב בר אידי רבי יעקב בר אידי°, אסור לארס אשה בערב שבת. הדא דאת אמר ^ה_כטשלא לעשות סעודת אירוסין, הא לארס, יארס. שמואל שמואל (אמורא)° אמר, ^ה_לאפילו בתשעה באב יארס, שלא יקדמנו אחר. מחלפא שיטתיה דשמואל האם שמואל חזר בו? תמן הוא אמר משמים אשה לאיש, דכתיב (תהלים ס"ח, ז') מושיב יחידים ביתה (תהלים ס"ב, י') במאזנים לעלות המה מהבל יחד, והכא הוא אמר הכין _{שחוששים שמא יקדמנו אחר}? שלא יקדמנו אחר בתפילה. אפילו כן אם קדמו אחר בתפילה לא

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

11 ה_יא מיי' פכ"א מהל' שבת הלכה ו', טור ושו"ע או"ח סי' של"ו סעיף א', טור ושו"ע או"ח סי' תקכ"ד סעיף א':

12 ה_יב מיי' פ"ה מהל' כלאים הלכה ט"ז:

13 ה_יג מיי' פכ"א מהל' שבת הלכה ח', טור ושו"ע או"ח סי' של"ו סעיף ב':

14 ה_יד מיי' פכ"א מהל' שבת הלכה ט', טור ושו"ע או"ח סי' ש"ה סעיף י"ח:

15 ה_טו מיי' פ"כ מהל' שבת הלכה א', טור ושו"ע או"ח סי' רמ"ו סעיף ג':

16 ה_טז מיי' פכ"א מהל' שבת הלכה ט', טור ושו"ע או"ח סי' ש"ה סעיף י"ח:

17 ה_יז מיי' פכ"ג מהל' שבת הלכה ה', טור ושו"ע או"ח סי' של"ט סעיף ב':

18 ה_יח טור ושו"ע או"ח סי' של"ט סעיף ו':

[ע"ב]

19 ה_יט מיי' פכ"ג מהל' שבת הלכה ב', טור ושו"ע או"ח סי' שי"ד סעיף ו':

20 ה_כ מיי' פכ"ג מהל' שבת הלכה ה', טור ושו"ע או"ח סי' של"ט סעיף ג':

21 ה_כא מיי' פכ"ג מהל' שבת הלכה ה', טור ושו"ע או"ח סי' של"ט סעיף ג':

22 ה_כב מיי' פכ"ג מהל' שבת הלכה ה', טור ושו"ע או"ח סי' של"ט סעיף ג':

23 ה_כג מיי' פכ"ג מהל' שבת הלכה ה', טור ושו"ע או"ח סי' של"ט סעיף ג':

24 ה_כד מיי' פכ"ג מהל' שבת הלכה ד', טור ושו"ע או"ח סי' של"ח סעיף א':

25 ה_כה מיי' פכ"א מהל' איסורי ביאה הלכה כ"ג, טור ושו"ע אה"ע סי' כ"ג סעיף ד':

26 ה_כו מיי' פכ"ג מהל' שבת הלכה י"ד, טור ושו"ע או"ח סי' של"ט סעיף ד', טור ושו"ע חו"מ סי' ה' סעיף א':

27 ה_כז מיי' פי"א מהל' סנהדרין הלכה ב', מיי' פי"א מהל' סנהדרין הלכה ג', טור ושו"ע חו"מ סי' ב':

28 ה_כח מיי' פכ"ג מהל' שבת הלכה י"ד, טור ושו"ע או"ח סי' של"ט סעיף ד':

29 ה_כט טור ושו"ע או"ח סי' רמ"ט סעיף ב':

30 ה_ל מיי' פ"י מהל' אישות הלכה י"ד, טור ושו"ע או"ח סי' תקנ"א סעיף ב':

