שולחן ערוך חושן משפט סה ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך חושן משפט · סה · ט · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב קצות החושן באר הגולה

שולחן ערוך

המוצא שטר בכלי יתננו למי שנותן סימן בכלי ואפי' אינו נותן סי' בכלי אלא כשזה מכריז שטר מצאתי וזה אומר מצאת בכלי פלו' אם אין דרך העולם ליתן שטרות באותו הכלי הוי סימן:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

ש"ך - שפתי כהן

(כו) יתננו למי שנותן סי' בכלי ולא חיישינן לשאלה (כדחיישינן בח"ע סי' י"ז סכ"ד וסי' קל"ב) דדוק' באיסור אשת איש חיישינן אבל בדבר של ממון לא חיישינן כמו שתקנו רבנן להחזיר אבידה אפי' בסימנים שאינם מובהקין (וכדלקמן סי' רס"ז ס"ו) ה"נ תקנו דלא ניחוש לשאלה כ"כ התוס' והרא"ש ספ"ק דמציע' וכ"כ עוד התוס' ביבמות פ' האשהבתר' דף ק"כ ע"ב (ומכאן מוכח אפילו אינו יודע שהשטר היה מונח בכלי נותנים לו ואף למ"ש דאין דבריהם מוכרחים והיינו בענין דחיישינן לשאלה חבל מ"מ מוכח דמחזירים השטר אגב סימני הכלי אע"ג דאינו יורע שהשטר היה בתוכו) אבל לפע"ד אין דבריהם מוכרחים שבש"ס לא חילקו בין איסור' לממון בענין חשש שאלה רק בענין אי מחזירין בסימנים ע"ש ומה שהקשו התוס' ספ"ק דמציע' הא דלא חיישינן גבי אפיס' ודלוסקמ' לשאלה אפשר נמי דדלוסקמ' לא מושלי אינשי כדמשני בש"ס גבי כיס וארנקי וכן הא דמצא פירות בכלי י"ל דמיירי בכלים שאין דרכן להשאיל וכמ"ש התוס' פרק האשה בתר' שם בשם ריב"ן דמתרץ הא דקתני מצאו קשור בכיס או בכלים דמיירי בכלים שאין דרכן להשאיל ע"ש א"נ דחפיס' ודלוסקמ' וכן פירות בכלי איירי שמכריז סתם שטרות או פירות מצאתי וזה אומר בחפיס' או בדלוסקמ' או בכלי פלוני מצאתם וכמו שפרש"י במתני' דחפיס' ודלוסקמ' שיאמרו הבעלים בכלי כך וכך מצאת אותם ומה שהקשו התוס' ספ"ק דמציע' דהלא דרך להניח שטרות בדלוסקמ' כדתני' בתוספת' דשבועותי' דלוסקמאות מלאים שטרות מסרתי לך לפע"ד לק"מ דנהי דדרך דלוסקמאות להניח בהן שטרות מ"מ אינו הכרח להניח שטרות דוקא בדלוסקמאות דה"נ יכול להניחן בחפיס' או בכיס או בתיבה וכה"ג וזה ברור ודוק וא"כ כיון שזה אומר שמצאן בדלוסקמ' מחזירן לו והא דפריך מחמור בסימני אוכף היינו דמשמע לש"ס דסתם חמור הוא עם אוכף כן נ"ל ודוק:

מיהו גבי איסור' גופי' דפשיט' לי' להרא"ש דחיישינן לשאלה וכן פסק בש"ע סימן י"ז סעיף כ"ד דאפילו סימנין מובהקין ביותר אינו מועיל דחיישינן לשאלה ונמשכו אחריו שאר האחרונים. ולדידי צ"ע טובא דנ"ל עיקר כהנ"י פרק בתר' דיבמות והר"ן פ"ב דמציע' שהבי' הב"י בא"ע שם דפסקו דלא חיישינן לשאלה ומ"ש הב"י שם דדברים אלו דלאו דסמכא אינון כיון שהרי"ף והרמב"ם והרא"ש ובה"ע חולקים עליהם אמת מדברי הרא"ש מבואר כן וכדאי' ג"כ בב"ח שם אבל מהרי"ף והרמב"ם ובה"ע לא מוכח מידי די"ל דאינהו מיירי בסימנים שאינן מובהקין ביותר אבל במובהקים ביותר מהני אפילו בכלים ואדרב' מדסתמו הרי"ף והרמב"ם ובה"ע ולא חילקו בין כלים לגופו וגם לא כתבו גבי כלים דחיישינן לשאלה משמע דס"ל דכלים וגופו חד דינא אית להו וכן משמע ממ"ש ה' המגיד פי"ג מה' גירושין דין כ"א על מ"ש הרמב"ם אע"פ שיש סימנים בגופו ובכליו כו' וז"ל כבר כתבתי בה' גזלה ואבדה שיש סימנים מובהקין ביותר שהם מן התורה בכל מקום ואף כאן מעידים עליהן וכן כתב הרמב"ן והרשב"א ז"ל כו' וכ"כ בפסקי מהרא"י סימן קס"א בשם סדר מהר"ר אלי' אם יש סימנין בבגדיו או בכתונת מהני ומהרא"י תמה שם עליו דתלמוד ערוך הוא בפ"ב דב"מ ובפרק בתר' דיבמות דחיישינן לשאלה כו' ול"ק מידי דקי"ל כמסקנ' דמשני ואי בעית אימ' בחיורי וסומקי אבל סימנים מובהקין ביותר מהני ולא חיישינן לשאלה וכ"כ התוס' להדי' פ' האשה בתר' שם וז"ל מיהו למסקנ' אתי שפיר דלא חיישינן לשאלה אפי' באיסור' עכ"ל וע"כ צל"ע:



באר היטב

קצות החושן

(ט) סימן בכלי. וקשה לי מאי מהני הסימן דהא חיישינן כיון דנפל איתרע והיינו כיון דלא נזהר לשומרו מסתמא פרוע הוא ואם כן נהי דנפל מן המלוה אכתי נימא פרוע הוא מדלא נזהר לשומרו וכמו כן קשה בדברי השלחן ערוך בסעיף י' והנה לשון רש"י בפרק קמא דמציעא דף ז'גבי אחר שמצא שטר שנפל ליד דיין ד"ה לא יוציאו מידו וכתב רש"י ז"ל לא לוה ולא מלוה עד שיבא אליהו או עדים שראו מיד מי נפל עד כאן לשונו ומשמע דאם ידוע שנפל מיד המלוה מחזירין. למלוה ואם כן לפי זה צ"ל הא דאמרי' בש"ס כיון דנפל איתרע היינו דאף על גב דהי' ראוי לומר שנפל מיד המלוה כיון דהשטר אינו קרוע אלא כיון דנפל איתרע ואמרינן שמא מיד הלוה נפל אבל ידוע בבירור שנפל מיד המלו' מחזירין למלוה. ולשון רש"י דף י"ב ד"ה הני ריעי ז"ל הואיל ונפל איתרע די"ל אם הי' כשר הי' נזהר בו וכן שם ברש"י דף י"ג ד"ה מוקי מתניתין וחיישינן דלמא איקרי וכתב ולכן הופקר להשליכו ע"כ מזה משמע דעיקר הריעותא מדלא נזהר לשומרו ש"מ חספא הוא ואם כן אפילו ידוע שנפל מיד המלוה ראוי לחוש לפרעון ומסתימ' הפוסקים משמע דלעולם חיישינן לפרעון בנפל איתרע אלא אם כן מצאו המלוה בעצמו קודם שבא ליד אחר והוא מתשובת הרשב"א הנזכר בשלחן ערוך סעיף ב' אבל אם לא מצאו המלוה ודאי חיישינן לפרעון אפילו ראינו שנפל. מידו ממש וכן משמע מג"ת שהקשה בשער כ"ב גבי נאבד בעדים דקיימא לן דכותבין שובר איך יצאנו מחשש שמא פרעו והובא קושי' זו בש"ך סימן מ"א ותירץ הש"ך דנאבד בעדים וידוע לעדים שנאבד באונס כגון שכבשוהו כרכום ומשמע דאי לאו אונס אף על גב דידוע לעדים שנפל מיד המלוה הוי חיישינן לפרעון כן משמעות הפוסקים וכן משמע סימן מ"א סעי' ב' בשלחן ערוך עיין שם ואם כן מאי מהני סימן ואולי י"ל כאן לא שייך כיון דנפל ולא נזהר לשמרו ש"מ פרוע הוא דהא חזינן שנפל ממנו גם הכלי ע"כ אונס הי' באבדה וסברא כזו כתב בחידושי הרב הגאון מהור"ר בצלאל אשכנזי והעתקנו אותו לעיל סעיף קטן ה' גבי אירכסה כתובתה דשבתאי ברי' דר' מרינוס ע"ש. אך מה נענה בסעיף מ' גבי מצא שטרות כרוכים עיין שם ומצאתי באשר"י סוף פרק א' דמציעא שכתב וז"ל תכריך של שטרות או אגודה של שטרות ה"ז יחזיר למי שנותן בו סימן מחברר אי מהמלוה נפל אי מהלוה נפל עד כאן לשונו ואפשר דלא אמרינן כיון דנפל אתרע ומדלא נזהר לשומרו פרוע הוא אלא היכא דאין בו סימן למלוה אבל היכא שיש בו סימן למלוה המלו' סומך על הסימן ולכן לא איתרע בנפילה דמשו' הסימן שיש לו בו לא נזהר בו כ"כ ועדיין צריך עיון:





▲ חזור לראש