ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ביצה/פרק חמישי

פרק חמישי – משילין פירות

ירושלמי_מאיר_ביצה_יט.ogg

ירושלמי ביצה, פרק ה, הלכה א

מתני':

^ה_א^§משילין פירות דרך ארובה ביום טוב ^ה_בומכסין את הפירות בכלים מפני הדלף וכן כדי יין וכן כדי שמן ^ה_ג^§ונותנין כלי תחת הדלף בשבת.
גמ': תנן: משילין פירות דרך ארובה ביום טוב מתניתא כשהארובה באותו הגג אבל בגג אחר אסור בשאינו שוה, אבל אם היה שוה מותר אפילו בגג אחר. תני היה שם חלון משחילין דרך חלון ולא מתירים להשחילן דרך הארובה שזו טרחה יתרה. אמר רבי ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה° בשם רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו ^ה_ד^§פורשין מחצלת על גבי שיפוף של לבנים שעומדות לבניין אף שאסור לטלטלם בשבת. אמר רבי שמעון בי רבי ינאירבי שמעון בי רבי ינאי אמורא א״י · בנו של רבי ינאירבי שמעון בי רבי ינאי° אני לא שמעתי מאבא, אחותי אמרה לי משמו שביצה שנולדה ביום טוב סומכין לה כלי בשביל שלא תתגלגל, אבל אין כופין עליה את הכלי. ושמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא אמר ^ה_ה^§כופין עליה כלי. אמר רבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון° בן יונה ^ה_ו^§ובלבד שלא יהא הכלי נוגע בגופה של ביצה שמא יזיזנה. תני רבי הושעיה ° ^ה_ז^§נחיל של דבורים פורסין עליה סדין בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים. מה כרברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו ושמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא וקשיא לרבי שמעון בי רבי ינאירבי שמעון בי רבי ינאי אמורא א״י · בנו של רבי ינאירבי שמעון בי רבי ינאי°? כאן בבריתא מדובר שפורס מלמעלן הרחק מהמוקצה שבזה אף רבי ינאירבי ינאי אמורא א״י · דור א׳רבי ינאירבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יוחנן° הכהן מתיר וכאן במה שנחלקו מלמטן שמכסה על המוקצה עצמו. אמר רבי ביסנארבי ביסנא אמורא א״ירבי ביסנא° בשם רבי יוסה בן חנינהרבי יוסה בן חנינה°: חפול סוטות כיסוי סחורה בסירות אסור לטלטלן. מצדתא הוויין פריסין והוויין משרפין גו שמשא רשת דיגים היתה פרוסה והיתה נשרפת בשמש, אתון שאלון לרברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו מהו מטלטלתון?

📖 באר משה — דף יט עמוד א

אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ביצה, דף יט. נתחיל מהדף הקודם, התחלת המשנה, פרק ט הלכה. אז אני אומר את המשנה: אין מוציאים את האור. ומתי? לא מן העצים על ידי שפשוף של עצים, לא מן הענבים, לא מן האבנים שמקישים שתי אבנים, לא מן המים שעושים כמו זכוכית מגדלת, טיפת מים על איזה נקודת חור, ואז בעצם המים יוצרים איזה צורה של טיפה, וזה מרכז את השמש, 'ומלבנים את הרעפים לצלות עליהן'.

ועוד אמר רבי אליעזר: 'עומד אדם על המוקצה ערב שבת בשביעית ואומר מיכן אני אוכל למחר'. כלומר דווקא בערב שבת בשביעית, כיוון שבשביעית הרי יש פטור ממעשרות, אז לכן אני יכול בערב שבת להגיד שלמחר הוא יאכל מהם, למרות שהוא בעצם לא יכול להסעד בשבת כי אין חובת עישור. וחכמים אומרים: 'עד שירשום ואומר מיכן ועד כאן'. כלומר לא מספיק להגיד מכאן אני אוכל, הוא חייב להגדיר את האזור שהוא מתכוון לאכול.

ואומרת הגמרא: למדנו 'אין מלבנין את הרעפים לצלות עליהן'. 'אית תניי תני מלבנין ואית תניי תני אין מלבנין'. אמר רב חסדא: 'מאן דאמר מלבנין, בבדוקים', כלומר שכבר נשרפו והראו שהם עומדים באש. 'ומאן דאמר אין מלבנין, בשאינן בדוקים', מחשש שמא בפעם הראשונה שהוא ישים אותם באש הם יישברו, ואז בעצם הוא מטרך שלא לצורך, וגם הוא מלבן אותם - הוא יוצר תיקון באותו זמן.

'ועוד אמר רבי אליעזר: עומד אדם על המוקצה ערב שבת בשביעית ואומר מיכן אני אוכל למחר'. שואלת הגמרא, מדברת על שיטת רבי אליעזר: 'מחלפה שיטתיה דרבי אליעזר'? דתנינן תמן, 'בית שמאי אומר: לא יטול אלא אם כן נענע מבעוד יום'. כלומר לגבי גוזלות הוא לא יכול ליטול אותם אלא אם כן נענע מבעוד יום, כלומר צריך ממש להחזיק אותם ביד. 'ורבי אליעזר לאו שמותי הוא'? כלומר רבי אליעזר היה שמותי, מבית שמאי. אז למה כאן הוא אומר שמספיק להגיד מכאן אני אוכל למחר? ומתרצת הגמרא: 'חומר הוא בדבר שיש בו רוח חיים', כלומר שם מדובר על בעלי חיים, אז לכן זה יותר חמור - זה מוקצה יותר חמור, לכן צריך ממש להחזיק אותם ביד.

'וחכמים אומרים: עד שירשום ויאמר מיכן ועד כאן' אני אוכל - ככה למדנו במשנה. שואלת הגמרא גם על שיטת רבנן: 'מחלפה שיטתון דרבנן'? דתנינן תמן, 'בית הלל אומרים: עומד ואומר זה וזה אני נוטל'. כלומר שם מספיק להגיד זה וזה אני נוטל, כלומר לסמן בדיוק מה הוא רוצה. למה פה די שהוא אומר מכאן ועד כאן? ואומרת הגמרא: 'עוד אינון אית להון חומר בדבר שיש בו רוח חיים'. גם חכמים סוברים שיש חומרה בבעלי חיים, לכן שם צריך ממש להגיד זה וזה אני נוטל, ופה מספיק לסמן גבולות.

מתחילים פרק "המביא", פרק א', הלכה א'. אומרת המשנה: 'משילין פירות דרך ארובה ביום טוב'. כלומר אם הוא רוצה להגן מגשם או משהו כזה, יכול להשיל את הפירות מהגג דרך החור של הארובה. הארובה היתה בולטת מהגג, אז צריך היה עם מתיחה להרים את זה ואז להוריד דרך החור של הארובה, ומותר ביום טוב. 'ומכסין את הפירות בכלים מפני הדלף. וכן כדי יין וכן כדי שמן' - מותר לכסות אותם. 'ונותנין כלי תחת הדלף בשבת'.

ואומרת הגמרא: 'מתניתא באותו הגג, אבל בגג אחר אסור', וכל זה 'בשאינו שוה, אבל אם היה שוה מותר', כלומר אם הגגות היו שווים, אז אפילו בגג אחר מותר. 'תני היה שם חלון משחילין דרך חלון', כיוון שהחלון הרבה יותר קל, לא צריך להגביה את זה, לכן לא מתירים להשיל דרך הארובה כי זה מתיחה יתרה.

'אמר רבי ירמיה בשם רב: פורשין מחצלת על גבי שיפוף של לבנים' בשבת. כלומר הלבנים שהיו מסודרות לבניין, מותר לפרוש עליהן מחצלת כדי להגן עליהן, למרות שהלבנים עצמן מוקצה כי הן עוד לבניין - אסורות בטלטול, אבל בפרישה מותר לכסות עליהן בשבת.

'אמר רבי שמעון בי רבי ינאי: לא שמעתי מאבא, אחותי אמרה לי משמו: ביצה שנולדה ביום טוב סומכין לה כלי בשביל שלא תתגלגל'. כלומר מותר לשים לפניה כלי כדי שלא תתגלגל ותישבר, 'אבל אין כופין עליה כלי'. 'ושמואל אמר כופין עליה כלי'. 'אמר רבי מנא: ובלבד שלא יהא כלי נוגע בגופה של ביצה', כי ביצה זו מוקצה ואסור להזיז את המוקצה.

'תני רבי הושעיה: נחיל של דבורים פורסין עליה סדין בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים'. שואלת הגמרא האם זה כרב ושמואל שאומרים שמותר לתת כלי לצורך מוקצה, ואז קשה על רבי שמעון בי רבי ינאי. ומתרצת: כאן בברייתא מדובר שהוא פורש 'מלמעלן', גבוה, הרחק מהמוקצה - בזה גם רבי ינאי מתיר. וכמו שנחלקו זה 'מלמטן', כלומר לכסות על המוקצה עצמו - וזה מחלוקת.

'רבי ביסנא בשם רבי יוסה בן חנינה: חפול סוטות אסור לטלטלן', כלומר הכיסוי של הסחורה שבאסירות עשוי לטלטלן. עוד מספרת הגמרא סיפור: 'מצדתא הוויין פריסין והוויין משרפין גו שמשא', מצודות או רשתות שהיו פרוסות והיו נשרפות בשמש. 'אתון שאלון לרב: מהו מטלטלתון'? הרי מותר לטלטל אותן כדי שלא יתקלקלו. 'אמר לון: אסור ליגע בהון, חשבין עליהון מתגנין תוחתי ראשיכון ושרי לכון מטלטלתון'. תחשבו כן שאתם מתכוונים להשתמש בהן שימוש של היתר, נניח בתור כרית תחת הראש שלכם, ומותר לטלטל את זה - כלי שמלאכתו לאיסור מותר לצורך גופו במקום המותר.

'תני חבית של טבל שנתרועעה מביא כלי אחר ונותנו תחתיה, נתמלא אסור לטלטלו', כי זה טבל, זה מוקצה. 'אמר רבי זעירה: זאת אומרת שעושין תקנה למוקצה להצילו שלא כדרכו', כי הרי אותו עצמו לא התירו ליטול ביד, אבל התירו להניח תחתיו למרות שבעצם הוא מבטל כלי מהיכנו. הכלי שבתוך הטבל יהיה אחרי זה אסור בטלטול.

