ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת בבא מציעא/פרק ראשון

הוספת קישורים
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק ראשון – שנים אוחזין[עריכה]

-----------------------------------דף א[עריכה]

ירושלמי מאיר בבא מציעא א


ירושלמי בבא מציעא, פרק א, הלכה א[עריכה]

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף א עמוד א] מתני’: שנים א_אאוחזין בטלית. זה אומר אני מצאתיה, וזה אומר אני מצאתיה. זה א_באומר כולה שלי, וזה אומר כולה שלי. זה ישבע שאין לו בה פחות מחצייה, וזה ישבע שאין לו בה פחות מחצייה ויחלוקו. זה אומר כולה שלי, וזה אומר חצייה שלי, האומר כולה שלי, ישבע שאין לו בה פחות משלשה חלקים. והאומר חצייה שלי, ישבע שאין לו בה פחות מרביע. זה נוטל שלשה חלקים וזה נוטל רביע:


גמ’: תני, אדם שאמר לחבירו תן לי מנה שאתה חייב לי. אמר לו לא היו דברים מעולם. הלך והביא עדים שחייב לו חמשים זוז. רבי חייה רבה רבי חייא רבה° אמר, א_גהודיית עדים כהודיית פיו, וישבע על השאר כמודה במקצת. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, אין הודיית עדים כהודיית פיו שישבע על השאר. אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף א עמוד ב] משנים אוחזין בטלית, למד רבי חייה רובה רבי חייא רבה°. מכיון שתפוש בחצייה, לא כמי שהביא עדים שחצייה שלו, דאנן סהדי דמאי דתפיס דידי הוא, ותימר נשבע ונוטל. אוף הדא דמייא לה. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, אם מזו אתה מבקש ללמוד לחייב שבוע למי שעדים מעדים אותו שחייב במקצת הטענה, כמו שחייבה תורה שבוע למודה במקצת הטענה, מכאן אי אתה יכול ללמוד. ששבועת תקנה היא זו שתקנו חכמים, כדי שלא ילך כל אחד ויתקוף טליתו של חבירו ויאמר שלי היא. תנן, זה ישבע שאין לו בה פחות מחצייה, וזה ישבע שאין לו בה פחות מחצייה ויחלוקו. רבה בר ממל רבה בר ממל° ורב עמרם רב עמרם° סליקו הן דרב רב (אמורא)° ביניהו למדו מאמר של רב דאמר רב רב (אמורא)°, אין משביעים אותו שכולה שלו כפי טענתו, כיוון שאם כל אחד ישבע שכולה שלו, נמצא שאחד ודאי שקרן, א_דואין מוסרין שבועה לחשוד על הממון. אמר ליה חד לחבריה, אם כך אפילו שום לשון שבועה אין מוסרין לו. שמא ישבע על דבר אחד ויתכוון על דבר אחר, שהרי גם כאשר נשבע שאין לו פחות מחציה, יכול לשקר ולהתכוון שאין לו כלום. כיצד נשבע? אמר רב הונא רב הונא°, משביעים אותו, א_השבועה שיש לי בה, ואין לי בה פחות מחציה. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°

-----------------------------------דף ב[עריכה]

ירושלמי מאיר בבא מציעא ב


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ב עמוד א] אם מזו שבועת א_ותקנה היא ותני, שנים לוה ומלה שהיו תופסין בשטר. זה אומר שלי ואבד ממני. וזה אומר שלי הוא שפרעתיו לך. יתקיים השטר בחותמיו דמסתמא מהמלוה נפל שכן הלווה ודאי היה קורע אותו מיד כשפרע דברי °רבי רבי יהודה הנשיא. °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר יחלוקו ככל ממון המוטל בספק. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, הכל הולך אחר א_זהתפוס בעדים. אמר רב חסדא רב חסדא°. אין שמעתוניה אם שמעתה שרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אמר כך שאם היה אחד התפוס בעדים הוא זוכה בשטר. אתיית כ°רבי שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל דאמר יחלוקו. אבל ל°רבי רבי יהודה הנשיא לעולם השטר של המלוה. תני, זה אומר כולה שלי זה אומר חצייה שלי וזה אומר שלישה שלי. האומר כולה שלי ישבע שאין לו בה פחות מחציה האומר חצייה שלי ישבע שאין לו בה פחות מרביע. והאומר שלישה שלי ישבע שאין לו בה פחות משתות. א_חכללו של דבר, אינו נשבע אלא על חצי טענתו. זה ייטול חצי טענתו וזה ייטול חצי טענתו והראשון את השאר

