<< | ספר משלי • פרק כ"א • פסוק כ"ט | >>

נוסח המקרא

מהדורת הכתיב:

העז איש רשע בפניו וישר הוא יכין דרכיו [יבין דרכו]

המהדורה המנוקדת:

הֵעֵז אִישׁ רָשָׁע בְּפָנָיו וְיָשָׁר הוּא יכין דרכיו [יָבִין דַּרְכּוֹ].

המהדורה המוטעמת:

הֵעֵ֬ז אִ֣ישׁ רָשָׁ֣ע בְּפָנָ֑יו
וְ֝יָשָׁ֗ר ה֤וּא ׀ יכין דרכיו [יָבִ֬ין דַּרְכּֽוֹ]׃

המהדורה הדקדוקית:

הֵעֵ֬ז אִ֣ישׁ רָשָׁ֣ע בְּ/פָנָ֑י/ו וְ֝/יָשָׁ֗ר ה֤וּא׀ יכין דרכי/ו [יָבִ֬ין דַּרְכּֽ/וֹ]׃

תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים

המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.

פרשנות

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

עריכה

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"העז איש רשע בפניו" - הרשע מראה עזותו בשעת כעסו "בפניו" - מל' אף

רלב"ג

עריכה

• לפירוש "רלב"ג" על כל הפרק •

"העז איש רשע". הנה לא בפיו לבד יחלוק הרשע על מה שבמחשבתו אבל גם בפניו העז לחלוק עלי' במה שאמץ פניו וחזקם שלא ישיגם השנוי והתפעלות הראוי שישיג בתואר פני מי שידבר דבר כזב ואמנם האיש הישר יבין בלבו דרכו אשר ידרוך בה בפיו ובתאר פניו:

מצודות

עריכה

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

מצודת ציון

"בפניו" - בכעסו, וכן (שמואל א א): "ופניה לא היו לה", כי הכעס נראה בפני האדם.

מצודת דוד

"העז" - הרשע מראה עזותו בעת כעסו, ולא יתבונן במעשיו; אבל הישר יבין דרכו בכל עת, אף בזמן הכעס.

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

ביאור המילות

"וישר". כבר התבאר שסתם ישר הוא בבינה, לכן אמר יבין דרכו:

פרשנות מודרנית:

ביאור ויקי

עריכה

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כא כט.

העז איש רשע בפניו, וישר הוא יבין דרכו

משלי כא כט: "הֵעֵז אִישׁ רָשָׁע בְּפָנָיו, וְיָשָׁר הוּא יכין[יָבִין] דרכיו[דַּרְכּוֹ]."

מצודות

איש רשע מראה עזותו בעת פניו (כעסו), ולא יתבונן במעשיו; אבל הישר יבין דרכו בכל עת, אף בזמן הכעס.

סגולות

איש רשע אינו מתחשב ברגשות הזולת, ומעז להגיד לזולת דברים פוגעים בפניו; אולם איש ישר מתבונן ומבין את התוצאות של דרכיו, ונמנע ממעשים שיפגעו ברגשות הזולת.

דקויות

מה זה בפניו?

1. עזות פנים היא משל לחוצפה - חוסר-כבוד לזקנים, כמו ב (דברים כח נ): "גּוֹי עַז פָּנִים, אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים לְזָקֵן". כך פירשו חכמי המדרש: "ארבעה נקראו רשעים:... ומי שיש בו עזות פנים ואינו מתבייש לפני מי שגדול הימנו..." ( במדבר רבה יח יב , וכן אורחות צדיקים שער העזות , ורמ"ד ואלי על הפסוק) , ואף הסיקו מכאן הלכה: "כל אדם שיש לו עזות פנים - מותר לקרותו רשע, שנאמר העז איש רשע בפניו" (רבה בר רב הונא, בבלי תענית ז: ) .

2. עזות פנים היא משל לפנים המסוגלות לשקר "בלי למצמץ". זאת כהמשך לפסוק הקודם - פסוק כח - שדיבר על "עד כזבים". לפי זה ניתן לפרש את החצי השני בכמה דרכים -

א. האדם הישר הוא עקבי - הוא מבין בליבו את הדרך שהוא הולך בה בדיבורו, ואומר רק דברים שהוא מבין שהם אמת (רלב"ג) ;

- אולם, לפי זה לא ברור הניגוד בין הֵעֵז לבין יבין; והרי גם אדם שמבין את הדרך האמיתית יכול להעז פניו ולשקר, וגם אדם שאינו מבין יכול להיות עניו ולא להעז לדבר על נושאים שאינו מבין בהם.