שואלת הגמרא: 'והא תני על העבט של ענבים על המעטן של זיתים שמשכן לא יטול מהן ביום טוב, ואין צורך לומר בשבת'? כלומר שם לא התירו לו להניח כלי תחתם, כדי למנוע מהיין שלא ילך לאיבוד, כי כך הוא מבטל כלי מהיכנו. אז למה שם לא התירו? זה ביום טוב אסור, קל וחומר בשבת. אז למה כאן התירו? 'אמר רב חסדא: אף על פי שזה טבל וזה טבל, זה יש לו מוקצה וזה אין לו מוקצה'. כלומר הוא הקצה את הזיתים ואת הענבים לסחיטה - הוא הקצה אותם בידיים, וזה אינו מוקצה. פה, היין הטבל הוא לא הקצה אותו, רק יש עליו איסור טבל. ואם עישר ישראל מותרים, אבל כשהוא נותן כלי תחתם זה לא מבטל כלי מהיכנו לגמרי, כי אם יעבור ויפריש מעשרות אז זה יהיה מותר. 'הדא אמרה שעושין תקנה למוקצה להצילו שלא כדרכו'.

'תני נר שכבה מצילין את שמנו'. כלומר אם הוא נשבר מותר להניח כלי תחתיו. 'אמר רבי יעקב בר אחא: דרבי שמעון היא, דרבי שמעון אמר כבה מותר לטלטלו', ואין בו איסור מוקצה. 'אמר רבי שמואל בר רב יצחק: רבי מאיר רבי שמעון לא אמר אלא לטלטלו, הא להציל מצילין'. כלומר לשים כלי לקבל את מה שנשפך מותר.

למדנו במשנה 'נותנין כלי תחת הדלף בשבת'. תני בברייתא גם כן: 'נתמלא ושונה ואינו חושש'. שואלת הגמרא למה הדלף לא מוקצה? 'אמר רבי חנניה: עשו אותו כנהרות ומעיינות שבאו מחוץ לתחום לתוך התחום'. למרות שהעננים באים מחוץ לתחום, כי אלו אינם קולים כשיטה שיש תחומים למעלה מעשרה. 'ותני כן, נהרות ומעיינות שבאו מחוץ התחום לתחום, ממלא מהן בשבת ואין צריך לומר ביום טוב'. כן, זה כאילו משום צורך אוכל נפש, או בגלל שאין שביתה למעלה מעשרה. אין תחומים למעלה מעשרה.

עוברים לפרק, הלכה. אומרת המשנה: 'כל שהוא משום שבות משום רשות משום מצוה חייבין עליו ביום טוב'. 'אלו הן משום שבות: לא עולין באילן, ולא רוכבין על גבי בהמה, ולא שטין על פני המים, ולא מספקין, ולא מטפחין, ולא מרקדין'. כלומר לא מוחאים כפיים, לא מתופפים, לא מרקדים. 'אלו הן משום רשות: לא דנין ולא מקדשין לא חולצין ולא מייבמין'. 'אלו הן משום מצוה: לא מקדישין ולא מעריכין ולא מחרימין ולא מגביהין תרומה ומעשרות ביום טוב'. 'כל אלו ביום טוב אמרו קל וחומר לשבת. אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד'.

📜 הדינים העולים מדף זה

^[דף יט עמוד ב] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧
אמר לון: אסור ליגע בהון אלא חשבין עליהון מתגנין שאתם רוצים לישון תוחתי ראשיכון ושרי לכון מטלטלתון. תני ^ה_ח^§חבית של טבל שנתרועעה מביא כלי אחר ונותנו תחתיה, נתמלא אסור לטלטלו. אמר רבי זעירהרבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא°: זאת אומרת שעושין תקנה למוקצה להצילו שלא כדרכו שלא התירו ליטולו ביד אלא להניח כלי תחתיו אף שמבטל כלי מהיכנו. והא תני על העבט של ענבים על המעטן של זיתים שמשכן התחילו לינזול לא יטול מהן ביום טוב ולא התירו להניח כלי תחתם שלא ילך היין או השמן לאיבוד, משום שמבטל כלי מהיכנו ואין צורך לומר בשבת ולמה כאן התירו? אמר רב חסדארב חסדא אמורא בבל · דור ג׳רב חסדארב°: אף על פי שזה טבל וזה טבל, זה יש לו מוקצה שהקצה את הזיתים והענבים בידים לצורך סחיטה וזה אין לו מוקצה שלא הקצם אלא שייש עליהם איסור טבל, ואם עבר ועשרן מותרים. וכשנותן כלי תחתם, אין זה מבטל כלי מהכנו לגמרי. הדא אמרה שעושין תקנה למוקצה להצילו שלא כדרכו. תני נר שכבה מצילין את שמנו אם נשבר מותר להניח כלי תחתיו. אמר רבי יעקב בר אחארבי יעקב בר אחא אמורא א״י · מסר בשם רבי יוחנן ותלמידיורבי יעקב בר אחא°: ד°רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי היא, ד°רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי אמר כבה מותר לטלטלו ואין איסור מוקצה. אמר רבי שמואל בר רב יצחקרב שמואל בר יצחק אמורא א״י · דור ג׳רב שמואל בר יצחק° אף °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא שחולק על °רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי לא אמר שאסור אלא לטלטלו, הא להציל מצילין. תנן: ונותנין כלי תחת הדלף בשבת. תני נותנין כלי תחת הדלף בשבת, ^ה_ט^§נתמלא שופףשופך ושונה ואינו חושש. למה אין הדלף מוקצה? אמר רבי חנניהרבי חנניה דציפורין אמורא א״י · דור ה׳רבי חנניה דציפורין° כיוון שאדם מצפה לגשם אין זה מוקצה, ואף שהעננים באו מחוץ לתחום הקלו שאינם קונים שביתה עשו אותו כנהרות ומעיינות שבאו מחוץ לתחום לתוך התחום. ותני כן ^ה_י^§נהרות ומעיינות שבאו מחוץ התחום לתחום ממלא מהן בשבת ואין צריך לומר ביום טוב.

ירושלמי ביצה, פרק ה, הלכה ב

מתני': כל שהוא משום שבות משום רשות משום מצוה חייבין עליו ביום טוב. אלו הן משום שבות: לא עולין באילן, ולא רוכבין על גבי בהמה, ולא שטין על פני המים, ולא מספקין, ולא מטפחין, ולא מרקדין. אלו הן משום רשות: לא דנין ולא מקדשין לא חולצין ולא מייבמין. אלו הן משום מצוה: לא מקדישין ולא מעריכין ולא מחרימין ולא מגביהין תרומה ומעשרות ביום טוב. כל אלו ביום טוב אמרו קל וחומר לשבת. אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד.
גמ': יש שבות שהיא רשות ורשות שהיא

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]

1 ה_א מיי' פ"ה מהל' יום טוב הלכה ה', טור ושו"ע או"ח סי' תקכ"א סעיף א':

2 ה_ב טור ושו"ע או"ח סי' תקכ"א סעיף ב', טור ושו"ע או"ח סי' של"ח סעיף ז':

3 ה_ג מיי' פכ"ה מהל' שבת הלכה כ"ד, טור ושו"ע או"ח סי' תקכ"א סעיף ג', טור ושו"ע או"ח סי' של"ח סעיף ח':

4 ה_ד מיי' פכ"ה מהל' שבת הלכה כ"ה:

5 ה_ה מיי' פכ"ה מהל' שבת הלכה כ"ג, טור ושו"ע או"ח סי' ש"י סעיף ו', טור ושו"ע או"ח סי' שכ"ב סעיף א', טור ושו"ע או"ח סי' תקי"ג סעיף ד':

6 ה_ו מיי' פכ"ה מהל' שבת הלכה כ"ג, טור ושו"ע או"ח סי' ש"י סעיף ו', טור ושו"ע או"ח סי' שכ"ב סעיף א', טור ושו"ע או"ח סי' תקי"ג סעיף ד':

7 ה_ז מיי' פכ"ה מהל' שבת הלכה כ"ה, טור ושו"ע או"ח סי' שט"ז סעיף ד':

[ע"ב]

8 ה_ח מיי' פכ"ה מהל' שבת הלכה כ"ה:

9 ה_ט מיי' פכ"ה מהל' שבת הלכה כ"ד, טור ושו"ע או"ח סי' של"ח סעיף ח':

10 ה_י מיי' פ"ה מהל' יום טוב הלכה י"ד, טור ושו"ע או"ח סי' שצ"ז סעיף ט':

