שולחן ערוך חושן משפט סה יח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך חושן משפט · סה · יח · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב קצות החושן באר הגולה

שולחן ערוך

המוצא שובר בשוק בזמן שהמלוה מודה שנתנו ללוה יחזיר ללוה אינו מודה לא יתננו לא לזה ולא לזה ואם נמצא ביד המלוה שובר על א' משטרותיו שהוא פרוע אינו כלום לגרוע כח השטר אפי' אם הוא כתב יד הלוה או המלוה עצמו אא"כ שהשטר שהשובר כתוב עליו מונח בין שטרותיו הקרועים אע"פ שהוא אינו קרוע מ"מ איתרע וסמכינן אשובר אפי' אין על השובר עדים אבל לא נמצא עליו שובר אע"פ שנמצא בין שטרות קרועים לא גרע וגובין בו ואם עדים חתומים על השובר שנמצא ביד המלוה ישאלו העדים אם יודעים שהשטר פרוע יעשו על פיהם ואם אינם יודעים או שאינם לפנינו אינו כלום ואם הוא מקוים כשר:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

בזמן שהמלוה מודה כו':    דוקא נקט המלוה מודה דאז ליכא למיחש לקנוניא דבעי לאפקועי חובו ממי שהוא חייב לו גם זה מטעם הנ"ל בסקי"ט דכיון שיש לפנינו שובר כשר מסייע להודאתו לא חששו אלא היכא דאיכ' ודאי פסידא דב"ח כמ"ש לק' סי' פ"ו ס"ה (עמ"ש ל' ר"ס מ"ז) אבל אם הלוה מודה שעדיין לא פרע אין מחזירין אותו להמלוה כיון דאיתרע בנפילה חיישינן לקנוניא דבעי לאפקועי מלקוחות שקנו מהלו' וכמ"ש לעיל ס"ו ע"ש ועד"ר:

אינו כלום וכו':    דאמרינן המלוה הכינו ליתן להלו' כשיפרע לו ועדיין לא פרעו ומיד המלוה נפל ול"מ היכא דהשובר הוא כתיבת יד סופר אחר דפשיט' דאיכ' למימר הכי דמימר אמר שמא בעת שיבא הלוה לפרוע לי לא יזדמן לי סופר והשט"ח אין בידי ליתנו לו ויעכב זה מעותי אלא אפי' הוא כתב יד המלוה או הלוה דבידם הוא לכתבו בעת שיפרע כמו שכתבו עתה אפי' הכי אמרינן שמא הכינו המלוה באמרו שמא בין השמשות יזדמן לי הלוה לפרוע ולא יהיה אז עת לכתוב השובר וגם כשהוא כתב יד הלוה אמרינן דכתבו ונתנו ביד המלוה לחתום עליו כדי שיתננו לו מיד כשיתן לו המעות כי הוא רוצה לפטור מחובו וק"ל:

אפי' אין על השובר עדים:    עפ"ר שם הוכחתי דר"ל דגם אין עליו חתימת יד המלוה (וגם זה נכלל במ"ש שאין עליו עדים דחתימת ידו כעדים דמי) ומ"מ כיון דאיכ' תרתי לריעות' שנמצ' השטר חוב בין הקרועין וגם איכא שובר מחזקינן ליה בחזקת פרוע ואף שיש בשטר נאמנות ב"ת כן כ' ב"י וד"מ סכ"ה:

לא גרע וגובין בו:    ר"ל אף יורשיו ומ"ה כתב לשון וגובין וכן כתב בטור בהדיא בסכ"ה ואף שבב"י כתב דבה"ת כתב פלוגת' בזה מ"מ סיים וכתב דרבינו תפס כסבר' ראשונה והטעם דכל שנמצ' בבית המלוה הוא בחזקתו ואמרינן איתרמי שנתערב בין הקרועים:

ואם עדים חתומים כו':    פי' הא דאמרי' דשובר הנמצא ביד המלוה אינו כלום דאמרינן המלוה הכינו כו'. היינו דוקא כשהוא בלא עדים אבל אם עדים חתומים עליו ישאלו אותן:

ואם הוא מקוים כשר:    דאין מדרך המלוה לקיים שובר כ"א הלוה ואמרינן דכבר פרעו ולקח השובר מיד המלוה ונתנו לקיימו וחזר והפקידו ביד המלוה:

ש"ך - שפתי כהן

(מט) בזמן שהמלוה מודה כו'. כתב הסמ"ע וזה לשונו דוקא נקט המלוה מודה דאז ליכא למיחש לקנוני' דבעי לאפקועי חובו ממי שהוא חייב לו גם זה מטעם הנ"ל בס"ק י"ט דכיון שיש לפנינו שובר כשר מסייע להודאתו לא חששו אלא היכא דאיכא ודאי פסידא דב"ח כמ"ש לקמן סימן פ"ו ס"ה (ועמש"ל ר"ס מ"ז) אבל אם הלוה מודה שעדיין לא פרע אין מחזירים אותו להמלוה כיון דאיתרע בנפילה חיישינן לקנוני' דבעי לאפקוע' מלקוחות שקנו מהלוה וכמ"ש לעיל ס"ו עכ"ל ואין דבריו נכונים מתחלתן ועד סופן מ"ש לקנוני' דבעי לאפקועי חובו כו' ודאי ליתא דלקנוני' זו ודאי ליכא למיחש אפי' היה ודאי פסידא דב"ח דהא אי בעי המלוה הוה קרע ליה לשטר או קלייה או מצנע ליה (וגם דברי הב"ח סעיף כ"ג אינם מחוורים בזה) וגם מ"ש מטעם הנ"ל בס"ק י"ט כבר השגתי עליו לעיל סעיף ז' ס"ק כ"ב ועוד דבש"ס פ"ק דמציע' סוף דף י"ט הקשו ע"ז דניחוש שמא מכר השטר ותירצו שהרי יכול למחול השטר בכל עת וכדלקמן סי' ס"ו סעיף כ"ג וה"ט שייך נמי הכא למ"ד שיכול למחול חף נגד ב"ח שלו וכמ"ש לעיל סי' מ"ז. גם מ"ש אבל אם הלוה מודה כו' אין מחזירים כיון דאיתרע בנפילה כו' הוא תמוה דאדרבא כיון שהשובר איתרע בנפילה כ"ש שהשטר בתקנ' הוא ובשטר לא איתעבד ריעותא ואמאי ניחוש לקנוניא תדע דהא מ"מ השטר הוא אצל המלוה ומנין ידעו הלקוחות של לוה מהשובר ועוד כשהמלוה מודה מחזירים ללוה ולא חיישי' שהלוה יחזירנו למלוה או יקרענו ואין לומר דכשמחזירים ללוה קורעים השטר דא"כ לא הל"ל יחזיר ללוה אלא הל"ל מחזירים השטר ללוה אלא משמע דמיירי שאין השטר לפנינו ועוד דבש"ס ופוסקים מוכח להדיא הכי מדשקיל וטרי דניחוש שמא מכרה הכתובה ומשני שיכול למחול לאביי הוא דמשני בששטר כתובה לפנינו אלמא דמחזירים בשובר בלא כתובה אלא ודאי כמ"ש (והא דנקט הטור בזמן שהמלוה מודה כו' לאו למעוטי לוה מודה אתא אלא אדרבה מלוה מודה אצטריך דסד"א שמא מכר השטר וכדאיתי בש"ס ע"ש) וגם הב"ח ס"ל בזה בסוף דבריו כמו שכתבתי אך שבחנם נסתפק מתחלה בזה דהדבר ברור כמ"ש:


(נ) אינו מודה כו'. איירי שאין השובר מקויים אלא שאפשר לקיימו כגון שהב"ד מכירים החתימות או אפשר לקיימו בא' מן הדרכים שנתבאר בסי' מ"ו דאי במקויים ממש דהיינו שנכתב הקיום בשובר פשיטא דאפילו אין המלוה מודה יחזיר ללוה דאפי' היה ביד המלוה כשר וכדלקמן ואם אי אפשר לקיימו אפי' היה ביד הלוה אינו כלום אלא כדפי':


(נא) אינו כלום. אפי' עדים חתומים על השובר ואפשר לקיים חתימתן ובס"ק שאח"ז הבאתי בשם הירושלמי דבשטר מתנה כגון שכתוב בו תנו ר' זוז לפלוני וכה"ג ונמצא אצל בעל השטר מתנה שובר שהוא פרוע השטר מתנה שבידו בטל והא דלא משני בש"ס דילן הכי היינו משום דמשמע לש"ס דילן דמסתמא מתני' מיירי בכל השטרות גם הבעל העיטור הביא הירושלמי:


(נב) אפי' אם הוא כתב יד הלוה. בבעה"ת שער נ"ג סוף ח"ג כתב שהר"י ברצלוני נסתפק כשהוא כתב יד הלוה והבעה"ת הכריע דאינו כלום והמעיין שם יראה שאין הכרעתו מוכרחת ואני מצאתי בירושלמי ספ"ק דמציעא מבואר שם להדיא דבכתב יד הלוה השובר כשר והכי איתא התם רב ירמיה בשם רב סמפון שיוצא מתחת ידי מלוה בכתב יד המלוה פסול אני אומר מתעסק היה בשטרותיו הא מתחת ידי אחר כשר ר' יצחק בר נחמן בשם שמואל לעולם אין סמפון כשר עד שיצא מתחת ידי המלוה בכתב ידי הלוה והתניא שלא פקדנו אבא ושלא אמר לנו אבא ושלא מצינו בין שטרותיו ששטר זה פרוע הא נמצא פרוע מחי כדון אמר ר' יוסי בר בון תיפתר כגון הדא דייתיקי' שאין אדם מצוי לפגם דייתקין שלו עכ"ל הירושלמי. ונ"ל דה"פ דביד הלוה קרוי שובר וכל שאינו ביד הלוה קרוי סמפון וכמ"ש התוס' ספ"ק דמציעא וס"פ זה בורר וקאמר הא מתחת יד אחר כלומר מתחת ידי שליש כשר ור' יצחק בר נחמן אמר יוצא מת"י שליש נמי פסול (וס"ל כלישנא בתרא דר"נ דס"פ זה בורר ואנן קי"ל כלישנא קמא דהתם דלישנא בתרא איתותב התם ע"ש) ולעולם אין סמפון כשר עד שיצא מתחת ידי המלוה בכתב יד הלוה אבל ליכא למימר דבכת"י הלוה נמי פסול דא"כ מתני' דקתני ואם יש עמהם סמפונות יעשה מה שבסמפונות היכא משכחת לה דהירושלמי לא מוקי כשנמצא בין שטרות קרועים ופריך והתנן שלא פקדנו כו' ששטר זה פרוע הא אם נמצא פרוע מה בכך כיון שיוצא מתחת יד המלוה דודאי מסתמא ליכא למיחש שמא היה שם שובר בכת"י הלוה שיצטרכו היורשים לישבע ע"ז דמהיכי תיתי ניסק אדעתין שהיה שם שובר בכת"י הלוה ומשני תיפתר בדייתיקי כלומר שטר דהתם מיירי בשטר מתנה כגון שכתוב בשטר תנו לו ר' זוז וכה"ג ונמצא שם שובר ששטר זה פרוע שאין אדם מצוי לפגם דייתקין שלו דדוקא שטר חוב שהלוה לו אמרי' מתעסק היה אבל בשטר מתנה כיון שאינו אלא מתנה זהיר בו ביותר ואינו מתעסק לפגם דייתיקין שלו:

שוב ראיתי שגם הבעל העיטור דף כ"ה ע"ג הביא הירושלמי הזה רק שיש שם בדברי ר' יצחק בר נחמן לעולם אין סמפון כשר עד שיצא מתחת ידי המלוה והא תנינן שלא פקדנו כו' וטעות סופר הוא כדמוכח בדברי בעל העיטור גופיה למעיין שם ועוד דא"כ היאך קאמר לעולם אין סמפון כשר כו' הכי הל"ל סמפון שיוצא מתחת יד מלוה כשר ועוד דא"כ הל"ל הך והתנינן כו' לעיל מדברי רב ירמיה ולא מדברי רב נחמן אלא ודאי ט"ס הוא בבעל העיטור וצ"ל לעולם אין סמפון כשר עד שיצא מתחת ידי המלוה בכתב ידי הלוה כמו שהוא בירושלמי שהבאתי וכדפרישית:


(נג) או המלוה. נראה דאדלעיל קאי שנמצא שובר דהיינו שכתוב בל' העדאת עדים ועדים חתומים עליו דאז אמרי' אע"פ שכתב בכתב ידו וא"כ יודע לכתוב מ"מ חשש שמא בין השמשות לא ימצא עדים וכן משמע לפרש הש"ס ע"ש אבל אם הוא כתוב בלשון הודאת עצמו כגון אני מודה ששטר זה פרוע באופן המועיל לקמן ריש סימן ס"ט מהני דלמה לו לכתוב כן כיון שיודע בעצמו לכתוב ודוחק לומר שחשש שמא לא יזדמן לו לכתוב אך מדברי הרמב"ם פט"ז מה' מלוה והביאו המחבר לעיל סי' נ"ו סוף סעיף א' משמע לכאורה דאין חילוק וצ"ע וע"ל סי' פ"א סי"ז ס"ק מ"ד:


(נד) אא"כ שהשטר כו' ורש"י כתב שנ"ל לפרש הא דאמרינן בש"ס נמצא בין שטרות קרועים שנמצא השובר בין שטרות קרועים הלכך איכא למימר שנתקבל החוב והשובר הזה אינו צריך למלוה הזה אלא ללוה והלוה שכח ביד זה לפיכך נתנו זה עם השמרות שאין צריכים לו דאי ס"ד מלוה כתבו להיות מוכן לו כשירצה לוה לפרעו לא היה נותנו עם שטרות שאין צריכים לו עכ"ל וכ"כ בתשובת מהר"א ן' ששון סי' קפ"ה בשם הריטב"א בשם התוס' והבאתיו לקמן בס"ק ס' וכ"כ ר' ירוחם נתיב שלשים חלק א' וז"ל ועוד פשוט ואם יש עמהם סמפונות יעשה מה שבסמפונות והשטרות שנכתבו עליהם הסמפונות בחזקת פרועים וכתבו התוס' כשמצאן בין שטרות קרועין דאם לא כן שמא ציוה לכתבו שיהא מזומן אצלו כשיבא לפרעו עכ"ל וכן מוכרח דעת בעל העיטור שכתב באות שי"ן שובר דף כ"ה ריש ע"ג וז"ל גרסינן בפ' שנים אוחזין סמפון היוצא מיד המלוה אע"פ שכתוב בכתב ידו אינו אלא כמשחק ופסול ואם נמצא בין שטרות קרועין יעשה מה שבסמפונות עכ"ל. ופירוש זה נ"ל נכון בש"ס דקאמר סתמא שנמצא בין שטרות קרועים משמע דאשובר קאי דקמיירי ביה התם דאי אשטר הל"ל שנמצא השטר כו' ועוד דמשני גבי שטרות של יוסף בן שמעון כו' נמי שנמצא בין שטרות קרועין ולא קאמר שנמצאו בוי"ו (ועיין בפ' גט פשוט דף קע"ג ע"א) אלא ודאי אשובר קאי (ומה שפירש"י שם שנמצא השטר בין השטרות פרועין וכל אחד אומר זהו שטר שלי עכ"ל אינו מובן לי אם לא שיש ט"ס בדבריו דהא בע"כ במשולשים בשטר איירי וכדפי' רש"י גופיה שם בדבור שקודם לכן ע"ש) ועוד דמשמע דמשני דנמצא בין שטרותיו מיירי בין שטרותיו הקרועים והתם בשובר מיירי ובהכי ניחא הא דלא משני גבי סמפון שיש עליו עדים שנמצא בין שטרות קרועין משום דהתם לא קתני נמצא בין שטרותיו. ונראה דמיירי דוקא כשיש עדים על השובר והכי משמע בפירש"י שם דהיינו כמו סתם שובר דעלמא ע"ש דאל"כ חספא בעלמא הוא ולא שייך לומר שהיה של לוה והלוה שכחו ביד זה דהאיך יקח הלוה שובר בלא עדים שהוא חספא בעלמא ועיין מ"ש לקמן בס"ק ס"ה:


(נה) בין שטרותיו כו'. עיין בתשו' מהר"א ן' ששון סימן קפ"ה שנסתפק אי בעינן שיהיו כל השטרות קרועין או רובן ככולן ע"ש:


(נו) הקרועין בטור איתא הפרועין ונ"ל שט"ס הוא שהרי כתב אחר כך אע"פ שהוא אינו קרוע כו' וכמ"ש המחבר ואם איתא דגרסי' פרועים הכי הל"ל אע"פ שאינו קרוע מדקאמר אע"פ שהו"א אינו קרוע מכלל דאינך שטרות הם קרועין ועוד דמאי אע"פ שאינו קרוע מהיכי תיתי נימא שיהא קרוע אלא ודאי מיירי שמונח בין שטרות קרועין וס"ד דיהא עדיף כיון שהוא אינו קרוע כמו האחרים קמ"ל כן נ"ל ודלא כב"י וב"ח שגורסים בטור פרועים וע"כ כ' הב"י שנראה שהטור גורס בש"ס פרועים וכן הב"ח דחק לומר דמ"ש הטור בסיפא אע"פ שנמצא בין שטרות קרועים לא גרע כו' לרבותא כ' קרועים וליתא אלא כדפי' מיהו לענין דינא נראה דפרועים הרי הם כקרועין וכן ברמב"ם ס"פ י"ו מהל' מלוה ובה' המגיד שם איתא פרועים במקום קרועין:


(נז) מ"מ איתרע השטר וקרעינן ליה וכן היא בבעה"ת שער נ"ג ח"ב וח"ג וכן משמע להדיא מדברי הרמב"ם ספי"ו מה' מלוה:


(נח) וסמכינן אשובר. בין שהוא ביד המלוה או יורשיו כן הוא ברמב"ם פי"ו מה' מלוה ובעה"ת שעיי נ"ג ח"ג וכן משמע מדברי הט"ו ומשמע אפי' טוען המלוה ברי שאינו פרוע דאילו באינו יודע בלאו הכי השטר בטל כדלעיל סימן נ"ט וכ"כ בעה"ת שער נ"ג ח"ב וז"ל אם המלוה ברור לו שאינו פרוע אפי' נמצא השטר בין שטרות קרועין וידוע לב"ד לא הורע כחו דאימור לא דק ואיתרמויי איתרמי ליה וכן יורשו אם יודע מה טיבו ושאינו פרוע בודאי ה"ז גובה בו בשטר זה שלא הורע כחו אלא כשנמצ' בין קרועין ובסמפון דהתם כיון דאיכ' תרתי לריעות' סמפון ובין קרועין אף על פי שהמלוה או יורשיו טוענים ידענו שאינו פרוע שהשובר לא עשיתיו אלא שיהא מזומן בידי לא מהימנין ליה דאיתרע שטרו ומחזירו ללוה מיד כו' ומסתבר' דכל שטרא דאינו ידוע מה טיבו או שנמצ' בין שטרות קרועין ויש סמפון אע"ג דאית ביה נאמנות איתרע ליה עכ"ל ומביאו ב"י:


(נט) אפי' אין על השובר עדים. זהו מהרמב"ם ואחריו נמשכו הבעה"ת והט"ו ונראה שיצא ליה להרמב"ם כן מדפריך בש"ס ספ"ק דמציעא מסמפון שיש עליו עדים כו' ולא משני כשנמצא השטר בין שטרות הקרועים כדמשני לעיל מיניה אלא ודאי דא"כ קשה מאי אריא יש עליו עדים אפי' אין עליו עדים נמי כשר ומ"מ אין זה הכרח גמור אף להמפרשים שנמצא קחי אשטר דלא קתני סתם נמצא כמו דקתני באינך דלעיל ובזה נדחה ג"כ ההכרח שכתב בס' ג"ת דף שכ"ג סוף ע"ג מדקאמר בש"ס ה"נ מסתברא כו' אילימא דליכא עדים כלל צריכא למימר דאשמועינן דאפי' נמצא בין שטרות קרועים אינו כלום עכ"ד דהתם נמי לא קתני נמצא מיהו הכרח זה בלא"ה אינו כלום דאכתי הוה פשיט' ליה לש"ס דאינו כלום כיון דאין עליו עדים. ולפירש"י שהבאתי בס"ק נ"ד שנמצא קאי אשובר בלא"ה אין הכרחיים אלו כלום ע"ש ואף שכתבתי לקמן ס"ק ס' דלפירש"י ה"ה כשנמצא השטר בין הקרועין איתרע ליה בחזקה זו לבדה הא כתבתי שם דהיינו דוקא גבי יורשיו אבל לא במלוה כשטוען ברי שאינו פרוע וא"כ י"ל דשובר בלא עדים אינו מזיק בזה אלא שמדברי הרמב"ם ובעה"ת נראה להדיא דגם בזה השטר בטל אע"פ שאין על השובר עדים וכן משמע מדברי הט"ו ודבריהם צ"ע למעשה:


(ס) אע"פ שנמצא כו' בין שטרות קרועים לא גרע וגובין בו יורשיו ובעה"ת שער נ"ג ח"ב כתב די"א כיון שנמצא בין שטרות קרועים איתרע שטרא ואין גובין בו ויהא מונח עד שיבא אליהו ובס' גדולי תרומה שם תמה על הי"א אלו דהא רב ספרא מוקי בספ"ק דמציעא מתני' דכל הנשבעין שבועה שלא מצאנו בין שטרותיו של אבינו ששטר זה פרוע בשנמצא בין שטרות קרועים וע"כ אפי' בשאין יודעים מה טיבו עסקינן דהא קתני עלה ר"י ב"ב דאפי' נולד הבן לאחר מיתת האב ה"ז נשבע ונוטל וא"כ מאי אהני ליה שלא נמצא שובר כיון שהשטר הוא בין הקרועין כו' והניח בתימה ולפע"ד לק"מ די"א אלו מפרשים שנמצא השובר בין שטרות קרועין וכמ"ש לעיל ס"ק נ"ד בשם רש"י וכ"כ בתשובת מהר"א ן' ששון סימן קפ"ה בשם הריטב"א בשם התוספות דפירושו שנמצא השובר כו' וה"ה אם נמצא השטר חוב בין השטרות קרועים דמיפסל בחזקה זו לבדה עכ"ל ריטב"א שם וזה ברור:


(סא) לא גרע כו' כבר כתבתי בסמוך די"א דבנמצא בין הקרועים לבדו איתרע שטרא ויהא מונח עד שיבא אליהו ובאמת סברא נכונה היא לפי שטת רש"י וסייעתו שהבאתי לעיל ס"ק נ"ד דמפרשים שנמצא קאי אשובר א"כ כי היכא דבשובר בנמצא בין שטרות קרועים אמרינן דכיון דהשליכו בין הקרועים ודאי לאיבוד השליכו ה"ה בשטר וכבר כתבתי בס"ק נ"ד דשטה זו נראה עיקר בש"ס ע"ש וגם מהר"א ן' ששון בתשובה סי' קפ"ה כתב דזכינו לדין דלפחות לא גבינן ביה ע"ש שפסק כן במעשה שבא לידו. מיהו נראה דהיינו דוקא ביורשי המלוה אבל כשהמלוה חי וטעין ברי שאינו פרוע אע"פ שנמצא השטר בין הקרועים גובה בו וכן משמע להדיא בבעה"ת שגם הי"א אלו מודים בזה ומביאו ב"י ואע"ג דמפירש"י ספ"ק דמציעא שפי' במתני' אם יש עמהן סמפונות מלתא באפיה נפשיה היא המוצא בין שטרותיו שובר שנכתב על אחר משטרותיו כו' משמע מדבריו דכי משני בש"ס כשנמצא השובר בין שטרות קרועין אפילו במלוה הוא מ"מ אין פירש"י מוכרח בזה דכבר כתבתי לעיל ס"ק כ"ה פירוש אחר בזה ועוד דאפי' תימא דבנמצא השובר בין שטרות קרועים אף שהמלוה חי וטוען ברי שאינו פרוע איתרע שטרא מ"מ בשטר שנמצא בין הקרועים לא אמרינן הכי דהא שפיר יוכל המלוה לומר דבשעה שהשליכו בין הקרועים הי' סבור שהוא פרוע וטעה ונזכר עתה שאינו פרוע וכדלעיל סי' נ"ט משא"כ בשובר דלא שייך למימר כן תדע דאל"כ תיקשי הא דהמלוה גובה בשטר ולא יורשיו להי"א אלו שבבעה"ת דהא בכל דוכתא טענינן ליורשים כל מה דאפשר אלא ודאי הכא כיון דמת ולא טען טעיתי במה שהשלכתיו בין הקרועים עומר השטר בחזקת ריעותא דידיה ולא מגבינן ביה ודו"ק:


(סב) וגובין בו. ר"ל אף יורשיו וכמ"ש בטור והיינו אף שאין יודעים אם הוא פרוע והיא כסברא הראשונה שבבעה"ת והכריח הטור כן לפי שטתו שמפרש כהרי"ף והרא"ש ספ"ק דמציעא שנמצא קאי אשטר א"כ מוכח כן מכח אוקמתא דרב ספרא וכמ"ש לעיל ס"ק ס' וכן כתב הט"ו לקמן סימן ק"ח סעיף ה' אבל כשהמלוה חי אינו גובה בו אא"כ טוען ברי שאינו פרוע וכמו שנתבאר:



באר היטב

(מד) מודה:    דוקא נקט המלוה מודה דאז ליכא למיחש לקנוניא דבעי לאפקועי חובו ממי שהוא חייב לו גם זה מטעם הנ"ל כיון שיש לפנינו שובר כשר מסייעו להודאתו לא חששו אלא היכא דאיכא ודאי פסידא דב"ח כמש"ל סי' פ"ו ס"ה אבל אם הלו' מודה שלא פרע עדיין אין מחזירין אותו להמלו' כיון דאיתרע בנפילה חיישינן לקנוניא דבעי לאפקועי מלקוחות שקנו מהלו' כמ"ש בסעיף ו' עכ"ל הסמ"ע והשיג עליו הש"ך דמ"ש לקנוניא דבעי לאפקועי כו' ליתא דודאי לזה לא חיישינן אפי' היה ודאי פסידא דב"ח דהא אי בעי קרע ליה לשטר או קלייה גם מ"ש אבל אם הלו' מודה כו' כיון דאיתרע בנפילה הוא תמוה דאדרב' כיון שהשובר איתרע בנפילה כ"ש שהשטר בתקפו כו' אלא ודאי הא דנקט שהמלו' מודה לאו למעוטי הלו' אתי אלא דאיצטרך למינקט מלוה דסד"א שמא מכר השטר וכדאיתא בש"ס ע"ש עכ"ל (והט"ז הקש' כי המלו' מודה אמאי יחזיר ניחוש שמא כתב ללות בניסן ולא נתנו עד תשרי ובנתיים גבה המלוה קרקע בחובו מהלוה ועכשיו מפיק הלוה להשובר דכתב בניסן ומפקא להאי ארעא שלא כדין וכה"ג פריך הש"ס פ"ק דב"מ לענין גט שחרור כו' ע"ש מה שמיישב בזה.


(מה) לזה:    איירי שאין השובר מקויים רק שאפשר לקיימו בא' מהדרכים שנתבארו בסי' מ"ו דאי במקויים ממש פשיטא דאפי' אין המלוה מוד' יחזור ללוה דאף אם היה ביד המלו' עצמו כשר השובר אם א"א לקיים אפי' הוא ביד הלוה אינו כלום. ש"ך.


(מו) כלום:    ואפילו עדים חתומים על השובר ואפשר לקיים חתימתן ובירושלמי משמע דבשטר מתנה כגון שכתוב בו תנו ר' זוז לפלוני וכה"ג ונמצא אצל בעל השטר מתנ' שובר שהוא פרוע השטר מתנ' שבידו בטל. שם.


(מז) הלו':    והש"ך פסק דבכת"י הלו' השובר כשר ע"ש וכתב עוד דמ"ש המחבר או המלוה כו' היינו בכתוב בלשון העדא' עדים אבל אם כתב בלשון הודאת עצמו באופן המועיל לקמן ריש סימן ס"ט מהני אך בדברי הרמב"ם הביאו המחבר בסי' נ"ו סס"א משמע לכאורה דאין חילוק וצ"ע וע"ל סי' פ"א סי"ז עכ"ל.


(מח) הקרועים:    בתשובת מהר"א ששון סימן קפ"ה נסתפק אי בעינן שיהו כל השטרות קרועין או רובן ככולן ע"ש. ש"ך.


(מט) איתרע:    וקרעינן השטר גם אין חילוק לענין דינא בין קרועין או פרועין. שם.


(נ) וגובין:    כתב הסמ"ע דר"ל אפי' יורשיו והטעם דכל שנמצא בבית המלוה הוא בחזקתו ואמרינן דאיתרמי שנתערב בין הקרועים והש"ך הביא יש פוסקים דס"ל דבנמצא בין הקרועים לבדו איתרע שטרא ויהא מונח כו' וכתב דסברא נכונה היא ע"ש.


(נא) כשר:    דאין דרך המלוה לקיים שובר כ"א הלו' ואמרי' דכבר פרעו ולקח השובר מיד המלו' ונתנו לקיימו וחזר והפקידו ביד המלו'. סמ"ע.



קצות החושן

▲ חזור לראש