ירושלמי בבא מציעא, פרק א, הלכה ב[עריכה]

מתני’: היו א_טשנים רוכבין על גבי בהמה. או שהיה אחד רכוב ואחד מהלך. זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי זה ישבע שאין לו בה פחות מחצייה, וזה ישבע שאין לו בה פחות מחצייה ויחלוקו. בזמן שהן מודין או שיש להן עדים, חולקין שלא בשבועה:


גמ’: אמר רב הונא רב הונא°. תניי תמן, אשה שהיתה רכובה על גבי בהמה ושנים מנהיגין אותה ואמרה אילו עבדי והחמור והמשאוי שלי. וזה אומר, זו אשתי וזה עבדי והחמור והמשאוי שלי. וזה אומר, זו אשתי וזה עבדי והחמור והמשאוי שלי. כיוון שאין עדים לאחד מהם, א_יצריכה גט משניהם שמא הם דוברי אמת, וצריכה לשחרר את שניהן שמא היא דיברה אמת. ושניהן משחררין זה את זה שמא אחד מהם דיבר אמת. בחמור ובמשאוי שלשתן שוין

ירושלמי בבא מציעא, פרק א, הלכה ג[עריכה]

מתני’: א_יאהיה רכוב על הבהמה וראה את המציאה ואמר לחבירו תנייה לי. ונטלה ואמר אני זכיתי בה, זכה בה. אם משנתנה לו אמר, אני זכיתי בה בתחילה, לא אמר כלום:


גמ’: המגביה מציאה לחבירו האם זכה חבירו? אמר רבי יצחק רבי יצחק°. מהדא הילכתא, לית שמע מינה כלום, לא מראשה ולא מסיפה.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ב עמוד ב] דבראשה תנן, היה רכוב על גבי בהמה וראה את המציאה ואמר לחבירו תניה לי. נטלה ואמר אני זכיתי בה, זכה בה. טעמה שאמר תניה לי הא אילו אמר זכה לי, זכה. משמע שהמגביה מציאה לחבירו זכה חבירו. ובסיפה תנן, אם משנתנה לו אמר, אני זכיתי בה בתחילה, לא אמר כלום. טעמה שנתנה לו, הא אם לא נתנה לו, אף שאמר לו זכה לי לא קנה. משמע שהמגביה מציאה לחבירו לא זכה חבירו. הוי לית שמע מינה כלום לא מרישא ולא מסיפא

ירושלמי בבא מציעא, פרק א, הלכה ד[עריכה]

מתני’: א_יבראה את המציאה ונפל לו עליה, ובא אחר והחזיק בה. זה שהחזיק בה זכה בה. א_יגראה אותן רצין אחר המציאה, אחר צבי שבור, אחר גוזלות שלא פיריחו, ואמר זכת לי שדי, זכת לו. היה צבי רץ כדרכו, או שהיו הגוזלות מפריחין, ואמר זכת לי שדי, לא אמר כלום:


גמ’: אמר ריש לקיש ריש לקיש° אמר אבא כהן ברדלייה אבא כהן ברדלייה°. א_ידאדם זכה במציאה בתוך ד' אמות שלו. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, והוא שתפול לתוך ידו שיקח אותה לבסוף. מתניתא פליגא על ריש לקיש ריש לקיש° דתנן, א_טונטל מקצת הפיאה וזרק בשאר אין לו בה כלום. אמר תיפתר בשלא אמר יזכו לי בד' אמות שלי. ואף לדעה שארבע אמות קונות אפילו שלא אמר כאן לא קנה. דבזה שזרק מקצת פאה על השאר, גילה דעתו שרצה לקנות בזריקה ולא בקנין ד' אמות שתיקנו לו חכמים, וזריקה עצמה אין בה כלום. אמור דבתרה. נפל עליה ופרס טליתו עליה, מעבירין אותו ממנה. עוד היא בשלא אמר יזכו לי בד' אמות שלי. שמזה שנפל או פרס טליתו גילה דעתו שרוצה לקנות בנפילה, ולא בקנין ד' אמות שתיקנו לו חכמים. ונפילה עצמה אין בה כלום והתני רבי חייה רבי חייא רבה°, שנים שהיו מתכתשין בעומר. ובא עני וחטפו מלפניהן, זכה בו. עוד היא בשלא אמר יזכו לי בד' אמות שלי. דבזה שהיו רבים ביניהם, גילו דעתם שרוצים לקנות בהגבהה או במשיכה, ולא רצו לקנות בקנין ד' אמות. והתנינן, ראה את המציאה ונפל עליה, ובא אחר והחזיק בה. זה שהחזיק בה זכה בה?

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

6 א_ו מיי' פ ט' מהל' טוען הלכה ז', סמ"ג עשין צה :

7 א_ז טור ושו"ע חו"מ סי' ס"ה סעיף ט"ו:

8 א_ח טור ושו"ע חו"מ סי' קל"ח סעיף ב':

9 א_ט מיי' פ ט' מהל' טוען הלכה ז', טור ושו"ע חו"מ סי' קל"ח סעיף א':

10 א_י מיי' פ"י מהל' גירושין הלכה א'-הכל:

11 א_יא מיי' פ י"ז מהל' גזלה ואבדה הלכה ב', טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ט סעיף ו', סמ"ג עשין עד :


[ע"ב]

12 א_יב מיי' פ י"ז מהל' גזלה ואבדה הלכה א', טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ח סעיף א', סמ"ג עשין עד :

13 א_יג מיי' פ י"ז מהל' גזלה ואבדה הלכה י"א, טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ח סעיף ד', סמ"ג עשין עד :

14 א_יד מיי' פ י"ז מהל' גזלה ואבדה הלכה ח', מיי' פ"ד מהל' זכיה ומתנה הלכה ט', טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ח סעיף ב', טור ושו"ע חו"מ סי' רמ"ג סעיף כ"ב, סמ"ג עשין עד :

15 א_טו מיי' פ"ב מהל' מתנות עניים הלכה י"ח, סמ"ג לאוין רפד  :


-----------------------------------דף ג[עריכה]

ירושלמי מאיר בבא מציעא ג


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ג עמוד א] עוד היא בשלא אמר יזכו לי בד' אמות שלי. דכשנפל עליה, גילה דעתו שרוצה לקנות בנפילתו ולא בד' אמות. והתנינן, היתה עומדת ברשות הרבים וזרק לה גט. אם א_טזקרוב לה בתוך ד’ אמות, מגורשת. קרוב לו, אינה מגורשת. מחצה למחצה, מגורשת ואינה מגורשת. משמע שד' אמות קונות, וקשה לרבי יוחנן רבי יוחנן°. אמר חזקיה חזקיה בן רבי חייא° בשכר הליבלר  הסופר היא מתניתא. דמי שנפל קרוב לו ויכל לשומרו חייב באחריותו. ואם אבד וצריך לכתוב גט אחר הוא צריך לשלם לסופר. ואם ספק למי היה קרוב יותר שניהם משלמים לסופר. התיבון. והכתיב (דברי הימים א כ"ב, י"ד) ואני בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף, וכסף אלף אלפים ככרים, ולנחושת ולברזל אין משקל, כי לרוב היה, ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף והיכי? אם בנתונין בתוך ידו, עשיר הוא. אי בשאינן נתונין לתוך ידו, יש אדם מקדיש דבר שאינו שלו. הוי אומר, בנתונין בתוך ד' אמות שלו. דיכול להקדישם דהוו ברשותו, ואמר בעניי, כי לא היו בידו ממש. מכאן שד' אמות קונות וקשה לרבי יוחנן רבי יוחנן°.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ג עמוד ב] אמר רבי אבין רבי אבין°. מהו בעוניי? שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם. דבר אחר. שהיה מתענה ומקדיש סעודתו לשמים. תני, האומר יזכה לי ביתי במציאה שנפלה לתוכה ולא ידע בה, לא אמר כלום. יצא שם למציאתו וידע בה, דבריו קיימין. כהדא. אריסיה דרבי אבא בר מינא רבי אבא בר מינא°, סליק לדיקלא  טיפס על דקל בחצר דרבי אבא רבי אבא°. אשכח גוזלין ונסתון  נטלם. אזל שאיל לרב רב (אמורא)° האם שלו הם או שזכתה חצרו של רבי אבא רבי אבא°. לא אמר לו כלום. אזל והחזירם לרבי אבא בר מינא רבי אבא בר מינא°. אמר רבי אבא בר מינא רבי אבא בר מינא°. קשייא לן הויתא חזר את היונים הבוגרים שכבר נודע לנו עליהם צריך אתה להחזיר ותייתר ממציאתו הייתר הקטנים שלא ידענו בהם הרי הם כמציאה וזכה בהם