📜 הדינים העולים מדף זה

ירושלמי מאיר ביצה כ

^[דף כ עמוד א] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧

ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד א38

מצוה. אי זו היא שבות שהיא רשות? לא עולין באילן, ולא רוכבין על גבי בהמה, ולא שטין על פני המים, ולא מספקין, ולא מטפחין, ולא מרקדין. אי זו היא רשות שהיא מצוה? לא דנין ולא מקדשין ולא חולצין ולא מייבמין. תני ^ה_יא^§אין עולין באילן בין לח בין יבש מת. ניחא להלח יבש הרי יבש הרי הוא כתלוש וכי כך אנו אומרין אסור לדוש לדרוך על גבי זמורה בשבת? אלא כ°רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא, ד°רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא אמר ^ה_יב^§גפן שיבשה אסורה משום מראית עין ואינה מקדשת לעולם. דברי הכל אסרו אילן יבש מפני אילן לח שלא יבואו להתיר אף באילן לח. °רב חייה בר אשירב חייה בר אשי אתא ופרי בא בריצה קומי רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו אמר לו: ביידא אתיתה באיזה דרך הלכתה? אמר לו: בההוא תמרתא עקימתא בדרך שהיה שם דקל עקום שחסם את הדרך ועברתי מעליו. אמר לו: מאן שרא מי התיר לך? אמר רבי אחארב אחא אמורא א״י · דור ד׳רב אחא° בשם רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו: אסור לדוש לדרוך על גבי זמורה מחוברת לאילן בשבת, היא שורשי אילן היא קולסי אכרובכרוב בגבוהין ג', ^ה_יג^§אבל אם אינן גובהיןגבוהין ג' כארץ הם. מפני מה אמרו אין עולין באילן? שמא ישכח ויאכל או שמא ישכח וירעיד ונמצא מזיז את המוקצה. נישמעינה מן הדא ^ה_יד^§היה רוכב על גבי בהמה אומר לו רד. הדא אמרה שמא ישכח וירעיד ויזיז את הבהמה שהיא מוקצה שהרי לא שייך בבהמה שמא יקטוף פירות. מפני מה אמרו היה רוכב על גבי בהמה אומרים לו רד ובאילן אומרים לו שישאר שם? חברייא אמרו שמא תינוקתחנק הבהמה. אמר לון רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא הגע עצמך שהיה הוגן גמל אחד גדול שלא יחנק אם ישבו עליו כל השבת? תנא רבי אחא בר פפארבי אחא בר פפא אמורארבי אחא בר פפא° קומי רבי זעירהרבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° שנייא היא ^ה_טו^§שהוא מצווה על שביתת בהמה כמוהו דכתיב (שמות משפטים כג יב) למען ינוח שורך וחמורך כמוך. אית תניי תני נשענים בבהמה אית תניי תני ^ה_טז^§אין נשענים בבהמה. אמר רב חסדארב חסדא אמורא בבל · דור ג׳רב חסדארב°: מאן דאמר נשענין באדם בבריאבריא שאינו זקוק להשען מאן דאמר אין נשענין בתש שזקוק למשענת. רבי יוסהרבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° אסי אומר איתפלגון רבי אבא בר ממלרבי אבא בר ממל אמורא א״י · דור ב׳רבי אבא בר ממל° וחברייא, חד אמר נשענים כהדא דרב חסדארב חסדא אמורא בבל · דור ג׳רב חסדארב° וחורנה אמר אין נשענים. מאן דאמר נשענים בהוא דמיסתמיך ציבחר שנשען מעט מאן דאמר אין נשענין בכובש את כבדו. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא מי אמר את זה ומי אמר את זה. מן מה דלא אמר רבי יוסהרבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° אסי בשם רבי אבא בר ממלרבי אבא בר ממל אמורא א״י · דור ב׳רבי אבא בר ממל° רבכלום, הוי דו אמר כרב חיסדארב חסדא אמורא בבל · דור ג׳רב חסדארב° שנשענים באדם בבריאבריא ואין נשענים בתש ולכן לא אמר כלום שלא היה לו מה לחדש. תנן ^ה_יז^§ולא שטין על פני המים. אמר רבי יעקב בר זבדירבי יעקב בר זבדי אמורא א״י · דור ד׳רבי יעקב בר זבדי° בשם רבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה°: זאת אומרת ^ה_יחשאסור להשיט דבר ולהוליכו מאצלו ודכוותה אסור לאדם להשיט דבר ולהביאו אצלו. רבי אבא מרירבי אבא מרי אמורא א״י · אחוה דרבי יוסירבי אבא מרי° ורבי מתניהרבי מתניה אמורא א״י · דור ה׳רבי מתניה° הוון יתיבון, חמון לחד בר נש פצל מיא לכא ולכא ראו אדם מזיז מים לכאן ולכאן לסלק את הלכלוך ושתי. אמר רבי אבא מרירבי אבא מרי אמורא א״י · אחוה דרבי יוסירבי אבא מרי° לרבי מתניהרבי מתניה אמורא א״י · דור ה׳רבי מתניה° הדא היא דאמר רבי יעקב בר זבדירבי יעקב בר זבדי אמורא א״י · דור ד׳רבי יעקב בר זבדי° בשם רבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה°: אסור לאדם להשיט דבר ולהוליכו מאצלו.

📖 באר משה — דף כ עמוד א

אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ביצה, דף כ'. אנחנו מתחילים לקראת הגמרא. אומרת הגמרא: יש שבות שהוא רשות, כלומר דבר שחכמים אסרו אותו הוא רק רשות, ויש שבות שהוא מצווה.

אי זו היא שבות שהיא רשות? כן. לא עולין באילן, ולא רוכבין על גבי בהמה, ולא שטין על פני המים, ולא מספקין, ולא מטפחין, ולא מרקדין. עכשיו אי זו היא רשות שהיא מצוה? לא דנין ולא מקדשין ולא חולצין ולא מייבמין.

תני אין עולין באילן בין לח בין יבש. כלומר, אפילו אם האילן הזה מת. ואתה אומר ניחא יבש, אבל הרי יבש הוא כתלוש - הרי ככה אנו אומרים, אסור לדוש על גבי זמורה בשבת. כלומר, סתם מקל מונח ברחוב אסור לדרוך עליו, אלא כרבי מאיר. דרבי מאיר אמר גפן שיבשה אסורה ואינה מקדשת. כלומר, היא לא מקדשת כיוון שזה מת, אבל אסור לזרוע לידה כיוון שזה מראית עין. אז גם כאן אסור לעלות על אילן אפילו יבש, שהוא מראית עין.

דברי הכל אסרו אילן יבש מפני אילן לח, שלא יבוא להתיר גם אילן לח, כן? רב חייה בר אשי אתא ופרי קומי רב, הוא רץ לפני רב. אמר לו: ביידא אתיתה? כלומר באיזה דרך הגעת? אמר לו: בההוא תמרתא עקימתא. היה שם איזה עץ יבש עקום שחסם את הדרך, אז עבר מעליו. אמר לו: מאן שרא לך? מי היתיר לך את זה? רבי אחא בשם רב: אסור לדוש על גבי זמורה בשבת, כי היא מחוברת לאילן. כלומר ענף של אילן אסור לדרוך עליו.

היא שורשי אילן היא קולסי בגבוהין ג, אין הבדל בין אם זה עץ או שיח, אבל אם אינן ג' כארץ הם. מפני מה אמרו אין עולין באילן? שמא ישכח ויאכל או שמא ישכח וירעיד. אז בעצם מזיז מוקצה.

נישמעינה מן הדא היה רוכב על גבי בהמה אומר לו רד. אתה אומר, הדא אמרה שמא ישכח וירעיד, כי הרי להזיז בהמה שייך, אבל שמא יקטוף פירות לא שייך. ואתה אומר מפני מה אמרו היה רוכב על גבי בהמה אומרים לו רד, ואם הוא היה על גבי אילן אומרים לו שיישאר שם - למה, מה ההבדל?

חברייא אמרו שמא הבהמה, כלומר תיחנק. הבהמה יכולה למות אם ישב עליה כל השבת. אמר לון רבי יוסי הגע עצמך שהיה הוגן אחד גדול? כלומר זה היה גמל גדול שלא יחנק אם ישבו עליו כל השבת. אז מה הדין?

תנא רבי אחא בר פפא קומי רבי זעירה שנייא היא שהוא מצווה על שביתת בהמה כמוהו. הסיבה שבבהמה אמרו לו לרדת כי גם הבהמה מצווה לשבות, הוא מצווה שהבהמה תשבות כמוהו. למען ינוח שורך וחמורך כמוך.

אית תניי תני נשענים בבהמה אית תניי תני אין נשענים בבהמה. אמר רב חסדא: מאן דאמר נשענין - כלומר אם האדם עצמו בריא וחזק, הוא לא צריך להישען, אז מותר. מאן דאמר אין נשענין בתש - אם אדם זקן או תשוש שנשען על בהמה, זה אסור כי הוא נשען עליה בכל הכוח, זה בעצם מחביא עליה.

רבי יוסה אומר איתפלגון רבי אבא בר ממל וחברייא, חד אמר נשענים וחורנה אמר אין נשענים. מאן דאמר נשענים בהוא דמיסתמיך ציבחר, כיוון שהוא נשען טיפה. מאן דאמר אין נשענין בכובש את כבדו, כלומר את כל המשקל שלו. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא.

מן מה דלא אמר רבי יוסה בשם רבי אבא בר ממל כלום, אז לכן הוא אמר כרב חסדא נשענים בבריא ואין נשענים בתש, ולכן הוא לא אמר כלום כי אין בזה שום חידוש.

תנן ולא שטין על פני המים. רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו: זאת אומרת שאסור להשיט דבר ולהוליכו מאצלו, כלומר אסור להזיז משהו על המים, ודכוותה אסור לאדם להשיט דבר ולהביאו אצלו.

רבי אבא מרי ורבי מתניה הוון יתיבון, חמון לחד בר נש פצל מיא לכא ולכא ושתי. כלומר, זה בן אדם שמפצל את המים לימין ולשמאל כדי שהלכלוך יזוז, ואז הוא שותה. אמר רבי אבא מרי לרבי מתניה הדא היא דאמר רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו: אסור לאדם להשיט דבר ולהוליכו מאצלו.