-----------------------------------דף כא

ירושלמי מאיר ביצה כא

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כא עמוד א] קיימה, אלא או הוא ימות או היא תמות : ^ה_לאולא מקדישין: אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי אימי רבי אמי°, איתפלגון רבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, חד אמר מקדישין. וחורנה אמר, אין מקדישין. רבנן דקסרין מפרשין להון, רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר מקדישין בתחילה ביום טוב. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר, אין מקדישין בתחילה ביום טוב. אית תניי תני, _{מי שאין טלה לקרבן פסח ביד שחל בשבת} הולך לו אצל מוכרי טלאים. אית תניי תני, הולך לו אצל מוכרי פסחים _{שכבר הקדישו את הטלה מבעוד יום}. מאן דאמר הולך לו אצל מוכרי טלאים, ^ה_לבכמאן דאמר מקדישין אפילו בשבת. מאן דאמר הולך לו אצל מוכרי פסחים, כמאן דאמר אין מקדישין. הדא אמרה, שאינו יוצא לחולין וחוזר וקדש. דאין תימר יוצא לחולין חוזר וקדש, יהא אסור משום מקדיש, שהרי אמרנו שהבריתא שאמרה שהולך אצל מוכרי פסחים ולא אצל מוכרי טלאים זה מפני שאסור להקדיש בתחילה ביום טוב _ובשבת. ואם אותו פסח יוצא לחולין וחוזר ומתקדש, הרי זה כמקדיש ביום טוב _בשבת ותנינן אין מקדישין, לכן חייבים לאמר שאינו יוצא לחולין . רבי חנניה רבי חנניה דציפורין° ורבי מנא רבי מנא°, חד אמר מה שאמרה המשנה שאין מקדישין , במקדיש למחר. וחורנה אמר, במקדיש לבדק הבית אבל למזבח מותר . אמר רבי שמיי רבי שמיי°, ואפילו כמאן דאמר שאפילו קרבנות חובת היום אין מקדישים , מקדישין בעזרה משום שזה שבות שהתירו במקדש: תנן, אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד. רק אילין אינין? והא אית לך חורנין, סקילה לעושה מלאכה בשבת ואין סקילה ביום טוב. כרת בשבת ואין כרת ביום טוב. מכות ביום טוב ואין מכות בשבת. אין תימר שהמשנה לא באה למנות הבדלים בעונשים, אלא הבדלים באיסור מלאכות, כמו שאמרה המשנה שאין בין יום טוב לשבת אלא בדברים שיש בהן אוכל נפש, אתינן מיתני. והא תנינן משחילין פירות דרך ארובה ביום טוב, אבל לא בשבת? _{ואין זה קשור לאוכל נפש}. ועוד מן הדא, ^ה_לגשוחקין עצי בשמים למילה ביום טוב, אבל לא בשבת. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, והוא שמל. ועוד מן הדא, דתני, מודין חכמים ל°רבי מאיר רבי מאיר בחותמות שבקרקע, שמפקפקין ומתירין וחותכין. ובשבת מפקפקין אבל לא מפקיעין ולא מתירין ולא חותכין. בכלים בשבת מותר ואין צריך לומר ביום טוב: תנן , אין בין יום טוב לשבת, אלא אוכל נפש בלבד. תני בשם °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, אף מכשירי אוכל נפש התירו . מה ביניהון? רב חסדא רב חסדא° אמר לחדד ראשו של שפוד שהתקלקל ביום טוב ביניהון. רבי חנינה בריה דרבי אבהו רבי חנינה בריה דרבי אבהו° אמר, להוציא אש מן העצים ביניהון, אבל לחדד ראשו של שיפוד אפילו לדעת חכמים מותר . תנא רבי יהודה בר פזי דברדלייא רבי יהודה בר פזי דברדלייא°, אכן זה הוא הדבר שבניהם . מהו הוא הדבר? לחדד ראשו של שפוד הוא הדבר, או להוציא אש מן האבנים הוא הדבר? לית לך אלא כהדא _{נוכל לפשוט ממשנתנו} דתנן , אין משחיזין את הסכין, אבל משיאה על גבי חבירתה. ואמר רב חסדא רב חסדא°, ד°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי היא, אמר רב יהודה רב יהודה° בשם שמואל שמואל (אמורא)°, דברי הכל היא, כדי להעביר שמנונית שעליה. מכאן שהמחלוקת בין °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי לחכמים זה בלהשחיז סכין או שיפוד. מהו להדליק נר של אבטלה ללא צורך? חזקיה חזקיה בן רבי חייא° אמר ^ה_לדאסור. מתניתא פליגא על חזקיה חזקיה בן רבי חייא° דתנן נאמר (שמות ויקהל לה ג) לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. בשבת אין את מבעיר, ^ה_להאבל מבעיר את ביום טוב. אין תימר בדברים שיש בהם אוכל נפש אנן קיימין, כבר נאמר (שמות בא יב טז) אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. אלא כי אנן קיימין בנר של אבטלה. אמר רבי אבונה רבי אבונה°