-----------------------------------דף ד[עריכה]

ירושלמי מאיר בבא מציעא ד


ירושלמי בבא מציעא, פרק א, הלכה ה[עריכה]

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ד עמוד א] מתני’: א_יזמציאת בנו ובתו הקטנים, ועבדו ושפחתו הכנענים, א_יחומציאת אשתו, הרי אילו שלו. א_יטמציאת בנו ובתו הגדולים, ועבדו ושפחתו העברים, מציאת אשתו שגירשה אף על פי שלא נתן לה כתובתה, הרי אילו שלהן:


גמ’: תנן, מציאת בנו ובתו הגדולים, הרי אילו שלהן. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, א_כבשאינן טפולין לאביהן. אבל אם היו טפולין לאביהן, מציאתן שלו. ריש לקיש ריש לקיש° אמר. אין אדם זוכה לחבירו במציאה, דהמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו. ואפילו אם היו סמוכים על שולחנו, המציאה שלהם. אמר רב אילא רב אילא°, לא דאמר ריש לקיש ריש לקיש° בפירוש דאין אדם זוכה לחבירו במציאה, אלא מתוך דבריו אפשר להבין כך. דקשיא ליה על הדא, דתני רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°, השוכר את הפועל לעשות בכל מלאכה, מציאתו לבעל הבית. אמר ריש לקיש ריש לקיש°, אדם שיש לו רשות לחזור בו בכל רגע שהפועל יכול לחזור מהשכירות, תהא מציאתו לרבו? והרי מדובר שכבר הגביה את המציאה ואף על פי כן אומר ריש לקיש ריש לקיש° שכיוון שהפעל יכול לחזור בו מהשכירות, המציאה שלו. משמע דאין אדם זוכה לחבירו במציאה. מה בין עבדו ושפחתו העברים, לעבדו ושפחתו הכנענים? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. א_כאעבדו ושפחתו העברים, הואיל ואינו רשאי לשנותו ממלאכתו, מציאתו לעצמו. עבדו ושפחתו הכנענים הואיל ורשאי לשנותן ממלאכתן, מציאתן לרבן. התיבון הרי אשתו שאינו רשאי לשנות ממלאכתה ומציאתה שלו? דתנינן תמן, כופה לעשות א_כבבצמר, ואינו כופה לעשות בדבר אחר. רבי אבא בר מינא רבי אבא בר מינא° ורבי יסא רבי אסי° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, טעם אחר באשה. מה טעם אחר באשה? רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° אמר מפני הקטטה. רבי ייסה רבי אסי° אומר, שלא תהא מברחת נכסיי בעלה ואומרת מציאה הוא. התיבון, מצאה בעדים למה הבעל זוכה בהם? הרי לא קיים הטעם של מברחת נכסי בעלה לא אסרו זה אלא מפני זה. מציאת אשתו שגירשה אף על פי שלא נתן לה כתובתה, הרי אלו שלה. אמר רבי יוסנא רבי יוסנא° בשם °רבי אחא רבי אחא (תנא). אדם שגירש אשתו ולא נתן לה כתובתה, חייב במזונותיה עד שיתן לה פרוטה אחרונה. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. מתניתא אמרה כן דתנן, מציאת אשתו שגירשה אף על פי שלא נתן לה כתובתה, מציאתה לעצמה. פשיטא שהרי גרשה ואמר רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°, שלא תאמר, הואיל א_כגוחייב במזונותיה עד שיתן לה פרוטה האחרונה, תהא מציאתה שלו. לפום כן צריך מתניתא