📜 הדינים העולים מדף זה

^[דף כ עמוד ב] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧

ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד ב39

אמר לו אל תדמה את מה שאותו אדם עושה הדא היאלזה אלא להדא דתנינן ^ה_יט^§שובר אדם את החבית לוכל ממנה גרוגרות קל וחומר שמותר להזיז לכלוך כדי לשתות. תנן ^ה_כ^§ולא מספקין. סיפוק זו מחיאת כף שהוא מחמתו להרגיעה כעסו כמה דאת אמר (במדבר בלק כד י) ויחר אף בלק אל בלעם ויספק את כפיו. ^ה_כא^§ולא מטפחין. טיפוח זו מחיאת כף שהוא לרצונו לשמחה. רבי יונהרבי יונה אמורא א״י · דור ד׳רבי יונהרבי ירמיהרבי זירארבי מנא° וחברייא חד אמר הכין בגב היד שרי מותר והכין אסור וחורנה אמר בין הכין ובין הכין אסור. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא מי אמר את זה ומי אמר את זה. מן מה דאמר רבי יונהרבי יונה אמורא א״י · דור ד׳רבי יונהרבי ירמיהרבי זירארבי מנא° אית הוה סבין ביומינן והוון מטפחין לאחורי ידיהון בשובתא היו זקנים בימינו שהיו מוחאים כפים עם גב היד בשבת, הוי דו אמר ^ה_כב^§הכין שרי והכין אסור. °רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5 הוה מסב חיתן לרבי שמעון ° בנו של רבי, שמעון ברבי בריה והוון מטפחין לאחורי ידיהון בשובתא. עבר °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא ושמע קלהון אמר רבותינו הותרה השבת. שמע °רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5 קליה אמר מי הוא זה שבא לרדותינו בתוך ביתינו. ואית דאמרי הכין אמר מי הוא זה שבא לצנעינולצנענו לתקן אותנו בהלכה בתוך ביתינו. שמע °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא קליה וערק וברח. נפקין פריי בתריה יצאו ורצו אחריו. מפרי תוך כדי ריצה אפרח רוחא פיקייליה מעל קדליה דרבי מאיר הרוח העיפה את הסודר מעל ערפו של רבי מאיר. אודיק השקיף °רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5 מן כוותא מהחלון וחמא קדליה דרבי מאיר וראה את ערפו של רבי מאיר מן אחוריו. אמר לא זכית אנא לאורייתא אלא בגין דחמית קדליה שראיתי את ערפו ד°רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא מן אחוריו. רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא ורבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° תריהון אמרין אנן לא זכינן לאורייתא אלא בגין דחמינן אצבעתיה ד°רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5 מן גולגיקין דידיה שרוול המעיל שלו. ^ה_כג^§ולא מרקדין. רבי ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה° ורבי זעירהרבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° אמרו בשם רב חונהרב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3°: קיפוץ זה שעוקר שתי רגליו כאחת, ריקוד זה שעוקר אחת ומניח אחת. אמר רבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° בן פדת ^ה_כד^§כל משמיעי קול אסורין בשבת. רבי שמואל בר רב יצחקרב שמואל בר יצחק אמורא א״י · דור ג׳רב שמואל בר יצחק° סברסכר סתם מקושה דכנישתא חדתא פעמון שכשהיו נכנסים היה משמיע קול בבית הכנסת החדש. רבי ליל בי רבי אלםרבי ליל בי רבי אלם° כשרצה להשתיק את האנשים מקש על כסא. רבי אילארבי אלעאי אמורא א״י · דור ג׳רבי אלעאירבי יוחנן° אילעא עני בסדרא התעכב בשיעור, סלק לביתא אשכחון דמיכין הלך לביתו ומצא שהם ישנים, רבע ליה על סולמא בגין דלא מקשה על תרעא בשובתא נשכב על המדרגות כדי לא להקיש על הדלת בשבת. רבי ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה° הוה פשט למד עם בריה דרבי אימירבי אמי אמורא א״י · דור ג׳רבי אמירבי יוחנןרבי אושעיא רבהרבי זריקא° אמי בן נתן. אזל בעי מתערתא בקריצתא רצה להעיר אותו בהשכמה דשובתא שרי מיקש על תרעא התחיל נוקש על הדלת. אמר לו: אבא מאן שרא לך? רבי אבא בר כהנארבי אבא בר כהנא אמורא א״י · דור ד׳רבי אבא בר כהנא° בעא קומי רבי יסארבי אסי אמורא א״י · דור ג׳רבי אסירבי יוחנןשמואל° אסי: מהו מקשה על כריסא האם מותר להקיש על הבטן בשובתא? אמר לו ^ה_כה^§בחולא מאן שרא ביום חול מי התיר לך שאסרו להכניס ידו מתחת לטבור מפני הרהור. אמר רבי שמואל בר אבודמארבי שמואל בר אבדומא אמורא א״ירבי שמואל בר אבדומא°: נהגין התירו רבנן בחולה ביום חול מן הטיבור ולמעלן בבגדיו אף מן הטיבור ולמטן. ^ה_כו^§ולא דנין. רבי חזקיהרבי חזקיה אמורא א״י · דור ד׳רבי חזקיהרבי ירמיה° ורבי אחארב אחא אמורא א״י · דור ד׳רב אחא° אמרו בשם רבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה° ^ה_כז^§אסור לדון דיני ממונות בערב שבת. והא מתני' פליגא דתנן כיוון שאם ידונו ולא יהרגו נמצאו מעכבים את הדין ואם יהרגו חייבים להתענות כל אותו היום לפיכך אין דנין לא בערב שבת ולא בערב יום טוב דיני נפשות, הא דיני ממונות דנין. ותני רבי חייהרבי חייא רבה תנא · דור ה׳רבי חייא רבהרבי יהודה הנשיארבי חנינא בר חמארבי ינאירבי אושעיא רבהחזקיה בן רבי חייא+1° כן דנין דיני ממונות בערב שבת אבל לא דנים דיני נפשות בערב שבת. אמרי כן להלכה מדרבנן אף דיני ממונות אסור וכאן לדבר תורה. ^ה_כח^§ולא מקדשין. רבי אבא בר כהןרבי אבא בר כהן אמורארבי אבא בר כהן° אמר קומי רבי יוסהרבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° אסי אמר רבי אחארב אחא אמורא א״י · דור ד׳רב אחא° בשם רבי יעקב בר אידירבי יעקב בר אידי אמורא א״י · דור ג׳רבי יעקב בר אידירבי יוחנן°: אסור לארס אשה בערב שבת. הדא דאת אמר ^ה_כטשלא לעשות סעודת אירוסין, הא לארס יארס. שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא אמר ^ה_ל^§אפילו בתשעה באב יארס שלא יקדמנו אחר. מחלפא שיטתיה דשמואל האם שמואל חזר בו? תמן הוא אמר משמים אשה לאיש דכתיב (תהלים ס"ח, ז') מושיב יחידים ביתה (תהלים ס"ב, י') במאזנים לעלות המה מהבל יחד, והכא הוא אמר הכין שחוששים שמא יקדמנו אחר שלא יקדמנו אחר. בתפילה אפילו כן אם קדמו אחר בתפילה לא

📖 באר משה — דף כ עמוד ב

אמר לו - לא, אל תדמה את זה לזה, אלא דתנינן שובר אדם את החבית לוכל ממנה גרוגרות, שמותר להזיז לכלוך כדי לשתות.

תנן ולא מספקין. מה זה סיפוק? מכה בכף, שהוא מכה מתוך כעס, כלומר בכוס. סיפוק שהוא מחמתו כמה דאת אמר ויחר אף בלק אל בלעם ויספק את כפיו.

ולא מטפחין. מה זה טיפוח? טיפוח שהוא לרצונו, לשמחה. רבי יונה וחברייא חד אמר הכין שרי והכין אסור - על גב היד מותר - וחורנה אמר בין הכין ובין הכין אסור. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא.

מן מה דאמר רבי יונה אית הוה סבין ביומינן והוון מטפחין לאחורי ידיהון בשובתא, היו מוחים כפיים אחורי היד, הוי דו אמר הכין שרי והכין אסור.

רבי הוה מסב לרבי שמעון בריה והוון מטפחין לאחורי ידיהון בשובתא. כן, מוחים ידיים אחורי היד. עבר רבי מאיר ושמע קלהון אמר רבותינו הותרה השבת. שמע רבי קליה אמר מי הוא זה שבא לרדותינו בתוך ביתינו. ואית דאמרי הכין אמר מי הוא זה שבא בתוך ביתינו.

שמע רבי מאיר קליה וערק. נפקין פריי בתריה. רבי רץ אחריו. מפרי אפרח רוחא פיקייליה מעל קדליה דרבי מאיר. תוך כדי שהוא רץ, הרוח הריפה את הסודר שלו מעל העורף שלו. אודיק רבי מן כוותא וחמא קדליה דרבי מאיר מן אחוריו. רבי הציץ מהחלון וראה את העורף שלו. אמר לא זכית אנא לאורייתא אלא בגין דחמי קדליה דרבי מאיר מן אחוריו.

רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש תריהון אמרין אנן לא זכינן לאורייתא אלא בגין דחמינן אצבעתיה דרבי מן גולגיקין דידיה. כלומר מתוך השרוול שלו ראינו את האצבע שלו.

תנן ולא מרקדין. רבי ירמיה ורבי זעירה בשם רב חונה: קיפוץ עוקר שתי רגליו כאחת, ריקוד עוקר אחת ומניח אחת. אמר רבי אלעזר כל משמיעי קול אסורין בשבת.

רבי שמואל בר רב יצחק מקושה דכנישתא חדתא - את הפעמון בכניסה לבית הכנסת פקק, שלא ישמיע רעש. רבי ליל בי רבי אלם מקש על כסא - כשרצה להשתיק את האנשים הרביט כמה מכות על הכיסא.

רבי אילא עני בסדרא, התעכב בשיעור, סלק לביתא אשכחון דמיכין, ראה שכולם ישנו כבר. רבע ליה על סולמא בגין דלא מקשה על תרעא בשובתא, נשען על המדרגות כדי לא להקיש על הדלת בשבת.

רבי ירמיה הוה פשט עם בריה דרבי אימי. הוא למד ביחד עם הבן של רבי אימי. אזל בעי מתערתא בקריצתא דשובתא, רצה להעיר אותו מוקדם בשבת. שרי מיקש על תרעא. אמר לו: אבא מאן שרא לך? מי היתיר לך לדפוק בדלת?

רבי אבא בר כהנא בעא קומי רבי יסא: מהו מקשה על כריסא בשובתא? כלומר מותר להקיש על הכרס בשבת? אמר לו בחולא מאן שרא לך. אמר רבי שמואל בר אבודמא: נהגין רבנן בחולה מן הטיבור ולמעלן בבגדיו מן הטיבור ולמטן.

תנן ולא דנין. רבי חזקיה ורבי אחא בשם רבי אבהו אסור לדון דיני ממונות בערב שבת. והא מתני' פליגא - הרי אנחנו יודעים שאסור לדון דיני נפשות ביום שישי, כיוון שאם ימצאו שהוא חייב לא יהרגו אותו באותו יום, ובעצם מאנים את הדין. לפיכך אין דנין לא בערב שבת ולא בערב יום טוב דיני נפשות, הא דיני ממונות דנין. משמע מכאן שדיני ממונות מותר - זה סותר את מה שאמרנו.

ותני רבי חייה כן דנין דיני ממונות בערב שבת אבל לא דיני נפשות בערב שבת. אמר כן להלכה וכאן לדבר תורה. כלומר בעצם מדבר תורה מותר, רק חכמים גזרו שאסור לדון דיני ממונות.

תנן ולא מקדשין. רבי אבא בר כהן אמר קומי רבי יוסה רבי אחא בשם רבי יעקב בר אידי: אסור לארס אשה בערב שבת. הדא דאת אמר שלא לעשות סעודת אירוסין, הא לארס יארס - להגיד לארס בסתם מותר.

