לדלג לתוכן

רש"י על הש"ס/כתובות/פרק ג

הוספת קישורים
לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי




פרק שלישי - אלו נערות

מתני' אלו נערות - דוקא נערה משהביאה שתי שערות עד שתבגר והם ששה חדשים שבין נערות לבגרות אבל קטנה ובוגרת אין להם קנס:

שיש להן קנס - אם אנסה אדם נותן לאביה חמשים כסף כדכתיב ונתן האיש השוכב וגו' (דברים כב):

הבא על הממזרת - בגמרא פריך אבל כשירות לא ומשני פסולות איצטריכא ליה לאשמועינן:

נתינה - מן הגבעונים והיא אסורה לקהל דדוד גזר עליהם כדאמרינן ביבמות (ד' עח:) ועל שם ויתנם יהושע חוטבי עצים ושואבי מים וגו' (יהושע ט) קרי להו נתינים:

כותית - קסבר גירי אריות הן וישנן בלאו לא תתחתן בם (דברים ז):

ועל השבויה - ישראלית שנפדית פחותה מבת שלש שנים דבחזקת בתולה היא שאפי' נבעלה בשביה בתוליה חוזרים:

ועל אשת אחיו - שנתקדשה לו לאחיו וגירשה שאין בה מיתה אלא כרת:

ועל אשת אחי אביו - שנתקדשה לו וגירשה:

אע"פ שהן בהכרת הרי אין בהם מיתת ב"ד - וכרת לא פטר ליה מן התשלומין:

גמ' ר"מ היא - כדמייתי ברייתא לקמיה:

יש לה מכר - יש לאביה בה זכייה למכרה לשפחות:

ואין לה קנס - שהבא עליה אינו חייב קנס:

ואין לה מכר - כדתניא (ערכין דף כט:) יכול ימכור אדם את בתו כשהיא נערה אמרת ק"ו מכורה כבר יוצאה עכשיו שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר:

מבת ג' שנים ויום אחד - שהיא ראויה לביאה:

מכר לא - בתמיה:



אף קנס במקום מכר - ומשום קנס נקט בת שלש אבל למכר מבת יום אחד ועד שתביא שתי שערות:

ואמאי - יש להן קנס לנערות פסולות:

איקרי כאן כו' - אמתני' מקשי:

ה"ג נערה נערה הנערה - באונס כתיב כי ימצא איש נערה בתולה וגו' וכתיב בתריה ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה ודרשינן נערה יתירה וה"א יתירה דהנערה דמצי למיכתב ונתן לאביה:

חד לגופיה - לכשרה:

בתולה בתולות הבתולות - במפתה כתיב וכי יפתה איש בתולה וקרא אחרינא בתריה כסף ישקול כמוהר הבתולות ומצי למיכתב כמוהר בתולות הא תלת דדרשינן ה' יתירה ובתולות דמצי למיכתב כמוהר ולשתוק:

ההוא מיבעי ליה - ההוא הנערה הא דלא כתיב ונתן לאביה מיבעי ליה לכדאביי שאם לא הספיק האב להעמידו בדין עד שמתה פטור:

לאבי הנערה - משמע שהיא קיימת:

מיבעי ליה לג"ש - בתולה דכתיב גבי מפתה מיבעי ליה לג"ש בתולה בתולה לג"ש מה כסף האמור באונס חמשים אף מפתה חמשים ומה מפתה שקלים דכתיב ביה ישקול אף חמשים של אונס שקלים קאמר:

כמוהר הבתולות - חמשים כסף המפורשים במאנס את הבתולה:

שיהא זה - חמשים כמוהר הבתולות:

ומוהר הבתולות - יהיו שקלים כזה:

וחד לג"ש - ותהי מופנה מצד אחד ולמידים הימנה:

ולאפוקי מהאי תנא - מתני' דקתני יש קנס לממזרת ולאחותו לאפוקי מהאי תנא:

שיש בה הויה - שקדושין תופסין לו בה פרט לאחותו ולכל חייבי כריתות דילפינן בקדושין שאין קדושין תופסין בהן בפרק שלישי (דף סז:) ומשמע ליה תהיה לשון הוית קדושין ור"ש בן מנסיא משמע ליה תהיה לשון קיום:

הא נמי אית בה הויה - דקדושין תופסין בחייבי לאוין והתם יליף לה:

ולר"ע דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין - ביבמות בהחולץ (דף מד:) בברייתא המחזיר גרושתו ר"ע אומר אין לו בה קדושין:

מאי בינייהו - משום ר"ש בן מנסיא קא פריך לה דאילו שמעון התימני שמעינן ליה ביבמות (דף מט.) דפליג עליה דר"ע בהא דתנן איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא דברי ר"ע שמעון התימני אומר כל שחייבין עליו כרת בידי שמים אלא לר"ש בן מנסיא קא בעינן לה אי ס"ל כר"ע מאי איכא בין משמעותא דתהיה לשון קיום למשמעות דשמעון התימני אי נמי משמע ליה לר"ש בן מנסיא לשון הויה אימעיטא לה ממזר ומה בין ראויה לקיימה ליש בה הויה:

אלמנה לכהן גדול - דמודה בה ר"ע שקדושין תופסין לו בה ואע"פ שהיא בלאו וכרבי סימאי והוא הדין גרושה להדיוט:

מן הכל - כל הנולדים מחייבי לאוין:

לא יקח - וסמיך ליה ולא יחלל זרעו מדין כהונה הוא מחללו ולא שם ממזרים עליהם:

בואו ונצוח על עקיבא בן יוסף - שמרבה ממזרים בישראל חנם:

שהוא אומר כל שאין לו ביאה בישראל - הבא על אשה שאין לו בה היתר ביאה הולד ממזר אפי' אלמנה לכ"ג נמי:



חייבי עשה מצרי ואדומי - בתוך שלשה דורות דכתיב (דברים כג) דור שלישי יבא להם דור שני לא ולאו הבא מכלל עשה עשה:

הניחא - אי רבי ישבב האי כל שאין לו היתר ביאה דקאמר אליבא דר"ע לאו כללא כייל אלא לאפוקי מדרבי סימאי לחודיה אתא ואחייבי לאוין הוא דפליג לאוסופי חייבי לאוין בכהונה אבל שום חייבי עשה לא הוסיף:

שפיר - מצינו למימר איכא בינייהו דשמעון התימני ור"ש בן מנסיא חייבי עשה:

אלא - אי לאו אדרבי סימאי קאי וטעמא דנפשיה קאמר בשם ר"ע שכל שאין לו היתר ביאה באשה זו הולד ממזר מאי איכא למימר:

בעולה לכ"ג - שאין בה לאו דאלמנות וגירושין אלא עשה דבתולה יקח (ויקרא כא) ולא בעולה וא"ת יש כאן לאו דזונה לא אשכחן תנא דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה אלא ר' אלעזר ולית הלכתא כוותיה ואין זונה אלא הנבעלת לפסול לה ובבעולה שלא כדרכה איירי דאי כדרכה תו ליכא קנס:

ומאי שנא - האי עשה משאר עשה דמודה ביה ר"ע:

דהוה ליה עשה שאינו שוה בכל - שאינו נוהג אלא בכ"ג אבל עשה דמצרי ואדומי נוהג בכל הקהל:

הא נמי יש בה הויה - המקדש אשה בימי נדותה מקודשת:

ולאפוקי מדר' נחוניא - מתני' דמחייב תשלומין לבא על אחותו ואע"פ שמתחייב כרת בביאתו מפקא מדר' נחוניא:

את יום הכפורים כשבת - לפטור המדליק את הגדיש ביום הכפורים כאילו הדליקו בשבת:

מה שבת - שהוא מיתת ב"ד:

פטור מן התשלומין - כדתנן במתני' גבי בא על בתו ויליף לה מולא יהיה אסון ענוש יענש:

אף יום הכפורים - שהוא בכרת חיוב נפש הוא זה ופטור מן התשלומין:

אסון בידי אדם - ולא יהיה אסון דמשתעי במיתת ב"ד למימר דהיכא דליכא מיתת ב"ד משלם דמי ולדות:

אסון בידי שמים - וקראהו אסון:

צינים פחים - קור וחום:

בידי שמים - אם באים פורעניות על האדם גזירת המלך הוא:

חוץ מצינים ופחים - שפעמים שבאין בפשיעה:

בידי אדם נינהו - שלא מגזירת מלך:



דין ד' מיתות - עונש דוגמתם:

נופל מן הגג - דומה לנסקל שדוחפין אותו מבית הסקילה לארץ דגבוה ב' קומות היה כדאמרי' בנגמר הדין (סנהדרין דף מה.):

חיה דורסתו - ארי מפילו לארץ והורגו בדריסה:

נחש מכישו - והארס שורפו:

נמסר למלכות - והן מתיזין ראשו בסייף כי כן דרך המומתין על ידיהן וזו היא מיתת סייף:

סרונכי - אסכרא והוא בגרון מלנ"ט:

מן האיש ההוא - שהוא חייב מיתת ב"ד:

ושמתי אני את פני והכרתי - למדנו שהכרת במקום מיתה וחילופה:

זר שאכל תרומה - במזיד הוא במיתה בידי שמים ולא בכרת כרת הוא וזרעו נענשין דכתיב (ויקרא כ) ערירים יהיו:

לאביי פטור - מתשלומין דנפקא ליה מאסון בידי שמים וכל אסון במשמע בין במיתה בין בכרת:

ולאביי פטור - בתמיה נהי נמי דמיתה בידי שמים פוטרת מתשלומין אבל היכא דאכיל תרומה דגזילה מי מיפטר הא כיון דאגבהה קניה וחייב בתשלומין ואפילו תישרף ומתחייב בנפשו לא הוי עד דאכיל לה:

שתחב לו חברו - דלא אגבהה ולא קניה ולא מיחייב בתשלומין אלא בבליעתו מתחייב דמי הניית מעיו ולא דמי כולה ובההיא שעתא חיוב מיתה נמי איכא:

איבעי ליה לאהדורה - וכי לא אהדרה מההיא שעתא איהו מזיק לה דראשון לאו מידי עבד ולא נתחייב לכהן כלום:

ואי דלא מצי לאהדורה אמאי חייב - מיתה אנוס הוא:

ע"י הדחק - דאי נמי אהדרה ממאסה ולא חזיא לבעלים הלכך מגזל לא גזלה אמאי קא מחייבת ליה בתשלומין אהנאת גרונו ומעיו ההיא שעתא חיוב מיתה איכא:

משקין של תרומה - ולא תדחקה לשנויה בבית הבליעה אלא מכיון שתחבה לתוך פיו אימאסא לה ולא מצית לאיחיובי משום גזילה דהא לא חזיא למידי אלא אהניית גרונו ומעיו מיחייב ומיתה ותשלומין באים כאחד:



וקרע שיראים - בשעה שבולעה ואע"ג דמיתה לאו משום ממונא דניזק אתיא ליה מיפטר וסבירא ליה לרב אשי מיתה לזה ותשלומין לזה פטור:

שעקירה צורך הנחה היא - הלכך אע"ג דחיוב ממון מקמי הנחה אתיא ליה פטור הואיל ובין עקירה והנחה אתיא ליה מיתה ותשלומין באין כאחד שעקירה צורך הנחה היא ומההיא שעתא אתחלה לה מלאכה:

דאי בעי גחין - למטה מג' טפחים ואכיל ובציר מג' לאו הגבהה היא:

לא מצי לאהדורה - משזרק את החץ הלכך משעת עקירה סופו לקרוע לו שיראין:

הכא מצי מהדר ליה - הלכך לא אמרי' משעת הגבהה אתחלה לה אכילה:

המעביר סכין - בידו בהליכה:

הגונב כיס בשבת - הגביהו ברשות הבעלים והוציאו לרה"ר:

חייב - בתשלומין אף על פי שנהרג:

שכבר נתחייב בגניבה - לשלם דהגבהה קונה בכל מקום וקמה לה ברשותיה אף להתחייב באונסים:

היה מגרר ויוצא - שלא הגביהו ברשות הבעלים ולא קנאו אלא בהוצאה מרשות הבעלים פטור שאיסור שבת כו':

ואמאי - כי הגביהו ברשות הבעלים וקנאו אמאי חייב נימא משעת הגבהה אתחלה לה הוצאה:

וכה"ג מי חייב - משום שבת:

לכך - להוציאו:

לא תימא בהגביהו ע"מ להצניעו אלא הגביהו ע"מ להוציאו - ודקשיא לך נימא הגבהה צורך הוצאה היא:

הכא במאי עסקינן כשעמד - ועמידתו היא הנחה לעקירה ראשונה ואין חיוב שבת באה לו ע"י עקירת חפץ הראשונה אלא ע"י עקירת גופו שעוקר עצמו אחר העמידה על מנת להוציא ועקירת גופו כעקירת חפץ:

אורחיה הוא - ואין עמידתו הנחה לבטל עקירה ראשונה ממלאכת שבת:



פטור - מתשלומין דאתי עליה חיוב שבת מחמת הגבהה ראשונה שבה נקנה לו הכיס ומיתה ותשלומין באין כאחד:

ניפלוג בדידה - במגביה עצמו יכול לשנות בו חיוב ופטור:

אלא - לא תוקמה כשעמד ואפ"ה חיוב שבת דעקירה לאו מחמת עקירה ראשונה דהגבהה אתיא ליה אלא בעקירת גופו של פסיעה אחרונה כשיוצא מן הבית ובן עזאי היא:

דאמר - בפ"ק דשבת:

מהלך כעומד דמי - ועקירת כל פסיעה הויא עקירה והנחת הרגל היא הנחה הלכך קניה משעת הגבהה וחיוב מיתה בפסיעה בתרייתא קא אתיא ליה:

אבל זורק מאי - הגביהו וזרקו:

פטור - מתשלומין דאתיא ליה חיוב שבת ע"י חיוב הגבהה דתו ליתא עקירה אחריתי:

אין דרך הוצאה בכך - ואין כאן חיוב שבת:

ובמאי - איצטריך לאשמועינן דדרך הוצאה בכך:

אי ברברבי - כיס גדול שיש בו משוי להגביהו:

אורחיה הוא - לגררו ופשיטא דהוצאה היא: לאו אורחיה הוא ואמאי חייב משום שבת:

איסור גניבה ליכא - דמשיכה בלא הגבהה קס"ד דלא קניא ברה"ר:

לרשות היחיד - לרשותו שהיתה חצירו סמוכה לחצר הבעלים:

צידי רה"ר - סמוך לבתים שנותנין להלן מן הבתים אבנים ומכשולין להרחיק חיכוך העגלות ומאותן חיפופי ולפנים קרי צידי רה"ר: פלוגתא דרבי אליעזר ורבנן בעירובין בפרק כל גגות:

דהא לא שכיחי רבים - והוי ליה כסימטא דתיקון בה משיכה:

רב אשי אמר - מגרר ויוצא דקאמר פטור לעולם ברשות הרבים ודקשיא לך איסור גניבה ליכא:

כגון שצירף ידו - השניה לפחות משלשה סמוך לקרקע ובידו אחת גיררה ונפלה לתוך חברתה וידו קניא ליה:

כדרבא דאמר רבא ידו של אדם חשובה - לענין הנחת שבת כמקום ארבעה על ארבעה וכי היכי דלענין שבת חשוב מקום לענין מיקנא נמי חשוב מקום למיקני כאילו הגביהה למעלה משלשה ומיהו ברשות היחיד לא אגבהה דתיקני ליה מקמי דליתי חיוב שבת עליה וביאתה לרה"ר וקנייתה באין כאחד ולהכי משני כשצירף דלא תיהוי הגבהה ברשות היחיד כדקתני מגרר ויוצא:

רב אחא מתני הכי - כדאמרן דמשיכה ברשות הרבים לא קני ומוקים לה כשצירף ידו וקיבלה לתוכה:

היה מושכו - בגונב בהמה ברשות בעלים קאי בפרק מרובה:

ומת - השור:

ברשות הבעלים פטור - הגנב מלשלם כלום דלא קני להתחייב באונסין:

הגביהו - אפי' ברשות הבעלים:

הא הוציאו - כל היכא דאפקיה ואפי' לרה"ר:

אלו הן הלוקין - אם התרו בהן:

וקיימא לן דאין לוקה ומשלם - דנפקא לן לקמן מכדי רשעתו משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות:



מתני' באחותו נערה - דאיכא קנס וסבירא ליה דממונא משלם ולא לקי וההיא דמכות בבוגרת דאין לה קנס:

בושת ופגם - דגבי קנס הוא דבעינן נערה אבל בושת ממונא הוא:

ופגם - כאילו היא שפחה נמכרת בשוק כמה פיחתה מדמיה להשיאה לעבד שיש לרבו קורת רוח הימנו כדלקמן (דף מ:) והא בבוגרת נמי איתא:

בשוטה - שאין לה בושת ודמים למכור בשוק נמי אין לה:

והא איכא צערא - דהכי תנן במתניתין המפתה נותן בושת ופגם וקנס מוסיף עליו האונס שנותן את הצער:

במפותה - דאין לה צער כדאמרי' לקמן בפירקין (ד' לט:) פקחות שבהן אומרות מפותה אין לה צער:

ביתומה - שקנסה ובושתה ופגמה שלה:

ומפותה - כיון שהכל שלה אין כאן חיוב ממון דהא עבדא מדעתה ואחולי אחלה גביה: שוטה לא גרסי' דבפקחת נמי אין שום חיוב ממון במפותה יתומה:

קסבר עולא - דאוקי מתני' דמכות בבוגרת ולא אוקמה למתני' דהכא בשלא התרו בו שמעת מינה אפי' אתרו ביה נמי ממונא משלם ולא לקי:

חובל בחבירו - איכא מלקות דלא יוסיף (דברים כה) וממונא משלם כדכתיב (שמות כא) שבתו יתן ואפילו אתרו ביה נמי מרבי ליה לקמן בשמעתין בהדיא לתשלומין:

מה לחובל בחבירו - דין הוא לידון בממון שהוא חמור ממלקות שכן יש בו חומר אחר:

שחייב בחמשה דברים - נזק צער ריפוי שבת ובושת:

ואי ממונא לקולא הוא - וא"ת ממון קל מן המלקות ואין זו תשובה שהשבנו דכ"ש בעלמא מה זה שחמור להתחייב בחמשה דברים נדון בקלה שבשני חיובין שבהן ק"ו לשאר חייבי ממון הקלין שידונו בממון הקל איכא למיפרך מה לחובל בחבירו שכן הותר מכללו בב"ד דניתן רשות לב"ד להלקותו תאמר בשאר חייבי ממון כגון קנס דאונס ומפתה שלא הותרו מכללן בב"ד:

אלא גמר מעדים זוממים - במה מצינו:

דאיכא ממון - דכאשר זמם:

ומלקות - דלא תענה:

ממונא משלם - לקמן יליף לה בשמעתין:

שכן אין צריכין התראה - ונענשין במיתה או במלקות או בממון ודין הוא שידונו בחמורה כי איכא תרתי:

ואי ממונא קולא הוא - אשכחן בהן צד הקל ודין הוא שידונו בקלה:

שכן לא עשו מעשה - אלא בדיבורא בעלמא מיענשי:

מתרוייהו - כי פרכת מה לחובל בחבירו שכן חייב בחמשה דברים עדים זוממין יוכיחו מה לעדים זוממין שכן אין צריכין התראה חובל יוכיח וחזר הדין:



תחת תחת גמר - וגזירה שוה מופנה היא ולמדין ואין משיבין:

אפי' תימא - ההיא דמכות באחותו נערה וכשהתרו בו דאיכא ממון ומלקות ואשמעינן דלקי ולא משלם ומתניתין דכתובות בשלא התרו בו דליכא מלקות:

וסמיך ליה ארבעים יכנו - דהיכא דאיכא שתי רשעיות ניעבד ביה הכאה:

בפירוש ריבתה - לקמיה מפרש היכא:

שלא השם המביאו לידי מכות כו' - המקרא המביאו לידי מלקות אינו מביאו לתשלומין מלקות מלא תענה תשלומין מכאשר זמם וכיון דשני שמות הן חייב על שניהם:

נימא כל הלוקה אינו משלם - ונידייניה במלקות מאי שנא ממון דפשיטא להו:

יד ביד - דסמיך ליה לא תחוס עינך נפש בנפש וגו':

כן ינתן - כאשר יתן מום באדם וגו':

מאי טעמא לא אמר כעולא - דגמר גזירה שוה לעונשו ממון ולא מלקות לכל חייבי ממון ומלקות:

אם כן - דפטרת בא על אחותו ממלקות בטלת לאו שבה שעונש לאו במלקות:



ופרכינן חובל בחבירו - דעל כרחך בממון נידון תקשי:

בטלת לאו דלא יוסיף פן יוסיף - שהוא אזהרה למכה את חבירו:

והיה אם בן הכות - במסכת מכות (דף ב:) מוקמינן לה בעדים זוממין:

אלא - על כרחך כיון דרבייה קרא לתשלומין איכא לאוקמא לעונש מלקות דלאו דידיה במעידין אנו את איש פלוני כהן שהוא בן גרושה דליכא לאוקמי כאשר זמם ולומר יהא הוא בן גרושה תחתיו אלא סופג את הארבעים והכי תנן במסכת מכות וחובל בחבירו נמי מוקמינן ליה בשאין בה שוה פרוטה בכל חמשה דברים שבה כגון שלא פיחתו מכספו וממלאכתו וריפוי לא הוצרך ולא צער היה בה ובשוטה שאין לה בושת והכא נמי באחותו מצית לאוקמי מלקות. דידה בבוגרת אבל נערה לישלם ולא לילקי הואיל וריבתה גזירה שוה דתחת תחת לתשלומין:

לכדאביי - בשילהי פירקין דפרכינן ואימא חמשים אמר רחמנא מכל מילי ושני אביי חמשים כסף נתחדשו תחת קנס העינוי אבל בושת ופגם שהוא בשאר חובלים לא כלל כאן:

השוכב עמה - קרא יתירא הוא לדרשה נימא ונתן לאבי הנערה חמשים כסף:

מכלל דבושת ופגם - דלאו מחמת הנאת שכיבה נינהו שהרי ישנן בשאר חובלים לא כיילינהו בגוייהו דהני:

רבי אלעזר אומר עדים זוממין דממונא משלמי ולא לקו - לא צריכי קרא דסברא היא דמלקות לא שייך בהו:

דלאו בני התראה נינהו - קודם עדות כדמפ' רבא ואזיל הלכך אי איכא למענשינהו לא תענשינהו אלא ממון דאין עונש הגוף בלא התראה ואע"ג דגבי בן גרושה ובן חלוצה ענשינן להו מלקות בלא התראה התם גזירת הכתוב דאשכחן בהו מלקות בהדיא והיה אם בן הכות ומוקמינן לקרא במידי דלא מצית למענשינהו מכאשר זמם אבל היכא דמצית למיעבד בהו הזמה לא שייך בהו מלקות:

תדע - שאי אפשר להתרות בהם:

מעיקרא - יום או שעה קודם שיעידו העדות:

אמרי אישתלין - שכחנו ההתראה הרי שבטלה ההתראה:

פרשי ולא מסהדי - אפילו אמת הואיל ואנו חשודים בעיניכם מה לנו ולצרה:

לבסוף - לאחר שהעידו:

מאי דהוה הוה - דכיון שהגיד אינו חוזר ומגיד ואינן יכולין לחזור:

וניתרי בהו בתוך כדי דבור - לאחר שהעידו דתוך כדי דבור כדבור דמי ויכולים לחזור:

תוך כדי דבור - כדי שאילת שלום:

ונרמז רמוזי - בשעת העדות נרמוז להם רמזים על ההתראה להזכירם ובלשון רך שלא יקפידו:

לאו מילתא היא דאמרי - שיהו עדים זוממין צריכין התראה: ה"ג דאינהו בעו למיקטל בלא התראה ואינהו בעו התראה כו':

כאשר זמם - והם זממו להרוג את זה בעדותן שלא היה ולא נברא ולא התרו בו ההתראה שהעידו עליה:

אלא מעתה - דהאי דלא בעו התראה משום כאשר זמם הוא מלקות של זוממי עדות בן גרושה ובן חלוצה:

דלאו מכאשר זמם אתי - עונש דידהו שהרי לא זממו להלקותו אלא לחללו:

משפט השוה - וכיון דרוב זוממין לאו בני התראה נינהו הני נמי לא בעו התראה:

במצות שבמיתה - שמתכוין היה להורגו:

הכתוב מדבר - דכתיב אם אסון יהיה שמתה האשה ונתת נפש ואע"פ שלא נתכוון אלא לחבירו ואשמעינן נתכוון להרוג את זה והרג את זה חייב:

אי דלא אתרו ביה - אם תמיתנו תהרג:

לדבר חמור - מיתה:

הוי מותרה לדבר הקל - שאם יכנו ולא ימות ילקה ואפילו הכי אמר רחמנא דכי אין שם חיוב מיתה יענש דמי ולדות ואף על גב דאיכא התראה למלקות אלמא משלם ואינו לוקה:



נגדוה - יסורין:

ולא שני לך כו' - יסורי המלכות הכאה שאין לה קצבה היא אבל מלקות יש לה קצבה ארבעים:

הניחא לרבנן דאמרי - בסנהדרין באלו הן הנשרפים (עט.) נתכוון להרוג את זה והרג את זה חייב והאי ונתת נפש ממש קאמר אית לן למידק ואוקמי קרא בשהתרו בו ולמילף דאע"ג דאיכא התראה יענש ממון כשאין שם מיתה:

אלא לרבי דאמר - התם נתכוון להרוג את זה והרג את זה אינו נהרג אלא משלם דמי האשה ליורשיה אם כן אפשר לאוקמי קרא בשלא התרו בו ומשום הכי כי אין אסון משלם דמי ולדות וכי יש אסון משלם דמי אשה אבל אתרו ביה אימא לך לוקה ואינו משלם:

מאי איכא למימר - מהיכא תיתי חובל בחבירו לתשלומין ואף כשהתרו בו:

על משענתו - כדמתרגמינן על בוריו ששב לכחו ולאיתנו הראשון:

אלא מלמד שחובשין אותו - לא נאמר מקרא זה אלא ללמדך דהיכא דהכהו ולא מת ונפל למשכב יחבשו את המכה ההוא בבית האסורין עד שנראה אם יקום והתהלך בחוץ אז ונקה המכה מכלל דעד השתא לא יצא מידי בית דין אלא נחבש:

ואי מיית קטלינן ליה - [כיון דאמרת חובשין מכלל דאי מיית ניזק קטלינן ליה להאי דאי לאו לקטלא למאי חבשינן ליה:

לדבר חמור - מיתה:

לדבר הקל - מלקות דלא יוסיף דחובל ולא מת]:

ואמר רחמנא - להיכא דלא מת דאיכא ממון ומלקות נידון בממון דכתיב שבתו יתן:

ממאי - דהאי והכה איש את רעהו במזיד קא משתעי והאי ונקה דילפינן מיניה חבישה ונקה מקטלא קאמר דתשמע מינה דאי מיית קטלינן ליה ועל כרחין בהתרו בו:

דלמא בשוגג - משתעי ולא התרו בו וחבישה לאו לקטלא ונקה נמי לאו לקטלא אלא מגלות דערי מקלט וחבישה דילפינן מינה לגלות קאמר ומשום הכי כי נקה מגלות ישלם ממון אבל היכא דאתרו ביה אימא לך דכי לא מיית לוקה ואינו משלם: ריש לקיש מהדר אשינויא דרומיא דרמינן בריש שמעתין מתני' דמכות אדכתובות:

הא מני - מתניתין דקתני בא על אחותו נותן קנס ר"מ היא דאמר לעיל לוקה ומשלם שלא השם מביאו לידי מכות מביאו לידי תשלומין:

אפי' בתו נמי - דמיקטיל עלה לישלם דהא לא סבירא ליה לר"מ דפטור משום דרבה מיניה ואמאי תנן מתני' הבא על בתו פטור מן הקנס:

וטבח בשבת - איכא חיוב מיתה וכן לעבודת כוכבים:

שור הנסקל - לקמן פריך הא לא שוה מידי:

בטובח על ידי אחר - הגנב צוה לשלוחו לשחוט:

וכי - שליח חוטא ושולח מתחייב קנס דארבעה וחמשה והא קיימא לן בקדושין (מב:) אין שליח לדבר עבירה: מכירה אי אפשר אלא ע"י אחר שהלוקח לוקחו ממנו:

תחת השור - מצי למכתב ישלם בשור:

עבד איהו לא מיחייב - דהא מיקטיל:

לאו משום דלא מיחייב הוא - דחיובא רמיא עליה אלא משום דקם ליה בדרבה מיניה:



רבי שמעון - בפרק מרובה ובכסוי הדם ובאותו ואת בנו:

התינח עבודת כוכבים - דזבחי מתים אסורים וכן שור הנסקל דמשנגמר דינו אסור בהנאה כדאמרינן בב"ק (דף מא.) ובפסחים (דף כב:) ממשמע שנאמר סקול יסקל איני יודע שהוא נבילה ונבילה כו':

בשוגג יאכל - אפי' בו ביום:

במזיד לא יאכל - הוא לעולם אבל אחרים ישראלים אוכלים:

ר' יהודה אומר בשוגג יאכל - הוא למוצאי שבת ולא בו ביום דקנסינן שוגג אטו מזיד:

במזיד לא יאכל - הוא עולמית אלא אחרים: בדרבי יוחנן הסנדלר גרסינן יאכל:

לאחרים - לישראל:

לא לו ולא לאחרים - ישראל אבל מוכרו ונותנו לעובדי כוכבים:

מ"ט דר' יוחנן הסנדלר - דאמר מעשה שבת אסורין באכילה:

יכול אפילו בשוגג - תאסר באכילה אם שגג בבישול שלא ידע שהוא שבת:

מחלליה וגו' - היכא דאיכא חיוב מיתה אסירי באכילה כי קודש:

במזיד אמרתי - שהוא אסור כקודש דהא גבי חיוב מיתה כתיב ולא בשוגג:

מעשה שבת - במזיד אסורין מן התורה באכילה לר' יוחנן הסנדלר:

מ"ט דרבנן - דפליגי אדרבי מאיר ופטרי מקנס ארבעה וחמשה הואיל ובטובח על ידי אחר אוקימתא הא שחיטה ראויה היא מדאורייתא:

אשארא - אעבודת כוכבים ואשור הנסקל:

כיון דשחט ביה פורתא איתסר ליה - דאמר מר (חולין דף מ.) היתה בהמת חבירו רבוצה לפני עבודת כוכבים כיון ששחט בה סימן אחד אסרה:

לאו דמריה קא טבח - דהא איתסרא עליה וחיובא דתשלומי ארבעה וחמשה טביחה כתיב בהו ועד גמר שחיטה לא מיחייב ומקמי דמטי גמר שחיטה איתסרא בהנאה על בעליה ומההיא שעתא אפסדה מיניה דאי איתא לא הדרא בעינא ולאו דמריה היא:

באומר בגמר זביחה הוא עובדה - לעבודת כוכבים אינו עובד לעבודת כוכבים עד גמר זביחה: פלוגתא דר' יעקב בבבא קמא:

החזירו שומר לבעליו מוחזר - דאמר ליה תורא אשלמת לי תורא אשלימית לך:

כממון דמי - והאי נמי אע"ג דלא שוי מידי גורם לממון הוא דכי ליתא בעי לשלומי ליה תורא מעליא: דר' שמעון בבבא קמא בפרק מרובה קדשים שחייב באחריותן משלם ארבעה וחמשה משום דגורם לממון הוא ואע"ג דהקדש לאו ממון בעלים הוא ובהקדש לא שייך קנס דרעהו כתיב: רבה גרסינן בכולהו ותדע מדאמר לקמן א"ל רב פפא לאביי לרבה דאמר חידוש הוא כו' ואם איתא דרבא גרסינן הא רב פפא תלמידו של רבא היה כדאמר לקמן אמר ליה רב פפא לרבא הי מכה מאי שנא דשבקיה לרבא ולא שייליה [לתרוצי שמעתיה] ושייליה לאביי [שמעתא דרבא] אלא רבה גרסינן ורב פפא לא היה בימיו ושייל לאביי שהיה תלמידו של רבה: רבה אמר לעולם בטובח בעצמו



ור' מאיר - בעלמא בתשלומי ממון לית ליה מת ומשלם והכא תשלומי ארבעה וחמשה קנס הם וכל משפט קנס חידוש הוא הלכך אע"ג דמיקטיל נמי לא מיפטר מיניה ולקמן פריך לרבה אליבא דרבי מאיר קשיא בתו דמתניתין נמי קנס הוא וקא פטר ליה אבתו:

היה גדי גנוב לו - גנב גדי בחול ונתחייב הקרן וטבחו בשבת דלא אתי עליה חיובא דממון באיסור שבת אלא חיוב קנס:

חייב - ד' וה' דקנס חידוש הוא ורבה סבירא ליה כרבי מאיר:

גנב וטבח בשבת - דחיוב ממון דקרן אתא עליה באיסור שבת:

פטור - דקיימא לן אין מת ומשלם וכיון דאקרן לא מיחייב קנס נמי לא משלם דתשלומי ד' וה' אמר רחמנא ולא תשלומי שלשה וארבעה ולא סבירא לן כרבי נתן דאמר (דף צד.) חי נושא את עצמו אי נמי בכפות:

שאם אין גניבה - כלומר שמאחר שפטור על הקרן משום מיתה:

אין טביחה ואין מכירה - אינו מחויב קנס כדפירשתי דתשלומי ארבעה וחמשה כתיב ולא תשלומי שלשה וארבעה:

מחתרת - שחתר בית והוציאו:

וטבחו במחתרת - עצמה דההיא שעתא בר קטלא הוא אי הוה אשכחיה בעל הבית כדכתיב (שמות כב) אין לו דמים:

משום דאסוריה איסור עולם - כל זמן שיעידו עליו שחילל שבת ימיתוהו בית דין הלכך חמירא מיתה דילה לפוטרו מממון:

דאיסור שעה - אי לא משכח ליה ההיא שעתא תו לא מיקטיל:

היתה פרה שאולה לו וטבחה בשבת פטור - דההיא שעתא דקא טבח לה גזיל לה ממרה ומיתה וממון באין כאחד ולא גרסינן שאם אין גניבה אין טביחה ואין מכירה דגבי שואל לא שייך לא כפל ולא ארבעה וחמשה שהרי חייב בקרן לעולם אפילו טוען טענת גנב ואין קנס אלא או בגנב או בשומר חנם הפוטר עצמו בטוען טענת גנב שאומר נגנבה:

פרה אתא לאשמועינן - בתמיה מה למדנו ממנה שלא למדנו מגדי דקאמר רבה:

שאולה אתא לאשמועינן - דטובחה בשבת פטור:

ס"ד אמינא הואיל ואמר רב פפא - בהשוכר את הפועלים:

הכא נמי - נימא משעת שאלה רמיא עליה חיוב קרן וכי טבחה בשבת ליחייב:

קמ"ל - כיון דכל כמה דאיתא הדרא בעינא ההיא שעתא דקא טבח לה קא גזיל לה:

כל ימי שאלתה - כל ימי משך הזמן ששאלה אביהן מן הבעלים:

אין חייבין באונסה - דאינהו לאו שואלין נינהו עלה:

דמי בשר בזול - כל זוזא חשבינן בארבעה דנקי הכי אמרינן בפרק מי שמת (ב"ב קמו:) והעור יחזירו לבעלים:

אחריות נכסים - קרקעות:

איכא דמתני ארישא - להאי הניח להן אביהן אחריות נכסים חייבין לשלם ואמרינן דחייבין באונסין דאישתעבוד נכסים דאבוהון מחיים משעת שאלה:

כ"ש אסיפא - כשטבחוה ואכלוה:

ופליגא דרב פפא - דאמר לעיל ההיא שעתא דמטו לה אונסין הוא דאתי חיובא עליה ולא משעת שאלה:

ואיכא דמתני לה אסיפא - היכא דטבחוה אם הניח להן אביהן אחריות נכסים משלמין תשלומי מעליא ולא בזול דאיבעי להו למידק:

אבל ארישא - אם מתה לא מיחייבי לשלומי ולא אמרינן אישתעבוד נכסי דאבוהון משעת שאלה:

והיינו דרב פפא - דאמר לעיל לא אמרינן משעת שאלה רמו עליה תשלומין אלא משעת אונסין ואילך וההיא שעתא ליתיה לשואל דליחייב:

בשלמא רבי יוחנן - דמוקי מתניתין בשלא התרו בו:

לא אמר כריש לקיש - דאוקמיה כר' מאיר:

כי לא אתרו ביה נמי פטור - הואיל ואיכא צד מלקות:

שוגגין - שלא התרו בהן:

ודבר אחר - ממון ואכולה מילתא קאי כלומר חייבי מיתות שוגגין וממון או חייבי מלקיות שוגגין וממון:

ר' יוחנן אומר חייב - בתשלומין:

דהא לא אתרו ביה - ואין אתה מחייבו אלא משום רשעה אחת דממון:

כי לא אתרו ביה נמי פטור - ולקמן יליף טעמא:



מאי לאו אסון ממש - אם לא מתה האשה יענש הנוגף בדמי ולדות הא אם מתה לא יענש ואפי' לא התרו בו וקשיא לר' יוחנן:

לא דין אסון - הכי קאמר קרא אם אין משפט מות לנוגף כגון שלא מתה האשה או מתה ולא התרו בו ענוש יענש:

מכה אדם ומכה בהמה - מכה בהמה ישלמנה ומכה אדם לא ישלם אלא יומת הקיש פטור ממון דמכה אדם לחיוב ממון דמכה בהמה מה מכה בהמה אין לך בו חילוק לחיוב אף מכה אדם אין לך בו חילוק לפטור מכה בהמה לעולם חייב דאמרי' בב"ק (דף כו:) פצע תחת פצע לחייב על השוגג כמזיד ואונס כרצון:

שאין מתכוין - אין בו חיוב מיתה באדם:

דרך עלייה - שהכהו בהגבהת ידו או שחתכו בחרבו מלמטה למעלה:

בין דרך ירידה לדרך עלייה - משום דגבי גלות דהורג בשוגג איכא חילוק בין דרך ירידה לדרך עלייה כדאמרי' במכות (דף ז:) כל שבדרך ירידתו גולה דכתיב ויפל עליו עד שיפול כדרך נפילה:

כולי עלמא לא פליגי דפטור - מדתנא דבי חזקיה:

חייבי מיתות איתקוש - למכה בהמה:

אתיא רשע רשע - נאמר בחייבי מיתות אשר הוא רשע למות ונאמר בחייבי מלקות והיה אם בן הכות הרשע:

רבא אמר אתיא מכה מכה - דמלקות נמי איתקוש למכה בהמה ולאו מגזרה שוה דחייבי מיתות ילפינן:

ואיש כי יתן מום בעמיתו כאשר עשה כן יעשה לו - והאי יעשה לו מלקות קאמר ולקמן פריך והא חובל בחבירו בתשלומין ולא מלקות:

והאי - מלקות לאו מכה כתיב אלא כי יתן מום ומאי אתיא מכה מכה דקאמר רבא:

הכאה הכאה קאמרינן - ומום ע"י הכאה הוא ניתן:

וחובל בחבירו בר תשלומין הוא - והיכי מוקמת ליה את במלקות ופטור ממון:

אם אינו ענין - האי קרא:

להכאה שיש בה שוה פרוטה - ולתשלומין דהא מקרא דבתריה ילפינן דכתיב ביה כן ינתן בו דבר הניתן מיד ליד:

תנהו ענין - להאי כן יעשה לו:

להכאה שאין בה שוה פרוטה - ולמלקות ואיתקיש למכה בהמה שלא תחלוק בו:



סוף סוף - האי לא תחלוק בו לחייבו ממון טעמא משום דאין בו כדי תשלומין ולא משום היקישא אבל היכא דיש בה שוה פרוטה אימא תחלוק:

לא צריכא - להכי איתקש:

דבהדי דמחייה קרע שיראין וכו' - כלומר ואשמועינן דלוקה משום חבלה ופטור מתשלומי קריעה לא שנא התרו בו ולא שנא לא התרו דלא לקי פטור מתשלומין מהיקישא דלא תחלוק:

ממאי דבחול כתיב - דפשיטא ליה דמכה בהמה בין שוגג בין מזיד חייב לשלם:

דלמא בשבת כתיב - ועל כרחך אשוגג כתיב קרא דאי במזיד הו"ל מתחייב בנפשו ופטור מן התשלומין:

איכא לאיפלוגי - בין שוגג למזיד:

לא ס"ד - דבשבת כתיב ובשוגג:

ואי בשבת מכה בהמה ישלמנה - בתמיה:

אלא לאו בחול - דליכא לפלוגי ואיתקש לה מכה אדם שלא תחלוק בו ואפי' אינו חייב מיתה:

לרבה דאמר - לרבי מאיר חדוש הוא כו':

מתניתין כמאן מוקים - לשנויי רומיא דרמינן עלה דאלו הן הלוקין וקיימא לן דאין לוקה ומשלם:

אי כר' מאיר - דאמר לוקה ומשלם וכדשנינהו ריש לקיש:

קשיא בתו - דבשלמא לריש לקיש דאוקמה לההיא דגנב וטבח בשבת בטובח על ידי אחר אבל בטובח על ידי עצמו לא משלם לא קשיא דמת ומשלם לית ליה לר' מאיר אפי' בקנס אלא לרבה קשיא בתו דקנס הוא וקתני מתניתין פטור:

ואי כר' נחוניא בן הקנה - דאית ליה נמי לוקה ומשלם כר' מאיר מדקאמר יום הכפורים כשבת יה"כ הוא דפטור מתשלומין ומשום כרת דאית ביה ומג"ש דאסון אסון אבל משום לאו ומלקות דאית ביה לא פטר ומתניתין נמי דאית ליה לוקה ומשלם דידיה הוא ומת ומשלם לית ליה אפי' בקנס:

קשיא אחותו - נהי נמי דמשום מלקות לא פטר ליה ליפטריה משום כרת:

ואי כרבי יצחק - תוקמה דאמר במסכת מכות (דף יד.) אין חייבי כריתות בכלל מלקות מ' ולית ליה האי דאלו הן הלוקין הבא על אחותו ומשום הכי חייבין בתשלומין:

קשיא ממזרת - דהכל מודים שהוא במלקות וקתני אית לה קנס:

הניחא אי סבר - רבה כר' יוחנן כשלא התרו בו דמשלם דחייבי מלקיות שוגגין ודבר אחר חייב:

איהו נמי - מוקי למתני' בשלא התרו בו כר' יוחנן:

אלא אי סבר לה - בממון ומלקות דאפי' לא התרו בו פטור מממון ופליג אדרבי יוחנן וכל שכן אדעולא דאמר אפילו התרו בו משלם ממון ואינו לוקה:

היכי מתרץ לה - לא כר' יוחנן ולא כעולא ולא כריש לקיש:

על כרחך - אי סבירא ליה בממון ומלקות דלוקה ואינו משלם כרבי יוחנן סבירא ליה בשוגגים דמשלם ממון ומוקי לה בשלא התרו בו:

לריש לקיש דאמר בפירוש ריבתה תורה כו' - דחייבי מלקיות שוגגין פטורין מלשלם:

מאן תנא דפליג אדר' נחוניא - ומחייב תשלומין בחייבי כריתות כגון ההיא דשבועות ושהדליק גדיש ביה"כ חייבין בפרק שבועת העדות (שבועות לג.) ומתני' דהכא דקנסה באחותו ונהי נמי דלית ליה אסון אסון למיפטריה משום כרת ליפטריה משום לאו בין התרו בו בין לא התרו בו דאין כרת בלא לאו חוץ מפסח ומילה דבשלמא ר' יוחנן מוקי לה אפילו כרבנן דפליגי עליה דרבי מאיר דאמרי אין לוקה ומשלם והני בשלא התרו בו אלא לריש לקיש כמאן מוקי לה:

אי רבי מאיר - דאמר לוקה ומשלם:

אי רבי יצחק - דאמר לא שייך מלקות בחייבי כריתות וג"ש דאסון אסון לית ליה ובמאי ליפטר הילכך מתניתין דהכא על כרחך ר"מ היא ולא רבי יצחק משום דקשיא ממזרת אבל ההיא דשבועות בין כר"מ בין כרבי יצחק:

עריות ושניות - לקמן מפרש להו:

קנס - דאנוסה:

פיתוי - דמפותה:

הממאנת - בבעלה כגון יתומה קטנה שהשיאתה אמה ומיאנה בבעלה:

אין לה קנס - שאינה בחזקת בתולה הואיל וניסת:

איילונית - שאין לה סימני נערות לעולם ואינה יולדת לשון איל זכר דוכרניתא דלא ילדה (לעיל דף יא.):

אין לה קנס - לפי שאין קנס אלא לנערה וזו שלא תביא שערות לעולם כל כ' שנה היא בחזקת קטנה ומשם ואילך בוגרת:

והיוצאת משום שם רע - קס"ד שלא מצא לה בעלה בתולים ולקמן פריך בת סקילה היא:



עריות ממש - המפורש באחרי מות והן בכריתות:

שניות - שגזרו חכמים על שניות להן להרחיק מן העבירה כגון אם אמו ואם אביו ושאר עריות השנויות בפרק ב' דיבמות (דף כא.):

כיון דשניות חזיין ליה מדאורייתא - קרינן ביה ולו תהיה לאשה:

אמאי אין לה קנס - בשלמא בעריות איכא למימר כשמעון התימני דלית ליה נערה נערה הנערה אלא שניות קשיא:

שמעון התימני - בריש פירקין דאמר אשה שיש בה הויה:

ר"ש בן מנסיא - דאמר אשה הראויה לקיימה:

רבנן היא - דפליגי אדר"מ בריש פירקין:

ובממאנת סבר לה כר' יהודה - דאמר נערה ממאנת והכי תידוק מינה נערה ממאנת אין לה קנס הא נערה בעלמא יש לה קנס:

עד שתביא שתי שערות - ומשהביאה אינה ממאנת ואפילו לא בעל לאחר מיכן:

רבי יהודה אומר - אם לא בעל לאחר שגדלה ממאנת:

עד שירבה שחור על הלבן - ובנדה מפרש שתי שערות שוכבות ונראה כמו שירבה השחור:

אלא ר' יהודה היא - ובממאנת נערה אשמעינן דאין לה קנס ולא תדוק הא קטנה יש לה קנס וגבי אילונית דתנא נמי אין לה קנס משום דבקטנה סבר כר"מ וזו מקטנותה יצאת לבגר:

זו דברי כו' - לקמן בפרקין (דף מ:):

סבר לה כר' מאיר - דקטנה אין לה קנס משום הכי אין קנס באילונית:

ופליג עליה - בממאנת ואמר עד שירבה השחור וכי תנא הממאנת אין לה קנס הא הראויה למאן יש לה קנס בנערה קאמר:

מאי ממאנת הראויה למאן - כלומר כל קטנה קאמר וכולה ר"מ היא:

ויש להן טענת בתולים - להפסידה כתובה:

הא ר"מ - דאמר קטנה אין לה קנס ואילונית מקטנותה יצתה לבגר:

ודקארי לה מאי קארי לה - מי שהשיב תשובה זו בבית המדרש מה עלתה על רוחו ולא סבירא ליה דאיכא לאוקמינהו כר"מ ורבנן:

משום דאית ליה למירמא אחריתא עליה - לא הביאה לבית המדרש אלא לפי שיש להשיב אחרת על זו חרשת ושוטה אחרשת ושוטה:

בוגרת - בתוליה כלים מאיליהן:

הא רבן גמליאל - דאמר בפ"ק (דף יב:) היא אומרת משאירסתני נאנסתי נאמנת הכא נמי אין לה טענת בתולים להפסידה כתובתה דאמרינן אי הוה פקחת לטעון הוה טענה משאירסתני נאנסתי ומהימנא:

הא רבי יהושע - דאמר לא מפיה אנו חיין הכא יש לה טענת בתולים דאי נמי הוה. טענה קמן לא מהימנינן לה:

נותנין לה לילה הראשון - ובועל כמה בעילות ותלינן כל דמים של אותו הלילה בדם בתולים אלמא. אית לה דם בתולים לבוגרת דאי לא לא הוה בעי למיתב לה אלא בעילת מצוה וכיון דאית לה בתולים היכא דבעל ולא מצא דם תפסיד כתובתה דהא כנסה בחזקת בתולה ומצאה בעולה:



ה"ג אי דקא טעין טענת דמים הכי נמי הב"ע דקטעין טענת פתח פתוח - אי דקאמר בעלתי ולא מצאתי דם ודאי טענה מעלייתא היא והכא דקתני אין לה טענת בתולים דקטעין ואמר פתח פתוח מצאתי ודם לא בדקתי אם נמצא בה אם לאו בנערה וקטנה טענה היא כדאמרינן בפ"ק ואע"פ שאין יכול לברר דבריו בפנינו אמרינן חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה אבל משבגרה אין רחמה צר כבתחילה ודומה לו כאילו פתח פתוח:

שנחבטה - ובתוליה נושרין:

כולהו רואות - אם נשרו בתוליהן [רואות דם]:

ומראות לאמן - ופוסקות עליהן שאינן בתולות ואם לא הודיעתו הטעתו:

וזו אינה רואה ואינה מראה לאמה - וזה שכנסה בחזקת נחבטת כנסה ואין אדם פוסק עליה ולאו טעות הוא:

ריעא - שיצא עליו שם זיוף:

אין חוששין לה - אפי' לכהונה:

אלא - יצא עליה שם רע היכי דמי כגון בעדים ולא שאמרו עליה שנבעלה דא"כ מאי למימרא הא לאו בתולה היא אלא אמרי לדידהו תבעתנהו לאיסורא הפקירה עצמה לכך ולא שמענו לה:

בשלמא התם כו' - היכי גמר רב פפא מינה דלא מגבינן בשטרא כי האי בשלמא התם שכיחי פרוצין וכיון שיש עדים שהיתה מחזרת אחר הזנות הרבה מצאה לה משום הכי אין לה קנס לאחר זמן דלאו בחזקת בתולה הואי:

אלא - לגבי שטר:

אם הוא הוחזק - לחזור אחר עידי שקר:

כל ישראל מי הוחזקו - להיות שומעין לו לזייף:

אימר זיופי זייף - הוא עצמו למד לכוין כתב הדומה לכתב ידי עדים שחתם בו:

מתני' יתירות על בנות שלש שנים - דכיון דראויות לביאה בחזקת הפקר הן ונבעלות בנכריותן והשבויה בשבויתה:

ולא יהיה אסון ענוש יענש - הא אם יהיה אסון לא יענש:

גמ' שבויה - בת כהן:

אוכלת בתרומה - ולא מחזקינן לה בחזקת בעולה לפסול לה המחללה בביאתו:

מפני שמיעך לה - כלומר אין נוהגין בהן הפקר לאונסן בבעילה אלא לשחק עמהן:

[רבנן - פליגי אדרבי דוסא ואמרו יש שבויה אוכלת ויש שאינה אוכלת כיצד האשה שאמרה נשביתי וטהורה אני אוכלת ואם יש עדים שנשבית והיא אומרת טהורה אני אינה אוכלת במסכת עדיות]:

אלא בתרומה בזמן הזה דרבנן - דכיון דאפילו נבעלה איסורא דרבנן בעלמא הוא לא גזרו על ספיקה אבל קנס דאפוקי ממונא הוא אימא לך ספק בעולה היא ומספיקא לא מפקינן ממונא:

דלמא ממנעי ולא נסבי לה - אי פחתת כתובתה משוית לה בחזקת בעולה ומרחקי לה אפילו ישראל:

מעיד בה - קא סלקא דעתין דאפודה קאי שאם היה מעיד בה שלא נבעלה לעובד כוכבים לא ישאנה אם כהן הוא:

משום דמעיד בה וכו' - והא אמרו הפודה את השבויה ישאנה:

הפודה את השבויה ומעיד בה ישאנה - דאי לאו דקים ליה בגוה לא שדי זוזי בכדי שהרי לישאנה פדאה:

מעיד בה כדי לא ישאנה - שמא עיניו נתן בה:



וראתה דם - בו ביום:

דיה שעתה - ולא גזרו בה טומאת מעת לעת לטמא טהרות שנגעה בהן משעת טבילה עד שעת ראייה דהא אפי' יצא דם זה מאתמול והעמידוהו כותלי בית הרחם שזהו הטעם של מעת לעת בבנות ישראל הלא דם כנענית כדם בהמה ואם תאמר ניחוש שמא משטבלה נעקר ויצא מיד טומאה למפרע דרבנן היא והיכא דאיכא למיגזר מעת לעת שלם גזור מפקידה לפקידה והיכא דלא גזור מעת לעת לא גזור מפקידה לפקידה:

וצריכה להמתין ג' חדשים - שלא תנשא להבחין בין זרע הנזרע בקדושה לזרע הנזרע שלא בקדושה:

רבי יוסי מתיר - לקמיה מפרש טעמא:

צריכות להמתין - ואף על פי שקטנה אינה מתעברת גזירה קטנה אטו גדולה:

משמשת במוך - נותנת מוך לאחר בעילה ושואבת הזרע:

מנטרא נפשה - ומזמנת לה מוך:

דלא ידעה היכא ממטו לה - שבאים למוכרה וסברה דלמא ממטו לה לגבי ישראל ופרקו לה ומנטרא נפשה לשמש במוך:

אלא יוצאה בשן ועין - שפחה שסימא אדוניה את עינה ויצאה לחירות מנא הות ידעה מעיקרא דתיפוק לחירות דמנטרא נפשה לזמן מוך לשימושה:

כל ממילא - מידי דליכא לאיזדהורי ביה מעיקרא דתיפוק לחירות מודה רבי יוסי:

הרי אנוסה דממילא - דלא הות ידעה דליסליק בה הכי ותזמן לה מוך:

מתהפכת - שיצא הזרע ולא יקלוט והא אפילו במידי דממילא מצו למיעבד וכולן עושות כן:

משום דאיכא איבוד נשמה - יש כאן עונש חמור ודיו בכך אם ענשתו לאבד נשמה ליהרג:

אימא לא - אין זה עונש יתירה וליעביד ביה תרתי:

דלא חמיר איסוריה - לא עבר עבירה חמורה ודיו שתענשנו עונש אחד:



לא תקחו כופר - משמע נמי אם תהרגנו לא תענשנו ממון:

דאמר רחמנא - שנויא הוא דמשנינן לאו לאשמעינן דלא תעביד ביה תרתי אלא לאשמועינן בחיוב מיתה לבדה שלא יפדה בממון:

לא תקחו כופר לנוס - קא ס"ד לא תעביד ביה תרתי להורג בשוגג גלות וממון:

וצריכי דאי אשמעינן מזיד - דלא ליפרוק נפשיה בממון הוה אמינא משום דחמיר איסוריה אבל בשוגג ליפרוק נפשיה בממון מגלות:

ואי אשמעינן שוגג - דמשום דאין בגלותו איבוד נשמה להכי לא לפטריה בממון אלא ליגלי:

אבל מזיד - משום איבוד נשמה אימור נישקול ממונא ונקיים נפש בישראל:

כי אם בדם שופכו - ולא בפדיון ממון למה לי מלא תקחו כופר נפקא:

שאין פוטרין אותו - לומר כבר נתכפר בעודו ספק שהעגלה מכפרת על הספק:

ואתה תבער - בתר עריפה כתיב:

מיתה יפה - בסייף ומצד הסימנים שימות מהר:

כל חרם וגו' - משמע לשון חייבי מיתות כמו זובח לאלהים יחרם (שמות כב):

ערכו עלי - ואע"פ שערך אינו לפי דמים אלא לפי שנים לא אמר כלום דמעטיה קרא הכא והאי חרם לשון הקדש הוא:

שדמיו קצובין - בתורה לפי שנים ולא דמי לאומר דמיו עלי דדמים אין לו אבל ערך יש לו:

למומתין בידי שמים - כגון מי שהרג שורו את הנפש דכתיב ביה יומת ולא מיתת בית דין דנפקא לן בסנהדרין (דף טו:) מות יומת המכה רוצח הוא על רציחתו אתה הורגו ואי אתה הורגו על רציחת שורו והאי יומת בידי שמים:

יכול אף - חייבי מיתות ב"ד יפדו בממון:

חרם מן האדם - אדם שמחויב חרם:

אלא מיתות חמורות שלא ניתנה שגגתן לכפרה - כיון דקרא לא פריש כל מיתות מיסתייך אי שדית הך חומרא דאין ממונו מצילו אמיתות חמורות ומאי נינהו כגון העושה חבורה באביו או גונב נפש מישראל שאין כפרה כתובה בשגגתו שאין כרת בזדונו דליחייב חטאת בשגגתו:

מיתות קלות - היינו כל מיתות האמורות בהן כרת על זדונו בלא התראה יש כפרה בשגגתה בחטאת כגון עבודת כוכבים ושבת ועריות א"נ רוצח שיש כפרה לשגגתו בגלות:

ולא ממילא - שמעת לה מלא תקחו כופר הא גבי רוצח כתיבא וניתנה כפרה לשגגתו ואשמעינן קרא שלא יציל את עצמו בממון ולמה לי תו כל חרם:



הני מילי - דלא תקחו כופר לפטור רוצח מזיד מקטלא:

היכא דהרגו - במזיד דרך עלייה בהנפת ידו הכהו מאחריו דדכוותה בשוגג לא ניתן לכפרת גלות כדכתיב ויפל דרך נפילה:

מדתנא דבי חזקיה נפקא - שאין חילוק בין דרך עלייה לדרך ירידה:

לחייבו ממון - והוא הדין לפדותו ולא יהיה אסון מיהא איצטריך דאי מהיקישא הוה אמינא אדרבה לאידך גיסא מה מכה בהמה לעולם ישלם אף מכה אדם ישלם והשתא דנפקא לן פטור תשלומין למזיד מלא יהיה אסון על כרחך היקישא לפטור שוגג דרך עלייה:

הכי גרסינן אלא אמר רמי בר חמא כו' - איצטריך חד מהני קראי לאשמועינן דלא ליעביד ביה תרתי ואף על גב דנפקא לן מולא יהיה אסון:

הני מילי - דלא ענשינן ליה בתרתי היכא דסימא את עינו והרגו בה באותה מכה ומת:

בדבר אחר - במכה אחרת ובבת אחת:

אימא - ניענשיה דמי עין ומיתה בשביל ההריגה:

הא - דסימא עינו והרגו בה:

מאידך דבי חזקיה נפקא - דלא תיענשיה:

ולא עין ונפש תחת עין - מיניה קיימא לן בהחובל דעין תחת עין לאו ממש דאי אמרת ממש דלמא בהדי דסמינן לעיניה מיית והוה ליה עין ונפש תחת עין מיהו שמעינן מינה דלא תעביד ביה תרתי לא שנא מת באותה מכה לא שנא לא מת:

סלקא דעתך אמינא חידוש הוא שחידשה תורה - בכל תשלומי קנס שאינו דין אלא גזרת מלך בעלמא וכיון דחידוש הוא וגזירת חוק אימא אע"ג דאיכא בהדיה מיתה לשלם:

קמ"ל - חד מהנך קראי יתירא שאינו ענין לממון תניהו ענין לקנס:

כתנא קמא - ודריש ליה באומר ערכו של יוצא ליהרג עלי:

מתני' שנתארסה ונתגרשה - דאילו ארוסה שלא נתגרשה חייב מיתה ואין שם קנס:

אין לה קנס - טעמא מפרש בגמרא ורישא דקתני אשת אחיו ואשת אחי אביו דבנתארסה ונתגרשה עסקינן וקתני יש להן קנס ר' עקיבא היא:

גמ' אלא מעתה - לר' עקיבא הא דכתיב נערה למעוטי בוגרת ובתולה למעוטי בעולה:

הכי נמי - דלא ממעט לגמרי ותדרוש נערה לאביה הא בוגרת לעצמה הא לא אשכחן דאישתמיט תנא ומתני בוגרת יש לה קנס ונימא רבי עקיבא היא:

וקנסה לאביה - ולקמן מקשינן דר"ע אדר"ע:

הואיל ואביה זכאי בכסף קידושיה - שלו הוא בנערותה ולקמן יליף לה בפרק נערה שנתפתתה (דף מו:):

מה כסף קידושיה אף על פי שנתארסה ונתגרשה - מאחר כשחוזרת ומתקדשת בתוך נערות:

לאביה הוי - דהא כל קידושי נערות ילפינן לאביה דגבי קידושין לא כתיב מיעוטא דאשר לא אורסה כי הכא:

נאמר כאן - באונס:

להלן - במפתה:

מה להלן - במפתה שקלים דכתיב ישקול:



אימא בתולה לגזירה שוה - ולאו למעוטי בעולה ויהא קנס לבעולה:

מסתברא אשר לא אורסה לגזירה שוה - ואפי' אורסה אית לה קנס:

שהרי אני קורא בה נערה בתולה - אע"פ שנתארסה ונתגרשה דהא נערה בתולה היא כדכתיב קרא אבל בעולה שאין אני קורא בה נערה בתולה אין לה קנס:

אדרבה בתולה לגזירה שוה - ולאו למעוטי בעולה בזנות אלא יש לה קנס לבעולה בזנות שהרי אני קורא אותה נערה אשר לא אורסה:

מסתברא - ארוסה יש לה קנס ובעולה אין לה:

דהא אישתני גופה - ופגמה אין רב כל כך:

והא - דנתארסה ונתגרשה לא נשתנה גופה:

הא סברא - דחמשים כסף דאונס שקלים הן וכסף ישקול דמפתה יהו חמשים:

כמוהר הבתולות - מנין המפורש אצל אונס דהיינו חמשים:

ומוהר הבתולות - יהיו שקלים:

כזה - שכתוב בו ישקול:

קשיא דרבי עקיבא - דברייתא דאמר קנסה לאביה:

אדרבי עקיבא - דמתני':

לא אתיא גזירה שוה ומפקא לקרא מפשטיה לגמרי - דאתא פשטיה לאשמועינן הא ארוסה לעצמה וחד מתרוייהו לאפנויי אי נמי לא מופני ליכא למיפרך מידי: אלא לרבי עקיבא דברייתא וכי אתיא גזירה שוה ומפקא מפשטיה לגמרי. דלא דריש פשטא דאשר לא אורסה כלל ומשוי אורסה כלא אורסה ואם כן מיעקר משמעותיה:

קרי ביה - בפשטיה אשר לא ארוסה למעוטי ארוסה:

בת סקילה היא - ומלא יהיה אסון נפקא פטורא מתשלומין:

קנסה למי - קא סלקא דעתך בסתם אנוסה קאי:

בא עליה ומתה - לא הספיק האב להעמידו בדין עד שמתה:

יש בגר בקבר - אם מתה בנערותה עד שלא עמדה בדין והגיע זמן בגרותה בקבר מי חשיב בגר או לא ולקמיה מפרש ואזיל למאי הלכתא:

יש בגר בקבר - וכי היכי דאם לא הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה תנן לקמן בפרק נערה שנתפתתה (דף מא:) דהרי הן לעצמה ולא לאביה והשתא נמי בגר בקבר מפקיע כח האב ובנה ירית לה אם יש לה בן:



ומי מעברא - בקטנות או בנערות כשהיא בת קנס שתלד בנערות:

משמשות במוך - מותר להן לשמש במוך ואינן כמשחיתות זרע:

שמא יעשה עוברה סנדל - שאם תתעבר עובר שני פוחת השני את צורת הראשון ודומה לסנדל שהוא דג שבים:

שמא תגמול את בנה - מפני שהחלב נעכר כשמתעברת ואינו טוב ליונק ותצטרך להעתיקו משדים וימות:

פחות מכאן - מבת אחת עשרה שנה משמשת כדרכה לפי שלא תתעבר:

ויתר על כן - על בת שתים עשרה שנה משמשת כדרכה שאם תתעבר לא תמות אלמא בקטנות לא מיעברא שיבא לכלל לידה דהא ותמות קתני:

וכי תימא - מבת שתים עשרה ויום אחד שהגיעו ימי הנעורים נתעברה וילדה בנערות ומתה בנערות הא נמי ליתא דאמר שמואל אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים משתביא שתי שערות הויא נערה באותן שתביא משתים עשרה שנה והלאה ומשתביאם עד שתבגור ששה חדשים ותו לא ומתניתא דקתני מבת שתים עשרה ואילך אי מעברא לא מתה במביאה שתי שערות קודם שתתעבר קאמר אבל כל זמן שלא הביאה קטנה היא והאי דנקט מנין שנים משום דבבציר משתים עשרה ויום אחד אפילו הביאה שערות אינו אלא שומא כדאמרינן במסכת נדה ובקדושין:

ופקע אב - פקעה תביעת אב וזכה הלה במה שבידו שאין בעל דינו קיים וקנס לאו ממון הוא להורישו לאביה בתורת ירושה כל כמה דלא גבתיה:

או אין בגר בקבר - לאפקועי תביעת אב:

מר בר רב אשי - לא בעי לה בעיא דרבא משום בגר בקבר אלא אם מתה בנערותה מי פקעה כי בגרות דמחיים או לא ולהאי לישנא דמר בר רב אשי אליבא דרבא אמרו לעיל מילתא דפשיטא ליה לאביי מיבעיא ליה לרבא דאילו ללישנא קמא מפשט פשיטא ליה לרבא דמיתה לא מפקעא ודלא כאביי כל זמן שלא בגרה וכי קא מיבעיא ליה בבגר בקבר קמבעיא ליה אבל במיתה כל זמן שלא בגרה פליג אדאביי ואמר לא מפקעא וחייב:

מיתה עושה בגרות - עושה דין בגרות דמפקעא כח אב כי בגרות:

מהו - מי הוי לאביה או לעצמה:

בגרות מוציאה מרשות אב - דלא מצינו שזיכתה לו תורה בבתו אלא מכר בקטנות ושאר שבח כגון קנסה ומעשה ידיה בנערות כדילפינן בפרק נערה (לקמן דף מו:) אבל בבגרות לא אשכחן וכיון דלא זיכתה לו תורה אנן מהיכא תיתי לן לזכותו בשלה:

ונשואין מוציאין מרשות אב - כדאשכחן בהפרת נדרים דכל זמן דלא ניסת אביה מיפר ומשניסת אין יכול להפר:

בא עליה - כשהיא נערה ובגרה:

לעצמה - דכתיב ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה אם נערה היא בשעת נתינה:

אביה ובעלה - ואינו מופר עד שיפרו שניהם:

מתני' בושת ופגם - במתני' לקמן מפרש להו:

האונס נותן מיד - לאביה אע"פ שכונסה:

לכשיוציא - בגמרא פריך אטו אשתו היא ומפרש לה לכשלא יכנוס דאם כנסה אינו נותן קנס כדכתיב מהר ימהרנה לו ואם מאן ימאן וגו' כסף ישקול אבל אונס כתיב ונתן חמשים כסף ולו תהיה לאשה:

שותה בעציצו - בכלי שבחר לו לשתות בו כלומר על כרחו ישאנה כדכתיב לא יוכל לשלחה (דברים כב): גמ'



שסופה להצטער כו' - ואי חיבוט על גבי קרקע הוא וכי סופה ליחבט על גבי קרקע תחת בעלה:

שלי - בתמיה:

דאבוה הוא - דהא כל שבח נעורים ילפינן לקמן (דף מו:) לאביה והיאך היא יכולה למחול:

ריבדא דכוסילתא - פוצטוייר"א דפלמוא"ה בלע"ז:

ריבדא - ניקור:

כוסילתא - כלי אומן מקיז ואית דגרסי כי תרפתא דסיכורי והיא היא:

אמרה לי אם - אומנתו היתה:

בת רב חסדא - אשתו של רבא:

בת אבא סוראה - דביתהו דרב פפא:

נהמא אקושא בחינכי - כלחם קשה שגורר את החיך:

אשתו היא - וכי אשתו היא כבר דקאמר לכשיוציא:

לכשלא יכנוס - שתמאן היא או אביה או המפתה עצמו:

יכולין לעכב - שלא יכניסנה:

תהיה - משמע היא מהוה את עצמה לו:

מצי מעכב - שאם רצה אינו כונס כדאמרינן לקמן ימהרנה לו מדעתו:

אביה נמי לא מצי מעכב - אי לאו שלא יהא חוטא נשכר:

אע"פ שאמרו אונס נותן מיד כשיוציאנה אין לה עליו כלום - ולא אמרינן אין קנסה תחת כתובתה שהרי לאביה נותן מיד אלא כסף קנסה הוא כתובתה וכן אם מת יצא כסף קנסה בכתובתה:

מי מצי מפיק לה - לא יוכל לשלחה כתיב:

כשתצא היא - אם יצתה מאליה ותבעה הימנו גט:

טעמא מאי תקינו רבנן כתובה - לשאר נשים:

מיגמר גמרי מהדדי - אונס ממפתה לשקלים ומפתה מאונס לחמשים:



להא מילתא - שיהיה מפתה נושא על כרחו:

עשה - לו תהיה לאשה:

ונדחה את לא תעשה - דאינה ראויה לבא בישראל כגון ממזרת:

מי איתיה לעשה כלל - השתא נמי מלמדין אותה לומר איני רוצה:

מתני' יתומה שנתארסה ונתגרשה האונס חייב והמפתה פטור - דכיון דיתומה היא וקנס שלה היא ואחילתיה דמדעתה נתפתתה לו פטור ובגמרא מפרש דנתארסה ונתגרשה מילתא אחריתי היא ולא איתומה קאי:

גמ' בשיטת ר"ע רבו אמרה - דאמר במתני' נערה שנתארסה ונתגרשה קנסה לעצמה והך נתארסה ונתגרשה דר' אלעזר כשאביה קיים וקרי לה יתומה משום דפקע זכות אב מינה לגבי קנסא:

ממאי - דכר"ע סבירא ליה:

מדקתני אונס חייב ומפתה פטור - אלמא יש לה קנס ולעצמה הלכך מפתה פטור דמדעתה עבד ואונס חייב ואפילו אביה קיים דאי יתומה כדקתני פשיטא דמפתה פטור אלא הא קמ"ל כו':

יתומה פשיטא - מסקנא דמילתא דר' יוחנן היא:

טובינא דחכימי - מאושר שבחכמים אשרי מתרגמינן טובאי. ר' אלעזר הוא ר' אלעזר בן שמוע ותלמידו של ר"ע היה כדאמרינן ביבמות בהבא על יבמתו (דף סב:) והיה העולם שמם עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום ושנה להם ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ור"ש ורבי אלעזר בן שמוע:

מתני' הכל לפי המבייש - אדם בינוני המבייש בושתו קשה מאדם זולל ומאדם חשוב:

והמתבייש - לפי חשיבותו בושתו:

כאילו היא שפחה - בגמרא מפרש מאי גריעותא מחמת בעילה:

גמ' יאמרו כו' - והיכן הוא חילוק שביניהן אצל בושת הלכך יהיב בושת:

גבי עבד - שנגחו שור שנתנה תורה קצבה ל' שקלים:



מעשה מחט - חייט תופר:

אלא אמר רבי זירא - מהכא מסתברא שאין בושת בכלל חמשים דאם כן אין הפרש בין בעל שלימה לבעל פגומה שנבעלה שלא כדרכה והיכן הוא הפרש שביניהם ש"מ גבי בושת כיון שנפגמה כבר אין בושתה רב כשלימה:

תחת אשר עינה - גבי חמשים כסף כתיב:

מכלל דבושת ופגם - שאינם משום עינוי שהרי ישנן בשאר חובלין אינו בכלל זה פגם הוא נזק הנישום נמי בשאר חבלות:

ואימא לדידה הוי - דבשלמא קנס כתיב ביה ונתן לאבי הנערה אלא הני ליהוו לדידה:

בנעוריה בית אביה - גבי נדרים כתיב ומיהו איכא למשמע מינה דבימי נעוריה תלאה הכתוב בבית אביה:

בתו לאמה - הקיש בת לאמה:

תיפוק ליה כו' - אלא על כרחך מהתם לא מצי למילף דההוא בהפרת נדרים כתיב:

נילף מקנסא - מה קנסה לאביה אף שאר שבח ממון נעורים לאביה:

אלא מסתברא - דבושת ופגם דאב הויא שהרי בידו לביישה בבושת בעילה ולפוגמה בפגם בעילה:

דאי בעי מסר לה - לקדשה בביאה:

למנוול ומוכה שחין - כדתנן לקמן האב זכאי בבתו בקידושי' בכסף ובשטר ובביאה וכיון דבידו ליטול ממון לפוגמה ולביישה בושה זו השתא אפסדיה האי דפגמה:

[מאי נפקא ליה - לכל אדם בבעילתה אם בעולה היא הואיל ולמלאכה קיימא]:

ולעבדו מאי נפקא ליה - למריה מינה אם בעולה היא מי קפיד מריה אלא שיהו להן ולדות:

קורת רוח - שזהיר בעבודתו ואף הוא רוצה לעשות לו נחת רוח להטעימו טעם בתולה:

מתני' כ"מ שיש מכר - לאב בבתו דהיינו בקטנותה:

אין לו בה קנס - דאין קנס לקטנה:

כל מקום שיש קנס - משהיא נערה:

אין מכר - דתניא (ערכין דף כט:) יכול ימכור אדם בתו כשהיא נערה אמרת מכורה כבר יוצאה עכשיו שאינה מכורה אינו דין שלא תימכר:

גמ' זו דברי ר"מ - דאמר אין קנס לקטנה:

מבת ג' שנים - שביאתה ביאה ואין בתוליה חוזרין:

מכר לא - בתמיה:

אף קנס במקום מכר - משתהא ראויה לביאה עד שתביא שתי שערות הוו תרוייהו ומשהביאה שערות עד שתבגר קנס ולא מכר:

מאי טעמא דר"מ - דאמר קטנה אין לה קנס:

דאמר קרא - גבי קנס ולו תהיה לאשה:

במהוה עצמה - במי שיש בידה להקנות עצמה לאישות הכתוב מדבר:

אהא מתניתו לה - להא דריש לקיש דאמר כ"מ שנכתב נער בלא ה' וקרינן נערה ללמד על הקטנה בא:

שם רע - לא מצאתי לבתך בתולים:

פטור - דוענשו אותו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה מלא כתיב:

אלא כאן נערה - האי דכתיב נערה מלא לאו לגלויי עליה אתא אלא על כל מקום שנאמר נער חסר ויליף הכי כאן שאי אפשר אלא בנערה כתיב נערה מלא וללמדך דכל מקום שנאמר נער אפילו קטנה במשמע:



מתני' פתיתי - בגמ' מפרש אמאי לא תנא אנסתי:

ואינו משלם קנס - בבבא קמא נפקא לן מודה בקנס פטור מאשר ירשיעון אלהים פרט למרשיע את עצמו:

המית שורי את פלוני - והריני חייב בכופר:

הרי זה משלם ע"פ עצמו - קסבר כופרא ממונא:

עבדו של פלוני - והריני חייב שלשים סלע:

אינו משלם - דקנס נינהו שאפי' אין יפה דינר נותן שלשים:

גמ' דלא פגים לה - אין לעז של אנוסה גדול כלעז של מפותה וכיון דלאו פגם דילה הוא מהימנינן ליה למשקל מיניה בושת ופגם על פיו:

אימא לא - נהימניה להחזיק את הלעז:

לא כל הימנו - שיוציא עליה לעז מזנה בעיר:

ניחא לה לדידה - לשאת את הלעז כדי להשתכר הממון:

לא ניחא להו לבני משפחה - וב"ד אין עליהם לעשות דבר להחזיק בושתם:

פלגא ניזקא - שחייבה תורה שור תם:

[ממונא - ומשלם ע"פ עצמו]:

לאו בחזקת שימור קיימי - אם לא ישמרום בעלים שלא יזיקו [אינם בחזקת משתמרים מאליהם שלא יזיקו] אלא מזיקין אפי' ניזקא דלאו אורחיה הלכך על מרייהו רמיא לנטורינהו וזה שלא שמרו בדין הוא דלישלם כולה אלא דרחמנא חס עליה ומיהו מה שמשלם בדין משלם:

כי היכי דנינטריה - שיוסיף שמירה על שמירתו:

תנן - בבבא קמא:

הניזק והמזיק בתשלומין - שניהם מפסידין בדבר ס"ד דהכי קאמר תרוייהו מטי להו בהאי פסידא דניזק מפסיד פלגא ומזיק פלגא:

היינו דשייך ניזק בתשלומין - דמפסיד פלגא בממוניה:

דלאו דידיה שקיל - דמה שנוטל בחנם נוטל:

בתשלומין איתיה - בתמיה:

לא נצרכא אלא לפחת נבילה - הא דקתני ניזק בתשלומין לאו בפלגא דקא שביק קאמר אלא בההוא פלגא ניזקא נמי דקני ליה רחמנא מפסיד כל פחת שפחתה נבילה מדמיה משעת מיתה עד שעת העמדה בדין ששמין את הנבלה כמה היה יפה השור בחייו וכמה היתה נבילה יפה בשעת מיתה ומשלם החצי אבל מה שהוזלו דמי נבילה משעת מיתה עד שעת מכירה אין המזיק משלם כלום באותו פחת ובבבא קמא (דף י:) יליף לה מקראי ואשמעינן האי תנא דפחת נבילה דניזק הוי:

תשלומי נזק מלמד שהבעלים מטפלין בנבילה - תנא דברייתא דריש לישנא דמתניתין דתנן בבבא קמא משלם תשלומי נזק במיטב הארץ ותנא עלה בברייתא דהאי דנקט תנא דמתני' תשלומי נזק ולא תנא משלם את הנזק לאשמועינן אתא שהניזק נוטל את נבילתו ומטפל בה ומוכרה והמזיק משלים עליה מה שחייבתו תורה אם תם חצי ואם מועד הכל ותרתי למה ליה לרבי למיסתם במתני' דבעלים מטפלין בנבילה:

דקא משלם כוליה - ודיו בהפסד זה:

מגופו - אינו גובה אלא מגוף השור ואם אין בו כדי חצי נזקו יפסיד המותר:

מן העלייה - מן המיטב שבנכסי מזיק דגבי תם כתיב (שמות כא) וחצו את כספו מגופו ובמועד כתיב (שם) שלם ישלם שור ואם איתא דפלגא ניזקא קנסא ניתני נמי שהתם אינו משלם על פי עצמו ומועד משלם על פי עצמו דמועד ודאי בדין משלם שהרי התרו והעידו בו לשמור שורו:

שייר חצי כופר - לא שנה כל החילוקים שביניהם שהרי אף יש חילוק זה ביניהם שהמועד שהמית את האדם משלם כופר שלם ותם שהמית אפילו חצי כופר כדינו בניזקין לא משלם דכתיב בעל השור נקי ודרשינן (ב"ק דף מא:) נקי מחצי כופר:



הא מני ר' יוסי הגלילי היא דאמר תם משלם חצי כופר - דדריש להאי נקי לדרשה אחריתי לדמי ולדות אם נגח אשה ויצאו ילדיה הלכך לא הוה ליה לפלוגי בינייהו בכופר וכי תימא הוה ליה לפלוגי דהאי פלגא והאי כוליה ההיא בכלל רישא היא דקתני תם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם ותנא בניזקין והוא הדין לכופר:

מאי לאו בתם - ואי משום דקתני בה המית שורי את פלוני דחיובו כופר ותם לאו בר כופר הוא הא מני רבי יוסי הגלילי היא:

אדתני עבדו של פלוני כו' - דלא אשכח פטור על פי עצמו אלא בעבד:

ניפלוג בדידה - בבן חורין ובבהמה נמי הוה מצי לשנויי חילוק ולמיתני דאיכא דלא משלם על פי עצמו:

בד"א - דמשלם ע"פ עצמו במועד כו':

כולה במועד קמיירי - במועד אתא לאשמועי' דאף הוא יש בו חילוק דאיכא ביה מידי דלא משלם על פי עצמו ומאי ניהו נגיחת עבד ואי הוה תני כדקאמרת הוה שביק נמי לאורחיה דרישא איירי במועד וסיפא ניתני תם ומה לי שבקה תנא לאורחיה גבי ניזק לדלג מבן חורין לעבד מה לי שבקה במזיק ולדלג ממועד לתם:

יתר על מה שהזיק - כגון נגיחת עבד וכן אונס ומפתה ומוציא שם רע ותשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה:

הא פחות ממה שהזיק - כגון חצי נזק דתם: הכי גרסינן ליתני כל שאינו משלם כמה שהזיק אינו משלם ע"פ עצמו:

והלכתא פלגא ניזקא קנסא - דהואיל וכל חצי נזק אינו אלא בניזקא דלאו אורחיה לאו על מריה הוה רמיא למינטריה בהכי אלא קנסא הוא כי היכי דלוסיף ביה נטירותא:

טעמא מאי איתותב - כלומר תיובתא מאי היא:

משום דלא קתני כל שאינו משלם כמה שהזיק אינו משלם על פי עצמו - דלישתמע מינה נמי חצי נזק הא לאו תיובתא היא:

כיון דאיכא חצי נזק - דמשתלם בנזקי בהמה במהלכת והתיזה צרורות מתחת רגליה והזיקה דתנן בבבא קמא (דף יז.) דמשלמת חצי נזק ובההוא חצי נזק קיימא לן בב"ק דהלכתא גמירי לה מסיני שהוא תולדה של רגל ופטורה ברה"ר כי רגל וניזקי רגל לאו קנסא נינהו אלא ממונא שהרי מועדת מתחילתה וגבי צרורות הוא דאקיל רחמנא וכיון דממונא הוא משלם ע"פ עצמו משום הכי לא פסיקא ליה למיתני כל שאינו משלם כמה שהזיק דהא איכא האי:

דאכיל אימרי - שחנק טלאים חיים ואכלם:

משונה הוא - אין דרכו בכך וכל נזק משונה בבהמה הוי תולדה דקרן תמה שאף היא משונה שאין דרכה בכך וחצי נזק הוא דמשלם וכיון דקנסא הוא לא מגבינן ליה בדייני בבל שאין שם סמיכה בזקנים ולא מקרו מומחים וגבי קנס כתיב (שמות כב) ירשיעון אלהים:

אורחיה הוא - והוו להו נזקי דשן ושן משלמת נזק שלם וממונא הוא וגובין אותו בבבל:

ואי תפס - ניזק ממונא דמזיק גבי קנסא דחצי נזקו דאין צריך לצעוק לפנינו:

לא מפקינן מיניה - וגבי פלגא נזקיה:

ואי - לא תפיס ואמר קמן קבעו לי זמנא בארעא דישראל השיאוהו לילך עמי לדון לפני דייני ארץ ישראל קבעינן ליה:

בין כך ובין כך - בין שרוצה ניזק לילך לארץ ישראל בין שאינו רוצה:

משמתינן ליה - למזיק מיהא להרוג אותו כלב ולסלק היזיקיה:

פרק רביעי - נערה שנתפתתה


מתני' נערה שנתפתתה: והצער בתפוסה - והצער נמי לאביה באנוסה בתפוסה לישנא דקרא ותפשה ושכב עמה (דברים כב):

לא הספיקה לעמוד בדין וכו' - כיון דלא עמדה בדין לאו ממון הוא להורישו לבניו ואמרינן לקמן (דף מג.) אין אדם מוריש לבנו זכות שזכתה לו תורה בבתו ויליף לה מקרא:

מת האב - משעמדה בדין בנערותיה בין בגרה קודם מיתה בין לא בגרה:

הרי הן של אחין - דכיון דעמדה בדין זכה בהן אב:

ר"ש אומר - אע"פ שעמדה בדין לא הוי ממון דאב להורישו לבניו עד דמטי לידיה ובגמרא יליף טעמא:

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/רש%22י_על_הש%22ס/כתובות/פרק_ג"