ירושלמי בבא מציעא, פרק א, הלכה ו[עריכה]

מתני’: מצא שטרי חוב. אם יש בהן אחריות נכסים, לא יחזיר. אם אין בהן אחריות נכסים, יחזיר מפני שאין בין דין נפרעין מהן אפילו מבני חורין, דברי °רבי מאיר רבי מאיר. וחכמים אומרים,א_כד בין כך ובין כך לא יחזיר. מפני שבית דין נפרעין מהן. דאחריות טעות סופר ואפילו אם לא כתוב בשטר אחריות נכסים הרי זה כאילו כתוב שודאי הסופר טעה ולא כתב

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ד עמוד ב]

גמ’: תני שמואל שמואל (אמורא)° בשם °רבי מאיר רבי מאיר, שטר שיש בו אחריות נכסים, גובה ממשועבדים. ושאין בו אחריות נכסים, אינו גובה לא ממשעבדים ולא מבני חרין. על דעתיה ד°רבי מאיר רבי מאיר, לאי זה דבר הוא מחזיר? לצור על פי צלוחיתו. רב רב (אמורא)° אמר, יורש כמשועבד. כשם שמילוה בעדים אינה נגבית ממשועבדין, כך אינה נגבית מן היורשין. דיורש כלוקח. שמואל שמואל (אמורא)° אמר אפילו אם כתב לו כל נכסי משועבדים אפילו מה דאיקני. אם קנה ומכר, הבעל חוב אינו גובה מהן, הא מבני חרי שיש לו גבי אפילו במלוה על פה. הכא את אמר אפילו מלווה על פה גובה מבני חורין, והכא את אמר בשם °רבי מאיר רבי מאיר ששטר שאין בו אחריות נכסים, אינו גובה אפילו מנכסים בני חורין? לא דמי מי ששיעבד מקצת שכשכתב שטר גילה דעתו שרוצה שהשיעבוד יהיה על פי השטר אבל השטר פסול שלא נכתב כראוי לפיכך אפילו מבני חורין לא יגבה בו למי שעשה מלוה על פה שלא שיעבד כל עיקר. שגובה על פי העדים מנכסים בני חורין. תנן, המוצא שטרי חוב, אם יש בהם אחריות נכסים, לא יחזיר. מאי טעמא?אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, שאני אומר, כתב ללוות ולא לווה.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

17 א_יז מיי' פ י"ז מהל' גזלה ואבדה הלכה י"ג, טור ושו"ע חו"מ סי' ע"ר סעיף ב', סמ"ג עשין עד :

18 א_יח מיי' פ י"ז מהל' גזלה ואבדה הלכה י"ג, מיי' פ י"ב מהל' אישות הלכה ג', מיי' פ כ"א מהל' אישות הלכה א', טור ושו"ע חו"מ סי' ע"ר סעיף ב', טור ושו"ע אה"ע סי' ס"ט סעיף ג', טור ושו"ע אה"ע סי' פ"ד, סמ"ג עשין עד , סמ"ג עשין מח :

19 א_יט מיי' פ י"ז מהל' גזלה ואבדה הלכה י"ג, טור ושו"ע חו"מ סי' ע"ר סעיף ב', סמ"ג עשין מח :

20 א_כ מיי' פ י"ז מהל' גזלה ואבדה הלכה י"ג, טור ושו"ע חו"מ סי' ע"ר סעיף ב', סמ"ג עשין מח :