שמואל אמר אפילו בתשעה באב יארס שלא יקדמנו אחר. מחלפא שיטתיה דשמואל? האם שמואל חזר בו? תמן הוא אמר מושיב יחידים ביתה במאזנים לעלות המה מהבל יחד - כלומר בעצם נגזר משמיים מי תהיה אשתו - והכא הוא אמר הכין שלא יקדמנו אחר. איך זה יכול להיות? בתפילה אפילו כן לא - כלומר אחר יכול על ידי תפילה לגרום שהיא תהיה הזמנית שלו, ואפילו כן, אם קדמו אחר בתפילה - לא קיימא, אלא או הוא או היא ימותו.

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]

11 ה_יא מיי' פכ"א מהל' שבת הלכה ו', טור ושו"ע או"ח סי' של"ו סעיף א', טור ושו"ע או"ח סי' תקכ"ד סעיף א':

12 ה_יב מיי' פ"ה מהל' כלאים הלכה ט"ז:

13 ה_יג מיי' פכ"א מהל' שבת הלכה ח', טור ושו"ע או"ח סי' של"ו סעיף ב':

14 ה_יד מיי' פכ"א מהל' שבת הלכה ט', טור ושו"ע או"ח סי' ש"ה סעיף י"ח:

15 ה_טו מיי' פ"כ מהל' שבת הלכה א', טור ושו"ע או"ח סי' רמ"ו סעיף ג':

16 ה_טז מיי' פכ"א מהל' שבת הלכה ט', טור ושו"ע או"ח סי' ש"ה סעיף י"ח:

17 ה_יז מיי' פכ"ג מהל' שבת הלכה ה', טור ושו"ע או"ח סי' של"ט סעיף ב':

18 ה_יח טור ושו"ע או"ח סי' של"ט סעיף ו':

[ע"ב]

19 ה_יט מיי' פכ"ג מהל' שבת הלכה ב', טור ושו"ע או"ח סי' שי"ד סעיף ו':

20 ה_כ מיי' פכ"ג מהל' שבת הלכה ה', טור ושו"ע או"ח סי' של"ט סעיף ג':

21 ה_כא מיי' פכ"ג מהל' שבת הלכה ה', טור ושו"ע או"ח סי' של"ט סעיף ג':

22 ה_כב מיי' פכ"ג מהל' שבת הלכה ה', טור ושו"ע או"ח סי' של"ט סעיף ג':

23 ה_כג מיי' פכ"ג מהל' שבת הלכה ה', טור ושו"ע או"ח סי' של"ט סעיף ג':

24 ה_כד מיי' פכ"ג מהל' שבת הלכה ד', טור ושו"ע או"ח סי' של"ח סעיף א':

25 ה_כה מיי' פכ"א מהל' איסורי ביאה הלכה כ"ג, טור ושו"ע אה"ע סי' כ"ג סעיף ד':

26 ה_כו מיי' פכ"ג מהל' שבת הלכה י"ד, טור ושו"ע או"ח סי' של"ט סעיף ד', טור ושו"ע חו"מ סי' ה' סעיף א':

27 ה_כז מיי' פי"א מהל' סנהדרין הלכה ב', מיי' פי"א מהל' סנהדרין הלכה ג', טור ושו"ע חו"מ סי' ב':

28 ה_כח מיי' פכ"ג מהל' שבת הלכה י"ד, טור ושו"ע או"ח סי' של"ט סעיף ד':

29 ה_כט טור ושו"ע או"ח סי' רמ"ט סעיף ב':

30 ה_ל מיי' פ"י מהל' אישות הלכה י"ד, טור ושו"ע או"ח סי' תקנ"א סעיף ב':

📜 הדינים העולים מדף זה

ירושלמי מאיר ביצה כא

^[דף כא עמוד א] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧

ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד א40

קיימה אלא או הוא ימות או היא תמות. ^ה_לא^§ולא מקדישין. אמר רבי יעקב בר אחארבי יעקב בר אחא אמורא א״י · מסר בשם רבי יוחנן ותלמידיורבי יעקב בר אחא° בשם רבי אימירבי אמי אמורא א״י · דור ג׳רבי אמירבי יוחנןרבי אושעיא רבהרבי זריקא° אמי בן נתן: איתפלגון רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא ורבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° חד אמר מקדישין וחורנה אמר אין מקדישין. רבנן דקסרין מפרשין להון רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אמר מקדישין בתחילה ביום טוב, רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° אמר אין מקדישין בתחילה ביום טוב. אית תניי תני מי שאין טלה לקרבן פסח ביד שחל בשבת הולך לו אצל מוכרי טלאים אית תניי תני הולך לו אצל מוכרי פסחים שכבר הקדישו את הטלה מבעוד יום. מאן דאמר הולך לו אצל מוכרי טלאים ^ה_לב^§כמאן דאמר מקדישין אפילו בשבת מאן דאמר הולך לו אצל מוכרי פסחים כמאן דאמר אין מקדישין. הדא אמרה שאינו יוצא לחולין וחוזר וקדש דאין תימר יוצא לחולין חוזר וקדש יהא אסור משום מקדיש שהרי אמרנו שהבריתא שאמרה שהולך אצל מוכרי פסחים ולא אצל מוכרי טלאים זה מפני שאסור להקדיש בתחילה ביום טוב ובשבת ואם אותו פסח יוצא לחולין וחוזר ומתקדש הרי זה כמקדיש ביום טוב בשבת ותנינן אין מקדישין לכן חייבים לאמר שאינו יוצא לחולין. רבי חנניהרבי חנניה דציפורין אמורא א״י · דור ה׳רבי חנניה דציפורין° ורבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון° בן יונה חד אמר מה שאמרה המשנה שאין מקדישין במקדיש למחר וחורנה אמר במקדיש לבדק הבית אבל למזבח מותר. אמר רבי שמיירבי שמיי° ואפילו כמאן דאמר שאפילו קרבנות חובת היום אין מקדישים מקדישין בעזרה משום שזה שבות שהתירו במקדש. תנן: אין כל אלו ביטבין יום טוב אמרו קו לשבת אלא אוכל נפש בלבד רק אילין אינין? והא אית לך חורנין סקילה לעושה מלאכה בשבת ואין סקילה ביום טוב, כרת בשבת ואין כרת ביום טוב, מכות ביום טוב ואין מכות בשבת. אין תימר שהמשנה לא באה למנות הבדלים בעונשים אלא הבדלים באיסור מלאכות, כמו שאמרה המשנה שאין בין יום טוב לשבת אלא בדברים שיש בהן אוכל נפש אתינן מיתני. והא תנינן משחילין פירות דרך ארובה ביום טוב אבל לא בשבת ואין זה קשור לאוכל נפש. ועוד מן הדא ^ה_לג^§שוחקין עצי בשמים למילה ביום טוב אבל לא בשבת. אמר רבי יוסהרבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° אסי: והוא שמל. ועוד מן הדא דתני מודין חכמים ל°רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא בחותמות שבקרקע שמפקפקין ומתירין וחותכין ובשבת מפקפקין אבל לא מפקיעין ולא מתירין ולא חותכין בכלים, בשבת מותר ואין צריך לומר ביום טוב. תנן אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד תני בשם °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אף מכשירי אוכל נפש התירו. מה ביניהון? רב חסדארב חסדא אמורא בבל · דור ג׳רב חסדארב° אמר לחדד ראשו של שפוד שהתקלקל ביום טוב ביניהון. רבי חנינה בריה דרבי אבהורבי חנינא בריה דר' אבהו אמורא א״י · דור ד׳רבי חנינא בריה דר' אבהו° אמר להוציא אש מן העצים ביניהון אבל לחדד ראשו של שיפוד אפילו לדעת חכמים מותר. תנא רבי יהודה בר פזי דברדלייארבי יהודה בר פזי דברדלייא° אכן זה הוא הדבר שבניהם. מהו הוא הדבר? לחדד ראשו של שפוד הוא הדבר או להוציא אש מן האבנים הוא הדבר? לית לך אלא כהדא נוכל לפשוט ממשנתנו דתנן: אין משחיזין את הסכין אבל משיאה על גבי חבירתה. ואמר רב חסדארב חסדא אמורא בבל · דור ג׳רב חסדארב°: ד°רבי יודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא היא. דאמראמר רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1° נשיאה בשם שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא: דברי הכל היא כדי להעביר שמנונית שעליה מכאן שהמחלוקת בין °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי לחכמים זה בלהשחיז סכין או שיפוד. מהו להדליק נר של אבטלה ללא צורך? חזקיהחזקיה בן רבי חייא אמורא א״י · דור א׳חזקיה בן רבי חייארבי חייא רבהרבי יוחנן° אמר ^ה_לדאסור. מתניתא פליגא על חזקיהחזקיה בן רבי חייא אמורא א״י · דור א׳חזקיה בן רבי חייארבי חייא רבהרבי יוחנן° דתנן נאמר (שמות ויקהל לה ג) לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת, בשבת אין את מבעיר ^ה_לה^§אבל מבעיר את ביום טוב. אין תימר בדברים שיש בהם אוכל נפש אנן קיימין והכתיבכבר נאמר (שמות בא יב טז) אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם, אלא כיאנן קיימין בנר של אבטלה. אמר רבי אבונהרבי אבינא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבינא°

📖 באר משה — דף כא עמוד א

אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת ביצה, דף כא'. ואומרת הגמרא למדנו במשנה לא מקדישין. אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי אימי, איתפלגון רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש חד אמר מקדישין וחורנה אמר אין מקדישין. רבנן דקיסרין -- כלומר בלי להגיד מי אמר מה. רבנן דקסרין מפרשין להון, מסבירים מי אמר כל דבר. רבי יוחנן אמר מקדישין בתחילה ביום טוב ורבי שמעון בן לקיש אמר אין מקדישין בתחילה ביום טוב. ואומרת הגמרא, אית תניי תני הולך לו אצל מוכרי טלאים. כלומר אדם ש-- אם פסח חל בשבת והוא לא הקדיש קורבן פסח, אז הוא הולך אצל מוכר טלאים והוא נותן לו את הטלה, ולאחר מכן במוצאי החג עושה את החשבון. ואית תניי תני הולך לו אצל מוכרי פסחים, כלומר פסחים שכבר הקדישו אותם, מכבר.