ב. השופט הישר מבין את דרכו של הרשע - מכיר את כל ה'טריקים' שהרשע משתמש בהם כדי להסתיר את שקריו, ומצליח לחשוף אותם (ר' יונה) , וכמו שכתוב בפסוק הקודם - "ואיש שומע - לנצח ידבר" ( פירוט ); ואפשר גם לפרש שהשופט הישר מבין את הדרך האמיתית, ואינו מושפע משקריו החצופים של הרשע (מלבי"ם) ;

- אולם, אם הכוונה לשופט, לא ברור מדוע מדברים דווקא על שופט ישר - היה מתאים יותר להזכיר שופט חכם או נבון או ערום. --- ייתכן ששופט ישר הוא שופט שאוהב לעשות פשרות (ראו צדק - משפט - מישרים ), והפסוק בא להדגיש, שגם שופט ישר, לא יעשה פשרה לפני שיבין את דרכו של הרשע; כי ייתכן שהרשע מתחכם ומציג עובדות שקריות ודרישות מוגזמות, כדי שה"פשרה" למעשה תתן לו את כל מה שהוא רוצה.

3. הפנים הם משל לכעס, כמו ב (שמואל א א יח): "וּפָנֶיהָ לֹא הָיוּ לָהּ עוֹד"(מצודת ציון) . הפסוק מלמדנו, שהרשע נעשה עז וחצוף בשעת כעסו, אבל הישר שולט בעצמו, מתבונן בדרכיו ונוהג בהגיון גם בשעת הכעס.

- אולם, לפי זה לא ברור מדוע הפסוק מדבר דווקא על רשע, והרי לא רק הרשע נעשה עז בשעת כעסו, אלא כל אדם שאינו חכם (למשל אויל , כסיל ).

4. ולענ"ד, עזות פנים עניינה עשיית מעשים הפוגעים בזולת בלי להצטער . איש רשע מעז ואומר לרעהו את כל מה שהוא חושב עליו בפניו; אולם הישר הוא איש שלום, הנזהר שלא לפגוע ; מבין - מסיק מסקנות, מנתח את התוצאות מהתנהגותו ; אדם ישר מנתח את התוצאות מהתנהגותו, ולפני שהוא אומר או פועל, הוא חושב היטב, האם הדברים עלולים לגרום צער או נזק.

אין להסיק מכאן שצריך לשקר, אלא שלפעמים עדיף לשתוק כדי לא להגיד לזולת דבר שעלול לפגוע בו.

הקבלות

1. זמרי בן סלוא העז לקחת אשה נכריה בפני משה וכל ישראל, (במדבר כה ו): "וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא, וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו אֶת הַמִּדְיָנִית, לְעֵינֵי מֹשֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד"; פינחס הישר הבין את דרכו והצליח לנצח את העזות שלו: "העז איש רשע בפניו - זה זמרי, וישר הוא יבין דרכו - זה פנחס" ( שמות רבה לג ה ) .

2. המילים "העז" ו"יכין" מזכירות את שני עמודי המקדש - יכין ובועז, מלכים א ז כא: "וַיָּקֶם אֶת הָעַמֻּדִים לְאֻלָם הַהֵיכָל וַיָּקֶם אֶת הָעַמּוּד הַיְמָנִי וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יָכִין וַיָּקֶם אֶת הָעַמּוּד הַשְּׂמָאלִי וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ בֹּעַז" ( מטמונית למשפחות סופרים ) . מה מלמדת הקבלה זו על פירוש הפסוק?

הביטוי יבין דרכו, גם ב (משלי כ כד): "מַה' מִצְעֲדֵי גָבֶר וְאָדָם מַה יָּבִין דַּרְכּוֹ"( פירוט ).

עצות

האם כדאי להגיד לזולת את כל מה שאנחנו חושבים עליו "בפרצוף"? על-פי ספר משלי, כנראה שלא:

עז פנים הוא חצוף, עושה מעשים הפוגעים בזולת בלי להתבייש או להרגיש צער ; איש רשע מעז ואומר לרעהו את כל מה שהוא חושב עליו בפניו.

ישר הוא איש שלום, הנזהר שלא לפגוע ; מבין - מסיק מסקנות, מנתח את התוצאות מהתנהגותו ; אדם ישר מנתח את התוצאות מהתנהגותו, ולפני שהוא אומר או פועל, הוא חושב היטב, האם הדברים עלולים לגרום צער או נזק.

אין להסיק מכאן שצריך לשקר, אלא שלפעמים עדיף לשתוק כדי לא להגיד לזולת דבר שעלול לפגוע בו.