21 א_כא מיי' פ ט' מהל' שכירות הלכה א', מיי' פ י"ז מהל' גזלה ואבדה הלכה י"ג, טור ושו"ע חו"מ סי' ע"ר סעיף ג', סמ"ג עשין מח :

22 א_כב מיי' פ כ"א מהל' אישות הלכה א', טור ושו"ע אה"ע סי' פ' סעיף א', סמ"ג לאוין פא  :

23 א_כג טור אה"ע סי' צג:

24 א_כד מיי' פ י"ח מהל' גזלה ואבדה הלכה א', טור ושו"ע חו"מ סי' ס"ה סעיף ו', סמ"ג עשין עד :


[ע"ב]


-----------------------------------דף ה[עריכה]

ירושלמי מאיר בבא מציעא ה


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ה עמוד א] אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, אם היה הלווה מודה, הרי זה יחזיר. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, אם הוחזק השטר ביד המלוה שהיה מקויים, הרי זה יחזיר שאין מקיימים שטר בבית דין אלא אחר ההלוואה. ותליתהון מתברן  על שלושתן יש פירכה. דתנן, וחכמים אומרים, בין כך ובין כך לא יחזיר. משמע שהסיבה שלא יחזיר אינה בגלל שחוששים שמא כתב ללוות ולא לווה, אלא כדאמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, מפני קנוניה. אמר רבי יסא רבי אסי° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, אם א_כההיה זמנו יוצא לבו ביום, יחזיר. שאין זה מצוי ולא שייך חשש שיטרוף לקוחות שלא כדין וגם אין חוששים שפרע לו חובו בו ביום

ירושלמי בבא מציעא, פרק א, הלכה ז[עריכה]

מתני’: מצא גיטי נשים, ושיחרורי עבדים, דייתיקי מתנה ושוברין, הרי זה לא יחזיר. שאני אומר כתובים היו, ונמלך עליהם שלא ליתנן:


גמ’: והא תני, מצא גיטין וכתובות הרי זה יחזיר? הכא במאי עסקינן דמצא גט ושטר כתובה קרוע בקרע בית דין בצידו. דהכתובה היא ראיה שנתגרשה והגט שלה. שחזקה אין אדם נותן כתובה אלא אם כן גרש. שטר שלוה בו ופרעו, לא יחזור ויגבה בו, מפני שמירע כוחן של לקוחות. אמר רבי יסא רבי אסי° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, ואפילו לבו ביום. רבי זירא רבי זירא° בעא קומי רבי יסא רבי אסי°. הכא את אמר אפילו לבו ביום לא יחזור ללות בו שנמחל שיעבודו, והכא בהלכה הקדמת את אמר אם זמנו יוצא לבו ביום יחזיר. ניחוש שמא חייש לפשיטא דספרא  רצה לחסוך את התשלום לסופר וישתמש בשטר להלואה חדשה. אמר ליה, אדם מצוי ללות ולפרוע לבו ביום, ואין אדם עשוי ללוות לפרוע ולחזור וללות בו ביום לכן לא חוששים ויחזיר. רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° בעא קומי רבי יסא רבי אסי°. הוא הזמן, והן העדים, והוא המלוה, מה שייך מפני שמרע כוחן של לקוחות? אמר ליה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ה עמוד ב] שלא נשתעבדו נכסים. שהרי העדים מעידים על החוב הראשון והוא כבר נמחל ועל השני לא חתמו. ויש אומרים משום שלא חתמו העדים על אותה המלוה. שהרי העדים חתמו על ההלוואה הראשונה שנפרעה. ועל ההלאה השניה לא חתמו והוי שטר מזויף

ירושלמי בבא מציעא, פרק א, הלכה ח[עריכה]