אז מאן דאמר הולך לו אצל מוכרי טלאים, כי מאן דאמר מקדישין, מותר להקדיש אפילו ביום טוב. מאן דאמר הולך לו אצל מוכרי פסחים, אז כי מאן דאמר אין מקדישין, לכן חייב שזה יהיה כבר קדוש קודם.

ואומרת הגמרא, הדא אמרה שאינו יוצא לחולין וחוזר וקדש. כלומר, הגמרא שם במסכת זבחים שואלת, הרי אדם אחד הקדיש כסף לפסחים. כלומר אותו אדם הוא בא עם כסף שהוא כבר הקדיש אותו לצורך פסח, ואילו השני הקדיש את הטלה. אז מה קורה כאן? האם אני אומר שכשהוא הקדיש את הטלה אז הוא שייר מקום כדי שאחר יוכל להצטרף, או שאני אומר לא, הוא הקדיש את כולו, אבל ברגע שהוא בא עם הכסף אז בעצם הקורבן, הפסח הזה מתחלל. כלומר הוא נהיה חולין קודם, ולאחר מכן הוא חוזר ומתקדש.

אז אומרת חייבים לומר אינו יוצא לחולין וחוזר וקדש, כי אין תימר יוצא לחולין חוזר וקדש יהא אסור משום מקדיש, ותנינן אין מקדישין. הרי אתה אומר, אתה אמרת שאותו תנא שאמר את המשנה שאמר הוא הולך אצל מוכרי פסחים, זה בגלל שהוא לא יכול להקדיש ביום טוב. אבל אם אתה אומר שזה מתחלל וחוזר ומתקדש אז הוא מתקדש ביום טוב וזה אסור. לכן חייבים לומר שהוא לא יוצא לחולין, אלא נשאר מקום. כשהוא מקדיש את זה הוא מראש משאיר מקום שאם יבוא אדם הוא יוכל להצטרף.

ובכן, רבי חנניה ורבי מנא חד אמר במקדיש למחר, כלומר באותו יום ליום טוב מותר להקדיש מה שאסור להקדיש למחרת. וחורנה אמר במקדיש לבדק הבית אבל למזבח מותר. אמר רבי שמיי, אפילו כמאן דאמר מקדישין -- שאפילו קורבנות חובת היום אין מקדישין, אז מקדישין בעזרה משום שבות שהתירו במקדש. הרי כל ההקדש זה רק דרבנן. אז הוא אומר נכון בחוץ אסור להקדיש, אבל אם הוא מגיע לעזרה, מביא את זה חולין בעזרה ושוב מקדיש את זה מותר, כי זה שבות שהתירו במקדש.

תנן, אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד. אומרת הגמרא, לשבת אילין אינין? והא אית לך חורנין, יש הרבה אחרים. סקילה בשבת ואין סקילה ביום טוב, כרת בשבת ואין כרת ביום טוב, מכות ביום טוב ואין מכות בשבת. עכשיו, אם תאמר שהמשנה לא באה למנות הבדלים בעונשים, אלא רק הבדלים באיסור של המלאכות, כמו שאמרה המשנה שאין בין יום טוב לשבת אלא דברים שיש בהם אוכל נפש. אז אם ככה, והא תנינן משחילין פירות דרך ארובה ביום טוב אבל לא בשבת, שזה לא קשור לאוכל נפש. ועוד מן הדא שוחקין עצי בשמים למילה ביום טוב אבל לא בשבת. ואמר רבי יוסה והוא שמל. ועוד מן הדא דתני מודין חכמים לרבי מאיר בחותמות שבקרקע שמפקפקין ומתירין וחותכין בשבת, ובשבת מפקפקין אבל לא מפקיעין, לא מתירין, לא חותכין בכלים, בשבת מותר אין צריך לומר ביום טוב.

כן, אז יש הרבה דברים. זה נשאר בשאלה למה המשנה אמרה כך. ואומרת הגמרא למדנו במשנה אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד, רבי יהודה. שואלת הגמרא, מה ביניהון? רב חסדא אמר לחדד ראשו של שפוד ביניהון. ודאי שלא התירו כל מכשיר אוכל נפש, אדם לא הולך להכין סירים עכשיו, כל המחלוקת שלהם היא לגדר לחדד ראשו של שפוד שהתקלקל ביום טוב. רבי חנינה בריה דרבי אבהו אומר להוציא אש מן העצים ביניהון, זה ההבדל ביניהם. אבל לחדד ראשו של שפוד אפילו דעת חכמים מותר אם הוא התקלקל ביום טוב.

תנא רבי יהודה בר פזי דברדלייא אמר, הוא הדבר שביניהם. שואלת הגמרא, מהו הוא הדבר? אומר אכן זה הדבר שביניהם, אבל מה? לחדד ראשו של שפוד הוא הדבר או להוציא אש מן האבנים הוא הדבר? אומרת לית לך אלא כהדא, כלומר נוכל לפסוק מהמשנה שלנו, תנן: אין משחיזין את הסכין אבל משיאה על גבי חבירתה. ואמר רב חסדא דרבי יודה היא. ואמר רב יהודה בשם שמואל דברי הכל היא כדי להעביר שמנונית שעליה, רבי יהודה. רואים מכאן שהמחלוקת דרבי יהודה לחכמים זה לגבי השחזת סכין או שיפוד, זה אותו דבר.

שואלת הגמרא מהו להדליק נר של אבטלה? כלומר הדליק סתם נר לא לצורך. אז חזקיה אמר אסור. מתניתא פליגא על חזקיה, דתנן לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת, בשבת אין את מבעיר אבל מבעיר את ביום טוב. שאם תאמר שמדובר בדברים שיש בהם אוכל נפש, הא אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם, אלא כי אנן קיימין בנר של אבטלה. אמר רבי אבונה ותניי תמן בית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין להדליק נר של אבטלה. רבי נחום אחוי דרב אילא בעא קומי רבי יוחנן, מה, האם מותר להדליק נר של אבטלה? אמר לו לא תאסור ולא תישרי.

📜 הדינים העולים מדף זה

^[דף כא עמוד ב] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧

ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד ב41

ותניי תמן °בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי אוסרין ו°בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל מתירין. רבי נחום אחוי דרב אילארבי נחום אחוי דרב אילא° בעא קומי רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: אמר לו לא תאסור ולא תישרי.

ירושלמי ביצה, פרק ה, הלכה ג

מתני': הבהמה והכלים ^ה_לו^§כרגלי הבעלים. ^ה_לז^§המוסר בהמתו לבנו או לרועה הרי היא כרגליו. ^ה_לחכלים המיוחדין לאחד מן האחים שבבית הרי הן כרגליו, ושאין מיוחדין הרי אלו כמקום שהולכין.
גמ': תנן: המוסר בהמתו לבנו או לרועה הרי היא כרגליו מתני' בשמסרה לו ביום טוב אבל אם מסרה לו מערב יום טוב הרי הם כרגלי הרועה בשיש שם רועה אחר. ^ה_לט^§אבל אם אין שם רועה אחר אפילו מסרה לו ביום טוב הרי הם כרגלי הבקר הרועה. ותני כן המוסר בהמתו לבקר אף על פי שלא הודיע לבקר הרי זו כרגלי הבקר.

ירושלמי ביצה, פרק ה, הלכה ד

מתני':השואל כלים מחברו מערב יום טוב ^ה_מ^§כרגלי השואל ביום טוב כרגלי המשאיל. ^ה_מא^§האשה ששאלה מחבירתה תבלין ומים ומלח לעיסתה הרי אלו כרגלי שתיהן. °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי פוטר במים מפני שאין בו ממש.
גמ': תנן: האשה ששאלה מחבירתה תבלין ומים ומלח לעיסתה הרי אלו כרגלי שתיהן, ולמה לא התבטלו התבלין המים והמלח בעיסה?? אמר רבי אבארבי אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבארב הונארב יהודה° תחומין עשו אותן כמידת הדין כמו שבדיני ממונות אינן בטלים ואותה אשה חייבת להחזיר אותם אף לענין תחומין אינם בטלים. תדע לך שכן דתמן אמרין בשם רב חסדארב חסדא אמורא בבל · דור ג׳רב חסדארב°: ולא ידעין אין מן שמועה ואין מן מתניתין ואפילו עצים וסברנןאף דסברנן מימר עצים אין בהן ממש אלא ודאי כיוון שיש לו בהם זכות ממונית שאינה בטלה, אף לענין תחומין זכותו אינה בטלה. תנן °רבי יודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא פוטר במים מפני שאין בהן ממש ותני מפני שנבלעים בעיסה. מה נפק מביניהון?

📖 באר משה — דף כא עמוד ב

פרק ה הלכה ג. ואומרת המשנה, הבהמה והכלים כרגלי הבעלים. כלומר מבחינת ללכת אלפיים אמה. המוסר בהמתו לבנו או לרועה הרי היא כרגליו. כלים המיוחדין לאחד מן האחים שבבית הרי הן כרגליו, וכשאין מיוחדין, כלומר זה משהו של כל המשפחה, אז הרי אלו כמקום שהולכין עם מי שלוקח, זה המקום לפי הרגליים שלו.

אמר, למדו במשנה, המוסר בהמתו לבנו או לרועה הרי זה כרגליו, כלומר כרגלי הבעלים. מתני' בשמסרה לו ביום טוב אבל אם מסרה לו מערב יום טוב כרגלי הרועה בשיש שם רועה אחר. אבל אם אין שם רועה אחר כרגלי הבקר. כלומר תמיד הוא מוסר רק לאותו רועה, אז אפילו אם מוסר לו ביום טוב אז זה כרגלי הבקר, כרגלי הרועה, כי מסתמא הוא התכוון לכך. ותני כן המוסר בהמתו לבקר אף על פי שלא הודיע לבקר הרי זו כרגלי הבקר.

פרק אחת. אומרת המשנה, השואל כלים מחברו מערב יום טוב כרגלי השואל, אם הוא שאל אותם ביום טוב כרגלי המשאיל. האשה ששאלה מחבירתה תבלין ומים ומלח לעיסתה הרי אלו כרגלי שתיהן. רבי יהודה פוטר במים מפני שאין בו ממש.