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כא עמוד ב] ותניי תמן, °בית שמאי בית שמאי אוסרין ו°בית הלל בית הלל מתירין. רבי נחום אחוי דרב אילא רבי נחום אחוי דרב אילא° בעא קומי רבי יוחנן רבי יוחנן°. אמר לו לא תאסור ולא תישרי

ירושלמי ביצה, פרק ה, הלכה ג

מתני’: הבהמה והכלים ^ה_לוכרגלי הבעלים. ^ה_לזהמוסר בהמתו לבנו או לרועה, הרי היא כרגליו. ^ה_לחכלים המיוחדין לאחד מן האחים שבבית, הרי הן כרגליו. ושאין מיוחדין, הרי אלו כמקום שהולכין:

גמ’: תנן, המוסר בהמתו לבנו או לרועה, הרי היא כרגליו . מתני' בשמסרה לו ביום טוב, אבל אם מסרה לו מערב יום טוב, הרי הם כרגלי הרועה. בשיש שם רועה אחר. ^ה_לטאבל אם אין שם רועה אחר אפילו מסרה לו ביום טוב הרי הם כרגלי הבקר הרועה. ותני כן, המוסר בהמתו לבקר, אף על פי שלא הודיע לבקר, הרי זו כרגלי הבקר

ירושלמי ביצה, פרק ה, הלכה ד

מתני:' השואל כלים מחברו מערב יום טוב, ^ה_מכרגלי השואל. ביום טוב, כרגלי המשאיל. ^ה_מאהאשה ששאלה מחבירתה תבלין ומים ומלח לעיסתה, הרי אלו כרגלי שתיהן. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי פוטר במים מפני שאין בו ממש:

גמ’: תנן, האשה ששאלה מחבירתה תבלין ומים ומלח לעיסתה] הרי אלו כרגלי שתיהן. ולמה לא התבטלו התבלין המים והמלח בעיסה? אמר רבי אבא רבי אבא° , תחומין עשו אותן כמידת הדין. כמו שבדיני ממונות אינן בטלים ואותה אשה חייבת להחזיר אותם, אף לענין תחומין אינם בטלים. תדע לך שכן, דתמן אמרין בשם רב חסדא רב חסדא°, ולא ידעין אין מן שמועה ואין מן מתניתין. ואפילו עצים, אף דסברנן מימר עצים אין בהן ממש. אלא ודאי כיוון שיש לו בהם זכות ממונית שאינה בטלה, אף לענין תחומין זכותו אינה בטלה. תנן , °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי פוטר במים מפני שאין בהן ממש. ותני, מפני שנבלעים בעיסה . מה נפק מביניהון?

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

31 ה_לא מיי' פכ"ג מהל' שבת הלכה י"ד, טור ושו"ע או"ח סי' של"ט סעיף ד':

32 ה_לב מיי' פכ"ג מהל' שבת הלכה י"ד, מיי' פ"א מהל' קרבן פסח הלכה י"ט:

33 ה_לג מיי' פ"ב מהל' מילה הלכה ז', מיי' פ"ב מהל' מילה הלכה י', טור ושו"ע יו"ד סי' רס"ו סעיף ו':

34 ה_לד טור ושו"ע או"ח סי' תקי"ד סעיף ה':

35 ה_לה מיי' פ"א מהל' יום טוב הלכה ד':

[ע"ב]

36 ה_לו מיי' פ"ה מהל' יום טוב הלכה ט', טור ושו"ע או"ח סי' שצ"ז סעיף ג':

37 ה_לז מיי' פ"ה מהל' יום טוב הלכה י"א, טור ושו"ע או"ח סי' שצ"ז סעיף ג', טור ושו"ע או"ח סי' שצ"ז סעיף ד':

38 ה_לח טור ושו"ע או"ח סי' שצ"ז סעיף ח':

39 ה_לט מיי' פ"ה מהל' יום טוב הלכה י"א, טור ושו"ע או"ח סי' שצ"ז סעיף ה':

40 ה_מ מיי' פ"ה מהל' יום טוב הלכה י"ז, טור ושו"ע או"ח סי' שצ"ז סעיף י"א:

41 ה_מא מיי' פ"ה מהל' יום טוב הלכה כ', טור ושו"ע או"ח סי' שצ"ז סעיף י"ב:

-----------------------------------דף כב

ירושלמי מאיר ביצה כב

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כב עמוד א] המים בתבשיל . מאן דאמר מפני שאין בהן ממש, הרי אין בהן ממש. מאן דאמר מפני שהן נבלעין בעיסה, הרי אינן נבלעין בתבשיל

ירושלמי ביצה, פרק ה, הלכה ה

מתני’: ^ה_מבהגחלת כרגלי הבעלים, והשלהבת בכל מקום. הגחלת של הקדש, אין מועלין בה. והשלהבת, לא נהנין ולא מועלין:

גמ’: חמשה דברים נאמרו בגחלת, וחמשה בשלהבת. ^ה_מגגחלת של הקדש, מועלין בה. והשלהבת, לא נהנין ולא מועלין. ^ה_מדגחלת של עבודת כוכבים ומזלות אסורה, והשלהבת מותרת. ^ה_מההמודר הנייה מחבירו אסור בגחלתו, ומותר בשלהבתו. ^ה_מוהמוציא את הגחלת לרשות הרבים חייב, והשלהבת פטור. ומברכין על השלהבת, ואין מברכין על הגחלת. אמר רב חייה בר אשי רב חייא בר אשי° בשם רב רב (אמורא)° אם היו הגחלים לוחשות, ^ה_מזמברכין. אמר רבי יוחנן דקציון רבי יוחנן דקציון° בשם רבי נחום בי רבי סימאי רבי נחום בי רבי סימאי°, ובלבד בנקטפת _{שמדי פעם רואים שלהבת שעולה}

ירושלמי ביצה, פרק ה, הלכה ו

מתני’: בור של יחיד, ^ה_מחכרגלי יחיד. ושל אנשי העיר, כרגלי אנשי אותה העיר. ושל עולי בבל, כרגלי הממלא:

גמ’: באר שבין ב' תחומין, רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, עושין לה מחיצה של ברזל שלא יתערבבו מים משני תחומים . רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא° אמר, ^ה_מטאפילו מחיצה של קנים, ובלבד שלא יהו המים נמשכין לכאן ולכאן _{שהמים יעמדו ולא תהיה תנועה מצד לצד}. אמר רבי יודן רבי יודן°, תחומין זה רק מדרבנן והחמירו בדבריהן יותר מדברי תורה. שהרי רק מיעוט מים מגיעה מחוץ לתחום ומצד הדין הם בטלים . אמר רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°, ולא מין במינו הוא שאינו בטל ? אלא החמירו בדבריהן כדברי תורה. תנן, של עולי בבל _{שהם הפקר} כרגלי הממלא . הדא אמרה, ^ה_נהמוצא כלי הפקר בדרך, הרי זו כרגלי המוצא

ירושלמי ביצה, פרק ה, הלכה ז

מתני’: ^ה_נאמי שהיו פירותיו בעיר אחרת ועירבו בני אותה העיר לבוא אצלו, לא יביאו לו מפירותיו. ואם עירב הוא, הרי פירותיו כמוהו:

גמ’: המפקיד פירות אצל חבירו, רב רב (אמורא)° ושמואל שמואל (אמורא)°. חד אמר כרגלי המפקיד . וחורנה אמר, ^ה_נבכרגלי מי שהיו מופקדין אצלו. הך _{המשנה שלנו} פליגא על מאן דאמר כרגלי מי שהן מופקדין אצלו הן. דתנינן, מי שהיו פירותיו בעיר אחרת, ועירבו בני אותה העיר לבוא אצלו, לא יביאו לו מפירותיו. אין תימר כרגלי מי שהיו מופקדין אצלו הם, יביאו לו מפירותיו. אמר רבי יודן רבי יודן°, תיפתר שהיה מפתח ביד הבעלים, או שלא מסרו להן רשותו מבעוד יום אלא ביום טוב עצמו .

