שולחן ערוך חושן משפט רסח א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שולחן ערוך חושן משפט · רסח · א · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב קצות החושן באר הגולה

שולחן ערוך

כל מציאה שאמרנו שהיא של מוצאה אינו זוכה בה עד שתגיע לידו או לרשותו אבל אם ראה את המציאה אפי' נפל עליה ובא אחר והחזיק בה זה שהחזיק בה זכה בה:

הגה: ודוקא בר"ה אבל במקום שארבע אמות קונות קנה ולא גרע משום דנפל עליה (טור וב"י בשם הרי"ף והרא"ש וכן נ"ל דעת הרמב"ם ור"ן בשם הרא"ה) ודלא כיש חולקין (ר"ן בשם הרשב"א ונ"י פ"ב דמציעא והמ"מ בפי"ז לדעת הרמב"ם):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

במקום שד' אמות קונות כו':    בסעיף שאחר זה מבואר באיזה מקום קונות וטעמן:

ודלא כיש חולקין:    החולקין ס"ל כיון דנפל מליו גלי דעתיה דלא ניחא ליה דלקני ליה ד' אמותיו כ"א הנפילה ועד"מ:

ש"ך - שפתי כהן

(א) ודלא כי"ח. הוא הר"ן וגם ה' המגיד כתב שכן דעת הרמב"ם וכבר השיג עליו הכ"מ ר"פ י"ז מהל' גזלה ע"ש ויפה כוון דאם כדברי הרב המגיד ה"ל להרמב"ם לחלק לקמן גבי ד"א בין נפל ועוד דמדברי הרי"ף משמע דס"ל כאוקימתא שניה וכן עיקר:



באר היטב

(א) קנה:    וכתב הש"ך דכן נרא' עיקר ודלא כהה"מ וכבר השיג עליו הכסף משנה ויפה כוון דא"כ ה"ל להרמב"ם לחלק לקמן גבי ד"א בין נפל עכ"ל.



קצות החושן

▲ חזור לראש