שואלת הגמרא ולמה לא התבטלו התבלין והמים והמלח בעיסה? אמר רבי אבא תחומין עשו אותן כמידת הדין. כמו שבדיני הממונות הם לא בטלים ואותה אישה חייבת הרי להחזיר אותם, אז גם לעניין תחומין הם לא בטלים. תדע לך שכן תמן אמרין בשם רב חסדא ולא ידעין אין מן שמועה ואין מן מתניתין ואפילו עצים. למרות שאנחנו כולם מודים שעצים אין בהם ממש, כלומר עצים אין בהם היכר בעיסה, אלא כיוון שיש בהם זכות ממונית שהיא לא בטלה. כלומר אותו אדם שקיבל את העצים חייב להחזיר את הסכום שלהם או את העצים עצמם. אז גם לעניין תחומין הזכות הזאת לא בטלה. רבי יודה פוטר במים מפני שאין בהן ממש. ותני הסבר אחר, מפני שנבלעים בעיסה. כלומר או מפני שאין בהם ממש או שנבלעים בעיסה.

מה נפק מביניהון? כלומר איזה הבדל הלכתי יצא ביניהם? אם זה מים בתבשיל, מאן דאמר מפני שאין בהם ממש - הרי אין בהם ממש. מים בכל זאת זה לא דבר שיש לו איזה ערך גבוה, לוקחים כמות קטנה, לא שווה אפילו פרוטה. אבל מאן דאמר מפני שהן נבלעים בעיסה - הרי הם נבלעים בעיסה. כלומר פה הם לא נבלעים, הרי זה בתבשיל אז הם גלויים, לא נבלעים בעיסה, ולכן זה יהיה כרגלי שניהם.

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]

31 ה_לא מיי' פכ"ג מהל' שבת הלכה י"ד, טור ושו"ע או"ח סי' של"ט סעיף ד':

32 ה_לב מיי' פכ"ג מהל' שבת הלכה י"ד, מיי' פ"א מהל' קרבן פסח הלכה י"ט:

33 ה_לג מיי' פ"ב מהל' מילה הלכה ז', מיי' פ"ב מהל' מילה הלכה י', טור ושו"ע יו"ד סי' רס"ו סעיף ו':

34 ה_לד טור ושו"ע או"ח סי' תקי"ד סעיף ה':

35 ה_לה מיי' פ"א מהל' יום טוב הלכה ד':

[ע"ב]

36 ה_לו מיי' פ"ה מהל' יום טוב הלכה ט', טור ושו"ע או"ח סי' שצ"ז סעיף ג':

37 ה_לז מיי' פ"ה מהל' יום טוב הלכה י"א, טור ושו"ע או"ח סי' שצ"ז סעיף ג', טור ושו"ע או"ח סי' שצ"ז סעיף ד':

38 ה_לח טור ושו"ע או"ח סי' שצ"ז סעיף ח':

39 ה_לט מיי' פ"ה מהל' יום טוב הלכה י"א, טור ושו"ע או"ח סי' שצ"ז סעיף ה':

40 ה_מ מיי' פ"ה מהל' יום טוב הלכה י"ז, טור ושו"ע או"ח סי' שצ"ז סעיף י"א:

41 ה_מא מיי' פ"ה מהל' יום טוב הלכה כ', טור ושו"ע או"ח סי' שצ"ז סעיף י"ב:

📜 הדינים העולים מדף זה

ירושלמי מאיר ביצה כב

^[דף כב עמוד א] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧

ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד א42

המים בתבשיל מאן דאמר מפני שאין בהן ממש הרי יש בהן ממש. מאן דאמר מפני שהן נבלעין בעיסה הרי אינן נבלעין בתבשיל.

ירושלמי ביצה, פרק ה, הלכה ה

מתני': ^ה_מב^§הגחלת כרגלי הבעלים והשלהבת בכל מקום. הגחלת של הקדש אין מועלין בה והשלהבת לא נהנין ולא מועלין.
גמ': חמשה דברים נאמרו בגחלת וחמשה בשלהבת. ^ה_מג^§גחלת של הקדש מועלין בה והשלהבת לא נהנין ולא מועלין. ^ה_מד^§גחלת של עבודת כוכבים ומזלות אסורה והשלהבת מותרת. ^ה_מה^§המודר הנייה מחבירו אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו. ^ה_מו^§המוציא את הגחלת לרשות הרבים חייב והשלהבת פטור. ומברכין על השלהבת ואין מברכין על הגחלת. אמר רב חייה בר אשירב חייא בר אשי אמורא בבל · דור ב׳רב חייא בר אשירב° בשם רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו: אם היו הגחלים לוחשות ^ה_מז^§מברכין. אמר רבי יוחנן דקציוןרבי יוחנן דקציון° בשם רבי נחום בי רבי סימאירבי נחום בי רבי סימאי°: ובלבד בנקטפת שמדי פעם רואים שלהבת שעולה.

ירושלמי ביצה, פרק ה, הלכה ו

מתני': בור של יחיד ^ה_מח^§כרגלי יחיד ושל אנשי העיר כרגלי אנשי אותה העיר ושל עולי בבל כרגלי הממלא.
גמ': באר שבין ב' תחומין רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אמר עושין לה מחיצה של ברזל שלא יתערבבו מים משני תחומים. רבי יוסי בן חנינהרבי יוסי בר חנינא אמורא א״י · דור ב׳רבי יוסי בר חנינארבי יוחנןרבי חמא בר עוקבא° אמר ^ה_מטאפילו מחיצה של קנים ובלבד שלא יהו המים נמשכין לכאן ולכאן שהמים יעמדו ולא תהיה תנועה מצד לצד. אמר רבי יודןרבי יודן אמורא א״י · דור ד׳רבי יודן° תחומין זה רק מדרבנן והחמירו בדבריהן יותר מדברי תורה שהרי רק מיעוט מים מגיעה מחוץ לתחום ומצד הדין הם בטלים. אמר רבי חנינהרבי חנינא בר חמא אמורא א״י · דור א׳רבי חנינא בר חמארבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יהודה נשיאהרבי יוחנןרבי חמא בר חנינארבי שמעון בר אבא°: ולא מין במינו הוא שאינו בטל אלא החמירו בדבריהן כדברי תורה. תנן: של עולי בבל שהם הפקר כרגלי הממלא. הדא אמרה ^ה_נ^§המוצא כלי הפקר בדרך הרי זו כרגלי המוצא.

ירושלמי ביצה, פרק ה, הלכה ז

מתני':

^ה_נא^§מי שהיו פירותיו בעיר אחרת ועירבו בני אותה העיר לבוא אצלו, לא יביאו לו מפירותיו. ואם עירב הוא הרי פירותיו כמוהו.
גמ': המפקיד פירות אצל חבירו רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו ושמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא חד אמר כרגלי המפקיד וחורנה אמר ^ה_נב^§כרגלי מי שהיו מופקדין אצלו. הכך הן מתני המשנה שלנו פליגא על מאן דאמר כרגלי מי שהן מופקדין אצלו הן דתנינן מי שהיו פירותיו בעיר אחרת ועירבו בני אותה העיר לבוא אצלו, לא יביאו לו מפירותיו. אין תימר כרגלי מי שהיו מופקדין אצלו הם יביאו לו מפירותיו. אמר רבי יודןרבי יודן אמורא א״י · דור ד׳רבי יודן°: תיפתר שהיה מפתח ביד הבעלים או שלא מסרו להן רשותו מבעוד יום אלא ביום טוב עצמו.

📖 באר משה — דף כב עמוד א

אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ביצה, דף כב. נתחיל מהמשנה, פרק ה' הלכה ה'. אומרת המשנה: הגחלת כרגלי הבעלים והשלהבת בכל מקום. הגחלת של הקדש אין מועלין בה והשלהבת לא נהנין ולא מועלין. זאת אומרת חמישה דברים נאמרו בגחלת וחמישה בשלהבת. גחלת של הקדש מועלין בה והשלהבת לא נהנין ולא מועלין. גחלת של עבודת כוכבים אסורה והשלהבת מותרת. המודר הנייה מחבירו אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו. המוציא את הגחלת לרשות הרבים חייב והשלהבת פטור. כלומר, אם יש לו אש הוא פשוט עושה פורח, מוציא את הלהבה החוצה, בזה הוא פטור. ומברכין על השלהבת ואין מברכין על הגחלת. ומה מביא, בשם רב, אם היו הגחלים לוחשות מברכין. אמר רבי יוחנן דקציון בשם רבי נחום בי רבי סימאי ובלבד בנקטפת. כלומר, אם מדי פעם יוצא איזה להבה קטנה, אז מותר לברך על הגחלים האלה.

אומרת המשנה, פרק ה', בור של יחיד כרגלי יחיד ושל -- כלומר אם הוא לוקח מים מותר לו לטלטל אותם רק כמו שמותר לו ללכת, כן? כלומר אלפיים אמה, לא ביום טוב, כן? אם הוא עושה עירוב אז מותר לו גם את העירוב. ושל אנשי העיר כרגלי אנשי אותה העיר ושל עולי בבל כרגלי הממלא. באר שבין שני תחומין רבי יוחנן אמר עושין לה מחיצה של ברזל שלא יתערבו מים משני תחומים. רבי יוסי בן חנינה אמר אפילו מחיצה של קנים ובלבד שלא יהו המים נמשכין לכאן ולכאן, כן? כי המים יעמדו ולא תהיה תנועה מצד לצד. אמר רבי יודן, תחומין זה רק מדרבנן, ואף על פי כן החמירו בדבריהן יותר מדברי תורה. כן? כי הרי בעצם אם רק מיעוט של מים מגיע מחוץ לתחום ואף על פי כן מצד זה זה צריך להתבטל, ואף על פי כן מחיצה צריך וכולי. אמר רבי חנינה ולא מין במינו הוא שאינו בטל. כלומר לא נכון, הוא אומר הרי מים במים זה מין במינו ומין במינו לא בטל. אז בעצם אתה צריך להגיד אחרת, צריך להגיד אלא החמירו בדבריהן כדברי תורה. כן, כמו שבדברי תורה מין במינו לא בטל, אז גם כן בדבריהן, תחומין זה רק דבריהם, החמירו כמו דברי תורה. תנן שעולי בבל, כלומר זה הפקר, זה מותר לכל אדם, זה כרגלי הממלא, ואומרת הגמרא הדא אמרה שמי שמוצא כלי הפקר בדרך הרי זו כרגלי המוצא.