מתני’: א_כומצא איגרות שום שבית דין שם את הנכסים של הלוה עבור המלווה, ואיגרות מזון שהתחייב לזון את בת אשתו, ושטרי חליצה ומיאונין, ושטרי בירורין זה בורר לו דיין אחד וזה בורר לו אחד ושניהם בוררים שלישי, וכל מעשה בית דין, הרי זה יחזיר. א_כזמצא בחפיסה או בגלוסקמא, א_כחתכריך של שטרות אחד כרוך על השני או אגודה של שטרות כולם כרוכים יחד, הרי זה יחזיר. וכמה היא אגודה של שטרות? שלשה קשורין זה בזה. °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר. א_כטאחד לווה משלשה, יחזיר ללוה. שלשה לווין מאחד, יחזיר למלוה. א_למצא שטר בין שטרותיו ואין ידוע מה טיבו, יהא מונח עד שיבא אליהו. אם יש עמהן סימפון שטר שמעיד שהשטר או חלקו פרוע, יעשה מה שבסימפון:


גמ’: אמר רב ירמיה רב ירמיה° בשם רב רב (אמורא)° אם היה עליו אישור

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

25 א_כה מיי' פ י"ח מהל' גזלה ואבדה הלכה ב', טור ושו"ע חו"מ סי' ס"ה סעיף ז', סמ"ג עשין עד :


[ע"ב]

26 א_כו מיי' פ י"ח מהל' גזלה ואבדה הלכה י"ג, טור ושו"ע חו"מ סי' ס"ה סעיף י"ב, סמ"ג עשין עד :

27 א_כז מיי' פ י"ח מהל' גזלה ואבדה הלכה ג', טור ושו"ע חו"מ סי' ס"ה סעיף ט':

28 א_כח מיי' פ י"ח מהל' גזלה ואבדה הלכה א'-הכל, טור ושו"ע חו"מ סי' ס"ה סעיף י':

29 א_כט מיי' פ י"ח מהל' גזלה ואבדה הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' ס"ה סעיף י"א:

30 א_ל מיי' פ ט"ז מהל' מלוה הלכה י"א, טור ושו"ע חו"מ סי' ס"ה סעיף א', סמ"ג עשין צד :


-----------------------------------דף ו[עריכה]

ירושלמי מאיר בבא מציעא ו


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ו עמוד א] הדיינין שהיה השטר מקוים, הרי זה יחזיר למלוה. רבי חמא אבוי דרבי הושעיה רבי חמא אבוי דרבי הושעיה° אמר. אשלי גדולי דיינין שבגליות, כגוזלי הקטנים דיינין שבארץ ישראל. ויש אומרים שלקיום השטר קראים בבל אשלי הדיינים. ובארץ ישראל זה נקרא גזלי הדיינים רב המנונא רב המנונא° אמר. נכתבה אונו השטר באחד בניסן וניתן הכסף בעשרה בניסן. צריכין לכתוב, אף על פי שכתבנו כתב באחד בניסן, כן נגמר שיתן הכסף בעשרה בניסן ויכול לגבות ממשועבדים רק משעת נתינת ההלואה. אמר רב ירמיה רב ירמיה° בשם רב רב (אמורא)° א_לאסימפון שיוצא מתחת ידי המלוה בכתב ידי המלוה, פסול. שאני אומר, מתעסק היה בשטרותיו. ואולי הכין שובר למקרה שיבוא הלווה לפרוע את חובו. הא מתחת ידי אחר אדם שלישי לא הלוה ולא המלווה, כשר. אמר רבי יצחק בר נחמן רבי יצחק בר נחמני° בשם שמואל שמואל (אמורא)°. לעולם אין סימפון כשר, עד שיצא מתחת ידי הלוה, בכתב ידי המלוה אבל אצל אדם שלישי אינו כלום. והתניא שהיתומים נשבעים, א_לבשלא פיקדנו אבא. ושלא אמר לנו אבא. ושלא מצינו שטר בין שטרותיו ששטר זה פרוע. הא אם נמצא שובר, פרוע. אף שאביהם הוא המלוה והשובר אצלו. מאי כדון? אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°. תיפתר, כגון הדא דייתיקי שכתב שובר בתוך צוואתו. שאין אדם מצוי לפגם דייתיקן שלו, ולכן עושים כפי שכתוב בשובר

הדרן עלך פרק שנים אוחזין

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_בבא_מציעא/פרק_ראשון&oldid=2817047"