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כב עמוד ב] ויידא אמר דא שהם כרגלי המפקיד? דתנן , מי שזימן אצלו אורחים, לא יוליכו בידם מנות, אלא אם כן זיכה להן אחר במנותיהם מערב יום טוב. מכיון שזיכה להן אחר במנותיהן, הרי הם כמופקדים אצל בעל הבית. מכאן שהרי הם כרגלי המפקיד ולא כרגלי מי שהיו מופקדין אצלו הן

ירושלמי ביצה, פרק ה, הלכה ח

מתני’: מי שזימן אצלו אורחין, ^ה_נגלא יוליכו בידם מנות אלא אם כן זיכה להן אחר במנותיהן מערב יום טוב. ^ה_נדאין משקין ושוחטין את המדבריות, אבל משקין ושוחטין את הבייתות. אלו הן הבייתות, הלנות בעיר. מדבריות, הלנות באפר:

גמ’: תני , אלו הן המדבריות, אלו שהן יוצאות בפסח ונכנסות ברביעה. אלו הן בייתות, הלנות בעיר. °רבי רבי יהודה הנשיא אומר, אלו ואלו ביתיות הם, ואם נכנסו לתחום משחשיכה מותרין לשחוט. אלא אלו הן מדבריות, הגדילות באפר ואינם חוזרות לישוב כלל . אמר רבי זעירה רבי זעירא°, ממה שאמר °רבי רבי יהודה הנשיא שאם נכנסו משחשכה מותר לשוחטן , הדא אמרה _{שאף שבאו מחוץ לתחום אינם מוקצה}, כלי שבא מחוץ התחום לתחום משחשיכה, ^ה_נהמותר לטלטלו. אמר רבי שמעון בר כרסנא רבי שמעון בר כרסנא° בשם רבי אחא רב אחא°, ובלבד בד' אמות, כהדא, גמלייל זוגא אוקריה כיבד אותו חד סרקיי ישמעלי כמהין מין פטריות שברור שלא נקטפו ביום טוב, אתא שאל לרבי מנא רבי מנא°, אמר לו, קבלין בגו מיגיירין דידך תקבל אותם בתוך ביתך, ואוכלין בד' אמות

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

42 ה_מב מיי' פ"ה מהל' יום טוב הלכה ט"ז, טור ושו"ע או"ח סי' שצ"ז סעיף ג':

43 ה_מג מיי' פ"ב מהל' מעילה הלכה י"ג:

44 ה_מד מיי' פ"ז מהל' עבודה זרה הלכה י', טור ושו"ע יו"ד סי' קמ"ב סעיף א':

45 ה_מה מיי' פ"ו מהל' נדרים הלכה י"א, טור ושו"ע יו"ד סי' רכ"א סעיף י"ב:

46 ה_מו מיי' פי"ח מהל' שבת הלכה ה':

47 ה_מז מיי' פי"ח מהל' שבת הלכה ה', מיי' פכ"ט מהל' שבת הלכה כ"ו, טור ושו"ע או"ח סי' רצ"ח סעיף ט':

48 ה_מח מיי' פ"ה מהל' יום טוב הלכה י"ד, טור ושו"ע או"ח סי' שצ"ז סעיף י"ד:

49 ה_מט טור ושו"ע או"ח סי' ת"ב:

50 ה_נ מיי' פ"ה מהל' יום טוב הלכה י', טור ושו"ע או"ח סי' ת"א:

51 ה_נא מיי' פ"ה מהל' יום טוב הלכה י"ג, טור ושו"ע או"ח סי' שצ"ז סעיף י"ז:

52 ה_נב מיי' פ"ה מהל' יום טוב הלכה י"ג, טור ושו"ע או"ח סי' שצ"ז סעיף י"ז:

[ע"ב]

53 ה_נג מיי' פ"ה מהל' יום טוב הלכה י"ב, טור ושו"ע או"ח סי' שצ"ז סעיף י"ח:

54 ה_נד מיי' פ"ב מהל' יום טוב הלכה ב', טור ושו"ע או"ח סי' תצ"ח סעיף ג':

55 ה_נה טור ושו"ע או"ח סי' תקט"ו סעיף ה':

הדרן עלך פרק משילין וכולא מסכתא דביצה

הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת ביצה וַהֲדָרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת ביצה וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת ביצה וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: יש נוהגים לחזור 3 פעמים

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא:

הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.
מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי:
יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ:
לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:
אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד:

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת ביצה כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם":

קדיש בנוסח אשכנז / ספרד

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן:
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּ‏רַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן:

קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח

יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן)

​דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן)

לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)

תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)

ויש נוהגים במקום:

יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)