פרק ה' הלכה ז', אומרת המשנה מי שהיו פירותיו בעיר אחרת ועירבו בני אותה העיר לבוא אצלו. כלומר הפירות שלו נמצאים בעיר אחרת שהיא מחוץ לתחום זה, אבל בני העיר ששם הפירות שלו, הם ערבו לבוא אצלו, אז הם לא יכולים להביא את הפירות אליו. אבל אם עירב הוא הרי פירותיו כמוהו, כי הפירות שלו כמותו. אומרת הגמרא, המפקיד פירות אצל חברו, רב ושמואל, חד אמר כרגלי המפקיד, כלומר כמו הבעלים, וחורנה אמר כרגלי מי שהיו מופקדין אצלו. אומרת הגמרא, המשנה שלנו חולקת על מה שאמר כרגלי מי שהיו מופקדין אצלו. כן, כי דתנינן מי שהיו פירותיו בעיר אחרת ועירבו בני אותה העיר לבוא אצלו לא יביאו לו מפירותיו, כי הפירות שלו הם לא יכולים לעבור את התחום. אז אין תימר כרגלי מי שהיו מופקדין אצלו הם יביאו לו מפירותיו. עכשיו, אם תאמר כרגלי מי שהיו מופקדים אצלו, הרי זה מופקד אצל בני העיר השנייה, אז למה הם לא יכולים להביא את הפירות? אלא כנראה זה לא כרגלי מי שהופקד אצלו. אמר רבי יודן, תיפתר שהיה מפתח ביד הבעלים, הוא לא מסר להם אותם, או שלא מסרו להן רשותו מבעוד יום, אלא רק ביום עצמו. אז ויידא אמר דא, דתנינן מי שזימן אצלו אורחים לא יוליכו בידם מנות. כלומר אם הוא זימן אצלו אורחים, אז נניח הם עצמם עשו עירוב לבית שלהם, אבל אז הם לא יכולים לקחת את האוכל מהבית שלו לבית שלהם, אלא אם כן זיכה להן במנותיהם מערב יום טוב. מכיון שזיכה להן אחר במנותיהן, הרי זה כמו מופקד אצלו, כן. אבל בכן אתה רואה שזה לא כרגלי מי שהיו מופקדין אצלו הן. כלומר אתה רואה שזה לא כמו רגלי מופקד. כלומר, ברגע שזה נשאר אצלו, הוא זיכה לאחר, אז אף על פי שבעצם זה כמו מופקדים אצלו, ואף על פי כן כשהם יבואו מותר להם לקחת את זה. אז רואים שזה לא כמו רגלי המופקד אלא כמו רגלי הבעלים, שבעצם הם הבעלים.

📜 הדינים העולים מדף זה

^[דף כב עמוד ב] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧

ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד ב43

ויידא אמר דא שהם כרגלי המפקיד דתנן מי שזימן אצלו אורחים לא יוליכו בידם מנות אלא אם כן זיכה להן אחדאחר במנותיהם מערב יום טוב. מכיון שזיכה להן אחר במנותיהן הרי הם כמופקדים אצל בעל הבית מכאן שהרי הם כרגלי המפקיד ולא כרגלי מי שהיו מופקדין אצלו הן.

ירושלמי ביצה, פרק ה, הלכה ח

מתני': מי שזימן אצלו אורחין ^ה_נג^§אלאלא יוליכו בידם מנות אלא אם כן זיכה להן אחר במנותיהן מערב יום טוב. ^ה_נד^§אין משקין ושוחטין את המדבריות אבל משקין ושוחטין את הבייתות. אלו הן הבייתות הלנות בעיר, מדבריות הלנות באפר.
גמ': תני אלו הן המדבריות אלו שהן יוצאות בפסח ונכנסות ברביעה. אלו הן בייתות הלנות בעיר. °רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5 אומר אלו ואלו ביתיות הם ואם נכנסו לתחום משחשיכה מותרין לשחוט אלא אלו הן מדבריות הגדילות באפר ואינם חוזרות לישוב כלל. אמר רבי זעירהרבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° ממה שאמר °רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5 שאם נכנסו משחשכה מותר לשוחטן הדא אמרה שאף שבאו מחוץ לתחום אינם מוקצה כלי שבא מחוץ התחום לתחום משחשיכה ^ה_נהמותר לטלטלו. אמר רבי שמעון בר כרסנאשמעון בר כרסנא אמורא א״י · דור ה׳שמעון בר כרסנא° בשם רבי אחארב אחא אמורא א״י · דור ד׳רב אחא°: ובלבד בד' אמות. כהדא גמלייל זוגא אוקריה כיבד אותו חד סרקיי ישמעלי כמהין מין פטריות שברור שלא נקטפו ביום טוב. אתא שאל לרבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון° בן יונה אמר לו: קבלין בגו מגירייןמיגירין דידך תקבל אותם בתוך ביתך ואוכלין בד' אמות.

📖 באר משה — דף כב עמוד ב

פרק ה' הלכה ח', אומרת המשנה מי שזימן אצלו אורחין יוליכו בידם מנות אלא אם כן זיכה להן אחר במנותיהן מערב יום טוב, כמו שמענו. אין משקין ושוחטין את המדבריות. כן, כלומר אסור להשקות. הסיבה שמשקין ושוחטין, אז בבבלי כתוב שזה דרך. כלומר, אם משקין את הבהמה אז העור שלה מתפשט ויותר קל להפשיט אותו. ויש אומרים שזה גם כן מונע סריחות, אבל בכל אופן זה הדרך הייתה תמיד להשקות ורק אחרי זה לשחוט. אז אין משקין ושוחטין את המדבריות אבל משקין ושוחטין את הבייתות. אלו הן הבייתות הלנות בעיר. כן, כלומר מה זה בייתות? אלו שלנות בעיר. מדבריות זה לנות באפר, כלומר במרעה.

אומרת הגמרא, אלו הן המדבריות אלו שהן יוצאות בפסח ונכנסות ברביעה. כלומר, אם נכנסו בפסח, כן, יוצאות בפסח וחוזרות בתחילת הגשמים. ואלו הן בייתות הלנות בעיר. רבי אומר אלו ואלו נכנסו לתחום משחשיכה מותרין לשחוט, אלא אלו הן מדבריות הגדילות באפר. מה זה המדבריות? הגדלות באפר ואינן חוזרות ליישוב כלל. כלומר, כאלה שלא חוזרות בכלל מהמרעה, נשארות תמיד במרעה, זה נקרא מדבריות. אמר רבי זעירה, ממה שאמר רבי, שאם הן נכנסו משחשיכה מותר לשוחטן עדיין, כלומר למרות שבעצם הן באו מחוץ לתחום, אף על פי כן הן לא מוקצה. הדא אמרה כלי שבא מחוץ התחום לתחום משחשיכה מותר לטלטלו. כן, כלומר לא מוקצה. רבי שמעון בר כרסנא בשם רבי אחא: ובלבד בד' אמות. נכון, מותר, אבל רק בד' אמות, כי בעצם הוא עצמו בא מחוץ לתחום, אז הוא כרגלי הבעלים שלו, במקום שלו אסור לטלטל יותר מארבע אמות.

כהדא, גמליאל זוגא, כלומר חצי, אוקריה כמהין, זה גוי אחד ישמעאלי כיבד אותו בכמהין. אתא שאל לרבי מנא מה יעשה איתם? אמר לו: קבלין בגו דידך - קבל את זה בתוך הבית שלך, ואוכלין בד' אמות - ותוכל את זה בתוך ארבע אמות, כן, כי אסור לטלטל את זה יותר מארבע אמות.

הדרן עלך פרק משילין וכולא מסכתא דביצה. אם ירצה השם.

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]

42 ה_מב מיי' פ"ה מהל' יום טוב הלכה ט"ז, טור ושו"ע או"ח סי' שצ"ז סעיף ג':

43 ה_מג מיי' פ"ב מהל' מעילה הלכה י"ג:

44 ה_מד מיי' פ"ז מהל' עבודה זרה הלכה י', טור ושו"ע יו"ד סי' קמ"ב סעיף א':

45 ה_מה מיי' פ"ו מהל' נדרים הלכה י"א, טור ושו"ע יו"ד סי' רכ"א סעיף י"ב:

46 ה_מו מיי' פי"ח מהל' שבת הלכה ה':

47 ה_מז מיי' פי"ח מהל' שבת הלכה ה', מיי' פכ"ט מהל' שבת הלכה כ"ו, טור ושו"ע או"ח סי' רצ"ח סעיף ט':

48 ה_מח מיי' פ"ה מהל' יום טוב הלכה י"ד, טור ושו"ע או"ח סי' שצ"ז סעיף י"ד:

49 ה_מט טור ושו"ע או"ח סי' ת"ב:

50 ה_נ מיי' פ"ה מהל' יום טוב הלכה י', טור ושו"ע או"ח סי' ת"א:

51 ה_נא מיי' פ"ה מהל' יום טוב הלכה י"ג, טור ושו"ע או"ח סי' שצ"ז סעיף י"ז:

52 ה_נב מיי' פ"ה מהל' יום טוב הלכה י"ג, טור ושו"ע או"ח סי' שצ"ז סעיף י"ז:

[ע"ב]

53 ה_נג מיי' פ"ה מהל' יום טוב הלכה י"ב, טור ושו"ע או"ח סי' שצ"ז סעיף י"ח:

54 ה_נד מיי' פ"ב מהל' יום טוב הלכה ב', טור ושו"ע או"ח סי' תצ"ח סעיף ג':

55 ה_נה טור ושו"ע או"ח סי' תקט"ו סעיף ה':

הדרן עלך פרק משילין וכולא מסכתא דביצה

הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת ביצה וַהֲדָרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת ביצה וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת ביצה וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: יש נוהגים לחזור 3 פעמים

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא:

הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.
מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי:
יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ:
לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:
אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד:

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת ביצה כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם":

קדיש בנוסח אשכנז / ספרד

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן:
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּ‏רַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן:

קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח

יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן)

דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן)

לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)

תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)

ויש נוהגים במקום:

יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)

→ פרק רביעי | מסכת ביצה | ←