שולחן ערוך חושן משפט רסט ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך חושן משפט · רסט · ו

מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב קצות החושן באר הגולה

שולחן ערוך

היה רוכב ע"ג בהמה וראה את המציאה ואמר לחבירו זכה לי בה כיון שהגביהה לו קנה הרוכב ואע"פ שלא הגיע לידו (ואין המגביה נאמן לומר לצרכי הגבהתיה אפי' בעודה בידו) [טור] ואם א"ל תנה לי ונטלה ואמר אני זכיתי בה זכה בה הנוטל ואם משנתנה לרוכב אמר אני זכיתי בה תחלה לא אמר כלום:

הגה: ראובן אמר לשמעון קנה לנו ביחד סחורה פלונית והלך שמעון וקנאה ואח"כ אמר דקנאה לעצמו י"א דצריך לחלוק עם ראובן דהו"ל כמגביה מציאה לחבירו (מרדכי פ"ק דמציעא בשם ראב"ן) וי"א דאם לא היו לראובן דמים זכה שמעון במה שקנה ואם נתרצה לקנות לשניהן הוי ליה כאלו זכה לשניהן (שם בשם ראבי"ה):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

כיון שהגביה לו:    פי' שהגביה סתם ולא אמר בפי' בשעת הגבהה או קודם לכן לעצמי אני מגביה אותה ובמגביה מעצמו צ"ל אני מגביה לחבירי דאז א"י לחזור בו ולא במגביה סתם:

ואין המגביה נאמן כו':    פי' זהו החילוק בין א"ל חבירו להגביהו לו ובין המגביהו מעצמו לצורך חבירו דבמגביה מעצמו סתם לצורך חבירו אף אם אחר שהגביהו אמר שהגבי' לצורך חבירו נאמן אח"כ לחזור ולומר משטה הייתי בך או שלא להשביע את עצמי אמרתי כן וכ"כ בטור:

ואם א"ל תנה לי:    דדוקא כשא"ל זכה לי והוא הגביה סתם אזי זיכהו לחבירו מיד בהגבהתו משא"כ כשאמר תנה לי דחבירו עצמו דאמר ליה תן לי לא ביקש לזכות בו קודם שיבא לידו ומ"ה אף אם נאמר דכוונת המגביה היה שהגביה לחבירו בשליחותו יש בידו לחזור בו עד שיבא לחבירו לידו:

ואם משנתנה לרוכב כו':    דכיון שנתנה לו נאמר אדרבה אף אם היה דעת המגביה להגביהו לצורך עצמו מ"מ כיון שנתנה להרוכב הרי גילה דעתו שנתנה לו במתנ' גמורה:

וי"א דאם לא היה לראובן דמים כו':    ז"ל המרדכי בשם ראבי"ה ול"ד למציאה דיכול ראובן בעצמו ללקחו מע"ג קרקע אבל במקח שתלוי בקנין ודאי אם היה יכול ראובן להשתדל מעות ולקנות קודם שימכור המוכר לאחר זכה בו ראובן אבל אי לא לא דה"ל זה נהנ' וזה לא חסר עכ"ל והביאו בד"מ ע"ש ועמ"ש לעיל סי' קפ"ג ס"ד ישוב הדברים שלא סתרו דברי מור"ם מ"ש כאן למ"ש שם ודע שמקור הדברים שכתב מור"ם כאן הוא מהמרדכי פ"ק דמציעא וז"ל שם פסק ראב"ן אם באתה ליד ראובן סחורה בזול ואמר לשמעון קנה אותה ביני ובינך והריוח נחלוק כו' עד שיחלוקו ודימוהו שם למגביה מציאה לחבירו וראבי"ה חלק עליה שם והוא הי"א שהביא מור"ם כאן ומ"ש מור"ם לעיל סי' קפ"ג הוא מהגמ"ר דפ"ד דב"מ ושם כ' ז"ל תשו' ריש מתיבתא ראובן א"ל לשמעון אית לי זבינתא בדוך פלו' זבין ליה ביני ובינך אזל שמעון וזבנה א"ל ראובן פלג לי כו' עד אי דיהיב ראובן זוזי למזבן בהדי הדדי וקנה מיניה מחייבין ליה למיתב ליה מלתא דיליה כו' ע"ש הרי שבמרדכי הנ"ל כתב דינו אכשבא ליד ראובן סחורה בזול שיחלוקו בריוח וגם דמיהו למגביה מציאה לחברו וכל זה לא הזכיר בהגמ"ר אלא כתב שם דא"ל ראובן לשמעון אית לי זבינתא בדוך פלוני זבין לי ביני ובינך כו'. והיה נראה ליישב דלא קשה מידי דמ"ש המרדכי דאם הי' נתרצה שמעון מתחלה או שהיה לראובן מעות דקנה לשניהן היינו שהיה יודע סחורה בזול ומ"ה דמיהו למגביה מציאה משא"כ בהגמ"ר דלא איירי בסחורה שהיה בזול ומ"ה ליכא מ"ד שם לדמותו למגביה מציאה וזהו דלא כמ"ש מור"ם שכתב גם בסי' קפ"ג דינו אכשידע ראובן סחורה בזול גם בד"מ בסי' קפ"ג סעיף ה' הביא תחלה דעת המרדכי וכ' עליו דעת הגמ"ר משמע דס"ל דשניהן איירי שווין בסחורה בזול ומ"ה כתבתי הישוב ג"כ אליבי כנ"ל שם והנלע"ד כתבתי ודו"ק:

ש"ך - שפתי כהן

(ג) כיון שהגביהו לו. ע' בסמ"ע ס"ק ח' עד ובמגביה מעצמו צ"ל אני מגביה לחבירי כו' ול"נ דאצ"ל ולא ידעתי מי הזקיקו לכך ואפשר דקשיא ליה דאל"כ פשיטא דנאמן ומאי קאמר הטור דנאמן ואי משום הא לא אריא דמשום זכה לי קאמר דאינו נאמן וגם בתוס' י"ט פ"ק דמציעא השיג עליו ע"ש ולומר משטה כו' הוצרך לטעם משטה לפי שטתו דמיירי כשאמר א"כ כשחוזר צ"ל טעם למה אמר כן אבל לפמ"ש א"צ למשטה וגם ל"נ כלל כאן לומר טעם משטה וגם בטור ליתא כלל משטה:


(ד) ואין המגביה כו' ואע"ג דבש"ס מעיקרא הוה ס"ל דתנה כזכה והוי ס"ל דבתנה נאמן מ"מ לענין נאמנות אף מעיקרא ס"ל לש"ס דזכה לי עדיף דאינו נאמן לומר לי כוונתי דמסתמא עשה כדעת חברו רק היכא שכוון באמת לצורך חברו הם שוים ודוק:


(ה) ואם אמר ליה תנה לי כו' ל' הטור ואם אמר תנה לי ונטלה ואמר אני זכיתי בה תחלה קנה בין אם אמר זכיתי בה תחלה לצרכי בין אם אמר הגבהתי תחלה לצרכך אבל עתה אני רוצה לזכות בה כו' ובתי"ט פרק קמא דמציעא האריך להקשות על הטור בזה ואין דבריו נכונים כי דברי הטו' ברורים ע"פ פירש"י ומה שהקשה התי"ט דלישני בש"ס הכי לק"מ דודאי מעיקרא ס"ל לש"ס דבתנ' לי א"צ המגביה לומר דהוה כזכה לי לענין זה אבל רבי חייא בר אבא משמיה דרבי יוחנן פליג וס"ל דתנה גרע מזכה וקי"ל הכי:



באר היטב

(ז) שהגביהה:    פי' שהגביה סתם ולא אמר בפירוש בשעת הגבהה או קודם לכן לעצמי אני מגביה אותה ובמגביה מעצמו צריך לו' אני מגביה לחבירי דאז א"י לחזור בו ולא במגביה סתם עכ"ל הסמ"ע ול"נ דאצ"ל ולא ידעתי מי הזקיקו לכך ואפשר דקשיא ליה דאל"כ מאי קאמר הטור דנאמן פשיטא ואי משום הא לא אריא דמשום זכה לי קאמר דאינו נאמן וגם בתי"ט פ"ק דב"מ השיג עליו ע"ש. ש"ך.


(ח) תנה:    ל' הטור ואם אמר תנה לי כו' קנה בין אם אמר זכיתי בה תחלה לצרכי בין אם אמר הגבהתי תחלה לצרכך אבל עתה אני רוצה לזכות בה ותי"ט פ"ק דב"מ האריך להקשות על הטור בזה ואין דבריו נכונים כי דברי הטור ברורים ע"פ פרש"י ומה שהקשה דלישני בש"ס הכי לק"מ דודאי מעיקרא ס"ל להש"ס דבתנה לי א"צ המגביה לו' דהוה כזכה לי לענין זה אבל ר"ח בר אבא משמיה דרבי יוחנן פליג דס"ל דתנה גרע מזכה וקי"ל הכי שם (ועיין בתשובת רש"ך ח"א סי' קי"ט ובתשובת רשד"ם סי' קמ"ח ובמהר"ם די בוטין סי' מ"ו. בני חיי וע"ש).


(ט) דמים:    ז"ל המרדכי בשם ראבי"ה ול"ד למציאה דיכול ראובן בעצמו ללקחה מע"ג קרקע אבל במקח שתלוי בקניה ודאי אם הי' ראובן יכול להשתדל מעות ולקנות קודם שימכור המוכר לאחר זכה בו ראובן אבל אי לא לא דה"ל זה נהנה וזה לא חסר עכ"ל והביאו בד"מ ע"ש (עמ"ש בזה בסי' קפ"ג ס"ק י"ד ע"ש).



קצות החושן

(ג) ואין המגביה נאמן. עמ"ש בסי' פ"ג ס"ק ב':


(ד) ואם אמר לו תנה לי. עמ"ש בסי' קכ"ה סק"ג:





▲ חזור לראש